לאחר חצי עונה רעה, במהלכה נראתה חסרת רצון או יכולת, אטלנטה עושה קולות של הגעה לעונה ומערבבת מחדש את הקלפים במזרח הצפוף

באיחור אופנתי קל של 4 חודשים, לאחר 51 משחקים לתוך העונה, כששלג כבר כיסה את ירושלים וג'ו ג'ונסון הקשיש חזר למסע בזמן ברחבי הליגה ומשם חזרה לדיור מוגן כלשהו בפלורידה, לאחר החדשות ההזויות על בחירתו למשחק הכוכבים של אנדרו וויגינס והופעתו המחודשת של קלי תומפסון על מגרשי הכדורסל, נזכרו באטלנטה הוקס סוף סוף להופיע לעונה.

בקבוצה מג'ורג'יה לקחו את הביטוי מהסרט מבצע סבתא, "אתה מתחיל הכי מהר שלך, ולאט לאט אתה מגביר." ושיכללו אותו- לכיוון ההפוך. כיאה לקבוצה שמבוססת על שחקנים צעירים, הפגינו בהוקס לאורך העונה חוסר עקביות, באופן עקבי.

אוהדי ההוקס, הקבוצה מחזיקה במשך הזמן השני הארוך ביותר ללא תואר אליפות ב-NBA, לא צריכים להיות מופתעים מידי מפתיחת העונה המהוססת. גם בעונה שעברה, החבורה הצעירה והמוכשרת מג'ורג'יה, תחת המאמן הראשי דאז לויד פירס, פתחה את העונה בצורה בינונית ועמדה על % 500 בלבד לקראת אמצע העונה. ההוקס דורגו במקום ה-11 עם מאזן של 14-20, ונראה היה שיחמיצו את הפלייאוף עונה רביעית ברציפות. בנקודה זו החליטו בהנהלת  המועדון לפטר את פירס ומינו את נייט מקמילן כמאמן ראשי זמני ב-1 במרץ.

הקבוצה יצאה מיד לרצף של שמונה ניצחונות, הארוך ביותר שלה בעונה. תחת שרביטו של מקמילן רשמו ההוקס מאזן של 27-11 בעונה הרגילה ודורגו במקום ה-5 בסיום העונה. בפלייאוף יצאה הקבוצה לריצה מרשימה שנגמרה בהפסד למילווקי באקס בשישה משחקים בגמר המזרח.

את הקבוצה מוביל גם השנה טרי יאנג הנהדר שממשיך להיות הנבל הכי טוב בליגה, אך ההצלחה של ההוקס במהלך הריצה הנוכחית היא לא רק בזכות יאנג.

לספסל יש חלק גדול בריצה של אטלנטה. בששת המשחקים האחרונים הספסל של ההוקס תורם 39.8 נקודות בממוצע למשחק. אוניקה אוקונגוו הנהדר שמנצל  את הדקות שלו העונה והכפיל את ממוצע קליעה שלו ל-9.8 נקודות למשחק לעומת 4.6 בעונה שעברה, ודלון רייט שעולה מהספסל ומוסיף קשיחות בשני צידי המגרש, תורמים בדרכם השקטה להצלחת היחידה השניה של ההוקס מהספסל לצד ותיקים כמו לו וויליאמס.

כמו שיודע כל ילד שעולה על מגרש הכדורסל לראשונה בחייו ושומע את הקלישאה החבוטה לעייפה אך נכונה – כדורסל מנצחים דרך ההגנה, אין יום רע בהגנה. כנראה שהתורה הזאת לא הגיעה לאוזני חניכיו של נייט מקמילן שמחזיקים בהגנה ה 23 בלבד בטיבה בליגה עם ממוצע ספיגה של 111.2 נקודות למשחק.

בראיון לתקשורת התייחס סנטר הקבוצה, קלינט קאפלה, לבעיה ההגנתית שמונעת מן הקבוצה להתקדם "הרגשתי שהדבר היחיד שמרחיק אותנו מהמקום שבו אנחנו רוצים להיות זה באמת הקצה ההגנתי", אמר קאפלה. "אנחנו מסוגלים לקלוע 130, 140, אבל קבוצות אחרות נגדנו עושות את אותו הדבר, מה שלא תמיד נותן לנו סיכוי גדול לנצח".

אחד האלמנטים המרכזים במשחק ההגנה של אטלנטה בעונה שעברה היה היכולת לשמור באפקטיביות על קשת השלוש. ההוקס דורגו בטופ 3 בליגה בקטגוריה הזו. איך הם הגיעו זה? אטלנטה לא מנעה מיריבותיה לזרוק מעבר לקשת, אפילו להפך, היא עודדה את יריבותיה לזרוק, בחרה את הזורקים "המועדפים" על ידה ונתנה להם יד חופשית לזרוק. אטלנטה דורגה במקום ה 14 בליגה בכמות השלשות שנזרקות על ידי יריבותיה למשחק, אך אפשרה ליריבותיה לקלוע מעבר לקשת ב 34.8% בלבד( מקום 3 בליגה) אטלנטה הסתמכה על הנוכחות של קאפלה בצבע כשחקן הגנה שמשנה זריקות, יצאה חזק בחסימות וברוטציה הקבוצתית בהגנה על קשת השלוש לקלעים האיכותים של הקבוצה היריבה, והשאירה באופן מכוון פנויים ברוטציה את הקלעים הפחות יעילים של היריבה, להם נתנה אשראי חופש לזרוק.

מדד Qsi  המתקדם שמחשב את איכות ויעילות הזורק מכל נקודה במגרש לעומת ממוצע הליגה הראה שההוקס איפשרו ליריבות שלהם לזרוק מעבר לקשת, אך בחרו בפינצטה על מי לשמור ואת מי להגביל לזריקות קשות. ככל שהמספר במדד גבוה יותר, כך איכות הזורק גבוהה יותר בהשוואה לליגה. ההוקס רשמו מדד הגנתי של 0.20- שהציב אותם במקום השלישי בליגה. העונה הגנה של ההוקס לא מתפקדת באותה צורה ונדמה שיריבותיה למדו את השיטה. תוסיפו לזה את העובדה שכוכב הקבוצה, טרי יאנג, לא אוהב או מנסה לשמור בהגנה, ותקבלו מציאות בעייתית. יאנג שחקן מוכשר, מכונת התקפה חסרת מעצורים עם טווח קליעה בלתי מוגבל וראיית משחק מופלאה. לצד כל זה יאנג הצעיר משחק עם מניירות של כוכב ומתקשה או מסרב להשקיע מאמץ מינימלי בהגנה.

אטלנטה היא דוגמה מושלמת לקבוצת התקפה נהדרת שבגלל בעיות הגנתיות מתקשה לפרוץ את מחסום 500 אחוזי ההצלחה העונה. ההוקס מדורגים במקום  ה 2 בליגה ברייטינג ההתקפי אך במקום ה 27 בליגה ברייטינג ההגנתי וכך קשה לנצח משחקים.

ההסתמכות הבלעדית על טרי יאנג בהתקפה כיוצר העיקרי וכספק הנקודות מקשה על הקבוצה ומגביל אותה. השימוש המוגבר  ביאנג, שמדורג שלישי בליגה במדד העומס ההתקפי עם 34% USG. לעומת זאת השימוש הנמוך יחסית בג'ון קולינס בהתקפה,  USG% 19.7, הנמוך בקריירה שלו מאז עונת הרוקי ב 2017 גורם למצב שהאיש שאמור להיות הכינור השני לטרי מתקשה לבוא לידי ביטוי לצידו בהתקפה למעט מהלכי הפיק אנד רול המשותפים וממוקם במקום ה 188! בליגה במדד העומס התקפי.

האם הריצה של ההוקס תמשיך או שהשיפור היה מקרי וההגנה החלשה תפגע בקבוצה בהמשך העונה? זמן יגיד