בעונה שעברה, אטלנטה הייתה אחד מהסיפורים המעניינים והמפתיעים ביותר בליגה – כקבוצה צעירה פיטוריו של מאמן צעיר שנראה היה שההנהלה בטחה בו הגיעו כהפתעה, אך מינויו של מקמילן התגלה כמהלך מבריק – מאז שמונה למאמן ראשי ועד לסיום עונת 2020/21, הקבוצה החזיקה במאזן של 27 נצחונות ו-11 הפסדים והעפילה לפלייאוף מהמקום החמישי. בפלייאוף ההוקס הצליחו להגיע אל גמר המזרח, שם הפסידו ב-6 משחקים למילווקי שבסופו של דבר זכתה באליפות. השנה הקבוצה מראה יכולת הרבה פחות משכנעת, אך לאחרונה הם מתחממים כש-7 נצחונות רצופים מתווספים אל בחירה של טריי יאנג לעמדת פותח באולסטאר הקרוב. לכבוד שני המאורעות זה הזמן לדבר על מה השתנה בקבוצה ביחס לעונה שעברה, מדוע היא פתחה חלשה וכיצד המומנטום הזה משתנה אל מול עינינו.

אחד ההבדלים הבולטים בין הרמה של ההוקס בעונה הקודמת לבין רמתם בעונה הנוכחית הוא ביכולת ההגנתית – במשחקים תחת מקמילן בשנה שעברה הקבוצה ניצבה במקום השביעי בליגה במדד הרייטינג ההגנתי, דבר שסייע לאזן התקפה מוצלחת וסייע להם להשיג את הנט רייטינג השביעי בטיבו בתקופה שבין מינויו של מקמילן ועד לסוף העונה. לעומת זאת, השנה אטלנטה ניצבת במקום ה-27 בליגה במדד, מתחת לקבוצות בעלות תחרותיות מפוקפקת דוגמת ניו אורלינס, דטרויט ואורלנדו. היכולת ההגנתית שהקבוצה מציגה השנה היא מחפירה, ולזה כן ניתן למצוא הסבר – לוח המשחקים של הניצים עד לשלב זה בעונה הוא החמישי בקושיו בליגה, ואף על פי רמת הקבוצות בהן נתקלו, ההגנה צריכה להיות טובה בהרבה אם הקבוצה רוצה להיות תחרותית גם השנה.

כפי שציינתי, בשבעת משחקיהם האחרונים ההוקס יצאו עם 7 נצחונות, ודבר שניתן לקחת מהרצף הקצר הזה הוא היכולת ההגנתית שהקבוצה הפגינה. בין 7 המשחקים האחרונים של כל הקבוצות בליגה, אטלנטה מחזיקה ברייטינג ההגנתי השישי בטיבו (108.0) ובנט רייטינג הראשון עם 11.7. בדומה למה שהיא עשתה בסיומה של העונה שעברה, אטלנטה משלבת התקפת עילית עם הגנה מצוינת, ואם היא תצליח להחזיק ברמה כזו בשני צידי המגרש לאורך זמן היא מחזיקה בפוטנציאל להיות קבוצה שמתמודדת על פסגת המזרח בעתיד הקרוב.

גורם משפיע נוסף על היכולת של הקבוצה הוא התקצרות של הסגל – לאחר שבחציה השני של העונה שעברה אטלנטה הייתה אחת מהקבוצות בעלות הסגל הארוך בליגה עם 11 שחקנים שונים שקיבלו מעל ל-20 דקות למשחק במדיהם (כאשר רק לו וויליאמס, קאם רדיש ודיאנדרה האנטר לא משחקים לפחות ב-40 משחקים). העונה הסגל התקצר משמעותית עקב פציעות, כשהאנטר החמיץ 28 משחקים, בוגדנוביץ' 18, גלינארי 10 וקולינס 8, ובנוסף הזדקנות של לו וויליאמס, שחקן רוטציה חשוב בעונה שעברה, מראה את סימניה על רמת הסגל של המועדון. להוקס עדיין יש מספר אופציות טובות בכל עמדה, ומידת הבריאות של הסגל תהיה חשובה להמשך, במיוחד לאור כך שלכל שחקן ברוטציה יש ייעוד בה ותפקיד אותו הוא ממלא.

מעבר לבעיות שהקבוצה חווה השנה, הדבר החיובי המרכזי שיש להתמקד בו בעונה כולה הוא ההתקפה הפנטסטית שלהם. אשתקד אטלנטה הייתה המדורגת 9 במדד הרייטינג ההתקפי, נתון מרשים שהושג עם יכולת מרשימה שקיבלו מכלל הסגל, ואת היכולת הזו ההגנה הטובה שהקבוצה הציגה תחת מקמילן איזנה ואיפשרה לה לרוץ עד השלבים המאוחרים בפלייאוף. כשמדברים על ההתקפה של ההוקס, צריך להתחיל קודם כל מטריי יאנג – הרכז המוכשר, שזה עתה נבחר לפתוח במשחק האולסטאר השני שלו, הוא אחד מהכשרונות ההתקפיים הגדולים שיש כרגע בליגה. עם 27.7 נקודות (מקום חמישי בליגה) ו-9.3 אסיסטים (מקום שלישי, כשלפניו ניצבים רק כריס פול והארדן) הוא הכוכב הבלתי מעורער של ההוקס, ולמרות שהעונה של הקבוצה הייתה הרבה פחות מוצלחת מהעונה שעברה, הוא זכה לכבוד של בחירה לחמישיית האולסטאר, ובצדק.

אחד המהלכים הבולטים של ההוקס הוא הפיק נ' רול בין יאנג לקולינס, והשילוב בין השניים ללא ספק עובד – יש בליגה העונה 32 שחקנים שמשחקים לפחות 2 פוזשנים בממוצע למשחק כגבוהים ((Roll Man במהלך, וקולינס הוא היעיל שבהם (בשוויון עם ג'אבל מגי), עם 1.51 נקודות לפוזשן. לצידו, יאנג מחזיק בכמות הפוזשנים הממוצעת למשחק הגבוהה ביותר בליגה כמוביל כדור במהלך, ו-14.8 מהלכים מיתרגמים ל-13.5 נקודות למשחק – כמעט חצי מכמות הנקודות הכוללת שלו. אף על פי שהוא לא בין היעילים ביותר מבין מובילי הכדור במהלך, הוא מהווה נשק קטלני עבור יאנג ועליו מבוסס חלק עצום ממשחקו, והיכולת שלו לנהל משחק או לסיים בסל הופכת אותו לאחד מהשחקנים הטובים בליגה במהלך, כשהוא ככל הנראה שני רק לכריס פול בו.

מעבר ליאנג, להוקס יש מגוון התקפי שמעטות הקבוצות שמחזיקות בו – קליעה מצוינת המתבטאת ב-37.4% משלוש (הנתון השלישי בטיבו בליגה), שני גבוהים שמסיימים נהדר בסל, ומהם קולינס שמסוגל לעשות הרבה יותר מכך, ולצד יאנג גם יש מובילי כדור משניים מצוינים, גם אם לא יציבים, בדמות בוגדנוביץ' והרטר. אטלנטה היא קבוצה שמתבססת לא מעט על הכוכבים שלה בהתקפה, אך לשחקנים המשלימים יש חשיבות עצומה כשהרטר, בוגדנוביץ', האנטר וגלינארי כולם משחקים תפקיד חשוב בהצלחה של הקבוצה בצידו הנוצץ של המגרש.

יש לקבוצה הרבה מקומות ללטש ולשפר, אך היכולת שהם מראים לאחרונה מעוררת מחדש את התקוות שרבים החזיקו מהם לאחר סופה של העונה הקודמת ולפני תחילתה של הנוכחית, ואם אטלנטה תמשיך ברמה הזו היא עשויה להיות סוס שחור במזרח וקבוצה שאף אחד לא ירצה להיתקל בה בפלייאוף, וכשנותר לפניה חלקה הקל של העונה היא יכולה לעשות עוד הרבה רעש בליגה.