ראש בראש ג'ה מוראנט vs  למלו בול; הקרב על העתיד – והוספנו סקר/ עומר בקאל ואורן פלג

ראש בראש ג'ה מוראנט vs למלו בול; הקרב על העתיד – והוספנו סקר/ עומר בקאל ואורן פלג

ג'ה מוראנט – עומר בקאל

למרות ששניהם ביססו את עצמם כשחקנים צעירים עם פוטנציאל גבוה הדרך שהם עברו עד לבחירה הגבוהה בדראפט לא יכלה להיות שונה יותר. כולנו מכירים את הסיפור של לאמלו, בימים שלונזו כיכב בדיוק לוואר היה צריך לוודא שהוא מופיע מול כל מצלמה אפשרית, כולל אחת שתיעדה את החיים של משפחת בול לתוכנית טלוויזיה, הוא היה האח הצעיר והכישרוני שכיכב בטיקטוק, אינסטגרם ואפילו ב ESPN כבר מגיל צעיר. טמטריוס ג'מאל מוראנט מספר על עצמו שבתחילת הקריירה שלו במורי סטייט הוא היה אנונימי לחלוטין בלי שאף אחד זיהה אותו מחוץ למגרש, ככה זה שאתה מגיע מתיכון קטן בדרום קרוליינה כפרוספקט שלא קיבל דירוג רשמי מאף חברת סקאוטינג רצינית. האגדה מספרת שהעוזר מאמן במורי סטייט גילה אותו במקרה בזמן שחיפש משהו לאכול והוא אפילו לא היה רשום במסמכים הרשמיים של הקבוצה בתחילת האימונים. 

עד שהגיע הזמן להירשם לדראפט הקיצור "ג'ה" (Top 3 שמות בליגה בעיני) היה שגור בכל שיחה של עכבר כדורסל ממוצע ומעלה. בזמן שלאמלו הסתובב בליטא וסיים במקום האחרון בליגה האוסטרלית, ג'ה, בעונתו השנייה בNCAA, נהפך לשחקן הראשון אי פעם שרושם לפחות 20 נקודות ועשרה אסיסטים בעונה שלמה (מאז שהתחילו לרשום אסיסטים ב83/84) ורשם את הטריפל דאבל התשיעי בהיסטוריה בניצחון על מרקט בסיבוב הראשון.

האגדה מספרת שהעוזר מאמן במורי סטייט גילה אותו במקרה בזמן שחיפש משהו לאכול והוא אפילו לא היה רשום במסמכים הרשמיים של הקבוצה בתחילת האימונים. 

אורן- בעיני קצת עבר זמנו של כדורסל הקולג'ים. לא מעודכן, איטי ובסך הכל לא ברמה גבוהה. זה לא נכון לחשוב שהליגה אוסטרלית היא פחות טובה מליגת הקולג'ים, משחקים בה אמריקאים שהיו בקולג' בין היתר, אם כי לא אריות קולג'ים. העובדה שלמלו שיחק עם שחקנים בוגרים מבחינת גיל ומבחינה פיזית הכינה אותו לאנ בי איי וראו את זה יפה בעונת הרוקי שלו שנגמרה בפציעה שלו שמנעה משארלוט להגיע לפליאוף.    

נכון להיום, מוראנט הוא האתלט הטוב ביותר בליגה ביחס לגודל שלו כבר בגיל 22 והוא השחקן המושלם לבנות סביבו בכדורסל המודרני. כשאתה בוחר שחקן שיהיה המנוע של ההתקפה שלך לשנים הבאות רוצה שהוא יהיה מסוגל לחדור לסל ולסיים בפנים, לקלוע מחוץ לקשת ולהפוך את השחקנים שמסביבו לטובים יותר. בזכות הצעד הראשון המהיר שלו והאתלטיות איתה הוא מסיים בפנים אין חודר טוב יותר בליגה ממוראנט, הוא רושם את מספר הנקודות השני הגבוה ביותר בליגה מכניסה לסל (13.6, 0.1 נקודות פחות משג"א על 4 חדירות פחות) והוא רושם את אחוז השדה השביעי הטוב ביותר בליגה בטבעת (מינימום שישה ניסיונות למשחק) עם 67.2%, הוא מתנשא לגובה של 1.91 מ'.

אורן- למה הוא האתלט הכי טוב בליגה? מדדת את הקפיצה שלו לעומת אדוארדס? הוא יותר אתלט מיאניס? דווקא מוראנט יוצא מהכלל בהשוואה לכדורסל המודרני הוא זורק יחסית מעט מהשלוש ונכנס יותר לסל זה לא נשמע לי כזה מודרני.  יש חודרים יותר טובים לסל ממוראנט, הגדולה שלו בעיני היא לשחק עם חסימה לעומק, הבגרות וההחלטות שהוא לוקח מפתיעים בהתחשב לגיל שלו. דווקא מאוד יפה לראות שחקן צעיר שלא מפציץ שלשות ומצליח לנצח את בכדורסל של היום.

עומר – ג'ה הוא האתלט הטוב ביותר בליגה היחס לגודל שלו, הזינוק שלו מהמקום מהיר ואגרסיבי כל כך שגם שחקנים גדולים ממנו בהרבה לא יכולים לבלום אותו. האתלטיות שלו מכפרת על מבנה גוף קטן (יחסית) שעוד הולך להתפתח. אה והוא פשוט מכונת הטבעות מרהיבה.

יכולת החדירה לסל היא נקודת החולשה הגדולה ביותר במשחק של לאמלו, הוא רושם רק 6.4 נקודות מכניסה לסל ומסיים ב56.7% בטבעת. היכולת להגיע לקו העונשין תמיד הבדילה בין הכוכבים לסקוררים הגדולים באמת, כבר בעונתו השנייה בליגה ג'ה רשם כמעט 6 זריקות מהעונשין למשחק בעוד לאמלו העונה עומד רק על 3.1. נקודת התורפה היחידה במשחק של ג'ה הייתה הזריקה מחוץ לקשת אותה הוא לא הצליח לקלוע בעקביות בשנתיים הראשונות בליגה, העונה הוא עומד כבר על 36.1% בזריקות מהשלוש תוך כדי כדרור.

אורן- למלו הוא לא סקורר הוא אולאראונד פלייר שיודע לעשות נקודות שצריך. העונה הזו הוא מוסר יותר ממוראנט, מוריד יותר ריבאונד. החדירה שלו באמת יכולה להשתפר. 

עומר – אבל החדירה לסל היא חלק קריטי במשחק של שחקן שרוצה להיות האופציה הראשונה והבלעדית בהתקפה.

ג'ה הופך לסופרסטאר לנגד עינינו. כבר בעונה השנייה שלו בליגה הוא הלך ראש בראש עם סטף קרי וניצח הוא סיים עם 35 נקודות ושישה אסיסטים במשחק המכריע בטורניר הפליי אין, כשמלבד סל שהגיע שתי שניות לסיום המשחק, הוא היה אחראי לכל הנקודות שממפיס עשתה בשלושת הדקות האחרונות בהארכה בין אם קלע או מסר את האסיסט. הוא המשיך משם לפלייאוף בו נהפך לשחקן השני הצעיר בהיסטוריה לסיים עם (לפחות) 30 נקודות ושמונה אסיסטים בסדרת פלייאוף והעונה עם 25.1 נקודות ו5.9 אסיסטים הוא מוביל את ממפיס למאזן השלישי בטיבו בליגה בזמן ששארלוט נאבקת על מקום בפלייאוף.

אורן- בוא לא ניסחף ונשווה אותו לסטף קרי בבקשה. גולדן סטייט של הפלייאין היא לא מדד לכלום, היא קבוצה בינונית מאוד. 

למרות שלמלו ניחן ביכולות מסירה מדהימות, ג'ה עדיין רשם יותר אסיסטים למשחק אחרי שתי עונות, 7.3 אסיסטים לעומת 6.8. המשחק ההתקפי שלו מגוון יותר ומותאם יותר להיות האופציה הראשונה בקבוצה מנצחת והוא מפנה מקום לשחקנים שמסביבו, רק תשאלו את דזמונד ביין, דילון ברוקס ודאנת'וני מלטון שממשיכים לפרוח מהמשחק ליד מוראנט. הוא עולה למגרש בכל ערב עם איטנסיביות וחוסר פחד של שחקן שהתעלה על כל הקשיים שהחיים הציבו לו בדרך ולא נתן לשום דבר לעצור אותו ולכן אני אבחר בו בכל פעם.

אורן- ג'ה מוסר פחות אסיסטים השנה כי הוא הולך יותר לסל. 

למלו – אורן פלג

יש כמה דברים שבוודאי יכולים לקחת את ההשוואה הזו בין למלו וג'ה מוראנט ולקבור אותה, אחד מהם זה הטיימינג, מוראנט מדהים. צללתי למספרים שלו כדי למצוא על מה ללכלך עליו ובשתי מילים , בזבזתי זמן. מוראנט בעונה שקשה להגיד עליה משהו רע. 

 איפה כן למלו מנצח את ג'ה מוראנט? באספקטים שהם לא קליעה. דווקא במה שג'ה מוראנט כן השתפר למלו איפשהו הלך אחורה שזה אחוזים, אפקטיביות בהתקפה. באסיסטים למשחק, ריבאונדים למשחק ובמיוחד בחטיפות למלו מנצח את מוראנט. כששתי הקבוצות נפגשו השנה שארלוט ניצחה את ממפיס. בדו קרב ביניהם מוראנט היה עדיף אבל הקבוצה שלו הפסידה. בכלל שמדובר במשחקים מול קבוצות מהמזרח השמש לא זורחת על ממפיס.  

עומר – בקרב היחיד ביניהם העונה לאמלו סיים עם 12 נקודות, לעומת 32 של ג'ה, ו7- בפלוס מינוס במשחק שהם ניצחו ב10 נקודות. הם ניצחו את המשחק רק בגלל 37 נקודות של קלי אוברה מהספסל.

אורן- כדורסל הוא ספורט קבוצתי, קלי אוברה חלק משארלוט, עם כל ה"צער שבדבר".

 היוסאג' של למלו נמוך משל מוראנט ויחד עם זה הקבוצה מאוד תלויה בו כמו שאפשר היה לראות שנה שעברה אחרי שהוא נפצע ושרלוט צנחה והפסידה את המקום שהיה לה בפליאוף. לעומת זאת שמוראנט ישב בחוץ השנה ממפיס הסתדרה די טוב. לא אומר שהיא יכולה או יכולה יותר בלעדיו,  אבל היא הסתדרה והמספרים שלה לא חוו שינוי משמעותי. למלו הוא רכז שמחפש את המסירה קודם כל לעומת מוראנט שהולך יותר לסל, משחק עם החסימה לנכנס לעומק ממסיים יותר מהלכים בצבע. למלו הוא הג'ייסון קיד של התקופה מוראנט הוא יותר האלן אייברסון. 

עומר – משהו אחד לגבי הריצה של ממפיס בלי ג'ה, מתוך תשעת הניצחונות שהיו לה רק שלוש מהם הגיעו נגד קבוצות שנמצאות עכשיו במאזן מנצח, דאלאס ששיחקה בלי לוקה ופורזינגיס, מיאמי ששיחקה בלי באם, ופילדלפיה ששיחקה בלי אמביד. אני לא מנסה להוריד מהסגל שמקיף את מוראנט אבל את הקרדיט על הריצה ההיסטורית שהם חוו בלעדיו הם חייבים ללוח הזמנים.

אורן- זו הייחודיות של העונה הזו, סגלים קצרים, חסרים ומשתנים, לטוב ולרע. ממפיס ניצחה עכשיו את דנבר בלי מארי כמובן ואת יוטה בלי מיטשל, אז מה ניקח לו את הניצחונות האלו?  

ללמלו אין את הלוקסוס של הקו הקדמי שיש למוראנט. עם כל הכבוד למיילס בריג'ס שנותן עונת שיא סטיבן אדאמס וג'רן ג'קסון זו יציאה מעניינת מאוד שמוכיחה את עצמה טוב במערב. השילוב שלהם אולי לא גדול במספרים אבל הוא נכון מאוד לצורה שהמשחק משוחק היום. 

למוראנט יש את האופציה לשחק עם חסימה של אדאמס, סקרינר מצויין, ולסיים עם פלואוטר או ליאפ כמו שהוא עושה הרבה. ג'רן ג'קסון הוא שחקן שיכול לקלוע משלוש, יש יכולת לעבור את השומר שלו והוא חוסם 2.2 למשחק. אחוז החסימות של ג'רן ג'קסון ג'וניור השנה עומד על 7.4%, לצורך השוואה בעונת 89-90 האקים אלאג'ואן חסם 7% וזה היה האחוז חסימה הכי גבוה בקריירה שלו.   בשבוע האחרון ממפיס שיחקה מול דנבר, יוטה ודאלאס , 3j  חסם 4 פעמים בממוצע למשחק. הוא היה חסר מאוד לממפיס כשהיה פצוע. ג'רן ג'קסון  שחקן שנבלע בתוך כל הפסטי-ג'ה שקורה בליגה. אם משווים אותו למיילס בריג'ס  הוא עדיין לא הגיע למקסום שלו מבחינת דקות משחק רק 27 דקות למשחק מה שנותן למיילס עדיפות בכל קטגוריה עליו אבל כשמסתכלים על פר 36 הוא יותר טוב ממילס בנקודות, ריבאונד, חסימות וחטיפות ולא לשכוח שזו עונת שיא שמיילס מתמודד בה על השחקן המשתפר של השנה. 

עומר – אם נחזור רגע לאותה ריצה נראה שגם במהלך המשחקים שג'ה היה בחוץ טריפל ג'יי עדיין לא עבר את רף 27 הדקות למשחק וזרק רק 0.4 זריקות יותר מאשר ההממוצע העונתי שלו. הוא לא נבלע מאחורי מוראנט אלא מקבל הזכות לבנות את המשחק שלו לאט לאט לצד אחד השחקנים המחשמלים בליגה שיכול לדאוג שההתקפה תנוע בצורה חלקה גם כשהשחקן שחתם על חוזה מקסימום בקיץ לא מביא מספיק אגרסיביות למגרש.

אורן- הוא הרבה יותר מעוד משהו שקיבל זכות לשחק, הוא העוגן ההגנתי של קבוצת ההגנה הטובה בליגה כרגע. מקבל זכות אפשר להגיד על שחקנים כמו בייi שנבחר 30 בדראפט ובאמת בלי ג'ה מוראנט והאירגון המצויין של ממפיס יכל בשקט למצוא את עצמו מחמם ספסל בקשבוצה אחרת.

העונה השלישית היא עונה משמעותית מאוד עבור שחקנים בליגה הזו. זו ששחקנים מוצאים את ה"זהות" במשחק שלהם. ג'ה מוראנט למשל הפך לרכז קולע וזה מתבטא גם בזה שהוא מוסר השנה פחות אסיסטים למשחק יחסית לעונות הקודמות  וזו ההתפתחות הכי גדולה שלו מהעונה הקודמת בעיני, הוא מצא את המשחק שלו למעשה.  יהיה נכון להשוות את ההתפתחות של למלו בול וג'ה מוראנט יותר ובשביל זה כדאי להשוות בין  העונה הזו של למלו לעונה השנייה של ג'ה מוראנט (עונה קודמת), שם המספרים דומים בהרבה. מוראנט מוביל ב0.1 נק'  למשחק. למלו קלעי אפקטיבי מבין השניים, מוביל על מוראנט  ב0.3 אס' ו4.3 ריבאונדים וקולע באחוזים יותר טובים מהשלוש וחוטף יותר. מאוד יכול להיות ששנה הבאה נראה גירסה התקפית משופרת של למלו.  עם זאת אני לא חושב שלמלו הולך להוביל את הקבוצה שלו בקליעה כמו מוראנט, הוא פשוט לא נראה שחקן מהסוג הזה. 

ראש בראש שעוד נדבר עליו בשנים הבאות.

לפוסט הזה יש 8 תגובות

  1. רק עצם ההשוואה עושה עוול למוראנט. הוא ליגה מעליו.
    זה בעצם דרק רוז בשיאו שעוד לא נפצע (טפו טפו טפו חמסה שום בצל).

  2. תודה על הפוסט.יופי של ראש בראש. הולך עם ג'ה. סוחב קבוצה די דומה מבחינת הכשרון הגלום בה לזו של לאמלו היישר למקום 3 בליגה!!

כתיבת תגובה

סגירת תפריט