עליית הלוחם – על ההצלחה של אנדרו וויגינס/ שחר צ'קוטאי

אחרי 5 עונות בהם הוא לא הצליח לממש את הפוטנציאל במינסוטה, הוא נשלח לגולדן סטייט כדי לקבל חינוך מחדש. עם הבחירה לאול-סטאר אפשר כבר להכריז – אנדרו וויגינס קיבל אות כבוד של לוחם.

Golden State Warriors: Andrew Wiggins can win MIP

הוא נולד בקנדה לאבא שהיה שחקן NBA, ואמא שהשתתפה באולימפיאדה. הוא גדל ונשם כדורסל כל החיים וגם אחיו שיחק בענף (ואפילו קיבל חוזה בליגת ה-NBA) . בגיל 15 הוא נבחר לייצג את קנדה באליפות העולם עד גיל 17, כשהוא לוקח חלק מרכזי בהצלחת הקבוצה כל הדרך למדליית הארד. שנתיים לאחר מכן הוא היה חלק מנבחרת קנדה עד גיל 18 באליפות אמריקה. גם שם הם זכו בארד, אך וויגנס התבלט ונכנס לחמישיית הטורניר. בתיכון הוא קיבל השוואות ללברון ג'יימס, אחרי התיכון הלך אנדרו לקנזס, שם חבר לפרוספקט אחר שהיום הוא כוכב גדול, ג'ואל אמביד.
באותה עונה הוא הראה את תמצית הקריירה שלו: מצד אחד פוטנציאל גדול שהתבטא במשחק בו הוא קלע 41 נק', מצד שני הראה חוסר יציבות לאורך העונה שהתבטא במשחקים חלשים בטורניר ה-NCAA, דבר שהשווה אותו לרודי גיי. בכל זאת וויגינס היה נעול בבחירה הראשונה שקיבלה קליבלנד, אך אחרי חודש עם חזרתו של לברון לקאבס שלחו את הבחירה הראשונה למינסוטה בתמורה לקווין לאב. מינסוטה יצאה לדרך חדשה.

בעונתו הראשונה בליגה הוא קלע 17 נק' לצד 4.6 כ"ח, ובקלות רבה הוא גרף את תואר רוקי העונה. בעונה לאחר מכן הזאבים מקבלים בדראפט את קארל אנטוני טאונס (קא"ט) ועם שניהם העתיד היה ורוד במיוחד. במהלך העונה השנייה שוב קיבלנו הצצה לפוטנציאל העצום של הקנדי, הוא קלע 20 נק' למשחק ומדי פעם היה מתפוצץ עם משחק רב נקודות, לדוג' מול קליבלנד הוא קלע 35 נק' אחרי שקלע 11 מול דנבר. גם בעונה השלישית שלו היו מקרים כאלו כאשר הבחירה הראשונה בדראפט המטיר 47 נק' ושלח את אוהדי מינסוטה לדמיין על העתיד. הוא זכה למחמאות מכל רחבי הליגה, אך הקבוצה לא הצליחה והזאבים לא טעמו טעם פלייאוף. באותו הקיץ הקבוצה עשתה טרייד עבור ג'ימי באטלר והחלום של אוהדי מינסוטה החל להתגשם. הם התחילו את העונה בהפסד אבל אז הגיע הניצחון על יוטה ולאחר מכן במשחק השלישי של העונה, אנדרו תפר שלשת ניצחון על אוקלוהמה.

הגעתו של באטלר פגעה בבחור הצעיר מקנדה, הוא הפך להיות כינור שלישי אחרי באטלר וקא"ט, זה התבטא בכך שהוא קלע 6 נק' פחות מהעונה הקודמת. היה נראה כאילו באטלר ואנדרו דורכים אחד לשני על הרגליים ובאטלר מנצח כי הוא דומיננטי יותר. למרות הירידה בממוצעים הטימברוולבס היו איום אמיתי והיו במקום השלישי במערב הפרוע. מול יוסטון ג'ימי באטלר נפצע ומכאן החלה הדרדרות גדולה ביכולת הקבוצה, ומול הקבוצות האמתניות של אותה עונה, הכחולים נפלו חזק. הם הפסידו 9 וניצחו 8, דבר שהותיר אותם במקום התשיעי, באותו מאזן כמו דנבר של יוקיץ', שלושה משחקים לסיום העונה. בשני המשחקים הבאים הם ניצחו ואז הם התמודדו במשחק האחרון של העונה ראש בראש מול דנבר על כרטיס כניסה לפלייאוף. בעוד באטלר וטאונס התעלו, וויגינס נשאר בממוצע שלו. טענות רבות הועלו כנגד וויגינס וקא"ט על חוסר האכפתיות, על חוסר המחוייבות ועל אי היכולת שלהם להתמודד בלי באטלר.

הפלייאוף הנדיר אליו הגיעה הקבוצה אחרי 14 עונות נגמר די מהר. ובאטלר ביקר את הצעירים. במיוחד לאור החוזים החדשים שהם קיבלו. בקיץ הכל הפך לפארסה אחת גדולה סביב ה"שחיטה" של באטלר מול וויגינס וטאונס עם ההרכב השלישי.

בשתי העונות הבאות הביקורת הגיעה מכל עבר, וכולם הרגישו שאין עתיד לוולבס, עד שהגיעה הצעה על וויגינס. הזאבים לא היססו ולקחו את ההזדמנות בשתי ידיים ושלחו את וויגינס לנסות לממש את הפוטצינאל בסן פרנסיסקו אצל האלופה לשעבר. הוא הספיק לשחק 12 משחקים בלבד לפני שהקורונה הגיעה ושלחה את גולדן סטייט למנוחה ארוכה. בעונה לאחר מכן כבר התחיל השיפור הגדול. הוא התאמץ יותר בהגנה, התאמץ יותר בהתקפה ועדיין גולדן סטייט הודחה בפלייאין.

"משנה מקום משנה מזל"

לפני העונה הנוכחית עלו שאלות רבות סביב היכולת של וויגנס להיות כוכב, או אפילו שחקן לגיטימי בליגה, וכבר ב-2019 ערן שור שאל – "האם יש תקווה לאנדרו וויגינס" מדהים לראות את התגובות.

חכמינו לימדו אותנו שאדם משנה מקום גם מזלו ויכולותיו משתנים. השינוי הגיע עם המעבר לארגון טוב שיודע דבר או שניים על פיתוח שחקנים בעלי פוטניצאל, הוא השתנה מקצה לקצה. כמות הזריקות ירדה אך בחירת הזריקות שלו השתפרה פלאים וכתוצאה מכך גם האחוזים עלו. הוא קולע בעונה הנוכחית 18 נק' ב-41% משלוש, ו-52.8% משתיים. גם במדד האפקטיבי יש שינוי – אם בעונות הקודמות הוא היה הרבה מתחת לממוצע הליגה במדד האפקטיבי, העונה הוא קולע ב-56.3% אפקטיבי, שזה 4% מעל ממוצע הליגה. בכל העונות שלו בליגה (מלבד העונה עם באטלר) ממוצע הנט-רייטינג שלו היו מינוס אך העונה הוא עומד על 9.5. בעונת השיא שלו אי שם ב-2017, היה אנדרו זורק כמעט חצי מהזריקות שלו אחרי כדרור, בווריוורס הוא ירד ל-26.5%, כאשר מרבית הנק' שלו מגיעות מתוך השדה, והיתר מגיעים מתפיסה וזריקה.
בעונה הנוכחית מספר 22 בזהוב מקבל את מקומו כאופציה שנייה ואפילו שלישית ועושה את כל מה שאפשר כדי שקבוצתו תהיה טובה יותר. הוא נע בלי סוף ללא כדור, מוסר שוב ושוב כדי למצוא את האיש הפנוי, חותך פנימה והכי חשוב, הוא הפך לקלע אמין משלוש. למעשה הליינאפ הרביעי בליגה בקליעת נקודות שייכת לגולדן סטייט, ומי בחמישיה, ניחשתם נכון – דריימונד גרין, סטף קרי לוני פול ואנדרו וויגינס. גם במדד ההתקפי החמישיה של הלוחמים בטופ של הליגה, וגם שם וויגינס נמצא.

בחודשים דצ' ונוב' העמיד וויגינס ממוצע של 19.5 נק', ואחרי המשחק נגד בוסטון בו היה וויגינס בורג מרכזי בניצחון וקלע 27 נק', נשאל חברו לקבוצה אנדרה איגודלה עד כמה וויגינס באמת טוב. זאת הייתה תשובתו:

https://www.youtube.com/watch?v=AQeAtFUCA8Y
זה מאיר באור אחר את היחסים בין באטלר לוויגינס.

יגעת ומצאת – תאמין

בשישי בבוקר התפרסמו חמישיות האול-סטאר, השם המפתיע ביותר הוא אנדרו וויגינס שבבחירתו הראשונה למשחק הכוכבים הוא עולה בחמישייה. וויגינס עצמו התייחס לבחירה: "זה היה "מפוצץ מוח". הבת שלי העירה אותי ואמרה שאני פותח. אני מקווה שאצליח להמשיך את היכולת. אני בעל תודה… המיוחד בקבוצה הזאת שאנחנו משפחה, יש אנרגיה חיובית, שכולם רוצים לקחת חלק בהצלחה". סטיב קר התייחס גם התייחס אל הופעתו במשחק האול-סטאר ואמר: הוא שחקן טוב, הוא שומר טוב, הוא מבין את מקומו והוא גם לומד לשחק עם סטף וכעת גם עם קליי. אני חושב שיקח זמן עד שהשלישיה הזאת תלמד לשחק ביחד אבל זה יצליח". סטף הוסיף: "אנחנו מאושרים עבורו, זה כבוד גדול עבורו וזו חוויה גדולה".
חברו הטוב מתקופתם במינסוטה קארל אנתוני טאונס שיבח אותו ואמר כי זה יפייפיה לראות אותו מצליח ולראות אותו סוגר את המעגל הזה.

עתידו של הלוחם

הפוטנציאל של הבחור הצעיר (רק בן 26) עדיין קיים וגם היכולת שלו הולכת ומשתפרת. כעת עליו ללמוד לשחק לצד האחים לנשק- קליי וסטף. כאשר הוא מצליח לקבל את מקומו בין השלישייה ומקבל לא מעט מבטים פנויים בזכותם. השאלה סביב אנדרו היא: האם הוא יצליח להביא את היכולות והשיפור שלו גם לשלב הפלייאוף, מכיוון שעד כה הוא לא הצליח להטביע חותם במשחקים מכריעים, לא בפלייאוף ולא במשחקי הפלייאין בעונה שעברה.

משחק האול-סטאר נותן לו לכל האוהדים את ההכרה שוויגינס הוא שחקן משמעותי מקבוצת צמרת, ומכאן ואילך הוא גם יתייחס לעצמו ככה. ההזדמנות להיות בחמישיית הכוכבים תגרום לו לפרוח והוא יהפוך להיות חלק בלתי נפרד משלישית הצלפים של הלוחמים. בשלב הבא הוא כבר יצעיד את גולדן סטייט לעבר עתיד טוב יותר אחרי שסטף וקליי יזדקנו קצת.

בפן הבחירה לאול-סטאר – אנדרו וויגינס היה מקום שלישי בהצבעות הקהל (שמהווים 50% מהבחירה). מקום חמישי בבחירות השחקנים (25%) ומקום שישי בבחירת המדיה (25%). כך שהוא נבחר בצדק ברור, גם אם התשובה לשאלה איך הוא נכנס לחמישייה קשורה לקהל הבוחר ולשיטת הבחירה. זה לא מקרה זאזא פצ'וליה, וזה לא מקרה יאו מינג שהיה נבחר למרות היותו פצוע במשך עונות רבות.


אנדרו וויגינס הוא אולסטאר לגיטימי בליגה, שהגיע לזה בזכות ולא במקרה. הוא חלק בלתי נפרד מהצלחת הקבוצה, והאוהדים וגם השחקנים פירגנו לו, ובצדק.

לפוסט הזה יש 12 תגובות

  1. אני חושב שהוא אותו שחקן פשוט הורידו אותו בדרגה מלהיות הכוכב מס 1 לשחקן משלים. הוא תורם יותר בהגנה כי כולם תורמים זה לא חכמה. נבחר לאולסטאר בחסד רב ולא בזכות אפילו לא קרוב. פורח בגלל סטף כי יש לו יותר מקום פנוי פחות הגנות שמתמקדות בו. אין לזה שום קשר לשיפור.
    ליד סטף כולם נראים טוב

  2. חומצ.אוהםם.. גלופ…גלופ…חומצ…חומצ..ארגבפפפ…גלום.
    זהו סיימתי לאכול את הכובע (הענק יש לציין) שהנרגן שלח לי.
    אני סגרתי כבר את הסיפור של וויגינס והייתי ממש נגד הטרייד עליו בזמנו (גם לא אישרתי אותו בפרוייקט…) אבל וויגינס וגם הווריורס הוכיחו לי שתמיד צריך עוד סבלנות. כבר בעונה שעברה הוא הראה שהוא יכול להיות חלק יעיל מהמערכת והשנה עברנו ממצב שאנחנו שואלים אם הווריורס הצליחו לייצר לו מספיק ערך כדי לשווק בטרייד להאם הוא הפך לאנטצ'אבל.
    וויגינס עשה קפיצה לא פחות משמעותי בצד שפחות דיברת עליו במגרש והפך למגן נהדר שהנתונים הפיזיים שלו תמיד גרמו לסקאוטים לחשוב שיהיה. לא חושב שראיתי שחקן שעושה כזה שינוי בשני צדדי המגרש. הוא אמנם לא שווה סטארטר אבל אולסטאר ראוי ומגיע לו.

    1. נשארה איזו חתיכה מהכובע?? גם אני די הספדתי אותו. נותר לי רק להסכים עם מה שכתבת גילרי ובאמת שאפו לסטיב קר ומערכת הלוחמים שמוציאה ממנו את המיטב.

  3. אחלה שחקן.
    השתפר יותר ממה שגם אני האמנתי. כיף לראות אותו משתלב בחמישיה.
    הוא סטארטר כי AD היה פפצוע רוב העונה וגם צמד הוינגים של הקליפרס פצועים. לברון כמובן פותח אבל ממה שנשאר בעמדת הפורוורד – אני לא חושב שמישהו במערב עולה על ויגינס בבירור.
    תודה על הפוסט.

  4. תודה שחר.
    לא מתחבר לשחקן הזה,
    ציפיתי שייקח את מינסוטה קדימה אבל זה לא קרה, גם שנה שעברה בפלייאין הוא נשאר באותה "אדישות" שלו והם עפו.

  5. תודה רבה שחר.
    .
    מצטרף למה שעידו כתב. מה שהכי מרשים לטעמי הוא השיפור ההגנתי שלו. והאמת שזה אפילו כמעט לא היה תהליך. זה היה די בבת אחת. פףף. זה מדהים כי הדיבור עליו בזמנו היה כעל אחד השומרים הגרועים בליגה. כיום הוא השומר האישי הכי טוב של הקבוצה עם הרייטינג הטוב בליגה.

  6. כל הכבוד לוויגינס ושאפו לווריורס.
    יכולות אתלטיות והכישרון נוטף ממנו, כנראה שנוח לו להיות כינור שני/שלישי או חלק ממערכת במקום הכוכב.

  7. תודה שחר.
    חודב גם שמעבר להגנה, אמנם נתון יחסית שולי בהתחשב בתמונה הכללית, אבל הוא העלה ב-10% את הקליעה שלו משלוש.
    בזמן שמרבית הקלעים ירדו קיצונית הוא השתפר.
    שוב זוהי אינה נקודה להשען עליה יותר מידי אך זו נקודה שצריך לציין.
    הנקודה האחרונה לזכותו של וויגינס תהיה לא קשורה לסטטיסטיקה, הוא פשוט תורם המון לקבוצה בכל הרבדים.
    הוא לוקח על עצמו.
    הוא משקיע בהגנה.
    הוא חברותי וכמו שאר הקבוצה מקבל כל תפקיד וכל כמות דקות שיתנו לו באהבה.
    העובדה שהוא כל כך ורסטילי ומבחינה פיזית יכול לעשות הרבה לצד הבטחון העצמי שממש ניכר עליו העונה תורמת המון לגולדן סטייט של השנה.
    כן, אפשר להגיד שזה סטף, כן אפשר להגיד שזה דריימונד ובטח ובטח אפשר להגיד שזה סטיב קר אבל אם שחקן חמישייה קבוע תורם כל כך הרבה ונשאר יציב לאורך כל כך הרבה זמן כשהוא משחק בקבוצה השניה הכי טובה בליגה כנראה שיש קייס להמצאותו באולסטאר.
    וכן אחרון יהיה לעובדה שמאוד קשה להגן על בחירתו לחמישייה רק כי יש טובים ממנו במערב.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט