מילים אחרונות/ אוהד ס"א

הקדמה

זה טור דאחקה. טור שמבוסס על סרטון יוטיוב שהתגלגל לידי בו מראים הנקודות האחרונות של חלק מכוכבי הליגה הזאת, משהו שמאד ריגש וגם שעשע אותי.
אז לקחתי את הסרטון הזה וקצת התפרעתי איתו, עמכם הסליחה.

מילים אחרונות

מדובר בז'אנר ספרותי ידוע מאד בו אנשים גדולים וחשובים אומרים מילים אחרונות חשובות ומעוררות השראה לפני מותם. כמובן שאין מדובר בתיעוד, אלא בפרוזה. והאמת? אולי היא יפה ומלבינה, אבל בדומה לאמת של ראש ממשלתינו הקודם אינה לומדת בבית ספרנו.
ידוע המקרה המפורסם של טרומפלדור, שבכל ילד בגן למד יודע שמלמל את האמרה "טוב למות בעד ארצנו", בעוד שכיום יש הטוענים שאמר את הקללה הרוסית:  "טבו יו מאט!!", אבל יש עוד רבים וטובים.
מילים אחרונות טובות אינן דווקא עצובות או משרות דכדוך, נהפוך הוא. הם נותנים למוות את הפרופורציות הראויות לו (בדיחה לא מוצלחת אך הכרחית של הטבע), הנה כמה דוגמאות להמחשה:

"קדימה, צאי החוצה, מילים אחרונות הן בשביל טיפשים שלא אמרו מספיק", אומר קארל מארקס. מסתבר שעופר כסיף הוא לא הקומוניסט שונא הנשים היחידי.

"הגם אתה ברוטוס?", אומר יוליוס קיסר, יוליוס קיסר ממחזר אמרה שחוקה תוך שהוא מדמם על מדרגות הסנאט

""הטפט הזה ואני בדו קרב עד המוות, או שהוא הולך או שאני הולך", אוסקר וויילד מתלונן על מעצב הפנים שלו

"ואף על פי כן, נוע תנוע", חזה גליליאו גאליליי את נועה קירל

""איפה השעון שלי?" , שאל סלבדור דאלי (כנראה שנמס או משהו)

""העצבות תימשך לנצח", התפייט ואן גוך ברגע של אופטימיות.

""לא סיפרתי אפילו חצי ממה שראו עיניי", מרקו פולו נזכר בעוד קטעים שהיו לו בטיול הגדול למזרח.

""אל תיתן לזה להסתיים ככה. תגיד להם שאמרתי משהו", פרנסיסקו ווילה, הגנרל המקסיקני מתרגל "פייק ניוז".

"עבר זמן רב כל כך מאז שתיתי שמפניה.", אומר צ'כוב, בלי אף מילה על מירי רגב.

"אל תבכי בשבילי ארגנטינה", מבקשת אוויטה פרון, חיה במחזמר, זאתי.

"אני מתנצל על הטרחה חבר'ה, אין לי מושג איך אתם נוסעים מהר כל כך עם מצב של התנועה בכבישים היום". איאן פלמינג יוצר ג'יימס בונד באמבולנס בדרך לבית החולים חולם על אוסטין מרטין.

"הייתי מעדיף לעשות סקי", סטן לורל, שחקן ברגע של כנות.

"לא הייתי צריך לעבור מוויסקי למרטיני", המפרי בוגרט. יבשושי, ציני ומבריק בדיוק כמו כל הדמויות שלו.

"סוף סוף אזכה לפגוש את מרילין", ג'ו דמאג'יו, שחקן בייסבול אגדי, גיבור אמריקאי, בעלה של מרילין מונרו ורומנטיקן אמיתי.

זא לכבודם ולכבוד הקיץ שלא מגיע,, המערכון הראשון של להקת גזוז והמשכו בדקה 11.30:
https://www.youtube.com/watch?v=i7Q_Xdza-Rk  

ג'ו דמאג'יו ואשתו האהובה

 ועכשיו לכדורסל

אז בכדורסל, המילים האחרונות שוות לסלים האחרונים בקריירה.
ובאמת, למרות הכל יש לזה חשיבות. קריירת NBA היא קשה, מפרכת, מתסכלת רוב הזמן וגם מבלי להיות אגומניאק חולני בצורה קשה שמתכנן את ה"לגאסי" שלו מגיל 13  (כן, כולנו יודעים למי אני מתכוון),
יש בנקודות האחרונות הללו משהו מאותה מורשת שכל שחקן רוצה להשאיר, אז הנה הסרטון ותשאירו לי לדאוג לתרגום שמתחת:
https://www.youtube.com/watch?v=1pQkjWZX0uE&t=347s

דוויין ווייד

יעלה ויבוא הראשון. איש מיאמי. מעניין איך ההיסטוריה משכיחה במהירות יחסית את האיש המוכשר והדורסני הזה.
16 שנים של קריירה מפוארת, שהתחיל וסיים במיאמי: קיץ, חורף, פליאוף, פציעות.
מי שהביא טבעת ב -2006 משום מקום עם קבוצה שאף אחד לא שמע עליה + חצי מהגופה של שאק, ששר את שירת הלוויתן שלו.
אחד מצמד "רעים" של מיאמי עם הנקמה של דאלאס ב- 2011, הטבעת המשכנעת ב -12, ריי אלן ב- 2013 (אוי, ריי אלן…) והגאולה של 2014 (עם הבלוק של ספליטר עליו)
עכשיו עומד ה- HOF בתסרוקת חגיגית, קולע את הסל האחרון במשחק, מביט למעלה לשעון ורואה את השניות החולפות. כל הקהל עומד, בזמן שהוא זוכה ב- standing ovation, שכל כך מגיע לו. יריב מר, קשה, אכזר ומעורר הערכה.

דויין וייד, איש מיאמי, מעופף ויריב דגול

קובי בריאנט

קובי הוא מספיק דיווה כדי לתכנן היטב את משחק הפרישה שלו. משחק מתוסרט הוליוודית בנקודה הזאת בקריירה, כבר לא נשאר לקובי הרבה כדורסל. הפציעה בעקב אכילס כבר עשתה בו שמות והבהירה לו שהוא כבר לא יוכל לזכות בטבעת שישית. אבל, עדיין, זה לא מפריע לו לנצח במשחק סוף עונה מרגש.  
משחק מותח על הנקודה. קובי על הקו (כמו 2 הנקודות הראשונות בקריירה שלו), קולע כדי  להגיע ל- 60 נקודות (אחרי 50 זריקות מהשדה). יש לו עוד זמן לאסיסט מנצח, שנקלע בחשש עצום מלקחת לו את התהילה. המשחק נגמר, ההצגה נגמרה, אבל ההתרגשות גדולה ואמיתית כדי למחות דמעה. ג'ק ניקולסון, עדיין צלול מוחא כפיים בקהל. שאק בא לברך את האח הקטן, פאו מחבק וקובי מודה לקהל הצהוב, יורד מהמגרש בפעם האחרונה, מחבק את האישה והילדות. שנים אחר כך, השניות הללו מקבלות משמעות מיוחדת, עצובה במיוחד והדמעות נקוות לזכר האגדה שהיתה באמת.

קובי בריאנט, רק למחות דמעה

וינס קרטר

אייר קנדה ממריא בפעם האחרונה. 19.5 שניות לסיום עולה מקצה הספסל. מול הניקס, מוציא את הכדור מהקו לטריי יאנג מקבל אותו חזרה סמוך לקו ה- 3 וקובר אותה בפעם הראשונה בלי למצמץ 12.6 טיקים לשעון. גדולה לא מקבלים. גדולה לוקחים. הקהל על הרגליים יודע לומר תודה לשחקן גדול, מגדולי המעופפים של המשחק, שחקן ששיחק במשך 3 עשורים. למרות הגיל, למרות שמעולם לא לקח טבעת. HOF אמיתי.

וינס קרטר – "אייר קנדה"

דירק נוביצקי

עוד יריב מיתי. הפעם מול הספרס שלי. מקבל את הכדור בנקודה האהובה עליו. צעד אחורה על רגל אחת, כל כך מוכר, קובר עוד 2 על הספרס, מעלה זכרונות מ- 2006. מאנו לא שם כדי לעשות אתה עבירה +1 ולכפות הארכה ותסתיים בהפסד האזורי היחיד שלנו. אבל עכשיו הכל כבר יותר מפויס. חבר מועדון 30,000, יודע שסיים קריירה מפוארת בסטייל. הוא ניגש למאמן שאכל ממנו ממנו מרורים ומנע אליפויות נוספות (וגם האכיל ומנע ממנו אליפויות) והם מתחבקים בחיבוק נרגש. אומרים מילים שהתקשורת לעולם לא תשמע. דירק מודה לקהל היריבה שיודע להחזיר הערכה עצומה ליריב עצום ומנגב דמעה קטנה בגופיה.

דירק נוביצקי – מסתיר דמעה אחרונה של פרישה

טימי

שוב פליאוף, שוב חצי גמר, שוב אוקלהומה, שמובילה 3-2, ו- 15 הפרש במשחק ה- 6 בחוץ. הסוף ברור, בלתי נמנע. פארקר מכדרדר לאיטו, איבד את המהירות האופיינית שלו. טימי נכנס לחסימה מספיק בזמן כדי לבצע עוד וריאציה אינסופית של פיק אנד פופ, שתמיד מפתיעה למרות אלפי ניסיונות וקולע סל בים של ידים בצבע.
אבל לא טימי שלנו ינוח על זרי הדפנה. טימי לא ינגב דמעה, לא יצטלם עם המשפחה ולא יתסרט סיום הוליוודי מרגש. גנבו אותו, רימו אותו. היתה אמורה להיות גם עבירה. עיני העגל ותנועת הידיים. האיש הכי מקופח אי פעם על פני הכוכב שוב נגזל. פופ עולה לפרקט לעשות את הקטע שלו. אם השופטים יהיו מספיק טיפשים יכול להיות שהוא יוכל לפתוח את בקבוק היין עוד לפני שריקת הסיום.  הקליפ קופץ לסוף המשחק. טימי מבין שזהו נגמר, חיוך מבויש, מאות אנשים מקיפים אותו, אבל הוא לבד. הולך לכיוון חדר ההלבשה. מרים את אצבעו וצועד לעבר השקיעה.
ברגע הזה, הבנתי שהקליפ הזה חייב פוסט.

טים דאנקן – האיש הכי מקופח בהסטוריה של המשחק

פול פירס

חוקי המשחק של הליגה קשים ונוקשים. אתה תרוויח עשרות מיליוני דולרים, תיתן את רוב שנות הקריירה שלך למען קבוצה מסוימת, תזכה בה בתארים, תיפצע, תזיל דמעות ודם, רק בשביל לסיים את הקריירה שלך בקבוצה זרה, שאינה מכירה בך, מעריכה אותך או יודעת מה עשית.
ככה מוצא תא עצמו פול פירס בלוס אנג'לס קליפרס, המקום הכי רחוק מבוסטון, משחק בפליאוף בסיבוב הראשון מול הירוקים (מיוטה). אי שם סמוך לתום הרבע השלישי, שהמשחק כבר די בגרבז'יה, הוא לוקח את הכדור בכניסה לסל + 1. אוהדי הכדורסל האמיתיים קמים ממקומם להריע ולהודות לשחקן כדורסל גדול שמסיים משמרת.

פול פירס – בימים שמחים יותר

מאנו

והגענו לקינוח, כאילו אפשר היה אחרת.
סיבוב ראשון מול היורשת לשושלת. הספרס גנבו ניצחון אחד שהושג בעיקר ע"י גופיה מס' 20, ועכשיו במשחק 5, במפרץ כשהתוצאה ברורה ויחסי הכוחות חד צדדיים, ג'ינובלי מכדרר סמוך לקו האמצע, מנסה להבין מה הדרך הטובה ביותר לפרוץ את קווי ההגנה. ההגנה מבודדת אותו מול דיוויד ווסט שמצידו נותן לו גם מטר מתנה. זה לא ישנה דבר. כניסה מימין עם הקרש וסל, שכמובן בא אחריו הסימן המסחרי:
היפוך לפנים, סלטה כפולה לאחור, צוקאהרה ו- 3 ברגים לתוך הקהל. סימון בילייס יחד עם דה רוק יושבים בבית ולא מאמינים, איך הוא עושה את זה. מפיל את עצמו כאילו נדחף ע"י הוריקן דרגה 5, רק בשביל לקום מהר ולחזור להגנה.
עם שריקת הסיום, קווין דוראנט הראשון לחבק ולברך אותו. גם הוא יודע לזהות גדולה אמיתית.

מאנו ג'ינובלי – השחקן הראשון ב- NBA ששיחק מאוזן

נ.ב., הנקודות האחרונות של סר צ'ארלס

לצ'ארלס בארקלי היתה קריירה טרגית. הוא הגיע לליגה לקבוצה מפוארת שירדה מגדולתה. במשך שנים, הוא נלחם כדי לכבוש מחדש את המזרח, רק בשביל להיתקל שוב ושוב בילדים הרעים מדטרויט שהיכו בו שוב ושוב.
בפעם הראשונה שהם כבר לא היו שם, הוא גילה שיש בחור אחר בשכונה שלקח את הכל והלך עד הסוף, כובש את המזרח, את המערב, את הליגה ואת דפי ההיסטוריה.  
צ'ארלס עבר למערב, בנה לעצמו קבוצת כוכבים מדהימה והגיע לגמר מול האלוהים. לפני שהספיק להגיד מייקל ג'ורדן הוא כבר היה בפיגור של 3-0, משלם את שכר הלימוד למולך הליגה. כשהוא כבר הבין מה קורה וצמצם ל- 3-2, השופטים דאגו שלא יהיו כאן הפתעות לא נעימות.
כשמייקל פרש בפעם הראשונה והדרך נראתה סלולה לטבעת, הפציעות הכאבים בגב והאקים החלום מנעו ממנו לגעת בה.
בשלהי הקריירה, הוא הצטרף לקבוצה שניצחה אותו על מנת להיות חלק משני מקבוצת כוכבים ולקחת את האליפות.
ב- 8 בדצמבר 1999, הוא קרע שריר בירך. יודע שהוא כבר לעולם לא יזכה בה.
4 חודשים לאחר מכן, פצוע, שמן ולא רלוונטי, במשחק חסר חשיבות מול וונקובר גריזליס, הוא נכנס ל- 6 דקות, עושה אתה פעולה הכל כך בארקלית שלו: מול 3 שחקני פנים גדולים ממנו, הוא תפס ריבאונד התקפה, קלע + עבירה בפעם האחרונה בקריירה שלו, מסיים בחיוך קריירה מרירה.

צ'ארלס בארקלי ברגע מתוק חמוץ

לפוסט הזה יש 18 תגובות

  2. asaf

    23 ינו 2022 13:59:25

    נהדר ומרגש אוהד ס"א. מהשמות שהזכרת הכי נגעו בי דאנקן ונוביצקי שכמו ששיחקו די ככה סיימו את הקריירה בצנעה ובלי יותר מדי הייפ וחשיבות עצמית.

    1. ברוך רובין

      23 ינו 2022 15:52:09

      אור לא יצא לנו לדבר פרנסיס הפתיע אותי לטובה, הבודי סלאם שהוא עשה לגאן בסיבוב השלישי לא יוצא לי מהראש, פשוט התגלמות של כוח טהור

      1. אור

        23 ינו 2022 21:45:24

        Not gonna lie היה לי בוקר קשה, הפסיד אחרי שהוביל 2-0 ונראה טוב מאוד וירה לעצמו ברגל עם כל הניסיונות ל-submission האלה. רק היה צריך להישאר מעל פרנסיס בסיבוב האחרון וזהו. ברור לי שהוא ילמד מזה וישתפר אבל זה תמיד ירגיש פספוס בהנחה שהם לא ייפגשו שוב בעתיד

  9. Berch

    23 ינו 2022 19:09:18

    טור מעולה
    כולם אגדות אבל בשבילי המשחק האחרון של קובי היה ההצגה הכי טובה. לא יאמן השחקן הזה. לא שוכח לו שהתעקש לקלוע עונשין על גיד אכילס קרוע.
    ריגשת במיוחד עם המחווה למוצלח מכולם סר צ'ארלס האגדי, כולל וידאו אישי לירום כבודו.
    🙏❤️🙏

כתיבת תגובה

סגירת תפריט