אז לאחר שמונה הפסדים רצופים באירופה ופגרה כפויה, מכבי חזרה לשחק ושיחקה את משחקה הראשון לשנת 2022, שנת ה-90 למועדון. מולה, הגיעה יריבה מאוד חזקה, כזו שעשתה חיים מאוד קשים לצהובים (הפעם לבנים) במפגש ביוון. בגלל שאין מנוס מלהתייחס לכך כאחד שהיה בהיכל, אתחיל עם הקהל.

אינני יודע אם קורונה או הייאוש מהקבוצה היו הפקטור, אבל הנוכחות בהיכל הייתה מביישת ודומה למשחקי הליגה בהם מכבי לא ממלאת את האולם. יציעים קירחים, מלבד שער 11 ההיכל היה שקט בזמן המשחק למעט בפעולות אדירות (או כל פעם שטיילר דורסי נשם עם הכדור ביד). הקהל שמח מכדורסל ומניצחון סוף סוף אבל התחושה של הר געש לא הייתה קיימת. לטעמי, גם אם היה מסתובב הנגיף בחוץ כפי שמסתובב עכשיו, ומכבי תל אביב הייתה במאזן חיובי עם כדורסל קצת יותר טוב, האוהדים היו פוקדים את היציעים.

עכשיו לכדורסל – נתחיל מהדבר שהיה סוף סוף במשחק של מכבי, הגנה. יאניס אמנם מאמן הגנתי כמו שאנחנו אוהבים לציין כל פעם ופעם, אך לראשונה מזה עשרה משחקים, הגנת החילופים עבדה. את הרבע הראשון מכבי ראשית פתחה בלחץ על כל המגרש, שהתברר כלא מספק בעקבות חורים למיניהם באיזור הצבע. ואם כבר ברבע הראשון עסקינן, יאניס ביצע חילוף מפתיע כארבע דקות לתוך המשחק והוציא את סקוטי ווילבקין, על חשבונו נכנס ג'ון דיברתולומיאו. חילוף תמוה לכל הדעות, אבל בפעם הראשונה ראינו את ספרופולוס יוצא מאיזור הנוחות שלו, מנצל את כל מה שיש לו בסגל כולל הרכבת ג'יימס נאנלי בחמישייה. הרבע הראשון היה בהחלט טוב הגנתית, רוטציות בהגנת החילופים עבדו, מיס-מאצ'ים שנוצרו בעקבותיה גובו בדאבל טים ואז ב"סקרמבל" (יציאה של שחקן על הכדור ותזוזה תואמת של יתר השחקנים, לאחר שתי רוטציות הגנתיות). אבל מה עם התקפה?
ברבע הראשון ובעצם עד המחצית ראינו התקפה די זהה לזו שהייתה ממכבי, הכדור לפעמים נתקע לקראת סוף שעון ה-24 והכדררת מיותרת. למזלה של מכבי, אולימפיאקוס החטיאה כמה וכמה זריקות פנויות ואיבדה יותר ממכבי (שאיבדה כמות מזערית של איבודים – 4, אחד מהרכז ושלושה מסקוטי ווילבקין), כאשר מוסטאפה פאל עצמו איבד חמישה כדורים. אז למה המשחק בכל זאת היה צמוד? כי הצבע של מכבי בזמן בו הסנטרים לא היו בצבע, ובסיטואציות של אחד על אחד, היה פרוץ לחלוטין. שחקני אולימפיאקוס ניצלו כישרון ויכולת לסיים מתחת לסל ועשו הכל כדי להוציא את הסנטר מהצבע. כשזה קרה, כל לייאפ היה פשוט. השוני המהותי אצל הלבנים היה בהפעלת האיש הגדול בצבע. כל פעם שראו שאנטה ז'יז'יץ' נמצא עם גארד בפוסט אפ (לרוב תומאס ווקאפ שנקלע לסיטואציה), סמכו עליו שיעשה סל. וכשהיה בתנועה? גם מוטאפה פאל הענק לא הצליח לעזור. ולא רק ז'יז'יץ', שעל אף שהצטיין היה טוב במחצית. סקוטי ווילבקין נתן סלים מאוד חשובים כשההתקפה נתקעה, כנ"ל ג'יימס נאנלי ואת ג'יילן ריינולדס גם בהחלט הצליחו להפעיל. אבל המחצית, על אף התקפה לא מספיק טובה של מכבי, הייתה של ביג זיזה שקלע 16 נקודות במחצית.

טרם נגיע לרבע השלישי, אגע במשהו ששינה את המשחק לדעתי – היציאה של יאניס מדפוסי ההתנהגות שלו.
הנה כמה דפוסי התנהגות של ספרופולוס אותם שינה במשחק הזה (ונקווה שישתנו גם בהמשך):

1. אנג'לו קלויארו בעמדה מספר 3 – אין זה סוד שהיעילות של אנג'לו קלויארו יורדת משמעותית בעמדת הסמול פורוורד. בעמדה זו בהתקפה של מכבי דרוש שחקן יצירתי בהתקפה וכזה שמסוגל לשמור על פורוורדים זריזים בהגנה. קלויארו מביא דברים אחרים – הגנה יותר פיזית והתקפה לא יצירתית אלא תלות ביצירתיות של השחקנים לצידו על מנת שייתנו לו את הכדור בנקודות הנוחות לו. יאניס לא השתמש בקלויארו בעמדה מספר 3 באף אחד מההרכבים שלו חוץ מפעם אחת – לשנייה וחצי בה ג'ון-די יצא בחמש עבירות, רומן סורקין נכנס ואחריו מיד יצא קלויארו ונכנס ווילבקין. באופן כללי – יאניס שמר לאורך המשחק על מודל החמישייה הקלאסי (עם נגיעות ג'ון דיברתולומיאו ויפתח זיו), רכז, קלע, סמול פורוורד בין אם יצירתי בהתקפה ובין אם בהגנה, פאוור פורוורד בדומה לסמול פורוורד, וסנטר.
2. ווילבקין נוגע פחות בכדור – כן, ווילבקין אכן כדרר עצמו לדעת בחלק מההתקפות, אך הרבה פחות. בזכות היצירתיות של נאנלי והעובדה שסוף סוף כדורים נמסרו לתוך הצבע לידיים של ז'יז'יץ' וריינולדס שגרמו לכיווץ של ההגנה, כן היה לי חסר עניין הפוסט אפ לדרק וויליאמס אבל גם הוא הצליח להגיע לסל בכמה וכמה מקרים.
3. אוואנס מוביל כדור בלעדי – זה בעצם מה שמוביל אותנו למחצית השנייה:

המחצית השנייה הייתה של קינן אוואנס, העובדה שהוא הוביל את הכדור, הוא ולא אחר, זה הדבר שנתן למכבי רבע התקפי טוב יותר. על אף ההתקפה הלא מסודרת לעיתים, אוואנס הצליח להגיע לטבעת, לסדר לו ולחבריו לקבוצה זריקות קלות ולמרות שלחצו עליו, הצליח לייצר לעצמו זריקות פנויות (לא נוחות אמנם, אבל כשזה נכנס לך תתווכח עם זה). כשאוואנס מוביל את הכדור כרכז הכדור נע יותר, וג'יילן ריינולדס שהיה נראה לאורך כל העונה שמתכווץ לצד משחקים טובים של ז'יז'יץ', הצליח לשים סלים חשובים בזכות התנועה ואפילו למסור כשהגיע עליו דאבל טים.

ברבע הרביעי מכבי נתנה את הטון בתחילתו בזכות סקוטי ווילבקין שאמנם היה נראה תשוש אך קלע זריקות טובות לאחר התקפות בהן הכדור נע. ג'יימס נאנלי היה חלק מהמסיבה לאורך הערב אך גם הוא היה בולט יותר במחצית השנייה. עם זאת, לקראת סוף המשחק מכבי הורידה הילוך, דבר שיעלה לה ביוקר בעקבות ההפרש. מכבי כבר הייתה בטווח ה-20 הפרש עליו הייתה צריכה לשמור בעקבות ההפסד ב-17 בפיראוס. אך צבע עדיין פרוץ באחד על אחד נתן לטיילר דורסי להגיע פעמיים לטבעת, ההפרש ירד ל-12 ושלשה כמעט על הבאזר של נאנלי סידרה למכבי ניצחון 84-69 על אולימפיאקוס. הצטיין אנטה ז'יז'יץ' עם אנטה ז'יז'יץ' נקודות. הדבר נבע (סוף סוף) מהפעלתו. זיהוי מיס-מאצ'ים, ניצול הרגליים הכבדות של פאל בתנועה לאחר פיק אנד רול ובתקשורת החמיאו לקרואטי בהתאם בציטוטים כמו "ז'יז'יץ' הרג את אולימפיאקוס וכו'".

מה שלא נגעו בו ברשת הוא הקרב בין בראצוקאס לספרופולוס. אם עד לפני המשחק הזה היה ברור מי המאמן הטוב יותר, זה שמתאים את עצמו למשחק, קורא סיטואציות ומנצל את הסגל; ומי המאמן שנשאר עם משנתו וקופא כשצריך לבצע התאמות, הרי שבמשחק הזה זה היה הפוך. יאניס ניצל את הסגל שלו, שינה הרכבים, יצא מדפוסיו הרגילים (ואני חוזר על זה שוב כי זה משמעותי) ובראצוקאס לעומתו לא התאים את הקבוצה למשחק. ז'יז'יץ' וריינולדס לא קיבלו טיפול ראוי, בהתקפה הוא לא הכניס את השחקנים שינצלו מספיק את בעיית הצבע של מכבי באחד על אחד וזה מה שהפסיד לו את המשחק. כדי לנצח, המאמן היווני היה צריך להכניס את טיילר דורסי ומקיסיק על מנת לתת לו יתרון מסוים מול ההגנה של מכבי.