מחשבות מלפני תחילת המשחק – כפירה

פאייה יותר טעים ממק אנד צ׳יז (ברצינות, מי המציא את הקשקוש הזה, קצ׳יו א פפה, זה לא. אבל אם להיות הוגנים גם רוב הקצ׳יו א פפה שאכלתי בחיים, אפעס, לא היו לא קצ׳יו ולא פפה, אז אולי בכל זאת האמריקאים עושים משהו נכון)

אנשים התגעגעו לקליי שמקבל מחיאות כפיים גם עם העלייה לאימון. לסטף הם כבר התרגלו

זהו יום חולצות (כלומר יום שבו הווריורס מחלקים חולצות לכל הקהל), דווקא נחמדות החולצות בסמן ״חינוך״ ב educator appreciation night. הבעיה היא שאני תמיד מקנא בימי חולצות כי גם לי בא.

אז ככה, הווריורס של השנה בהופס, זה יום אבי, שלושה ימים שגב, יום אחד שנינו, יום אחד אף אחד. והנה התמזל מזלכם, ודווקא מול הקבוצה הנפלאה של אינדיאנה, זה אני. תודו שהתגעגעתם.

רק מה? קבוצת ה 40% נצחונות הזאת החליטה ש 40% זה קצת יותר מדי אם אפשר בטוח להפסיד. אז מיילס טרנר לא משחק, סבוניס לא משחק, שני הטי.ג׳יים בוודאי לא משחקים, ברוגדון לא משחק (למרות שבהחלט היה בזמן חימום הזריקות), לוורט לא משחק וקומינגה מהצד השני פותח במקום דריימונד גרין. כך שבגדול מדובר בקבוצה הראשונה של גולדן סטייט מינוס גרין, מול הקבוצה השניה או השלישית של אינדיאנה. בואו נגיד שאני לא חוזה התנגדות גדולה מדי מחמישייה שכוללת שחקני ספסל בימים כתיקונם כמו הולידיי (שהסתחבק קצת עם חברו לשעבר לקבוצה, אחד סטף קרי), קרייג ודוארטה ונערי פוסטר בימים כתיקונם כמו סייקס (איש קטן) וביטדזה (איש גדול).

אתם בוודאי שואלים האם אני מתחרט שבאתי? לא, נו, כיף לי לראות את הבלורית של דוארטה, כמובן. מי בכלל צריך שחקני כדורסל של ממש כשאפשר לראות קבוצות ג׳י ליג חמודות. לכו תדעו, אולי יצא מפה סקאוטינג לאיזו גלבוע גליל או משהו.

מחשבות של חצי ראשון – זלזול

בחיי, איזה כיף זה גרי פייטון, ואיך מישהו עם כזה ייחוס, כזאת אתלטיות, כזו הגנה וכזו אהבה למשחק לא באמת הצליח למצוא חוזה נורמלי בנ.ב.א עד גיל 29? מבחינתי זאת אחת התעלומות. מהצד השני, לאנס סטיבנסון שאני חוזה שיקלע 30 נקודות היום בואקום המוחלט של אינדיאנה, וג׳רמי לאמב נכנסים.

הפוגה קצרה מהמשחק מלא האנרגיה שנפרש מול עיניי המשתאות ובואו נדבר על משקאות אנרגיה. אני יודע שגם לכם בארץ יש, אבל פה באמריקה זה דבר גדול. לי יש מותג שאני אוהב במיוחד בשם BANG, ובואו רק נגיד שזה מזל לא קטן שהיום שתיתי שניים כאלה, והמבין יבין.

בינתיים קומינגה (יופי של גוף, יופי של אתלטיות. לא נראה לי שייצא ממנו שחקן) נותן מכות לסטיבנסון (שמצידו מוכיח שהוא אחד המציגים הגדולים בתבל, אשכרה אל פצ׳ינו) והשופטים מתעלמים. בין זה לבין העובדה שביטדזה מנצל את העובדה שאף אחד בווריורס אפילו לא חושב לשמור עליו בשביל לקלוע יותר נקודות משיש לו עד היום בכל הקריירה במצטבר, אני מוצא לעצמי שעשוע מחודש ביצירת המופת המתרחשת על הפרקט.

ילדים בני עשר עולים לפרקט בשביל לרקוד. עכשיו עזבו שיש להם מסכות שהופכות את זה לסיוט, בגלל שזה יום החינוך גם נתנו להם לרקוד עם ילקוטים, אשכרה ילקוטים. אמנם האנרגיה שלהם (בחיי יותר אנרגיה ב 40 שניות ריקוד משהיה במשחק עד היום) מפצה על כך, אבל רחמים. תהילה.

קליי תומפסון נכנס והקהל נזכר שגם במשחק הזה, אשכרה קורה משהו. נפלא. שניה אחרי זה קליי גם קולע מגיב אנד גו עם ״לא ייצא ממנו שחקן״ קומינגה, והקהל מתפוצץ. בחיי שהרעב של הקהל שיקרה משהו, מתחרה רק ברעב שלי לקצ׳יו א פפה, גם אם דיאטטי יותר.

לפעמים כיף להיזכר כמה איגודלה שחקן הגנה גדול. חסימה ומיד אחריה דיפלקשן זה משהו שיאה לראות ממישהו בגיל שעבדכם בן ה-41 (עוד שבוע 42) עוד זוכר. היה לי אז עדיין שיער (נזכר אבי בערגה) וחוץ מזה איזה כיף זה שקוון לוני בא היום לשחק כדורסל, כי בחיי שהוא בערך השחקן היחיד בשתי הקבוצות (טוב, חוץ מסבא איגודלה כאמור) שגם יכול (טיפה) וגם רוצה. כל השאר או לא יכולים (הקבוצה בצהוב) או לא רוצים (אלו בכחול).

אם אגב, מכל מה שנכתב למעלה משתמע שהמשחק הוא שחיטה כשרה של הווריורס, אז אם טועים, המשחק צמוד בקרב בין המנומנמים למנמנמים, כשהראשונים מובילים רק ב-8 במחצית, אבל נדמה שכולם ברור שהווריורס משחקים בהילוך שני, שלא לומר ראשון.

מחשבות של חצי שני – הנאה

דוארטה פותח את המחצית הראשונה בניסיון להסביר לכל העולם מדוע בתחילת העונה הוא נחשב לאחד המועמדים הבולטים לרוקי השנה, ג׳סטין הולידיי עוזר לו, ואיכשהו יתרון 8 נמחק, והפייסרס פתאום מובילים ב-2. ככה זה כשבצד השני לא משחקים כדורסל.

קוון לוני – עכשיו אני קולט הוא בדיוק פאוור פורוורד משנות התשעים, שאיכשהו נולד בזמן הלא נכון, למרות שהוא נראה כאילו הוא נולד בדיוק בזמן בשביל לשחק בשנות התשעים. אפילו אין לו את תירוץ הגיל של דיקמבה מוטומבו. אבל כמו שכתבתי למעלה, טוב שיש כזה. לגמרי הדבר הכי חיובי היום במשחק של הווריורס.

ההבדל בין שני שחקני ה 1.96 עם הסרט הלבן על הראש, הוא שהולידיי שוקל חצי קילו פחות מקרייג. ככה תוכלו להבדיל, וכך גם אני מצליח. שניהם בכל מקרה, נותנים דקות נאות במשחק שפתאום הופך להיות קצת מפחיד עבור הקבוצה המקומית.

אחד מהדברים הכי כיפיים לראות במשחק כדורסל זה צעד ראשון של ממש. זה לא קורה המון, אבל כשמישהו מנצל לא כדרור מתוחכם אל-לה קרי, אלא אשכרה צעד ראשון מושלם בשביל לחדור, זה לדעת יעוד יותר יפה ולג׳ורדן פול יש כזה עם דקה לסיום הרבע השלישי. וכך, גבירותיי ורבותיי (חח, זה הופס, על מי אני עובד, רבותיי ורבותיי) מגלים לאט לאט את חצי הכוס המלאה. אבל האמת היא שהרבע השלישי , בניגוד למחצית הראשונה המנומנת היה די אחלה של רבע כדורסל שבעולם, עם כדורסל יפה משני הצדדים (במיוחד של דוארטה, אמנם). יש תקווה לרבע אחרון מקסים שנפתח בשוויון 83 ומתחיל בשלשה פיגוזית (תסלחו לי, אני בן 42) במיוחד של קרי, שמקבל השראה מנוכחותי באולם ונותן בתמורה את המשחק הטוב ביותר שלו בחודש ינואר.

אחחח… גרי פייטון. חבל רק שלקבוצה יש כל כך הרבה גארדים ולכן פחות דקות בשבילו. אבל חטיפה עצומה עם דאנק, ומיד אחריה עוד חטיפה (שהוא אמנם מאבד, אבל עדיין, יופי של דיפלקשן) והקהל מתעורר. כמה כיף זה שחקני אנרגיה, וככזה יש מעטים טובים יותר מפייטון. כאמור, האניגמה בת ה 29 שהוא.

ועכשיו גארי פייטון נותן דאנק שכל כולו שיהוי באוויר וכוח, ומיד אחרי זה חוטף טכנית ביחד עם ביטאדזה שמחליף לנגוח בו (ואז מועף מהמשחק). בחיי שבכל דקה במחצית הזאת יש יותר אנרגיה משהיתה בכל המחצית הראשונה. אבי מבסוט.

יש לי תיאוריה – כל שחקן עם שיער ארוך, נראה אוטומטית יותר גדול ומפחיד, החל בדמארה קארול וקנת׳ פאריד, דרך מונטרז הארל וג׳יי קראודר וכלה באושיי בריסט. תוכיחו לי שאני טועה. חוץ מזה, יש לי עוד תיאוריה, הדוארטה הזה הוא חתיכת שחקן, והוא הולך להוביל קבוצה של נו ניימז למשהו שנראה יותר ויותר כו ניצחון של הקבוצה האורחת. תיאוריה שלישית ואחרונה לפסקה הזאת – הסטף קרי הזה, הוא די טוב בכדורסל.

הווריורס מתקשים, קליי זורק קרשים, והמשחק מורט עצבים כשהוא נכנס לדקה האחרונה שלו. בחיי שבתחילת היום לא חשבתי שזה מה שיהיה, אבל יכול להיות שככה זה כשנותנים לחבורת אלמונים את הזדמנות חייהם מול השושלת הגדולה האחרונה של היסטורית הכדורסל.

שיפוט קצת חד צדדי בשניות הסיום, אבל אני מה אכפת לי. אני כתב סובייקטיבי שרוצה שהווריורס ינצחו, וטוב לו ששורקים לקבוצה המארחת ולא לאורחת למרות שזה תכל׳ס קצת מחדל. סטף קרי על קו העונשין בשביל לסגור עניין. אולי. שלוש נקודות הפרש, תשע שניות לסיום, פסק זמן אינדיאנה.

והנה, קרייג, כלומר… הולידיי עושה את השלשה הזאת!!! פסק זמן ווריורס.

מחשבות של הארכה – אמונה

אה, יופי. עכשיו טוסקנו אנדרסון מסיים בדאנק (לא , כי את החדירה שלו בשניות הסיום של המשחק הוא לא קלע).

אני גם קולט לאיטי שמאז הרבע הראשון, לא ראיתי את קומינגה. נדמה לי שהווריורס חשבו שיהיה טיול בפארק (כמו שגם אני וכל אוהד אחר באולם חשבו) ולכן העלו את קומינגה, אבל לא יצא להם. מצד שני, אם לא טיול, אני לא מבין למה פייטון לא משחק יותר, בטח במשחק שבו קליי לא באמת תורם לשטף הקבוצתי.

סטף מצידו, באמת נתן משחק טוב (הראשון שלו בינואר כאמור), אבל זה לא סטף של 2022 הוא לא סטף של 2021, ובהארכה גם הוא מצטרף לנגרייה של אחיו, הספלאש הצעיר יותר. תמיד הייתי בעד עסקים משפחתיים, רק חבל שהם מחליטים לפתוח את העסק בדיוק בזמן הלא נכון.

הקהל אגב מאד מעורב ובהחלט עושה הכל בשביל לבלבל את קליעת העונשין של היריבה. מה שבינתיים מצליח להם, כשאינדיאנה עם 71 אחוז בלבד, עם שתי דקות לסיום ההארכה.

בדרך כלל, אינדיאנה משחקת גבוה (סבוניס וטרנר), אבל היום היא משחקת נמוך עם וושינגטון ואחד, סייקס. לא שאני באמת יודע מי זה ,אבל עם חמש נקודות רצופות, נדמה שהוא מעביר לגמרי את המטוטלת לצד האורחת שמובילה בחמש עם דקה ושייבה לסיום. מצד שני, עם ארבעים שניות לסיום, סייקס קצת עף על עצמו ומנסה לזרוק מהלוגו. נו באמת. מצד שני, קרי ממשיך להחטיא כל זריקה וזריקה שהוא לוקח. נו באמת.

וכשהעשן מתפוגג – הפתעה עצומה, קבוצת הג׳י ליג בקושי של הפייסרס מנצחת בהארכה קבוצה כמעט בריאה (בלי גרין ופורטר) שחושבת אליפות, יום אחרי שהיא ניצחה את הלייקרס. יפה ריק קרלייל… יפה.

אפילוג – חרטה

חטאתי, עוויתי, פשעתי. זלזלתי באינדיאנה וזלזלתי במשחק, ובסופו של דבר היה משחק ״בן רחב״. דוארטה הוא טיילר הירו בלבן (אה, רגע…) וסטף קרי של 2022 הוא באמת לא סטף קרי של 2021 (שלא לדבר על זה שקליי תומפסון 2022 הוא לא קליי תומפסון 2019). הווריורס צריכים לתפוס את עצמם אם הם רוצים שהעונה הזאת לא תתפספס. והאמת היא? שהדבר הכי טוב שהם יכולים לעשות זה להחליף את קומינגה וכמה גארדים מיותרים (כלומר – כל גארד הוא לא פייטון, קליי, סטף ופול) בסבוניס. או, אתם יודעים… בדוארטה.