יומן אינדיאנה (8): קבוצה במשבר/ גם כדורגל / רון טחן

קבוצה במשבר בלתי ממובן

אתחיל עם התנצלות על היעדרות ממושכת, ועל יומן פחות מושקע מהרגיל עקב בעיה חמורה של מחסור בזמן, שנובעת מכך שישנן רק 24 שעות ביממה. אם אמצא פתרונות, אעדכן.

נכון להיום, אינדי עדיין אוחזת במאזן הטוב בליגה, אבל לא לעוד הרבה זמן. מיאמי בדרך לעקוף אותנו בסיבוב, אוקלהומה אמנם שילמה מחיר על חזרתו של ווסטברוק אך העסק שם חזר להתייצב, וסן אנטוניו מספידה את מספידיה בפעם המי יודע כמה.

אז כיצד אנחנו בדרכנו הבטוחה לאבד את יתרון הביתיות?

נתחיל עם סקירה קצרה של הרבה משחקים

1.      ניצחון 113-118 בהארכה על פורטלנד – באחד המשחקים הטובים ביותר העונה, אינדיאנה חזרה מהקבר עם שלשה עצומה של ג'ורג' היל

http://www.youtube.com/watch?v=olVOB3pRPO0 ,

במשחקו הטוב בקריירה.

בהיעדרו של סיר לאנסלוט הפצוע, היל התעלה על עצמו וכיכב עם שיא קריירה של 37 נק', 9 ריבאונדים , 8 אסיסטים, והוסיף 2 חטיפות וחסימה כדי למלא את דף הסטטיסיקה.

לצד משחק עצום של דיוויד ווסט, עם 30 נק' ו 10 ריב', נזכרתי בשנה שעברה, בה השניים היו השחקנים הדומיננטיים ביותר של הקבוצה בעונה הרגילה. טוב לדעת שעדיין יש להם את זה.

פורטלנד בהנהגת דמיאן לילארד העצום הייתה לא פחות טובה, אבל סבלה מחוסר מזל בסיום.

2.      הפסד מתסכל מאוד של 93-92 באורלנדו – אני עד עכשיו לא מבין איך הפסדנו את המשחק הזה.  לאנס סטיבנסון חזר להרכב, פול ג'ורג' חזר לקלוע מעל 50% מהשדה, עם 15 נק' הפרש לזכותנו באמצע הרבע השלישי, הרשיתי לעצמי לוותר על יתר המשחק. כשקמתי בבוקר וקראתי על ההפסד, הייתי מופתע כמעט כמו אותו יום ארור בו נרדמתי בגמר ליגת האלופות האגדי משנת 2005 במצב של 0-3 למילאן, והתעוררתי לראות את סטיבן ג'רארד עם הגביע על שער מוסף הספורט לאחר בעיטה שלומיאלית של שבצ'נקו לאמצע. למי שרוצה להיזכר: http://www.youtube.com/watch?v=z6DElrKyEFs

חזרה למשחק. לאחר המהפך, ניקולה ווצ'וביץ הצעיר, עם פעולה שלומיאלית משלו, לא עמד בלחץ והכנסת כדור חוץ שלו הסתיימה בידיו של סטיבנסון. ביומן הקודם ניהלנו דיון בתגובות לגבי פול ג'ורג' ואחוזי הקליעה הנמוכים שלו באותה תקופה. אני זוכר שציינתי שכל עוד הוא לא יכפה זריקות קשות כשחבריו לקבוצה פנויים, אז אין מה לכעוס על אחוזי הקליעה שלו. אם במשחק הקודם מול פורטלנד, ניסיון השלשת שוויון (הוא החטיא) תוכנן עבורו, הרי שמול אורלנדו ג'ורג' פשוט שעט קדימה, לא ראה שום דבר מלבד הסל, לקח זריקה קשה ל3 במקום למסור להיל שהיה פנוי לחלוטין, והחטיא. החטאתו היוותה את תחילת חגיגות הניצחון של אורלנדו, שהשלימה "דאבל" מפתיע מאוד עם שני ניצחונות בפער של נקודה בודדת על אוקלהומה ואינדיאנה, הקבוצות עם המאזן הטוב בליגה להזכירכם.

3.      ניצחון ענק 80-119 על דנבר – בלי טיי לאוסון, נייט רובינסון שלצערי סיים את העונה, ובלי אנדרה מילר שממזמן יצא מהרוטציה של דנבר (והספיק לעבור לוושינגטון), לדנבר לא היה סיכוי נגדנו בחוץ. עם זאת, אני בספק אם מישהו האמין שנקבל משחק כה חד צדדי. דיוויד ווסט היה אדיר עם 25 נק' ב 11 מ 13 מהשדה, והרבע האחרון היה לפרוטוקול בלבד.

4.      הפסד ביתי 81-73 לדאלאס –  רבע אחרון מחפיר עם 11 נק' לעומת 21 של דאלאס הכריע את המשחק. שאפו לותיקי דאלאס.

5.      ניצחון 98-108 על אטלנטה – לא כוחות. אטלנטה שהגיעה בלי השומר הטוב ביותר שלה, דמארה קארול, ניסתה לתת פייט. אבל ביום עגום של מילסאפ וג'ף טיג, לא היה לה סיכוי.

6.      הפסד 104-91 במינסוטה – הפסד מוצדק לחלוטין. מינסוטה, שלא תגיע השנה לפלייאוף, פתחה חזק מאוד,  ואינדיאנה, למרות משחק נהדר של פול ג'ורג', לא הצליחה להתמודד עם לאב, שהיה הנהנה העיקרי משיא האסיסטים של רוביו, שחילק 17 כאלו. רוי היברט, בפעם המי יודע כמה העונה, הפגין יכולת מעליבה בצד ההתקפי, והפסיד לחלוטין במצ' אפ לנגר הצרפתי רוני טוריאף.

7.      ניצחון 100-110 במילווקי – אוי ואבוי אם היינו מפסידים להם…  פול ג'ורג', ווסט וסטיבנסון היו גדולים, וחיפו על חולשת חבריהם.

8.      ניצחון 98118 על הלייקרס – אין טעם להרחיב על ניצחון ביתי נגד הקבוצה האחרונה במערב.

9.      ניצחון 96101 על מילווקי – אין טעם להרחיב על ניצחון ביתי נגד הקבוצה האחרונה במזרח.

10.  ניצחון 97-102 קשה מהצפוי בבוסטון – משחק שהיה מאוד קרוב להסתבך, לפני התעלות רגעית של פול ג'ורג'. נקודת האור במשחק הייתה יכולתו של אוון טרנר (עוד עליו בהמשך) עם 17 נק' מהספסל.

11.  ניצחון 91-94 על יוטה – ניצחון דחוק נוסף במשחק שעל הנייר לא היה אמור להיות קשה. רוי היברט במשחק נוסף בו יש לו יותר עבירות מנקודות או ריבאונדים.  מזל שדיוויד ווסט חיפה עליו.

12.  הפסד 98-96 לגולדן סטייט – טוב, זה היה כואב. גולדן סטייט היא קבוצה מעולה, שלצערה משחקת במערב, ושנוטה להסתבך בסיומי משחקים. עם שחקן כמו סטף קארי תמיד כיף לצפות בהם, אבל מי שגנב את ההצגה היה קליי תומפסון. לאחר קאמבק ממש הירואי של אינדי שהצליחה להשוות אחרי פיגור 13 ברבע הרביעי, תופסון, שידוע בתור קלע חוץ גבוה וארוך, ניצל את הגודל עם מהלך מעולה בפוסט על ג'ורג' היל וקליעה מנצחת. ג'ורג' החטיא עם הבאזר, והאמת? הגיא ללוחמים לנצח. היו טובים יותר.

13.  תבוסה של 87-109 בשארלוט – לא מזמן מנחם העלה באתר אתגר, כאשר ביקש שנדרג את השחקנים הפותחים הגרועים בליגה לפי עמדה. עד מהרה בחרתי במייקל קיד גילכרטריסט. בהתקפה הוא ממש ממאן לתרום, ומבחינה הגנתית, הוא לא באמת כזה טוב.

כרמלו אנתוני ולברון ג'יימס הספיקו לחגוג עליו לאחרונה כל אחד בתורו עם 62 ו 61 נק' בהתאמה. כיאה למעמדו ברשימת 3 הסמול פאוורדים הטובים במזרח, ציפיתי לחגיגה של פול ג'ורג'. MKG  עצמו לא ראה יותר מדי פרקט, ושיחק רק 15 דק', במהלכן תרם יותר עבירות (4) מנק' (3), אך באופן מדהים, "התעלה" בהשוואה כנגד פול ג'ורג', שניפק את משחקו הגרוע בקריירה מאז פרץ לתודעה, עם 0 מ 9 מהשדה, 5 איבודים ו 2 נק' בלבד. אוון טרנר נתן את משחקו הטוב בקבוצה עם 22 נק' ו 5 אס', אבל בנוסף ליכולת מחפירה של היברט עם דאבל דאבל היברטי של 4 ו 4, ובעיקר לאור יכולת שיא של ג'פרסון שניפק שתי תצוגות ענק ברצף מול 2 הקבוצות הטובות במזרח, אינדיאנה לא הייתה קרובה. את הרבע הראשון, בו הובסה 8-28, צריך למחוק מהארכיון.

14.  תבוסה נוספת, 112-86 ביוסטון – יוסטון היא אחת הקבוצות החמות בליגה, אבל לאור התבוסה שחטפה באינדיאנה, האמנתי שיש לנו את הכלים להתמודד איתם. טעיתי, ובגדול. רבע ראשון גרוע נוסף של אינדי הוביל לפיגור מתמשך. התפרקות ברבע השלישי כבר גרמה לעוד תבוסה לקבוצה מערבית. משחק חלש מאוד לקבוצה עם המאזן הטוב בליגה.

 

סופ"ש האולסטאר

 

כבר כמה שנים שאני מסרב להתבגר ומחכה בכיליון עיניים לסוף השבוע. מהשנה הבאה זה כבר ישתנה.

בעוד משחק הרוקיס והסופמורס ומשחק האולסטאר עצמו היו די מהנים לצפייה, היום השני של הסופ"ש (יום התחרויות השונות) הוא מועמד חזק ליום התחרויות הגרוע ביותר אי פעם.

בתחרות הקליעה בין קבוצות המורכבות משחקן NBA,  שחקנית WNBA  וכוכב עבר, הקבוצות של משפחות  הארדוואי קרי, והקבוצה של דוראנט סתם איכזבו, אבל לפחות כריס בוש סיפק את הסחורה עם שתי קליעות רצופות מהחצי. בכל מקרה, לא מדובר בתחרות אמיתית.

שאר התחרויות היו פשוט מזוויעות, ובעיקר בגלל הנהלת הליגה ששמה לה למטרה להרוס את סוף השבוע בכל דרך אפשרית.

זה התחיל בשינוי הדבילי של תחרות הכישורים האישית, בה במקום שחקנים בודדים קיבלנו צמדים, המשיך עם הריסתה של תחרות השלישית על ידי הוספת עמדה בה כל כדור שווה 2 נק', והשיא היה עם תחרות ההטבעות.

אם בשנה שעברה, החליטו המארגנים לקלקל לכולם ולחלק את המטביעים לנבחרות המזרח והמערב כחלק מתחרות מותחת כמו הסטנדאפיסט המצטיין של "צחוק מעבודה", השנה הם הגדילו לעשות ואיפשרו לכל מתחרה הטבעה אמיתית אחת בלבד.

הסיבוב הראשון היה באמת צחוק מעבודה, כאשר הוא נראה כמו חימום לכל דבר ועניין. גם במידה והייתה הטבעה יפה, הקהל לא באמת יכול היה להתפעל ממנה ולצפות בה בהילוכים החוזרים.

הסיבוב השני היה מטומטם עוד יותר, ויודעים משהו? אם החוקים לא ישתנו לגמרי בשנה הבאה, אני צופה לתחרות של מטביעים אנונימיים. כפיצוי, קבלו סרטון עם 36 הטבעות שמרביתן לא נראו ב NBA : http://www.youtube.com/watch?v=YrHFFFYhuzA

דני גריינג'ר

אז מה קרה מאז תום מועד הטריידים? גריינג'ר חתם בקליפרס (אני מאוד שמח שלא "בגד" וחתם במיאמי), ביינום שהלך לאיבוד בשדות התירס במדינה עוד לא מצא את דרכו לאולם הכדורסל, ואני התאוששתי מתחושת ההלם.

אם הופתעתי מאוד כשביינום חתם, הרי שקיבלתי בתדהמה את הידיעה לפיה גריינג'ר הועבר בטרייד.

מוקדם יותר השנה התבטאתי בביטחון שגריינג'ר יישאר בקבוצה, במיוחד עקב החוזה הנגמר שלו ושל לאנס סטיבנסון.

פול ג'ורג' וסטיבנסון אמנם שחקנים צעירים, אבל אי אפשר לומר שאינדיאנה היא "קבוצת העתיד". אינדיאנה צריכה לקחת אליפות השנה, ולשם היא מכוונת. השחקן היחיד שחשבתי שיכול להגיע אלינו כדי לא לפגוע בתקרת השכר לשנה הבאה ואולי אף לתרום מקצועית, היה בן גורדון משארלוט (שכנראה ממש השניא את עצמו על ג'ורדן, כי הוא שוחרר מהקבוצה לאחר ה 1 במרץ, מה שאומר שהוא לא יכול לשחק השנה בפלייאוף).

אוון טרנר נתן השנה בפילדפיה את עונתו הטובה בקריירה ורשם מספרים מעולים, ונחשב לשחקן מבוקש בליגה, וככזה, לא האמנתי שיגיע לאינדיאנה, שכן לא היה לנו מה לתת לפילי בתמורה. בדיעבד התברר, שפילדלפיה פשוט רצתה עוד בחירת סיבוב שני (מאוחרת במיוחד בהתחשב במאזן של אינדי) לאוסף.

עצוב לי שגריינג'ר שוחרר. הוא היה השחקן המוביל שלנו במשך כמה עונות, היה מאוד מחויב למועדון, וסבל מפציעות וחוסר מזל. לזכותו ייאמר כי הוא הבין את מעמדו החדש בקבוצה כמחליפם של ג'ורג' וסטיבנסון, וניסה לתרום מהספסל. לצערי, הוא פשוט לא הצליח.

הניסיונות להחזיר אותו לתלם פגעו בשטף ההתקפי של הקבוצה (המוגבל גם כך), ועקב הלחץ לזכות בתואר כאן ועכשיו, בירד וחבריו חיפשו פתרונות.

על הנייר אין ספק שמדובר בשדרוג עצום, אך יש לזכור שטרנר הגיע מאחת הקבוצות החלשות בליגה, שהוא לא קלעי חוץ טוב במיוחד, ושגם הגנתית הוא לא שוס גדול.

בכלל, מתחילה להיווצר אצלי הרגשה שפשוט אי אפשר להצליח מהספסל שלנו.

קשה לשכוח שעד לפני שנה מיילס פלאמלי, ג'ראלד גרין ודי ג'יי אוגוסטין היו בשורות הפייסרס, והשנה הם מנצלים את ההזדמנות שניתנה להם בקבוצות אחרות ותורמים במאבקן להגיע לפלייאוף. אולי הגיע הזמן לתת לשחקני הספסל יותר דק'? דיוויד ווסט בוודאי ישמח למנוחה, והיברט? הבנאדם צריך טיפול.

זה מרגיש לי שבניסיונו להשתפר כשחקן הוא צפה בקלטות של ברוק לופז ורג'י אוואנס, אלא שבמקום לקחת את הדברים הטובים, הוא אימץ את משחק ההתקפה של אוואנס וסוגר לריבאונד כמו לופז.

הגיע הזמן להכניס את אנדרו ביינום לרוטציה, וגם אם זה ל 5 דק'. החשש שלי הוא שבאינדי לא באמת מאמינים ביכולתו, ומשתמשים בו כרגע בעיקר כ"איום" נגד מיאמי שניסתה לאיים מוקדם יותר השנה עם החתמתו של אודן.

הגיע הזמן להכניס את ביינום לרוטציה, וגם אם זה ל 5 דק' לערב. בנוסף, למה החתימו את כריס קופלנד לחוזה ל 3 שנים אם לא מתכוונים לתת לו לשחק? בכושר הנוכחי, כאשר אף אחד לא שומר כמו שצריך, שלפחות ייתנו לצלף טבעי לשחק קצת יותר.

נבחרת ישראל בכדורגל

כפי ששמתם לב, מדובר ביומן יחסית פסימי. בשנת 2014 אי אפשר לכתוב יומן פסימי אמיתי מבלי לכלול את נבחרת ישראל. בעוד בכדורסל האיגוד שובר שיאי עליבות בכל הקשור לניהול, הרי שנבחרת הכדורגל ממשיכה בשלה, וממשיכה לגרום להתאחדות בראשות א. לוזון להיראות מקצוענית יחסית אליה.

ההפסד הביתי 3-1 לסלובקיה הוכיח בפעם המי יודע שגם במשחקי הידידות אנחנו כבר לא טובים.

העפלה ליורו 2016? אין סיכוי.

בוסניה ובלגיה (דודו דהאן המאוכזב הגדול מההגרלה) לא יתקשו מול ישראל, וויילס מוכנה לעשות את קפיצת המדרגה לדרג השלישי, ומול קפריסין אנו מתקשים באופן מסורתי. כרגע אני מתלבט מה יהיה ההישג הכי גדול מהקמפיין: העובדה שאוואט לא ילבש יותר את אפודת השוער הראשון, או האירוח בכל איצטדיון אחר מלבד רמת גן.

האמת? אני בספק אם נעפיל ליורו 2020 או למונדיאל 2022, גם אם יכללו 32 ו 64 נבחרות בהתאמה, כחלק מהקמפיין העתידי של נשיא אופ"א מישל פלאטיני להשתלט על פיפ"א (דוגמא לצעדים המגדילים את כוחו כי הם זוכים לתמיכה אוטומטית ממדינות עם נבחרות חלשות דוגמת ישראל), אבל לאור הניצחון המפתיע של הנבחרת הצעירה בהולנד, אולי ישנו סיכוי.

בגלל שאני קצת עצבני מהתבוסה הטרייה ליוסטון, ניפרד עם שיר רגוע וטוב של אריק קלפטון.

http://www.youtube.com/watch?v=1Y9T15kAF8U

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 17 תגובות

  1. יומן מצוין! לגבי ה-"24 שעות ביממה זה לא מספיק" גם לצביקה שרף הייתה הבעיה הזו, אז הוא קם שעתיים קודם.
    ולגבי נבחרת ישראל בכדורגל גם אם יוחלט שלמונדיאל מעפילות כל ה207 נבחרות שרשומות בפיפ"א, אז בדיוק יאשרו גם לגרינלנד לשחק ואנחנו נהיה נשאר בחוץ… ישראל לא תעפיל למונדיאל גם אם היא תארח אותו!

  2. כמו שתמיד אמרתי גורג לא מספיק כוכב לסחוב קבוצה , גורג הוא כוכב שני סקוטי למייקל רובין לבאטמן ..
    אינדיאנה הייתה צריכה לעשות טרייד שיעשה סדר בקבוצה להפטר ממה שלא צריך לפנות מקום בתקרת השכר כדי לאזן את הקבוצה עכשיו הם לא יכולים להחתים את סטפנסון , בירד כיוון לדבר אחד אליפות העונה וכמו שזה נראה זה לא יספיק ..
    עכשיו הם חנוקים ויקח להם שנתיים לעשות סדר בבלגן ולסיים תחוזים של ווסט והיל

    1. אני דווקא כן חושב שהוא יכול להיות כוכב ראשון, אבל שהוא עדיין רחוק מרמתם של לברון ודוראנט.

      במצב הנוכחי, נוכל להחתים את סטיבנסון כל עוד הוא יסכים לשכר סביבות ה 7-8 לשנה. אני מאמין שהוא יישאר.
      מלבד ג'ורג' וסטיבנסון, אין אף שחקן בקבוצה שאמור להתשפר בשנה הבאה, נהפוך הוא.
      מכאן שאני מסכים איתך שבירד מכוון לאליפות כאן ועכשיו, ובסה"כ, בנסיבות הנוכחיות, הוא עשה את המקסימום מאז שהחלה העונה.

    1. האמת שכן. אני לא זוכר כרגע במדויק, אבל כן.
      דווקא מול קבוצות פצועות ללא גבוהים הוא איכזב מאוד השנה.

      לדעתי חזרה של ביינום לפרקט תעשה לו רק טוב.

  3. תודה רבה על הטור, אני קצת מופתע מהתוצאה מול יוסטון הייתי בטוח שהיברט יקח את המשחק להראות שהוא לא פחות טוב מהווארד ( 3 קרשים זה עלוב מאוד) , למה ביינום לא התלבש?

    1. ביינום עדיין לא מתאמן במסגרת של 5 על 5, והוא עוד לא מוכן לחזרה לפרקט.
      מצד אחד זה מאוד תמוה, כי בקליבלנד הוא עשה עבודה לא רעה.
      מצד שני, הוא באמת לא שיחק הרבה זמן, וקשה לי להאמין שהוא לקח מאמן אישי בזמן ההשעייה שלו.
      אני מעריך שמפחדים שהוא ייפצע.

  4. מעולה
    נבחרת ישראל בכדורגל לא תעפיל בעבר לפחות היינו מנצחים את משחקי האימון

    משהו רע עובר על אינדיאנה יש עוד חודש להתעשת אחרת מיאמי יופיעו פעם רביעית בגמר

  5. פוסט נהדר באמת עצוב על אינדי שראיתי אותם כאופוזיציה אמיתית למי אמי אבל משהו שם נכבה ואני לא רואה אותם מתאוששים אני אפילו רואה את מיאמי נותנים להם חזק בראש ב2 משחקי ליגה שנשארו . לגבי נבחרת ישראל אז יש לי התערבות עם חבר שב4 מוקדמות ליורו החל מעכשיו(זאת אומרת מאז שהגדילו את הנבחרות) אנחנו מצליחים פעם אחת לעלות . אז הפעם כנראה שלא נשארו לי עוד שלוש…

    1. גילוי נאות: היה לי מנוי ל 3 הקמפיינים האחרונים, כאשר בדיוק כמוך, הייתי משוכנע ש"הנה, עכשיו תורנו להיות הנבחרת הקטנה התורנית שתפתיע".
      באמת שניסיתי להאמין בנבחרת הזו, אבל כרגע הם פשוט מגעילים אותי (עם כי השיא היה עם הנבחרת של פרננדז, שהייתה נבחרת ישראל החלשה ביותר ב 20 השנים האחרונות),
      אני צופה שנסיים במקום הרביעי (הלוואי ואתבדה), שיחסוך לנו עוגמת נפש זכר דנמרק.

  6. אשר לאידיאנה אין ספק שהיא במשבר והשאלה שאני שואל היא האם כבר באמת סדרת גמר המזרח סגורה ?
    אשר לנבחרת ישראל לדעתי לפחות הפסד במשחק ידידות לא מעלה ולא מוריד במהומה וראינו זאת דווקא כשניצחנו .
    אשר לבית הישראלי לא די ברור שנזכה במקום השלישי .
    נהיה יותר קרובים לשני מלרביעי.
    בלגיה גדולה עלינו בכמה מספרים.
    בוסניה בהחלט טובה מאיתנו אך בהתנהלות נכונה לא בלתי אפשרי להפתיע.
    וולס בכל הכבוד לבייל ולרמזי נבחרת חלשה מאג.
    גם גיגס האגדי לא שינה זאת במשך יותר מעשור ואנו עולים עליה בכמה מספרים טובים.
    גם קפריסין נחלשה מאד ואנדורה לא פקטור.
    ככה שתיקו (מקום 3 ) בכיס כבר יש לנו.
    האם נצליח להעפיל ליורו ?
    לדעתי כחוט השערה בין הצלחה לכישלון .
    הדברים העיקריים שהייתי משנה בקמפיין הבא הם אלו.
    1. כבר היום לקבוע סגל של כ 25-30 שחקנים שרק מהם נרכיב נבחרת.
    ע"מ שהטיילת הבלתי נגמרת של שחקני קמפיין תיגמר.
    חייבים לבנות שלד קבוע כתבתי על כך בעבר גם כאן.
    2. המשחקיים הביתיים יעברו לאיצטדיון טדי /חיפה.
    ר"ג הוא לא מגרש ביתי ועכשיו כששידרגו את טדי ועושים זאת גם בחיפה אין כמעט סיבה להישאר בר"ג .בטח במשחקים שלא אמורים למלא את האיצטדיון .

    3. להלן השלד שלי :
    שוערים : הרוש שוער ראשון וחיימוב ועמוס בספסל.
    הגנה : טיבי ,קינן , בן חיים וגרשון שמשחקים קבוע.
    מגנים . משומר היציב ,טוואטחה המוכשר ,ייני הכולבוניק וגבאי שלא מקבל צ'אנס סחיפה אך בעל כישרון רב.
    קשרים אחוריים :
    נאתכו דווקא משם יצליח יותר , ניר ביטון בואו ונראה מה הוא שווה.
    רהדי ואלברמן .כל היתר כגון גולסה שיחכו בסבלנות כי צריך הרכב יציב.
    קשרים מרכזיים .
    1. רפאלוב
    2. זהבי
    3. עזרא.
    4. בוזגלו .
    כי הם היחידים שמשחקים קבוע ויציב בקבוצתיהם.
    כרגע מליקסון בחוץ כי צריך יציבות ומי שלא יודע בדיוק מה מעמדו שיתכבד ויישאר בחוץ.
    חלוצים.
    1. בן בסט המנייה הכי יציבה בנבחרת.
    2. חמד למרות הפציעה הארוכה הוכיח עצמו.
    3. ברדה :מביא ניסיון ויציבות.
    4. דמארי : לא תחסום שור בדישו.
    כל היתר כגון שכטר כרגע בחוץ.
    אפשר לבנות יופי של נבחרת ממי שלא כאן כולל ורמוט .
    אך בשביל יציבות שווה להשקיע בסגל קצר ורק במקרי קיצון של חוסר ברירה כגון פציעות וכו' לתת לשחקני עדיפות שנייה לשחק.

    1. הרכבת את הסגל הכי טוב שאפשר, ועדיין מדובר בסגל חלש ביותר.
      בן בסט וחמד היו צמד מעולה, אבל לך תדע באיזה כושר חמד נמצא עכשיו.
      הבעיה החמורה שלנו היא בהגנה.
      אין לנו מגן ימני ברמה סבירה, מעולם לא הבנתי מדוע כינו את טוואטח "רוברטו קרלוס הישראלי" (באמת, לא מזכיר אותו במאומה), והבלמים שלנו הם לא יותר מ"בסדר". הבעיה החמורה הנוספת היא מי שאמור לחפות עליהם – אריאל הרוש. מצטער, אבל הוא בנבחרת ישראל בחסד ולא בזכות. אני מאושר שאוואט סיים את דרכו בנבחרת, אבל הרוש הוא לא שוער שיביא לנו נקודות..
      הפספוס הגדול שלנו בשער בשנים האחרונות היה דווקא דני עמוס, שלאחר תקופת שיא בק"ש לא זכה להזדמנות, למרות פלופים חוזרים של אוואט בשער. מאז, עמוס נחלש וחזר לגודלו הטבעי.

  7. לא ברור מה עובר על היברט ועל אינדיאנה, מה זו הנרפות הזו.

    אבל אני בטוח שהם יתעשתו בזמן כשיתחיל הפלייאוף ויחזרו לשיאם כשצריך!

  8. אם זה היומן הלא מושקע תודיע לפני שאתה עושה אחד מושקע שניקח יום חופש…..

    אחלה פוסט, תודה 🙂

    ובקשר לשאלה שלך על מספר השעות ביממה:

    אצלנו בעדה (אני חצי פולני) אומרים אני אנוח רק בקבר.
    הפירוש הפחות מוכר של הביטוי הזה הוא שצריך להינות ולחגוג ולהתפנן ככל האפשר ולא לבזבז זמן על שינה מיותרת.
    יהיו לי מאות שנים של לשכב בחושך, אז למה לעשות את זה עכשיו ?
    (זה הפירוש של החצי הרומני שלי)

כתיבת תגובה

סגירת תפריט