שבת בבסיס: אגדות שהיו באמת? / יוני לב ארי

בחודשיים האחרונים הצגנו סדרת כתבות, תחת כותרת הגג "אגדות אורבניות", על סיפורים שקרו או לא בעולם הבייסבול האמריקני. האם קווין קוסטנר היה כמעט אשם בעצירת הרצף של קאל ריפקין ג'וניור? כמה רחוק העיף ג'וש גיבסון את ההום ראנס שלו? כמה מהר היה קול פאפה בל רץ? והאם הווייט סוקס לא רק מכרו משחקים, אלא גם קנו כאלה? כנראה שלעולם לא נדע.

דון זימר במדי הרוקיז (צילום: USA Today)

אז היום, לסיום פרויקט הפגרה הזה, אספתי מספר "אגדות אורבניות" שמספיק מעניינות כדי לספר אותן, אך לא בכדי להפוך אותן לכתבה שלמה. אגדות אורבניות, פרק עשירי ואחרון בסדרה, יוצא לדרך.

משחק הבייסבול הראשון ששוחק עם תאורה התקיים ב-1935. או קודם?

באופן רשמי, הסינסינטי רדס והפילדלפיה פיליס קיימו ב-1935 את המשחק הראשון תחת זרקורים. אבל, האם זה היה באמת משחק הבייסבול הראשון שהתקיים תחת אורות? על פי מספר סיפורים ואגדות, בשנות השמונים של המאה ה-19 שיחקו בייסבול בלילה, לאור תאורת פחמן – Carbon Lights.

פאד גאלווין, כנראה בדרך למסיבת עיתונאים אחרי משחק (צילום: thesportsfanjournal.com)

השימוש בחומרים אסורים החל בשנות ה-90. או קודם?

רשימת השחקנים, לרוב משנות ה-90, שהקריירה שלהם הוכתמה עם כוכבית, בעקבות שימוש בחומרים אסורים, היא לא קצרה. ויש לא מעט כאלה שלא נכנסו להיכל התהילה, ולו בגלל השימוש האסור הזה. אך מסתבר שזו לא המצאה שלהם…

תכירו את פאד גאלווין, הפיצ'ר הראשון בהיסטוריה שניצח 300 משחקים. הוא רשם קריירה של 310:365, עם ERA של 2.85, שני נו היטרס, ולא מעט משחקים בין 1875 ל-1892. על פי השמועות, כדי להגיע למספרים המטורפים האלה, החבר שלנו מיסטר גאלוין נעזר בחומרים ממריצים, ששמרו אותו צעיר, כך פורסם בתחקיר שנעשה ב-2006. את המקום שלו בהיכל התהילה כבר לא ייקחו לו…

היסטוריה עם פחות יחסי ציבור. ווקר (צילום: The Blade)

ג'קי רובינסון לא היה השחקן השחור הראשון במייג'ורס

אז נכון, הוא היה האיש שניפץ את מחסום הצבע במייג'ורס, אך לא מעט שנים לפני כן היה שחקן שחור אחר בליגת הבייסבול הבכירה ד-אז. תכירו את מוזס פליטווד ווקר, ששיחק ב-1884 במדי ה-טולדו בלו סטוקינגס, קבוצת מיינור ליג ששיחקה רק עונה אחת, באותה 1884, בליגה של הגדולים.

ווקר, שהיה קאצ'ר, השתתף ב-42 משחקים (סמלי משהו), והציג ממוצע חבטות 263., אגב, לקבוצה היה מנג'ר / אינפילדר, בשם… צ'ארלי מורטון… טולדו סיימה את העונה במקום השמיני באמריקן ליג, עם מאזן 58:46, ווקר מן הסתם, לא ראה עוד זמן מייג'ור ליג, אך להיסטוריה הוא הספיק להיכנס, גם אם לא כולם יודעים עליו.

מי צריך הגנה כשאתה נראה ככה? וואדל (צילום: blogspot.com)

מי צריך הגנה?

פעם היו פיצ'רים צבעוניים, כאלה שהייתם משלמים כרטיס כניסה למשחקים רק כדי לראות אותם זורקים. רוב וואדל היה אחד כזה. ההול אוף פיימר שיחק בעונת 1903 במדי הפילדלפיה את'לטיקס, ובמשחק ספרינג טרייניג, במצב של שני אאוטס, החליט למלא את הבסיסים עם הולכות. מייד לאחר מכן דרש מכל שחקני השדה, למעט התופס, לצאת החוצה. את האאוט האחרון הוא השיג כשאין מאחוריו הגנה – סטרייק 1, סטרייק 2 – סטיייייירייק 3 – OUT.

מדוע קוראים לסדרת הגמר וורלד סירייס?

יש לא מעט דעות מהיכן הגיע השם לסדרת האליפות של המייג'ורס, שהחלה להיקרא וורלד סירייס החל מ-1903. אך הדעה הרווחת היא, שהספונסר של הסדרות הראשונות – New York World Newspaper, הוא שנתן לסדרה את שמה שמחזיק מעמד עד היום.

נפל למפל? דלהאנטי (צילום: notinhalloffame.com)

מותו יוצא הדופן של אד דלהאנטי

שנת 1903 ייצרה לנו לא מעט סיפורים… אד דלהאנטי היה אחד החובטים המפחידים בדורו. שיחק בין 1888 ל-1903, כשהוא מעיף ארבעה הום ראנס במשחק, ב-1896, דבר נדיר במיוחד. הוא סגר קריירה עם ממוצע חבטות של 346., לצד 101 הום ראנס, שוב, לתקופה ההיא זה היה המון.

אך ב-25 ביוני 1903, הוא סיים את חייו בצורה (כנראה) מזעזעת. בזמן נסיעה ברכבת, מספרים כי הבחור השתכר, לאחר ששתה חמש כוסות וויסקי, והחל לאיים על אנשים עם סכין, נהג הרכבת זרק אותו מהרכבת, והבחור החל ללכת לאורך פסי הרכבת, בחושך. בשלב מסוים כנראה נפל (או שלא בטעות) ונהר ונסחף למפלי הניאגרה, לא פחות ולא יותר, את הסוף אתם כבר מבינים. כעבור שבועיים נמצאה גופתו בתחתית המפלים. אאוץ'.

אז זה קילברואו או לא? (צילום: SportsLogos.Net)

מי ההשראה ללוגו של ה-MLB?

כולם יודעים שהאיש בלוגו של ה-NBA הוא ג'רי ווסט. אך מי הוא החבר שלו בלוגו של המייג'ור ליג בייסבול? רבים חושבים שהאיש מאחורי הלוגו הוא הארמון קילברואו, שכיכב במדי הוושינגטון סנאטורס, שהפכו למינסוטה טווינס, בין 1954 ל-1974. אך ממציא הלוגו, ג'רי דיור, טען בראיון שהלוגו הוא כללי ולא משוייך לאף שחקן. תסתכלו על הלוגו ותחליטו בעצמכם…

No Hitter? No

דוק אליס היה פיצ'ר טוב. לא הרבה מעבר. קריירה של 119:138, עם ERA של 3.46, אליפות עם הפיירטס ב-1971, אבל בעיקר זכור בשל ה-No Hitter ב-12 ביוני 1971. 14 שנה מאוחר יותר פרסם אותו אליס, כי את המשחק הזה הוא זרק תחת השפעת LSD: "אני זוכר רק חלקים מהמשחק. ניסיתי להתמקד בכפפה של התופס, אבל לא ממש ראיתי אותה. לפעמים הכדור היה גדול, ולפעמים קטן". לא מעט אנשים לא מאמינים לו…

אפשר להבין מהתמונה הזו מדוע לא האמינו למילה שלו. אליס (צילום: Snopes)

היה או לא היה טרייד?

חלק גדול מהטריידים נסגרים במהלך שיחות החורף, איפשהו בחודש נובמבר בתום כל עונה. ראשי כל הקבוצות נפגשים במלון, ומנסים לסגור דיל. כך גם היה בפגרת 1974, כשראשי הטייגרס נועדו עם נציגי הפיליס על מנת לסגור דיל.

הטרייד: דטרויט תקבל את בוב בון ולארי כריסטנסון, בתמורה לביל פריהן וג'ים נורת'רופ. במהלך הפגישה בבר במלון זרם לא מעט אלכוהול על השולחן, ולמחרת, כשהצדדים נפגשו בבוקר, הפיליס לא הבינו על מה אנשי הטייגרס מדברים. הטרייד, כמובן, לא יצא את הפועל.

נשאר בפיליס. בון (צילום: Pinterest)

The Potato Caper

דייב ברסנהאן היה שחקן מיינור ליג שהקריירה שלו לא הגיעה רחוק. אך למרות זאת שמו הולך לפניו, בעיקר בזכות השטויות שאהב לעשות. והנה לכם דוגמה: במהלך עונת 1987, באחד ממשחקי וויליאמספורט, ברמת AA, החליט ברסנהאן להחליף כפפה, בזמן שרץ של הקבוצה היריבה עמד על הבסיס השלישי. מה שאחרים לא ידעו, זה שבתוך הכפפה החדשה היה תפוח אדמה.

החבר שלנו זרק את התפו"א מעל לראשו של שחקן הבסיס השלישי, מה שגרם לרץ לרוץ הביתה. הכדור, שהוחבא בידו של ברסנהאן, נזרק בקלילות לתופס – שפסל את הרץ – OUT. אך לאחר דיונים בין השופטים, שהבינו את מעשה הקונדס, הריצה אושרה…

דייב ברסנאהן והפוטטו (צילום: Los Angeles Times)

דון זימר פרש באמצע משחק?

מדובר באחד המנג'רים / מאמנים המוערכים ומעוטרים ביותר במשחק. זימר שיחק בין 1954 ל-1965 בשש קבוצות (רוב הקריירה בדודג'רס), שימש כמנג'ר של הפאדרס, רד סוקס, ריינג'רס וקאבס (בין 1972 ל-1991), אימן בחצי ליגה בערך וזכה בשש אליפויות.

ב-1993 היה זימר חלק מצוות האימון של קבוצת האקספנשן החדשה, הקולורדו רוקיז. אך ב-1995 החליט זימר לפרוש מקריירת האימון בקולורדו, החלטה אותה הוא קיבל באמצע משחק, באינינג החמישי, כשרק בסיום המשחק עדכן את המנג'ר שלו, דון ביילור.

הצד השני בעסקה (צילום: primofitnessusa.com)

שון מאליגן נשלח בטרייד תמורת מה???

הג'נרל מנג'ר של הסן דייגו פאדרס, קבוצה שבאמצע שנות ה-90 היתה עם תקציב דל מאוד, רצה לשדרג את חדר הכושר של המועדון. אך ההנהלה לא אישרה, והבחור היה צריך להיות יצירתי. מאליגן, שנבחר על ידי הפאדרס בסיבוב הראשון של דראפט 1991, לא הצליח להרים את הקריירה שלו גבוה מספיק. טאוורס, ה-GM, החליט לשלוח את הבחורצ'יק לאינדיאנס, בתמורה ל-75,000 דולר ו…הליכון אחד. משומש.

Upper Deck???

ססיל פילדר היה מכוכבי הדטרויט טייגרס בין 1990 ל-1996, רגע לפני שעבר לזכות באליפות היחידה בקריירה, עם היאנקיז. אך עוד לפני כן, במהלך העונה האחרונה שלו בדטרויט, נהג פילדר להביא למגרש את בנו הקטן, פרינס פילדר. האגדה מספרת, שכשזה היה בן 12 הוא ירה טיל ל-Upper Deck בטייגר סטדיום, והימם את כל הנוכחים. מי שזרק לו את הכדור, אגב, היה כנראה טרי פרנקונה, שהיה בצוות האימון אז.

הוא? הגיע לאפר דק? (צילום: lobshots.com)

ריפקין – קוסטנר, פייס 2?

את סדרת הכתבות על האגדות האורבניות, התחלנו עם הרומן שהיה או לא היה, בין אשתו של קאל ריפקין ג'וניור לקווין קוסטנר. אז גם לטייגרס יש אגדה דומה סביב המועדון. על פי מה שמספרים, אשתו של פרינס פילדר, שאנל, ניהלה רומן עם, לא פחות מהרוקי של הטייגרס ד-אז, אביסאיל גארסייה.

קרה או לא? מה שבטוח – השניים התגרשו בהמשך, ופילדר עזב את הטייגרס ונשלח בטרייד לריינג'רס. אך זה לא מסתיים בכך. מסתבר שהשניים התקוטטו (מילה עדינה מדי למה שקרה שם) בחדר ההלבשה, וכשמיגל קאבררה ניסה להפריד ביניהם (למרות שהיה יותר בצד של פילדר), הוא נפצע ומצא עצמו בחוץ למספר שבועות.

פילדר ואשתו, כשעוד חייכו ביחד (צילום: fabwags.com)

המנחוס של היאנקי סטדיום החדש?

במהלך 2007-08 הלך ונבנה מול היאנקי סטדיום, האצטדיון החדש של הניו יורק יאנקיז. רוב העובדים, כנראה, היו עסוקים בבניית האצטדיון, חוץ מאחד, אוהד רד סוקס, שהחליט שזה הזמן לסגור חשבון. הבחור קבר בתוך הבטון חולצה של דייויד "ביג פאפי" אורטיז, כוכב בוסטון, במטרה לנחס את האצטדיון החדש. למזלם של היאנקיז (לפי התוצאות של האצטדיון החדש זה לא ממש הוכיח את עצמו) השמועה התגנבה לראשי המועדון, שהספיקו להוציא את החולצה מההריסות ולעצור את המנחוס.

למי הולך היתרון במצב של תיקו?

התחושה הכללית בעולם הבייסבול היא, שבמידה ששחקן מגיע לבסיס בדיוק כשהכדור מגיע לכפפה, היתרון שייך לרץ, שיהיה Safe במקרה כזה. אך האמת לאמיתה היא, שאין חוק כזה, ולמעשה במצב כזה על האמפאייר להחליט למי הוא נותן את היתרון. חוק קצת מוזר….

הקללה הוסרה (צילום: Boston.com)

יוני לב ארי

die hard yankee fan, חי ונושם סביב הפאסט בול

לפוסט הזה יש 12 תגובות

  1. תוספת לתיאור המשחק של דוק אליס – הוא דמיין את שהשופט הוא הנשיא ניקסון, והחובט הוא ג'ימי הנדריקס שבא לחבוט עם גיטרת הפנדר שלו…
    שנים לאחר מכן הוא סיפר שתמיד שיחק מסטול, למעט פעם אחת שלא ואז גילה שהוא שכח איך לזרוק, נכנס לפאניקה, מצא כדורים ושתה אותם עם קפה כדי שיתפרקו מהר יותר, ומאז לא ניסה לשחק מסטול.
    הרולים בשיער כמחאה על אפליית השחורים, אז היו מלונות נפרדים לשחקנים השחורים ואפילו כניסה נפרדת לאיצטדיון עבורם.
    היה דמות דמות מר אליס….
    תודה רבה

    1. קצת לא מתחבר לי כל מה שאתה אומר פה. ממה שאני מכיר, אליס סיפר שהסיבה שהוא עלה תחת LSD היתה בגלל שהוא חשב שהוא לא פותח באותו יום, ולכן הרשה לעצמו (לא זוכר למה, אם טעות שלו, או שהיה חילוף של המנג׳ר או מה קרה), בניגוד למנהגו שלא לעלות תחת השפעה. גם הקטע עם הרולים לא מסתדר, שחקנים שחורים היו במייג׳ורס מאז 1949, וחוקי ההפרדה בוטלו סופית ב1965, והביטול נאכף באופן מאוד אגרסיבי בדרום, אליס התחיל לשחק ב1968 במייג׳ורס, ואני בספק ענק אם חווה הפרדה גזעית באיזה שהוא שלב בקריירה שלו. ייתכן שהרולים נועדו למחות על משהו שקשור לשחורים, המחאה לא נעצרה ב1965 כמובן, אבל האיש חי בקליפורניה ושיחק בפיטסבורג, ככה שבאמת לא היה לו מתי לחוות הפרדה (אם כי כמובן גזענות ושנאת שחורים היתה בכל ארה״ב וודאי בתקופה הזו).
      אבל מעבר לזה הוא אכן היה דמות מאוד מיוחדת. הסיפורים עליו היו של צעיר פורע מוסכמות ופורע חוק שלא רק שצרך סמים בכמויות מסחריות, גם ניהל אורח חיים מתאים, שכלל גניבות ושאר פריצות מוסכמות וחוק.

  2. היום יום של בדיקות. נבחרתי לקבוצה של אנשים שהיו חולי קורונה קשים והבריאו, ועתה עושים מחקר על התופעות שנשארו אחרי 6+ חודשי החלמה. אני אפתיע את כולם כי חזרתי למצב כמעט נורמלי לחלוטין. אחזור לפנות ערב, אקרא בעיון, ואגיב.

  3. טוב, סדק, או סדר, מה שיבוא.
    הוורלד סירייז, מה לעשות, לא נקראת ככה ע״שׁ עיתון, אלא כי, שוב, מה לעשות, ראשי הנאשיונל והאמריקן ליגס האמינו, כמאמר השיר שwe are the world (ותכל׳ס ב1903 הם גם צדקו, לא היו ליגות בייסבול מקצועי בשום מקום אחר). עם השנים, כשנהיה פחות קול לטעון שאלופת הליגה האמריקנית היא אלופת העולם, מישהו שלף את הסיפור על העיתון.
    הסיפור על מוזס פ. ווקר נכון, הוא היה שחור ושיחק המון זמן לפני רובינסון. הסיבה שבעטיה לא סופרים אותו הוא כי ראשית, אחרי שהוא הגיע הפכו את קו ההפרדה שהיה עד אז לא רשמי ל״רשמי״ כדי שלא יהיה עוד ווקר, וגם כדי שלא יבוא איזה ויגיד ״לא היתה גזענות, שחורים שיחקו במייג׳ור ליג מאז 1884״. אבל האיש היה גם היה.
    מעצב הלוגו של הבייסבול כפי שציינת טוען שאיש לא שימש לו כמודל, והבחירה בקילברו היא נוחה, גם הול אוף פיימר, וגם מתאים מבחינת הזמנים. אמנם לקח את הmvp ב1969, שנה אחרי שהלוגו פורסם, אבל היה כבר אולסטאר ומלך ההומראנס כמה פעמים. אני מקבל את ההסבר הרשמי, אבל שכל אחד יחליט.
    הנו היטר תחת LSD היה באמת, דוק אליס סיפר את הסיפור כמה וכמה פעמים, כולל בספר שלו.
    התפוח אדמה היה, ואפילו כיכב באחת הפינות שלנו בפודקאסט, הקצ׳ר אפילו זכה שמספרו יועלה על קיר הקבוצה (שׁכיום אינה קיימת), בזכות הפרסום שהתעלול הביא להם.
    לגבי ה״יתרון לרץ״, גם היה בפודקאסט, וחשוב לציין, אין דבר כזה, ובטח לא לפרשנות השופט. החוקים חד משמעית קובעים, על הרץ לדרוך על הבסיס לפני שהכדור פוגש את כפפת שחקן ההגנה. אם השחקן דורך בוזמנית עם הכדור, הרי שהוא לא דרך לפני, ועל כן פסול, אין פה שום מקום לפרשנות, כל עוד לא ישונה החוק (ואם ישונה, אז לא יוסיפו אמורפיות, אלא להפך).

  4. מוסיף שכנראה פרינס ושאנל פילדר לא התגרשו בסוף כי אמנם הוא הגיש מסמכי גירושין ב2013 אבל היא פירסמה תמונה איתו בוולנטיינס של שנה שעברה באינסטגרם עם תיאור משתפך על איזה נפלא ואוהב הוא.

  5. יוני, אומנם אינני חובב בייסבול אך יצא לי לקרוא את הכתבות הראשונות (אולי אשלים גם את האחרונות בהזדמנות) ונהיניתי מאוד. רציתי להודות לך עליהן

כתיבת תגובה

סגירת תפריט