בעוד בארץ כמות המבודדים והחולים בקורונה עולה מיום ליום נראה שהליגה מתחילה לחזור לעצמה אחרי גל הקורונה ששטף את ה NBA. אז אם אתם בבית וחולים, או שהילד שלכם שיחק בארגז חול עם ילדה שאבא שלה חיובי לדלתא אבל שלילי לאומיקרון כל בדיקה שלישית אתם מוזמנים אל חוויות הבידוד הטובה ביותר שאפשר להציע – משחקי שלישי ב NBA ובראשם המפגש המסקרן בין ממפיס הלוהטת לווריירס שלא מזמן הוסיפו שחקן חדש ואלמוני לרוסטר העונה לשם קליי תומפסון.

שבוע גדוש בנוסטלגיה מוזיקלית עובר עלינו. למרות העובדה שזה מתבקש אשאיר את האבל על דייויד בואי מחוץ לפריוויו הפעם ואשטח בפניכם את ההתלבטות שלי:

מחר, לפני 53 שנים, הוציאה להקה אלמונית את אלבום הבכורה שלה ובה נראית צוללת מרחפת לה איפשהו. ללהקה קראו "לד זפלין" והיא הביאה לנו את אחד הגיטריסטים הגדולים שידע העולם לצד מי שנחשב עבור רבים לאחד הווקליסטים הגדולים של עידן הרוק. האלבום הראשון, שהוא אולי האהוב עליי ביותר של הלהקה, היה פרץ של חוצפה מוזיקלית לצד גאונות וחדשנות שהמשיכו עם הלהקה לכל אורך הדרך, היה זה די ברור שאחגוג איתכם הערב את האלבום הזה. למרות זאת, עם כל האהבה שלי ללהקה, לא הייתי לוקח אותה לאי בודד, גם לא את האלבום האדיר הזה.

עוד כמה דקות של שיטוט באינטרנט גילו לי שבאותו היום, בדיוק שנתיים אחר כך, יצא אקורד הסיום של הזמרת שהיא הפנים והנשמה של הרוק אנד רול, של וודסטוק ושל ההיפים הנאיביים והכואבים כאחד. למכשפה הזאת קוראים ג'ניס ג'ופלין והאלבום שהיא הוציאה אחרי מותה, Pearl, הוא אחד השיאים הגדולים שידעה המוזיקה הפופולרית מאז קמה. אין לי ברירה אלא לנטוש את החברים מהצוללת ולהצטרף לציפור השיר שהקול שלה פשוט אף פעם לא נמאס.

02:00     וושינגטון וויזארדס (20-20) – אוקלהומה סיטי ת'אנדר (26-13)

הביתית

מהמקום התשיעי במזרח, הוויזארדס עם מאזנם החצוי מתקשים לייצר מומנטום. כמה מתקשים? מאז ה 30 בנובמבר הקבוצה לא הצליחה לחבר שני נצחונות רצופים (עשתה את זה פעם אחת כשבתווך התבטל משחק מול הנטס). כמובן שללוח המשחקים הקשה היה חלק מסוים בתמונה אבל הקבוצה, שההתקפה שלה מדורגת 20 בהתקפה ו 23 בהגנה, לא ממש יודעת מהי יציבות. ביל כהרגלו נותן את התפוקה הרגילה כמעט בכל משחק אבל מלבדו עדיין אי אפשר לסמוך על אף אחד שישים נקודות על הלוח. קוזמה ודינווידי עדיין לא משחקים כמו שחקנים שאפשר לסמוך עליהם ו KCP עדיין לא שם בלשון המעטה. כרגע הקבוצה לא חווה שום פציעה רצינית והיא יכולה לחזור למאזן חיובי אחרי המשחק היום מול הת'אנדר ומפגש חוזר מול אורלנדו. הניצחון על אורלנדו הראה הרבה יותר חולשה מאשר חוזק כאשר אורלנדו, לא קבוצת הגנה טובה במיוחד, הצליחה להקשות על הוויזארדס ולגרום להם להזיע בדרך לניצחון. הקבוצה לא פוגעת משלוש בכלל (32.6%, מקום 27 בליגה) וזה לעומת אחוזים טובים מהשדה (46.7%, מקום 7 בליגה), מה שאומר שהקבוצה צריכה להצטופף יותר באזור הצבע ולזרוק מהמיד-ריינג' כדי לייצר נקודות ולשם כך היא זקוקה גם לריבאונד, בעיקר בהתקפה, שפשוט לא קיים. זה מה שקורה כשהריבאונדר המוביל שלך הוא קייל קוזמה…

האורחת

שי-גילג'וס אלכסנדר. זה בערך מה שאפשר לומר על ההתקפה הגרועה בליגה, זאת של הרעמים. בכל מה שנוגע להכנסת הכדור לסל הקבוצה פשוט חסרת אונים וזה ביחד עם 20.7 אסיסטים עלובים למשחק (מקום אחרון). לקבוצה לא היו אבדות כל כך גדולות בתקופה האחרונות וגם לא כל כך היה לה את מי לאבד, והניצחונות המועטים שהשיגה היו דרך הגנה שמפתיעה לטובה לא פעם וגם עבודת ריבאונד טובה בצבע. זה בערך כל מה שיש לומר על קבוצה שלפעמים קשה להאמין שיש לה GM, מאמן, מאמן התקפי והגנתי ונער מים, אך זוהי דרכה של בנייה מחדש. הלילה היא תנסה לתקוע אצבע בעין של הקבוצה מהבירה ויש לה סיכוי קטן לעשות את זה. אם היא תצליח לשלוט בצבע ולהאט את וושינגטון היא אולי תצליח לבלבל את היריבה שלה כשהוויזארדס עדיין לא עובדים מסודר והשחקנים עדיין דורכים אחד לשני על האצבעות של הרגליים. אה, ודורט שחקן ממש נחמד, כדאי רק שיפתח קליעה.

עוצרים בווגאס: אם וושיגנטון לא יוצאת עם ניצחון אפשר להכריז רשמית שיש לה בעיה ולעדכן את הבית הלבן. וויזארדס ב 5 עם הסתבכות באמצע המשחק.

02:30     טורונטו ראפטורס (17-20) – פיניקס סאנס (9-30)

הביתית

מעולם לא היה לי קשה כל כך לעקוב אחרי כל 30 הקבוצות בליגה. מעבר להיעדרויות שמייצרת הקורונה היא גם אחת הסיבות לכך שאי אפשר לזלזל כמעט באף קבוצה וטורונטו היא דוגמה טובה לכך. הקבוצה כבר הייתה במאזן רע של 17-14 ובלי ששמנו לב היא כבר עם שישה נצחונות רצופים ומשכנעים ביותר על קבוצות טובות. ההתקפה מתחילה למצוא את הזרימה שלה בהובלתו של ואן-וליט הנפלא (חייב להיות באולסטאר) כשסיאקם משלים אותו ביעילות נהדרת ומוצא את עצמו יותר בתור הסייד-קיק מאשר ככוכב. אי אפשר לומר שמדובר בכדורסל יפה במיוחד (קצב של 97 פוזשנים למשחק, מקום 26 בליגה) אבל הוא בהחלט עושה את העבודה בעיקר דרך ריבאונד התקפה שם הקבוצה קוטפת לא פחות מ 13.1 למשחק, שניים רק לממפיס. הייתרון היחסי של טורנטו טמון בעובדה שהיא יכולה לשחק סמול בול בלי באמת להרגיש שמדובר בסמול בול. היא מחזיקה בשלושה שחקנים ארוכים וורסטיליים (סיאקם, אננובי ובושה) כששלושתם יכולים לשמור על הטבעת מצד אחד ומהצד השני לא להיות כבדים בהתקפה או להתמכר לצבע. זה עדיין לא עובד מושלם וההגנה עוד רחוקה מלהיות אידיאלית ועדיין לא עמדה במבחן רציני כשהיא משחקת מול הרכבים חסרים אבל נראה שהם בכיוון הנכון ויכולים לנצח כמעט כל קבוצה שלא מחזיקה בסנטר דומיננטי מאוד. כמו אייטון.

האורחת

בבית, עם חמישייה מלאה, אלופת המערב חטפה את ההפסד הכי גדול שלה העונה מול מיאמי. שום דבר לא הלך לקבוצה בעיקר בהגנה כשהיא מאפשרת ליריבה שלה 50% עגולים ויפים גם מהשדה וגם מהשלוש ולא ממש מצליחה לקלוע בעצמה. מה זה אומר? כרגע לא הרבה. הפסד לקבוצה אחרת בכל אספקט של המשחק זה משהו שלא ממש מוכר בפיניקס וגם לא אמור להיות מוכר צריך להעלות כמה שאלות אבל לא יותר מזה. פיניקס שומרת מעולה על קשת השלוש ובמשחק לא מצאה פתרונות להירו ורובינסון שעשו ככל העולה על רוחם ותפסו יום קליעה פסיכי. למזלה טורונטו לא קבוצת שלשות טובה כמו מיאמי וקשה להאמין שמעבר ולואן-וליט יהיה שם מישהו שיתפוס יד חמה מחוץ לקשת. העבודה המרכזית הערב תהיה בשמירה על הריבאונד ובכוננות גבוהה (תרתי משמע) מול אופציות הריבאונד השונות של טורונטו. אם תצליח לשלוט בקצב המשחק ותכריח יותר התקפות מעבר יהיה לראפטורס הרבה יותר קשה לעמוד בקצב ולהעניש מתחת לסל. עוד יהיו לסאנס מבחנים קשים בהמשך הדרך, זה לא אמור להיות אחד מהם.

עוצרים בווגאס: ESPN נותנים לטורונטו 50.2% לנצח את המשחק. חיים בסרט. פיניקס ב 12.

03:00     שיקגו בולס (11-26) – דטרויט פיסטונס (30-9)

הביתית

הקבוצה שהייתה החמה בליגה נעצרה אמש על ידי דאלאס המתעוררת וקטעה רצף של תשעה ניצחונות. כמו במקרה של פיניקס זה לא אומר הרבה על הקבוצה ואומר אולי יותר על היריבה שקלעה באחוזים טובים מאוד והצליחה לנצל יום קליעה חלש של הטריו של שיקגו כדי לצאת עם ניצחון מרשים. בצד של השוורים אין הרבה מקום לדאגה. מדובר באחת הקבוצות היציבות בליגה עם אפס אגו וניצול קרוב למקסימלי של החלקים השונים בהתקפה. יש אמנם עוד מקום לשיפור בהגנה ובריבאונד וכאן אולי המקום לדבר על השחקן שאותי הכי מעניין העונה: ניקולה ווצ'ביץ'. הסיטואציה הנוכחית הייתה אמורה להיות מושלמת עבורו: שני גארדים שמנהלים את המשחק מבחוץ ומאפשרים לו מרחב פעולה חופשי בתוך הצבע. לא עוד ארון גורדון שנדחף לפעמים כשהוא לא קשור לדאנק מהסרטים אלא דרוזן ולאבין, שני שחקנים חכמים שיכולים גם לקלוע מבחוץ לשם שינוי. אלא שבמקרה שלו מדובר בירידה במספרים לעומת העונות שעברו בעיקר בנקודות והנגזרות שלהן ובעיקר ההבנה שהוא לא יכול לקחת על עצמו את הצבע באופן מושלם. הוא אמנם קוטף ריבאונדים כמו בעונות שעברו אבל הוא נמצא כרגע בקבוצה מנצחת שנמצאת במקום ה 29 בתחום ומלבדו אין לה אף ריבאונדר טבעי אחר. הוא לא מפלצת שמוסגלת לקחת 15 ריבאונדים על בסיס קבוע והוא גם מבלה לא מעט מחוץ לקשת כך שלמרות הפוטנציאל שהיה לו באורלנדו הוא קצת נדחק הצידה ומצופה ממנו לדברים שהוא כנראה לא יכול לעמוד בהם. הנקודה הזאת תהיה קריטית בעיקר בפלייאוף בו הוא יחטוף מכות מאמביד ויאניס ולא ממש יוכל לעשות עם זה הרבה כך שיש עוד על מה לחשוב. קארוסו עדיין בחוץ.

האורחת

מי אתם? ארבעה ניצחונות בשישה משחקים כולל אחד תמוה ביותר אתמול על יוטה מביא אותנו לנקודה הנוכחית בה הקבוצה השנייה הגרועה בליגה עושה קולות של משהו שמזכיר קבוצה. מגמה? קשה לי להאמין. השחקנים מתחילים לחזור למגרשים אחרי שנדבקו בקורונה וליוטה ספציפית יש תחביב ידוע להפסיד לנמושות. עם כל הכבוד לקונינגהאם וקורי ג'וסף אני לא רואה אותם עושים משהו מול שיקגו.

עוצרים בווגאס: יש צחוקים ויש חלאס. בולס ב 21.

03:00     ממפיס גריזליס (14-28) – גולדן סטייט ווריירס (9-30)

הביתית

המשחק המרכזי של הערב יפגיש את הראשונה בליגה עם ממפיס, קבוצה שההפסד האחרון שלה היה עוד לפני כריסמס והוא היה – ניחשתם נכון – לווריירס. מאז מוראנט וחברים (לפעמים רק חברים) לא מסכלים לאחור כשהם עוברים דרך קבוצות כמו פיניקס וברוקלין בדרך למקום השלישי במערב ובליגה. ובכן, מה יש לנו? מקום רביעי בהתקפה ומקום 11 בהגנה בליגה. אז מה הופך אותה לקבוצה החמה בליגה? נקודות מהזדמנות שנייה. כמעט 18 נקודות בכל משחק באות לקבוצה מריבאונד התקפה (מובילה את הליגה בתחום) או מחטיפות. ממפיס, שמכל הטווחים היא לא קולעת כל כך טוב חיה ונושמת על האופציות שלה לייצר לעצמה עוד פוזשנים ולהעניש בהתאם. מצב כזה לא רק מאפשר לה לקלוע יותר אלא גם להגביל את כמות הפוזשנים שיש ליריבה כך שהקבוצות שמשחקות מול ממפיס חייבות לקלוע באחוזים טובים, משהו שגולדן סטייט של המחזורים האחרונים מתקשה קצת לעשות. גם ההגנה מבוססת החטיפות (גם כאן, מקום ראשון בליגה) יכולה להקשות על הווריירס שאיבודים הם חלק מפילוסופיית המשחק שלהם. הבעיה היחידה היא שמקור הריבאונד המרכזי של הקבוצה, סטיבן אדאמס, לא יעלה היום לשחק יחד עם דילון ברוקס כך שהקבוצה תצטרך להשלים את העבודה שלו מתחת לסל. למזלה, דריימונד גרין גם הוא לא יתלבש הערב. אה, וגם יש את מוראנט בעונה נהדרת עם יעילות ושואו שלא רגילים לראות בליגה. רק שימשיך.

האורחת

מובילת הליגה משתקמת מההנגאובר של הקליי-דיי וצריכה לצלול ישר למים העמוקים בממפיס. אני לא אתפלא עם ההנהלה של הווריירס החליטה להחזיר את קליי דווקא כשהקבוצה מקרטעת כדי שיהיה לתקשורת יהיה משהו אחר להתעסק בו (משהו שהקבוצה הייתה אלופה בו לאורך השנים), אבל בפנים נראה שמשהו קצת חורק במכונה המשומנת מהמפרץ. נכון, קשה לומר דבר כזה על קבוצה שניצחה את קליבלנד, מיאמי ויוטה רק לא מזמן אבל הדברים יכולים ללכת לכיוון לא טוב אם יימצאו פתרונות לבעיות שצצו. קודם כל, הקליעה משלוש. הקבוצה ירדה למקום השמיני בתחום שהיה אחד מכלי הנשק המרכזיים שלה עד לא מזמן. היעילות של פול ווויגינס ומצב ה MVP של סטף היו יותר מדי עבור רוב הקבוצות ובמשחק האחרונים היא פשוט לא פוגעת. כמובן שזאת יכולה להיות עייפות וגם לא מעט בלבול בעקבות החזרה של קליי (הנפגע העיקרי הוא פול שהראה יכולות של אולסטאר עד לא מזמן) אבל אם היה אפשר לסמוך על שניהם שביום רע של סטף הם יקחו על עצמם את ההתקפה היום זה עומד בסימן שאלה קטן. כאן נכנסת גם השאלה בנוגע לספסל, שהוא אחד המעניינים בליגה, והשמירה על הקצב הגבוה של המשחק גם כשסטף לא על המגרש. כל אלה עברו מאוד חלק בעבר וייתכן שגם יעבדו בעתיד אבל הם מצריכים תשומת לב בשבועות האחרונים, בטח כשהקבוצה עוברת כמה שינויים מהותיים. ממה לא צריך לדאוג? הגנה. גם בלי גרין הקבוצה נראית פשוט נהדר בצד האפור של המגרש והיא מאפשרת רק 100.8 נקודות למשחק, יותר מאשר מה שאוקלהומה, אורלנדו ודטרויט קולעים בערב נתון. מדהים. פייטון ופורטר בספק.

עוצרים בווגאס: אני חושב שג"ס עוד קצת ידשדשו הערב והדובים יבואו רעבים. ממפיס ב 3.

03:00     ניו אורלינס פליקנס (26-14) – מינסוטה טימברוולבס (20-20)

הביתית

עוד עונה מבוזבזת תעבור על הפליקנס שהכישרון שבה בהחלט מתאים לפחות לפליי-אין. הספסל אמנם עדיין לא חזק במיוחד אבל השילוב של אינגראם וולנצ'ונס נראה לעתים כאחד שיש לו פוטנציאל. עדיין ההתקפה במקום ה 25 בליגה וההגנה במקום ה 24 והחוסר בשיטת משחק או בפיזיות מתחת לסל פוגע מאוד בקבוצה שעוד עונה שלה כנראה תלך לפח. ותודה לזאיון.

האורחת

האם זאת העונה של מינסוטה? עוד מוקדם לדעת. בטח כשרצף ארבעת הניצחונות שלה הגיע מול הקליפרס, פעמיים אוקלהומה ויוסטון והערב היא אולי תנצח אבל זה יהיה מול ניו אורלינס. על הנייר הקבוצה נראית טוב בעיקר בחלק ההגנתי עם רייטינג של 107.7, מקום שמיני בליגה. בצד ההתקפי הקבוצה מחזיקה בטריו שלא יבייש אף קבוצת צמרת בפלייאוף בהובלתם של טאונס ואדוארדס שעסוקים יותר בליצור מצבי קליעה מאשר ממש לקלוע. מינסוטה משחקת מאוד מהר והיא מובילה את הליגה בנקודות שבאות בעקבות איבודים וכך היא מחפה על הקליעה הנוראית מכל הטווחים. טאונס מתחיל אולי להבין את המקום שלו בתוך הקבוצה בעוד אדוארדס נראה נהדר בעונתו השנייה וייתכן בהחלט שעם העזרה של ראסל יש לנו יופי של קבוצת פלייאוף. בשביל זה היא תצטרך להתחיל לנצח קבוצות טובות והערב זה לא המצב כשהיא ניצבת מול הפליקנס האומללים. במחזור הבא ובזה שאחריו היא הולכת לפגוש את ממפיס וג"ס בהתאמה. אז נראה לאיזה כיוון אפשר לקחת את המאזן השיוויוני מדי של הקבוצה. בוורלי בספק.

עוצרים בווגאס:מינסוטה יודעת לנצח, נ"א קצת פחות. 8 הפרש לזאבים.

05:30     לוס אנג'לס קליפרס (21-20) – דנבר נאגטס (18-20)

הביתית

המשחק האחרון של הערב מפגיש אותנו עם שתי מערביות פצועות שמצליחות להשאיר את הראש מעל המים. המארחת הערב היא הקליפרס נטולת שני הכוכבים שלה כשמה שנשאר לה יכול פשוט להיכנס לקטגוריית ה"אופי" וזהו. ב 13 המשחקים האחרונים הקבוצה קולעת מעט מאוד ומפסידה בהפרש ממוצע של 6.2 נקודות למשחק, בדיוק כמו אטלנטה. נקודת האור? הקליעה לשלוש. למרות החוסר במישהו שייקח עליו את ההתקפה השחקנים עדיין מצליחים לנצל את האפשרויות המעטות שיש להם לקלוע לשלוש. וזהו בערך, ממש ניסיתי.

האורחת

לדנבר לפחות יש את ניקולה יוקיץ'. נגמרו לי המילים על הסנטר שפשוט עושה הכל עבור הקבוצה שלו כשהיא ב +6.1 איתו על המגרש ו -6.1 בלעדיו. מעבר לזה אין הרבה מה להוסיף כשגורדון נותן נקודות חשובות וברטון באמת חביב, כמה חבל שגם הוא לא משחק היום. אם הנאגטס מצליחים להגיע לפלייאוף, תרחיש מאוד סביר כרגע, מייק מאלון חייב לקבל את תואר מאמן העונה ויוקיץ' את ה MVP של הגמר, גם אם הוא לא ישחק בו. איזה כיף לחיות כשיש שחקן כזה.

עוצרים בווגאס: לקליפרס אין מישהו שיכול להאט את יוקיץ' ואין 3 שחקנים שיכולים ביחד לקלוע כמוהו. אין ברירה אלא להכריז על ניצחון של הנאגטס ב 7 עם הרבה שריטות ומכות.