קינג ג'יימס לא עוצר ב-37 / אור עמית

כמיטב המסורת, אנחנו שמחים להמשיך לתמוך בספרות ספורט בעברית ומשתפים כאן פרק מתוך הספר '23 אחרי 23' שייצא בחודש יוני.
מדובר בספר NBA שלישי לשגיא רפאל, שני לאורן לוי, וראשון לאור עמית.
מוזמנים להיכנס לקמפיין ולסייע להבטיח את הוצאת הספר לאור – לחצו כאן

אין הרבה שחקנים שהמשיכו את קריירת הכדורסל שלהם אחרי גיל 37. פחות מהם עשו זאת עוד לתוך העונה ה-19 בקריירה. גם אלו שכן שרדו על המגרשים, ענקים כמו קארים עבדול ג'באר, קארל מאלון, קובי בראיינט או דירק נוביצקי, היו בדעיכה ברורה בעונתם ה-19. אבל לברון ג'יימס, שחגג בסוף השבוע שעבר יום הולדת 37, ויום למחרת קלע 43 נקודות ב-29 דקות על הראש של הפורטלנד טרייל בלייזרס, לא מסתפק בלהיות אחד מהמעטים. הוא חייב להיות, אם לצטט את הקעקוע הענק שעל גבו, האחד הנבחר.

במסיבת העיתונאים שבה לברון ג'יימס וכריס בוש הוצגו כשחקני מיאמי, אי אז בשנת 2010, לברון הבטיח "לא אחת, לא שתיים, לא שלוש, לא ארבע, לא חמש, לא שש, לא שבע…". הוא דיבר על אליפויות,ולא עמד במילה שלו, אבל עכשיו אנחנו רואים שלברון צבר לא חמש (אלף), לא שש (אלף), לא שבע (אלף) ואפילו לא שמונת אלפים ריבאונדים ואסיסטים. מתישהו במהלך העונה הנוכחית, אם ימנע מהעדרויות בלתי-צפויות בעקבות פציעות או זני קורונה שאיכשהו המעבדה בה הוא מפקיד את הגוף שלו לא ייצרה אליהם נוגדנים, לברון ג'יימס יחצה את קו ה-10,000 ריבאונדים ו-10,000 אסיסטים. רק שלושה שחקנים אחרים בהיסטוריה עברו את קו ה-7,000 בשני המדדים האלו (ג'ייסון קיד, אוסקר רוברטסון וראסל ווסטברוק שמשחק היום לצידו של ג'יימס בלייקרס). אף אחד אחר לא עבר את ה-9,000 בכל מדד. לברון סוגר על ה-10,000.

גם גדולי ההייטרים של לברון, ולא חסרים כאלו, יתקשו לדרג אותו מחוץ לחמשת השחקנים הטובים בהיסטוריה. רוב דיוני ה'גדול בכל הזמנים' משאירים אותו בודד מול מייקל ג'ורדן למשחק של אחד על אחד על הפסגה. בדיון הזה צריך לזכור שהקריירה של פיק ג'ורדן, זאת אומרת התקופה שלו בבולס, נמשכה קצת פחות מ-36000 דקות על הפרקט בשתי קדנציות עם הפסקה ביניהן. לברון עבר את סף 36000 הדקות כבר לפני 6 שנים. גם קארים עבדול-ג'באר וקארל מאלון, שניים שהם אמת המידה לאריכות ימים בליגה, לא שמרו על רמת משחק כזו בעונה ה-19 שלהם.

כמו שכל אוהד יודע, העונה הרגילה היא רק חימום והפלייאוף הוא המקום שבו מפרידים את הגדולים באמת. תומכיו של לברון יזכירו שבהיסטוריה המודרנית של הליגה אף אחד אחר לא הגיע לעשרה גמרים. מבקריו יזכירו שהוא ניצח רק ארבעה מהעשרה האלו, לעומת ג'ורדן שמחזיק במאזן מושלם של שישה משישה זה השלב שבו מזכירים שג'ורדן לקח את כל האליפויות שלו לצידם של פיפן ופיל ג'קסון, ללברון לא היה גרעין כזה סביבו, וזה טיעון מעניין.

מאז 1969, השנה הראשונה בה חילקו את תואר השחקן המצטיין של הגמר, רק חמישה שחקנים זכו שלוש פעמים או יותר בתואר השחקן המצטיין של הגמר: ג'ורדן, שאקיל, דאנקן, מג'יק וכמובן לברון. למעט לברון כולם זכו בתואר עבור אותו המועדון והשלושה הראשונים אף עשו זאת עבור אותו מאמן (מג'יק זכה בתואר המצטיין של הגמר בעונתו הראשונה עבור פול ווסטהאד שהוחלף בהמשך בפאט ריילי). לעומתם לברון חילק את ארבעת התארים שלו על פני שלוש קבוצות שונות, עם שלושה מאמנים שונים ושלושה קו-סטארס שונים. כשחושבים על ג'ורדן חושבים גם על ג'קסון ופיפן, שאק מתחבר לנו אוטומטית עם קובי (ושוב ג'קסון), דאנקן הולך יד ביד עם פופוביץ' (ופארקר ומאנו שהיו שם בשני תארי הפיינלס MVP המאוחרים יותר) ומג'יק עם קארים, ריילי והשואוטיים. לברון? הוא לא שייך למועדון. הוא ה-מועדון.

לברון הכניס ל-NBA את הביטוי 'העצמת השחקן'. אם ג'ורדן הראה לנו שהשחקן גדול מהקבוצה והוא זה שנמצא במרכז (עם רוח גבית של הליגה שהבינה שזה עוזר למכור גופיות) המעבר של לברון למיאמי היה בגדר הצהרה שהוא לא מסתפק בלהיות הכוכב הראשי בסרט. הוא גם הבמאי, העורך והתסריטאי. באותה מסיבת עיתונאים בשנת 2010 לברון שינה דה-פקטו את מאזן הכוחות בליגה ויצר מציאות בה הכוכבים הם אלו שיקבעו עם מי הם ישחקו ואיפה. בעלי הקבוצות צריכים להתגמש בהתאם כדי לאפשר לעצמם את החופש הכלכלי להחתים לא רק את הכוכב הגדול, אלא גם שחקן או שניים שיוכלו לעזור לו להביא אליפות. קוואי שגייס לקליפרס את פול ג'ורג', קווין דוראנט וקיירי שהחליטו לשחק יחד ומשכו אליהם את ג'יימס הארדן ולברון עצמו שכפה על הלייקרס לוותר על אפשרות עתידית לבניה בשביל להביא את אנתוני דיוויס וראסל ווסטברוק הן דוגמאות רק מהשנתיים-שלוש האחרונות.

הרשו לי להציג את עצמי מחדש

טקס הצגתו של ג'יי זי בהיכל התהילה של הרוק אנד רול נפתח בסרטון קצר בו הציג אותו נשיא ארצות הברית לשעבר ברק אובמה. "ברכות לחברי על הכבוד הלא-יאמן הזה, תמיד אמרתי שלשנינו יש יותר מהמשותף ממה שנראה לעין. אף אחד שהיה פוגש את אחד מאיתנו בתור גברים צעירים יותר היה מצפה לראות אותנו איפה שאנחנו היום. שנינו מרגישים תחושה של אחריות להציב סולמות של הזדמנויות עבור אלו שמגיעים אחרינו… היום הוא אחד מהאנשים המעוטרים בתחומו בהיסטוריה ומגלם בדמותו את החלום האמריקאי. חלום אותו הפך למציאותי עבור צעירים אחרים כמוהו."

המילים האלו היו יכולות לייצג באותה מידה של הצלחה בהצגתו של לברון בהיכל התהילה של הכדורסל כשיבוא היום. על ידי אובמה, אולי ג'יי זי.  נכון, לפי חוקי היכל התהילה חובה שהמציג יהיה מישהו שכבר נמצא שם אבל אני משוכנע שעבור אובמה או ג'יי זי היכל התהילה ימצא דרך להתגמש. לברון, אגב, היה הדובר האחרון בסרטון שערכו שלל זמרים, מפיקים, שחקנים ומשפיענים באופן כללי באותו הטקס, ממש לפני ביונסה ובלו אייבי – אשתו של ג'יי זי ובתו.

באחת השורות האייקוניות ביותר של ג'יי זי, שגם מצוטטות באותו סרטון, הוא מכריז "אני לא איש עסקים, אני העסק. בנאדם". ג'יי זי התווה את הדרך עבור כל מי שרוצה לא רק להיות הכוכב של הסרטים אלא להיות בית הקולנוע, חברת ההפקה וההפצה. ג'יי זי מרבה לספר על זה שלא היה לייבל שיחתים אותו – אז הוא הקים לייבל, תחנות הרדיו לא שידרו אותו – אז הוא הקים תחנת רדיו (ובהמשך גם שירות סטרימינג שלא המריא), וחברות בגדים וגם חברה לייצוג אמנים. לברון צפה מהצד ורשם הערות. הוא כבר לא "איש תעשיה" הוא תעשיה של איש אחד.

את אותו תהליך העצמה שלברון החל בתחומי הפרקט הוא הרחיב גם מחוץ לקווים. עוד ב-2007, כשהחליט להחליף סוכנות שחקנים התנה את החתימה שלו בסוכנות CAA בכך שישכרו את חברו ריץ' פול על מנת שילמד את ההתנהלות של סוכני שחקנים בליגה. כמה שנים אחר כך פול עזב את CAA והקים סוכנות משל עצמו, קלאץ' ספורט. לברון כמובן חתום בסוכנות כמו גם אנתוני דיוויס ועוד עשרות שחקנים בליגה. למעשה שמועות מסביב לליגה טוענות שאחת הסיבות שבן סימונס כל כך נחוש לצאת מפילדלפיה היא מריבה אישית בין ריץ' פול לבין דריל מורי, המנהל המקצועי של הסיקסרס. הרבה יותר קל עבור לברון לגייס שחקנים אליו לקבוצה אם הם חתומים אצל חברו הטוב והאדם שבעצם חייב לו את הקריירה.

פול הוא לא החבר היחיד שלברון הביא לתפקיד מפתח: יחד עם חבר ילדות אחר, מאבריק קרטר, הקים את הפלטפורמה UNINTERRUPTED שהמהות שלה הייתה לתת במה פתוחה לאתלטים לדבר בפניהם, בשמם ובמילים שלהם. בשנת 2016 חברת ההפקות המשותפת של קרטר וג'יימס צילמה פרק של מעין תוכנית אירוח שנערכת במספרה בשם 'דה שופ', שנה מאוחר יותר צולם פרק שני ושנה לאחר מכן, ממש קצת אחרי שמגישת פוקס ניוז לורה אינגרם פנתה במונולוג לג'יימס (וקווין דוראנט) ודרשה מהם "לשתוק ולכדרר" אחרי שהתבטאו נגד הנשיא לשעבר טראמפ, 'דה שופ' נרכשה על ידי HBO ועד כה צולמה לה ארבע עונות. לא מעט קשרו בין המעבר של לברון ללוס אנג'לס לבין הרצון שלו להמשיך ולפתח את חברת ההפקה שלו, במחשבה, בין היתר, על החיים אחרי הכדורסל.

בינתיים, אבל, לברון עדיין בחיים על המגרש. הלייקרס, בין היתר בגלל חיסורים משלל סיבות, עדיין לא מצאו את הקצב שלהם העונה אבל הליגה למדה לא לזלזל בלברון כשהוא מגיע בריא לפלייאוף. ללברון יש עוד שנה אחת בחוזה ולאחריה הוא יהיה חופשי לעבור לאן שירצה. אם להאמין לטוויטר זה 'סוד גלוי' בליגה שלברון רוצה לחזור למקום בו התחילה הקריירה שלו, בקליבלנד, ואולי אפילו לשתף שם פעולה עם בנו הבכור, ברוני, שמיועד לדראפט 2024. המורשת של לברון עדיין נכתבת, על המגרש ומחוצה לו, על ההישגים, הכשלונות, הדעות ואי ההסכמות. כמו שכתב פעם אחד –

"וזו לא אשמתו של אף אחד, אלו ההחלטות שקיבלתי

אלו החיים שבחרתי, או בעצם החיים שבחרו בי

ואם אתם לא יכולים לקבל את זה, הפרספקטיבה שלכם דפוקה

אולי תאהבו אותי אחרי שהמסך יחשיך."

ואל תשכחו לתמוך בקמפיין

לפוסט הזה יש 110 תגובות

  1. שחקן ענק. קצת קשה להבין את חוסר ההערכה אליו של חלק מהאנשים.
    לרשימת ההישגים של אורך הקריירה חייבים להוסיף את סדרת הגמר הגדולה בהיסטוריה של שחקן בודד. הוביל את שתי הקבוצות בכל חמש הקטגוריות תוך נצחון בסדרה.
    אני רואה נבא מעל 30 שנה – לא ראיתי דבר כזה והסיכוי שאראה שוב הוא כמעט אפסי גם אם אחי עד 120.

      1. ניפוח סטאט בניצחון?
        תסביר את עצמך
        אתה מתכוון שהחסימות שחסם פגעו במשחק? החטיפות? הנקודות?
        לא הבנתי למה אתה מתכוון

          1. אתה טוען שסטיב קר אמר לשחקנים בכוונה לזרוק ליד הידיים של לברון כדי שיוכל לחסום?
            ומה קרה שנה לפני ושנה אחרי? היה צריך להנחות את השחקנים להפסיד את האליפויות גם אז, לא?

            1. סטיב קר זה המאמן שאימן הכי גרוע אי פעם מול לברון. הוא ניסנ להפסיד גם ב2015 בכל הכוח פשוט קיירי נפצע שם ומה השיקצה היה עושה עם דלבדובה?
              ב2016 הוא כבר הוריד את המכנסיים והתכופף בפני המלך.
              אחכ כבר דוראנט הצטרף ואז גם קר מכופף לא עוזר ללברון היא לא כוחות.
              לברון היה בסגל עם פסחים ב15 וסטיב קר חא הביא עליו דאבל טים חחח אשכרה עם פסחים שיחק.
              מוזגוב טריסטן שאמפרט דלבדובה גי אר חחחח אלה פסחים וסטיב קר בכל הכוח כמעט הצליח להפסיד את זה

            2. קר מאמן טוב יותר מלו. בסדרה ההיא הוא היה עשר רמות מעליו.
              גם בהגנה וגם בהתקפה. אם לא הצגה אדירה של השחקן הטוב בעולם שהעלה את הרמה באמצע הסדרה היה נגמר 4־1 לגולדן.
              לא ברור מה ראית אבל זה לא הסדר. הזאת

            3. דווקא ב-2015 היה לקליבלנד מאמן טוב ומנוסה יותר. בלי להוריד מסטיב קר שהוא בין הטובים בליגה, דיוויד בלאט נתן שם פלייאוף נהדר. אני גם בטוח שקליבלנד היו נותנים יותר פייט בשנתיים נגד דוראנט עם בלאט על הקווים

            4. בלאט מאמן טוב אבל לא היתה לו יד. קשה לדעת מה היה קורה אילו.
              גם לו מאמן לא רע היום, אבל אז היה חסר נסיון וקר היה עדיף עליו בהרבה

            5. אפשר לדעת איזה ניסיון אימון מיוחד הביא איתו קר? זו הייתה העונה הראשונה שלו כמאמן ראשי

            6. שנה שנייה.קר אימן מעולה גם בגמר האיזורי וגם בגמר.
              כמו שרשמתי בשנה הראשונה בלי קיירי ולאב בלאט עשה כמיטב יכולתו אבל לא היו לו כלים ואי אפשר לדעת מה היה קורה אם כולם בריאים

        1. בכוונה הוא נתן לג"ס להוביל כדי שהוא יוכל לקלוע עוד נקודות ולנפח סטט, לחסום אץ איגי, ווי אר אול וויטנס. מה לא ברור?

            1. שיט צודק, מצטער

  2. לא משהו אישי נגדך אור.

    בא לי להקיא מהתמונות. איך הזן מאסטר החרטטן קרא לתאגיד? Posse? ( התכוון לפוזה? 🤣).
    מלך הקליר פאתס של כל הזמנים מעולם לא היה שחקן ששעשה ככ הרבה קליר פאתס קוסט טו קוסט דרך האמצע בתולדות הליגה.
    מלך המרפקים. 19 שנה מאפשרים לו להכניס מרפק לשומר ולדחוף אותו עם היד והוא מקבל אנד וואן 😂😂😂. פעם שהיה נגר בקליעה היה עושה את זה כמעט כל התקפה. כל שחקן חוץ מיאניס מקבל על זה אופנסיב ישר.
    הכוכב שנשמר הכי חלש בהיסטוריה. מעולם לא נשמר כוכב בסדר גודל כזה בצורה מגוחכת ככ. כוכבים פעם היו מקבלים מכות טראש טוק דאבל טימז לחץ חוסר כבוד
    אז בטח שבגיל 37 הוא יחגוג על הדמיאן גונסים של הליגה תראו על מי הוא חוגג בעיקר קבוצות חסרות או קבוצות שכל תפקידן בליגה זה לנפח סטט ליריב.
    היום צפו לחגיגה שלו מול קיליאן טילי😂😂😂 שאגות ושרירים ומבטים קשוחים למצלמה.. wwe במיטבו.
    הוא צריך לעלות למשחקים עם החגורה של הwwe.
    אשך ויואל יסדרו לך שורה ראשונה במתקן המרה בכפר😎

      1. אני יודע מה זה (האמת למדתי את זה אז בזמנו שהזן מאסטר קרא לגנג שלו כי הוא יעני מפנק אותם על חשבון הקבוצה) אבל הצחיק אותי שזה דומה לפוזה 🙂 כי זה תפור על השיקצה. הבנתי גם שזה יעני מילה בקונוטציה שלילית לא ככה? או שהזן ניסה להישמע מתוחכם?

    1. טנש מול שבר במיטבו חחחחחחחחח
      אני עצרתי לרוץ לשירותים איך שראיתי את התמונה הראשונה,
      לא מעיז להמשיך הלאה,ברח לי האומץ והסבל גדול עלי

      1. חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח, גדול
        גם אני צריך סטוק ליללן המצוי. חחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
        יואל, תשים על החשבון, 10 חבילות טישו עבורי ללילות בוסטון ובכיות לדורות.

  3. תודה רבה על הפוסט והמבט לספר המתקרב. בהצלחה!
    דווקא בגלל שמבחינת היכולת לברון באמת ראש בראש עם ג'ורדן, ודווקא בגלל הכושר הבאמת מדהים שלו בגילו והאורך המרשים של הקריירה שלו בכלל ושנות הפריים בפרט, דווקא בגלל כל אלו מיעוט האליפויות שלו כל כך מאכזב. אין מה לעשות, כדורסל זה משחק קבוצתי, שום הישג אישי ברשימת השיאים לא יכפר על זה שלקח רק 4 אליפויות על פני 19 שנה של דומיננטיות שלא הייתה כמותה בליגה. להיפך, השיאים האישיים רק ממחישים כמה הוא לא היה מספיק ווינר.
    אי אפשר למנות לרעת ג'ורדן את המעטפת של ג'קסון ופיפן. אל"ף, גם ללברון היו לצידו שחקנים מעולים לא פחות, בהיט ווייד ובוש, בקליבלנד קיירי ולאב, ובלייקרס דייויס. בי"ת, לברון כמו שכתבתם היה הבאי והתסריטאי, היה לו כוח כזה שאיפשר לו לבחור כל פרט בקבוצות שבהן שיחק. לכן המעטפת לא יכולה להיות תירוץ – הוא יצר אותה.

    1. כדורסל זה אכן ספורט קבוצתי,
      ובאליפות, זוכה קבוצה.
      לא לכל שחקן יש את המזל של להיבחר ראשון בדראפט על ידי הלייקרס עם קארים, הסלטיקס של אאורבך או הספרס עם רובינסון.
      בדרך כלל,
      נבחרים על ידי קליבלנד/מינסוטה ודאלאס.
      .
      האם האליפות הבודדת שנוביצקי לקח שווה פחות מ-5 של דנקן?
      זה אומר שנוביצקי פחות טוב משהיה?
      או שאולי העובדה שנוביצקי נשאר כל כך הרבה שנים להוביל את קבוצתו לאליפות בלתי נשכחת הופכת אותו ל-"שווה" יותר.
      האם העובדה שגארנט היה צריך לנדוד ממינסוטה לבוסטון בשביל להשיג את הטבעת הנכספת הופכת אתו לפחות מאחד מגדולי שחקני ההגנה של תקופתו?
      .
      בתוך שלל המלל מסתתרת הפואנטה.
      בשביל אליפות צריך קבוצה.
      בשביל קבוצה צריך לא מעט מזל.
      השושלות הגדולות,
      הכילו הרבה יותר משחקן בודד.
      ג'ורדן ענק, אין לי וויכוח על כך.
      לבדו, הוא לא לקח כלום.
      זו קבוצה שלקחה 6 אליפויות ב-8 שנים.

      1. גיא הטיעונים שלך נכונים והגיונים אבל לא כל כך רלוונטים.
        אני יסביר לך למה.
        נכון שבאליפות זוכה קבוצה ולא שחקן אחד אבל לשחקן האחד יש חלק נכבד ועיקרי באליפויות המושגות.הטיעון הזה בטל בשישים בעיקר בגלל שלברון מאז מיאמי פשוט בונה בעצמו את הקבוצות שהוא רוצה לשחק איתם ומביא את השחקנים הנכונים בשבילו.
        טיעון נוסף זה שאמרת שלא התמזל מזלו להיבחר על ידי הלייקרס או סן אנטוניו-גם נכון והתשובה לזה גם מה שעניתי לך קודם וגםלהזכירך שיקגו לפני גורדן לא הייתה קבוצה צמרת.
        ובסוף בסוף כל ההשוואות שאתה עושה לא רלוונטיות,להשוואות את לברון לשאר השחקנים לא רלוונטי,לברון צריך להיות בדיון רק מול גורדן וקארים(בשבילך) ובדיון על להיות הכדורסלן הגדול ביותר ששיחק אי פעם אז יש בהחלט משקל לאליפויות שהשגת

        1. זה בדיוק מה שהוא עשה.
          אני לא מצליח להבין מה לא בסדר בזה?
          איך מצד אחד סופרים לחובתו "מיעוט" אליפויות (זה לבדו משעשע. כמה אליפויות יש לביג O, לבירד או לדוקטור J?),
          ומיד שני סופרים לחובתו אליפויות שהשיג אחרי שבחר לשחק בקבוצות מנצחות.
          .
          למה אליפויות בכמה קבוצות זה הישג מרשים ברמה האישית?
          בגלל השינוי במשחקי בין קבוצה לקבוצה.
          לברון בגרסת ההיט שונה לגמרי מלברוןמשל האליפות במדי הקאבס מלברון גרסת LA.
          והשנה, שוב הוא ממציא את עצמו מחדש בגרסת "סנטר לברון".

          1. לא אמרתי לא בסדר אלא שזה לא נכון:
            "העובדה שלברון לקח אליפות במדי 3 קבוצות שונות אומרת הרבה יותר על יכולתו מאשר כמה אליפויות באותה קבוצה".

            1. אני עם אור. ה-5 אליפויות של לברון ב-3 קבוצות הגיעו אחרי שהוא "השתמש וזרק" את מיאמי וקליבלנד, ולכן "מיעוט" האליפויות שלו הן כן נקודה לרעתו מבחינת לברון השחקן. מבחינת לברון כביזנס הוא לא רואה את ג'ורדן, למרות שהוא מכר נעליים גם לרפובליקנים

          2. נכון יש שינויים אבל בסוף הוא התקדם לקבוצות טובות יותר (גם אם בזכות ה-recruitment שלו) וזכה בהן לעומת קבוצות שהסיכויים לזכות בהן / שוב קטנים יותר

            1. אני לא חושב שהמעבר ללוס אנג'לס היה לקבוצה שם היה לו סיכוי גבוה יותר לזכייה.
              הקבוצה שזכתה ב-2020 נבנתה פחות או יותר מ-0.
              .
              גם החזרה לקליבנד,
              בעוד שהיא הייתה בהחלט חזרה לקבוצה שהציגה סביבו בסיס איתן,
              גם היא לא הייתה לקבוצה החזקה ביותר לשורותיה יכל לעבור.

            2. הנקודה היא לא הקבוצה הכי חזקה מבין כל השאר אלא עם סיכויים טובים יותר מאשר הדרך ללא מוצא שהגיע בקבוצות שעזב. עזוב, לא קריטי

      1. גיא, קודם כל תודה על התגובות.
        ג'ורדן ולברון שניהם לא שחקנים שאיתרע מזלם להתגלגל לקבוצה גרועה. לכן ההשוואה לבירד וד"ר ג'יי לא רלבנטית לשניהם. וזו הדרך שלי להתמודד עם הטענה הזו כרגע..
        לשניהם היו את התנאים להצליח, אחד הוביל את הקבוצה שלו לדומיננטיות בלתי נתפסת של שני תריפיטים, שהדבר היחיד שחצה ביניהם זו הפרישה שלו לעונה וחצי. השני הסתובב בליגה כמעט שני עשורים, רוב הזמן בקבוצות מנצחות, הגיע לגמר המון, ולא הצליח להוביל את הקבוצה שלו לנצחונות בחצי מהגמרים שהגיעו אליהם.
        בקיצור (וזו תשובה גם לך וגם לעגל), שחקן גדול כן נמדד גם בהישגים הקבוצתיים, כי זה מצביע על מנהיגות והובלה של קבוצה, וכי שחקן גדול מתעלה ברגעים המכריעים ומוצא את הדרך לנצח (ולאו דווקא את הדרך לשבור שיא).

  4. יופי של כתבה, כל פעם שתהיה לי עצירות אני אחזור אליה וארוץ לשירותים. זה מה שלברון עושה לי – לשירותים. איזה איש עלוב ודוחה

  5. תגידו אני היחיד שרואה שהעונה ללברון קשה טיפה לקפוץ?
    זה נראה כאיחו הוא ממש מתאמץ ועיין קוךץ לגובה מאד נמוך אם תשוו את הטמא הוקס שחו מהעונה לאפיחו לפני שתי עונות תראו הבדלים עצומים בגובה של הקפיצה

      1. רזי תחזור למכבסה עם טומטום,אתה משיגנע?
        נראה לך שאני אי פעם התעניינתי מה קורה מתחת לבגדי הליצן?
        אני הייטר טהור
        קח טיטול לפה של אידיוטיקה הוא מפמפם קישקושים לתקשורת

  6. תודה אור!
    פוסט חשוב וטוב.
    יש מצב שהוא יפרוש עם מעל 40 אלף נק' ואיזה 5 אליפויות.
    יהיה לו שיאים שיחזיקו עד 2100, כמו השיא של ווילט.
    לא חושב שמישהו ישחזר כזו קריערה כל עוד הרפואה לא תשנה דראסטית את קצב ההזדקנות האנושית. נחיה ונראה

    1. מצטרף לדעתך והמחמאות מאנו. אגב לאן אני מעביר לך את יומן קליפרס ראשון לעונה זו?? (משתדל לעמוד בהתחייבויות)

    1. הוא בשרותים. כל פעם שמנסה לכתוב תשובה הוא שוב רץ לשם. בסוף יתפספס לו.
      חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

  7. בשבע השנים הראשונות של לברון בליגה, אף אחד לא ממש שנא אותו. גם לא ממש אהבו אותו.
    הוא יכל להישאר בקליבלנד, סטייל נוביצקי, ולנסות ובטח גם היה מצליח להשיג אליפות אחת.
    הוא בחר (באופן מוגזם) ללכת נגד הזרם ולקחת שליטה על המשחק שבו הוא משחק.
    ההשוואה לג'יי זי במקום, לברון שייך לעידן חדש ואחר של ספורטאים.
    ההשוואה בין לברון כאדם, כאיש משפחה, כאיש עסקים ופילנטרופ, לכוכבים אחרים, ומה שהם עשו בקריירה שלהם היא מגוכחת, בזה הוא באמת ברמה אחרת.
    אז למה שונאים אותו?
    בגלל התעוזה, האומץ והשחצנות.
    אין אף אחד שרוצה להשפיע ולהותיר חותם שלא יקים עליו שונאים, וללברון יש הרבה שונאים. לא רק הילדים המגודלים כאן באתר, בכל העולם.
    מבחינתי, זה רק מוסיף לגדולה שלו.

    1. נכון, אבל זה לא רק זה. לפני עידן המרשתת והרשתות החברתיות לא היו שונאים אותו כל כך. זה קרה בבת אחת ביום שהוא עזב את קליבלנד בצורה פומפוזית וזחוחה ומאז התקבע.
      אנשים העדיפו לראות אותו נרקב כל הקריירה "כעבד של דן גילברט".

      1. התחילו לשנוא אותו כשהוא לקח את הכשרון. עד אז לא חיבבתי אותו כי אני פחות חובב נגרים (יש לי חולשה למעטים כמו קראודר טייבול וכו אבל בכללי זה לא הטעם שלי) אבל לא שנאתי. אחכ התחלתי לתעב אותו כי הבן אדם שיחק עם וויד בוש ריי אלן ואחלה קבוצה מסביב בליגה המזרחית עם 10 קבוצות במאזן שלילי חחח והתלהבו שהוא עושה גמרים 😂😂😂😂
        חוץ מגמר 12 ששם הארדן חירבן למוות הסםרס נתנו לו מתנה את 2013 בשלשול היסטורי כולל של מאנו.
        הבן אדם 19 שנה בליגה לקח רק 4 אליפות ש2 מהם מזל מוחלט עם קיירי וריי אלן ושלשולים של היריבות והמאמנים ואליפות אחת בבועה……
        8 הגמרים שלו זה בדיחה הם היו בקונפרנס בלי תחרות שהוא היה בסופר טימס ועוד גמר אחרי מלא זמן מנוחה בבועה.
        אם היה משחק את הקריירה שלו במערב לדעתי הוא היה עושה 2 גמרים בלחץ שם.
        שם לא היה לו את הפריבילגיה לנוח כל העונה מול קבוצות זבל

        1. ומה שבאתי לומר שאחרי כל זה הוא גייס את התקשורת ודרך התאגיד שטף את המוח כאילו הוא עשה דברים מדהימים ויוצאי דופן חחחחח הוא הפסיד 2 גמרים כפייבוריט מוחלט זה הדבר היחיד שעשה.
          זה מה שמעצבן שהוא מרמה את הקהל שהוא השיג הישגים יוצאי דופן אבל הם לא יוצאי דופן. 8 הגמרים שלו זה בדיחה מצחיקה כמו הגמרים של ביל ראסל.

          שורה תחתונה לקח אליפות בבועה אחרי מנוחה לקח 2 אליפויות נוספות בפוקס. שיחק כמעט כל הקריירה בקונפרנס ביזיוני, נעזר בשופטים כמו שאף שחקן לא נעזר מעולם דחף עם הידיים מגינים לאנד וואן, נשמר בצורה חרפתית ב19 שנה הבן אדם כמעט לא ראה דאבל טים. מעולם לא נלחץ כמעט עם לחץ על הכדור.
          השתין על הקומישנר עם טמפרינג לתוך הפרצוף ועוד קיבל ממנו חיוך. הפך את כל הליגה לעובדים שלו אז מה הפלא שאף אחד לא שומר עליו?

          1. שימון
            דיייי. הוא אוטוטו עובר את קארים במספר הנקודות, אל תגזים. בוא נגיד שהוא אחד מ 8 השחקנים הטובים בכל הזמנים. תתפשר קצת ותנסה להיות קצת יותר אובייקטיבי מעל לעננת השנאה.
            🙂

            1. נו אז עובר הוא מגיל 18 בליגה והעביר את רוב השנים בקונפרנס עם 10 קבוצות במאזן שלילי חח, בגלל זה הוא עובר לא בגלל משהו אחר

            2. בטח נו
              הוא אפס מאופס
              קארים קיבל כל היום קליר פאת שיחק מלא עונות בטח שיהיה לו שיא נקודות
              חחחחח איך לא יקרה שלא עשו עליו הגנה והוא הוריד הוראות לקומישינר זל
              חחחחחח היה כל הקריירה בקונפרס פח בטח שיקח MVP כולם נתנו לו בטח שהוא סתם
              חחחח הכל תאגיד בטח חחח

      1. מורידמורידמוריד
        אנחנו ב-ללל דוגלים ואהבת את שכנך ואת הזר ממול אך את השיקוץ אנו שונאים עם השקעה.
        עגל שלחנו הליקופטר לקחת את ביתך ואותך להמרה לכפר,לפני שהרעל יתקבע.
        100% הצלחה בהמרה

        1. זה גם משחק מילים…."קינג ג'יימס"
          היו מלכים כאלה באנגליה או רק גורג' ?
          הוא אימץ את זה, נראה לי בימינו אנשים כותבים את הכינויים המקובלים שלהם בטוויטר וכאלה

  8. יותר מידיי מספרים לפוסט שאמור להיות פרק בספר
    המנות של לברון זאת האובססיה שלו להיות הבסט אוף בסט
    הוא עבר תהליך מטורף של התפתחות
    הגמרים של 07 ו 11 בהם לא תפקד עד למפלצת שהפך ב 2016.
    לא היה ולא יהיה שחקן כל כך שנוי במחלוקת בהיסטוריה של המשחק. אהוב/שנוא בקטע הזוי
    גם בלייקרס יש מי שרואה בו כמנהיג שמנסה להכנס לנעליו של קובי ולעולם לא יצליח

    1. ברור שהוא לא יצליח כי זה עניין ריגשי. קובי לאוהדי הלייקרס זה כמו האבא שהתגרש מאמא. בינתיים אמא התחתנה עם בחור חדש (לברון).
      הבחור החדש לעולם לא יתפוס את המקום של אבא שלהם.

    2. תודה מידן. הפרק עוד יעבור מכבש עריכות לפני שיהפוך לפרק בספר. כרגע זה טיוטה מאוד ראשונית. מבטיח שבספר זה יהיה כתוב מצויין.

  9. כבר כתבתי באתר את דעתי, ואני חוזר כאן בקצרה על דברים שכתבתי : שחקן עצום אבל הליגה (גם חלק מזה שלו) פשוט הרסה את מה שיכול היה להיות אם… מה יכול היה להיות אם היה נשאר בקליבלנד, אם שון באטיה לא עובר אל מיאמי ואח"כ ריי אלן מוותר על שכר אחרי שהגיע לגמר מזרח וחובר אליו, פופוביץ' עם ההחלטה להשאיר את דאנקן על הספסל ולא לעשות עבירה ביתרון שלוש.. והשיא באליפות 2016 עם ההרחקה של גרין שגרם ל"שחקן עם הופעת היחיד הכי גדולה אבר" (צריך להסתכל על מה הוא נתן בסדרה לפני ההרחקה) והשיפוט בשאר הסדרה (שש העבירות של קארי במשחק שש..), והשיפוט המופרך נגד הנאגטס כשבדרך הוא "עצר" את מארי בשיאו..
    נכון שהשיפוט בליגה נוטה כוכבים וקבוצות (ע"ע לייקרס- סקרמנטו, ווריורס משחק שש נגד הארדן, עבירות הפאנטום על קארים נגד הפיסטונס , ג'ורדן והדחיפה על ראסל של יוטה…), אבל אצל לברון זה ברמות אחרות לגמרי ובלתי נסבל בעליל, יש לו כל כך הרבה יכולות גם התקפיות וגם הגנתיות והלוואי שיכול היה להוכיח ולהראות שהוא מסוגל לנצח גם בלי ההתערבות הגסה של הליגה הן על המגרש והן מחוץ למגרש. אפשר ליהנות ממנו ככדורסלן על ולפני המעבר הראשון שלו אפילו הייתי מופעם מהתצוגות שלו, אבל היתרון הבלתי ספורטיבי שנותנים לו עם עבירות התוקף ועוד (שיא השיאים היה ב 2016) הפך אותי לצערי לחבר בקהילת הללל.

  10. מבחינתי –
    שחקן אדיר, בטופ 5 של כל הזמנים.
    ובאותה נשימה- מלך הדושבאגים (לקעקע על עצמך "הנבחר"; לקרוא לעצמך "המלך"; המילים לגאסי, thrive וכו', ובאופן כללי ההתייחסות לעצמו בכל נושא [לדוגמא על מארק גאסול: "הוא הבין את המשחק לעומק, כמוני"])

    1. אולי כאן השינוי הגדול שלברון הביא. לברון הוא ביזנס. הוא לא אדם. הוא עובד בעסק ששמו לברון ומאדיר את שמו כל היום.

  11. חברים, אני שמח לראות פעילות ענפה ותשוקה עזה למשחק. אין ספק שקשה להשאר אדיש ללברון.

    מקווה שתתמכו בקמפיין ותעזרו לנו להוציא את הספר לאור. הדסטארט זה הכל או כלום. רק אם נגיע ליעד נבטיח את הוצאת הספר לאור.

  12. כל הכבוד לאור ושגיא.
    זה הפרק הכי חשוב בספר שלכם על השחקן שהשפיע הכי הרבה מאז מג'יק,בירד ומייקל ג'ורדן.

    ה-19 שנים האלו עוד התחילו לפני כשלברון שיחק בתיכונים והציפיות ממנו היו להיות ה"נבחר".
    אין שחקן מוביל גם לא ג'ורדן עצמו ששיחק תחת כל כך הרבה לחץ וגם השפיע על המשחק ב-3 עשורים שונים.
    החותמת ההיסטורית הרשמית ל-GOAT תגיע כשלברון יעבור את עבדול במספר הנקודות.

  13. לברון הוא כבר מזמן טופ 2 היסטורי, מי שמתכחש לכך הוא או שונא אותו או מתעב אותו.(ולא חסר כאלו בעולם ככלל ובארץ ובאתר כפרט).
    הדיון הוא מזמן בין מייקל ללברון בקרב על הgoat וכל זמן שעובר לברון טיפ טיפה הולך ועובר אותו קלות…

    1. אני חושב שלברון הוא TOP משהו היסטורי. יחד עם זאת זו תגובה שהיא כל כך לא במקום. (כבר כתבתי משהו הרבה פחות נעים ומחקתי כדי שלא תיפגע) מי כבודו שמתיימר לומר את הדברים המוחלטים האלו?

  14. לא התכוונתי לפגוע באף אחד כמובן, ואם מישהו נפגע מתנצל, אבל זה נראה שנהנים לחבוט פה בלברון בקלות.
    זכותכם לחשוב שהוא לא בטופ, רק שזה מוזר לי מאוד🧐🤨

כתיבת תגובה

סגירת תפריט