מעורב הופס לשבת: חמישיית כל הזמנים החדשה. לברון ג'יימס. יאניס-דוראנט. נטס. אול סטאר. לייקרס. האוקס / מנחם לסלס'

1.חמישיית כל הזמנים שלי

זאת לא החמישייה שלי…

עברו כמה שנים מאז כתבתי את הפוסט האחרון שלי על לברון ג'יימס. אני יודע שהוא שחקן ענק. בפנקס שלי הוא שני רק למייקל ג'ורדן, ואולי הגיע הזמן להכניסו ל'חמישיית כל הזמנים' שלי שהיא מג'יק בפוינט, מייקל בשוטינג גארד, לארי בירד בסמול פורוורד, טים דנקן בפאור פורוורד, וקרים בסנטר.

אבל אין לי ביצים להוציא את לארי מהחמישייה. אז הגיע הזמן לחמישיית כל הזמנים החדשה והיא:

מג'יק. מייקל. לברון. לארי בירד. קרים. כן…זאת חמישיית כל הזמנים החדשה שלי.

2 .מה יחסי האמיתי ללייקרס וללברון

ביום שלישי לברון שבר את גבול ה-36,000 נק', ובעונתו ה-18 הוא לפני הקצב של קרים עבדול ג'אבר. תיכף אחזור לדבר על זה.

אבל קודם, מה פתאום שדוק לס יכתוב טור על לברון ג'יימס? היש מצב שבסתר ליבו הוא למעשה שםוט של לברון, בדיוק כמו שהוא עולה על הלייקרס, אבל בינך לביני הוא בסתר ונחבא בארון, הוא למעשה אוהד הלייקרס?

"זה לא כולל את אמה סטון…"

אז בואו אגיד לכם בכל הרצינות, ובאמת מחלטת: אני לא אוהד של הלייקרס, ואני לא אוהד של שום דבר מערבי, (זה לא כולל את Emma Stone). את הלייקרס לא סימפטתי עוד מ-1961 כששיחקו נגד הסלטיקס לאליפות ה-NBA, ועם השנים האנטיפטיה גברה, בעיקר כשהם היו יריב אדיר – לעתים עליון – לסלטיקס של שנות ה-80 ולשחקן האהוד עלי מכולם, בכל הזמנים, לארי בירד. אני לא ש-ו-נ-א אותם. מה יש לאדם בן 84 לשנוא קבוצת כדורסל שהוא מכיר רק בשם, והוא לא ראה אותם זה שנים?

אני לא שונא אותם. אבל אני רוצה בכשלונם יותר מאשר כל קבוצה אחרת ב-NBA.

מה בקשר ללברון? גם אותו אני לא ש-ו-נ-א. אני מרגיש מין איבה אליו, וזה היה נכון אפילו כששיחק במיאמי, ואני גרתי שעה מהאולם, ולפני תריסר שנים הייתי בן 72, ומוכן לנסוע לטימבאקבו לראות משחק כדורסל. משהו באישיותו. משהו בהופעתו. משהו בדיבורו. רציתי בהצלחתו כי בימים ההם הייתי שפוט של מיאמי. כשהוא נטש את מיאמי, שאת-הנפש ממנו רק גברה.

זוהי האמת לאמיתה לגבי הלייקרס ולברון.

אבל אני לא תמוי. אני מכיר בעליונותו על כל שחקן NBA בשנים האחרונות, ובמידה מסויימת עד היום. מה שנכון נכון, וחשבתי שהגיע הזמן לכתוב עליו עתה, בצעדיו האחרונים לשבור את שיאו של קרים.

3. לברון ג'יימס מתכונן לכבוש את תואר 'מלך הסלים' של קרים, שיא שאני עצמי כתבתי שלא יישבר לעולם

(למספרים ולסטטיסטיקות נעזרתי במאמר שהופיע ב-https://deadspin.com/lebron-james-sets-his-sights-on-kareem-s-points-record-1848288290 בשבוע שעבר

לברון שבר את ה-36,000 נקודות בעונתו ה-18 בליגה, וזכרו שהוא לא PURE SHOOTER. הוא אפילו לא PURE SCORER. הוא פשוט שחקן כדורסל עליון, ALL AROUND, עם VISION של מג'יק, כוח ופאור של קרל מלון, ואתלטיות המתקרבת למייקל ג'ורדן. אין כל שאלה שהוא אחד מחמשת שחקני ה-NBA הטובים אי פעם.

הוא היום בן 37, וביום שלישי הוא נכנס לקלוב הייחודי של 'שחקני 36,000' שהיו בו שני חברים – קרים וקרל מלון. עתה גם לברון. ביום שלישי לברון קלע את הנקודה ה-36,038 שלו. קרים קלע 36,424 נק' בסיום עונתו ה-18, ו-38,387 בסיום עונתו ה-20.

כשקרים תלה נעליו כולם חשבו שזה שיא שלא יישבר. קרים עבדול ג'אבר שיחק 20 עונות לקביעת שיאו (הוא שבר את שיאו של וילט צ'מברליין שעמד עד 31 אלף ועוד כמה מאות.). מי השחקן הבא שישחק 20 עונות? קרים היה סנטר, ובשתיים-שלוש עונותיו האחרונות הוא היה די תקוע בסנטר מבלי לרוץ יותר מדי. הוא שיחק הגנה, אם הגיע בזמן להגן, ובהתקפה הלייקרס חיכתה לו עד שהוא הגיע למשבצת שלו בסנטר.

לברון משחק עד היום משחק סוער ונועז עם חדירות של טנק דוהר, מלחמה על כל כדור, והגנה כפי שהוא תמיד הגן (הוא לא המגן הטוב ביותר, אבל לפחות הוא בא לעבוד).

לברון מסוגל לשבור את שיאו של קרים בעונתו ה-19. לפי קצב קליעתו עד יום שלישי שעבר (עד אז הוא קלע 617 נק'), הוא אמור לקלוע עד סוף העונה 1,732 נקודות. אם בעונה הבאה הוא ימשיך לקלוע 28 נק' למשחק כמו היום, הוא ישבור את שיאו של קרים לפני סוף עונת 2022-2023. הדבר היחיד שימנע ממנו זאת היא פציעה.

כשלברון יתלה סוף סוף את נעליו השאלה האמיתית לא תהיה אם הוא הגיע לרמתו של מייקל ג'ורדן – לדעתי הוא לא הגיע ולא יגיע – אלא 'האם קריירת הספורט שלו היא הגדולה אי פעם בין כל ספורטאי ארה"ב בכל ספורט שהוא'. כאן התשובה תהיה – אולי – חיובית. היחיד שיכול לטעון לקריירה דומה הוא וויין גרצקי בהוקי קרח, עם שיאים שלעולם לא יישברו! (גם על שיאו של קרים אמרנו אותו דבר…)

הנה קטע לעכברי הספורט האמיתיים שהעתקתי והטמעתי מהמאמר ב-DEADSPIN

The only record in sports outside of Wayne Gretzky that is considered more untouchable than Jabbar’s career point total is Joe DiMaggio’s hit streak. James, introduced to us on a Sports Illustrated cover when magazines still mattered as “The Chosen One,” can end his career with NBA’s scoring record and pass for well over 10,000 assists, along with winning four championships with three different teams. How does that stand up next to Barry Bonds’ fielding and 40/40 seasons along with being the greatest home-run hitter in the history of Major League Baseball; Joe Louis successfully defending his Heavyweight title 25 consecutive times; Tom Brady’s 600-plus touchdowns passes and six Super Bowl championships; Serena Williams’ 23 major championships (I know Margaret Court has 24, but that’s not all in the Open Era and Court supported Apartheid so that’s at least worth a two major deduction); and Gretzky owning every major record NHL record (Alex Ovechkin is threatening the career goal mark)?

שיא אחד שאני לא יודע מתי יישבר הוא השיא של 90 מיליון דולארים שנייקי חתמה עם ה-KID הזה מעקרון, אוהיו, לפני שהוא חתם אפילו על חוזהו כשחקן NBA עבור הקליבלנד קאבליירס...

4. טריי יאנג שלישי בין הגארדים בהצבעות לאול סטאר מזרח

טריי יאנג שלישי בין הגארדים בהצבעות לאול סטאר מזרח עם 862,878 בחירות. דמאר דרוזן הוא בינתיים ראשון עם 1,487,598 בחירות, וג'יימס הארדן הוא שני עם 892,065. זאק לווין משיקגו בולס הוא רביעי עם 770,043, וחמישי הוא למלו בול משרלוט.

יאנג היה אול-סטאר סטארטר בעונתו השנייה בליגה כשקלע 29.6 נק' ו-9.3 אס', ובעונתו השלישית הוא לא נבחר כשהיה עם ממוצע של 25.3 ו-9.4 אס'. זו הייתה העונה בה הוא הוביל את אטלנטה לגמר המזרח. העונה יאנג קולע 28.4 נק' ממוצע עם 9.5 אס', עם 38.1% מה-3 – הטוב ביותר שלו מאז הגיע לליגה. ההודעה הבאה על בחירות האוהדים תפורסם ב-13 לינואר.

חמישיות המזרח והמערב תהיינה מורכבות משני הגארדים עם מספר הבחירות הגבוה ביותר, ושלושה שחקני FRONT-LINE.

כדי לקבוע את נבחרת המזרח – חמישייה ושחקני ספסל, האוהדים קובעים 50% בבחירה, המדיה 25% ושחקני האן. בי. איי – 25%. מאמני ה-NBA קובעים את 7 שחקני הספסל.

5. אני לא מאמין שקיירי אירוינג יספיק להטות את המאזניים לטובת הנטס, נגד הבאקס

הפסד ביתי חמישי רצוף לנטס. הם ימשיכו לשחק בבית – כולל הפלייאוף – ללא קיירי אירוינג. אם בבית הם כאלה חלשים, מה יהיה בפלייאוף?

הערב היה ברור שאפילו אם קווין דוראנט יזכה ב-MVP – הוא לא יזכה בשום פנים ואופן! – יאניס, היום, הוא שחקן טוב יותר. . לא אמשיך לדבר על כך.

לבאקס מתבשלת 'שלישייה גדולה': יאניס (31 נק'), פורטיס (25) מידלטון). ניגמר 121-109, אבל הבאקס כבר הובילה ב-25.

השוק הגדול היה לראות הערב את הנטס בצורה כה קודרת ומדוכדכת, כשלפני יומיים, עם קיירי, היא נראתה ברומו של עולם, רוקדת בגיל וצהלה ונראית כ-WORLD BEATER.

6. נתחיל עם מסקנות חצי ראשון של האוקס בלייקרס למקרה שארדם

מסקנה ראשונה: מליק מונק עשה בדקותיים הראשונות של המחצית השנייה שיא עונתי של 27 נק'. יש לו עוד כמעט חצי משחק. הוא עשה זאת עד עתה ב-10 מ-12, מהם 7 מ-8 מהטריי. הוא נראה לי כאדם שהלייקרס חיפשה: פיור שוטר מרחוק. אם ימשיך כך, זהו שדרוג גדול מאד ללייקרס

מסקנה שנייה: לברון עושה פאול תוקף לפחות בחצי הכניסות שלו לסל. כמה מהמרפקים שהוא מכניס הם לא סתם פאולים – – הם חבטות שלא שורקים. מבאס ממש. הוא בינתיים עם 9 נקודות. ככה הוא לא יגיע לקרים!

מסקנה שלישית: הלייקרס קבוצת הגנה חלשה מאד. פעם הם הגיעו ל-18 הפרש; פעם שנייה ל-16 הפרש; ופעם שלישית ל-13 הפרש, ובכל פעם ההאוקס חזרו לפיגור של 4, 5, ו-4.

מסקנה רביעית: אם מנהלי הסלטיקס חוזים במשחק, הם בוודאי נושכים את שפםתיהם: אברי בראדלי משחק מצויין, מרכז מצויין, וקולע מצויין. הוא סיים את החצי עם 16 נק' ב-6 מ-8, כולל 3 מ-5 מהטריי.

החצי נגמר 61-64 ללייקרס

7. אני עדיין ער כשמתחיל 'הרביעי'. 24:11. האוקס בלייקרס, ו-I MIGHT AS WELL STAY TO THE END

מסקנה לרבע הרביעי: ההאוקס נשברו לחלוטין והלייקרס רמסו אותם 118-134. לברון? התעורר בחצי השני וסיים עוד משחק של 30 (למעשה 32 נק')

8. פינת הטבע: המוסקוקסן שב-SEWARD PENINSULA באלסקה

המוסקוקסן הוא NATIVE לאתלסקה, קנדיאן ארקטיק וגרינלנד. המוס האלה היו בסכנת הכחדה ע"י ציידים וכנראה גם שינויי מזג האוויר. ה-US Fish and Wildlife Service הביא כמה עדרים לצפון אלסקה, ואחרי ששומרו בנשיונל פרקים הם פזורים עתה בכל צפון אלסקה וצפון קנדה.

המוס'ים הגדולים והכבדים האלה אוכלים חזזיות, שורשים, טחב, ואיזוב, ומצליחים להגיע אליהם אפילו אם השלג מכסה את האחו בגובה של מטר ויותר.

כיצד הם עושים אהבה? הזכר מפיץ ריח איום שמגרה את הנקבה ואז הזכר צריך להיאבק עם הפרווה העבה שלה עד שהוא מצליח להיכנס לגן העדן!

מנחם לס

בעל האתר, ומנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 191 תגובות

  1. הכי הרבה משחקים של 30+ נק' העונה?
    לברון.
    זה לא נתפס –
    בן 37, מקום שני ברשימת הקלעים העונה. חסר תקדים.
    .
    היכן הא ממוקם ברשימת כל הזמנים?
    לא יודע. גם אני לא מסוגל להוציא את לארי לג'נד מחמישיית כל הזמנים.
    .
    תודה, מנחם.
    אחלה מעורב.

    1. לברון קולע בלי סוף.כי כרגע זה כל מה שמעניין אותו, לעבור את כארים. גם אם זה אומר להמשיך ולהוריד את הלייקרס הדוחים במורד הביוב של הליגה. האפס יודע טוב מאוד שלא יראה יותר גמר מהפרקט ולכן זה מה שנשאר לו. גם אם יקלע עוד ארבע מאות שישים ותשע אלף נקודות הוא עדיין יישאר הדושבג הכי גדול אי פעם לנעול סניקרס. איש עלוב ודוחה

      1. אהדה או חוסר אהדה בצד,
        יש נתונים יבשים ברורים –
        את בנק' שלו (28.7 נק' העונה) לברון קולע ב-59% אפקטיבי. זה אחוז נהדר. בלי הנקודות שלו, הלייקרס מנצחים הרבה פחות.
        כמה הרבה פחות?
        עם לברון הלייקרס מנצחים (3.2 נט רייטינג חיובי).
        בלעדיו הם מפסידים (4.4 נט רייטינג שלילי).
        .
        השורה התחתונה?
        דוש או לא, תאהב אותו או תשנא אותו,
        לברון אחד מגדולי השחקנים בתולדות הליגה,
        והוא בגיל 37 ממשיך להיות אחד מהשחקנים המצטיינים בליגה.

        1. מסכים איתך לחלוטין, מבחינתי הוא מספר 2 אחרי ג'ורדן מבחינת כדורסל ואני מעריך אותו למרות שהוא גדול השנואים עליי מאז קופי בראיינט

  2. כמה מהמרפקים שהוא מכניס הם לא סתם פאולים הם חבטות שלא שורקים….
    זו אחת מהסיבות שאני כל כך "אוהב" אותו. החדירות שלו הן ממש אמנות ההטעיה כי קשה מאד לראות מה שהוא עושה שם מידי פעם וקשה לדעת מה היה עבירה ומה לא…. לפעמים מכונת קטנה והמגן מתקשה לשמור על שיווי משקל וזה כל הזמן שהשיקוץ צריך בשביל לעבור את המגן ולקלוע ולפעמים גם לקבל אנד וואן. ככה הוא עושה רבות מנקודותיו עוד לפני שהפך לקלעי שלשות טוב, גם מזכות החצי עד מטר שנותנים לו על הקשת.

    1. דוק איזה מעורב מעולה/נפלא. קודם כל חיכיתי לפוסט הזה בכליון עניים זה אומר שהטלת סוף סוף את הקללה על לברון והלייקרז 🙂
      אני הייטר מוחלט של לברון – לא של הלייקרס – לא יכול לשכוח את השואו טיים לייקרס אחת הקבוצות המענגות בכל הזמנים.
      אבל – למרות הסלידה שלי ממרכיבים מסויימים באופי שלו אני מוצא בו גם דברים חיוביים – במיוחד העובדה שהוא ספורטאי ומתחרה בלתי נלאה. אחד שלא מוותר לעצמו – תמיד מתחרה ולא שוקע בנוחות של הבינוניות היה יכול מזמן לפרוש.זה פשוט לא יאומן שהבן אדם עושה בגילו המופלג.
      אם בוחרים בחמישיית כל הזמנים על בסיס כשרון טהור ובלי להתייחס לפציעות הישגים וכ' תוך כדי שמירה על העמדות אז החמישיה שלי היא סטף מייקל דוראנט טימי קארים (אני לא מתייחס לשחקנים שלא ראיתי מלפני שנות ה 80… סומך עליך).
      אם מכניסים על בסיס קריירה הישגים הישרדות וכ – ויש מצב שזה לא פחות נכון – אז זה בהחלט מג'יק מייקל לברון טימי וקארים.
      מה שיש ללברון אי אפשר לקחת ממנו.
      זהו שחררתי. הייתי כותב על זה שעה אבל הולך להתאמן כמו שתיכננתי למרות הפיתוי לענות לך באריכות.
      נ.ב. מאליק מונק – איזה טעות של שארלוט. אמרתי את זה מהרגע הראשון שראיתי שהם ויתרו עליו לליקרס עם חוזה פעוט של 1.5 מ דולר אני חושב שהוא עדין בחוזה רוקי שלו. הוא נבחר 11 במחזור שלו כמדומני והיה על הטיקט של הקלעי הכי טוב במחזור הזה. לא התחיל את המסע בליגה קל כי הוא היה צעיר וצעירים נורמלים מתקשים בדרך כלל התחילת דרכם בליגה אבל שארלוט השקיעה והשקיעה. שנה שעברה סוף סוף יצא ממנו כל הכשרון המטורף שלו התחיל לתת משחקים מעולים מידי פעם ודוקא עכשיו הם ויתאו עליו. מה ההגיון? לא הבנתי אז ובטח לא עכשיו.
      שבת שלום.

  3. סטטיסטיקות שה-NBA אוהבים לפרסם:
    הכי מבוגר להשיג 10 משחקים עם 25+ נק'.
    .
    1. לברון, גיל 37.
    2. ג'ורדן, גיל 34.
    .
    דרך אגב,
    15 מ-20 המשחקים האחרונים של לברון הם עם 30+ נק'.
    בן 37.
    מדהים.

          1. עדיין זה מרשים מאוד בגיל 37. כמה דורנו קלע במשחקים מול הקבוצות האלו כשהוא שחקן באותה עמדה של לברון וצעיר יותר בכמה שנים.

  4. קצת קשור, קצת לא קשור –
    .
    היום אחרי הניצחון של הבאקס על הנטס ראיינו את יאניס,
    ושאלו אותו אודות ההשוואה בינו לבין דוראנט.
    יאניס אמר שדוראנט השנה שוב מוכיח שהוא השחקן מס' 1 בליגה,
    ושהוא, יאניס, רק רצה להשתפר.
    .
    א. הוא צודק.
    ב. תותח. תענוג לשמוע שחקן מדבר ככה.
    ג. גם אם דוראנט השחקן מס' 1 בליגה, היום אני בוחר ביאניס לפניו במאבק על תואר ה-mvp.

    1. יאניס צנוע ועניו בניגוד לצעירים שחושבים שהם סופרסטארים אמיתיים.
      מאחל לו שגם השנה יהיה בגמר ויקח.

    1. לברון מעיף גם את טימי וגם את בירד מכל חמישייה היסטורית, טימי בשיאו בכלל לא התקרב ללברון, אם כל הכבוד לקריירה המדהימה של בירד מבחינת אורך היא לא מתקרב ללברון

    1. לברון פשוט שיחק הרבה.
      איבודי כדור ?
      מקום ראשון 4681 לפני קארל ומוזס מלון ולפני סטוקטון עם 4200 איבודים (מזכיר לך שלסטוקטון יש קרוב ל 16 אלף אסיסטים בקריירה).

    2. בקיצור כל דבר הוא עשה הרבה. ויחסית לשנים שהוא משחק אין לו מספיק אליפיות. מייקל שיחק רק 1073 משחקים בקריירה כי בשנים הראשונות היה במכללות (אז היה נהוג ששחקנים משחקים 2-3 שנים במכללות גם הפרוספקטים הטובים ביותר) וגם בגלל הפרישה באמצע. אם תיקח את כמות המשחקים שלברון שיחק עד היום ותכפיל בממוצע נקודות למשחק של מייקל אז כבר היום מייקל היה הרבה מעבר לקארים – לא רק קארל מלון – ורחחץוק רק 500 נקודות מ 40 אלף.
      לברון הוא לא השחקן הטוב ביותר ששיחק בליגה יתכן שמבחינת כשרון טהור הוא בעשיריה הראשונה.
      לברון לא זכה בהרבה תארים יחסית לשנים שהוא בליגה. יש לו 4 אליפיות על 19 עונות בליגה שזה אומר יחס זכיות של 22%. מייקל זכה 6 פעמים על 14 עונות בליגה כלומר 42% מעונותיו בליגה הסתיימו באליפות. אני לא מדבר על ביל ראסל וכ'.
      לברון הוא ללא ספק השורד הכי גדול בליגה. זה התואר היחיד שמגיע לו.
      ואני לא מקטין אותו. מעריך אותו.

      1. אתה בהחלט קטין אותו כי הוא ראוי להרבה יותר מתואר זה. לכמה וכמה מכוכבי העל הגדולים ביותר אין יותר אחוזים של אליפויות יחסית לאורך הקריירה ולכמה וכמה אחרים אחוז לא טוב בהרבה. מספרהכטלעפויותמחאורך הקריירה לא מוריד מהיותו כוכב על משני הפורוורדים הטובים בכל הזמנים עם 4 זכיות בתואר השחקן רב הערך ביותר של העונה הסדירה וגם 4 זכיות בתואר המקביל של הגמר ו-12 בחירות לחמישיית העונה הראשונה. וכן הוא היחיד שהוביל את שחקני שתי הקבוצות בגמר בכל חמשת הנתונים העיקריים (2016), והיחיד שסיים סדרת גמר בממוצע טריפל דאבל.

  5. מל, בכתבה שכתבת למעריב לפני יותר מעשרים שנה ,שמת את קארים (שפרש הרבה לפני כן) רק במקום השלישי כמדומני, אחרי ווילט (שבוודאי היה ראשון) ונדמה לי שגם ביל ראסל.
    מה השתנה?

  6. חברים איפה קובי בחמישיות שלכם? 5 אליפיות ששניים מהם הם שחקנים שלא זוכרים שמותיהם כמו סשה וויצ'יץ. בכל אופן זה לא מקרי שלקובי יש יותר אליפויות מלברון הוא ידע להיות חלק מקבוצה שצריך ולא בהכרח שהכל יעבור דרכו כמו גורדן לפניו.

    1. שמע …
      אני לא מחסידיו של לברון ובטח מאוהדיו של קובי
      קובי לקח 5 אליפויות בצדק כאשר 3 מתוכן הוא שיחק עם שאק בשיאו
      אם לברון היה משחק לצד דאנקן כשהוא הגיע לליגה הוא היה עם עוד אליפויות בארון
      לברון לקח אליפות ב 2020 עם צוות מסייע מפגע וב 2018 משך קבוצת ג׳י ליג לגמר בשביל לקבל בראש מהקבוצה הטובה בהיסטוריה
      גם ב 2007 ההישג שלו יפה למרות שהוא לא תפקד בכלל בגמר (רעדו לו הביציות)

    2. צפרירוס יקר.
      עם כל האהדה לקובי, אתה מגלה חוסר הבנה. בשתי האליפויות של קובי – שחקן קו אחורי, היה לו בקבוצה את הקו הקדמי הטוב בליגה.
      על 3 האליפויות עם שאק אין מה לדבר.
      שתי האליפויות הנוספות, עם אנדרו ביינום, למאר אודום ופאו גאסול בקו קדמי, בשנים האלה הוא אפילו היה קצת אנדר אצ'יבר.
      מצטער שאתה לא זוכר את השחקנים האלה, אבל הם היו מאד דומיננטיים באליפויות של הלייקרס.
      קובי היה השחקן המוביל בשתי האליפויות האלה, אבל ממש לא לבד.
      אלה גם היו השנים הטובות שלו, התבגר, התאים את עצמו לקבוצה, והיה ברמה גבוהה מאד.
      סה"כ כקריירה, לא ברמה של כל האחרים שהוזכרו בחמישיות כאן.

      1. להיפך אתה מחזק את דברי. אתה זוכר את השמות כי הם שיחקו עם קובי וזכו איתו אז הוא הפך אותם לטובים יותר. אף אחד לא ממש הצליח בקבוצות אחרות מהסגל ההוא. אפילו דרק פישר הרכז הנצחי שיחק מחליף בווריורס ובג׳ז החלשות דאז.
        קובי אומנם עם יותר תיאבון היה כמו סטף השחקן הכי טוב בקבוצה. לכן הוא לקח יותר אליפויות. הוא לא היה מצליח לקחת קבוצה לבד לגמר כמו לברון ב 2018 אבל לברון לא הצליח לקחת 5 אליפויות. ומה זה אם היה עם דנקן? בוש ווויד בשיאם לא מספיק? לאב וקיירי בשיאם לא מספיק?
        בקבוצות של קובי ופיל סמוש פרקר הפך לשחקן של דאבל פיגרס שחקן שחוץ בלייקרס מעולם לא שיחק בעוד קבוצה בליגה.

        1. את דעתי על לספור אליפויות כבר אמרתי.
          שחקן כמו כריס פול נותן המון לקבוצה, גם אם אין לו אליפויות, זה עניין של סיטואציה.
          לגבי זוכר או לא זוכר שחקנים אחרי ששיחקו בלייקרס, זה לא ענייני, גם לא אם הצליחו אחר כך או לא.
          למאר אודום היה שחקן טוב מאד בדלאס, גאסול הצליח בכל מקום, ביינום נפצע והיה הד קייס.
          אתה מנסה להציג את העניין כאילו קובי סחב את הקבוצה על הגב, וזה לא נכון.
          היה לו קו קדמי מצויין, ושחקנים משלימים טובים מאד.
          הוא לא שיחק עם עוד סופרסטאר, זה נכון, אבל שיחק עם עוד אולסטאר – גאסול, ועם שחקנים טובים אחרים.
          שאנון בראון, או סשה וויצ'יץ' לא קשורים לדיון, יש הרבה שחקנים שאף אחד לא זוכר, הם לא היו דומיננטיים גם אז.
          באופן כללי, השנים 2008-20012 היו הטובות ביותר של קובי, כאשר בשתיים מהן הקבוצה זכתה באליפות.
          זה מעט מידי ומאוחר מידי יחסית למייקל, מג'יק, או לברון – שנפח הישיגי הקריירה שלו פשוט גדול יותר.
          עם MVP אחד, ובחישוב הנזק מול התועלת שקובע עשה לקבוצה, הוא לא באותה הרמה.

      2. אני זוכר את כל שחקני הלייקרס מגיל 9 אני אוהד שרוף ורואה כ 60 משחקים בעונה. לא דיברתי על גאסול דיברתי על שאנון בראון מישהו זוכר אותו חוץ מהשלוש עונות בל.א?
        ואגב אותו דבר אפשר להגיד על הרבה שחקנים ששיחקו בבולס ולא שיחזרו את ההצלחה אחרי. פיפן סקוט בורל ורנדי בראון. שחקנים ששיחקו אצל פיל עם שיטה הוציאו מעצמם את המקסימום כי המאמן היה המנהיג. ואצל לברון הוא תמיד היה מעל המאמן

        1. הסגל המסייע של הלייקרס היה משכמו ומעלה
          גאסול, ביינום, אודום ורון ארטסט זה קבוצה שאתה שם בה את לברון והוא לוקח אליפות
          בהליכה.
          אתה נותן את שאנון בראון כדוגמא למה בדיוק?
          לברון הגיע ל 8 גמרים רצופים ו 9 ב 10 שנים. זה הישג ששום סופרסטאר לא ישחזר

            1. מזרח עם 10 קבוצות במאזן שלילי חחחחחחחח היה צריך 7 משחקים עם וויד ובוש מול פול גורג לאנס ורוי היברט חחחחחחחח
              קליר פאת מהלך היה שם השיקצה. במערב היה עושה גמר אחד או שניים וזהו וכנראה גם לא היה זוכה בכלום חוץ מהבועה

    3. צפריר אתה מדבר בתור אוהד, לקובי אולי יש מקום בחמישייה החמישית של כל הזמנים. שחקן טוב אבל לא יותר מזה, בלי שאקיל ועזרה אינסופית מהשיפוט היה מסיים גג עם שתי טבעות. קובי זה סוג של ג'אמל מאשבורן משודרג

      1. אין לך מושג מה אתה רואה.
        אתה כנראה גם לא זוכר שהוא היה טוב לפחות כמו שאקיל ושאקיל הלך לזכות בעוד אחת בתור שחקן משני לוויד כשקובי עוד הביא עוד שתי אליפויות עם קבוצות של מתחזים לשחקני כדורסל

          1. אצלי לברון לפני קובי כי לברון עם 12 פעמים בחמישיית העונה הראשונה שמהם 4 זכיות בתואר האם-וי-פי של העונה וכן בתואר המקביל של הגמר. וראה גם דוגמה הבאה.

  7. יש ללברון שיא שלא מדברים עליו מספיק ולדעתי הצנועה הוא לא ישבר
    18 עונות (כולל העונה הזו) רצופות של 25+ נקודות
    זה שיא פסיכוטי שלא ישבר לעולם
    בנוסף הוא יהיה הראשון עם 10K+ באסיסטים ובריבאונדים
    קצת חבל לי על דוראנט שעבר מלא פציעות והחמיץ כ 200 משחקים בקריירה בגלל פציעות
    הוא יכל להיות באזור ה 30 אלף נקודות בגיל 33….
    כשהגיע לליגה ולפי קצת צבירת הנקודות שלו ראיתי בו כמועמד מוביל לקרוא תיגר על קארים.
    מייקל היה עובר את קארים אם לא היה מחמיץ 4 וחצי עונות
    קובי זצ״ל יכל להיות באזור של קארים
    גם קארל מאלון היה עובר אותו אם לא היה נפצע
    אני בטוח שיש אלפי הייטרים שמחזיקים אצבעות לקארים 😀

      1. זה הדבר העיקרי שאכן בלתי נתפס אצלו.
        מכאן עד לראשמור הדרך אולי קצרה אבל יש בה לא מעט פיתולים.
        הוא לא בראשמור שלי בכל אופן.

            1. *ממייקל

    1. שלחתי צוות פעולה שחור,חטיפת לס ישר לכפר,ישיבה והתגופפות למרגלות הפסל של הקלינגון במרכז הכפר,תפילות כל היום לאלוהי ה-ללל והMVP "ראס" על פני האדמה,

  8. ג'יימס שחקן ענק, ואין לזה קשר לעובדה שאני לא מסמפט אותו. לחמישייה שלי, שמורכבת מחמש פעמים לארי בירד, הוא עדיין לא נכנס.
    תודה רבה על המעורב

  9. מעורב מצויין, תודה
    חבל לפספס את לברון.. אני גם פעם הייתי נגד נדאל, נגד רונאלדו, באמת שזה מיותר " לשנוא" ספורטאים.
    אפשר להעדיף אחרים, כמובן, אבל לפסול אותם זה בעצם להעניש את עצמנו. למה לא להתענג על התקופה שאנחנו חיים בה עם כל כך הרבה כוכבים?
    נ.ב- עובד על עצמי להפסיק לשנוא את סטף :))

  10. תודה מנחם.
    ללא ספק כרגע זה מג'יק, ג'ורדן, לארי ולברון… לגבי סנטר – פעם זו הייתה שאלת אלפויות (ראסל) לעומת הישגים אישיים (וילט) ועכשיו זה איזשהו שילוב ביניהם (קארים). לא יודע בין ראסל לקארים עם מי הייתי הולך.
    מה שמעניין זה מה ייקרה בעמדות הפורוורד אם יאניס ימשיך לצבור תארים אישיים ואליפויות. האם ללארי יישאר מקום? ולאור זה שכבר אין משחק של סנטר שמקבל כדורים קרוב לסל – האם רלוונטי לדבר על חמישיית כל הזמנים שיש בה PG, SG, SF, PF ו-C?
    *

  11. מנחם, אני לא חושב שאפשר בשנות העשרים של המאה 21 לדבר על חמישית כל הזמנים ב נבא. זה לא אותו משחק. איך אפשר לשפוט כיצד שחקנים כמו מיקון, ראסל, קרים וצמברלין היו נתפסים היום? אני חושב שכולם היו משתלבים היטב במשחק של ימינו אבל זו עדין מחשבה, הנחה. שום דבר שאפשר להוכיח. דנקאן מול לברון? הקבוצות של דנקאן ניצחו יותר והוא לא שיחק עם סגלים טובים מאלו שהיו ללברון (למעט עונה או שתים) היה לו פשוט את המאמן הזה, פופ או איך שקוראים . לברון שיחק אצל ספולסטרה וכשנמאס לו עבר לשחק אצל המאמן לברון. תכף קופצים עלי שבטח לברון אבל מה המטרה בכדורסל? לזכות באליפות או בתואר של מלך הסלים או ה MVP? לדעתי ראסל היה ונשאר גדול הכדורסלנים מאז ומעולם למה? כי הוא תמיד זכה באליפות. בכדורסל שהוא שיחק וחייבים לזכור שבליגה קטנה בכל קבוצה היו כשרונות, הקבוצה שלו שלטה ללא עוררין במשך יותר מעשור. תוציאו את ראסל מהסלטיקס של שנות ה שישים, הם עדין זוכים באליפות פה ושם אבל זהו.

  12. אני יודע שלברון היה מוגדר סמול פורוורד אבל במציאות ניהל את המשחק ברמה שרק מגיק הגיע אליה.
    אני הייתי שם אותו לפני מגיק ולא לפני בירד

  13. פינת ג"ס:
    יש לג"ס אפשרות לשמור בשנה הבאה על פורטר ועל GP2 אבל העלות תהיה בערך 90 עד 100 מיליון דולר מעל מה שהקבוצה תשלם לשחקני מינימום שיבואו במקומם. מעבר לכך בשנה אחכ, גורדן פול זכאי לחוזה חדש שלדברי איגואדלה – היועץ הלא רשמי של מחדשי החוזה בג"ס – יעבוד על בערך 20 מיליון.
    .
    פתרון אפשרי הוא השתחררות מהחוזה של וויגינס. אמנם הוא משחק היטב, יציב , שומר מצויין וכו אבל החוזה שלו עומד על 30 מיליון וזו השנה האחרונה. לחדש לו את החוזה בשנה אח"כ במקביל לחוזה של פול… המון כסף. בקיצור וזו השאלה לפורום. מי מוכן לתת מה תמורת החוזה של וויגינס בשנה האחרונה?

      1. אני מניח שיהיה ביקוש לשרותיהם במחיר שמעל למינימום. לפורטר המקסימום שג"ס תוכל לשלם יהיה MLE של 6.25 . על GP2 מסתבר שיש לג"ס זכויות בירד מוקדמות שזה באזור של השכר הממוצע בליגה, משהוא כמו 10 מיליון. פורטר עשוי לקבל הצעות של 10 – 15 לשלוש שנים ו GP2 פחות אבל יותר מ MLE (או שלא. לוני אף פעם לא קיבל הצעות כאלו אבל כנראה שרק בג"ס יוכולים לקבל כזו תפוקה מלוני). שורה תחתונה, לשניהם ביחד צריך יהיה לשלם באסור של 12 – 17 מיליון כדי שישארו. גם כך עבור פורטר יהיה מדובר בויתור משמעותי.

          1. אוקיי לימדת אותי משהו חדש…
            אכן יש לכם זכויות בירד עליו למרות הוויבר בגלל שהוא לא חתם באף קבוצה באמצע.
            זה באמת משנה את התמונה.

            1. עידו, שאלה בעקרון לדדי אבל מקווה שגם אתה תוכל לענות לי.
              שנה הבאה מה המצב של הלייקרס עם מונק?
              יש להם איזה פריבליגיה איתו או שאם ירצו להחתים אותו מחדש זה כמו שחקן חדש?

            2. לא דדי,
              אבל בכל זאת.
              .
              מונק על מינימום,
              הלייקרס יכולים להציע לו לא הרבה יותר (למעט mle).

            3. זאת אומרת אין לנו איזה זכויות בירד או משהו למרות שהוא לדעתי עדיין על חוזה רוקי או משהו כזה.
              באסה 🙁

  14. מי מצביע להארדן לאולסטאר השנה? זה מגוחך. הוא משחק רע רע מאד, חלש מאד כמעט בכל משחק שראיתי אותו מכל הבחינות. קליר פאת מוחלט איך אפשר להצביע לו לחמישיית האולסטאר?????? הוא ממש רע השנה. הוא לא צריך להיות גם במחליפים. לאבין ודרוזן חייבים להיות בחמישייה, מי הימר על הבולס מקום 1 במזרח במחצית העונה??? אין אדם אחד וכא מהם שם 26 נק למשחק גם. אחריהם מחליפים זה טריי וביל או גארלנד או למאלו. מה הקשר הארדן לא ברור

    1. שמעון תגובה כזאת ממך!!!
      הרי זה לא קשור למה שהוא עושה על המגרש,זה סך הכל מדד פופלוריות של השחקן אצל האוהדים.
      אני מאמין ומקווה שב50% שהליגה קובעת הם באמת ייתנו לאחרים,אבל לגבי המחליפים הוא בוודאות יהיה שם,לא יוותרו על שם כזה גדול

  15. מנחם,בניגוד לרפי ההבנה וההיטרים באתר אתה כבר יודע שזה רשמי שלברון מעל ג'ורדן.
    הקריירה של לברון כבר מעל אגדות כמו גרצקי,בולט ופדרר.
    לברון היחיד מבין כל הרשימה שלך שיכול להכנס על חשבון כל העמדות כולל מג'יק ועבדול שבדרך לרדת מהשיא
    של מס' הנקודות.

    קיירי ארווינג זה עוד כלי שיכול להוסיף לניו ג'רזי 20 נק' בכושר טוב.
    השאלה היא כמה זמן יקח לו להכנס לכושר והאם הוא יוכל לשחק במשחקי הבית בפלייאוף המזרחי.

    1. חחח בדיחה טובה 🙂 מעתיק מלמעלה שיהיה לך נוח :
      לברון פשוט שיחק הרבה.
      למשל איבודי כדור ? ידוע לך שהוא במקום הראשון של כל הזמנים במדד הלא מחמיא הזה?
      מקום ראשון עם4681 לפני קארל ומוזס מלון ולפני סטוקטון עם 4200 איבודים (מזכיר לך שלסטוקטון יש קרוב ל 16 אלף אסיסטים בקריירה). בקיצור כל דבר הוא פשוט עשה הרבה. ויחסית לשנים שהוא משחק אין לו מספיק אליפויות. מייקל שיחק רק 1073 משחקים בקריירה כי בשנים הראשונות היה במכללות (אז היה נהוג ששחקנים משחקים 2-3 שנים במכללות גם הפרוספקטים הטובים ביותר) וגם בגלל הפרישה באמצע. אם תיקח את כמות המשחקים שלברון שיחק עד היום ותכפיל בממוצע נקודות למשחק של מייקל אז כבר היום מייקל היה הרבה מעבר לקארים – לא רק קארל מלון – ורחוק רק 500 נקודות מ 40 אלף.
      לברון הוא לא השחקן הטוב ביותר ששיחק בליגה למרות  שיתכן שמבחינת כשרון טהור הוא בעשיריה הראשונה.
      לברון לא זכה בהרבה תארים יחסית לשנים שהוא בליגה. יש לו 4 אליפיות על 19 עונות בליגה שזה אומר יחס זכיות של 22%. מייקל זכה 6 פעמים על 14 עונות בליגה כלומר 42% מעונותיו בליגה הסתיימו באליפות. אני לא מדבר על ביל ראסל וכ'.
      לברון הוא ללא ספק השורד הכי גדול בליגה. זה התואר היחיד שמגיע לו.
      ואני לא מקטין אותו. מעריך אותו.

      1. נו, באמת.
        .
        18 עונות רצופות של 25+ נקודות למשחק.
        ממוצע קריירה של 27 נק', 7.4 רב' ו-7.4 אס'.
        כן, גם 3.3 איבודים. יחס של יותר מ-2 לאחד.
        .
        אליפויות?
        בהן זוכות קבוצות.
        לנוביצקי יש "רק" אחת.
        למאלון ובארקלי 0.
        לגארנט אחת.
        .
        זה אומר מה?
        4 מהפאוור פורוורדים הגדולים עם צמד אליפויות ביניהם.

        1. הוא שאמרתי שחקן טוב שפשוט שרד הרבה. זה הדבר העיקרי שאפשר לאמר לזכותו. בהישרדות בליגה הוא זוכה אצלי במקום הראשון.

          1. שחקן טוב?
            אתה רציני?
            .
            לכמה שחקנים יש עונה אחת בקריירה של 25 נק', 6 רב', 6 אס', 55% אפקטיבי?
            לג'ורדן, דרך אגב, יש אחת כזו.
            אתה רוצה לנחש כמה כאלו יש ללברון?
            (אני אחסוך לך – 10)
            .
            העונה, דרך אגב,
            יש לצד לברון (כאמור, פעם 10 שלו) את יוקיץ' ויאניס (הראשונה של יאניס, השנייה של יוקיץ')
            לברון,
            שעבורו זו הפעם ה10,
            מציג יכולת נדירה שרק מעט שחקנים מציגים בקריירה בגיל 37.

            1. לכמה שחקנים יש 10 עונות שבהם סיימו כמלך הסלים. אחסוך לך. רק לאחד . למייקל. כמה שחקנים קלעו ממוצע קריירה של מעל 30 נק'?אתה קולט את זה? 30 נקודות למשחק!!!! ממוצע קריירה!! אחסוך לך . שניים. אם אני זוכר נכון רק לווילט.
              טוב אני פורש לעיסוקי ערב עמוס לפני. היה מעניין מן הסתם ויכוח שלא יגמר לעולם 🙂 המון תודה על האיתגור.
              מייקל זה טריטוריה אחרת לא יעזור.

            2. אז אתה טוען שמייקל שחקן טוב…
              .
              (רק להזכיר –
              קארים.
              קלע יותר נק',
              זכה ביותר mvp,
              ויש לו 6 אליפויות.
              עז.)

        2. דרך אגב השיא הכי מטורף באן בי איי שאף פעם אף אחד לא ישיג אותו זה השיא של סטוקטון. 15800 אסיסטים כשהבאים אחריו נאש וקיד עם 12 ו 10 אלף. 16 אלף אסיסטים זה מחוזות שכף רגל אדם לא דרכה בהם וגם לא תדרוך בהם אף פעם.
          מבחינת שיא הנקודות מזכיר לך שלברון עדין מתהלך בטריטוריה שרגל אדם דרכה בה הוא עדין לא עבר את הדוור ו קארים עוד לפחות עונה וחצי למעלה.
          רק כדי לשים דברים בפרספקטיבה לא מזלזל בלברון כאמור.

      2. רשימה חלקית של שחקנים ששיחקו יותר עונות מלברון:
        ק. גארנט
        ק. מאלון
        ו. קארטר
        ד. נוביצקי
        ק. בריאנט
        ג. סטוקטון
        ט. דאנקן

    2. ושוב חשוב לי מאוד שתדע שאני חושב שהוא שחקן נחמד מאוד ראיתי היום גם שלעת זיקנה הוא פיתח פייד אווי יפה כזה. אם היינו בוחרים בדיון על ה GOAT את השורד הגדול ביותר אז הוא היה נבחר ללא כל ספק אבל – לפחות לדעתי הצנועה – זה לא מה שאנחנו בוחרים.

  16. רק משהו קטן – אי אפשר לקחת כמות שנים מסוימות ולהכפיל לכמה שלברון משחק. זוכר את מייקל בוויזארדס? הגיע לשם בערך בגיל של לברון כיום ולא בדיוק הגיע למספרים שלו

      1. זה מחליש את מה שאמרת שאם מייקל היה משחק כביכול כמה שלברון משחק הוא היה מגיע למספרים שמכפילים בממוצע שלו שהשיג בהרבה פחות משחקים (כי הוא היה חווה ירידה למספרים בוויזארדס וזה בלי להישחק כמו לברון עם כל העונות הפסקה באמצע שהיו לו)

        1. למייקל בגיל 37 היה לדעתי ממוצע נקודות למשחק של כמעט 31. השנתיים בוויזארדם הורידו את זה ל 30.1 . מקוה שזה מסדר לך את העניינים

            1. מייקל נולד ב 63 והשנה האחרונה שלו בוויזארדס היית 2002/3. כלומר הוא פרש קרוב לגיל 40. לא טעיתי בזה

            2. אתה שוכח שהוא חזר לשנתיים בוויזארדס אחרי פרישה שניה של שנתיים. והשנתיים בוויזארדס הורידו לו משמעותית את הממוצע קריירה. אני ממש לא טועה בזה תעשה את החשבון.

            3. לא שכחתי כלום. ג'ורדן לא שיחק בגיל 37, הוא חזר בגיל 38, ונתן תפוקה לא מרשימה (יחסית לג'ורדן).
              גם בגיל 35,
              נתוניו נופלים מאלו של לברון בן 37.

            1. אתה לוקח עונה אחת אני לוקח קריירה

            2. ואכן לג'ורדן לא היה את כושר ההישרדות של לברון על זה אין ויכוח. מה שלברון עושה בגילו זה כנראה הכי טוב שמישהו עשה אי פעם לא בדקתי. אבל זה לגילו. לא לקריירה.

            3. תזכור גם שעברו מאז 15 שנה.. רפואה התפתחות עניינים. אבל לברון ללא ספק יודע לשמור על עצמו כספורטאי יותר טוב מכולם על זה אין ויכוח.

            4. לא אני התחלתי את ההשוואה לג'ורדן.
              אני פשוט טוען שלכתוב "שחקן טוב" שהשיגו הם נטו תולדה של קריירה ארוכה זה לחטוא למה שהתרחש.
              קריירה.
              27 נק', 7.4 רב', 7.4 אסיסטים, 54.4% אפקטיבי.
              על פני 19 עונות.
              .
              יש מעט מאוד שחקנים עם עונה אחת כזו בקריירה,
              גם גדולי שחקני האול אראונד.
              (ג'ורדן 1, בירד 2, לברון 5)

            5. על התגובה הזאת אין ויכוח.

            6. אתה לא יכול להשוות בין שני תקופות זמן מבחינת אפקטיביות, בטח שהייתה קפיצה כה משמעותית בעשור האחרון מהבחינה של הבחירת זריקות. לא מבין מה ההשוואה בין לברון לגורדן והנסיון להקטין אחד מהם שני ענקים

    1. מייקל פרש לדעתי קרוב לגיל 40 אז בשנים שלו בוויזרדס הוא היה למיטב זכרוני בגיל 38 – 39… לא לתפוס אותי במילה.

    1. בפירוש לא מקטין אותו. שחקן ענק אבל ברגע שמתחילים עם כל מיני טענות הזויות שהוא הגדול ביותר ששיחק אי פעם אז אנו מעמידים דברם על דיוקם.

      1. אתה לא מעמיד דברים על דיוקם אתה פשוט מעריך כישרון ולא מבין את החשיבות של התמדה ועבודה קשה (בן פחות מ -40?)

        1. בקריאה שניה זה נשמע קצת מחמיר מצידי, הכוונה היא שלכל אדם ישנה את הזכות לשפוט איך שהוא רוצה בדיונים על דברים בלתי שפיטים
          😀

    1. מבחינת כשרון בעמדה הטבעית שלו סמול פורוורד אני אישית מעדיף את דוראנט עליו. יש יגידו שהם מעדיפים את קובי ויש שיגידו לארי. ויש כאלה שמעדיפים את לברון. לגיטימי.

      1. אני מבין ממה שאתה אומר שכשרון זה דבר סובייקטיבי ולכן גם דירוג הגדולים הוא סובייקטיבי.
        הכל טוב ויפה ואין על מה להתדיין

        1. נכון זה עניין של טעם אישי בעייני. כל מי שחושב שלברון ראשמור זכותו. אתה בחברה טובה הרוב חושבים ככה. אין הרבה שחושבים כמוני שמבחינת כשרון דוראנט טוב ממנו. הכל לגיטימי.

      2. עכשיו אנחנו מסכימים.
        הבחירה ב-"גדול" היא סובייקטיבית.
        תרשום ג'ורדן מס' 1.
        אני לא מתווכח.
        הניסיון לשנמך גורם לי להיכנס לוויכוח.
        (אין דרך אחרת לכנות את המשפט "שחקן טוב… רק בגלל הישרדות")

          1. לא באתי לקלל. אבל אני לא חושב שבחירה בראשמור היא רק על בסיס הישרדות. אני שם שם שחקנים ששיחקו הרבה שנים והיו משמעותיים בליגה אבל בנוסחא שלי יש גם כשרון אישי וכשרון ויכולת מקבלים בנוסחא שלי מקדם גבוה. לפחות 0.4. הישרדות? 0.1. אליפויות 0.3 או יותר נכון יחס אליפויות לעונות בליגה 0.3 . לא יודע לא חישבתי. זה כאמור סובייקטיבי.

            1. הישרדות זה הדבר הכי חשוב בעולם, שאל את מנחם, הוא יסכים איתי
              😀😀😀
              .
              בטח שבליגה שממוצע הקריירה בה הוא 5 שנים.
              קווין וויילס, זוכר אותו? היה שחקן ענק ששרד המון שנים. אז מה, אפשר להשוות אותו ללברון, יואינג, ווינס קארטר?
              זה מכפלה של הישרדות כפול יכולת (ועוד גורמים כמובן)

        1. אין שום נסיון לשנמך. הבחירה במייקל לעומת לברון היא אובייקטיבית לא סובייקטיבית. בכל פרמטר למעט כושר ההישרדות. לשים את דוראנט בראשמור לפני לברון – מה שאני עושה – זה בהחלט סובייקטיבי כי אובייקטיבית ללברון יש יותר הישגים ממנו ואולי גם מבירד – הראשמור שלך בעמדה הזו של הסמול פורוורד. אף אחד מאיתנו לא חף מסובייקטיביות בדיון הזה.

          1. אובייקטיבית?
            איך?
            עניין של דעה.
            אם התעדוף שלך בבחירת עז היא הישגים קבוצתיים,
            אז העז הוא ביל ראסל.
            אם התעדוף הוא נק' בקריירה,
            אז העז הוא קארים.
            אם התעדוף הוא יכול אישית בעונות השיא,
            אז ווילט הוא העז.
            אם זה תמהיל של כל הנ"ל,
            אז בהחלט ג'ורדן בחירה טובה.
            בדיוק כמו קארים לברון.
            .
            שוב –
            האול אראונד של לברון הוא חד פעמי בדיוק כמו יכולת הסקורינג של לברון,
            או הקליעה של קרי ודוראנט.
            התעדוף,
            זה סובייקטיבי.

            1. אול ארואנד זה בין היתר אסיסטים אבל כשלוקחים בחשבון את האיבודים אז יש לו יחס ממוצע בפרמטר הזה. שום דבר יוצא דופן. כאמור בגלל אורך הקריירה שלו הוא הראשון בליגה גם באיבודים. אתה מחשיב חו את זה או שלוקח רק את הדברים הטובים? סטוקטון כאמור אם יחס של כמעט 4. לברון ? יחס רגיל לשחקנים טובים באיזור ה 2. שיחק הרבה איבד הרבה.

            2. ?
              היחיד ברשימת 20 גדולי המוסרים שהוא לא גארד.
              יחס טוב מ-1 ל-2 זה יחס טוב מאוד.
              האיבודים?
              קשורים לא פחות (ואולי יותר) ל-usg
              .
              לארי בירד?
              3.1 על 6.3
              סטפן קרי?
              3.2 על 6.5
              2.7 על 5.3
              .
              מזהה מגמה?
              סקוררים שהם גם מנהלי משחק מאבדים קצת יותר.
              יחס של יותר מ-1 ל-2 הוא יחס טוב.
              .
              השורה התחתונה?
              לרוב אנשי הכדורסל ברור שלברון מנהל משחק בחסד עליון.
              האסיסטים שהוא מיצגים חלק מיכולתו זו.
              העובדה שהוא מסוגל לעשות זאת וגם להיות סקורר סופר יעיל (אני מזכיר – מקום 2 השנה ברשימת הקלעים), וזאת לצד יכולתו לשחק בכל העמדות שיש (השנה בפוסט אם יש לו יותר נק' למהלך מלכל שחקן אחר עם נפח דומה של מהלכי פוסט אפ),
              מסבירים מדוע הוא מכונה אול אראונד נדיר.

              .

            3. גיא בנוגע לאול ארואנד אני חייב ללכת אבל חייב להגיב על זה. תגיד שאלה? לברון שני נכון? מי ראשון? דוראנט !! אתה מכיר עוד שחקן שעבר פגיעה נוראית כזאת קרע אכילס זו אולי הפציעה הכי קשה בספורט לא שיחק שנתיים וחזר ככה??? אתה מבין למה הוא הראשמור שלי? הוא עליון על לברון בהגנה. הוא עליון על לברון בקליעה. הוא עליון על לברון בריבאונד. הוא מוסר פחות אבל גם מאבד פחות. וכל זה אחרי פציעת אכילס !! יש לך איזה סטטיסטיקה על שחקנים שעברו פציעה כזאת ואיך הוא ביחס אליהם? למה הוא לא לפני לברון בדירוג שלך – כשאתה מתייחס ליכולת. שים לב – שחקן אחרי קרע אכילס. אין פציעת ספורט חמורה מזאת.

            4. מצטער,
              דוראנט בשום שלב בקריירה לא מתקרב ללברון בשיאו בצד ההגנתי,
              וגם לא בניהול משחק.
              כסקורר הוא בהחלט ענק (מס'1 הץברשימה שלי),
              אבל בשכלול כל האלמנטים הבחירה שלי היא לברון.
              כאמור,
              בחירה שלי. סובייקטיבית.
              .
              (הגנה?
              גם בחירת מאמני הליגה שבמשך שנים בחרו בו לחמישיית ההגנה)

    2. תגיד זה שרצחו את אבא של מייקל ובגלל זה הוא פרש לשנתיים צריך להיכנס כפרמטר בדיון על ה goat? מה לעשות. מדובר בבן אנוש. זה מוריד מכושר ההתמדה שלו? אז הוא הפסיד שנתיים קריירה בגלל זה. אני לא אנמיך מאיזה כדורסלן הוא היה כתוצאה מארוע כזה. זה שמייקל שיחק 2 או 3 שנים במכללות ולברון הגיע לליגה ישר מהתיכון זה בגלל שאז זה מה שהיה נהוג אז הוא הפסיד עוד שלוש שנות קריירה. אני אוריד לו על זה? לברון פשוט הגיע לליגה ישר מהתיכון ושרד בה המון שנים. כל הכבוד לו על זה. בזה הוא ראשון. אבל לא ביתר הדברים סורי. הגיל (שלי) לא משנה. אני מעריך אינרציה וכושר התמדה אבל זה לא הדבר היחיד שאני מעריך. מקווה שהבהרתי.

        1. אני מקבל 😀
          זה שמייקל נח שנה וחצי ואז חזר בריא כמו שור, סופרים את זה?
          אין ספק שמייקל סקורר יותר טוב מלברון (פחות מגוון אבל עדיין, רק דוראנט מתחרה בו ביכולת להכניס את הכדור לסל. למעשה דוראנט אולי אפילו טוב יותר) מייקל גם הפסיד המון נקודות בשנים שלא שיחק. אני מסכים לספקולציה שאם הוא לא היה מפסיד אותן ולא היה נפצע הוא היה יכול לעבור את קארים. אבל מה לעשות והוא הפסיד אותן ולא עבר את קארים, גדולה זה לא משחק מתימטי והחיים לא פייר.

  17. איזה מעורב כיפי!
    ועוד יותר כיף לדעת שחמישיית כל הזמנים שלי זהה לחמישייה שלך.
    לברון תופעה שלא תחזור. אפשר לאהוב, אפשר לשנוא את הדרך אבל הנתונים והעקביות הבלתי נתפסת מדברים בעד עצמם. לברון בחמישיית כל הזמנים.
    תודה, דוק

  18. עושים פה טובה שמכניסים את לברון לחמישיית כל הזמנים, הוא שם כבר שנים בזכות ההישגים והרזומה שלו שכל הזמן מנסים להקטין אותם.
    חמישייה ראשונה: 1.לברון, 2.מייקל, 3.מגי'ק, 4.לארי , 5.שאקיל.
    לא מודדים שחקן לפי כישרון כי אז נכניס את רוז, מגריידי, פני וכל שחקן שלא מילא את הפוטנציאל שלו בצורה כזאתי או אחרת.
    גדולה מודדים על בסיס הישגים+סטט'+מס' עונות שעשית זאת.

      1. קארים, ראסל ו-וילט… לא רואים את שאקיל מקילומטר.
        שאקיל מוזמן להתווכח עם אולג'ואן על מקום אחריהם – לדעתי גם עם מייקן שנעשה לו עוול קבוע בדירוגים האלה.
        ואם הרשימה היא לפי איזשהו סדר אז 1. ג'ורדן, 2. קארים (או ראסל), 4. לברון, 5. מג'יק…

        1. יונתן,
          כרים (בחלקו הלא מועט),ראסל ווילט שיחקו בתקופות קצת פחות אמינות שגבוהים עשו שם מה שהם רוצים.
          קצת קשה לדרג אותם בגלל התקופה החשודה.
          שאקיל הוא הסנטר הטוב ביותר משנת 1977.
          יכול להיות שאם ראסל ווילט וכרים היו משחקים משנת 77 הם היו מדורגים גבוה יותר משאקיל, אבל באותה מידה יכלו גם שלא.

          1. Nba,
            המשחק השתנה, או שלא ראית מספיק – אבל לכתוב ששלישיית הענקים "שיחקו בתקופות קצת פחות אמינות שגבוהים עשו שם מה שהם רוצים" פשוט לא נכון. תראה קצת את הגבוהים של הסיקסטיז סבנטיז. בלי קשר שאף אחד לא עשה מה שהוא רצה. לפי התיאור שלך שיחקו בשכונה עד האיחוד עם ה-aba – זה לא המקרה.. מה גם שמהרגע שראסל נבחר עד שקארים פרש עברו 33-4 שנים – שני דורות לפחות.

            1. צריך לציין גם שהגבוהים האלה שיחקו גם בתקופה שהיו מולם גבוהים אדירים אחרים. ריד, ת'ורמונד, אנסלד, מקאדו, וולטון…
              קארים המשיך ללשחק מול קאונס וגם מוזס מלון, אולג'ואן, יואינג, פאריש… בליגה שהיא פוסט האיחוד (שעדיין לא השתכנעתי שהוא איזושהי נקודת שבר אבל בסיידר).
              אז להגיד שהם יכלו לעשות את מה שהם רוצים? זו קצת הגזמה פרועה.

          2. שאקיל, בקריירה, 9 סדרות עם ממוצע של 30+ נק' למשחק.
            קארים: 11 סדרות כאלו.
            ההבדל בין השחקנים?
            אצל שאקיל, כל הסדרות הן על פני 6 עונות.
            אצל קארים בין הראשונה לאחרונה יש פער של 14 עונות.
            רוצה להתבונן רק אחרי 77'?
            לקארים יש סדרה של 29 נק' למשחק בעונת 86'. בגיל 38.
            יותר מכך –
            בגיל 38, קארים פוגש בגמר המערב את תאומי המגדל של יוסטון.
            הוא מסיים את הסדרה מול אחד מגדולי שחקני ההגנה בעמדת הסנטר עם 27 נק' למשחק.
            זה אותו אלאג'ואן שהוא חלק מדור הסמוכים האדירים שכולל גם את שאקיל.
            .
            אז מבחינתי,
            השחקן שזכה בפיינלס mvp בגיל 37,
            בהחלט זכאי לקרדיט גם על השנים בהן היה בשיאו.

            1. מטורף, פשוט מטורף. ממוצע סדרה 29 נק׳ בגיל 38

            1. *לפני שאר.

    1. גדולה מודדים על בסיס כל מיני פרמטרים. אין נוסחא אחת לגדולה. אתה פיתחת אחת ויצא לך בה שלברון הכי גדול. אבל זה הכל פונקציה של המקדמים שהכנסת לכל פרמטר.
      אין נוסחא לגדולה/לראשמור. לכל אחד יש את הנוסחא שלו.
      ולכן זכותך להחזיק בעמדה הזו וזכותי להחזיק בעמדה אחרת.
      לכן זה גם מעניין. שיהיה ערב טוב :).

      1. Thetroll
        כל אחד וזכותו למדוד גדולה, אבל אם מבססים את רובה על כישרון חוטאים לאמת שמבוססת על רזומה והישגים לאורך השנים וזה חשוב יותר מכישרון כזה או אחר של שחקן.

      2. ברור שההשוואה היא לפי מספרים . אבל שאקיל דרש כל כך הרבה תשומת לב, אולי הכי הרבה בהסטוריה . שכל סל כמעט של הקבוצה זה לפחות קצת אסיסט שלו

  19. תודה מנחם!
    חמישיה לפי כישרון ומיצויו (פיק): ווילט, לברון, בירד, מייקל, מג'יק (לפי עמדות).
    חמישיה לפי קריירה: קארים או ראסל, דאנקן, לברון, מייקל מג'יק

  20. כרים נספר משנת 77', ומשנת 77' הוא לא ראוי להיכנס לחמישייה.
    לפני הליגה הייתה פחותה יותר בקבוצות ובכישרון והגבוהים שלטו בה לא רק בגלל יכולתם הגבוהה.
    יכול להיות שאם היה משחק בתקופה יותר ברורה הרזומה שלו היה יותר אמין, למרות שאין ספק שהוא שחקן אגדי.

  21. הסתכלתי רק כמה שנים לאחור ואתה רואה שסנטרים השיגו 20 פלוס ריבאונד כל עונה בקלות.
    האם עונה ב1970 ופחות שוות ערך לעידן של מגיק ולארי או העידן של היום?
    האמת שאני לא יודע לענות על התשובה בכנות..
    תאמין לי שאני כן רוצה לדעת מה ווילט,כרים, ראסל, אלג'ין ביילור, ג'רי ווסט ועוד תותחים מהעבר שווים לעומת הדור הנוכחי והדור לפניו שכן היה יותר בהיר.

    1. השאלה היא תמיד מול התקופה שבה שחקן שיחק.
      הליגה לומדת ומשתכללת. לא בטוח שג'ורדן, שקלע לאורך הקריירה את כמות השלשות שפורוורדים קולעים ב2-3 עונות בימינו היה יכול לעשות את שלו בליגה של היום. לא בטוח שלברון יוכל לעשות את הדברים שהוא עושה בשלב הבא של האבולוציה של הליגה. הפציעות של לארי בירד בערך מאמצע הקריירה היו הופכות אותו לשחקן מושבת למשך כמה עונות בימינו.
      השאלה היא הדומיננטיות של השחקנים מול המצב הקיים. לא מה הם יהיו שווים בעתיד רחוק.

  22. ג'ורדן ולברון היו מסתגלים לכל תקופה, אבל התקופה של ג'ורדן הרבה יותר קרובה לעידן הנוכחי מהעידן של העבר הרחוק.
    לגבי בירד לא הבנתי למה בירד היה מושבת יותר בימינו?
    זה נכון שצריך למדוד לפי המצב הקיים,
    השאלה היא האם הישגים של שחקן מסויים ששיחק בעידן הישן שוות ערך לעידן של היום וקצת לפני?

    1. ללארי בירד הייתה פציעת גב החל מ-1985 שהשפיעה עליו עד סוף הקריירה. בתחילת הניינטיז הוא כבר לא ישב על הספסל אלא פשוט שכב ליד. לא יודע אם מישהו היה נותן לו לסחוב פציעה כזו בימינו.
      "מסתגלים לכל תקופה" זה לא אותו הדבר כמו הכי גדולים בכל תקופה. ג'ורדן בתקופתנו אולי היה יותר דומיננטי מלברון ואולי פחות. אבל מה שג'ורדן עשה לליגה בשנות התשעים, לברון לא יעשה גם אם הוא ימשיך עוד עשור. וכן, אני לגמרי חושב שהליגה יותר טובה בימינו. אבל זה כי שיטות האימון השתפרו וגם שיטות האימון לכשרונות מכל העולם השתפרו. יכול להיות שאם היו מאמנים את לברון בתחילת שנות השמונים היית מקבל שחקן מדהים אבל דווקא עם פחות הישגים.
      אז שוב, לך תשווה תקופות.

      1. לארי אמנם חווה פציעה מוקדם, אבל היה דומיננטי עד סוף שנות השמונים ופרש בסך הכל בשנת 92' לא שנים רבות אחר כך.
        הכוונה "במסתגלים לכל תקופה" זה כמובן הגדולים ביותר בכל תקופה, גם לברון וגם מייקל היו הטובים ביותר גם אם תחליף אותם בשנים.
        הבעיה שלי זה רק הדור הישן שאין לי מושג איך להעריך אותו.
        גם אם תגיד לי שווילט ,כרים וראסל גדולים משאק או אחרים אין לי ויכוח איתך כי יש סיכוי שזה נכון, אבל גם יש סיכוי שלא.
        התקופות של פעם (70 ומטה) שונות בתכלית מהתקופות של היום.
        התקופות הלא מאוד רחוקות(80-90) יותר דומות להיום גם אם היו פחות שלשות וחוקים מעט אחרים, עדיין שני התקופות היו עם שלל שחקני על מכל הסוגים ולא שחקני פנים שעשו מה שעולה על רוחם בכל חלקי המגרש עם סטט' הזויות.
        עובדה שאם תשאל מי שלטו בשנים הראשונות בליגה יגידו הרוב את שלושת הסנטרים האגדיים.

        1. שוב, זה לא ממש משנה אם יש עמדה שיותר שולטת או פחות.
          מבחינת השיטה שלך – אתה ממילא מסתכל הרבה יותר על תארים אישיים שניתנו כמו MVP ופחות על סטטיסטיקה אז מה אכפת לך אם אפשר או אי אפשר להשוות שיטות משחק? אלה השחקנים ששיחקו, אלה התארים שהם קיבלו, הם היו ה"אלפות" של תקופתם (הגדרה שלך). למה להוציא אותם, ולמה לחתוך מ-1977?
          ולגבי גובה – גם לא מדויק:
          ראסל לא היה ענק פיזית כמו וילט או קארים או שאק. הוא היה כ-2.08. כמו דוראנט ודייויס וכאינץ' מעל לברון. עדיין הביס את כולם פעם אחד פעם דרך הגנה וריבאונד. גם לא עשה את כל העולה על רוחו בשני צידי המשחק – הוא לא היה הקלע המוביל של הסלטיקס.
          הסלטיקס עדיין ניצחו כל קבוצה שהעמידה נגדם סנטר טוב (ואולי זו גם סיבה שהנתונים של וילט בפלייאוף היו משמעותית יותר נמוכים), וניצחו גם כל קבוצה שהגיעה בלי סנטר גדול (הלייקרס של ג'רי ווסט, עד שהם קיבלו את וילט, אבל גם זה לא עזר להם מול הסלטיקס).
          *
          ועוד דבר – השיטות והטענות שלך לגבי גדולה יהיו הרבה יותר אמינות אם תנסה אותן על כל המדגם ואם משהו מתעוות תנסה להסביר למה זה משתבש ואז אולי תוכל לדחות או לקבל.
          התחושה היא שאתה מנסה לקבוע דברים – ואז לנסות להתאים הנחות שיביאו אותך לשם.

          1. לכל תקופה היו את הגדולים שלה.
            הספורט תמיד התקדם מבחינה פיזית וגם החוקים עצמם של הליגה השתנו.

            כדי לעשות את ההשוואה הזאת בין גדולים מחשיבים בעיקר את הדומיננטיות של אותו שחקן,אורך הזמן והאיכות,.
            בספורט קבוצתי זה יותר קשה שכן יש גם עוד היבטים חוץ ממספר אליפויות ונק' למשחק.

          2. יונתן,
            דווקא בגלל הסטטיסטיקה אני רואה שהעידן של פעם משונה.
            לווילט יש עונות של 40 -50⁴נק במשחק בעונה הרגילה וראסל עם ממוצע ריבאונד פסיכי ולא הגיוני של 25+ בפלייאוף מספר רב של פעמים.
            האם זה שווה ל40'50 נקודות היום בעונה הסדירה שאף אחד לא מתקרב למספרים כאלו, או לנתוני הריבאונד שאף אחד בעידן של מייקל או לברון יכול להגיע?
            30 ו10 של היום שווים ל50 ו20 פעם?

            1. אתה מסתכל על ממוצעים נטו.
              האם הטריפל דאבלים של ווסטברוק שווים לאלה של רוברטסון? הרבה ייטענו שלרוברטסון היה יותר קשה להשיג אותם ושאלה של ראס

            2. הושגו בעידן של אין הגנה.

            1. כן.
              אבל אתה בעיקר צריך פשוט להתחיל להשתמש גם בPER וב-BPM וקליעה אפקטיבית. ואז אולי לא יהיה לך על שחקני עבר(אז פתרתי לך בעיה?) אבל אלה מדדים יותר טובים מאשר מי קיבל איזה פרס.

  23. זה מזכיר את הטענה של אלו שמחשבים את רונלדיניו ב-2 עונות שיא שלו מעל אחד כמו מסי או רונלדו.
    להיפך ככל ששחקן יותר דומיננטי לאורך השנים זה מצביע על האיכות שלו.
    פשוט בורות לשמה לטעון שבגלל שחקן X שיחק בטופ יותר שנים אז זה חיסרון,

    לברון שיכלל את המשחק שלו לאורך השנים וגם מייקל שהחליט לפרוש מוקדם.
    אף אחד גם לא היה מבטיח שג'ורדן היה זוכה בעוד הישגים ובטח שגם לא מזכירים מספיק את היכולת העלובה במדי הויזארדס.

    1. בוושינגטון מייקל כבר היה יכולת לא מרשימיחסי אליו בגלל הגיל, אך אם לא היו פורש בפעם הראשונה היה מן הסתם זוכה סה"כ בשמונה אליפויות רצופות ושמונה תארי השחקן רב הערך ביותר (=בעל הערך רב ביותר) של הגמר כי בשלוש העונות המלאות של לפני הפרישה ובלוש העונות המלאות לאחר שחזר מהפרישה זכה באליפות ובתארי ה-MVP של ששת הקנאים.

  24. מסכים the pro
    לא מעניין אותי 6 מ6, 4 מ5 וכאלה.
    כמה שיותר עונות בשיא עם הישגים זה מוסיף בלי הגבלה.
    זה ששחקן הגיע לפיק מסויים ופרש זה לא אומר שאי אפשר לעקוף אותו עם התמדה של שנים על גבי שנים.

  25. יונתן,
    Per וbpm מה בדיוק משכללים אתה יודע בדיוק?
    וחשיבות הגדולה מכריחה הצטלבות ליכולת השחקן בשיאו וגם להישגיו הקבוצתיים באותה עונה ספציפית שכמה שיותר עונות כאלו יקנו לו "גדולה" כמה שיותר גדולה.
    לגבי ראס והטריפל דאבלים, זה שולי, זה לא נספר לו בדירוג השחקנים כי זה רק מספר וזה לא מצטלב עם הישג.
    סטט' טוב ככל שיהיה שלא מצטלב עם הישג לא שווה כלום וגם להיפך.

    1. אבל אתה דיברת על זה שאתה לא יודע מה הריבאונדים של פעם אומרים.
      אנחנו גם לא יודעים מה הטריפל דאבלים של פעם אומרים.
      זה אומר שאתה כן אמור לכלול את השחקנים האלה בהשוואה.
      וכן – אם אתה רוצה לבדוק כמה שחקן גדול אז טתה צריך להץבדוק כמה הוא מוסיף על המגרש וכמה הוא יעיל ולא אם משחק לידו עוד שחקן רב הישגים.

      1. לגבי הטריפל דאבלים, מבחינתי אין לזה חשיבות כל עוד זה לא מלווה בהישגים קבוצתיים, (ולרוב זה התחביב של האמריקאים לדון בזה בלי סוף).
        שחקן שמשחק עם עוד שחקן גדול אחר אוטומטית יגיע בדחיפות יותר לגמרים מאשר שחקן בודד שסוחב קבוצה.
        לכן אחד משחקני הסופרטים יצטרך להראות עליונות על חברו לאורך כל הפיילאוף מה שאצל השחקן הבודד זה די מובן מאליו.
        אתה יכול להגיד לי מה הPER בדיוק מודד ומאיזה שנה הוא זמין כנתון וגם איפה אפשר לראות זאת באיזה אתר באופן מפורט של כל עונה ועונה של כל שחקן ושחקן?

            1. טופ 5 ב'היסטוריה' עאלק

  26. עם כוונתך שה"פרס" הוא הMVP FINAL ורצונך לבטל אותו מהמדד, אז אתה נותן "מתנה" לשחקנים שמתחברים לסופרטים שמגיעים להישגים כתוצאה מכך ואתה לא תוכל לדעת אם הם היו דומיננטיים לאורך כל שלבי הפלייאוף ובמיוחד בגמר החשוב והיוקרתי.
    MVP FINAL נועד לבחון דומיננטיות של השחקן שהוביל אותם עד עתה, לראות אם הוא מסוגל להמשיך בדומיננטיות הזו גם ברגע החשוב מכל ואם הוא מוכיח המשכיות אז הוא ראוי לניקוד ואם לא אז הוא לא מספיק עקבי במיוחד ברגע האמת.
    למה ששחקן כמו נוביצקי שסחב קבוצה בעצמו יזכה בטבעת ויקבל ניקוד , יראה את דוראנט וסטף חוברים יחד ולוקחים אליפויות בקלות רבה יותר בלי לבדוק דומיננטיות לאורך כל הפלייאוף עם דגש לFINAL.
    תואר הגמר הוא המסננת שלי לברור כוכבים שחוברים אחד לשני כדי להגיע רחוק.

    1. רק לא השטות הזו של החבירות שוב. די. מיצינו.
      סבבה, תן ניקוד על FMVP, למרות שגם כאן אתה יכול לעשות השוואת מספרים שיכולה להעמיק את המבט.

  27. זה לא בקטע של פרו- או אנטי-לברון, אבל לדעתי גם עוד חמש שנים ברמה הזו לא ישימו אותו ברמה של גרצקי, זה לא רק אורך הקריירה ברמה גבוהה אלא גם ההשפעה שלו על המשחק שהיא דווקא הייתי מקשר לסטף קארי, לא ללברון. צריך להבין שגרצקי היה עילוי ברמה של ג'ורדן, עם קריירה והישגים ברמה של לברון, והשפעה על המשחק ברמה של קרי. בגלל זה הוא הGreat One.

      1. לחדד שני דברים, פוטבול אני בכלל לא מכניס לסיפור הזה. בכדורסל בסופו של דבר כולם מכדררים, מוסרים, עושים הגנה וקולעים, הוקי פרט לשוער אותו עקרון. דבר שני לא באתי לדרג פה, מי יותר ממי, אולי דווקא מייקל הכי מכולם בגלל האופן שהוא הפך את הNBA (ואת עצמו) למותג בי"ל בעוד גרצקי ידוע רק בקנדה וחלקים מארה"ב… הרעיון הוא שלהגיד "איקס בכדורסל הוא כמו גרצקי בהוקי" אומר גם השחקן הכי מושלם (מייקל), גם קריירה ברמה הכי גבוהה במשך עשורים (לברון), גם השפעה על המשחק ברמה שהאיש במו ידיו שינה את הענף (לדעתי קרי). בריידי הוא ללא ספק פנומן מבחינת הדומיננטיות שלו לאורך עשורים, אבל בעיני הוא לא הפיור קוורטרבק הטוב ביותר, וגם לא מישהו שעיצב את הענף מחדש בדמותו

    1. Nbaבדם,
      גם איגי זכה בfmvp..

      תסתכל על הכולל – לא מעט פעמים תואם לחמישיות העונה.
      ולהסתכל במבט חטוף על הרשימה, ולכתוב על מדד שלא הכרת – אבל מוכר ברחבי העולם כאחד המרכזיים – "לא רציני", כשהוא (לדעתי) רציני הרבה יותר ומבוסס הרבה פחות על רחשי לב משלך – זה מאוד לא רציני.

      1. אגב, לא שאני חושב ש-per הוא חזות הכל – ממש לא.. אבל הוא יציב, מושפע כמעט רק מנתונים מתוך המשחק, ומצליח לא רע 'להשוות תקופות'

  28. למה שילוב של נק',אס',אופנסיב ריאונד,חסימות וחטיפות לא נותן לך תמונה ברורה יותר של דומיננטיות הגנתית והתקפית?

  29. תגיד לי האם יש סטייה סטטיסטית בדירוג שלי כלפי שחקן כזה או אחר חוץ מכרים שנמדד חצי קריירה.
    כל השחקנים נראים די במקומם, ואם אתה רוצה אני יכול להגיד לך את הביצועים שלהם בכל פלייאוף ופלייאוף מה שאני לא יודע אם יש במדד הper ביצוע של כל שחקן ושחקן אלא רק המצטיין בכל פלייאוף, או שאני טועה?

  30. א. מדדים חלקיים, אתה מתעלם מעוד לא מעט סטט'.
    ב. חסר נרמול לפי תקופה – ממוצע נקודות בליגה וכו'.
    ג. יש לך שני מדדים הגנתיים בלבד – ועוד הבסיסיים ביותר (חטיפות וחסימות).. ההגנה כוללת יותר מזה.
    ד. לדעתי, לא לכלול אחוזים מהשדה לכל הפחות, וכנראה גם מדדים מתקדמים יותר (יהיה זה אפקטיבי, per, אופנסיב/דיפנסיב רייטינג ועוד המון) מגביל את הידע שניתן ללמוד מהם. האם 30 נקודות ב-6-27 מהשדה מעל 29 נקודות ב-14-15? לפי דעתי לא.

  31. בדקתי את יאניס שהיה מדהים בעונה שעברה, הוא קיבל 2 נקודות פחות מדיוויס שהיה הסגן של לברון בעונת האליפות, זה לא הגיוני.
    אולי הper יודע לנרמל גם תקופות של פעם, אבל מה זה שווה אם הדירוג לא מדוייק כלל.
    לדעתי ריבאונד התקפה הוא גם לרוב סמן של שחקן הגנתי בדר"כ שתורם בצד הזה של המגרש.
    לגבי האחוזים הרי אני מודד יכולת של שחקן שבאמתחתו לפחות 3 סדרות מאחוריו ושחקן יכול להיקלע לערב רע ולהשיג נקודות, אבל לא לאורך סדרות שלמות ולא לעוף הביתה, הסטטיסטיקה מתאזנת ומתקבעת לנורמל.
    מעבר לכך אני מודד דומיננטיות ומי שיוצר יותר דברים חיוביים הוא האלפא ולא מי שיוצר פחות דברים חיוביים אבל במקביל גם פחות יוצר דברים שליליים.
    מי שרוצה להיחשב ככוכב של הקבוצה חייב להוביל בפרמטרים חיוביים ולא רק להתגאות בזה שאין לו הרבה איבודים או אחוזים טובים.
    הper מתחשב יותר מדי גם בפעולה בזמן מסויים, וזה לא צריך להיות. שחקן שמבצע 15 נק ב20 דק, בכלל לא בטוח 30 נק ב40 דק.
    הper מדד שעובד באופן רובוטי מדי שלא נותן ביטוי לדומיננטיות אמיתית של שחקן.

  32. כי הוא לא רובוטי, הוא תפוקתי, הוא לא מודד פר כמה זמן עשיתי פעולה מסויימת, הוא בודק כמה פעולות ביצעת סה"כ והם מצביעים על דומיננטיות.
    שחקן דומיננטי תמיד גם יהיו לו גם פעולות רעות מן הסתם כי הוא שחקן שמרכז המשחק אצלו וזה לגיטימי.
    אי אפשר לתת פרס לשחקנים שפחות טועים, או שעם אחוזים יותר טובים, כוכב צריך להיות בראש ובראשונה להוביל בתפוקה חיובית.
    מעבר לכך, כל התוצאות שמדדתי ממש סמוכות לאותה סיטואציה, כלומר אם שחקן נתן עונה באמת היסטורית רואים אותה אצלי בחישוב ולהיפך.
    אני מתכוון להוציא בקרוב דירוג של עונות היסטוריות. אתה תראה בדירוג שאותה עונה היסטורית שראית בזמן אמת תהפוך לניקוד ממש זהה.

  33. "אי אפשר לתת פרס לשחקנים שפחות טועים, או שעם אחוזים יותר טובים, כוכב צריך להיות בראש ובראשונה להוביל בתפוקה חיובית." – שוב – מהי תפוקה חיובית? האם מספר הנקודות תמיד שווה אותו דבר, בלי קשר לאחוזים של השחקן, של הקבוצה, וממוצע הנקודות בליגה? ממש לא חושב.
    כך למשל, ממוצע הנקודות של ברייאנט ב-06 והארדן ב-19 הוא די דומה — אבל ברייאנט עשה זאת בעונה בה ממוצע הנקודות לקבוצה נמוך במעל 14 נקודות מזה שב-2019.

    "שילוב של נק',אס',אופנסיב ריאונד,חסימות וחטיפות" – לא מבין למה לא להסתכל על מדדים שמודדים עוד אלמנטים של המשחק.. יש בכדורסל כל כך הרבה רבדים, ולצמצם אותו לסטט' בסיסי בלבד.. מחטיא ת׳מטרה לדעתי.

    חוץ מזה, כל הכבוד על המאמץ, ותמשיך לשכלל ולהשתכלל!

  34. נסכים שלא להסכים.
    כמו שאמרתי אני מוציא בקרוב דירוג עונות הכי דומיננטיות בהיסטוריה, תביט ותראה אם התוצאות רציונליות למציאות הקיימת.
    בכל מקרה לשוחח איתך זה תמיד מעניין, כיף להקשיב לאחד שמבין nba ברמה גבוהה והדיונים איתך זה תענוג צרוף.😁

כתיבת תגובה

סגירת תפריט