שבת בבסיס: פרשת 1917 / יוני לב ארי

הבייסבול של תחילת המאה הקודמת היה שונה בתכלית מזה שאנחנו מכירים. הום ראנס היו נדירים מאוד (Dead Ball Erea), סטרואידים כנראה לא היו בנמצא, אך סיפורים ואגדות אחרים לא חסר, כשכל אחד מהם בהחלט שווה פרק של "אגדות אורבניות" בפני עצמו. באחד המשחקים בעונת 1918, לדוגמה, אוהד ששילם מכספו כדי לשבת ביציע, התבקש לעלות לאאוטפילד כיוון שלאחת הקבוצות היה חסר שחקן…

להיות שחקן צעיר בליגה היה מאוד קשה. השחקנים הוותיקים היו עושים הכל כדי למרר את חייו – "אתה? לא תתפוס את המקום שלנו כל כך בקלות". מחבטים שבורים, נעליים נעוצות על הקיר, גניבות של ציוד, הכל. זה לא רק "לסחוב את התיקים של כולם", זה הרבה יותר קשה. הכל אז, בגדול, היה קשה יותר.

כוכבי הווייט סוקס, 1917 (צילום: mancavepictures.com)

דם על הרצפה
והיתה גם אלימות בין שחקנים. לעתים מעבר לנורמה. זכורה בעיקר הקטטה בין כוכב הטייגרס טיי קוב, לבאק הרצוג מהג'איינטס, בחדרו של קוב במלון, קטטה לאחריה לקח לחדרנים חצי יום לנקות את הדם מהרצפה. וכל זה מדוע? כי קוב איחר למשחק של טרום עונה, שפתיחתו נדחתה. הרצוג לא אהב את זה…

אך הבעיה העיקרית של השחקנים בתקופה ההיא, היתה השכר. גם כוכבי הליגה הגדולים ביותר לא הרוויחו סכומי עתק, והפיתוי לעשות כמה "ג'ובות" מהצד, היה גדול. סיפור שלא תשמעו היום – צ'ארלס סומרס, הבעלים של קבוצה בקליבלנד, שלח לאחד משחקניו את החשבון של תיקון קיר ההאוטפילד, אחרי שזה התנגש בו…

לא אהב את ההתנהגות של קוב. הרצוג (צילום: Pinterest)

מעשה שהיה כך היה
כולם מכירים וזוכרים את פרשת ה-"בלאק סוקס", בה שחקני השיקגו ווייט סוקס מכרו את האליפות של 1919, וחלקם הורחקו מהליגה לתמיד. אך אותה הקבוצה, רק שנתיים קודם לכן, היתה מעורבת בסיפור דומה.

בשנתיים שקדמו לעונת 1917, האמריקן ליג הורכבה מראש חץ משולש, שכלל את הרד סוקס מבוסטון, הטייגרס מדטרויט והווייט סוקס משיקגו. מאז 1906 הווייט סוקס לא הצליחו לסיים את העונה במקום הראשון, והפעם, בעונת 1917, ההזדמנות הזו קרצה לשחקני החבורה מדרום עיר הרוחות.

הצ'ק של גנדיל?
לסוקס היה סגל מאוד "צבעוני", כששניים בלטו מעל כולם: שחקן הביסיס הראשון, צ'ק גאנדיל, שיככב בהמשך בפרשה של 1919, והסנטר פילדר אוסקר "האפי" פלץ', גם הוא היה מעורב בפרשה המפורסמת. בבוסטון, האלופה המכהנת, כיכבו אז קארל מייז, כנראה הפיצ'ר המפחיד ביותר בליגה, ויוברט "דאץ'" לאונרד, שבעיקר אהב לריב. ועוד ילד אחד, בן 22, בשם בייב רות', אז עדיין שיחק בעיקר כפיצ'ר, שחבט נכון לאותו היום עשרה הום ראנס בלבד בקריירה.

אם היתה דרמה – הוא היה שם. גנדיל (צילום: Neatorama)

לאורך רוב העונה, שתי הגרביים רצו ראש בראש על פסגת הבית. בסוף יולי התארחה בוסטון בשיקגו לסדרה, בה המארחת ניצחה שלוש פעמים והאורחת פעם אחת, מה שפתח פער של חמישה משחקים בצמרת הבית. אך בשבוע הראשון של ספטמבר, היתרון של שיקגו עמד על שלושה משחקים בלבד. הטייגרס לא היו בתמונה, עם סגל מבוגר שזקוק לרענון, ושחקני דטרויט בעיקר חיכו שהעונה הזו תסתיים.

דאבל דאבל הדר
ביום ראשון, ה-2 בספטמבר, בזמן שלבוסטון היה יום חופשי, שיקגו ארחה את דטרויט לדאבל הדר. למחרת, ב-"לייבור דיי" החגיגי, השתיים קיימו דאבל הדר נוסף. יומיים – ארבעה משחקים, כחודש מסיום העונה. בהחלט קריטי. דטרויט הגיעה לשיקגו ברכבת, לאחר שני הפסדים בקליבלנד, כשהיא במקום הרביעי, 16 משחקים מהפסגה. טיי קוב היה האור היחיד בקבוצה הזו, כשהוא חובט 383., בדרך לעוד Batting Title.

היחיד שעוד שיחק בדטרויט. קוב (צילום" Imprimis)

החל מכאן, כל דבר שנכתב יקבל את התוספת "לכאורה", שום דבר לא בטוח. על פי שמועות מכיוון מסוים, גאנדיל שלח מסר לשחקני הטייגרס, אותו הם קיבלו עוד כשהיו ברכבת בדרך, בו נאמר – "יהיה נחמד אם לא תתאמצו יותר מדי בארבעת המשחקים הקרובים". כנראה ש-"מתנה" הוצעה בתמורה, כשהכוונה היא כמובן לסכום כסף.

ווילי ובילי
על פי אותן שמועות, רוב שחקני שתי הקבוצות ידעו מהסיפור, אך מעטים בלבד לקחו חלק. חלק טענו שמדובר בעיקר בשלושה פיצ'רים של הטייגרס, ואני מניח שקל לכולם להבין עד כמה שלושה פיצ'רים יכולים לשנות תוצאה של משחק… מדובר כנראה ב-ביל ג'יימס, ווילי מיטשל וברני בולאנד.

אחד ברשימה. ביל ג'יימס (צילום: motownsports.com)

מיטשל פתח את המשחק הראשון ביום ראשון, וכבר באינינג הראשון הוא חטף ארבע ריצות. מדובר בפיצ'ר עם מאזן של 8:12 בסיום אותה העונה, ו-ERA של 2.19, לא רע בכלל… המשחק הסתיים ב-2:7 מביך, ללא תחרות אמיתית מצד שחקני הטייגרס. זו היתה הפעם הראשונה שמיטשל איפשר שבע ריצות או יותר במשחק מזה 40 הופעות. מרים גבה או שתיים…

שתי טעויות באינינג העשירי
המשחק השני היה קצת יותר מורכב. באינינג התשיעי השיגו הטייגרס ארבע ריצות, בכדי לעלות ליתרון 3:5, אך המנג'ר של דטרויט לא סמך על אף אחד בבולפן שלו (אולי גם הוא ידע משהו?), השאיר את הסטארטר שכבר היה גמור, והסוקס השוו ל-5:5. הריצה המכריעה הגיעה באינינג העשירי, כשההגנה של דטרויט עשתה שתי טעויות. המממ…

"כוכב" המשחק הראשון. מיטשל. (צילום: MLive)

למחרת, לייבור דיי, כ-10,000 צופים הגיעו ל-קומיסקי פארק, לשני משחקים חשובים של קבוצתם האהובה. המשחק הראשון הסתיים ב-5:7 לשיקגו, כשג'יימס, אחד מהשלושה החשודים כזכור, עלה כמחליף והרשה ריצה אחת.

במשחק הרביעי לטייגרס כבר די נמאס. בולאנד פתח, עוד "חשוד", כשהוא לא מחזיק מעמד יותר משני אינינגס ומרשה חמש ריצות. גם הוא, כמו מיטשל, סגר עונה עם 11:16 ו-2.68. חמש ריצות בשני אינינגים זה לא משהו שאפיין אותו כל כך… ומי החליף אותו? ג'יימס, שהרשה חמש ריצות משלו בשלושה אינינגים, בדרך ל-2:14 משפיל. 0:4 במשחקים, 20:35 בריצות, תוך כ-28 שעות. וואו.

השם השלישי בפרשה. ברני בואלנד (צילום: digitalcollections.detroitpubliclibrary.org)

הסיפור שכן נגמר
במקביל בוסטון הפסידה את שני משחקי הלייבור דיי שלה, ועוד משחק ביום שלמחרת, והפער בין השתיים עמד על שבעה משחקים, אותו כבר אי אפשר היה לסגור עד לסיום העונה – 20 משחקים, כשרק שניים הם ראש בראש בין השתיים. העונה הזו תסתיים באליפות של שיקגו, אחרי 2:4 על הניו יורק ג'איינטס בוורלד סירייס – אליפות אחרונה עד 2005.

כמה שנים מאוחר יותר, במהלך שנות ה-20, דאץ' לאונרד, כזכור, מכוכבי בוסטון של אז, האשים את קוב ושאר חברי דטרויט במכירת משחקים, אך המקור העיקרי של הסיפור הגיע מכיון אחר לגמרי.

האיש שכנראה חשף הכל. רייזברג (צילום: Pinterest)

תכירו – צ'ארלס רייזברג
ב-1 בינואר 1927, השבוע לפני 95 שנה, השורט סטופ של שיקגו באותן העונות, צ'ארלס "סווייד" רייזברג, אחד המורחקים בעקבות פרשת ה-"בלאק סוקס", פנה לקומישינר ד-אז, השופט בדימוס קנסואו מאונטיין לאנדיס, שהיה גם הקומישינר הראשון של המייג'ור ליג בייסבול, וסיפר לו שהווייט סוקס שלו "קנו" ארבעה משחקים מהטייגרס.

רייזברג העיד תחת שבועה, וטען שגם המנג'ר שלו, קלארנס רואולנד, היה מהמתכננים של הסיפור. "רואולנד שוחח איתי לפני תחילת המשחקים האלה", רייזברג סיפר, "ואמר לי, אל תדאג, הכל סודר". אחרי העדות פגש רייזברג עיתונאים ואמר: "כל מילה שאמרתי ללנדיס היא אמת, אין לי בעיה להתעמת עם כל אחד מאלה שהזכרתי פה".

נראה עצבני, הקומישינר לנדיס (צילום: Pinterest)

"הגיע הזמן להחזיר להם טובה"
על פי רייזברג, כשבועיים לאחר אותם ארבעה משחקים, הוא וגנדיל אספו 45 דולר מכל אחד משחקני הקבוצה, והשניים נסעו מניו יורק לפילדלפיה, שם הטייגרס שיחקו, ופגשו את שחקני הקבוצה במלון. "פגשנו את ביל ג'יימס, ג'ורג' דאוס ודוני בוש, כששאר השחקנים שיחקו פוקר. ג'יימס לקח את הכסף, בין 1,000 ל-1,100 דולר, והבטיח שיחלק למי שמגיע".

"כשנתיים מאוחר יותר, כשהטייגרס היו זקוקים לניצחון", הוסיף רייזברג, "אני זוכר שחלק מהשחקנים שלנו אמרו – עכשיו הגיע הזמן להחזיר להם טובה. ואכן, הם הביסו אותנו בשני המשחקים הבאים".

עוד אחד מגיבורי הפרשה. קלארנס רואולנד (צילום: encyclopediadubuque.org)

"אל תזכיר את 1917"
כשנשאל האם הוא דיבר על כך עם מישהו מעבר ללנדיס, סיפר רייזברג שהוא פגש את רואולנד ב-1920, אחרי שפרשת הבלאק סוקס התפוצצה. המנג'ר שלו לשעבר אמר לו: "תעשה לי טובה, אל תזכיר לאף אחד את הסדרה ב-1917". רואולנד, כמו גם שאר המואשמים בפרשייה, כמובן הכחישו, וטענו שהכל שקרים.

את החקירה עצמה ניהל כמובן לנדיס, כשהוא, בערך כמו במערכון של כוורת ("הכפר היה כל כך קטן, שאם היתה שם חתונה אז החתן היה גם הכלה") היה גם התובע וגם העורך דין מטעם ההגנה. לבסוף, בשל מחסור בעדויות, נאלץ לנדיס לסגור את התיק. חלק גדול מכוכבי הפרשה מהצד של שיקגו גם ככה היו מורחקים לחיים, מי שכנראה יצאו בזול מהסיפור, הם שחקני הטייגרס.

יוני לב ארי

die hard yankee fan, חי ונושם סביב הפאסט בול

לפוסט הזה יש 10 תגובות

  1. מרתק, בהחלט הבאת פה סיפור סיפור וכמובן עשית איתו חסד. ספק גדול אם נדע אי פעם מה באמת היה מה שכמובן מוסיף הילה מסויימת לסיפור. כתבתי בזמנו שהימורים והטית משחקים זה הקריפטונייט של כל ענף ספורט. הכל הכל אפשר להכיל, אלימות, סמים, סקס, אבל לא מכירת משחקים. אם אוהד הבייסבול, או כל ענף אחר יבוא למשחק במחשבה שהכל סגור מראש, אז אולי הוא יבוא פעם פעמיים, אבל זהו, ומהר מאוד הענף ימחק. עצם זה שהוקם מוסד הקומישיונר, ובעקבותיו הmlb ב1920 היה צעד דרסטי של שתי הליגות מהפחד שמה שקרה ב1919 (וב1917?) יגמור את הסיפור אם לא ינקטו צעדים חד משמעיים. זה עבד, וגם אותו בייב רות התחיל לעבוד ולהביא קהל ליציעים. אבל שערוריה בסדר גודל דומה היום? רק לחשוב על זה מפחיד, מזל שאין ליגה, ואין מה למכור.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט