השארלוט הורנטס הגיעו העירה בהרכב מלא אחרי תום הפרוטקול,לא שמרו ועזרו לבלייזרס לקטוע את רצף ההפסדים הארוך ביותר בעידן לילארד (43 נקודות-שיא עונתי). 116-125 לפורטלנד. סיקור וראיונות עם לאמלו ומיילס ברידג'ס.
ההורנטס במסע משחקים במערב ורק קיבלו את לאמלו בחזרה אחרי שישה משחקים. הבלייזרס הפסידו שבעה משחקים רצוף והיו צריכים מישהו שישחרר את הלחץ. במחצית הראשונה ההפרש כבר הגיע ל-29 נקודות בשיא. בן מקלמור קלע 28 (גם שיא עונה ) עם 8/13 מבחוץ ו-6 רצופות ברבע השני שפתחו את הפער. ההורנטס הגיעו הכי קרוב ל-7 הפרש אבל לא שמרו מספיק טוב ונוצחו. לאמלו עם 27/5/4 ברידג'ס עם 14/6/11 קצרו מלהושיע והגנה טובה של נאסיר ליטל ולארי נאנס מאוד הגבילה את רוז'ייר ( 2 נקודות באחוזים של קוטג') וגורדון הייוארד ( 6 נקודות ובלי תרומה) בהתאמה. תרומת ספסל של אוברה (18/4), קודי מרטין (14/3/5) ופיג'יי וושינגטון (16/5) התרחשה בעיקר בסוג של גארבאג'.
לפני תקופת הפרוטוקול, כל קבוצה הייתה מגיעה עם צוות מדיה איתה. גם עיתונאים מסקרים של רשתות ועיתונאים מקומיים וגם צוות של הקבוצה שכולל שדרן,פרשן וצוות טכני. העונה לא הגיע אף אחד/אחת בינתיים, רק פה ושם כתב בודד שהתלונן על החיים בצל הנגיף והצורך להתנייד ברחבי המדינה עם כל הבדיקות וההגבלות הנלוות. עד עכשיו:
זכינו פעם ראשונה וקיבלנו את הצוות של דל קרי (אב השנה ) והשדרנית אשלי שאהאמאדי ( הפצצה האיראנית).
אחרי המשחק במסיבת העיתונאים של ההורנטס ( היא,בחור נחמד בשם רוד בון מהשארלוט אובזרוור ואני) היחידים שבחדר והם ענו לי על שאלות לגבי הקבוצה בין הראיונות הרשמיים. מעודדים סך הכל מהעונה עד עכשיו, הקורונה פגעה באיזה יציבות אבל הם יחזרו אליה ויהיו שמחים את תהיה כניסה לפלייאוף ואולי הצלחה מסויימת בשלבים הראשונים. מקפידים לציין שההגנה דרושה שיפור.
הקבוצה בנוייה על לאמלו ככוכב הראשי ויש לה ארבעה שחקנים עם ממוצעים סביב 20 נקודות למשחק. גם טביעת המאמן ניכרת כי כל חברי הסגל תורמים גם מהספסל והם עדיין מאוד צעירים אז עתידם עוד לפניהם ויכולים אולי לעשות ריצה העונה כמו אטלנטה של שנה שעברה אם הם יביאו ותיקים מנוסים מהספסל. מה שכן, אף קבוצה בליגה לא תגיע לשום מקום אם מייסון פלאמלי הוא הסנטר הפותח שלה.
אחרי סיום הראיונות, למאלו קצת התבלבל בפניות ימינה ושמאלה במסדרון ( אולי לא ראה טוב עם המשקפיים הדבילים האלו) ויצא לי ללות אותו לאוטובוס ולשוחח איתו אחד על אחד כמה דקות (על החוויה באוסטרליה ועל החיים בשארלוט) : לפני שבוע מנחם הציא אתגר את מי הייתם בוחרים ראשון אותו את את אחיו לונזו : אז ככה : לאמלו הוא סופרסטאר אבל הוא דביל . יש לו סגנון דיבור של ילד מתלהב מקליפורניה שנכנס לעולם הזוהר ואין לו פאסון. הוא באיזה מוד של בלינג-בלינג ששייך לליגה של לפני עשרים שנה. על המגרש הוא סופרסטאר שלא ממש משחק הגנה. לפני עשר שנים הייתי אומר שזה אף פעם לא יכול להיות כדורסל מנצח אמיתי כי לנסות לקלוע יותר מהיריב זה לא אסטרטגיה חסינה, אבל אחרי ההשתפשפות של סטיב נאש והדרך שבה הבן של דל שינה את המשחק אני כבר לא בטוח. אפילו שחקנים כמו טריי יאנג ודמיאן לילארד נראים שאולי אפשר איתם אז נחכה,נהנה ונראה. בטוח ששווה לקנות כרטיס בשבילו. לונזו פחות מוכשר אבל יותר שחקן של שני צידי המגרש.
בגזרת הבלייזרס קשה. הנצחון שחרר מתח אבל לא מספיק. הקבוצה פצועה פיזית ובעיקר מנטלית ולא ברור אם היא הגיעה לתחתית הביצועים שלה העונה או שהנצחון הזה מסמל התייצבות. הקבוצה צריכה את לילארד במיטבו כל ערב כדי לנצח ולא ברור מה באמת קורה ולמה הוא לא מגיע להוכיח את זה בכל משחק. עמדתי מטר ממנו כשהוא מבטיח שהוא מחוייב והסתכלתי לו בעיניים: לא נראה לי שהוא משקר או מדבר מתוך לחץ אבל איפשהו במרוץ החיים הוא כרגע לא בפוקוס של כדורסל כמו שהוא הרגיל אותנו בעשר שנים האחרונות. המצב עם הג'יאם הזמני לא מאפשר כנראה כרגע לעשות מהלכים בינוניים/גדולים ונצטרך סבלנות עד הפגרה לראות לאן העסק הזה מתקדם העונה ולהמשך. אף אחד לא חסין מהדחה או מטרייד אבל לא יהיו מהלכים שיסכנו את הכניסה של מנהל מחליף קבוע. יש פה ערבוב מאוד מורכב של ניהול,פוליטיקה של תפקידים, כסף,כבוד וכוח. אין קול אחד ברור וכרגע יש אובדן דרך מקצועי וניהולי אבל יש גם פוטנציאל שיוכל להיות ממומש בהצלחה. אני מואשם רבות על האופטימיות הקבועה ואולי הווישפול ת'ינקינג סביב הקבוצה , אולי גם קצת ברומנטיזציה של המצב אבל באמת מהזווית שלי אני חושב שצריך סבלנות ודברים יהיו טובים יותר. אולי אפילו עוד העונה,בטח אם יהיה שינוי פרסונלי של הסגל. הקבוצה בקרב עם מינסוטה, סקרמנטו והספרס על הפלייאוף אז YOU'RE SAYING THERE IS A CHANCE.
בשבוע הבא הברוקלין נטס מגיעה העירה: אני נע בין התרגשות לפגוש את קיידי או את המתחנך שחזר לבין ההבנה שהפרוטוקול כנראה יסדר דייט עם לאנגסטון גאלאווי ודיאנדרה במברי.
אחלה סיקור תודה רבה. למלו נראה כמו שילוב של ברון סמים קולומביאני מטושטש מקריסטל וראפר שאיבד את זה.
זה מיילס ברידג'ס נראה לי גם אני מתבלבל לפעמים עם מיקל.
הפצצה האיראנית נראית כמו פצצת אטום ועוד אומרים שאין להם.
תודה 🙂
אורן, אין מילים חוץ מ'כל הכבוד'.
לא רק על הכתיבה היוצאת מהכלל אלא גם על הרהיטות בשאילת השאלות והשפיות.
פשוט מגוחך להקשיב לפער שבין האופן האינטלגנטי והרגוע שאתה דואל ובין התשובות המקובעות שלא לומר ילדותיות של המליונרים שמולך.
אתה פשוט נהדר במה שאתה עושה.
מקווה שבהמשך תשאל שאלות שהמראויינים לא מורגלים להישאל ותוציא אותם מאיזור הנוחות שלהם.
מעניין מה יקרה לאקרדיטציה אם אכן ישאל שאלות קשות.
תודה על התמיכה. פשוט אי אפשר באמת להטריל אף אחד או לנסות לעקוץ את השיטה. לנסות להתחכם בשאלות רק יוריד וגם יש נציג של הקבוצה שמנטר ומגן על השחקנים.
ממש מבאס לקקוא שככה זה עובד
לקרוא
איזה כיף של ג'וב יש לך אתה, ואיזה יופי של סיקור איכותי וצבעוני. מבית מדרשו של הדוק, כל הכבוד. (ואני לגמרי איתך בענייני פצצות איראניות. וואו).
אני מציע שבכותרת יהיה ברור שהיית שם כי פוסט כזה שווה פי כמה וכמה תגובות!
זה לא דל קרי בתמונה של "הצוות המנצח"? מקווה שהנטס והבלייזרס יופיעו בהרכבים מלאים.
תודה על הפוסט החי
אורן, מה שלום ראובן? אני מקווה שהכול בסדר אתו!
תודה אורן.
אני חושב שאפשר לתת ללאמלו קצת זמן להתבגר. אולי יעבור עליו תהליך דומה לזה שעבר על לונזו
תודה רבה.
מת על הפצצה האירנית.
בס"ד
תודה רבה, נפלא.
כיף לכם, ומקוה בשביל פורטלנד שיתעוררו.