סטף היקר

אני כותב לך בשמי ובשם עוד כמה מאוהדי המשחק האהוב כל כך ובפינו בקשה – תשבור כבר את השיא. אנחנו, אוהדי ה NBA קשי היום, מוצפים כבר בכתבות ובניתוחים ובכתבות נרגשות, בציפייה לפני כל משחק בחודש האחרון בערך שאולי תקלע 20 שלשות וייגמר הסיפור. אני פונה אליך בכל לשון של בקשה שתגמור עם זה כבר. שנוכל כבר לשמוע את סטיבן איי סמית' צועק בהתרגשות שאתה הקלעי הכי טוב שהיה, שיהיה, שהוא כבר אמר את זה לפני כולם ושהוא כבר חשב את זה לפני שהוא אמר את זה. שנשמע ראיון מרגש עם ריי אלן שגאה בך, עם לברון בפרצוף משועמם שממלמל משהו על כמה שיאים זה חשוב כדי לא לפגוע בראס, בפיפן שיאמר שאם הוא היה בליגה של היום הוא היה קולע הרבה יותר, בצ'אק אומר משהו שלא ברור אם הוא מחמאה או ירידה עליך ועל הליגה.

הרי כולנו יודעים ששיאים זה לא בשבילך. בינינו, אתה לא יודע לשבור שיאים בסטייל. את שיא הנקודות שלך שנשבר כבר מול הניקס קלעת בהפסד. את העונה ההיסטורית שלך ושל הקבוצה שלך הס מלהזכיר. את 13 השלשות שקלעת בזמנו כשעוד לא ממש ידעת לשחק לצד דוראנט והיית בתקופה לא משהו. וגם עכשיו, במקום לקלוע מלא שלשות באחד המשחקים האחרונים השארת לך 2 שלשות למשחק הנוכחי שתקלע כנראה לפני המחצית, לא משהו. תשאיר את שבירת השיאים לשחקנים כמו ווסטברוק עם הבאזר ביטר המשוגע ההוא ואני מבטיח לך שאחרי המשחק הקרוב זה יהיה כבר מאחוריך. הרי הקבוצה עוד צריכה שיפור ויש עוד הרבה עבודה, אז אנא ממך תפסיק להתמהמה ותגאל את כולנו מהייסורים האלה. נכון, בכל המשחקים האחרונים השדרים התאמנו בבית מה הם יצעקו כשהשיא יושווה ואז כשיישבר, ואני לא אתפלא אם היה משבר סמוי בין TNT ל ESPN בעניין. אני יודע שאתה אולי מרחם על רג'י מילר אבל מהיכרות איתו הוא יסתדר, גם מארק ג'קסון כבר התגבר עליך. המדיסון סקוור גארדן הוא מקום ראוי מספיק וכולנו נסלח לך אם זאת תהיה שלשה פנויה מהפינה, אין צורך בעלייה מכדרור או במהלך של 4 נקודות. בבקשה סטף, יש לנו מספיק על הראש. אה, ואם אתה יכול על הדרך לקלוע 15 שלשות במשחק הקרוב לפני שקליי חוזר כדי שגם זה יהיה מאחורינו, אודה לך מאוד.

ועכשיו ברצינות. זכות גדולה נפלה בחלקנו לראות אותך בשיאך ואנחנו מקווים שזאת רק ההתחלה. אני רק שמח שלא שברת את השיא אתמול מול אינדיאנה, על זה לא הייתי סולח. בבקשה, וורדל סטפן השני, בשביל כולם. תשבור כבר את השיא.

הלילה נזמן אלינו את טום ווייטס שחגג יום הולדת לפני שבוע ובעולם מקביל היה יכול להיות שדרן NBA לא רע.

02:30     ברוקלין נטס (8-19) – טורונטו ראפטורס (14-13)

הביתית

אין הרבה מה לחדש בגזרה של הנטס. הקבוצה ממשיכה להפסיד לעילית של הליגה (וליוסטון, אבל בעצם מי לא) ולנצח את כל השאר. מה שכן מעודד בקבוצה של סטיב נאש הוא האופן שבו זה קורה: הגנה. ברוקלין מחזיקה בהגנה החמישית בליגה מה שלא מחייב אותה לשים את הרגל על דוושת ההתקפה ולנהל נכון את הדקות. השאלה שעולה, ויכול להיות שתהיה רלנווטית להערב, קשורה בפיזיות שהקבוצה מראה בעיקר בצבע, כשגריפין כבר לא ואולדריג' לא מותאם להתמודד עם האמבידים של הליגה. הקבוצה נמצאת במקום ה 19 בריבאונד ובמקום ה 28 בריבאונד התקפה כך שכל פוזשן יקר עבורם וחייב להיות מנוצל עד הסוף. כשברוסטר יש את דוראנט, הארדן וג'ו האריס (תיאורטית), הזדמנות שנייה בהתקפה יכולה לייצר נקודות כמעט וודאיות. הסיכוי שקלעים פסיכיים כמו דוראנט יחטיאו שתי זריקות רצופות קטן בהרבה מזה של קלעי בינוני. חוסר היכולת להשיג עוד פוזשנים לא מאפשר לקבוצה לתת תפוקה טובה יותר ומחייב ריכוז מירבי בהתקפה. המשימה במשחק הקרוב תהיה לא פשוטה כשמול ברוקלין תעמוד קבוצה פיזית וקשוחה שמדורגת שנייה בליגה בריבאונד התקפה. אפשר לומר בזהירות שאחד הפרמטרים החשובים שעליהם יוכרע המשחק יהיה הסגירה לריבאונד של שתי הקבוצות, כאשר טורונטו קולעת מזעזע העונה מכל הטווחים וכל ניסיון שני שלהם יהיה פשוט מיותר מבחינת ברוקלין. מלבד זאת, שאלת הקצב, ובעיקר כשהכוכבים על הספסל, היא די משמעותית. הקצב של ברוקלין די גבוה והיא מתקשה בעיקר מול קבוצות שמשחקות מהיר יותר ומכריחות אותה לשמור בהתקפות מעבר. ההגנה הסולידית של הנטס תלויה בעיקר בתיאום הגנתי ובשמירה אישית טובה ובמשחק המהיר שחקנים כמו הארדן נהיים לא רלוונטיים (כן, הוא שומר סבבה בהחלט). הערב זאת לא תהיה בעיה כי ההתקפה של טורונטו איטית למות והנתון הזה בהחלט משחק לידיים של קווין וחברים. פול מילסאפ בפרוטוקול קורונה.

האורחת

האלופה לשעבר חוזרת לעצמה? 4 נצחונות מ 5 המשחקים האחרונים מרמזת על האפשרות שאולי כן. הקבוצה של ניק נרס לא שיחקה שבוע שלם וטוב שכך היות והיא הייתה אמורה לשחק מול שיקגו בחמישי, הערב מול הנטס ובשבת מול הווריירס. בסוף היא מקבלת את הגרסה המקוצרת ותעלה למשחק סופר-מסקרן מול ברוקלין כשבאמתחתה כמה משחקים שיכולים לשדר אופטימיות אחרי פתיחה מזוויעה של העונה. בלי אף שחקן ברוסטר שחוצה את רף 20 הנקודות למשחק הקבוצה תלויה בעיקר בשלושה פרמטרים: הגנה, איבודים וריבאונד. בחמשת המשחקים האחרונים, ההגנה של טורונטו קפצה מהמקום ה 16 הכללי למקום ה 3 הכללי, וזה מול קבוצות כמו מילווקי ווושינגטון, זה למרות שההתקפה נשארה פחות או יותר באותו המקום. הנקודה הזאת חשובה משום שניק נרס כנראה מבין שהוא לא יכול לייצר נקודות יש מאין, בטח לא כשבכל משחק חסר לו שחקן התקפה משמעותי, אבל הפוטנציאל ההגנתי של הקבוצה והיכולת שלה לשלוט בקצב המשחק הוא המפתח לניצחון משחקים שהם אמנם לא מאוד יפים אבל ממש יעילים. בנוגע לאיבודים, בחמשת המשחקים האחרונים טורונטו מאבדת הכי פחות בליגה, כמעט 10 איבודים למשחק. זאת לא חכמה כשההתקפה לא מוסרת אבל ואן-וליט, סיאקם, אננובי (שלא ישחק הערב) ובושה יודעים לעבוד עם הכדור בידיים שלהם ואין שום צורך שהקבוצה תתחיל לשחק משחק דינמי עם סיכוי לאיבוד פוזשנים. החלק השלישי של הריבאונד דובר כבר ביחס לנטס ולא ארחיב עליו, רק אעיר שאמנם מדובר במדגם קטן של חמישה משחקים אבל הוא יכול בהחלט להעיד על מגמה. המשחקים האחרונים של הראפטורס לא היו מול נמושות והערב יש לה הזדמנות לבחון את השינוי מול קבוצה עדיפה עליהם בוודאות. כל זה כאמור בלי אננובי, אצ'יווה וקהאם בירץ' שלא יתלבשו. בהצלחה.

עוצרים בווגאס: משהו מרגיש טוב בטורונטו, למרות החוסרים. אהמר על משחק צמוד וניצחון של טורונטו ב 3.

02:30     ניו יורק ניקס (15-12) – גולדן סטייט ווריירס (5-22)

הביתית

הניקס נראים רע. עם שלושה נצחונות מתוך עשרת המשחקים האחרונים ומשחקים קשים מאוד הם לא מצליחים למצוא את עצמם וקורסים ערב אחרי ערב. ההתקפה וההגנה, במקום ה 18 וה 24 בליגה בהתאמה, לא מתפקדות בלשון המעטה והתוצאה היא בלגן לא קטן על המגרש. אר ג'יי בארט, המקור השני הכי חשוב לנקודות עבור הקבוצה לא שיחק בשבוע האחרון וגם לא יעלה הערב, מה שדורש משאר השחקנים להוציא רזרבות שאין להם. ווקר כבר היסטוריה, דרק רוז ראוי לכל השבחים ופורנייה קולע לא רע אבל זה פשוט לא מספיק, בטח כשהקבוצה לא מצליחה לייצר עצירות. דילון בורקס מתברר כפוטנציאל התקפי טוב אבל הוא לא יציב ואת התפוקה שהוא נותן אחת ל 5 משחקים הקבוצה צריכה על בסיס יומיומי. מה בכל זאת יש? ג'וליוס רנדל. האולסטאר שבעונה שעברה נתן עונה פנומנלית עוד יכול למצוא את עצמו השנה ולהיות בלתי עציר כמו בימיו הטובים. השנה הוא לא פוגע מחוץ לקשת וזורק משם המון ויכול להיות שכדאי לו לחשוב על האפשרות להיות סנטר שמרני יותר ולחזק את הייתרון היחסי שיש לניקס בצבע בכל מקרה. הקבוצה קולעת טוב משלוש גם בלעדיו (36%, מקום 9 בליגה) אבל בכל הנוגע לאחוזים מהשדה המצב נוראי ונוכחות פיזית שלו בצבע או זריקות מיד-ריינג' יכולות לפתור את הבעיה. כמובן שהבעיה של הקבוצה עמוקה יותר אבל זאת יכולה להיות התחלה בכיוון. אני בהחלט חושב שיש לניקס השנה יש מקום בפלייאוף ושת'יבודו צריך לעשות פחות פרצופים ויותר לעבוד.

האורחת

אחרי ששמנו את נושא השיא מאחורינו, אפשר לחזור לכדורסל. הקבוצה של סטיב קר נמצאת בראשות הליגה יחד עם פיניקס (ישתנה במשחק ביניהן בקרוב) וסופסוף אפשר לומר שהם חוזרים לקרקע. הפתיחה החלומית, נרצה או לא נרצה, הייתה שילוב של לוח משחקים קל, יריבות שעדיין לא היו מאורגנות ולא מעט מזל. האם זה אומר שהקבוצה לא יכולה לרוץ עד הסוף? ממש לא. זה בעיקר אומר שלמרות שג'ורדן פול הוא שחקן מצוין ושוויגינס מתחיל להיראות כמו באטלר (לטעמי לפחות) זה עדיין לא אומר שהקבוצה אמורה לנצח בלי סוף בהפרשים אסטרונומיים. יש לה כמה חסרונות בולטים ובראשם העובדה שסטף משחק רע במשחקים האחרונים ושעדיף לה להבין את זה עכשיו במקום באפריל. עדיין, ההגנה של הקבוצה מדהימה וממשיכה להיות ראשונה בליגה והדבר לא השתנה במשחקים האחרונים. גרין הוא בית ספר מהלך, וויגינס שומר אישי מדהים וקוון לוני מתחיל לגרום לי לחשוב שהם לא צריכים סנטר "טבעי". אחת ההנחות של קר בעונות האחרונות הייתה שההגנה וההתקפה תלויות אחת בשנייה – אנרגיה הגנתית טובה מייצרת נקודות והפוך. העונה אפשר לראות לפחות באופן חלקי שהמשוואה לא נכונה, ולמרות משחקים דלים התקפית כמו במשחק האחרון מול הפייסרס הקבוצה מצליחה לייצר עצירות ולנצח גם משחקים מכוערים (יפהפיים!). בנוגע להתקפה, עוד מוקדם לדעת. היכולת של שחקני המשנה נפלאה ומצילה לא מעט משחקים בהם הפותחים לא פוגעים אבל לאורך זמן צריך לראות אם זה יישמר. האם אחרי האולסטאר ובפלייאוף יהיה אפשר לסמוך על פורטר וטוסקנו-אנדרסון? אין ממש דרך לדעת אבל ככל שיקבלו יותר דקות ויצברו ביטחון יש סיכוי שיהיה שם גם במאני טיים. ויש את המשחק הלילה, בו הקבוצה לא אמורה להתקשות כאשר עצירה של רנדל תהיה מספיקה בהחלט בשביל W, גם בצד הלא נכון של הבק-טו-בק. השמירה של ניו יורק על קשת השלוש לא טובה בלשון המעטה ואין לה מספיק שומרים לשלוח על סטף בחילופים. כל עוד רנדל נמצא מחוץ לצבע גרין יכול לעשות גרין ולרוץ לבד עד הסל לנקודות קלות או לשלשה פנויה וזה בהחלט יספיק. קליי בחוץ, לא להרבה זמן…

עוצרים בווגאס: סטף אוהב את מדיסון סקוור גארדן והקארמה אוהבת את סטף. ג"ס ב 17.

05:00     פורטלנד טרייל בלייזרס (16-11) – פיניקס סאנס (5-21)

הביתית

לולא דטרויט הייתה קיימת בעולם, היה אפשר לומר שהבלייזרס לא ניצחו משחק מאז ה 24 בנובמבר, כמעט שלושה שבועות. אבל מה לעשות והבוכנות היו חייבות להרוס את רצף 9 ההפסדים (בקרוב 10) של פורטלנד, שלהגיד שהיא נראית נורא יהיה לא מכבד עבור קבוצות שבאמת מנסות. מדובר בקבוצה שיש לה רוסטר טוב, שני כוכבים שלפחות אחד מהם משחק בכל משחק ולא מעט אפשרויות מעניינות בשני צידי המגרש. הבעיה היא שאין לה הגנה. הרייטינג ההגנתי של הקבוצה עומד על 112.6, מקום 28 בליגה והיא פשוט לא מסוגלת לעצור, ובכן, אף אחד. נורקיץ' בעונה טובה לא ממש הסתדר עם טאונס במשחק הקודם כך שלא נראה לי שאייטון מגיע מפוחד במיוחד (כנראה לא ישחק, אבל עדיין הוא לא פוחד). בצד ההתקפי, בו הבלייזרס אמורים לפרוח במסגרת האפשר, המצב לא הרבה יותר טוב והקבוצה נמצאת בחלק התחתון של הטבלה באחוזים מהשדה ומהשלוש. נצטרך לחכות ולראות את מצבו של מקולום ואם יהיה לשני הכוכבים מספיק זמן ביחד אולי זה יספיק לריצת פלייאוף אחרונה לפני שמעבירים את המפתחות לבן סימונס.

האורחת

פיניקס מגיעים למשחק אחרי הפסד גדול לקליפרס ועם לא מעט כאב ראש של פציעות. הלילה אייטון ובוקר לא יכבדו אותנו בנוכחותם כך שמקגי יצטרך להיות אחראי על הצבע ושאר השחקנים צריכים לקלוע. האמת, זה לא דחוף הערב כשהיריבה שלהם נמצאת במקום האחרון בליגה בשמירה על קשת השלוש, אבל בכל זאת כדאי לקבוצה לעשות מאמץ לנצח משחק שאמור להיות טיול קליל, בטח כשמחכים להם לא מעט משחקים קשים בקרוב. ההגנה המצוינת של הסאנס שלא הייתה מספיקה בשביל לעצור את פול ג'ורג' אמש תצטרך בעיקר להתמקד בלילארד ולתת לטעויות שלו ושל שאר הקבוצה לעשות את ההמשך.

עוצרים בווגאס: שני הפסדים רצופים לפיניקס? לא נראה לי. שמשות ב 7.