כשמדברים על פריצת מחסום הצבע בעולם הבייסבול, השם ג'קי רובינסון הוא הראשון שקופץ לראש. ובצדק. אך אם להיצמד לאמת, רובינסון אמנם היה הראשון, אך היו לצידו עוד כמה שחקנים שתרמו לא פחות, אך נכנסו למייג'ורס מעט אחריו, אם בכלל. סאצ'ל פייג' הוא אחד מהם.

פייג' היה פיצ'ר אדיר, יש שיגידו שהטוב מכולם. אך רק ב-1948, כשכבר היה בן 42, הוא הגיע למייג'ורס, כשרשם הופעת בכורה במדי הקליבלנד אינדיאנס. ועדיין, הוא הספיק לנצח 118 משחקים עם ERA של 2.70. רק לחשוב מה היה קורה אם היה מגיע לליגה 22 שנה מוקדם יותר, כשרשם הופעת בכורה במדי הצ'טאנוגה בלאק לוקאאוטס.

כמו הרבה שחקנים שכיכבו כאן לפני למעלה מ-50 שנה, יש לא מעט אגדות שסובבות את פייג', חלקן ביוזמתו האישית. לדוגמה, מספרים שלפני תחילת משחק הוא היה עולה לבדר את הקהל: היו מניחים בול דואר על ה-הום פלייט, וסאצ'ל היה יורה פאסט בול בדיוק מופתי מעל לבול. ממש בול פגיעה. הוא תמיד ידע לשמור על הגבול המאוד דק בין מקצוענות לבידור, דבר שקשה לייצר.

הפילו עליו תיק

אבל נתחיל בהתחלה. אף אחד לא באמת יודע מתי הוא נולד (בין 1900 ל-1908, כשפייג' עצמו הפיץ כמה תאריכים שונים), אך הסברה אומרת שב-7 ביולי 1906 הגיח לעולם לירוי רוברט פייג', ב-מובייל, אלבמה. לירוי זכה לכינוי "סאצ'ל" – ילקוט בסלנג, כיוון שנהג לעבוד כסוחב תיקים בתחנת הרכבת ליד ביתו, וכשהבין שככל שייקח על גבו יותר תיקים כך ירוויח יותר כסף – הוא ייצר לעצמו שיטה לסחוב ארבעה תיקים במקביל. חבריו טענו שהוא נראה כמו "ילקוט מהלך", וכך נולד לו כינוי.

לאחר שנתפס כמה פעמים גונב, פה ושם, דברים קטנים, נשלח ב-24 ביולי 1918 פייג' הצעיר (בן 12 בלבד) לחמש שנים בבית הספר הרפורמי של אלבמה לפורעי חוק שחורים. מאוד ספציפי. דווקא בבית הספר הזה למד סאצ'ל את השיעורים הראשונים בבייסבול. מבנה הגוף שלו – גבוה ורזה, נתן לו יתרון כפיצ'ר, והמאמן שלו, הכומר מוזס דייויס, החליט לנצל יתרון זה.

חומות של תקווה

"המאמן שלי לימד אותי כיצד להרים את הרגל, כך שזה ייראה כאילו השמיים שחורים", סיפר פייג'. "וכיצד לשחרר את היד, כך שכשהכדור ייצא, זה ייראה לחובט כאילו הוא כבר צמוד לפנים שלו. החלפתי חמש שנים של חופש בלימוד כיצד להיות פיצ'ר".

משם עבר סאצ'ל לשחק בליגות חצי מקצועניות, כשגם מהתחנה הזו הוא הוציא סיפור. באחד המשחקים, כשקבוצתו מוליכה 0:1 באינינג התשיעי, האינפילדרים שלו עשו שלוש טעויות בהגנה, ומילאו את הבסיסים. פייג' העצבני, החל להסתובב על המאונד ולבעוט בחול, דבר שהכעיס את הקהל שהחל לשרוק בוז.

מה פייג' עשה? קרא לאאוטפילדרים, הושיב את כולם ביחד במרכז האינפילד, ופשוט פסל את החובט האחרון בסטרייק אאוט, בלי עזרה מאף אחד. סאצ'ל קלאסי. בהנחה שזה באמת קרה, כמובן…

"על סף מהומה"

התחנה המקצוענית הראשונה של פייג' היתה ה-ברמינגהאם בלאק בארונס. תחילת הדרך היתה עקומה משהו, כשבמשחק הגדול הראשון שלו, מול הסיינט לואיס סטארס, הוא פגע בתופס של היריבה, מיצ'ל מארי. זה לא נשאר חייב, ורץ אחרי סאצ'ל, שמצידו ברח לכיוון ספסל קבוצתו. מארי העלה הילוך וזרק את המחבט, שפגע ברגלו של פייג' ופצע אותו. הכותרות בעיתון למחרת – "על סף מהומה", האירו את סאצ'ל באור שלילי. לאחר אותו המשחק הוא התייצב, והחל להראות מה הוא שווה.

אחד מסימני ההיכר של פייג' – היה מפיץ שמועות שונות על עצמו. לדוגמה, ב-1929 הוא יצא לשחק בליגת החורף של קובה, אך לא הסתדר עם החוקים, התרבות והאוכל, התגעגע הביתה ועזב במהלך העונה. הסיבה הרשמית לעזיבה? לא ברורה, כשהוא בעצמו הפיץ מספר שמועות שונות.

חתונה קובנית

אחת היתה – שאחד מראשי העירייה שארח את קבוצתו של פייג', שאל אותו שאלה בספרדית, שפה שסאצ'ל לא הבין. פייג' הנהן בראשו "כן", כי היה בטוח שקיבל מחמאה, אך הסתבר שהוא נשאל האם הוא מכר משחק. הבחור החל להשתולל, ופייג' ברח לנפשו – מקובה הביתה.

גרסה אחרת, אותה פייג' הפיץ בעצמו, היתה שהוא הכיר בחורה מקומית, והזמין אותה לדייט, דבר שהתפרש על ידי הוריה כהצעה לחתונה. כשהם הבינו שזה לא המצב – שלחו אליו משטרה, והוא נאלץ לברוח מהמדינה. לך תדע מה נכון, אם בכלל…

אול סטאר נגרוס

התחנה המשמעותית ביותר של פייג' בנגרו ליגס, או לפחות אחת משתיים, היתה הקרופורד קולורד ג'איינטס מפיטסבורג, לשם הוא הגיע ב-1931. עונה לאחר מכן הצטרפו לקבוצה ג'וש גיבסון מיודענו, כמו גם אוסקר צ'ארלסטון (חבר נוסף בהיכל התהילה) וטד "דאבל דיוטי" רדקליף, וכך נוצרה סוג של קבוצת גלאקטיקוס. במהלך אותה העונה, ובעקבות פשיטת רגל של ליגה מקבילה, הסגל אף השתפר, כולל שמות כמו קול פאפה בל וג'ודי ג'ונסון, שיגיעו גם הם לקופרסטאון.

שימו לב למספרים של החבר שלנו בעונת 1934: מאזן של 2:14, ERA של 2.16, כשהוא פוסל בסטרייק אאוט 144 חובטים, ומוליך 26 בלבד. וואו. אולי העונה הבודדת הטובה ביותר בהיסטוריה של הנגרו ליגס. וזה כולל No Hitter נגד הומסטד גרייז, כשהוא פוסל 17 בסטרייק אאוט.

לאורך השנים התמודד פייג' ראש בראש עם אחד הפיצ'רים היותר טובים באותו הדור – דיזי דין, שכיכב במייג'ורס, כשהשניים התמודדו זה מול זה במשחקי ראווה, שכללו קבוצות מהנגרו ליגס נגד קבוצות של שחקנים לבנים. באחד מהם, לעיני 18,000 צופים בלוס אנג'לס, פייג' וקבוצתו ניצחו 0:1 ב-13 אינינגים, כשביציע יושב אחד בשם ביל ווק, אליו נחזור בהמשך. ווק תיאר את מה שראה: "קרב הפיצ'ינג הגדול ביותר שראיתי".

התחנה השניה המשמעותית של פייג' בנגרו ליגס, החלה ב-1940 – הקנזס סיטי מונארכס, אולי הקבוצה הכי מזוהה עם הליגה. בשבע העונות שלו בקנזס סיטי, זכתה הקבוצה בארבע אליפויות – 1940, 1941, 1942 ו-1946.

במקל בסרגל

לאורך כל השנים הללו, פייג' לא ממש האמין במנוחה. אין באמת נתונים סטטיסטיים, אך בין כל עונה שלירוי שיחק בנגרוס, הוא ניצל את הפגרה כדי להרוויח עוד קצת כסף, והשתתף במשחקי ראווה, ליגות דומיניקניות, טורניר בקנדה – במקל, בסרגל, מה שבא ליד, ובא לא מעט…. אם היתה שם משכורת והיה קהל – סאצ'ל היה בדרך.

האהבה שלו למשחק, ולצ'קים, גרמה לכך שמדי פעם, גם במהלך העונה, הוא "יושכר" על ידי קבוצות כדי לשחק משחק בודד. העובדה שהלו"ז של הנגרו ליגס לא היה מסודר, אפשרה לפייג' להשלים הכנסות מדי פעם במשחקים מהסוג הזה. אחרים נחו, הוא רץ לזרוק. הבעלים של המונארכס, ג'יי.אל ווילקינסון, רכש מטוס רק כדי לנייד את פייג' ממגרש למגרש, כשגם הוא כמובן חותך פה קופון בדרך. בצורה כזו הגיע פייג' למצב, שעל פי ההערכות הוא הרוויח פי ארבע משחקן ממוצע בניו יורק יאנקיז, וכמעט כמו ג'ו דימאג'יו.

היה או לא היה?

והנה לכם עוד אגדה, שפייג' ייצר בעצמו. ב-1942 התקיימה לראשונה סדרת וורלד סירייס בנגרו ליגס, בין המונארכס להומסטד. לאחר שניצח את המשחק הראשון, עלה פייג' כרליבר במשחק השני. על פי גרסתו, באינינג התשיעי, ביתרון של ריצה אחת עם שתי פסילות, הוא בכוונה הוליך שלושה חובטים כדי להגיע לג'וש גיבסון, הכוכב של הקבוצה מהצד השני. סטרייק ראשון, סטרייק שני – סטרייק אאוט. אחרים שצפו במשחק טוענים שכל האירוע הזה היה ביתרון של שתי ריצות, ובאינינג השישי. לך תדע…

כמובן שפייג' שיחק גם בגיים 3, כשלגיים 4 הוא איחר והגיע לאינינג הרביעי, לטענתו, לאחר שנעצר על ידי המשטרה על נהיגה במהירות מופרזת, בדרך למגרש. אפילו כנהג פייג' עבר את המהירות המותרת…

אם.אל.בי היר איי קאם

ואז, סוף סוף, הגיע הפרק של פייג' במייג'ורס. ב-7 ביולי 1948, כשהוא "כנראה" בדיוק בן 42, הביא הבעלים של האינדיאנס, אותו ווק, את פייג' לאימונים בקליבלנד. לפי האגדה, ווק שם על ה-הום פלייט סיגריה, ופייג' זרק חמישה פיצ'ים. ארבעה מהם טסו מעל לסיגריה בדיוק. וכך הגיע לו החוזה המקצועני הראשון שלו, לשלושה חודשים, עד לסיום העונה.

ב-9 ביולי הפך פייג' לרוקי המבוגר בהיסטוריה של המשחק, כשהוא עולה כרליבר בגיל 42 ויומיים. כבר במשחק הראשון הוא גרם לשחקן של סיינט לואיס, ווייטי פלאט, להעיף את המחבט שלו עד לבסיס השלישי. את הניצחון הראשון שלו השיג פייג' ב-15 ביולי. העובדה שערב לפני כן הוא זרק במשחק ראווה, לעיני 65,000 צופים נגד הדודג'רס, לא ממש הפריעה לו. את העונה הזו הוא יסיים עם אליפות, האחרונה של האינדיאנס עד היום, אך עם מעט מאוד השפעה על הוורלד סירייס.

לאחר שתי עונות טובות בקליבלנד, מכר ווק את הקבוצה, על מנת לכסות את הוצאות הגירושין שלו. פייג' שוחרר מהקבוצה, ומצא עצמו מובטל. עד שב-1951 רכש ווק את הסיינט לואיס בראונס. סאצ'ל שלנו עוד נדד בין כמה קבוצות, ובגיל 46 (כנראה), בתום עונת 1953, הוא תלה את המחבט, לאחר עונה של 9:3 עם 3.53 במדי הבראונס.

זה שיר פרידה

ב-25 בספטמבר 1965, בגיל 59, הוזמן פייג' לבצע קאמבק למשחק בודד, במדי הקנזס סיטי את'לטיקס נגד הרד סוקס. הבעלים, צ'ארלס או. פינלי היה זה שיזם את הקאמבק. לאחר שלושה אינינגים ללא ריצות, עלה פייג' לתחילת הרביעי, רק כדי להיות מוחלף בידי ביל מונבוקט. לאור דמדומי השמיים, וכשרוב 9,269 האוהדים מדליקים גפרורים או מצתי סיגריות, ירד פייג' לקול השיר The Old Gray Mare. אגב, בין האינינגים ישב פייג' על כיסא נדנדה, כשאחות שרתה אותו.

ואיך למעשה הוא הגיע למצב שהוא מצליח לזרוק בגיל כזה? שוב, אם הייתם שואלים אותו, פייג' היה מספר לכם סיפור משעשע, אלוהים יודע עד כמה הוא נכון. לטענתו, הסגולה לאריכות פיצ'ים שלו נובעת משימוש במשחה שמבוססת על ארס נחשים. מאיפה הוא הגיע למשחה כזו? חבריו האינדיאנים רקחו לו, כששיחק בצפון דקוטה באמצע שנות השלושים. "זה תמיד שמר אותי צעיר", נהג לספר.

לפייג' היה מגוון עשיר של פיצ'ים, כשלכל אחד מהם הוא נתן שם אחר. לרוב הוא פשוט היה זורק את הפאסט בול שלו, אך מעבר לזה, המפורסם שבפיצ'ים שלו היה ה-Hesitation Pitch, זריקה בה הוא היה משהה מעט את יציאת הכדור, דבר שבלבל את החובטים ועבד מצוין. לא ברור עד כמה זה חוקי…

שימו לב למקבץ השמות שלירוי העניק לפיצ'ים שלו: Bat Dodger, Thoughtful, Long Tom, Bee-Ball, Midnight Creeper, Wobbly Ball, Whipsy Dypsy Do.. כל אחד מהם יותר משעשע מהשני. ג'ק בריקהאוס, השדר הוותיק של הקאבס, אמר על הפיצ'ים של סאצ'ל: "חלקם לא בדיוק חוקיים ולא בדיוק לא חוקיים".

ב-1971 נכנס פייג' להיכל התהילה, בזכות ועדת הנגרו ליגס, וב-8 ביוני 1982, הלך מיסטר לירוי פייג' לעולמו, כשחטף התקף לב בעקבות הפסקת חשמל בביתו שבקנזס סיטי.