קום, גיבור? האם טיילר הירו צריך לפתוח במיאמי / עידו רבינוביץ

קום, גיבור? האם טיילר הירו צריך לפתוח במיאמי / עידו רבינוביץ

משיג הסלים הצעיר של אריק ספולסטרה חווה עונת קריירה וממצב את עצמו כמועמד המוביל לתואר השחקן השישי של העונה. למספר 14 יש ביטחון בכמויות סיטונאיות, הספסל לא יוכל להחזיק אותו זמן רב. האם לעלות בחמישייה יתרום גם לקבוצתו?

ביטחון עצמי הוא מרכיב אינטגראלי לכל כדורסלן. בלי האמונה שהזריקה הבאה תיכנס, שבפוזשן העוקב אתה תשיג את הבלוק, שכאשר תקבל את הכדור תוכל למצוא את המסירה המושלמת לחברך, אתה לא תגיע לרמות הגבוהות. "אני מעדיף לקלוע 0/30 מאשר 0/9, אם קלעת 0/9 זה אומר שהפסקת לזרוק ולהאמין בעצמך", אמר גארד ההיט בעבר, דיון וייטרס, בפרפראזה על דבריו של קובי ברייאנט מלפני שנים.

אכן, צריך למצוא את האיזון בין אמונה עצמית לבין זריקות לא מחייבות מכל טווח, אבל הסנטימנט של וייטרס נכון. קלעים טובים תמיד מוצאים את הקליעה שלהם בחזרה, לכולם יש משחקים ואפילו תקופות שחונות, שחקני העילית תמיד יוצאים מהן מחוזקים ולא מפסיקים לזרוק.

באותה העונה, וייטרס מצא את קליעה שלו והיה חלק חשוב מהתקפת מיאמי, במיוחד בחודשים הראשונים של 2017. הוא צלף את ה"באזר ביטר" העצום מול גולדן סטייט שהתברר כזרז אדיר לריצת 13 ניצחונות רצופים של ההיט שהחזירו אותם לתמונת הפלייאוף על אף שפתחו את העונה עם 30 הפסדים מ-41 המשחקים הראשונים שלהם. בעקבות הניצחון השמיני ברציפות, 104:96 על הברוקלין נטס, משחק בו הוא צלף שלשת פגיון שסגרה את הסיפור בדקות הסיום, הוא נשאל במסיבת העיתונאים מה התחושה לקבור את היריבה בשני משחקים ברציפות. כמובן שדיון "כאב ראש" וייטרס (כינוי אמיתי ומקסים שלו, ע"פ Basketball Reference) סיפק עוד ציטוט מסורבל אך אייקוני: "אני אוהב את הרגעים האלו, אתה לא יכול להתבייש מהם. זה מרגיש כמו אחד מהציטוטים האהובים עליי – אהמ – שכחתי אותו לרגע. אחד מהציטוטים האהובים עליי. אבל כן, בן אדם, אסור לך לפחד לקחת את הזריקות האלו". אמירה שהפכה אגדית בקרב אוהדי מיאמי, שמזכירה דווקא התבטאות בלתי נשכחת של סופרסטאר מפילדלפיה, עיר הולדתו של וייטרס. הנסיך המדליק מבל-אייר שאמר "הוא קצת מבולבל, אבל יש לו את הגישה הנכונה".

4 שנים לאחר מכן, טיילר הירו צוטט עם אמירה שגרמה לסערת ענק, וקצת הזכירה לאנשים את האגו המנופח של וייטרס. "אני מרגיש שאני באותה השיחה עם הבחורים האלו. הצעירים האלה שהם כוכבים עולים בליגה ויכולים להיות אולסטארים, סופרסטארים יום אחד – לוקה, טריי, ג'ה – השחקנים מהסוג הזה, אני מרגיש שהשם שלי שייך לקטגוריה הזו" ציין במהלך ראיון שכבר מזמן הפך ויראלי. אוהדים גיחכו והפיצו את הציטוט בלעג בתקווה לנפילתו המהירה של הירו "השחצן". חגיגה של צביעות בקרב האוהדים שמצפים שכל שחקן יגיע לליגה עם "הממבה מנטליטי" אך מכנים אותם יהירים ברגע שהם פותחים את הפה.

שלא יובן אחרת, הירו עדיין לא בשיחה הזו. לא עם ג'ה וטריי, קל וחומר לא עם לוקה. אולם העניין הוא הביטחון העצמי שלו, יש שיגידו חוסר המודעות שלו.

המצב הזה הזכיר לי את הציור המפורסם, "משחק פוקר", בו מצוירים ארבעה כלבים יושבים ומשחקים את הגרסה הקלאסית עם חמשת הקלפים. שלושת הכלבים משמאל בוהים בתמיהה או בלבול בכלב היושב בצד ימין, המחייך כמו אדם שצוחק מבדיחה לא מוצלחת של עצמו. זווית הראייה שלנו מראה שלכלב השמאלי יש ארבעה אסים ומלכה, קומבינציה מעולה שככל הנראה בדרך לניצחון קליל על הכלב ממולו שלא רואה את המלכודת. השמאליים הם לוקה, טריי וג'ה, השחקנים המבינים בעלי הכלים לנצח ואילו "הירו" מצטייר, תרתי משמע, כאחד שלא אמור לשבת בשולחן הזה. אמנם, אנחנו לא רואים את הקלפים שלו, לא יודעים בדיוק מה הוא מחזיק באמתחתו.

הירו עשה שיפור דרסטי בשלושת השנים הראשונות שלו, כקלעי, כפליי-מייקר ואפילו כריבאונדר. סקוררים כאלו, שמשייטים בדרך כלל לאורך התיכון ותקופת הקולג'ים, לוקחים יותר זמן לפתוח את האספקטים השונים במשחק שלהם כאשר הם מגיעים למקצוענים, אם בכלל. הירו היה יכול ליפול לקטגוריה של הדיון וייטרס ודומיו שנשארים בליגה למשך שנים, קצת חמים וקצת קרים, ללא השפעה משמעותית על הליגה ואם יתמזל מזלם, לברון יגייסם לכמה דקות ספסל במשחק וירשמו אליפות לשמם.

עונת הסופמור של הירו, כמו של רוב השחקנים, הייתה עונת מפנה בקריירה שלו. לאחר התצוגות ההיסטוריות בפלייאוף של הבועה, בו ההיט הגיעו לגמר עם קרדיט לא מבוטל לזכותו של הירו, הוא הציג עונה פושרת. הוא הראה שיפור ביכולת המסירה שלו כמוביל כדור שני, קטף יותר כדורים חוזרים ושיפר את עמודת הנקודות, אך הוא לא הגיע לציפיות הבלתי אפשריות שהוצבו בפניו לפני תחילת העונה, שבסופה נחקקה כמאכזבת מאוד, שלא בהכרח בצדק.

הירו וכל חבריו לקבוצה קיבלו זמן מנוחה כמעט אפסי שלא באשמתם, אלא בגלל שהליגה רצתה להתחיל את העונה כמה שיותר מהר. הוא חוה כאבי גדילה בניסיון לרכז יותר וגם נפצע במהלך העונה ושיחק רק 54 משחקים לשמחתם של המלעיזים. גם הירו וגם ההיט לא הגיעו להישגים שרצו אשתקד וסיימו את העונה עם ראש מושפל לאחר הסוויפ מול הבאקס בסיבוב הראשון.

ציור "משחק הפוקר" הוא הראשון מסדרה של 18 ציורים עליהם מוצגים כלבים משתתפים במשחק העתיק פרי מכחולו של קסיוס מרסלוס קולידג', שצייר אותם עבור חברת סיגרים בסוף המאה ה-19 כציורי פרסומת. ציורים שהפכו לקאלט בתרבות העולמית בכלל והאמריקאית בפרט. כמו המיאמי היט, הם תמיד מגיעים כקבוצה, משחקים כמו בולדוגים ונמצאים בכל מקום, כל הזמן. סדרת ציירים שנמצאים ברשימת המכירות לצד היצירות הרווחיות ביותר בהיסטוריה, למרות שהרבה אנשים לא מבינים איך ולמה. הכלב המחייך בצד ימין של הציור הראשון, שמתפרש כאחד שעומד להפסיד את כל הז'יטונים, מראה השנה שהוא מחזיק בכמה קלפים בשרוול שלו שיכולים להיות קריטיים בבואו של הפלייאוף בעוד מספר חודשים.

הפלייאוף הוא המקום בו מתקצרות רוטציות ושחקני החמישייה כמעט ולא מקבלים מנוחה, שכן כל אחת כזו יכולה לגרום לסיום השנה והדחה מטורניר הכדורסל החשוב על הפלנטה. השאלה הקשה שעומדת בפני אריק ספולסטרה היא האם הצלף מקאנטאקי צריך לפתוח בחמישייה, ואם כן, אז מתי?

נתחיל במבט קצר לחמישייה – קייל לאורי, ג'ימי באטלר, דאנקן רובינסון, פי.ג'יי. טאקר ובאם אדביאו. חמישה שחקנים עם תפקידים מוגדרים בהתקפה – לאורי כרכז קלאסי מוביל את ההתקפה, מוצא את חבריו לאסיסטים (7.5 בונבונים לערב), ג'ימי באטלר הסטאר והמבצע הסופי שלוקח על עצמו את המשחק כשצריך ושמח להקריס עליו את ההגנה כדי למצוא את קלעים פנויים, דאנקן רובינסון הצלף מושך אש תמידית גם בתקופה קרה שלו מדאונטאון בשל היכולת שלו להתחמם ברגע, פי.ג'יי קולע שלשות יעילות מהפינות אך גם הפך לנשק משופר בהתקפת הפיק נ' רול ובאם אדביאו מסיים בצבע עם ידה רכה לחצי מרחק. החמישייה מובילה את הקבוצה הזו לדירוג ההתקפי השישי בטיבו בליגה.

על פניו, הירו אמור להיכנס בקלות לחמישייה הזו במקום רובינסון. הוא קולע 1.4 שלשות מקאץ' אנד שוט במשחק באחוזים פנטסטיים של 43.3% מעבר לקשת כאשר משחרר זריקה מאסיסט מהיר. הוא מגן טוב מרובינסון ויכול לספק ניצוץ התקפי כאשר באטלר או באם ברצף חלש. בפועל, ניכר כי משהו קצת מקרטע כשהירו משחק יחד עם באם ובאטלר. בתור שלישייה יחדיו על הפרקט, הם מציגים את הדירוג ההתקפי הגרוע ביותר בקבוצה מבין כלל השלישיות שבילו יחדיו מעל 100 דקות על המגרש העונה, עם 89.2 נקודות דירוג. 22.4 נקודות פחות מהדירוג הקבוצתי הכללי.

יש כמה סיבות לכך שהשלישייה הזו לא עובדת כפי שמצופה ממנה העונה:

הראשונה, ג'ימי באטלר וטיילר הירו הם שני שחקנים אלפא שאוהבים לסיים התקפות בעצמם, יש להם מערכת יחסים מצוינת מחוץ למגרש אבל זה ניגוח ראשים בלתי נמנע כאשר שניהם נמצאים על הפרקט בו זמנית.

השנייה והחשובה ביותר, השלישייה הזו לא מקבלת מספיק הזדמנויות לשחק יחדיו בקונסטלציה של החמישייה עם לאורי וטאקר. לפי Cleaning the Glass, הליינאפ הזה קיבל יחדיו רק 33 פוזשנים משותפים העונה, מקום עשירי בלבד בין כל החמישיות השונות שראו פרקט אצל ההיט העונה. בפלייאוף, רוצים את חמשת השחקנים הטובים ביותר של על המגרש לסיים משחק. להיט היה את זה בתקופת לברון, לווריורס הייתה חמישיית מוות בתקופה של דוראנט וכך גם למילווקי בשנה שעברה. אין ספק שאלו חמשת השחקנים שצריכים להיות על הפרקט בשביל אריק ספולסטרה ברגעים המכריעים של העונה, על פי הכושר הנוכחי שלהם. טיילר הירו קלע הכי הרבה סלי שדה העונה ברבע הרביעי עם 44 (מקדים את דמאר דרוזן ב-1), אין סיכוי שהוא יצפה מהצד בזמן שדאנקן רובינסון משחק בסיום משחק על עונה שלמה בפלייאוף. זה ליינאפ שאמור לפרק יריבות אך בינתיים הוא בהבדל של 17.5- נקודות פר 100 פוזשנים בניגוד לממוצע הקבוצתי.

ניתן וצריך לייחס את הכישלון של החמישייה הזו לסכמה ההתקפית שהם מריצים. השנה, לראשונה בתקופת ספולטרה המאמן אותם מאז עונת 08/09, ההיט מקיימים פחות מ-80% מההתקפות שלהם בחצי מגרש. ספולסטרה מוכיח פעם נוספת שהוא לא מפחד לשנות פילוסופיות ומוסכמות על פי השחקנים שלו וחוזקותיהם. זה יכול להיות החזרה של הגנה אזורית רחבה לקבוצה כאשר כל השאר כבר כמעט ויתרו עליה לגמרי וזה יכול להיות להריץ את הקבוצה שלו להתקפות מתפרצות, בהם היעילות של ההיט מרקיעה שחקים. הם מוסיפים 4.8 נקודות פר 100 התקפות. מקום שני בליגה בקטגוריה.

הליינאפ של לאורי-הירו-באטלר-טאקר-אדביאו מקיים 88.1% מההתקפות שלי בחצי מגרש, הנתון הגבוה ביותר מבין כל הליינאפים ששיחקו מעל 20 פוזשנים משותפים (ישנם 21 כאלו אצל ההיט העונה). לאורי דוחף את ההתקפות של מיאמי, הירו אוהב לירות שלשות במתפרצת וג'ימי, באם וטאקר ישמחו לסיים עם סל קל ומהיר. הם חייבים להדליק אש ולצאת קדימה עם החמישייה הזו. חלק מזה נופל על קואץ' ספו, אבל השחקנים חייבים לקחת את המושכות ולהגביר את הקצב כאשר החמישייה הזו על המגרש.

חשוב לציין שחלק מהבעיה היא השילוב של ג'ימי באטלר ובאם אדביאו שלא בהכרח כולל את הירו.

התזוזה מסגנון המשחק שמיטיב עם ההיט העונה כאשר ג'ימי ובאם משחקים יחדיו, פוגמת בנשק החשוב ביותר של הכדורסל המודרני: הזריקה לשלוש. טיילר (27% כאשר ג'ימי ובאם יחד, 40% בלעדיהם), קייל, דאנקן ופיג'יי מציגים נפילה באחוזיהם מעבר לקשת בדקות בהם באטלר ואדביאו חולקים פרקט. לג'ימי ובאם יש את היכולת לרווח את הפרקט יותר ממה שהם עושים כעת, דבר כזה יכול להמשיך ולפתח את ההתקפה ולהשיג עוד זריקות פנויות לחבריהם.

מתחילת תהליך הכתבה, הקליפרס בעונת 18/19 עלו לי לראש. היו כמה גורמים שהיוו את המפלה שלהם מול דנבר בסיבוב השני ההוא לאחר שהובילו ב-3-1, אך בעיניי העיקרית שבהם הייתה שהם לא נתנו לקוואי לאונרד ופול ג'ורג' לשחק יחד ולהתרגל לחמישייה הרצחנית שלהם על הנייר, שעבורי הייתה עם הסיכוי הטוב ביותר להניף את גביע הלארי אובריאן באותה עונה.

אני גורס כעת כי הירו מוכרח לקבל את התרגול הזה ובהקדם. אוהדי ההיט מריירים רק מהרעיון של לאורי מוביל כדור, עושה תרגילי "קרניים" עם שני חסימות עוצמתיות של אדביאו וטאקר ומנתח את ההגנה כאשר גם ג'ימי וגם טיילר זזים ללא כדור, מחכים לקבל כדור מתחת לסל או לשלשה בקאץ' אנד שוט. בנוסף כמובן לשני הגבוהים שמתגלגלים ויוצרים דילמה כמעט בלתי אפשרית להגנה העומדת מולם.

אם "משחק הפוקר" נמכר ב-658 אלף דולר, 121 שנים לאחר שנוצר כפרופגנדה לחברת טבק, הירו יכול להשתחל לחמישייה של מיאמי שמסוגלת להקשות את החיים של כל אחת העומדת בדרכה לאליפות רביעית מאז 2006.

לפוסט הזה יש 7 תגובות

  1. פוסט מצויין. תודה עידו. במקרה של טיילר, עד כמה שאני יכול 'להרגיש' מהנוכחות שלו על הפרקט, ודרך הטיווי, לי יש רושם שאין לו אופי של 'שחקן נששי'. לכן אם אני מאמן מיאמי אני מעלה אותו בחמישייה. שמתי גם לב שכשהוא בחמישייה הוא משחק בהרבה יותר בטחון מאשר כשהוא נכנס כשחקן נששי. בכלל, 'שחקן ששי' הוא תפקיד שתמיד נעשה טוב יותר ע"י שחקנים וותיקים ומנוסים שכבר חוו את חוויית העלייה בחמישייה, ולעלות בתור 'ששי' התאים להם בול (הבליצ'ק, ג'ינובלי). אף פעם לא היה 'שחקן ששי' גדול שהיה צעיר כטיילר הירו.

  2. חווה עונת קריירה כשחקן שישי. שם מספרים מצוינים ומיאמי במקום השלישי במזרח שזה הרבה יותר טוב ממה שהרוב חזו לה. אני לא רואה שום סיבה הגיונית לשנות.
    אגב, הוא אפילו לא המחליף עם הממוצע הכי גבוה שהיה. היו שחקנים שישיים עם ממוצעים יותר גבוהים לאורך ההיסטוריה.

  3. יש משפט שאומר שלא חשוב מי פותח אלא מי מסיים את המשחק (שהכסף על השולחן).
    .
    רובינסון קלעי טוב ממנו ומרווח את המגרש עם התנועה שלו בלי כדור והיכולת שלו להעלות לזריקה ללא כדרורים מיותרים. נכון שרובינסון עד כה לא ממש בעניינים, אבל הריווח שלו חשוב בחמישייה עם באטלר ואדבאיו.
    הירו מוביל את החמישייה השניה ומסיים משחקים בתור אופציה שמסוגל להוריד כדור לרצפה וליצור לעצמו ולאחרים, עצם העובדה שהירו עולה מהספסל ומוביל את המחליפים נותנת לו נפח זריקות ואחריות שספק אם היה מקבל בחמישייה לצג באטלר, לאורי ואדבאיו.
    ועדיין, הוא מסיים משחקים לצד באטלר ושות', כי שפוט מאוד, בסיום הולכים עם מי שחם וטוב.
    לא ממש ראיתי איזשהי "עוינות" בין הירו לבאטלר על המגרש.
    באטלר במיאמי מוותר על הכדור ולוקח אותו רק כשהוא מרגיש שצריך.

  4. ניתוח מעניין מאד, תודה רבה רבינוביץ.
    .
    כמה מחשבות:
    .
    יש הרבה היגיון ברעיון של לתרגל את חמישית המוות במהלך השנה כדי להערך לפלייאוף, והדוגמא של הקליפרס של 2020 בהחלט רלבנטית בהקשר הזה. יתכן שספולסטרה חושב שעדיין מוקדם לכך, והוא רוצה לשפשף את החמישיה עם רובינסון בכלל, ואת רובינסון, שהתחיל את העונה קצת צולע, בפרט. אם אכן כך, יתכן שחמישית המוות תקבל יותר דקות בהמשך, ובעיקר אחרי האולסטאר.
    .
    אפשרות נוספת, ואני לא מספיק מכיר את מיאמי כדי להגיד אם היא רלבנטית או לא, היא שאין לה שחקן יוצר אחר שיכול להוביל את הספסל, ואז צריך להעלות איתם את לאורי, נניח, ולא את רובינסון. כשהשאלה היא לאורי או הירו, ולא רובינסון או הירו, אפשר להבין למה הירו נשאר על הספסל. בנוסף, מכיוון שלאורי חדש בקבוצה אפשר בהחלט להבין מדוע בשלב זה של העונה ספולסטרה יעדיף לבדוק איך לאורי מסתדר בחמישיה מאשר לתרגל שם את הירו שנמצא אצלו כבר שנה שלישית. כנ"ל בנוגע לטאקר.
    .
    בקיצור, יש אפשרות שאתה צודק בנוגע לפלייאוף, אבל ספולסטרה פשוט מתמקד כרגע בשחקנים אחרים והרכבים אחרים כי הוא בונה את הקבוצה מחדש אחרי השינויים בקיץ, ולא מכיוון שהוא ממעיט בערכו של הירו.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט