עוד שלישי מגיע אלינו והפעם עם כמה קרבות שהשנים האחרונות הוציאו מהם רק טוב. קרב הקצוות יפגיש את דטרויט ומיאמי, ניו יורק ולוס אנג'לס יחליטו מי הם, דנבר ופורטלנד יחליפו חוויות מהמילואים והקליפרס יפגשו את דאלאס נטולי לוקה. לצערי השבועות האחרונים די עמוסים אז לא אוכל לכתוב פתיח אך אחזור לכך כשאתפנה.

מחר, לפני 18 שנים, נפל דבר בעולם: הראפ, שעד אז היה רק בחיתוליו ועוד לא נכנס אל המיינסטרים, קיבל את מה שמגיע לו – אלבום שיגיע לראש המצעד בארצות הברית ויתחיל את המהפכה שאת התוצאות שלה אנחנו רואים עד היום. על האלבום הזה היה חתום אדם בשם קלווין קורדוזר ברודוס ג'וניור, אבל יש כאלה שקוראים לו סנופ דוג. האלבום הראשון שלו, doggystyle, שהמילה אדיר קטנה עליו מאוד, ילווה את הפריוויו. מתחילים:

02:00     דטרויט פיסטונס (12-4) – מיאמי היט (6-11)

הביתית

הבוכנות ממשיכות במאבק על הלוטרי ולא יכולים להיות כל כך מרוצים כשבאמתחתם ארבעה ניצחונות שכנראה השיגו בטעות. הקבוצה קולעת פחות מ 100 נקודות למשחק למרות שבחמשת המשחקים האחרונים היא עברה את הרף כשיוצא הדופן היה הניצחון על אינדיאנה. לזכות דטרויט אפשר לומר שהיא מקשה לא פעם גם על קבוצות טובות ממנה בהרבה ושבהחלט יש לה ברוסטר שחקנים שמתאימים לקבוצת פלייאוף ובראשם ג'רמי גראנט שקולע כמעט 20 נק' למשחק באחוזים לא רעים מכל הטווחים. אליו מצטרף קאנינגהאם הרוקי שבתור גארד גבוה יחסית יש לו את היכולת לקלוט ריבאונדים (6.4 למשחק, הכי גבוה בקבוצה) כך שאולי יש עתיד רחוק לפיסטונס. בעתיד הקרוב, כלומר הערב, היא תשחק מול מיאמי שהמשחק תלוי במאת האחוזים ביכולת שלה. דטרויט יכולה לנסות להקשות על ההיט אבל אם אחד השחקנים המרכזיים יתפוס יום טוב אין לה כל כך מה לעשות הגנתית. התקפית המצב עוד יותר עגום כשלולא העובדה שאוקלהומה סיטי קיימת הייתה מדורגת אחרונה בליגה בנקודות ואין לה אף שחקן עם פוטנציאל התפוצצות או כזה שנותן תפוקה של מעל 20 נקודות. אייזאה סטיוארט וקלי אוליניק בחוץ.

האורחת

למרות המאזן, מיאמי עדיין חידה. אמנם על הנייר מדובר בקבוצה מאוזנת כאשר ההתקפה מדורגת שמינית בליגה וההגנה מרשימה עוד יותר עם 102.4 נקודות ליריבה (מקום 3), אבל משהו מרגיש שזה עוד לא זה. אחרי פתיחה חזקה מאוד היא עומדת על מאזן חצוי בעשרת המשחקים האחרונים ומראה לפעמים חריקות תמוהות שלא ממש מתאימות לפרוסס שאמור להיות יותר יציב. אסביר: ארבעה שחקנים בקבוצה יכולים בערב נתון לתת תפוקה של למעלה מ 25 נקודות. כמעט אף קבוצה בליגה לא יכולה להתפאר בסגל דומה, שכולל גם את רובנסון ופי ג'יי טאקר. כמות מרשימה כזאת של יוצרי נקודות בעמדות שונות לא אמורה להתקשות בהתקפה שבעשרת המשחקים האחרונים מדורגת במקום ה 19 בליגה. סיבות? אפשר לחשוב על כמה כיוונים: ראשית, השלשות. בעשרת המשחקים האחרונים מיאמי קולעת 33.6% לשלוש ב 34.2 נסיונות מחוץ לקשת. אפילו יוסטון זרקה יותר. באטלר בעונה מזעזעת מחוץ לקשת והוא גם לא זורק (נעזוב את הנתונים, הם מביכים מדי). דאנקן רובינסון קולע סביר אבל גם לא מספיק ופי ג'יי טאקר שיכול בהחלט להוסיף לא מקבל מספיק הזדמנויות. שנית, הספסל. החמישייה של מיאמי לדעתי היא הטובה בליגה בשני צידי המגרש אבל כשמחפשים שחקנים משלימים מתחילים להתגעגע לאולדיפו, וזה לא סימן טוב. באטלר אמנם יכול לשחק 45 דקות על בסיס יומיומי אבל לאורי שכבר לא צעיר ואדביו שצריך להתמודד עם הסנטרים של הליגה יתקשו יותר עם העומס. זה הזמן להתחיל לבדוק האם במעמקי הספסל יש מי שיוכל לקבל על עצמו את המשימה כשבאטלר ולאורי צריכים להיות על המגרש כמה שפחות ביחד במשחקים שבהם זה מתאפשר. הלילה, לדוגמא, זה בהחלט יכול לקרות מול דטרויט המוגבלת מאוד. אגב, אשמח מאוד לשמוע את דעתכם אבל אני ממש לא מבין את האמון של ספולסטרה בדאנקן רובינסון, שגם בספק למשחק הערב. מרקיף מוריס גם בחוץ.

עוצרים בווגאס: האורחת תבוא לסמן וי. מיאמי ב 22.

02:30     ניו יורק ניקס (8-9) – לוס אנג'לס לייקרס (9-9)

הביתית

הניקס במאזן כמעט חצוי נמצאים כרגע במקום התשיעי במזרח הצפוף. הסיפור המרכזי הוא קמבה ווקר שחווה ירידה דרסטית בכל האספקטים השונים של המשחק, כשהמעבר לניו יורק היה אמור לתת לו את האפשרות לקחת על עצמו קצת יותר כמו בשארלוט. ובכן, ממש לא. האולסטאר לשעבר עומד על 11.7 נקודות בלבד, 8 נקודות הבדל מהעונה שעברה וכמעט 15 פחות מהעונה האחרונה בשארלוט. הזדקנות עדיין לא באה בחשבון בגיל 31 ויותר מכך האחוזים מדברים בעד עצמם: 43.1% מהשדה ו 41.7% לשלוש. מסקנה – הבחור פשוט לא זורק. הוא לא מצליח להשתלב בהתקפה של הניקס שהייתה אמורה לעבוד טוב עם רנדל בצבע ופורנייה בכנף אבל משום מה הוא לא מקבל הרבה דקות וזה מובן לאור העובדה שהניקס ב -6.6 כשהוא על המגרש. די מבלבל. אגב, דריק רוז ב +6.6, לאוהבי הסימטריה. אה, גם ג'וליוס רנדל בקבוצה, עדיין עושה הכל מהכל ומבטיח הופעת אולסטאר קרובה, אבל ההגנה של הקבוצה שהייתה נקודת החוזקה שלה בעונה הקודמת התפיידה ומדורגת 18 בליגה. ועדיין, הניקס במאזן חיובי ויכולים למצוא את צורת המשחק שתוכל להתאים לכולם וגם להביא נצחונות. הערב יהיה לה מפגש שעל הנייר היה יכול להיות מאוד מרתק אבל בפועל יש מצב שנראה שוב את הלייקרס בלי שני הכוכבים שלהם ובמקרה כזה הניקס יוכלו להשיג ניצחון חשוב לפני המשחק המאוד קשה מול פיניקס בשבת.

האורחת

לפעמים נדמה שמדברים כל כך הרבה על הלייקרס עד שיש תחושה שלא אומרים כלום על הלייקרס. שני נצחונות בלבד של הקבוצה עם המאזן החצוי היו מול קבוצות עם מאזן חיובי ושניהם היו בהארכה (בק טו בק אגב). מעבר לזה השחקנים של ווגל ניצחו קבוצות תחתית דרך ההתקפה שמדורגת שישית בליגה בנקודות ושמינית באסיסטים. הגנה? מאן דכר שמיה. 113.4 נקודות הלייקרס מאפשרים ליריבות שלהן לקלוע וזה כשברוסטר נמצא אחד השומרים הטובים בליגה. מאוד קשה להבין מי בדיוק מנהל את ההתקפה כשכרגע ווסטברוק לוקח על עצמו את התפקיד ישר ואין תכנית משחק ברורה, בטח כשלברון בחוץ. כרמלו בעונת חזרה טובה מאוד עם קליעה נהדרת מכל הטווחים והשתדלות מורגשת בהגנה, אבל בהרכב הנוכחי זה נראה כמו כל הקריירה שלו: הרבה מאוד נקודות, מעט מדי נצחונות. כמה סמלי שהערב הוא חוזר לפגוש את האקסית המיתולוגית כשהשאלות על הקבוצה מאוד דומות לאלה של הניקס בתקופתו, אבל בניגוד לתקופה ההיא אי אפשר לומר שהבעיות באשמתו. ולסיום – דייויס. יש מצב שהוא לא ישחק היום אבל השאלה צריכה להישאל והיא – האם הוא בנוי להנהיג קבוצה לבד. נכון שהלייקרס של עכשיו היא דוגמה רעה אבל בהיעדרו של לברון והעובדה שזאת העונה הראשונה של ראס בקבוצה הוא חייב לקחת על עצמו יותר וגם להשתמש ביכולת הקליעה שלו לרווח יותר עת המשחק. נכון לעכשיו הוא לא מהווה איום לשלוש אבל המיקום שלו על המגרש וההחלטה לקחת חלק מההתקפות על עצמו חשובה בשביל להשיג נצחונות יקרים בתקופה שלברון לא משחק. כאמור, דיוויס בספק, ריברס בחוץ.

עוצרים בווגאס: מבחן מעניין לשתי הקבוצות, בסוף ניו יורק תנצח ב 3, במשחק עם סקור מאוד נמוך.

05:00     פורטלנד טרייל בלייזרס (8-9) – דנבר נאגטס (8-9)

מפגש רותח בין שתי קבוצות שתמיד תענוג לראות אותן אחת מול השניה.

הביתית

חזרתו של הלילארד? הכוכב שהתחיל את העונה די מגמגם מתחיל לחזור ליכולת הרגילה שלו כשבראשון הוא פירק במו ידיו את פילי האומללה. בחמשת המשחקים האחרונים בהם פורטלנד ניצחה ארבעה, לילארד חזר לקליעה של השנה שעברה עם 40% לשלוש ו 42.1% מהשדה. אלא שהסיפור האמיתי נמצא במקום אחר – בכמות הפעמים בהן הוא הלך לקו: במשחק הקודם מול פילי הוא קלע 14 מתוך 14 הנסיונות שלו בזריקות עונשין, בסך הכל בחמשת המשחקים האחרונים מדובר על 6.8 ניסיונות מהקו ב 96% יעילות. בעקבות היכולת החלשה שלו מחוץ לקשת הוא היה חייב לחדור לסל משם הוא נשלח לקו והאסטרטגיה הזאת מתבררת כיעילה ואולי גם עוזרת לו להיכנס לזון. הוא עוד רחוק מליישר את הסטטיסטיקה החלשה שלו מתחילת העונה אבל עם העזרה של מקולום ונורקיץ' יש מצב שאפשר להכריז שהוא חזר. ואם כן, חדשות רעות לדנבר הלילה. אין נעדרים בשורות הבלייזרס נכון לעכשיו.

האורחת

מי אתם? זה מה שאני שואל את עצמי בכל פעם שאני רואה משחק של החבורה בהנהגת יוקיץ'. הכוכב אותו כוכב, המאמן אותו המאמן וגם הצוות המסייע לא השתנה דרמטית. ועדיין, דנבר בעיצומו של רצף משחקים נוראי שהתחיל עם ניצחון על פורטלנד מיודעתנו והמשיך עם ארבעה הפסדים לקבוצות צמרת, כשאחרי המשחק הזה עוד יש לה משחק מול מילווקי בבית ואחר כך מול מיאמי בחוץ. רצף ההפסדים לא מפריע לה להמשיך להחזיק את ההגנה השנייה בטיבה בליגה למרות רשימת פצועים לא קצרה בכלל. ההתקפה שמוטלת כמעט לגמרי על יוקיץ' שנמצא בעונה מעולה מבחינתו מתקשה מול הגנות ורסטיליות שיכולות לחיות עם הנקודות שהג'וקר שם על הלוח. ניהול המשחק עובר דרכו בהיעדרו של מארי והתוצאה היא 6.4 אסיסטים (ועוד איזה אסיסטים) וגם 13.6 ריבאונדים שמעידים על קרבה כמעט אוטומטית לצבע. הלילה, לצער הלב, הוא כנראה ישב על הספסל ויראה את חבריו מנסים להתמודד עם לילארד שאמור להיות חד יותר מאשר במפגש הקודם בין הקבוצות. ואם זה לא מספיק, מייקל פורטר ג'וניור ייעדר גם ממשחק שהיה לו הרבה מאוד פוטנציאל. באסה.

05:30     לוס אנג'לס קליפרס (7-10) – דאלאס מאבריקס (7-9)

הביתית

הקבוצה הכי שפויה ב LA מגיעה למשחק הזה עם תחושה כללית טובה אבל קצת מוזרה לאור ההפסדים לממפיס וניו אורלינס בסוף השבוע שעבר. כמו בשנים האחרונות ניתן ממש לראות משחקים בהם הקליפרס קורסים לתוך עצמם, מתבלבלים ולא מצליחים לקלוע אף זריקה. כל זה מול קבוצות בינוניות או חלשות כשבתוך רצף הנצחונות של תחילת חודש נובמבר הקליפרס גברו גם על מיאמי ושארלוט אבל כמו אחותה עדיין לא שיחקה מספיק מול קבוצות צמרת כך שהיכולת עדיין מוטלת בסימן שאלה. המפגש הערב עם דאלאס היה אמור להיות מאוד מעניין לאור העובדה שמדובר במשחק שני במיני-סדרה בין שתי קבוצות עם לא מעט היסטוריה קרובה. אלא שדאלאס, כמו במשחק בראשון, יעלו ללא לוקה כך שהפוטנציאל ההתקפי של המאבס נמוך מאוד בעוד ההגנה הסולידית של הקליפרס אמורה להסדר עם פורזינגיס ושות'. אלא שבשביל לנצח הם צריכים גם לקלוע ואת זה, לאור המשחקים האחרונים, לפעמים קשה להם לעשות. מוריס ובאטום בחוץ.

האורחת

מוזר קצת לרחם על קבוצה שיש לה מאזן חיובי אבל עדיין זאת התחושה ביחס למאבס, שבלי לוקה היו צריכים לפגוש את דנבר, פיניקס פעמיים והקליפרס פעמיים. אחרי המשחק הקרוב הם יטוסו הביתה לעוד מפגש קשה מול ווישנגטון ואחר כך יוכלו קצת לנוח ולצבור ניצחונות. איך בכל זאת היא חמישית במערב? על פניו, המספרים מראים על קבוצה שכמעט בכל תחום היא נמצאת בחצי התחתון של הטבלה. הנתון המעודד היחיד שייך להגנה שנמצאת במקום ה 13 והלא-רע אבל אפשר לצרף לה נתון מעניין אחר – איבודים. דאלאס מאבדת את הכדור הכי פחות בליגה על ידי משחק איטי יחסית ומאוד מדויק. האחוזים מהשדה והמשלוש לא מרהיבים אבל שמירת הפוזשנים והמשמעת בשני צידי המגרש מאפשרת לה להאט את הקצב ולייצר מצבים נוחים יותר מבלי לאבד את הכדור. כמובן שהחוסר האובייקטיבי בנקודות לא ממש עובד מול קבוצות התקפה מדויקות יותר אבל דווקא הלילה מול הקליפרס יש סיכוי שעם סקור נמוך (כמו שהיה ביניהן במשחק הקודם) יש לה סיכוי. אם ג'ורג' תופס יום טוב וזובאץ יסגור את פורזי טוב לריבאונד יהיה לדאלאס קשה עד קשה מאוד. לוקה כאמור על אזרחי.

עוצרים בווגאס: יש לי תחושה שדאלאס ירצו יותר. מאבס ב 6 כששתי הקבוצות לא עוברות את קו ה 100.