כשלברון ג'יימס עולה לשחק עם הלייקרס, הכל בקבוצה משתנה: הצורה, הריח, התנופה, הקואורדינציה. אפילו כל שחקן נראה לפתע יותר טוב. השאלה היא כמה זמן זה מחזיק מעמד

אתם יודעים שאני רואה כדורסל כבר הרבה זמן. הייתי וראיתי הרבה משחקים בהם שחקן שנעדר כמה משחקים חוזר לקבוצה לשחק. אבל אף פעם לא ראיתי, לא חשתי, ולא הרגשתי מה שהרגשתי כשלברון עלה עם הלייקרס נגד הסלטיקס: לפתע הלייקרס נראים – כולם – יותר טוב. כאילו איזו רוח נסכה עליהם וכל שחקן נראה לפתע כאילו קיבל מין הפריה מלברון. כולם נראים בטוחים בעצמם יותר, והמשחק של כולם משתבח. כאילו אף אחד לא רוצה לאכזב את הבוס.

זה ארך כ-20 דקות בהם הלייקרס השתפרו – במיוחד אנטוני דייויס שליד לברון הוא משתפר ב-200%. הוא קלע 18 (סיים עם 31) והיה האנטוני דייויס שתמיד חשבנו שהוא יכול להיות, אבל הוא אכזב שוב ושוב ללא לברון. מי שסבל מחזרתו של לברון היה ראסל ווסטברוק שבצ'יק הפך מהאיש החשוב של הלייקרס לשחקן שמקבל שאריות. כשהוא משחק עם לברון, כמעט לא רואים אותו. כשהוא משחק ללא לברון הוא משמעותי יותר.

אבל…ההשראה של לברון הלכה ונחלשה ככל שהמשחק נמשך. ברבע השלישי לברון עצמו לא היה יותר מעוד שחקן בינוני שאיבד כדורים, החמיץ מקרוב, והסלטיקס קפצה ליתרון שהסתובב סביב 10. נוכחותו במשחק לא הוסיפה ולא הורידה.

הגיע הרבע הרביעי.

ווסטברוק ניכנס מצויין לסל אבל מחליט להוציא כדור החוצה ללברון, שני מטרים מחוץ לקשת, והוא משחיל שלשה נהדרת. האם ההשראה תחזור?

מיד אחרי זה באו שתי החטאות פאולים של אל הורפורד וחשבתי שאולי הלייקרס תוכל לחזור למשחק.

אבל טאטום – השחקן הטוב ביותר על הפארקט הערב ברמות – דאג שזה לא יקרה. היתרון המשיך להסתובב סביב 10-12 לסלטיקס.

לברון נכנס ב-94-105 עם 6:49 דק' לסיום.

הוא מיד קובר שלשה.

אבל הוא עייף. הנוכחות שלה כבר לא מפרה שום אנרגיה או הברקה באף שחקן לייקרס אחד. להיפך – – עייפותו משרה עייפות ומשחק מלא שגיאות של שחקני הלייקרס, ומצד שני טאטום ממשיך לירות מקרוב ומרחוק ומסיים עם 37..

בסיום הערב, לברון קלע באחוזים מצויינים (10 מ-16) וסיים עם 24 נק'. לכל שחקן אחר אחרי החמצת כל כך הרבה משחקים זאת הייתה תוצרת ראויה ביותר. ללברון? ס"ה משחק לא רע בכלל ל-32 הדקות ששיחק, אבל אחרי ההשראה של תחילת המשחק, היה זה סיום די עצוב לו ולכל הלייקרס.

ב-4:26 המאמן פרנק ווגל מרים דגל לבן ומכניס את החמישייה השנייה. נגמר 108-130

רודי גיי הצטרף ליוטה ג'אז והסיפתח שלו היה לא יאומן. תגבורת רצינית לג'אז

יוטה ג'אז מצאה נשק חדש אתמול כשהיא הלחימה את טורונטו 103-119, ולנשק החדש קוראים רודי גיי. רודי המבוגר היה MAGNIFICENT. שבע משמונה מהפארקט ו-5 מ-6 מהטריי. הוא גם שם את הכדור לכדרור והעניש שומרים נמוכים בכניסות לטבעת.

רודי הוא שחקן היכול לשחק כל תפקיד, כולל שוטינג גארד עם גופו הגדול – 2.06 מ' ו-116 ק"ג – ולכן הוא מעניש לרוב שומרים נמוכים ממנו.

Hustle by @jordanclarksons, bucket by @rudygay#TakeNote pic.twitter.com/qSRoOi9KSu

— Utah Jazz (@utahjazz) November 19, 2021

הוא בן 35 אבל נגד טורונטו הוא נראה – ושיחק – כמו שחקן הצעיר ממנו בעשר שנים. בהגנה גופו הגדול עזר לו למלא שטח, לקחת ריבאונדים, ולסגור קווי כניסה.

האם הוא יקלע 5 מ-6 מה-3 כל ערב? בוודאי שלא, אבל ההשפעה שלו בהתקפה והגנה תורגש בכל משחק. אוהדי הג'אז באתר חייבים להודות שהקבוצה נראתה ללא רוח חיים מיוחדת וייתכן שרודי גיי הוא-הוא הדבר שהרופא ציווה.

כנראה שהנוכחות של רודי גיי עשתה טוב גם לג'ו אינגלס שסוף סוף תפס ערב גדול עבור הג'אז. היה לו סיפור עם מיצ'ל בקשר לאיבוד כדור, אבל אולי זה מה שהוא היה צריך כדי לתפוס משחק:

Joe do be jinglin' #TakeNote pic.twitter.com/FwcGrha9tm

— Utah Jazz (@utahjazz) November 19, 2021

אני לא יודע אם שמתם לב שכשאינגלס משחק טוב, הג'אז מנצחים. גם רויס או'ניל התחבר לחבורה ונתן משחק הגנה מצויין. אם הג'אז יצליחו להביא עוד מגן פרימטר טוב לצד או'ניל, ועם רודי גיי, הג'אז שהתחילו את העונה בצליעה, יהפכו שוב לחייה מסוכנת במערב.

סת' קרי מקווה לקבל INVITE לאליפות השלשות באול סטאר

סת' קרי מתחיל ליצור שם לעצמו בלי כל קשר לאחיו סטף או אביו דל. בסיקסרס הוא הפך לזורק השלשות האמין, ובחופשות בבית – כשהשניים עדיין גרו עם ההורים – סת' ניצח את סטף יותר מאשר הפסיד באליפויות H.O.R.S.E במגרש הביתי.

בריאיון עם מייקל סקוטו מ–HOOPSHYPE https://hoopshype.com/lists/seth-curry-ben-simmons-joel-embiid-future/ הוא נשאל בקשר לאפשרות שהוא ישתתף באליפות השלשות באול סטאר. "כמובן. אני מקווה שאוזמן", ואז הוא הוסיף, "אני מקווה לשבור את מה שאחי עשה בתחרות השלשות (הוא ניצח פעמיים ב-2010 ו-2015). האבא דל השתתף בשנות ה-90 אבל לא זכה. סת' השתתף כבר באליפות השלשות ב-2019, אבל לא עלה לגמר.

סת' הוא היום אחד מקלעי השלשות המעולים בליגה עם ממוצע מטמטם חושים של 46.5%.

פופ עונה לשאלה מה היה המפתח – הסוד – להצלחתו כמאמן

גרג פופוביץ' הוא אחד משלושת מאמני הכדורסל הגדולים ביותר שאימנו – או מאמנים – ב-NBA. השני הוא רד אורבך. לי יש את השלישי שלי, אבל כאן יש מקום לויכוח, אז נשאיר זאת לפעם אחרת.

גרג פופוביץ', מאמן סן אנטוניו ספארס, סוגר במהירות על שיא הניצחונות של דון נלסון ב-NBA, והייתה לו תשובה כמו שרק הפלח יכול לתת כשנשאל את ה-KEYS להצלחה שלו:

"DRAFT TIM DUNCAN". ואז הוא הוסיף, "AND STAY ALIVE LONG ENOUGH" (https://twitter.com/tom_orsborn/status/1461487630332403714

פופ בן ה-72 זכה בחמש אליפויות NBA שכולן באו עם טים דנקן בקבוצה. מאז שקנקן פרש, פופ הוא 179-225 (557.) לעומת הרקורד שלו עם טים דנקן 438-1072 (710.)

The 72-year-old Popovich has a good point in that most of his success as an NBA coach, including all five of his championship wins, came with Duncan on the roster. Since Duncan retired in 2016, Popovich has gone 225-179 (.557) as opposed to going 1072-438 (.710) with Duncan.

ללא קשר, לפופ יש היום 1,314 ניצחונות לעומת ה-1,335 של דון נלסון, ואני מנחש – אני כמעט בטוח – שהוא מחכה לשבור את שיאו של נלסון ואז לפרוש ולהשאיר את הקבוצה בידיה של המונד.