עם ההפסד של אינדיאנה אמש,  הת'אנדר עם ה-12-43 שלהם מובילה את הליגה (אינדיאנה 12-41).

הרוב נעשה ללא ראסל ווסטברוק.

אמש כולם היו מוזמנים לפתיחת המסעדה החדשה של קווין דוראנט בדאונטאון אוקלהומה סיטי ("SOUTHERN CUISINE" – 'הצלעות הטובות במדינה'). בעל המסעדה – המוביל במייל בריצה ל-MVP – היה במצב רוח טוב במיוחד. ראסל ווסטברוק חייך מאוזן לאוזן כי הערב הוא מתלבש למשחק נגד מיאמי. סקוט ברוקס שהזמין סטייק של קילו במקום צלעות על האש לא הבטיח שראסל ישחק, רק ש-"הוא יבוא מוכן עם שורטס וסניקרס, למקרה הצורך".

אין הרבה משחקים כאלה משך העונה הרגילה ש'מרגישים' כמו משחק שביעי בפלייאוף. דוראנט נגד לברון. מה יכול להיות טוב מזה? אולי ג'ון וויין נגד קלינט איסטווד, אבל לא הרבה דברים אחרים.

כששני מועמדי MVP רצים לתואר, המשחק ביניהם שווה חצי מהתואר כי לא חשוב מה הם עושים נגד פול ג'ורג' או קווין לאב; מה שחשוב הוא מה הם עושים במפגש 'ראש בראש'.

אני מכיר את הנפש של לברון. הוא יאמר לאריק ספואלסטרה, "הערב דוראנט הוא האיש שלי!". הוא ישמור עליו עד שיהיו לו שלושה פאולים. דוראנט לא ישמור על לברון כי לברון מעניין את דוראנט פחות משדוראנט מעניין את לברון. עניין של אופי וכבוד.  את לברון מעניין רק לרסק את דוראנט. את דוראנט מעניין רק 40 נקודות.

אז הערב נראה את ווסטברוק לראשונה מאז חג המולד, אחרי ניתוח ברך, כנראה רק על הספסל, אבל לא בטוח. הופעתו גם פחות חשובה מהמפגש בין שני המועמדים הראשיים ל-MVP כי משחק כזה הוא המפתח לבחירה של הרבה מוחות שבעוד כמה שבועות כבר ישלחו את הבחירה למשרדי ה-NBA, וזה המפגש האחרון בין השניים העונה, אלא אםן-כן ייפגשו בגמר ה-NBA.

לי המפגש ביניהם פחות חשוב מחזרתו של ווסטברוק לליין-אפ. אני יודע טוב כמוכם כמה טוב ראסל ווסטברוק. השאלה הגדולה היא לא כמה טוב הוא, אלא כמה טוב הוא לאוקלהומה סיטי ת'אנדר.

אתם זוכרים שכשג'יימס הארדן עזב כולם ריחמו על הת'אנדר, בעוד אני אמרתי, "רגע. הת'אנדר לא צריכים את הארדן כפי שחושבים. קלעי מרחוק כקווין מרטין יכול להיות להם טוב יותר כי הארדן הוא יותר מדי כמו ווסטברוק וכמו דוראנט, ומה שהוא תורם יורד מתרומת דוראנט ווסטברוק"? כפי שקורה ב-91% מהמקרים כאן, הדוק הזקן יודע על מה הוא מדבר. עובדה שאוקלהומה סיטי היא טובה הרבה יותר העונה משהיתה לפני עונותיים עם הארדן, וזה עוד ללא מרטין.

עכשיו עולה סוגייה חדשה שיכולתי להוסיף לפוסט של אתמול:

האם הת'אנדר טובה יותר ללא ראסל ווסטברוק?

מאז חג המולד היא הפסידה רק 6 משחקים בלעדיו וניצחה 21.

היכול להיות שהם יותר גדולים על ידי 'חיסור' מאשר 'תוספת'? במתמטיקה זה לא עובד, אבל כדורסל זו לא מתמטיקה.

השאלה הגדולה היא, CAN DURANT AND WESTBROOK CO-EXIST?

אל תביאו לי את הגמר לפני שתי עונות. אז זה היה דוראנט אחר, ווסטברוק אחר, והיה הארדן. כל המשוואה היתה אחרת.

העובדה הפשוטה היא שללא ווסטברוק עים ה-21.3 נק' שלו, ישנו את רג'י ג'קסון עם 13.6 שלו, אבל מאז חג המולד הוא 17.9 נק' למשחק. דוראנט – מאז חג המולד – הוא 35.7 נק' למשחק (עם 7.5 ריב' ו-6.3 אס', לעומת 6.0 ו-5.2 עם ווסטברוק). סרג'י איבקה היה עד חד המולד 11.9, והיום הוא 15.0. ג'רמי למב כמעט לא שיחק עד חג המולד והיום הוא תורם 10 נק' למשחק. גם דרק פישר וטאבו ספולושה הגדילו את תרומתם ב-2 נקודות לראש.

מה שאני מנסה לומר בשפה עדינה הוא שללא ראסל ווסטברוק התרומה של השאר יותר מכיסתה את חסרונו של ווסטברוק.

באול סטאר דוראנט נשאל כיצד משחקו שונה ללא ווסטברוק מאשר עם ווסטברוק. הוא היסס לפני שענה. יכול מאד להיות שהוא רצה להיות בטוח שתשובתו לא פוגעת בראסל. הוא לא ענה, רק זרק מבט של "MILD IRRITATION" הייתי אומר בשואל. לדוראנט תמיד היה מין צורך של "להגן על האח הקטן" כשנשאל בקשר לווסטברוק. הוא לעולם לא יודע שראבל מפריע לו מלהיות דוראנט. למייקל ג'ורדן אף פעם לא היתה בעייה כזאת כי סקוטי פיפן היה יותר 'עזר כנגדו' מאשר קופי של מייקל. אותו דבר דוויין ווייד ולברון: הם רק עוזרים אחד לשני מבלי שאי פעם יתנו הרגשה שאחד גורע ממשחקו של השני.

זהו אופיו של דוראנט שמעולם לא יאמר מילה רעה על ווסטברוק ולא משנה מה.

אבל אין כלל שאלה שמשהו בדינמיקה של דוראנט נפגעת כשווסטברוק נמצא על הפארקט איתו.

אין בזאת כל INDICTMENT (האשמה?) על ווסטברוק. אם נבחרת ארה"ב היתה משחקת עוד חודש נגד נבחרת שאר העולם (במשחק של 48 דקות וחוקי NBA?  לפחות 30 הפרש לטובת היאנקים!), שני הגארדים היו כנראה כריס פול וראסל ווסטברוק. ווסטברוק הוא שחקן נפלא ואני אוהב כל דבר במשחקו.

אני רק לא יודע כמה הוא טוב לאוקלהומה סיטי, כי היא למדה לשחק כל כך נפלא בלעדיו.

2013-14 Thunder Regular Season Statistics