"הלברון ג'יימס הבא": הסרט שלימד איך הופכים חלום למציאות/ עידן ויניצקי

"המאמן קרטר" בכיכובו של סמואל ל. ג'קסון הציג את החשיבות שיש לכדורסל במאבק עבור עתיד הנוער ונגד הממסד המסואב. לכבוד יציאת הספר "מהמגרש למסך: סרטי הספורט הגדולים", אנחנו מביאים לכם את הפרק העוסק בסרט הנהדר מ-2005.

עידן ויניצקי, מעיתונאי הספורט האמריקאי הוותיקים בישראל, כתב בעבר בין היתר בוואלה. כעת הוא מוציא ספר על סרטי ספורט וכחלק מרצון האתר לקדם את תרבות ספרי הספורט בארץ אנחנו גאים להביא את הפרק העוסק בסרט המעולה הזה. לינק לתמיכה בתחתית הכתבה וכאן.

לרכישת הספר "מהמגרש למסך: סרטי הספורט הגדולים" לחצו כאן>>

Idan Vinitsky (@idanvini) / Twitter

הדקות החשובות ביותר בהמאמן קרטר (2005) מתרחשות רגע לפני שהסרט מגיע לסצנות השיא שלו. טימו קרוז, אולי השחקן הבעייתי ביותר בריצ'מונד אוילרס, קבוצת כדורסל התיכונים אחריה עוקב הסרט, חווה טרגדיה אישית ומיד בעקבותיה הוא מבין סופית שהמקום הטוב ביותר עבורו, אם ברצונו להימלט מחיי הפשע והקץ הבלתי נמנע המתלווה אליהם, נמצא בחיקו של המאמן/דמות האב, קן קרטר.

הוא מגיע לביתו של קרטר באישון לילה ומתחנן לחזור לקבוצה, אחרי שפעמיים כבר נטש אותה בזעם. קרטר מחבק אותו, מכניס אותו לביתו ומבטיח שישמור עליו. אלא שמיד לאחר מכן, דווקא קרטר, הדמות השקולה לאורך כל הסרט, הוא זה שמאבד את עשתונותיו, ובפעם היחידה לא שולט בעצמו. בעקבות ההחלטה הנועזת שלו לסגור את אולם הכדורסל ולהפסיק את אימוני ומשחקי הקבוצה באמצע העונה, חווה קרטר אלימות מצד הקהילה המקומית – מישהו שובר את חלון חנות הספורט שלו ואחד אחר יורק על חלון הרכב שלו במהלך נסיעה. קרטר יוצא מהרכב וכמעט מתעמת איתו, עד אשר בנו, שגם הוא משחק בקבוצת הכדורסל, עוצר אותו ברגע האחרון.

בשלב הבא, קרטר מפסיד בהצבעה שנערכת בקרב מקבלי ההחלטות ובעקבותיה נקבע שאולם הכדורסל ייפתח מחדש. בעקבות ההחלטה הזו, המאמן מודיע שהוא מתפטר ולמחרת, מגיע לבית הספר עם קופסת קרטון על מנת לאסוף את חפציו. בדרכו למשרד, הוא עובר ליד האולם ורואה שהוא אכן פתוח ושהשרשראות בעזרתן נעל את הדלתות, נותצו. ברגע סמלי במיוחד, הוא אוסף אותן לתוך הקופסה שלו ונכנס לאולם כדי לגלות שם מחזה מפתיע – במקום לשוב לשחק כדורסל, השחקנים שלו בחרו לשבת במרכז המגרש ולהמשיך בלימודיהם, בדיוק כפי שקרטר רצה ובניגוד לדעה ולציפייה של כל הסביבה שהייתה משוכנעת שפתיחת האולם משמעותה גם חזרת הפעילות הספורטיבית.

דרך הרגע הזה מבין קרטר, דווקא אחרי שנדמה שהאידיאליזם שלו קורס והאמונה שלו בצדקת הדרך מתערערת, שהוא למעשה זה שניצח. הוא זה שמלכתחילה ניתץ את השרשראות ובזכותו, ובשל ההתעקשות חסרת הפשרות שלו על אותם אידיאלים, התלמידים-שחקנים שלו כבר לא יסיימו כבולים בשרשראות הכלא (או מתים), אלא יצליחו להגיע למשהו בחיים. מאותה נקודה והלאה, כל מה שקורה עד לסיום הסרט כבר פחות חשוב ורק השקופית בסיומו, המספרת שלא פחות משישה משחקני אותה קבוצה של האוילרס הלכו לקולג' (מספר שנוגד כל סטטיסטיקה המוצגת לאורך הסרט), היא משמעותית. כי המאמן קרטר, בניגוד למה שאפשר לחשוב תחילה ובניגוד לנהוג בז'אנר, הוא סרט על לימודים, שמשלב גם ספורט, ולא להיפך.

כמו כל סרט ספורט טוב, גם המאמן קרטר רווי בסצנות כדורסל ועוד יותר מסרטים אחרים, ניתן בו גם דגש על אימונים. לקרטר יש שיטה לא שגרתית והוא נעזר בשמות של בנות משפחתו ואופיין על מנת להנחיל לשחקניו את שינויי האסטרטגיה והטקטיקה שהוא רוצה לראות תוך כדי המשחק, אולם החשיבות האמיתית של אותם אימונים היא שכל אחד מהם מתגלה גם כשיעור לחיים. עבור קרטר, האימון הוא המקום בו השחקנים שלו לא רק משתפרים בכדורסל, אלא גם לומדים ומתפתחים. לטענתו, המערכת הממסדית כושלת בתפקידה ואף מכשילה את התלמידים ומונעת מהם להתקדם והוא, בעזרת שיטות עבודה שהתפרסמו לבסוף בכל ארצות הברית, מבקש לשנות את המצב.

המאמן קרטר אומנם משכתב את ההיסטוריה לא פעם, אבל הבסיס שלו נאמן למקור. קרטר, כפי שמוצג בסרט, אכן היה כוכב כדורסל גדול בתיכון ריצ'מונד ולבסוף שב אליו כמאמן. והוא אכן סגר את אולם הספורט בשעה שכל שלוש הקבוצות שאימן בתיכון (בסרט מוצגת רק קבוצה אחת) החזיקו במאזן נקי מהפסדים במהלך העונה. הוא עשה זאת לאחר שגילה שמתוך 45 השחקנים שהיו תחת הדרכתו, 15 עומדים להיכשל בלימודיהם לאחר שלא עמדו בדרישות אותם הציב (ממוצע 80 ומעלה והגעה לכל השיעורים), בחוזה עליו הוא החתים את השחקנים בתחילת העונה.

יום אחד, כאשר השחקנים הגיעו כהרגלם לאימון, הם גילו על דלת האולם הנעול שלט עליו נכתב: "האימון מבוטל, פגשו אותי בספרייה". זה קרה זמן קצר אחרי שריצ'מונד זכתה בטורניר כדורסל אזורי גדול וחלק מהשחקנים חשבו שהקבוצה הוזמנו לחגיגות הניצחון, אולם קרטר הבהיר להם שעד שמצב הלימודים לא ישתנה, לא ייערכו עוד אימונים ומשחקים. בסך הכל, ה"השבתה" הזו נמשכה כעשרה ימים ובמהלכם הקבוצה הבכירה של ריצ'מונד ויתרה על שני משחקים וספגה כמובן הפסדים טכניים.

ההורים זעמו, אולם התקשורת האמריקאית מיהרה לזנק על הסיפור ולהציג את קרטר כגיבור שמוכן להפסיד על הפרקט לטובת העקרונות שלו ובעיקר לטובת הילדים. "ברחובות ובמגרשי הכדורסל הציבוריים בריצ'מונד, ובכל עיר אחרת באמריקה, אתם רואים את החלומות השבורים של אגדות כדורסל תיכונים לשעבר שהמערכת השאירה מאחור", הסביר המאמן ל"לוס אנג'לס טיימס" כשנתיים לאחר המעשה. "ואני פשוט לא הסכמתי שזה יקרה גם לבחורים האלה".

ההחלטה של קרטר לא הגיעה משום מקום ולא הייתה מנותקת מהמציאות. הסרט אומנם מתרחש במהלך עונת כדורסל התיכונים של 1999, אבל זמן קצר לאחר שיצא ב-2005, ארבעה מחברי מועצת העיר ריצ'מונד קראו להכרזה על מצב חירום ובקשה לסיוע משטרתי חיצוני בשל הפשע שהשתולל בעיר. באותם ימים הייתה ריצ'מונד, השוכנת באזור מפרץ סן פרנסיסקו, אחת הערים המסוכנות ביותר בארצות הברית ומאז המצב הולך ומשתפר, לא מעט בזכות קרטר, שגרם למקומיים להפנים שאפשר גם אחרת. כל אחת מאותם 45 תלמידים ששיחקו תחתיו באותה עונה סיים לבסוף את לימודיו בתיכון, ממנו נטו לנשור כמחצית מהנערים, כפי שמספר קרטר במהלך הסרט.

מספר שנים לאחר ההתרחשויות הדרמטיות הללו, התקשר בריאן רובינס לקרטר. רובינס הוא שחקן ואיש קולנוע וטלוויזיה מנוסה, אשר באותה עת היה שותף ליצירת הסדרה החדשה והמוצלחת מגרש ביתי, אלא שקרטר היה משוכנע שאחד מחבריו עובד עליו וניתק פעמיים. בפעם השלישית רובינס הכריז שהוא לא מתכוון להתקשר שוב, קרטר השתכנע והשיחה ביניהם קלחה והובילה במהרה להפקת סרט על הסיפור. רובינס גייס את שותפו למגרש ביתי, מארק שוואן, כדי שיכתוב את התסריט ואילו לקרטר מצדו הייתה רק בקשה אחת: שמי שיגלם אותו יהיה סמואל ל. ג'קסון.

ג'קסון כבר היה כוכב גדול בשלב זה של הקריירה שלו, נישא כמובן על גבי התפקיד האגדי בספרות זולה כעשור קודם לכן, אולם הוא עדיין סומן כשחקן אנסמבל או שחקן משנה, ולא הגיע לנקודה בה הוא מוביל סרט מצליח לגמרי לבדו. המאמן קרטר היה אחת מנקודות המפנה שלו ובזכות ההופעה המבריקה ומלאת ההשראה, ג'קסון הצליח לסחוף סרט על כדורסל תיכונים להכנסות נהדרות של כ-76.5 מיליון דולר והמעמד שלו בקולנוע ההוליוודי התחזק משמעותית.

המאמן קרטר – ויקיפדיה

לצדו אפשר למצוא בהמאמן קרטר קאסט מעניין, כולל שניים בהופעת הבכורה הקולנועית שלהם: צ'נינג טייטום, בתפקיד אחד משחקני הקבוצה והזמרת אשנטי, שכבר הייתה מוכרת היטב בעת עשיית הסרט בזכות שיריה ומופיעה כבת הזוג של שחקן אחר. גם אוקטביה ספנסר, קצת לפני הפריצה הגדולה שלה, מפציעה על המסך בתור אימו של אחד השחקנים.

מי שמוביל את הסרט בהצלחה רבה הוא הבמאי תומאס קרטר (אין קשר משפחתי למאמן). קרטר עצמו התפרסם בזכות תפקיד של שחקן כדורסל תיכונים, בסדרה פורצת הדרך The White Shadow, ששודרה בסוף שנות ה-70 ועשתה מהפכה בכל הנוגע להצגת דמויות שחורות בתפקידי מפתח בטלוויזיה האמריקאית. לאחר שנים ארוכות כשחקן ובמאי טלוויזיה מוצלח, קרטר עבר לקולנוע וב-2001 הימם את העולם עם ריקוד צמוד, סרט העוסק ברקדנים בגיל תיכון והפך לסנסציה.

בהמאמן קרטר הוא שב לעסוק בתיכון וגם חזר לשתף פעולה עם מחלקת הפקת הסרטים של MTV, שהייתה אחראית על ריקוד צמוד ונתנה לו את המנדט להתעמק בסצנות הכדורסל. המאמן קן קרטר עצמו הובא כיועץ ובילה על הסט בכל יום והשחקנים נדרשו במשך כשלושה שבועות של מחנה אימונים מתיש ללמוד למעלה מ-100 תרגילים שונים, שלאחר מכן צולמו שוב ושוב משלל זוויות. כאשר קן קרטר צפה לבסוף בסרט הוא העיד ש"98.5 אחוז מתוכו אמת" ובעיקר ש"סצנות הכדורסל נראו אמינות בצורה בלתי רגילה". קרדיט על ההצלחה מגיע גם לטרבור ראבין, האיש שכתב את המוזיקה הסוחפת המלווה את רגעי הפאתוס הרבים בסרט.

מהרגע הראשון ועד האחרון שלו, המאמן קרטר לא בורח ממה שהוא – סרט אידיאליסטי, המעמיד במרכזו מנהיג (אפילו שם הסרט מסגיר זאת). אותו מנהיג מבקש לבצע מהפכה ומתעקש לעשות אותה אך ורק בדרכו. כמובן שהחיים עצמם לא מתנהלים כך, בקו ישר, ולכן המאמן קרטר נאלץ לעגל לא מעט פינות מהסיפור האמיתי. למרות זאת, הוא עושה עבודה מוצלחת בהעברת המסר. זה לא בדיוק ה"כל אחד יכול להצליח והוא רק צריך להתאמץ מספיק ולרצות את זה", עליו מבוסס החלום האמריקאי הקלאסי, אבל זה גם לא רחוק משם.

לא לחינם, כבר בסיקוונס הראשון של הסרט מישהו מכונה "הלברון ג'יימס הבא". כוכב הכדורסל הוא בדיוק מה שהילדים שמופיעים בסרט חולמים להיות – מישהו שיצא מסיטואציית חיים לא פשוטה (גדל בעיר קשוחה, ללא אבא, נאלץ לישון לא פעם בבתים של חברים) והפך לאגדה, הגשים את אותו חלום אמריקאי עד תום. זהו כמובן הגורל של מתי מעט, סיכוי של אחד למיליארד, אבל זה הכוח שמניע לא רק את המאמן קרטר להמשיך בניסיונותיו לשפר את חיי הילדים, אלא גם את הילדים עצמם.

ברגע שהחלום מוחשי ומוצג לנגד עיניהם בדמות לברון ג'יימס, יש להם מניע לחזור שוב ושוב לקבוצה, לבצע את כל תרגילי האימון הרצחניים של המאמן שלהם ולקוות שאולי יום אחד גם גורלם ישפר עליהם. כאשר מנהלת בית הספר נוזפת בקרטר וההורים בקהילה זועמים על השיטות הקיצוניות מדי לטעמם, המאמן מבהיר שבניגוד אליהם, הכדורסל איננו הפתרון בעיניו, אלא רק כלי, שאמור לסייע לפתרון הבעיה האמיתית. במקום לתת להם את הדג על מנת שישבעו, הוא מעניק לתלמידים שלו את החכה, כדי שלא ירעבו עוד לעולם.

במפגש הראשון שלו עם השחקנים מציג קרטר את עברו ככוכב הקבוצה. זו לא רק אקספוזיציה, אלא גם דרכו להראות להם שהוא עבר מסלול דומה ודרך הגישה הנכונה שלו, בכדורסל ובכלל, הצליח להתקדם עד לתפקיד המאמן המכובד. מהרגע הראשון, הוא מדבר עם השחקנים בגובה העיניים, לא חושש להתעמת איתם מילולית (ואפילו פיזית) ומוכיח להם שגם הם מסוגלים לעשות את המהפך שהוא עשה. אם לא להיות לברון ג'יימס, אז לפחות להשיג תואר מהקולג'.

כל מאמן שמוצג בסרטי ספורט תורם משהו לעיצוב הדמות, המשמעותית כל כך בז'אנר. לכולם, בין אם התפקיד שלהם גדול או קטן יותר, יש סצנה של נאום חוצב להבות. גם לקרטר יש כזו בהמאמן קרטר, יותר מאחת אפילו, אך התוספת הבולטת שלו לדמות המאמן היא האומץ להיאבק לא רק בקהילה שסביבו או בקבוצה יריבה, אלא ממש בשחקנים שלו.

כשהם מאכזבים אותו, הוא משבית אותם מפעילות והכל כדי להילחם באויב האמיתי של המאמן קרטר, אויב שכלל לא נמצא על המגרש (ולכן אין סיבה אמיתית שגם השחקנים יהיו שם) – הממסד המסואב. תנצחו אותו, אומר קרטר לשחקניו, וכל תוצאה של משחק כדורסל כזה או אחר כבר תראה שולית. אפילו הפסד טכני.

הכתבה היא הפרק על "המאמן קרטר" מתוך הספר החדש של העיתונאי וחוקר סרטי הספורט עידן ויניצקי, "מהמגרש למסך: סרטי הספורט הגדולים של הקולנוע המודרני". הספר מציג 50 סרטי ספורט אהובים ומקדיש לכל אחד מהם מספר עמודים, המתארים את הרקע, היוצרים והסיבות שהופכות את הסרט למהנה וזכור. ברגע שתצללו לקריאה, תרוצו לצפות בסרטים ותראו אותם באור אחר לחלוטין.

לרכישת הספר "מהמגרש למסך: סרטי הספורט הגדולים" לחצו כאן>>

לפוסט הזה יש 24 תגובות

  1. מנחם לס

    17 נוב 2021 08:37:51

    לדעתי אחד מסרטי הספורט ה-UNDERRATED ביותר מבחינת חשיבותו (וגם טיבו). המסר של הסרט – שהוא נגד הדעה שהצלחה של שחורים IS BETTER SOUGHT בעולם של ה-RAP והספורט מאשר באקדמיה – הוא לבדו שווה את יצירת הסרט, ועל אחת כמה וכמה כשהסרט הוא מעולה מכל צדדיו.

  2. Pistons

    17 נוב 2021 09:07:29

    סרט מעולה. אם כבר הזכירו את הקאסט ואת מגרש ביתי, אנטואן טאנר שיחק בסרט (נדמה לי שאת וורם) ושיחק במגרש ביתי את אנטואן "סקילס" טיילור והוא היה מבוגר משמעותית מהדמות שהוא שיחק ומשאר הקאסט של שחקני הכדורסל.
    בנוסף, השחקן שמשחק את טימו קרוז, משחק ב-Arrow את רנה "כלב פרא" רמירז.
    הוזכרה כאן סצנה שבה קרטר מראה את ה"קבלות" שלו. גם במגרש ביתי, לוקאס סקוט עומד ומצביע אחורה לכיוון דגל האליפות שבו הוא וסקילס זכו בתור קבלות ליכולתם.
    בנוגע למארק שוואן – גם המאמן קרטר וגם מגרש ביתי היו מעולות (רשמתי כאן בעבר בתגובות כמה אהבתי את הסדרה). לימים פורסמו האשמות שלו בהטרדות מיניות על הסט של מגרש ביתי על ידי הילארי בורטון, סופיה בוש ועוד

  6. עמיחי קטן

    17 נוב 2021 11:38:26

    תודה עידן על הנכונות לפרסם פרק אצלנו ועל הפרק המהנה לקריאה.
    כנראה שהסרט היחיד שראיתי מתוך הרשימה הוא ספייס ג'אם, אבל עכשיו זו הזדמנות טובה להוסיף עוד כמה…

  7. צ'יקו

    17 נוב 2021 13:21:42

    תודה עידן על שיתוף הפעולה, פרק נהדר על סרט מעולה
    אני כעת ממש כותב סמינריונית על ספורט קולנוע, דווקא בהקשר של חינוך. זה הסרט שבחרתי להתמקד בו לצד הסרט כנופיה במגרש.
    המטרה שלי להראות את היכולת המיוחדת דווקא של הספורט להוציא את נוער השוליים מהחיים הללו ולשנות את העתיד שלהם.

    1. Jonathan

      17 נוב 2021 14:39:58

      זה לסיום תואר? אשתי עושה תואר שני בחינוך ואני מתעסק עם קולנוע במשרה חלקית (עשיתי את המסלול ההפוך ממשהו פרקטי למשהו כיף, לפחות חצי מהמסלול).
      אם אתה צריך איזושהי עזרה ממני לסמינריון אז אני יכול לנסות…

כתיבת תגובה

סגירת תפריט