שגב:

אז נכון שהכותרת קצת מטעה והזאבים הם יותר חבורת שועלים חמודה אבל מינסוטה עדיין יכולה להקשות על גולדן סטייט כי בכל זאת משחק נתון של טאונס, אדוארדס ולא עלינו, דיאנג'לו ראסל יכולים להפוך את זה למשהו צמוד ומעניין הרבה יותר מאשר התחושה הראשונית שהיא…ובכן…תבוסה.

בואו נפתח עם הקבוצה הביתית מעיר המפרץ – פתיחת עונה מדהימה לווריורס עם הפסד בודד (וגם הוא בהארכה לממפיס) ותצוגות כדורסל מרשימות מאוד.

אם זה בהגנה – מקום ראשון בדפנסיב רייטינג (98.2) ושוויון עם מיאמי במקום השני של הכי מעט ספיגת נקודות (101.5 נק' למשחק), אפילו בריבאונדים הם מקום 3 בליגה עם 47.8 ריבאונדים למשחק.

ואם זה בהתקפה שקצת יותר קל לראות את התמונה כי בכל זאת יש לך את סטף קארי שרק במשחק האחרון הגיע ל-50 נקודות(פעם עשירית בקריירה). 

ברמה הקבוצתית, הווריורס מדורגים במקום הראשון בנקודות למשחק (115.2 נק' למשחק), מקום ראשון באסיסטים (30.3 למשחק), ומקום ראשון באחוזים ל-3 (38% קבוצתי מעבר לקשת).

עכשיו, נכון שזו רק תחילת העונה ו-10 משחקים זה סמפל סייז נורא קטן ביחס לעונה שלמה אבל יש מגמה, יש סגל שנראה טוב מאוד, ג'ורדן פול, נמנייה בייליצה בהתקפה וההגנה שהם מקבלים מהיבוא האחרון – גארי פייטון II וכמובן דריימונד גרין שגם הוא פתח מצויין.

אחרי כל זה יש לך שחקן טו-וויי בדמות קליי תומפסון שמתוכנן לחזור בסוף דצמבר ואם הוא חוזר ב80-90 אחוז יכולת ממה שהכרנו זה בוסט רציני מאוד.

צריך לזכור שקליי לא שיחק שנתיים שלמות, ההעדרות והחזרה היחסית דומה של דוראנט מעודדת את אוהדי תומפסון אבל חזרה לכושר טוב משנתיים ללא משחק אחד זה חתיכת משהו גדול לעשות.

מה שכן, צריך לזכור ש:

1. הוא מכיר את המערכת ואת שחקני הקור אז אין פה זמן של הסתגלות והכרת השחקנים והאווירה.
2. מדובר בשחקן התקפה מעולה וצלף שלשות מדופלם ובנוסף לזה, הוא תמיד נחשב לשחקן הגנה מצטיין שעושה חיים קשים למי שהוא שומר עליו.

בנוסף לקליי יש גם איזה שחקן נחמד עם פוטנציאל בשמיים בשם ג'יימס וייזמן שצריך לחזור מפציעה בחודש-חודש וחצי הקרובים ויכול לתרום בריבאונדים ונקודות בצבע.

הפעם האחרונה שגולדן סטייט פתחה עונה עם מאזן 9-1 היתה בעונת 2018-19 בה הם פתחו עם מאזן מרשים של 10-1, הסיכוי שלהם לעשות זאת גם העונה די גבוה.

מינסוטה אמנם מגיעים עם מאזן סביר של 6 ניצחונות ו-4 הפסדים אבל גם משחק חוץ קשה וגם אני לא יודע איך להסביר את זה בדיוק אבל מינסוטה נראים שעל אף כמות ה"כשרון" שיש שם זו קבוצה שמנוהלת כל כך רע שזה עצוב איך שהם נראים על המגרש.

אם פעם היו מאשימים את קארל אנתוני טאונס ב"חוסר חשק" על המגרש, היום אני מאשים את מינסוטה וכמו רבים מחכה ליום שבו טאונס יצא מהמועדון הזה ונוכל, אולי, לראות את הפוטנציאל האמיתי של השחקן הכל כך טוב הזה מתממש.

בהשלמה של החמישייה יש לנו כאמור את אנתוני אדוארדס שבדומה לטאונס עומד העונה על 23 נק' למשחק עם 6 ריבאונדים ו3 אסיסטים, די-ראס שבינתיים עומד על 17-4-5 שאני חושב שזו היא התקרה שלו,

והיבוא בדמות פטריק בברלי שבא לעשות הרבה בלאגן, הרבה הגנה קשוחה וגם קצת כדורסל (:

משלים אותם ג'יידן מקדניאלס שכרגע אין הרבה יותר מידי מה להגיד עליו, נראה שגם במקרה שלו מדובר בכשרון ומזלו יהיה אם יצליח לעזוב את הקבוצה הזאת מוקדם מספיק.

החמישייה של גולדן סטייט עולה עם סטף, פול, וויגינס, דריימונד ו-לוני כשדמיון לי, בייליצה וגארי פייטון II יעלו לתת כוח מהספסל.

מדהים אותי תמיד כמה אוהדים נצפים בדרך למשחק גם שעתיים-שלוש לפני המשחק ואיך בכל זאת אנחנו 10 דקות לפתיחת המשחק וזו תמונת האולם:

כמובן ש-5 דקות אחר כך האולם כבר מפוצץ.

מהלך המשחק:

רבע ראשון:

7 נקודות ראשונות של גולדן סטייט שייכות לוויגינס עם שלשה ו-2 זריקות מחצי מרחק.

מצד שני אדוארדס עם 4 של מינסוטה.

האם יש פה קרב מפתיע של אדוארדס-וויגינס?

4:30 דקות לסיום הרבע הראשון ולמרות שהשחקנים של שתי הקבוצות כבר מעורבים זה ממשיך בדו-קרב של הערב אדוארדס כבר עם 12 נקודות ב-5 מ-7 מהשדה, יריבו להערב אנדרו וויגינס עומד על 11 נקודות ו-100% מהשדה (5 מ-5), התוצאה – 21-19 לווריורס.

ראוי לציין פתיחה די מגמגמת של שני הכוכבים האמיתיים של הקבוצות, סטף עם נקודה אחת בלבד ושתי זריקות בעוד שטאונס מצד שני עם 1 מ-6 מהשדה ו-3 נקודות.

סל שדה ראשון לסטף דקה לסיום הרבע הראשון, כמובן, שלשה.

סיכום רבע ראשון – 31-28 לגולדן סטייט. הגנה טובה של גולדן סטייט עם כמה חסימות על טאונס בנסיונות לייאפ וגם בצידו השני של המגרש ריבאונד התקפה מרשים מאוד.

סטף עדיין לא נכנס ממש למשחק ומהצד השני טאונס גם הוא רק עם 2 מ-9 בלבד (שתי שלשות) ודיאנג׳לו ראסל עם 2 נקודות, אז איך זה צמוד? אדוארדס עם 16 נק׳ (כרגע בלי ריבאונד או אסיסט) ו-וויגינס שנשאר על ה-11 נקודות שלו להוביל את הווריורס לקראת הרבע השני.

סטף יתחמם, כנראה שגם קאט ונראה שמצפה לנו קרב מעניין בהמשך הערב.

רבע שני:

סטף פותח את הרבע עם שלשה, מוסיף חטיפה ומסירה לאלי הופ של גארי פייטון ii. 

פייטון נכנס מהספסל והעלה הילוך עם פתיחת הרבע השני, 3 דקות לתוך הרבע והוא כבר עם 7 נקודות וזה אחרי שהוא הספיק להחטיא 3 זריקות (מתוך 6) מהקו ולנטר לשחקים עם שני אלי הופים וחצי, החצי הגיע מהתקפה מופלאה שמתחילה בסטף בצבע של גולדן סטייט עם מסירה על מגרש שלם לאיגואדלה ששלח את פייטון לאלי הופ מטורף עם יד אחת אבל הוא נעצר בעבירה.

זוכרים שהיה צמוד?

אז 7:51 למחצית, פסק זמן מינסוטה ואנחנו ב 47-34 לווריורס. איזה פערים משמעותיים בין הספסלים של שתי הקבוצות.

בצד אחד איגי, פייטון, בייליצה ואוטו פורטר ג׳וניור יחד עם סטף ומצד שני מאליק ביזלי, נאז ריד, ג׳וש אוקוגי וונדרבילט יחד עם די ראס. נראה לא כוחות שוב.

 4:50 לסיום המחצית הראשונה, טאונס לוקח ריבאונד (הגנה) ראשון של מינסוטה ברבע השני! וזה לא שלא היו הזדמנויות הם פשוט נוראיים בכל מה שקשור לכדור חוזר עד כדי שנראה שלגולדן סטייט אין בעיה בעמדת הסנטר. 12 ריבאונדים של מינסוטה לעומת 23 של גולדן סטייט.

סיכום מחצית: 69-54 לגולדן סטייט.

אז ממש כמו שהתחיל כך גם נמשך, וויגינס במשחק ענק התחפש לסטף, 22 נקודות עם 9 מ-9 מהשדה ו-2 מ-2 מהקו, הוסיף גם 2 ריבאונדים ונותן בינתיים את התצוגה הכי טובה שלו העונה.

זו פעם ראשונה ששחקן של גולדן סטייט יורד למחצית עם 9 מ-9 מהשדה מאז מונטה אליס שעשה את זה עם 10 מ-10 מהשדה בשנת 2008.

אז 15 הפרש אבל היה יכול להיות הרבה הרבה יותר גרוע מהצד של מינסוטה לולא הכוכב הצעיר שלהם אנטוני אדוארדס שיורד למחצית עם 23 נקודות ב-8 מ-13 מהשדה ו4 שלשות, הוסיף 2 אסיסטים ושמר על מינסוטה – סוג של במשחק. (ראינו קבוצות חוזרות מהפרשים גדולים יותר אבל לפי זרימת המשחק נראה שזה יותר בכיוון של 30 הפרש ממשחק צמוד במחצית השנייה.

קצת נתונים: 27-16 לטובת הווריורס בריבאונדים, מינסוטה, אם רק היו קולעים באחוזים טובים יותר היו מסיימים את המחצית עם מעט יותר כבוד, 40% מהשדה (20 מ-50) לעומת גולדן סטייט עם 64% מהשדה!! (25 מ-39 זריקות בלבד). 11 זריקות יותר למינסוטה ועדיין, 15 הפרש לגולדן סטייט במחצית.

רבע שלישי:

נראה שממשיכים באותה מתכונת, וויגינס נגד אדוארדס.

ריבאונדים לגולדן סטייט והרבה תסכול אצל הזאבים ממינסוטה.

6:46 לסיום הרבע השלישי, פסק זמן גולדן סטייט, 17 הפרש (77-60) והאחוזים אותם אחוזים – 58.3% של הווריורס לעומת 35% של הטימברוולבס… האם נראה שינוי משמעותי שיציל את העניין במשחק? כנראה שלא.

האם הקהל סובל מנצחון יחסית קל? ממש ממש לא, תצוגה מרשימה מאוד של הווריוס הערב ולא רק שהם משחקים טוב ויעיל, על הדרך אנחנו מקבלים המון שואו-טיים מוויגינס, גארי פייטון וכמובן שסטף גם במשחק פחות טוב גורם לכולם לקפוץ מהכסא כמה פעמים ברבע.

חוזרים מפסק הזמן לנקודה ה30 של אנטוני אדוארדס במשחק, כוכב כבר אמרנו?

שתי שלשות מהירות של דיאנג׳לו ראסל ופתאום זה רק 10 הפרש. 4:26 לסיום הרבע השלישי.

כמובן שסטף יגיע אחרי כמה החטאות חריגות של וויגינס הערב כדי לתפור שלשה שתרגיע את האולם.

אולי אני צריך לקטול יותר קבוצות שנראות רע ויורדות למחצית בהפרש גדול, מינסוטה עושה קולות של חזרה לעניינים ועוד שלשה של די ראס מאסיסט של טאונס וזה 6!!!(86-80) הפרש בלבד 1:50 לסיום הרבע.

אלי הופ של די ראס לאדוארדס מאיבוד של סטף מוריד את זה ל4 הפרש אבל השחקן עם האחוזים הטובים בליגה ל-,3 נמניה בייליצה, נותן אוויר לנשימה ולהרגעה ללוחמים עם שלשה מאסיסט של סטף.

סוף רבע שלישי 93-84 לגולדן סטייט, מינסוטה יעלו לרבע האחרון במינוס 9 ועדיין יוצאים מאוד מעודדים מהרבע הזה, העלו את האחוזים ל-41% והווריורס קצת נעשו הגיוניים יותר עם 51.7% .

אנטוני אדוארדס, בניגוד לוויגינס שנעצר, ממשיך לדהור והוא כבר עם 35 נקודות ב-12 מ-20 מהשדה, 50 אחוז לשלוש יחד עם דיאנג׳לו ראסל שהוסיף 12 ברבע. 

וויגינס כאמור הוסיף רק 2 נקודות ברבע השלישי וסטף היה שם בשביל לשמור את היתרון אצל המארחים.

רבע רביעי:

אם החמישייה הראשונה של מינסוטה רעה בהגנה בכלל ובריבאונד בפרט, הספסל שלה זה פשוט בושה לליגת הnba.

למרות זאת מאליק ביזלי עולה ל-2 נקודות יפות, ה-2 הראשונות שלו במשחק. וזה רק 5 הפרש – 95-90.

וויגינס, פורטר ושלשה של ג׳ורדן פול ומפה לשם אנחנו 4 דקות בתוך הרבע האחרון וההפרש קפץ ל-13!

החמישייה הראשונה של טימברוולבס חוזרים לפני שזה נגמר סופית.

6:44 לסיום המשחק ושלשה של אדוארדס מעלה אותו ל-40 נקודות ו״רק״ 10 הפרש לגולדן סטייט.

הזמן קצר והמלאכה מרובה, חוש החשק של טאונס יצטרך לקבל זריקת עידוד ודי ראס יהיה חייב לפגוע בשלשות שהוא יזרוק מעכשיו ועד סיום המשחק, ויהיו לפחות כמה כאלה.

2:50 לסיום המשחק, רק 7 הפרש, ואז בא סטף עם שלשה ומיד אחריו חטיפה ושלשה מוויגינס והופ חזרנו ל-13 הפרש רק 2:22 לסיום.

וויגינס מוסיף דאנק ענקי אחרי החטאה על הראש (והחשק) של טאונס.

כרגע מרגיש שמינסוטה איבדו כל סיכוי והדבר היחיד (שאולי) מעניין אותם זה לעזור לאדוארדס, שהוא באמת נקודת האור היחידה בקבוצה הערב, להגיע ל-50 נקודות, יהיה נחמד שהצ׳ייס סנטר יראה 50 נקודות בק טו בק אחרי ה-50 של סטף מהמשחק האחרון.

סיום המשחק: 123-110 לגולדן סטייט.

אז מה היה לנו?

קרב ראש בראש של אדוארדס ו-וויגינס, שבו ניצח אדוארדס אבל כאמור הנצחון החשוב שייך לוויגינס שעזר לקבוצתו להשיג עוד w.

שוב היה זה נראה שטאונס או שנמצא בקבוצה שהוא לא אוהב להתאמץ בה או שאין לי הסבר אחר לחוסר מאמץ שלו בכל מה שקשור להגנה וכדורים חוזרים.

הצבע של מינסוטה היה פרוץ לחלוטין כל הערב ולמרות שלכמה רגעים היה נראה שהם חוזרים למשחק, העובדה הזו פשוט חיסלה את הסיכויים שלהם.

הווריורס עולים למאזן 10-1 ואמנם הם שיחקו את רוב המשחקים נגד קבוצות חלשות יחסית אבל מעניין מאוד לראות מה יתפתח לנו העונה עם גולדן סטייט ולאיזה מצב הם יגיעו לפלייאוף (כן הם יגיעו לפלייאוף העונה ולא מפליי-אין). בוא נאחל להם עונה נטולת פציעות קשות והמשך תצוגות כדורסל מרהיבות כמו שהם נותנים לנו מידי ערב.

מינסוטה…? – ריבילד? טאונס על אסופת שחקנים ובחירות סטייל דייויס\ווסטברוק ללייקרס? נשמע לי הצעד הנכון ביותר.

אבי: 

הגיגים:

אשאיר לשגב את הכבוד לדבר על עיקרי המשחק, וכדרכי אהגג (או אלהג) אבל רק אציין שכיף לשבת ליד שגב, צוות ישראלי לעניין, שני רק לצוות האסיאתי שיושב בסוף הדסק שלנו, וגם זה רק בגלל שלהם יש מצודדת, ולנו לא. מנחם, לטיפולך.

א. אימון הזריקות של סטף – תראו, יש יוטיובים טובים יותר מכל מה שאני יכול לצלם, אבל בתור מישהו שראה… 10 אימוני קליעות של סטף עד היום, אני יכול לומר בוודאות שהוא עושה דברים שאף שחקן אחר לא עושה (וכן, ראיתי מאות שחקנים זורקים לסל לפני המשחק). סטף עושה סטפ לימין, סטף עושה סטפ לשמאל. סטף, זורק עשרים זריקות רצופות מטר אל תוך קו השלוש (ולא מחוצה לו), סטף עושה יורוסטפ ואז מסיים בטיר דרופ, סטף עושה בק סטפ, סטף עושה סטפ, סטפ עושה סטף

ואז סטף מחליט לזרוק ב 70 מעלות במקום ב 45 מעלות הרגילות, ומנגר לגמרי (נדמה לי שספרתי 8 החטאות רצופות עד שהוא מתחיל לקלוע בצרורות גם כך).  והנה, קצת מתמטיקה אם בא לכם ועוד קצת, אבל באופן כללי, לוגית, כמה שיותר זווית ככה יותר שטח פנים, ועם זאת עובדה – סטף מחטיא משם, משל היה אנדרה איגודלה (שלא נעים להגיד, אבל עד כמה שהוא היה נגר פעם, הוא עוד יותר נגר היום, וחבל כי יש לו ג'אמפ שוט יפהפה). בכל מקרה, עם כזה משטר אימון זריקות לא פלא שמדובר בקלע הגדול בהיסטוריה. בטח אם תשוו לקאט שלא טרח לדעתי לרדת למגרש לפני המשחק.

ב. ואפרופו קאט אז טוב –  קאט לא קופץ והווריורס מנצלים את זה בשביל לחסום אותו פעמיים כבר ברבע הראשון (ומילא תגידו דריימונד גרין, אבל פאקינג בייליצה, שבחיי שלא ידעתי שהוא יודע לקפוץ מעל נייר עיתון). יש משהו עצלני ונרפה במשחק של מי שהוא בעיניי הגבוה הכי מוכשר במשחק וקצת חבל. כשכתבתי על המשחק הקודם אמרתי שקאט יהיה המבחן הראשון מול הווריורס בתור גבוה דומיננטי שיכול לנצל בדיוק את המקום שבו לווריורס פשוט אין תשובה עבורו – ועם זאת  – עובדה: שתי תשובות כבר ברבע הראשון. נראה את ווצ'ביץ' ביום שישי.

ג. ב 2014, הוולבס בחרו במקום הראשון בדראפט את מכחיש החיסונים הקנדי שהיום משחק במדי הווריורס, שש שנים אחר כך והזאבים בחרו באנתוני אדווארדס – אז תשמעו, למרות שכבר ברבע הראשון השניים עושים דואל משל היו אלכסנדר המילטון וארון בר (אדוארדס בתפקיד בר), ולמרות שעד סוף המשחק השניים הם לגמרי הבולטים משני הצדדים – הם בהחלט ממש לא אותו שחקן. וזה לא רק שאדוארדס הרבה יותר חמוד מהצנון הקנדי, הוא גם אתלטי יותר(לא שלוויגינס חסר) ומגניב יותר (לוויגינס בהחלט חסר). ועם זאת, לוויגינס יש סקיל של שש שנים, ברמה שכמעט מזכירה שחקנים אירופאיים שמשתמשים יותר בסט כישורים מאשר באתלטיות (או לחילופין את הביג פנדמנטל ובחיי שכרגע הפנדמנטלז של וויגינס נפלאים גם אם הביצים לא תמיד שם). אבל ברגע שאדוארדס יפתח את סט הכישורים הזה (והוא עוד יפתח לדעתי, השיפור שלו במשך העונה ושמינית האחרונה מפעים), הוא יהיה כוכב ליגה לא קטן בכלל.

ג.2. עדכון – עזבו, כתבתי את זה ברבע הראשון או משהו כזה. אנחנו עם 6 דקות עכשיו לסיום המשחק, אדוארדס קלע מכל טווח וחדר מכל מקום וכרגע יש לו 40 נקודות ועוד היד נטויה. טוב יעשו הוולבס אם יחליפו את קאט עם כל סט היכולות שלו (והאנמיות) ויבנו על אדוארדס ועליו בלבד, איזה כשרון מדהים!

ג. 3. עדכון אחרון – 48 נקודות. יא-וואראדי איזה שחקן, תביאו אותו להפועל.

ד. בואו נדבר על גארי פייטון, הבן של גארי פייטון האבא של. אז ברוס בראון מכירים? הסמול פורוורד הדי נמוך של הנטס הוא תכל'ס שחקן המטרה בצבע של הקבוצה ההיא שמשתמשת בהגנה שלו בשביל ווינגים ובהתקפה שלו בשביל שייהה לה שחקן מטרה בצבע. אז זהו, שהווריורס עושים בדיוק את אותו הדבר עם פייטון הצעיר. הוא נותן את כל ההגנה והאנרגיה בעולם על הגארדים היריבים ואז מנצל יופי של יכולת בלי הכדור לסל (מוטיב חוזר אצל הקבוצה ששכללה את היכולת לשחק בלי הכדור לרמה שאף קבוצה מעולם לא עשתה או ככל הנראה תעשה) בשביל להיות שחקן המטרה בצבע. ובגלל שהוא אתלט על (אני ושגב מתלבטים אם הוא יותר אתלט מאבא שלו או לא, ואז מסיקים שהזכרון שלנו כבר לא מה שהיה פעם) הוא גם מסיים בדאנקים מהדהדים שמקפיצים את הקהל פעם אחר פעם. יפה לו.

ה. אלוהים, כמה שהוולבס הם קבוצה נרפית עם אינטנסיביות ליגת קיץ.

ו. טוב, רבע שלישי, אולי בכל זאת הם לא כ-ז-א-ת קבוצה נרפית. כאילו כן, אבל קצת פחות משנדמה. מה שכמה שלשות של ראסל יכולות לעשות.

ז. טוב, סוף הרבע השלישי. אני חוזר בי שנית. כן קבוצה נרפית. כל מה שצריך זה קצת לחץ מהווריורס וההפרש עולה בחזרה.

ח. סופית, לא נרפית. יש משחק בראשות המלחמה של ריד ובוורלי בהגנה ושל אדוארדס בהתקפה. ועוד יותר בראשות אווירת אס"ק של הווריורס שמשחקים כמו מכבי בשנות התשעים. לוחצים רק כשממש ממש צריך. כך או כך, הפרחים לזאבים.

ט. אבל הכי סופית, מינסוטה היא קבוצה חצי נרפית. והיא קבוצה חצי נרפית כי קאט הוא שחקן ממש ממש רפוי. כמה כשרון, ככה אנמיות ואפטיות. זה לא מקרה שלוני נראה היום כמו שאקיל (סתם, לא באמת, אבל לפחות כמו אנדרה דראמונד בשיאו) והוריד מיליון ריבאונדים ואפילו קלע בדאבל פיגר – זה בגלל שקאט הוא פשוט שחקן נרפה. אז עם כל הכשרון, קאט עדיין נותן סטטיסטיקות סבירות ולפעמים יותר מכך – אבל שפת הגוף שלו וסך המאמץ שלו מזעזעים בעיניי. היא גם נרפית כי ראסל וביזלי הם גם לא הלוחמים הכי גדולים בהיסטוריה (עם כל הכבוד, ויש למפגן השלשות של הראשון ברבע השלישי), אבל כל חסרי השם שלהם (מקדניאל, אוקוגי, ונדרבליט) וכמובן בברלי הם לא נרפים והכי לא נרפה הוא אדוארדס. אני מאוהב.