יום שלישי הגיע ואיתו שלושה משחקים מעניינים מאוד כאשר גמר מזרח פוטנציאלי יהפוך לרבע רביעי מתמשך בו יעלו בעיקר מחליפים, ננסה להבין אם יוטה צריכה לדאוג או שגם את זה גובר עושה בשבילה, ובמערב שתי קבוצות צמרת לשעבר במשחק שרק אחת תצא ממנו עם מאזן חיובי. את כל זה נעשה לצלילי האלבום השני והנפלא של פיונה אפל, ששמו כולל לא פחות מ 91 מילים (זכה בגינס עד 2007) אבל מוכר כ "When the pawn…". ממליץ לכם לעקוב קצת אחרי המוזיקאית השנויה במחלוקת שלקחה את פי ג'יי הארווי והכניסה אותה לג'אז. ועוד מלא דברים.

מה כבר ביקשתי?

לפני כמה חודשים, יצאתי מהעבודה אל עוד ערב חמים של קיץ ירושלמי. היה זה יום שישי די רגיל כשבדרך הביתה עברתי ליד אחד הברים המוכרים בירושלים, שם התחילו לסדר שורות שורות של כיסאות מול מסך גדול, רמז לכך שיהיה הערב משחק חשוב. כשהתקדמתי לכיוון הבר לא האמנתי למראה עיניי: למרות שהקהל הירושלמי עוד לא צבא בהמוניו על המקום שידרו את חצי הגמר של הרולאן-גארוס בין דג'וקוביץ' לנדאל. הייתכן? יש סיכוי שהמשחק הזה, על אף חשיבותו ההיסטורית, ימצא לעצמו קהל גדול כל כך? הזמנתי בירה והתיישבתי, המום מהמחשבה שאוכל לראות את המשחק על מסך גדול. חצי שעה של בהייה ממושכת הסתיימה פתאום כשהמסך עבר מייד להצגת השחקנים במשחק כלשהו בשלב הראשון של היורו. האמת, שכחתי לגמרי מקיומו של היורו ובכעס לא מבוטל קמתי ממושבי, קניתי עוד שתי פחיות בירה וצפיתי במשחק על ספסל כלשהו במסך הקטן שלי. לרגע היה נדמה לי שמצאתי מקום עם אהבה קולקטיבית לטניס (כמו שמצאתי בגמר ווימבלדון בלונדון) אבל מהר מאוד התבדיתי. אגב, שתי המערכות הראשונות של המשחק היו מופת של טניס משני הצדדים, והדהרה של נולה כמעט עד הסוף (עד שמדבדב קלקל את המסיבה) הייתה כנראה האירוע הספורטיבי החשוב ביותר של השנה האחרונה.

למה אני מספר את כל זה? משום שעבורי, בין השאר, יש משהו קצת בודד בצפייה בספורט. כמובן, צפייה במשחק חשוב עם הרבה חברים היא חוויה בפני עצמה אבל בשביל לעקוב אחרי כמה ענפי ספורט במקביל ולהישאר מעודכן, אין ספק שהחוויה דומה יותר לשמיעת מוזיקה באוזניות. אני לא מתכוון ל"בודד" במובן העצוב של המילה אלא בעובדה שכשאני צופה בספורט אני מכניס את עצמי לתוך עולם עם חוקיות משלו שמאוד זרה לסובבים אותי. הביקורת המפורסמת "מה מעניין ב 10 שחקנים שרצים אחרי כדור" נכונה ביסודה ואין באמת דרך להסביר לאחרים מה מלהיב, מרגש או מתסכל בצפייה במשחקי ספורט. זאת הסיבה שעם חברים, כמו גם באתר הזה ממש, הרצון הוא לחוות ביחד את מה שקורה בליגה אבל אין שום צורך להסביר מה בדיוק מרגש בלראות כדורסל. כמו באמנות, בהרבה הקשרים, השאלה "למה" היא לא רלוונטית משום שהאמנות מעולם לא מבקשת להצדיק את עצמה.

כשישבתי על הספסל, התקדם אליי שיכור מאחת המסיבות באזור והתבונן בטלפון שלי. "למה אתה רואה את זה?" הוא שאל. "כי זה יפה" אמרתי, וסימנתי לו שאין לי כח לעוד שאלות. התשובה שלי כמובן, היא לא היחידה, אבל עניתי אותה כי ידעתי שעבורו היא תהיה חסרת תועלת. כמו שהיא עבורי.

ועכשיו, כדורסל:

02:30     פילדלפיה 76'ס (3-8) – מילווקי באקס (6-4)

הביתית

הראשונה במזרח, כשהיא מובילה בחצי משחק על שיקגו, מיאמי ווושינגטון, לא יכולה ממש להיות מרוצה ממש מהיכולת שלה עד כה. המאזן אמנם הוא השני בטיבו בליגה אבל חוץ מניצחון על שיקגו פילי עדיין לא גברה על קבוצה רצינית בליגה, גם כשאמביד שיחק. בשני ההפסדים מול ניו יורק, אחד מהם במחזור הקודם, היא נעצרה על פחות מ 100 נקודות והראתה שההתקפה שלה עדיין לא בנויה לשחק מול קבוצות העילית של הליגה. הערב היא תעלה עם המחליפים בהנהגת סת' קרי ואנדרה דראמונד, שממשיך לשאוב רבע מהריבאונדים של הקבוצה, שקוטפת הכי פחות ריבאונדים בליגה. למזלה הרב היא פוגשת את האייל הפצוע מוויסקונסין כשהבאקס יגיעו בלי לופז, מידלטון ודיוונצ'נזו, שלושה שחקנים שיאניס צריך כמו אוויר לנשימה. אבל בהינתן ולפילי יש חצי קבוצה,  יש סיכוי למשחק תחרותי עד שליאניס יימאס והוא יתחיל לדרוס את הצבע. אמביד והאריס בחוץ. וגם סימונס משום מה.

האורחת

האלופה במשבר? אם תשאלו אותי כנראה שלא. ייתכן ועוד 10 מחזורים נתחיל לראות דאגה אבל כרגע נראה לי שזה על גבול המבורך. למה? משום שכל שנה מילווקי מגיעים למצב שבו השמיכה שלהם קצרה מדי והם תולים את עצמם יותר מדי ביאניס. בעונות הקודמות מלבד האחרונה, ההבנה הזאת הכתה בהם כשיאניס כבר עם MVP והפלייאוף בעיצומו. בעונה שעברה האסימון נפל מוקדם יחסית והחיזוק לקבוצה הגיע בזמן. העונה, היכולת החלשה בלי מידלטון ולופז לא נראית לי מוצדקת. המזרח אמנם השתפר אבל יאניס יחד עם ג'רו הולידיי ובובי פורטיס זאת התחלה לא רעה, בטח מול קבוצות נמוכות יחסית (הארל לא ממש גבוה שיכול לאיים בהגנה) ומול פילי החסרה הערב זה בהחלט אמור להספיק. השאלה המרכזית כרגע היא השחיקה של יאניס שמוביל כמעט בכל ערב את הקבוצה בכל הקטגוריות האפשריות. בקיצור, לא עלתה כאן שאלה שלא נשאלה אינספור פעמים בשנים האחרונות. נחיה ונראה.

עוצרים בווגאס: הפייבוריטית היא בהחלט זאת עם המאזן הנמוך יותר. פילי ב 8 במשחק שייקבע אך ורק על הריבאונד.

04:00     יוטה ג'אז (3-7) – אטלנטה הוקס (7-4)

הביתית

מפגש שני ואחרון בתוך פחות משבוע בין שתי הקבוצות. יוטה מגיעה אחרי שני הספדים רצופים לא נעימים, כשהאחרון היה תמוה במיוחד מול אורלנדו החלשה. אני לא סבור שצריך לייחס חשיבות להפסד הזה ולדבר יותר על ההפסד הצמוד והמעניין למיאמי לפני שלושה ימים, וזה בשביל לדבר על האלמנט המעניין ביותר בקבוצה – האסיסטים. מיאמי, כמו עוד כמה קבוצות בליגה, בנויה באופן מושלם למשחק מול קבוצת בידודים, עם שחקנים שיכולים לשמור על כמה עמדות וגם לסייע לשחקני הגנה חלשים יותר כמו טיילר הירו. מולם עמדה יוטה, שההתקפה שלה אמנם מדורגת רביעית בליגה וההגנה שביעית, אבל היא לא כל כך בקטע של למסור כדור עם 19.9 אסיסטים, מקום אחרון בליגה. אז מה עשו ביוטה? התחילו למסור. ההגנה של מיאמי הכריחה הנעת כדור שהובילה ל 26 אסיסטים, שווה ערך למקום רביעי בליגה בתחום, והפסידה את המשחק רק בפוטו פיניש. האם זה אומר שאפשר לראות יוטה אחרת? לדעתי כן, וזה תלוי בראש ובראשונה במובילי הכדור ובגובר שמוסר אסיסט למשחק ויכול להוציא יותר את הכדור החוצה או לאפשר מקום בצבע בשביל חיתוכים והתקפה נעה. ההסתמכות רק על קלעי השלוש והקסמים של מיטשל אמורים להספיק לעונה הרגילה אבל נוטים לקרוס בפלייאוף כשההגנות מתהדקות והאחוזים יורדים, כמו שקרה במשחק מול אורלנדו. מול אטלנטה בניצחון הקודם? 30 אסיסטים. וכל מילה מיותרת.

האורחת

מסכנים ההוקס. מה 3/11 הם פגשו את הנטס, יוטה, פיניקס וגולדן סטייט והערב הם הולכים לפגוש שוב את הג'אז ועוד בחוץ. לפני הזוועה הזאת היא עוד הייתה במאזן חיובי אבל המשחקים האלה הם התראה לכך שההוקס עוד לא מוכנים להתמודד עם הגדולות, בעיקר בהגנה ובשמירה על הריבאונד. לצורך העניין, הקבוצה מדורגת במקום ה 6 בליגה בריבאונדים ובריבאונד התקפה, וב 4 המשחקים היא קולטת 42.3 ריבאונדים (שווה ערך למקום 28 בליגה) ו 8.5 ריב' התקפה (שווה ערך למקום 9 בליגה). המאמץ הקבוצתי לקלוט ריבאונד מאפשר עוד פוזשנים בהם הקלעים הטובים-אבל-לא-יציבים של אטלנטה יכולים לבוא לידי ביטוי. ועדיין, אין שחקן הגנה שהקבוצה יכולה לסמוך עליו בעיניים עצומות ושימלא את החורים שהכוכבים מייצרים. קפלה מתפקד מעולה בתור סנטר אבל בלי עזרה של שחקן שזה התפקיד שלו קשה מאוד לדבר על פלייאוף. ג'ון קולינס אולי יכול לקחת עליו את המטלה הזאת אבל אני בספק.

עוצרים בווגאס: יוטה בבית תבוא עצבנית ואין לאטלנטה כלים להתמודד עם זה. ג'אז ב 25.

05:00     לוס אנג'לס קליפרס (4-5) – פורטלנד טרייל בלייזרס (5-5)

הביתית

הקליפרס מגיעים למשחק עם רצף של ארבעה נצחונות בכיס מול קבוצות קלות יחסית, כשלהן קדם הפסד לפורטלנד במשחק חד-צדדי כבר מהרבע השני. כמובן שמדובר עדיין באחת ההגנות הטובות בליגה עם רוסטר די מרשים אבל עד כה הקליפרס עוברת מתחת לרדאר ובעיקר מתקשה להראות יציבות לאורך זמן. עכשיו היא בעיצומו של רצף שאם יישמר יוכל להכניס אותה לחלק העליון של טבלת הליגה כשעל הנייר יש לה את כל מה שצריך כדי להגיע לשם. עוד אין מחשבות פלייאוף באוויר לאף קבוצה והשאיפה היא להישאר כמה שיותר קרובים אל החלק העליון של הטבלה וליצור מומנטום. על הנייר כאמור, למרות ההיעדרות הצפויה של קוואי היא יכולה בהחלט להגיע לשם. מה מונע ממנה? קליעה, בעיקר. ג'ורג' די סולידי ובשקט בשקט צובר 27 נק' ללילה, רביעי בליגה, באחוזים סבירים עד טובים מכל הטווחים. הבעיה היא שמלבדו אין כמעט קליפרים שיודעים לזרוק, כשקנארד ובאטום היחידים שבאמת טובים לשלוש ובלדסו פשוט לא קיים. כאן ייתכן שהקבוצה, שמניעה את הכדור היטב, צריכה להיכנס לסל יותר שם הגודל שלה הוא בהחלט ייתרון או אפילו לזרוק יותר מהמיד ריינג'. הערב, בכל אופן, נורקיץ' יחכה בצבע. Oh yeah. מרקוס מוריס בחוץ.

האורחת

במאזן חצוי ועם החלפת תפקידים די רשמית בין לילארד למקולום, גם פורטלנד באה אחרי שני נצחונות מאוד מעודדים על אינדי העקשנית והלייקרס ה(השלם את החסר). לילארד, השחקן שכבר 6 שנים לא ירד מתחת ל 25 נקודות למשחק עומד על 18.5 בלבד, בעיקר הודות לאחוזים מזעזעים לשלוש (24.7). הסטטיסטיקה תתיישר ככל הנראה אבל הדעיכה הזאת אמורה להדאיג את צ'ונסי בילאפס וחבורתו, שנראים כאילו עוד לא החליטו איך העונה הזאת צריכה להיראות. חוץ מהמעידה הקלה של לילארד הקבוצה נראית ממש כמו קודם כשיוסוף נורקיץ' הוא פשוט נכס ונורמן פאול יעיל להחריד. הבעיה המרכזית של הקבוצה היא הספסל שחורק ולא מתרומם למרות שיש פוטנציאל. קובינגטון בהחלט יכול לתת תפוקה ומאז שהגיע לבלייזרס הוא לא מוצא את עצמו; לארי נאנס ג'וניור הוא בהחלט נער הבקבוקים שאתה רוצה להכניס לכמה דקות לחלק אנרגיה לשחקנים ולתת לכוכבים לנוח ויש עוד. הערב כולם יצטרכו להיות בפוקוס ובעיקר להכתיב את הקצב לשחקנים האיטיים יותר של הקליפרס בטח בהתקפות מעבר. משחק עומד פירושו זריקות קשות מול השומרים של LA ומשחק מהיר יותר יכול לאפשר יותר נקודות בפחות מאמץ. וכמובן, קל לי לדבר.

עוצרים בווגאס: פורטלנד בגסיסה איטית, או שאולי בתסיסה. פורטלנד ב 12 בקרב סגנונות מעניין.