1.כמה מילים על מצבנו הגופני – גייל ומנחם – שני חולי COVID 19 לשעבר, שלנו מאומה לא מרגיש 'לשעבר'.

העובדה היחידה שאין עליה ויכוח היא שאנשים שנדבקו מ-COVID 19 והבריאו, לא חזרו למצבם הגופני לפני המחלה. העובדה השנייה שאני מאמין בה היא שלעולם הרפואי אין בינתיים מספיק ידע על ההשפעות המרחיקות לכת של המחלה כי עד עתה נודעו כל כך הרבה מקרים יוצאי דופן מכל כך הרבה חולים שלכאורה 'הבריאו' שהם שונים אחד מהשני שלדעתי ייקח שנים – אם בכלל – עד שיצליחו לקבוע מין סדר וסיסטמיות בעניין ההחלמה מקוביד 19.

הנה גייל ואני. שנינו חלינו באותו זמן (חודש אוגוסט). שנינו היינו בטיפול נמרץ אותו זמן (4 שבועות). אני הייתי במצב קשה יותר ונזקקתי לוונטילטור לנשימה, והייתי 14 יום ב-INDUCED COMA ללא הכרה. אך כשקבעו שאני 'החלמתי', יצאתי מטיפול נמרץ, בעוד היא שהתה שם עוד כמה ימים. נכנסנו לריהביליטציה (שיקום) באותו זמן. שהינו בשיקום 8 ימים ושוחררנו הביתה. היום היא מקדימה אותי בכמה תפקודים ואני מקדים אותה בכמה תפקודים שונים. היא מקדימה אותי בעיקר בפעולות דקסטריות, ואני בפעולות המוגדרות LARGE MUSCLES. אבל אני משתפר בפעולות דקסטריות, ואילו אצלה השיפור ב-LARGE MUSCLES תלוי בכמות האימון שהיא משקיעה. שנינו בשיפור קבוע.

שבועיים אח"כ התפתחו אצלי סיכוכים בקיבה ובשתן (בעיקר אינפקציות) והוחזרתי לבית החולים לעוד 8 ימים 'להתנקות' בעיקר ע"י I.V 24 שעות ביממה. לפני שבועיים וחצי שוחררתי הביתה ועתה אני מתחזק ע"י אימונים אישיים שאני מבצע בעצמי, ואימונים יומיים שאני מבצע עם גייל. מבקרים אותנו גם פיזיוטרפיסטים ואוקיופיישיונל טרפיסט, ואנחנו מרגישים יותר ויותר 'נורמלי'. יוצאים לאכול ומנסים להשתתף באירועים בג'ואיש סנטר, בבנין, ובקאונטרי קלוב.

ישנם ימים המרגישים איכשהו נורמלי, אבל ישנם ימים שלפתע ישנה נפילה שאין לי הסבר לה, ולכל הרופאים 'במעגל שלי' אין הסבר לה. בימים כאלה ההשפעה היא שונה: לפעמים הרגליים הופכות כבדות, הראש מסוחרר מעט, הקואורדינציה נעלמת, לפעמים הגפיים מתנפחות, מרגישים עייפות מרובה, חוסר תאבון מחלט, וחוסר חשק לעשות מאומה מלבד לשבת על הספה בעיניים עצומות.

ישנם דיווחים גם על דיכאונות קשים אצל חולי קורונה 19 שהחלימו. אצלנו תודה לאל זה לא קרה. אנחנו לא הולכים ברחוב ומזמרים, אבל אנחנו לא מדוכאים. ממשיכים לחיות את חיינו בצורה החיובית ביותר שאפשר, אם כי אצלי האפשרות שלא אוכל יותר לבקר בישראל היא מחשבת לא נעימה ביותר.

בימים כאלה אני פשוט לא מסוגל לכתוב. לפעמים הנסיגה אורכת יום. לעתים יומיים, וקרו כבר מקרים ששבוע שלם הייתי באאוט מחלט. גם כל RELAPSE כזה שונה מקודמו. לפעמים ההידרדרות היא יותר פיזית ולפעמים יותר מנטלית. אבל ההידרדרות הזאת מתחילה לקרות לעתים יותר רחוקות – זה התחיל כל יומיים – שלושה ועתה זה כל שבוע – שבועיים, ולמרות שאיני אדם דתי אני מתפלל לאלוהים שאולי יום אחד בעתיד הן לא תהיינה יותר.

ההתדרדרות עוברת ושוב יש חשק להתאמן, להשתפר, ולהכריע את הדבר הזה שהוא לא מחלה אבל הוא גם לא 'מנחם של פעם', וכמובן שאני יודע בן כמה אני.

לכן אני טוען שהמחלה הזאת היא עדיין מסתורין אחד גדול. לכל אחד יכולה להיות תיאוריה, אבל רק אלה שחלו בעצמם, ו-"הבריאו", יודעים שהסיפור לא ניגמר. אולי הוא רק מתחיל. אולי אנחנו, החולים ש'הבריאו', יודעים ומרגישים שהקוביד 19 יישאר חלק מחיינו עד יום מותנו. אז עלינו ללמוד לחיות חיים חדשים: חיים של "חולים לשעבר ששרדו את הקוביד-19, ועתה עליהם לחיות עם השיירים שהמחלה הותירה בנו". ישנם ימים שאני מתעורר בבוקר ומרגיש כמעט נורמלי לחלוטין, ואז ישנם ימים המחזירים אותי אחורה, ואני לא מוכן אפילו לנהוג בהם, עד כדי כך הביטחון העצמי נעלם באותם ימים.

דבר אחד בטוח: איש מאתנו לא הבריא לחלוטין. אני מוכן לעמוד מול כל עולם הרפואה ולהצהיר שאין דבר כזה 'להבריא מקוביד 19'. שרידים ממנה נשארים, ולפי כל מה שאני קורא, המצב של כל אחד שהחלים הוא אחר, והשרידים שנשארו הם בחלקי גוף שונים ומשונים. לכן חובת כל אדם בעולם היא להתחסן כי רק כך תמוגר המגפה.

2. כנראה שאסיפת "PLAYERS ONLY" של הסלטיקס שהייתה סוערת במיוחד בעקבות הביקורת של סמארט על משחקם שם טאטום ובראון עשתה את שלה

הבוסטון סלטיקס סבלו מתחילת עונה קשה במיוחד. השיא הגיע, אולי, כשהם הובילו נגד הבולס ב-19 והפסידו ב-14 ביום שני בערב. מרכוס סמארט לא יכול היה לעצור בו יותר ותקף את שני כוכבי הקבוצה ג'ייסון טאטום וג'יילן בראון שהרבה מהמצב הבלתי נסבל הוא משחקם האינדיבידואלי, ועקשנותם על הכרחת זריקות ב-ISOLATION במקום לשחקנים פנויים.

שחקני הקבוצה החליטו שחובה עליהם לקרוא אסיפה – 'שחקנים בלבד' – בו לכל שחקן תהיה הזדמנות לפתוח את לבו, ואולי אפילו יגיעו לכמה החלטות. אני לא יודע כיצד זה ש-Adrian Wojnarowski הוא האדם שתמיד מקבל את האינפורמציה שאמורה להישאר סודית, אבל הקשרים שלו הם דבר ידוע, וכמה שעות אחרי הפגישה הקבוצתית הוא דיווח שהפגישה הקבוצתית הפכה לסוערת ביותר עד רמה של צעקות וצרחות אחד על השני, אבל אולי הייתה זו טרפיה בשוק לכולם כי למרות שלא הייתה הסכמה קיבוצית ש"טאטום ובראון חייבים למסור יותר במקום להיכנס לקרבות אישיים בבידודים", כנראה שהביקורת הזאת שהגיעה מכמה שחקנים השפיעה על השניים, והתוצאה הייתה משחק קבוצתי נפלא וניצחון מוחץ על מיאמי.

לא יאומן ממש כיצד שני ניצחונות מוחצים על אורלנדו ומיאמי שינו את כל האווירה בבוסטון. אבל כנראה שזה לא היה הניצחון המוחץ עצמו, אלא הצורה שהוא הושג: בשני המשחקים כשהכדור נע במהירות, עם מעט ISOLATION כשהכדור כמעט לא נעצר אצל טאטום או בראון.

איך אומרים החברים שלי מאור יהודה? מעז יצא מתוק.

3. הלייקרס העכשוויים מכלימים, מביישים, ומגמידים את הברנד ו ה'פירמה'

הלייקרס הם, עם ויכוח או שניים, ברנד הכדורסל המוביל בעולם. אם אתה מוציא מברנד כזה שחקן כמו לברון – שנפצא כל יום שני וחמישי, וככל שיתקרב לגיל 37 בעוד חודש זה יקרה לו יותר – וזה גורם לה להיראות כמו הפועל אילת ביום בינוני, זוהי פגיעה איומה בגאווה, במורשת, ובאמונה בברנד, וה-REALIZATION שהברנד הזה הפך ללא יותר מסתם סיסמה מלאת אוויר ורוח ללא טיפת EQUITY ו-QUALITY.

הלייקרס שיחקו שוב נגד אחת מהקבוצות החלשות בליגה, והעניקו לה ניצחון שני העונה, 101-105.שני הניצחונות היו נגד 4-5 לייקרית שלא מזכירה כהוא-זה – כמו שאומרים החברים שלי מקרית גת – קבוצה המתגאה שהיא קונטנדרית לאליפות. אילו ה-NBA הייתה בנויה כמו הליגה האנגלית הייתי דואג עכשיו מאד שהיא לא תרד ליגה.

הפסד זה היה אמברסמנט. מביך. לא חשוב מי בקבוצה נפצע, אתה לא מפסיד לת'אנדר בגלל שהחסרת שחקן אחד לקבוצה החלשה בליגה מבלי שאני אעלה על זה, במיוחד כשעשו ממך רק לפני חודש 'הדבר הבא'. אז לברון היה זה שנפצע. רק שתבינו שהפציעות העכשוויות של לברון אינן תוצאה של תאונות. הן פשוט תוצאה של עייפות חומר. לכן הן לא אקספלוסיביות אלא חבויות אי שם ומורגשות רק ליום המחרת. אלה פציעות של זקנה, OVER-USE (שימוש יתר), ועייפות חומר. אין לעשות נגדן הרבה מלבד למנוע שימוש בחומר. לא לשחק, והלייקרס בקרוב יתחילו בשימור החומר היקר להם כל כך בצורה הרבה יותר אגרסיבית.

מה שאני מנסה לומר למומי ושאר אוהדי האגמים (שהם כולם POLLUTED מהראשון עד מליק מונק, ואפילו אנטוני דייויס איבד את מה שנשאר מהכבוד שהיה לי אליו) שהמצב חמור הרבה יותר משתארתי לעצמי. הדבר האחרון שאני רוצה הוא שהלייקרס תהפוך לכרית הבעיטה של קבוצות הליגה שיבואו לשחק נגדה רק כדי לעשות סטטיסטיקה, ושחקנים יבואו לשחק נגדה כדי להגדיל את סיכוייהם לאול סטאר, כפי שעשה שי גילגואוס אלכסנדר במשחק זה. כי אם היא תהפוך לשק הבעיטות של הליגה, נאבד כל תענוג מלבעוט בה.

הפציעות העכשוויות של הלייקרס הן לברון (מתיחת שריר האבדומינוס רקטוס), ו-AD (אגודל). אפילו פציעות הלייקרס מוצאים רק בספרי האנטומיה. קיבה? אגודל? הם מכניסים פרה-היסטורים כרונדו ראג'ון (0, 0, ו-0) לנסות להציל אותם. טוב שיש להם שחקני נשמה כראסל ווסטברוק (10 מ-23 ל-27 נק' עם 6 ריב' ו-5 אס') וכרמלו אנטוני (21 ב-8 מ-18)

4. הפייסרס מוסיפים מלח על הפצע שגרמו לניקס: אחרי הניצחון הם הוסיפו לטוויטר הדאנק שלהם את שתי המילים 'BING BONG' והמבין יבין (עליכם לעקוב אחרי ה'מעורבים' כדי להיות מעורבים)

bing bong.#PacersWin pic.twitter.com/OJdz8kYGK7

— Indiana Pacers (@Pacers) November 4, 2021

5. טריי יאנג אינו העיפרון המחודד בקלמר. עכשיו הוא מתלונן כמה העונה הרגילה 'משעממת אותו', ועולים עליו כהוגן על כך

מי הוא בכלל הטריי יאנג הזה? מה הוא השיג עד עתה בליגה? שחקנים כג'ון סטוקטון שיחקו בליגה 35 שנה ולא העזו לדבר ככה. בינתיים טריי יאנג השיג בליגה איזו שהיא דרגה של מוניטין רק בגלל פיו הגדול.

הפעם הוא משלם על כך:

איחרי שהיוטה ג'אז קרעו את אטלנטה האוקס (וללא דונובן מיצ'ל!), לטריי יאנג היו את האשכים לומר:

“I think guys are learning that,” he said, per The Athletic’s Chris Kirschner. “We’re no longer the hunters. It’s regular season. I’m not going to lie, it’s a lot more boring than the playoffs. You got to find that motivation to play like the playoffs.”

לא לקח יותר מ-4 דקות והטוויטרים החלו להתקיף את הקרח:

Trae Young on the difficulty of sacrificing early in the season: "I think guys are learning that. We're no longer the hunters. It's regular season. I'm not going to lie, it's a lot more boring than the playoffs. You got to find that motivation to play like the playoffs."

— Chris Kirschner (@ChrisKirschner) November 5, 2021

6. אני בטוח שנמאס לכם לשמוע על קיירי אירוינג לא פחות ממני, אבל לפתע צץ סכוי רציני לחזרתו

בניו יורק קיירי לא יכול לשחק בגלל ה-MANDATE הזה:

New York City's vaccine mandate requires everyone to have at least one dose of the COVID-19 vaccine in order to go to restaurants, bars, and in the case of NBA players, use indoor gyms which include Madison Square Garden and Barclays Center, the home of the Knicks and Nets, respectively. 

ובכן, בניו יורק ישנו ראש עיר חדש:

Speaking this week on MSNBC’s “Morning Joe,” New York City mayor-elect Eric Adams vowed to “revisit” the city’s COVID-19 vaccine mandates once he takes office on Jan. 1. The Democratic politician beat Republican candidate Curtis Sliwa in New York City’s mayoral election this week and will replace incumbent mayor Bill de Blasio.

הוא עומד להוריד את ה-VACCINE MANDATE. ברוקלין נטס שוחה עתה במקום עם רקורד של 3-4 כשג'יימס הארדן מקרטע בצורה בלתי מובנת. עם כל הכעס שיש כלפי אירוינג, הנטס זקוקים לו כמו אוויר לנשמה. יהיו להם עוד 30 משחקים עד ה-1 לינואר בלעדיו, אבל מה-1 לינואר קיירי אירוינג יכול להתאמן ולשחק עם הנטס בכל משחקי הבית והחוץ, ואני אתפלא מאד אם הנטס לא יקפצו על המציאה כי עד עתה, בלעדיו, הם קבוצה מגמגמת, שאינה טובה יותר מ-10 קבוצות בליגה. ישנו כאן עוד יתרון: אין כל סבוכים כספיים: קיירי יפסיד את מה שיפסיד על שלא שיחק את כל החצי הראשון של העונה, ואז עורכי הדיןמ ורואי החשבון יחשבו את משכורתו לתקופה שכן ישחק בה.

קבוצה שדיברו עליה כמס' 1 ב-NBA לעונת 2021, חייבת היום את קיירי אירוינגכ כדי שיהיה לה סיכוי להיות נמבר וואן.