מעורב הופס ליום ג' / מנחם לס

1.ג'ה מוראנט נתן משחק אדיר נגד הלייקרס. הוא קלע 40 בהפסד הגריזליס 121-118. אילו קלע 41, המשחק היה הולך להארכה.

עשו עליו פאול כשהוא זורק שלשה עם 1.9 טיקים. הוא קלע את השתיים הראשונות אבל החמיץ את השלישית והלייקרס ניצלו זאת לנצחון בשלוש נקודות. בסיום המשחק הוא שלח כמה טוויטרים חשובים:

2. דווייט האוארד: "חוסר כבוד וחוסר הערכה מה-NBA לא לבחור בי כאחד מה-75". יש לו POINT. הפעם הוא צודק: מגיע לו!

הפעם דווייט צודק: מגיע לו – בקלות! – להיות בין 75. ארבעה שחקנים מהרוסטר של הלייקרס (לברון, כרמלו אנטוני, ווסטברוק, ואנטוני דייויס) הם בין ה-75 אבל לא דווייט האוארד.

לדעתי היה לו מקום גם בין ה-30-35. הוא יושב על מקום שמיני בכל הזמנים באחוז קליעה, 11 בריבאונד, 13 בחסימות, והכל כשהוא רק מס' 44 במספר הדקות ששיחק. משך 5 שנים הוא היה RUNNER UP ל-MVP או סיים רביעי, שלישי, רביעי, ושביעי, וב-2011 היה צריך לזכות בתואר לפני דריק רוז!

הבעייה היא שהשנים האחרונות העכירו את התמונה של האוארד. אנשים שוכחים שהוא הוביל את אורלנדו מג'יק ל-NBA FINALS אחרי ששקיל כבר עזב והוא היה למעשה הסופר סטאר היחיד .

הוא גם שלוש פעמים שחקן ההגנה של הליגה, וחמש פעמים בחמישיית ההגנה. הוא 8 פעמים A LL NBA ו-8 פעמים אול סטאר. הוא עשה מספיק כדי להיבחר בין 30-35 הראשונים, בניגוד למה ששמעון יתקיף את קביעתי המבוססת על מדע מדויק ו-60 שנות נסיון עם שחקני הליגה.

3. בעייה רצינית שאני גיליתי בסלטיקס: ג'יילן בראון וג'ייסון טאטום לא למדו לזרוח יחד

אחת הבעיות הגדולות שאני רואה בסלטיקס היא ששני כוכביה – ג'יילן בראון וג'ייסון טאטום – לא מצליחים לרומם אחד את משחקו של השני, אלא במקום הם לוקחים תור בזריחה: ערב אחד טאטום עם 30+ נקודות וערב שני בראון עם ערב של 30+. אבל כמעט שלא תראו ערבים בהם השניים בשיאם, עוזרים אחד לשני ומשלימים אחד את השני.

הערב, בנצחון על שרלוט, היה ערב מיוחד בו הצטיינו שניהם עם טאטום עם 41 נק' ובראון עם 30, וזה דקה לסיום ההארכה. אבל היה זה ערב יוצא דופן שהשניים מצטיינים בו גפ\ם יחד.

בעבר – וכן בהווה – היו מקרים רבים של שני סופרסטארים באותה קבוצה המשלימים אחד את השני במקום גורעים אחד מהשני: קרל מלוןמ וג'ון סטוקטון. מג'יק וג'יימס וורת'י. מייקל וסקוטי פםיפין. לארי בירד וכמעט כל שחקן חמישייה אחר של הסלטיקס כשהם לוקחים תורות. בהווה? סטפן קרי וקליי תומפסון. קווין דוראנט וג'יימס הארדן. לברון ואנטוני דייויס.

הבעייה של השניים היא שהם יודעים לעשות מצויין בדיוק את אותם דברים. הם DEFENSIVELY INTERCHANGEABLE. בכל השמות שהזכרתי כזוגות אחד היה הסקורר הראשי. אצל הסלטיקס טאטום ובראון הם הסקוררס הראשיים ויותר מדי פעמים הם דורכים אחד לשני על הרגליים. אין ביניהם תחרות או קנאה, עד כמה שידוע לי, אלא פשוט שני תאומים זהים העושים את הרוב אותו דבר במקום לעשות דברים שונים ובכך לכסות שטח גדול יותר של סוגי משחק וסוגי התקפה.

השניים ביחסים מצויינים. עד עתה לא נתגלה אף ציוץ של קנאה או תחרות בין השניים. אבל זה מקרה שכשבראון נמצא בזון של קליעות, טאטום נותן לו את הבמה, ולהיפך. אני מחכה ליום שאראה 35 נק' מכל אחד מהם, ולא 40 מאחר ו-10 מהשני.

חשוב מאד:

Brown said he believes outside forces, such as the media, choose to create a narrative where the two can’t function together because of their similarities. That isn’t quite the case. There is concern, however, that the two have grown into the habit of taking turns offensively, making the Celtics more predictable and effective.

עליהם ללמוד לקנא קנאות בריאה אחד בשני. כשלטאטום יש 30 נק' ברבע ה-3 בראון חייב לומר לעצמו 'עכשיו תורי לתרום ולעזור לטאטום', במקום לומר לעצמו, 'זה היום של ג'ייסון'. ואז 35 עם 25 נק' תמיד טובים יותר מ-40 ו-10.

4. טריי יאנג: החוק החדש יעבוד גם עבור שחקני ההתקפה המסוגלים להיעצר על מטבע DIME והמגינים שלא מסוגלים להיעצר, ניכנסים בהם!

טריי יאנג, בשיחה עם מרק סטיין הביע דעתו שהחוק החדש הנוגע לפאולים כששחקן התקפה ניכנס בשחקן ההגנה יעבוד בשני הכיוונים: "ההבדל בינינו לבין שחקני ההגנה הוא שאנחנו יכולים לנוע בשיא המהירות ולעצור על מטבע DIME. המגינים לא יכולים כי הם לא מאומנים בזה. הם ניכנסים בנו בתנופתם. זה רק ייקח קצת זמן לשופטים לראות את ההבדל בין זה לבין שחקן כמוני או הארדן ש-'ניכנס במגן'. בגלל יכולתנו לעצור ON THE DIME זה נראה כאילו אנחנו ניכנסים בהם אבל זה לא נכון, והשופטים ילמדו זאת מהר מאד לפי ראש השופטים מונטי מקקצ'ן שהבטיח לשחקני ההתקפה שהשופטים יעברו סרייה של קליניקות להבין את ההבדל בין פאול הגנתי ופאול התקפי"

The league is good at that — being open to communicating about anything,” Young went on. “Especially if a guy has questions. It’s not just me. I’m sure a lot of other guys have called and just tried to get more clarification on what’s a foul and what’s not.”

Regardless, it is still plenty resourceful from Young, who had become one of the NBA’s more notorious whistle-baiters. True, his numbers are down from 25.3 points on 8.7 free throw attempts per game last season to 21.5 points on 6.0 free throws attempts per game so far this season. But Young is not quite struggling with the new rules as much as some other players are.

The 23-year-old is right that there will definitely be an adjustment period for both players and referees. But Young is doing his part to put himself in the best position to succeed, which is the mark of all the truly great players.

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 106 תגובות

  1. AD אולי יצדיק את הבחירה שלו בעתיד (כמו שאקיל שנבחר ב-98, עם כמה עונות בודדות ובסיום הקריירה לא היה ספק), אבל נכון להיום הווארד ראוי להיות שם לפניו.

    1. מנחם צודק שבהרבה מידי משחקים הם לא מופיעים ביחד. הבעיה לא קשורה לדעתי לשילוב ביניהם אלא יותר לחוסר יציבות שעדיין מאפיין אותם.

  2. מדובר על 75 השחקנים הגדולים בהיסטוריה. לא על 75 השחקנים המוכשרים בהיסטוריה. הווארד הוא אצנם אחד הסנטרים ההגנתיים המוכשרים בהיסטוריה (והיה גם צריך להיות אלוף הטבעות על זה שהדביק מדבקיה תוך כדי הטבעה. אבל השופטים לא קלטו). אבל גדולה זה לא רק סטטיסטיקה אלא גם אישיות, מנהיגות, והולכת הקבוצה להישגים. והאוורד מהבחינה הזאת אפילו לא בין 10 הסנטרים הטובים איי פעם ובספק גם לטופ 100 איי פעם.

  3. בס"ד
    תודה מנחם.לגבי דוויט הווארד הוא גבולי.
    ומכיוון שהוא הרבה מעביר לשיאו, הם מעדיפים לתת לצעירים עם פוטנציאל כמו דיוויס.

    1. פה אני לא מסכים איתך אשך.
      אתלטיות זה חלק עיקרי במשחק, והשחקנים בונים את היכולת המשחק שלהם על הנתונים שלהם, בסוף גם לשאקיל לא היה כישורים הוא פשוט היה חזק וגדול מכולם, וגם ליאניס אם תוריד את האתלטיות והגובה יוצא דני אבדיה (:
      .
      בנושא השני אתה בהחלט צודק הפיק שלו קצר בגלל שהוא חי רק על האתלטיות ושהגב נדפק לא היה לו יותר מדי מה למכור, רואים את זה אין ספור פעמים בכדורסל עם שחקנים שחיו בעיקר על אתלטיות וקרסו ברגע שהברכיים לא קופצות כבר לאותו גובה (גריפין זה האחרון ברשימה).

      1. ברוך חפש את המשחק 1 על 1 של שאקיל עם ג׳ורדן ותראה את שאקיל קולע כמעט מכל מקום בקשת ולדעתי גם מקו ה-3. וזה עוד בתקופה שבחוזה של סנטר היה כתוב שאם הוא קולע מרחוק אז קונסים אותו במאה אלף דולר.
        שאקיל היה עילוי שבעילויים אין מה להשוות להאוורד הדפ״ר.

    2. האווארד היה הציר הטוב בליגה במשך כמה וכמה עונות כשהיא נהדר בשני צדי המגרש ומהריבאונדרים והחוסמים הטובים ביותר עם כמה זכיות השחקן ההגנה של השנה. כך שהוא מוכשר מאוד אי להיות לא מוכשר מאוד ולהדיגמה השיג. בחירת השחקנים הטובים ביותר בכל הזמנים היא לפי היכולת במשחק כדורסל לא לפי האישיות.

  4. 1. נשרק פאול על מוראנט אבל לא היה.
    2. אני נגד רשימות כאלה שגורמים לשחקנים מכובדים ״לא להיות בין הגדולים״ והארדן ווסטבורק שלא לקחו אליפות בליגה שם.
    3. עד עכשיו ממה שראיתי החוק החדש עושה כבוד לליגה

    1. וואו ממש קשה לי עם זה, אבל צפריר צודק. לא היה פאול על ג׳ה ואם היה זה בכלל לפני הזריקה. ההחטאה עשתה צדק במקרה הזה

  5. תודה מנחם על מוראנט כתבתי כבר אתמול אז אתייחס לנושאים האחרים

    2. בסוף הוסיפו 25 שחקנים לרשימה של 50 שנבחרה כבר ב96, והווארד לא שם כמו גם קליי שלא נמצא שם. (לדעתי להווארד מגיע יותר מקליי להיות שם), הווארד בשיאו טופ 5 בליגה גם אם הפיק היה קצר.
    .
    3. מנחם פה אני לא מסכים איתך, אתה תמיד הולך על היד החמה ולא מנסה להכניס בכוח שחקן למשחק ההפסד בתחילת העונה לניקס, היה בגלל שטייטום כפה את עצמו על המשחק במקום לתת ליד החמה בראון לקבור 60. מה שהצעת זה פשוט מוות לקבוצה, אוי ואבוי אם בראון יתחרה בטייטום מי קולע יותר, הם צריכים לעבוד בהרמוניה לא בתחרות.
    .
    4. שינוי מבורך של הליגה עד עכשיו כל הסופרסטארס הנכלוליים נראים כמו שחקנים בינוניים, כמו שטענו תמיד ההשפעה של חוקים נורמלים אליהם תהיה עצומה (גם אם השיפוט טיפה לא הוגן ביחס להארדן).

    1. השחקן שקלע 37 נקודות ברבע לא צריך להיות שם? לא שזה מעניין לו או לי את העכוז הוא עסוק בלשחק כדורסל ולהנות מזה ולא לצעוק מהבוקר עד הערב .
      מעדיף את הטיפוס הזה שם . הוא לא יגיד בחיים שהוא צריך להיות בין ה 75 אז אני אגיד במקומו. הוא לא בן ה 75 . הוא בן ה 25. קליי.

  6. כרגיל, כל מה שיוצא לגמד המקריח מאטלנטה מהפה זה בכיינות, התנשאות או שניהם יחד. מדובר בתוצר הכי עלוב של הליגה בדור האחרון. אפס שלא עשה כלום בקריירה וחושב שהוא ג'ורדן. סיבה נוספת לדעיכה המתמשכת של הבדיחה הנקראית נ.ב.א

  7. הרשימה של ה 76 עושה עוול ללא מעט שחקנים.
    זה סוג של פופולוריטי רנקינג
    התעלמות מוחלטת מאירופים/זרים כמו פאו גאסול, טוני פארקר, יוקיץ׳,מאנו ג׳ינובלי ודיקמבה מוטומבו.
    בזמנו רשימת ה 50 השמיטה את דומיניק ווילקינס ובוב מק׳אדו שנוספו לרשימת ה 76.
    כמות הכשרון כיום בליגה לא ברת השוואה לשנות ה 50-60-70 (למרות שכל החמיישה של הניקס מ 73 ברשימה, לצורך העניין לגולדן סטייט ההיסטורית של 2016 יש רק שחקן אחד)
    הדירוג הזה מקומם, וטוב היה אם הליגה הייתה מסננת 5-10 שחקנים מהטופ 50 לטובת אחרים בטופ 75.

    1. מסכים ב 100% בעיקר לגבי האירופאים. פאו וטוני יותר טובים מחצי מהרשימה שם גם ביכולת כדורסל, גם באורך קריירה וגם בתרומה להישגים קבוצתיים. זה לא גבולי אפילו
      אין מישהו שבוחר את מוטומבו או דניס רודמן לפניהם

    2. אכן יש בזה מן האמת מידן. קשה מאוד לשפוט ולהשוות בין העידנים השונים הללו. במידה מסוימת זה גם מה שהופך כל רשימה מסוג זה לבעייתית ומאוד מאוד סובייקטיבית. בוויכוחים כאלה אני נוטה תמיד לאמץ את המשפט הנודע של לוי אשכול ז"ל : "לעניות דעתי הקובעת"

    3. לא צריך לקחת את הדירוג הזה יותר מידי ברצינות. אבל לעניין התגובה אני לא חושב שגאסול פארקר ג'ינובילי או דיקמבה צריכים להופיע באיזו שהיא רשימת 'הגדולים ביותר' של הליגה. כולם שחקנים מצויינים אבל אף אחד מהם מעולם לא היה טופ 10 בליגה כשהוא שיחק. אפילו לכרמלו (שאני בעיצומו של קמפיין להוציא אותו מהרשימה – אני אעדכן אם הצלחתי) ראוי יותר מהם. יוקיץ' היחידי שיש לו קייס שם ולדעתי בלי ספק גם יכנס בעתיד.

    4. בשנות השמונים ובחצי הראשון של שנות התשעים היה יותר כישרון מאשר בשנות השבעים וגם אם נייק את שנות התשעים כולם עדיין יש לא פחות כישרון משנות השבעים אם לא יותר.
      רשימה חלקית של כוכבי שנות השמונים מכוכבים ועד כוכבי על: מג'יק, אייזיאה, סטוק, דניס ג'ונסון, אלווין רוברטסון, צ'יקס, מארק פרייס, מייקל, דרקסלר, רג'י מילר, מונקריף, הורנאסק, דומארס, קופר, סקוט, איינג', בירד, ד"ר ג'יי, וורת'י, פיפן, דאנטלי, אגוואייר, קינג, סדריק מקסוול, אקסווייר מקדניאלס, דן מארלי, בארקלי, קרל מלון, מקהייל, נאנס, בובי ג'ונס, רודמן (למרות ההתקפה המוגבלת), קווין וויליס, כארים, החלום, האדמירל, יואינג, פאריש, דוהארטי.

      1. חלקם החלו בשנים האחרונות של שנות השמונים ושנותהשיא בחצי הראשון של שנות התשעים ותחילת החצי השני. אך גם אם ניקח רק את אלו שדמותהשיא שלהם בשנות השמונים, אך הכישרון גדול יותר משנות השבעים והחמישים. רק שנות השישים יכולים להתחרות בשנות השמונים.

    1. אני אשווה ואעלה. מוראנט הוא כ ב ר הגריזלי הגדול ביותר. לדעתי שחקן יותר טוב מהאחים גאסול בשיאם. קדימה, כנסו בי…

      1. מסכים . הוא גם אחד השחקנים שהכי כייף לראות .
        אבל :
        נקוה שלא אבל הוא כנראה יפצע. לצערי הרב. יש בו יוצר מידי דרק רוז כזה

  8. תודה מנחם אחלה מעורב.
    לגבי האווארד – הוא היה שחקן מעולה בשיאו הקצר – אבל – בשנים האחרונות הוא הפך את עצמו לליצן. נכנס למשחק כדי לעורר פרובוקציות, נראה כמו ליצן ומתנהג כמו ליצן. נכון, הוא עושה בדיוק מה שבא לו ולא סופר אף אחד – אז כל הכבוד לו על כך -אבל להתנהגות הזאת יש מחיר.
    מי שחושב שהדברים האלה לא השפיעו על הבחירה (או האי-בחירה) בו – מפספס.

    1. אני דווקא חושב שהוא מגלה אופי ובגרות
      הוא התגלגל בלא מעט קבוצות לאחר התקופה הלא טובה שלו ביוסטון
      כיום הוא מתפקד נהדר כשחקן משלים
      אם הוא ליצן אז דניס רודמן היה מופע של פריק שואו
      תפריד בין הלוק של הבחור ליכולת שלו על המגרש
      הוא קיבל על עצמו תפקיד של רול פלייר בעוד הרבה שחקנים בקליבר שלו היו בוחרים לפרוש מזמן

      1. אתה צודק בעיקרון למרות שאני לא בטוח שהוא מגלה בגרות בהתנהגות שלו.
        עם זאת –
        1. רודמן עשה את השטויות פעם, ועשה את זה כל הזמן, זה היה חלק מהאופי שלו. היום קצת "שכחו" לו את זה. חוץ מזה הוא היה אז שחקן די בשיא שלו, פחות או יותר. האווארד עושה את השטויות שלו בחלק החלש של הקריירה שלו, שהוא גם לא טוב כשחקן. זה פשוט משכיח מכולם ממש בזמן אמת – כמה הוא היה טוב פעם.
        2. "תפריד בין הלוק לבין היכולת" – אז זהו – שהעולם לא תמיד עובד ככה. לפעמים זה עובד הפוך. לדעתי זה המקרה כאן.

    2. לדווייט היה שיא קצר?!? הבנאדם נתן 14 עונות עם ממוצעי דאבל-דאבל (עונה 15 פיספס ב0.8 ריבאונד). קבל את זה כדורביליטי. להזכירך הוא עבר ללייקרס ככוכב על – אחרי כמעט עשור באורלנדו, ולדעתי נחשב לכוכב על בליגה עד העונה השניה שלו ביוסטון.
      אתה צודק שהרושם שנשאר ממנו הוא בעיקר כזה של ליצן אבל אם נהיה הוגנים איתו הוא לגמרי שם.

      1. מסכים אברי – הוא היה מצויין וראוי – אבל הרושם האחרון פגע בו והדירוג הוא עכשווי. ככה לפחות אני חושב.

        1. צודק לגמרי. סוג של מותג כליצן, ואפילו לא מהסוג המגניב (רודמן) או משעשע (ברקלי/שאק). פשוט ליצן דביל, וככזה הוא לא מקבל כבוד שבהחלט מגיע לו ככדורסלן.

    3. שחקנים גם עם קריירה ארוכה בלי נפילות ברמהשהיו להאווארד יכולים להתקנא בהישגים גם ללא האליפות כשחקן ספסל:
      4 בחירות לחמישיית העונה הראשונה ו-7 בחירות סה"כ לחמישיות העונה, 3 פעמים שחקן ההגנה של השנה ו-4 בחירות לחמישיית הגנה הראשונה ובחירה נוספת לשנייה, 8 בחירות למשחק האולסטאר.
      הישגים אלו טובים משמעותית משהשיגו לא מעט שחקנים שנבחרו לרשימה!!!

  9. טריי יאנג מדבר כמו מישהו שקולט שהחגיגה נגמרה והוא מכין את התירוצים והבכיינות כבר מעכשיו. אם הוא כזה אתלט על למה הוא היה צריך את הכניסה הזו במגנים? אם הוא יכול לעצור על המקום למה הוא כל פעם היה צריך לקפוץ לתוך המגן שלו? והכי חשוב, אם זה לא יזיז לו למה הוא צריך להתחיל עם הבכיינות והתירוצים? אישית הייתי אומר לו לא לרוץ לבכות למדיה, כי עכשיו הוא רק שם על עצמו את הספוט. תן לחוק להתגלגל, שלא ישימו לב שלא שורקים לך תוקף למרות השינוי בחוק, במקום לרוץ ולבכות ועכשיו תוך שני משחקים כל מי ששופט את אטלנטה יקבל הודעה להתחיל לשרוק לו.

    1. עזוב שנייה בוכה לא בוכה, הוא צודק שבעצירה על המקום מגן שנכנס בו צריך לקבל עבירה, ראה את התגובה הראשונה שלי פה למעלה

      1. ברור שהוא צודק, אבל זה נסיון לעשות distraction מזה שנגמר הקרקס. אנחנו מדברים פה על שחקן שעשה קריירה מלקפוץ על מגנים, והוא מדבר על "לעצור על המקום" כאילו זה אותו דבר, ואתה נופל לנסיון שלו. זה כמו ש(היפותטית) אני אדבר על שינויים בחוקי הצעדים והוא יגיד "אבל גם אסור למעודדות ללבוש צבעים זרחניים". אם הוא אכן עוצר על המקום (ולא עוצר על המגן בזווית ברורה) ומגן קופץ עליו, שישרקו. הבעיה שהוא לא היה עוצר ולא נעליים אלא קופץ על שחקן מגן כדי להשיג זריקות חופשיות.

        1. חחחח עשה קריירה מלקפוץ על מגינים מתי ראית אותו משחק בכל? רק שנה שעברה הוא בא עם הנשק הזה כי ראה שכל הליגה חוגגים. שכחת שלפני שנתיים הוא עשה 29 נק למשחק בלי לקפוץ על אף אחד? צפויה לך אכזבה גדולה אם אתה חושב שזה יפגע בו בצורה כלשהי. כולם היו קופצים על המגינים לא רק הוא (חוץ מדוראנט)

          1. גם אם נניח שאתה צודק, שנה זה שליש מהקריירה שלו. נגיד שנה וחצי? חצי קריירה. אז יאללה, עשה חצי קריירה מלפול על שחקני הגנה. ולגבי מה שיהיה, אני לא יודע, לגבי הבכיינות אני כן. למזלנו הוא לא אומר משהו בסגנון ״כולם עשו ככה״ כי זה באמת כבר מגרד את תחתית החבית.

  10. ברור שהווארד צריך להיות ב 75.
    הבן אדם היה ללא עוררין הגבוה הטוב בליגה במשך כמה שנים רצופות, ואחד מ 5 השחקנים הכי טובים בליגה במשך אותם שנים.
    .
    דייויס עוד לא עשה מספיק, אבל גם אחרים כמו רג׳י מילר או ריי אלן (סתם אלה שקפצו לי לראש, בטח יש עוד ברשימה), מעולם לא גירדו את הרמה הזאת.

    1. לגבי רג׳י מילר לפחות אני חושב שהוא הרבה יותר טוב מדוייט בשיא והשיא נמשך למשך הרבה יותר שנים.
      השחקנים ששיחקו איתו באותן שנים הרבה פחות טובים אפילו מאילו ששיחקו ליד דוויט.
      למרות זאת מסכים שהיה צריך להכנס

      1. אין פה מה לחשוב, רק צריך להסתכל על הבחירות לחמישיות העונה.
        זה אפילו לא באותו אזור חיוג בין הווארד למילר, למרות שכגארד לרג׳י היו פי 2 הזדמנויות להיכנס לחמישיות האלה.
        פשוט לא אותה דרגת איכות. רג׳י בכלל לא צריך להיות ברשימה הזאת לדעתי, אבל בהשוואה להווארד זה בכלל לא עניין של דעה.

        1. דדי איך בדיוק היו לרג'י פי 2 הזדמנויות? שכחת מי שיחק איתו בקונפרס.?
          ולגבי הווארד דווקא הוא היה בתקופה של די שפל בסנטרים.בןא אם יד על הלב אתה רואה אותו נכנס לאחת מחצישיות העונה בתקופה של שאק,יואינג,אלאוגורן,רובינסון,מורנינג? אולי אולי היה נכנס פעם אחת

            1. ובטח שנכנס במקום מורנינג או יואינג שהוא סוג של רג׳י מילר של הסנטרים – הרבה רעש ומעט הישגים.

            2. כן אבל לפחות בתקופה של רג'י החלוקה הייתה של פוינט גארד ושוטר.לא ראית חמישיות של שני רכזים או שני קלעים,זה תמיד היה רכז וקלעי.
              לגבי יואינג ומורינג מסכים שזה טעם וריח,האני אישית מעדיף את שניהם על הווארד אבל מקבל לגמרי אם אתה חושב הפוך.
              אבל זה עדיין לא משנה את העובדה שאם הוא היה משחק בתקופה של הסנטרים הבאמת טובים הוא אולי אולי היה נכנס פעם אחת לאחת החמישיות.
              וסתם בלי קשר למה אתה חושב שלהוביל את ניו יורק שנים בצמרת ולהגיע איתם אפילו לגמר זה הרבה רעש? במיוחד שאתה רואה איפה הניקס נמצאים מאז

            3. יש עוד סנטר בתקופה שהווארד נבחר לחמישיית העונה?
              היו תקופות עם עשרה סנטרים טובים ממנו. אפילו יואינג (לדוגמא)
              מה שרג'י עשה על המגרש היה מדהים לדעתי.
              שוב, לא שהאורד רע או שלא מגיע לו להיות, פשוט לא ברמה של רג'י (כן ברמה של ריי אלן)

            4. זו לא היתה החלוקה.
              בחרו – הצביעו לאיזה גארדים שרצו.
              .
              להוביל את ניו יורק הרבה שנים (לגמר נבא אחד) או לקלוע נגדם 8 נקודות ב 8 שניות כדי להגיע לגמר היחיד בקריירה שלך זו בדיוק ההגדרה של רעש בשבילי.
              .
              לי זה ברור שאם הווארד ויואינג היו משחקים באותה תקופה בשיאם – הווארד היה השחקן היותר טוב.

          1. מסכים עם דדי לחלוטין. הווארד לגמרי בטופ 75, ולגמרי מעל שחקנים (מצויינים) כמו פירס, כרמלו, רג'י או אפילו רוברט פריש אהובי. הווארד היה טופ חמש בליגה בשיאו (מה שרג'י לא מסוגל לטעון בשום שלב), שחקן הגנה היסטורי, הראה דורביליות מרשימה (כמעט 15 עונות של דאבל דאבל) וגם הוביל קבוצה די מוגבלת לגמר. לגמרי אחד הגדולים.

            1. דרך אגב אני לא אמרתי שלא מגיע לו להיות. אני כן אומר שלדעתי רג'י שחקן היסטורי הרבה יותר מהווארד.בעיקר התייחסתי לנתון של חמישיות העונה שזה לא בדיוק מדד כי להווארד לא הייתה כמעט שום תחרות בשנות השיא שלו.הליגה הייתה ללא סנטרים איכותים ושוב נשאל אותך אותו דבר ששאלתי את דדי,קח עשור אחורה אתה חושב שבתקופה של שאק האקים,רובינסון,מורנינג,יואינג ואפילו מוטומבו אז גם היית אומר אחד הגדולים???
              נ.ב לא שזה מדד(אני יודע שלא) אבל תשאל מישהו שהידע שלו מוגבל בNBA את מי הוא מכיר רג'י מילר או דוויט הווארד לדעתי רוב רובם של האנשים שתשאל יגידו לך רג'י מילר

            2. הקטע הזה בסוף של "לשאול אנשים" הוא מדד אמין כמו חמישיות העונה וכנראה הרבה פחות.

            3. נ.ב לא שזה מדד(אני יודע שלא).

            4. אחרי ששלחתי את התגובה חשבתי שבטח לא תבין מה אני מתכוון.אז בכל זאת אתן לך הסבר קצר.
              שאדם כותב "לא שזה מדד(אני יודע שלא)" אז הוא מתכוון לכך שזה לא מדד ובטח ובטח לא אמין(במיוחד שזאת דעתי הסוביקטיבית,אתה יכול להגיד שאם נשאל את האנשים הם יגידו שהם מכירים את הווארד ) אבל בכל זאת שאתה בוחר את 75 הגדולים ששיחקו את המשחק(ולא את 75 הכי טובים ששיחקו את המשחק) אז לדעתי האישית יש משמעות קטנה אמנם אבל בכל זאת איזשהי אינדקציה שכנראה השארת איזשהו חותם על הליגה ועל האנשים.לדעתי בעוד 40 שנה חולי כדורסל עוד יכירו את השם של רג'ימילר לגבי הווארד אני לא בטוח שאנשים יכירו.

            5. דרך אגב אברי, אני לא אומר את זה כאיזה אוהד שלו באופן מיוחד. אני ממש לא כזה. אולי אפילו מעדיף את הגלגול הנוכחי שלו כרול פלייר על השנים שלו ככוכב.

            6. יניב, ברור שאילו דווייט היה משחק בשנות ה80-90 אז היו כנראה זוכרים אותו אחרת ('כנראה' כי זה תיאורטי לחלוטין), אני די מסכים איתך (למרות שהינה פריש כן נכנס למרות ששיחק בתקופה סופר חזקה של סנטרים). אני רק חושב שזה בכלל לא רלוונטי, זה לא מוריד כלום מההישגים של דווייט ואת אותו הדבר אפשר לומר גם על הרבה אחרים – אתה חושב שפירס או אלן היו נכנסים לרשימה אילו היו משחקים בשנות ה80? ומצד שני, בוא נכניס את סבוניס/פטרוביץ' פנימה כי אילו היו משחק כיום וואי וואי וואי מה הם היו עושה לליגה.

    2. מסכים אתך דדי ובמיוחד על הבחירה בדיוויס למשל שנראית לי בשלב זה הרבה יותר בעייתית, אני למשל הייתי מכניס במקום דיוויס את פאו גאסול נניח או את טוני פארקר ששניהם עשו לא פחות ממנו גם אם אולי מספרית פחות מרשימים.

  11. תודה מנחם על המעורב. הפתיחת עונה של מוראנט מוטרפת לחלוטין, המשך ישיר למה שעשה בסיום העונה שעברה בפלייאין ובסדרה מול יוטה. הקטגוריה שהכי מרשימה בשיפור כרגע היא הקליעה משלוש , נכון שאין סיכוי שיישאר לאורך העונה על 44% שעומד עליהם בשלושת המשחקים הראשונים, אבל במידה וימשיך לזרוק באזור 5-6 שלשות למשחק וייקלע אותן באזור 35%-37% זה שדרוג גדול לסט היכולות שלו.

  12. רק רוצה להעיר פה שהיו אנשים שאמרו שדווקא המשחק של קרי ישתנה משמעותית ויראה ירידה ביכולת בגלל השינוי של החוקים. קרי אף פעם לא התבסס על עונשין כדי להשיג נק.

  13. דווייט הוא מהשחקנים שאני הכי לא אוהב. ואני סוג של אוהב את כולם ואפילו מסנגר על ווסטברוק לפעמיפ. אני מוטה בשיפוט… אבל לא נראה לי שמגיע לו ואני מאוד שמח שהוא לא ברשימה.
    *
    מוראנט ענק. מקווה שימשיך לפרוח.
    *
    גם לי נראה שמטייטום ובראון לא ייצא הג'ורדן את פיפן גרסת הסלטיקס (משווה בגלל איזשהו דמיון פיזי וגבהים, לא בגלל כישרון)
    לטעמי בעיקר חסר עוד חלק בפאזל… אולי איזה רכז על שיידע לנהל את שניהם.

    1. אפילו מנהל משחק, לאו דווקא רכז על. בעיני אם ישיגו פלור ג'נרל סטייל כריס פול הם לגמרי קונטנדרים. יש להם מספיק כלים התקפיים. מישהו סטייל דריימונד. בעיני סימונס פחות מתאים מגרין כי הוא פחות אסרטיבי ומנהל משחק. עוד שחקן אדיש בקבוצה אם יצטרף לסלטיקס.

  14. אני אחזור שוב על הטענה העיקרית שלי מאתמול שאין שום יכולת לבחור את 75 השחקנים הטובים על פני 75 שנים. ראשית כמעט ואין איש שראה את כולם משחקים ויש לו בסיס לבשוואה. כל השאר מסתמכים על נתונים סטאטיסטיים, כי גם אין הרבה משחקים שצולנו לפני אמצע שנות ה70. שנית, אופי המשחק, החוקים וגם ההכשרה של השחקנים השתנו. רוקי עד שנות התשעים הגיע לאחר 4 שנות משחק בקולג מה שאיפשר לשחקנים גבוהים להתפתח. שחקן רך ובכין כמו AD היה שורד בשנות השישים? מרפק לבטן והוא היה מתקפל. מצד שני יש ברשימה שחקנים שהיום לא היו מגיעים לחצי מהשורה הסטאטיסטית שלהם. אם רוצים לעשות רשימה היא צריכה להיות שלת תקופות, עם חפיפה מסוימת בשנים. למשל העידן עד אמצע שנות השבעים, מאמצע שנות השבעים עד 2000 ושנות האלפיים. לכל תקופה לבחור 25 שחקנים.

    1. זה כמו ויכוחי אלבום הרוק הגדול אי פעם או הלהקה הגדולה אי פעם. זה conversation starter מצוין, אבל אין לזה שום משמעות.

  15. כמובן שצגובתיצנכתבה בבדיחות הדעת.
    .
    בלי קשר,
    הרשימה של רולינג סטון מסריחה.
    אין עולם בו אלבום של קניה ווסט נמצא לפני זיגי או האנקי דורי.
    אפילו את הבננה הצהובה דרגו אחרי קניה ווסט.

    1. אוף. אני שנאתי את אלבום הבננה.
      עשיתי קורס שעסק במגדר בארגונים בתואר הראשון (קצת הלכתי כדי להכיר בנות אבל השכלתי) וכתבתי את העבודה שלי על הרשימה הזו, גרסת 2003… אין שם שום אלבום של זמרת ב30 הראשונים. ורק אלבום אחד של להקה שיש בה אישה (וולווט אנדרגראונד). קיבלתי ציון גרוע כי לא שיתפתי חוויה אישית איך הפלו אותי… עדיין לא מבין למה כי באותו הזמן עוד לא הייתי כוכב רוק או אישה. 🙂
      בכל מקרה. כן, רשימה גרועה. אני מעדיף רוק כבד ומוזיקת בלוז או R&B אז הרשימה שלי בכל מקרה הייתה כוללת פחות ביטלס וביץ' בויז…

      1. אישית,
        אני מת על הבננה. לו ריד וג'ון קייל נותנים במה מדהימה לניקו.
        לזכות רולינג סטון, הם הקפיצו קדימה את בלו המופתי של ג'וני מיצ'ל. עם כל הכבוד לביטלס ו-1,000 האלבומים שהם הכניסו ל-50 הראשונים,
        אין להם אלבום אחד שמצליח לפרוט על נימי הנשמה כמו שמיצ'ל יודעת.

        1. הביטלס מעולם לא פרטו על נשמתי. מעבר לכמה שירים שהם נחמדים…
          לג'ון קייל היו דברים נהדרים בקריירת הסולו וגם ללו ריד. אבל אלבום הבננה סתם מעצבן לי להקשבה. למרות שאני זוכר שהשיר הראשון תפס אותי לתקופה (סאנדיי מורנינג או משהו כזה?).

          1. השיר הרביעי – venus in furs – מדהים ומרפרר לספרו של הבארון מאזוך. גם heroin מושלם.
            השיר התשיעי והשישי פשוט יפייפיים.
            .

            האלבום הזה דומה בהשפעתו על הרוק להשפעה של בוני וקלייד+איזי ריידר+הבוגר על הקולנוע – אלבום שמדבר על קניית סמים, סאדו-מאזו, הומלסים, הרואין, אלימות וטירוף.
            אלבום על.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט