וורלד סירייס 2021: המעיפים מול האמיצים

הלילה שבין שלישי לרביעי, 03:09 לפנות בוקר, יוסטון, טקסס. היוסטון אסטרוז יארחו את האטלנטה ברייבס, למשחק הראשון במסגרת וורלד סירייס 2021. לא הלכתי לבדוק את הליין, אבל ברור לי שמי ששם באפריל, ובטח ובטח באוגוסט 100 דולר על המץ'-אפ הזה, מסודר כלכלית להמשך חייו. מעטים ראו באסטרוז מועמדים ללכת עד הסוף, ועוד פחות מזה האמינו באטלנטה.

אבל, בואו נתחיל בלהבין איך זה קרה. המפתיעה הגדולה היא כמובן אטלנטה, שסיימה את העונה עם 88 ניצחונות בלבד, ופגשה בסדרת הגמר את הלוס אנג'לס דודג'רס, האלופים הכל כך פייבוריטים. נכון, הם הגיעו ללא קלייטון קרשואו, מקס מאנסי, ג'אסטין טרנר ואם אתם עוד סופרים את טרוור באוור, אז גם בלעדיו. אך גם הברייבס איבדו בתחילת העונה את האייס מייק סורוקה, ובהמשך את מרסל אוזונה ורונאלד אקוניה ג'וניור.

צילום: greenscreenalpha.com

זה החל עם שני ניצחונות ב-ווק אוף לברייבס, 2:3 בגיים 1, הודות לסינגל של אוסטין ריילי באינינג התשיעי, ו-4:5 במשחק השני, בזכות סינגל של אדי רוסאריו, אליו עוד נחזר בהמשך, גם הוא באינינג התשיעי. הדודג'רס חזרו לתמונה עם 5:6 במשחק השני, שהושג בזכות 3 ראן הום ראן של קודי בלינג'ר באינינג השמיני, כשהברייבס הובילו 2:5.

המשחק הרביעי היה החשוב ביותר בסדרה. חוליו אוריאס, שהיה מהסטארטרים היותר אמינים של הדודג'רס במהלך העונה, ספג חמש ריצות בחמישה אינינגים, רוסאריו העיף שני הום ראנס (אחד מהם 3 ראן), ופרדי פרימן הוסיף אחד, הברייבס ניצחו 2:9 (הובילו 0:5 באינינג החמישי) ועלו ל-1:3 ענק בסדרה.

רוסאריו. וואו איזו סדרה (צילום: thinklyn.com)

במשחק החמישי, עם הגב לקיר, הובילו דווקא כוכבי המשנה, איי.ג'יי פולוק (שני הום ראנס) וכריס טיילור (שלושה הום ראנס) את האלופה ל-2:11 גדול, ונתן תקווה, שהחזיקה 48 שעות בלבד. זוכרים את ריילי ורוסאריו מתחילת הסדרה? אז הראשון העלה את אטלנטה ל-0:1 באינינג הראשון של גיים 6, השני העיף 3 ראן הום ראן ברביעי, והברייבס טסו ל-2:4 גדול ו-2:4 גם בסדרה כולה – יש וורלד סירייס ראשון מאז 1999.

Eddie Can Do It

הסיפור של הסדרה היה ללא ספק רוסאריו. האיש שהגיע בטרייד דד ליין, כמחליף לאוזונה ואקוניוה ג'וניור, ירה 14 היטס לממוצע חבטות 560., עם שלושה הום ראנס, דאבל וטריפל. רוצים OPS? 1.647. אין הרבה יותר טוב מזה. הצוות המסייע היה אוזי אלביס (280.), פרדי פרימן הוותיק (286., שני הום ראנס) וריילי, שאמנם הסתפק בחמישה היטס, אבל כל אחד מתוזמן יותר מהשני.

וויל סמית' והדודג'רס, מתוסכלים (צילום: siriquan.com)

בפיצ'ינג, איאן אנדרסון וצ'ארלי מורטון הוותיק היו מצוינים, כשלאייס שבחבורה, מקס פארדי, היה משחק אחד טוב (גיים 1) ואחד לא (5). מהבולפן, וויל סמית' ואיי.ג'יי מינטר בלטו, עם עשרה אינינגים משותפים של אפס ריצות.

קורי לא עזר לקודי

בצד המפסיד? שימו לב. שני הניצחונות שלהם, השיגו הדודג'רס 17 ריצות, במתמטיקה פשוטה זה 8.5 למשחק. בהפסדים? עשר ריצות בארבעה משחקים, 2.5 למשחק. זה כל ההבדל. כשקורי סיגר חובט 167., מוקי בטס מוסיף 174. וטרה טרנר, שהיה כל כך טוב עד לסדרה הזו, חבט 240. בלבד, ובלי ג'אסטין טרנר ומקס מאנסי הפצועים, גם 412. של בלינג'ר לא יספיקו.

אני פה, חבר'ה, תסמכו עלי. איאן אנדרסון (צילום: actionnetwork.com)

והחותמת על הסיפור, במיוחד כשקלייטון קרשואו לא זמין, היא ERA של 7.04 לווקר ביולר, ו-10.5 לחוליו אוריאס. מקס שרזר הספיק לזרוק בסדרה הזו 4.1 איניגים בלבד, לעצור על שתי ריצות ולא באמת להשפיע (עוד פציעה…).

ה-23 עדיין בראש

גם הסדרה המקבילה הסתיימה באותה התוצאה, 2:4 ליוסטון על הרד סוקס, אך במקרה הזה הקבוצה הפייבוריטית ניצחה. ועדיין, האסטרוז מצאו את עצמם בפיגור 2:1 בסדרה, כשלבוסטון יש עוד שני משחקי בית – שני ניצחונות – והם עולים. או אז, האסטרוז התעוררו, ירו 23 ריצות בשלושה משחקים ולא הסתכלו לאחור.

זה הזמן שלו. קוריאה (צילום: slrc.us)

ככלל, הסיפור היה: האם יוסטון תצליח לעצור את ההתקפה של בוסטון. בשני הניצחונות שלהם, הרד סוקס העיפו 21 ריצות – 10.5 ריצות למשחק. בהפסדים? שבע ריצות בארבעה משחקים – 1.75 ריצות למשחק. וואו.

לשיר זה כמו להיות יורדן

התקפית, יוסטון נתמכה בעיקר ביורדן אלווארס, שנתן סדרת על – ממוצע חבטות 522., עם שלושה דאבלס, טריפל והום ראן. עזר לו קרלוס קוריאה, עם 308., ויולי גוריאל עם 10 מ-22. ככה לא ממש הרגישו את השקט מכיוונם של חוסה אלטובה (125., שלושה היטס בלבד) ואלכס ברגמן (217.).

ה-MVP של הסדרה. אלווארס (צילום: news-primer.com)

מהצד השני של הפלייט, חוץ מפראמבר ואלדס, עם ERA של 2.53 בשני משחקים, לא היה ליוסטון הרבה מה למכור. מהבולפן עזרו כריסטיאן חאווייר וקנדל גראוורמן, עם תשעה אינינגים נקיים, אך כל זה לא יספיק מול הברייבס.

בצד המפסיד בלטו לרעה לא מעט שחקנים: קסנדר בוגארטס חבט 192. בלבד, קייל שווארבר, שהיה כל כך טוב בסדרה הקודמת, נעצר על 120., ג'יי.די מרטינס חבט 235. והאנטר ריינפרו, שפה בעיקר בגלל ההגנה, התעלה על עצמו עם 063. בלבד. היחיד שהתעלה התקפית היה קיקה הרננדס, עם 10 מ-26 (385.) ושלושה הום ראנס.

הספסל של בוסטון. מתוסכל (צילום: necn.com)

וורלד סירייס: יוסטון אסטרוז – אטלנטה ברייבס

מאזן בעונה הסדירה: השתיים לא נפגשו העונה. למעשה, הפעם האחרונה שהן נפגשו היתה במאי 2017, אז האסטרוז ניצחו שני משחקים ביוסטון. אגב, אחד הפיצ'רים שניצחו ליוסטון היה צ'ארלי מורטון, שהיום באטלנטה…

מפגשים קודמים בפלייאוף: השתיים נפגשו חמש פעמים, כשאטלנטה ניצחה שלוש סדרות ויוסטון שתיים. מאזן המשחקים עומד על 7:12 לברייבס. המפגש הראשון התקיים ב-1997, והסתיים ב-0:3 לברייבס, האחרון נערך ב-2005, והסתיים ב-1:3 ליוסטון. אף אחד מהמפגשים האלה לא הוליד בעקבותיו אלופה, דבר שיקרה לראשונה העונה.

האליפות האחרונה של העיר אטלנטה. 1995 (צילום: celebritynews.fuzzyskunk.com)

בכמה מילים: הסדרה הזו, כך נראה, בעיקר בידיים של האסטרוז. אם שלושה שחקנים מהמגוון העשיר של יוסטון יתפקדו התקפית – הסיכוי של הברייבס לעצור אותם קלוש. אלטובה, קוריאה, גוריאל, ברגמן, טאקר, ברנטלי או אלבארס. האסטרוז, כמו עד עכשיו, יחפשו משחקים עם סקור גבוה, ככל שנראה יותר רצים על הבסיסים – כך הסיכוי של דאסטי בייקר לזכות סוף סוף באליפות יהיה גבוה יותר.

היתרון של הברייבס – חוסר לחץ. אף אחד לא ציפה מהם להגיע לפה, וכל דבר מעבר לסוויפ יתקבל בהבנה. מצד שני, משחק הוורלד סירייס האחרון שנראה בג'ורג'יה היה ב-1999, הניצחון האחרון שהברייבס רשמו במעמד הזה היה ב-1996, וניצחון הבית האחרון? ב-28 באוקטובר 1995, שנתיים לפני שאוסטין ריילי נולד.

אטלנטה תזדקק ליכולת גבוהה משלושת הפיצ'רים העיקריים שלה – פאריד, אנדרסון ומורטון. אם שניים מהם יצליחו לעצור את ההתקפה של יוסטון, להתקפה החביבה של הברייבס יש סיכוי לעשות משהו. אבל פיצ'ר אחד לא יספיק פה.

יוני לב ארי

die hard yankee fan, חי ונושם סביב הפאסט בול

לפוסט הזה יש 15 תגובות

  1. מתי אנחנו משחקים היום? אה שיט.. חוזר לישון..
    .
    יאללה אטלנטה, מי שחושב האסטרוז בסוויפ או ב-5 לדעתי טועה ובגדול

  2. כרגע אני מרגיש כמו מישהו שהחיים שלו בהולד, בייסבול מהבוקר עד הערב. חבל שלא משלמים לי על זה. האמת? לא מפתיע שהברייבס בוורלד. הפלייאוף השנה מאוד לא איכותי, וזה מתאים שקבוצה עם מאזן של 88-84 תגיע עד הסוף. יסלחו לי הדודג'רס, אבל ההפתעה הגדולה באמת היתה הסדרה של הברייבס מול הברוורס. ברגע שזה קרה היה ברור שאטלנטה יכולים להגיע עד הסוף, אם כי לא צפיתי שהדודג'רס יג'ע'ג'עו עד כדי כך. חבל על הג'איינטס, האמת. בינתיים לא ראינו מאף קבוצה בפלייאוף דומיננטיות. האסטרוס סיימו משחקים עם 12 ועם 2. הברייבס אפשרו 0 ו11 ריצות, ולהפך, ההגנה של האסטרוז כבר עצרה יריבות על ה0 וההתקפה של הברייבס רשמה תוצאות דו ספרתיות. הכל יהיה תלוי במי יתפוס יום טוב בסדרה. פרימן-אלביז-רוסאריו-דובאל-פידרסון, או שמא אלטובה-קוריאה-גוריאל.
    וכמו כן כל ה"פיצ'ינג של הברייבס נגד ההתקפה של האסטרוז" זה היה נחמד לפני שבועיים. לאסטרוז יש 2 זורקים ששמרו את הרד סוקס יפה מאוד, וזה לא שפריד ומורטון זרקו שלושה נו היטרס.

    1. 100 אחוז, אי אפשר לנחש כלום על הסדרה הזאת. שתי קבוצות די דומות עם התקפה אימתנית והגשה פותחת לא יציבה.
      .
      האמת לא הופתעתי מהברייבס נגד הברוורס שהם בתכלס קבוצה שהייתה בנפילה בכל החודש האחרון של העונה וזה משהו שתמיד מיתרגם גם לפלייאוף.
      .
      מסכים אבל הייתי מדייק ואומר שזה פלייאוף לא איכותי מבחינת פיצ'ינג… אלא אם מדברים על הדודג'רס עם רצים על הבסיסים 🙁
      .
      היום סופסוף אוכל לשמוע את הפודקאסט האחרון ולהתייחס פה אם מעניין אתכם לקרוא

      1. תמיד מעניין.
        זה לא רק מבחינת הפיצ'ינג, גם ההתקפות מאוד שבלוניות. אם צד אחד עם 0 ריצות באינינג השלישי, לפעמים מרגיש שחבל על ששת הנותרים כי הלך המשחק. אין את ההרגשה שמנסים לחלוב את הראן בכל מחיר. קח את כל הפלייאוף, פרט לסדרה של טמפה ביי-בוסטון, 90% מההיטס הלכו עם השיפט, ורק עפו מעל האינפילד או היו מהירים מדי בשבילם. פה ושם בוסטון חבטו לצד הריק, או שחקן כזה או אחר ניסה ליצור משהו, אבל נדמה שככל שהלחץ גובר, הנטיה היא דווקא לחזור לתלם, וזה אומר פול פול פול ולאונץ' אנגל על חשבון סטרייקאאוט ותעירו אותי בעוד שבוע. הייתי צריך לרשום לעצמי כמה היטס הושגו בגלל שהמחבט נשבר ואז הכדור עף עקום ונפל באמצע ככה. נדמה לי שהברייבס-דודג'רס האחרון היה ככה, כולל ההומראן של גרסיה שתכל'ס היה אמור לעוף לפאול אבל הוא קצת פספס וזה עף מטר שמאלה.

        1. זה נכון שאין תחכום בהתקפה אבל:

          1) הדודג'רס והברייבס למשל, נדמה לי שבכל המשחקים עד האחרון הקבוצה שעלתה ליתרון ראשון הפסידה, בנוסף הדודג'רס גנבו מלא בסיסים, תמיד היה אקשן וראלי באינינגס האחרונים גם כשהייתה תחושה של דיכאון שפיגרנו 5-2 או 4-1 חצי משחק כשהסדרה הייתה בפיגור 2-0 ו-3-2.
          .
          2) בכללי הדודג'רס שיחקו הרבה סמול בול, לקחו את ההולכות ועלו על הבסיס לעומת אטלנטה שהעיפה את המחבט בכל הזדמנות ועל כל מגיש בכל תוצאה, ועובדה שהשיגו מס' היטס דו-ספרתי כל משחק. איך זה נגמר ומי ניצח אנחנו יודעים…
          .
          3) לגבי ה-AL, לא כזה ראיתי אבל שום יתרון לא היה בטוח שם אלא אם הוא גדל לפער של 6 ומעלה תוך אינינג בודד 🙂 אז מעיפים את המחבט כי אין מה לשחק סמול בול במצב כזה

        2. אגב, גם אצל הדודג'רס 90% מהראנס (בערך, לא ספרתי) הגיעו מהום-ראנס ולא מכל הטיילת על הבסיסים. אתה חושב שזה *בגלל* שלא ניסו לחבוט נגד השיפט נגיד? לא יודע, לא מאמין, זה כבר הופך לפרשנות של הנתונים היבשים. בכלל נראה לי הפוך, סתם פישלנו עם הלחץ להשיג קצת ראנס והיינו צריכים לנסות להעיף עוד יותר בכל הזדמנות

          1. הסר דאגה, הדודג'רס לא עלו בגלל חוסר נסיונם להעיף. גם הסמול בול שאתה מדבר עליו זה תוצאה של נסיון להוציא הומראן שהסתיים בגראונד בול וסינגל, אז קצת רצו על הבסיסים כדי לפחות להגיע לסקורינג פוזישן. חוץ מפה ושם בוסטון, אף אחד לא באמת ניסה לחבוט יצירתי. זה המכה של הבייסבול, שככל שהלחץ גובר, החובטים הופכים יותר שבלוניים. ואז מי שתופס או מתלבש לו, ע"ע הרננדז, או גרסיה, כריס טיילור ואלברז, יוצא מלך, ומי שלא, לא. גם טריי טרנר, וגם פרדי פרימן וגם אלטובה וכו וכו ניסו להעיף, ולא הלך. אף אחד בדודג'רס לא ניסה לשחק אחרת ממה שהתרגלנו כבר שנים. זה בייסבול שלוקח את הרנדומליות והופך אותה לחזות הכל. והתוצאה בהתאם. תיקח סדרה מלפני 30 שנה, בהנחה והיתה שקולה, יכל להגמר 4-1, ועדיין אתה רואה ששני הצדדים נלחמים. פה? כאילו משחקים היום אני לא בא, מחר אתה לא מגיע עם זורקים שאחרי ששנים עושים הכל כדי לצמצם את היכולת שלהם לזרוק יותר מ4 אינינגס פעם בחמישה ימים פתאום זורקים אותם למים יום אחרי יום.

  3. פששש הקלטתם עוד פרק? אתם לא נורמלים 🙂
    .
    האמת שלגבי הפרק הקודם קשה לי להגיב אבל ארז קלע בול בכל מה שקשור לדודג'רס

כתיבת תגובה

סגירת תפריט