בימים הראשונים של העונה, הליגה פרסמה רשימה של 75 שחקנים שנבחרו ל"נבחרת ה-75" של הליגה, לרגל 75 שנים להקמתה.
זו הרשימה המלאה של השחקנים: (שחקנים פעילים מודגשים)
קארים עבדול-ג'באר
יאניס אדטוקומבו
נייט ארצ'יבלד
צ'ארלס בארקלי
בוב קוזי
דייב קאונס
קווין דוראנט
ג'וליוס ארווינג
ג'ורג' גרווין
האל גריר
ג'יימס הארדן
אלווין הייז
ג'רי לוקאס
מוזס מאלון
קווין מקהייל
ג'ורג' מייקן
סטיב נאש
דירק נוביצקי
האקים אולאג'ואן
בוב פטיט
וויליס ריד
אוסקר רוברטסון
דיוויד רובינסון
ביל ראסל
ג'ון סטוקטון
פול אריזין
ריק בארי
לארי בירד
ווילט צ'מברליין
קלייד דרקסלר
טים דאנקן
פטריק יואינג
וולט פרייזר
קווין גארנט
ג'ון האבליצ'ק
אלן אייברסון
מג'יק ג'ונסון
סם ג'ונס
מייקל ג'ורדן
קארל מאלון
רוברט פאריש
כריס פול
סקוטי פיפן
ביל שרמן
אייזאה תומאס
נייט ת'ורמונד
ווס אנסלד
ביל וולטון
ג'רי ווסט
ג'יימס וורת'י
ריי אלן
כרמלו אנתוני
אלג'ין ביילור
דייב בינג
קובי ברייאנט
בילי קאנינגהאם
סטפן קרי
אנתוני דיוויס
דייב דה-בושר
לברון ג'יימס
ג'ייסון קיד
קוואי לנארד
דמיאן לילארד
פיט מאראביץ'
בוב מקאדו
רג'י מילר
ארל מונרו
שאקיל אוניל
גארי פייטון
פול פירס
דניס רודמן
דולף שייז
דווין וויד
ראסל ווסטברוק
לני ווילקנס
דומיניק ווילקינס
הרבה דיבורים על כך ברדיו באמריקה, אבל אומר זאת – ללילארד ולאנתוני דייויס לא מגיע יותר מאשר לדוויט האוורד או לקליי תומפסון (שניים שעליהם דיברו הרבה דווקא).
מלו ווסטברוק זה סיפור אחר, אבל אחד מהם הוא אחד מעשרת הסקוררים הגדולים בתולדות המשחק בכל זאת, והשני הוא גם MVP וגם היה כמה פעמים מלך הסלים, וגם כל הטריפל דאבלים, אז אני יכול להבין את זה. אבל אני לא יכול להבין את לילארד ואת דייויס. באמת שלא.
מסכים.
למרות חיבתי הגדולה ללילארד. קליי יותר ראוי – גם וינס קארטר. את דווייט הווארד אני לא סובל אבל אולי זה עניין שהוא יותר העדפה אישית שלי מגדולה שלו.
צודק. גם הבחירה בכרמלו משונה ביותר.
לכרמלו הייתה קריירה טובה ארוכה וסטט הוא שם בצדק
לילארד ודייויס די גבוליים כאן לטעמי, בטח שיש שמות שנשארו בחוץ כמו קרטר ואפילו קליי תומפסון יכול להרגיש מתוסכל, שלא לדבר על כוכבי עבר אחרים
https://bleacherreport.com/articles/2949639-biggest-snubs-from-nbas-official-75-greatest-players-of-all-time
ברשימה שבעה עשר שומרי נקודה (כולל הארדן ואייברסון), שלושה-עשר שומרים שניים (shniyim) או שומרי קליעה, ארבעה-עשר קדמיים קטנים, חמישה-עשר קדמיים חזקים (כולל רודמן), שישה-עשר מרכזים (mercazim).
יכולים היו להיבחר (מבחינת שמגיע להם לא פחות מאחרים שנבחרו שחקנים כמו דניס ג'ונסון, הורנאסק, מונקריף, קופר, אלווין רוברטסון, דומארס, דאנטלי, אינגליש, קינג, איסל, האווארד, מורנינג, מטומבו, ועוד.
קדמיים כוח!!!
זה לא powerful forward,
זה power forward
!!!
תודה רבה!!!
פאואר פורוורד = קדמן כוח
מכיוון שיואב בן צרויה היה חזק מאוד בשיאו -אמור מעתה:
פאואר פורוורד = יואב קדמן
אדיר.
קרוב משפחה שלי יואב קדמן. שלשן מדופלם
וכן למשל מולין ובלאמי ראויים יותר מחלק מהרשימה ומבחינת רמת משחק גם קווין ג'ונסון ואולי גם ויליס.
מתקן ל"קדמיים כוח[ניים]"
וכן הצירים גילמור ואלמור סמית'
תיקון:
שמונה-עשר שומרי נקודה (כך שמספר שחקני החוץ שווה לשחקני הפנים), שלושה-עשר שומרים שניים/שומרי קליעה, ארבעה-עשר קדמיים קטנים, חמישה-עשר קדמיים כוח[ניים] ושישה-עשר מרכזים.
תיקון לתיקון: תשעה-עשר בעמדה 1 כי בינג היה רכז למעט בעונה אחת ואז ישנם שנים-עשרבעמדה 2.
ישנם 30 שחקני חוץ ושלושים ואחד שחקני פנים. כן ישנם עשרים ותשעה פורוורדים (שחלק מקבילים לשחקני פנים).
גם מספר שחקני החוץ הוא 31.
מי זה בכלל פול אריזין ודייב בינג ? בחיים לא שמעתי עליהם
דייב בינג זה ראש עיריית דטרויט ורכז של הפיסטונסט בסיקסטיז ובסבנטיז. פול אריזין ז"ל זה עוד סמול פורוורד מהווריירס (אנחנו אוהבים את העמדה הזו) ולקח איתנו אליפות ב-1956 כשהיינו בפילי.
מעניין אילו השניים היחידים שלא שמעתי עליהם אף פעם. אני לא זוכר אותם גם בפרויקט של ה50.
היו
גם בסחטיקס אוהבים את העמדה הזו: הבילצ'ק, בירד, סדריק מקסוול, פירס, ווקר.
יש מצב. הסלטיקס היא הקבוצה השניה שאני אוהד באופן קבוע ועוקב אחריה אז אולי זה קטע כזה של סגנון קבוצות ואופי של אוהדים. עכשיו גם טייטום ובראון.
מה שכן – בקבוצות הגדולות של הסלטיקס תמיד היה סנטר לפחות סביר – זה פחות הקטע של ג"ס.
*סלטיקס, הבליצ'ק.
אריזין הוא גם מי שהיה הראשון שהשתמש בקליעת הניתור כקליעה הקבועה ואולי הראשון בכלל שהשתמש בקליעת ניתור.
רואים שאתה צעיר! אך עדיין אתה יכול לקרוא על תולדות הליגה וכוכביה הגדולים במשך השנים.
תודה רבה קרמר. מזמן לא הרגשתי כל כך צעיר.
עשית לי את היום.
כמו כן אשמח אם תפנה אותי למקורות שבהם אני יכול ללמוד על תולדות הליגה וכוכביה השונים במשך שנים😎
גם באתר זה ישנם "פרויקט אגדות" 1 ו-2. באתר כמו "בסקטבול רפרנס" ישנם על כל השחקנים. גם באתר הליגה בהתייחסות להיסטוריה. ומן הסתם ישנם אתרים נוספים.
*יש על
גם אני בגיל שלא הכיר את השחקנים האלו אך קראתי עליהם.
כוכבי ילדותי היו הגדולים של שנות השמונים ואני לקחתי את הצד של הסלטיקס ובירד. בישראל האהדה הייתה בעיקר לשתי הגדולות, סלטיקס ולייקרס ולשני מנהיגיהם, שבמשך שנים נחשבו כטובים ביותר בעמדתם בכל הזמנים (מג'יק עד היום הוא כזה). אחר כך בא איר ג'ורדן ושאב את מרבית האהדה.
פול אריזין סיים שני בהצבעות ל-MVP בפעם הראשונה שהפרס חולק (זכה בוב פטיט מההוקס) והוביל את הווריורס לאליפות באותה עונה (1956). דייב בינג היה הרכז של הפיסטונס שנבחר בדראפט 1966 ובעונתו השנייה שבר את הרצף של ווסט ורובטרסון יחד בחמישיית העונה (6 שנים רצופות).
דייב בינג אישיות מרתקת. עבר מהמשחק לעולם העסקים, עשה שם חייל, עלה לגדולה כראש עיר… והוביל את העיר דטרויט לפשיטת רגל (אחד מכשלי הניהול הציבורי הכי גדולים בהסטוריה). אה, והוא גם הסנדק של ג'יילן רוז.
פול אריזין שותף עד היום לתצוגת הקליעה הגדולה ביותר בהיסטוריה של צמד שחקנים, כשקלע 19 נקודות במשחק שחבר שלו קלע בתלת ספרתי…
חחח.. . נקודה מצוינת.
נהדר ינון
שים לב שכשמדובר על יותר מאחד, יש לשאול "מי אלו…?" "זה" מתייחס רק לאחד!
זה לא סבא של צ'נדלר?
😂
תודה,
כל רשימה כזו היא גבולית כי קשה להתייחס לשחקנים עכשויים. דייויס נכנס לפי מה שעשה אבל גם לפי מה שמשערים על המשך הקריירה, אחרת זה לא מספעק. אגב גם קוואי גהולי, היו לו 3-4 עונות ברמות הגבוהות וכשיר.
שחקן כמו ברנרד קינג למשל עשה הרבה יותר מדייויס בינתיים או מקוואי
הגזמת, ועשית את זה בסגנון שמעון. קוואי השיג דבר או שניים בקריירה שלו (שניים. אליפויות).
–
לגבי ברנארד קינג, כבודו במקומו מונח, אבל בוא, הוא יותר בליגה של כרמלו מבחינת הישגים (לא להוריד מכבודו אבל הבחור נבחר רק ארבע פעמים לאול-סטאר).
כרמלו עשה הרבה יותר מקוואי ודייויס בינתיים, הוא קלעי הרבה יותר גדול והיה שחקן מוביל בליגה הרבה זמן.
שחקנים שלקחו אליפות או שתיים, זה לא תמיד הקריטריון. אם ככה אז דניס ג'ונסון למשל יותר ראוי מהם, היה מרכזי בחמישיה שזכתה באליפויות או טוני פארקר, ואחרים.
אליפויות זה לא תמיד הקריטריון.
קוואי נתן 3-4 עונות חזקות ממש. האליפות הראשונה לא עליו, הוא נכנס בזכות האליפות השנייה, ולכן הוא בדיון. אבל זה רחוק נניח מאינגליש שהיה שחקן מוביל בליגה למשך עשור, אבל בקבוצה לא חזקה מספיק
אני לא יודע מה יותר מופרך כאן, הטענה שלך שכרמלו השיג משהו בליגה, השוואה הדמגוגית של קוואי לשחקן משני בקבוצה אלופה (כי היי, שניהם לקחו אליפות!), ההתעלמות מזה שקוואי היה האמ-וי-פי גמר של האליפות הראשונה שלו (וגם של השניה), או הזלזול באליפות הלא פחות מהסטורית שקוואי הביא לגמרי לבדו לטורונטו. קוואי שחקן הסטורי, במשך כמה שנים הוא היה (ועדיין) שחקן טופ 5 בליגה, בחלק מהשנים הוא גם טופ 2 בליגה. כרמלו לא מתקרב לזה.
במשך 3 שנים. זה לא מספיק טוב האליפות בטורנטו הייתה פוקס שנבע מפציעות יריבות וברט בראון
חחח… אליפות בפוקס 🙂 התפלק לו… כשיש סדרות זה בדיוק העניין – אין פוקסים. פוקס זו קליעה אחת, אולי משחק אחד. לנצח הטוב מ7 אי אפשר רק עם פוקסים.
תגובה גם לשחר וגם לשמעון: הוא היה ה-MVP גם בגמר 2014 והיה MVP ראוי גם ב-2019 עם ההתחשבות בפציעות וכן זכה פעמיים בתואר שחקן ההגנה של השנה. אלו יותר הישגים מכרמלו. מדובר לא רק בשלוש שנים אלא 6-5.
כרמלו השיג הרבה נקודות, והיה שחקן מוביל בליגה במשך עשור, כמו אינגליש, גרווין, ואחרים.
קוואי היה שחקן משלים באליפות הראשונה, פחות מדניס ג'ונסון בבוסטון, או בוודאי דומרס בדטרויט.
אחר כך הוא נתן 3-4 עונות חזקות מאד, אבל לכרמלו היו הרבה יותר עונות כאלה .
הסיבה שקוואי בדיון הוא הפלייאוף של 2019, אבל זה ממש לא ברור שהוא בפנים כרגע.
דייויס עשה בערך כמוהו, עם יותר עונות חזקות, וגם הוא גבולי.
תכלס יאניס עשה כמו קוואי, 3-4 עונות חזקות ואליפות
קוואי בדיון כי הוא זכה פעמיים במצטיין של הגמר, כך שגם באליפות הראשונה הוא לא היה סתם שחקן משלים, וגם פעמיים השחקן ההגנה של השנה, ולא רק בגלל פלייאוף אחד.
וגם שלושפעמים החמישית העונה הראשונה.
וגם זה יותר מכרמלו.
בתגובה מ-11:50:42 צ"ל: וגם 3 פעמים בחמישיית העונה הראשונה.
מסכים למעט זה שדיוויס לפני כרמלו כבר. לדיוויס יש גם את הסטט
גם שניים, שחקן ההגנה של השנה
47 מתוכם ראיתי או לפחות שיחקו בתקופתי
1 מהם ראיתי /שיחק רק באירופה בתקופתי הלא הוא מקאדו.
יאניס ונוביצקי הם נציגי אירופה
נאש והאקים מקנדה וניגריה
וזהו
ייצוג יתר לארה"ב וחסר לעולם .
מי הייתה מוסיף מהעולם. םטרוביץ' היה ברמה הזו אך לא מספיק שנים בגלל הטרגדיה, סאבוניס האב היה ברמה הזו אך בא מעבר לשיא ברמה נמוכה יותר מהרמה בשיאו. חוץ מהם קוקוץ' וקירילנקו ופארקר מאירופה ואולי שרמפף וגינובילי מדרום אמריקה ומוטומבו מאפריקה, יכולים להיכנס לרשימה.
אולי פארקר, ג'ינו וגאסול.
אולי.
איזה גאסול? פאו היה מטובי הפאוורים בליגה ושחקן חשוב האלופה ומארק היה מטובי שחקני ההגנה בליגה וציר פותח באלופה. כך שנראה ששניהם ראויים.
אך קירילנקו ראוי לא פחות כי הוא כוכב משמעותי בליגה ונהדר בשני צדי המגרש והחוסם הטוב ביותר בעמדה 3 בכל הזמנים, כן, גם יותר מהד"ר.
מגאסול שכחתי לגמרי בתחילה.
*מי היית מוסיף
*פטרוביץ'
זה די זהה ל50 הגדולים שלי משנת 1980 והם הוסיפו להם את כל הישנים לפני 1980. אצלי וינס קרטר וקליי היו בפנים והם חייבים להיות גם פה.
קאווי לדעתי לא ראוי לקח 2 אליפויות שאחד מהם שחקן משלים רגיל וב2 נהנה מפציעות היריבות וכל השנים ששיחק כמעט נח בלי סוף לא נתן סטט חזק. לא מגיע לו עדיין נכון לקריירה שלו היום.
שוב פעם באת להדליק? קוואי לא ראוי?!? זה מקום ראשון בדירוג השטויות של שמעון (החל מ1980)
במה קאווי ראוי הבן אדם שיחק בקושי 4 שנים טובות. מחמיץ משחקים מעולם לא התחרה על mvp אין לו סטט מספיק טוב. היה שחקן משלים לחלוטין באליפות בספרס. למה קאווי צריך להיות שם?
ב2014 הוא כבר לקח אמ וי פי של סדרת גמר, זה יותר מ3 שנים של עבודה. שמנמלו לא עשה חמישיית העונה אפילו פעם אחת לאורך כל הקריירה שלו (קוואי עשה שלוש פעמים, סתם להשוואה).
גם איגי לקח mvp פיינלס. קאווי היה שחקן משלים לגמרי באותה ספרס
מדובר בקצת יותר עונות. אך בכל מקרה הוא זכה פעמיים ב-MVP של הגמר כשגם בפעם השנייה זו הייתה זכייה ראויה עם ההתחשבות בפציעות ובפעם הראשונה לא היו פציעות משמעותיות ליריבות וכן זכה פעמיים בשחקן ההגנה של השנה ושלוש פעמים נבחר לימישיית העונה הראשונה. אלו יותר הישגים מכרמלו.
מסכים שמעון, קוואי נתן עד כה 3-4 עונות חזקות, צריך יותר. הוא בדיון בגלל העונה בטורונטו
נכון בדיון. אני אישית ממש לא מכניס אותו. גם בטורנטו הוא נהנה מפציעות בגולדן בברט בראון ועשה לואד
סה"כ זכה פעמיים במצטיין של הגמר, כשבשני המקרים הזכייה הייתה ראויה עם התחשבו בפציעות של היריבות בפעם השנייה, פעמיים זכה בתואר שחקן ההגנה של השנה ושלוש פעמים נבחר לחמישיית העונה הראשונה. אלו יותר הישגים משל כרמלו למשל.
אין מה להסכים! קוואי זכה פעמיים במצטיין של הגמר, פעמיים בשחקן ההגנה של השנה ושלוש פעמים החמישית העונה הראשונה. אלו יותר הישגים מכרמלו.
גם באליפות הראשונה הוא היה המצטיין של הגמר. הוא היה משלים כמו שפארקר היה משלים. וכן הוא זכה פעמיים השחקן הדגמה של השנה. גם אתה סההביאו בחשבון מן הסתם.
*פעמיים בשחקן ההגנה של השנה.
הוא היה שחקן משלים רגיל באליפות הראשונה אלא חשוב וזה במצטיין של הגמר, וכן זכה פעמיים בשחקן ההגנה של השנה ושלוש פעמים החמישית העונה הראשונה. אלו יותר הישגים משל כרמלו למשל.
*"הוא לא היה…"
רשימה מגוחכת גם אם נתעלם לרגע מהעובדה שיש בה 76 שחקנים ולא 75.
העובדה שפרקר וג'ינובילי בחוץ, גאסול בחוץ ואילו אנתוני דיוויס ולילארד משום מה בפנים היא לא פחות מבדיחה גרועה והטיה פרו אמריקאית שמבוססת על כסף.
גם כרמלו לא באמת יותר גדול מאלכס אינגליש למשל ורק אחד מהם בפנים.
חוש הומור גרוע שלא צריך לקחת אותו ברצינות
יש 76 בגלל שהיה שוויון בהצבעות
לגמרי בדיחה חוץ מגינובילי אין לו מה לחפש בין 75 הגדולים וגם לא בין 175 הגדולים. גאסול ופרקר מצד שני חייבים להיות בפנים
רק על הזהב האולימפי גינובילי חייב להיות בפנים
בס"ד
הרשימה היא לא על כ'חקנים הטובים בכל הזמנים, רק על המשחקים ששיחקו ב nba
מכאן לא רלוונטי זהב אולימפי. בלי קשר מעדיף את פארקר למשל על ליליארד
אז למה לקפח את סקולה? הוא גם לקח מדלית זהב! ישר להכניס אותו לטופ 75 של הליגה.
גינובילי היה שחקן משלים ותו לא מעולם לא נשמר עי הטובים ביותר מעולם קבוצות לא התכוננו. חלאס עם השטויות והאדרה שלו הוא גן לא טופ 275.
הרשימה של ה75 צריכה קודם כל להיות שחקנים שההגנות התכוננו אליהם ערב אחרי ערב השחקנים הכי טובים שמרו עליהם שסחבו קבוצות שנתנו סטט.
אי אפשר להשוות מס 3 בקבוצה למס 1.
גינובילי לא שם בצדק. זה גם על יכולת בnba לא באירופה.
אחרי ששמים את כל התותחים מספרי 1 ונשאר עוד מקומות נכנסים מספרי 2 כמו קליי פרקר והחברים האלו. שם זה נגמר.
כאן לשם שינוי מסכים אתך!!!
אמנם לא באמת האחוזים אלא בעיקרון כי ג'ינובילי היה יותר משחקן משלים רגיל והיה השחקן השלישי בחשיבותו בספרס.
פרובינציאליות אמריקאית. להשאיר את גאסול וגינובילי בחוץ זה בדיחה. הם טופ 50 לא פחות.
הגזמת בענק.
גם אם כמה שחקנים נמצאים שם לא בצדק , זה עדיין לא אומר שהרשימה באופן כללי מגוחכת.
לגבי מאנו זו לא בדיחה כי הוא לא היה שחקן מוביל עם כל יכולתו מבריקה אלא השחקן השלישי בחשיבותו בקורבנות. גאסול היה בשורה הראשונה של הפאוורים ליגה והשני בחשיבותו הלייקרס. קירילנקו גם ראוי להיכנס כמו גאסול כי היה כוכב חשוב ביוטה ונהדר בשני צדי המגרש והחוסם הטוב ביותר בעמדה 3 בכל הזמנים.
אגב, אני יודע שחברי אוהדי הסלטיקס יקטלו אותי פה אבל גם את פול פירס ואולי אפילו את רוברט פריש הייתי מוציא מהרשימה. שחקנים שבשיאם היה בדרג השני של כוכבי הליגה.
ברור לי שאין קריטריונים ברורים למי כן ומי לא, אבל לדעתי כל רשימה הסטורית של 'הגדולים ביותר' לא יכולה להכניס שחקנים שמעולם לא היו טופ 10 בליגה בתקופה ששיחקו.
כמובן שיש חריגים כמו דניס רודמן שהיה הסטורי בדרכו שלו.
כן, זה לא פשוט להחליט.
פאריש הוא לדעתי בסדר גודל של מוטומבו, רק עם יותר אליפויות.
פול פירס היה שחקן מוביל בליגה הרבה שנים, כמו אינגליש, כרמלו, גרווין ואחרים. זה נראה לי מתאים.
דייויס יוכל להיכנס בעתיד
מוטומבו נופל אצלי לקטגוריית דניס רודמן – שחקן שהצטיינות מאוד מסויימת נותנת לו מקום ברשימה. הבנאדם היה 4 פעמים שחקן ההגנה של הליגה וחוסם הסטורי (רק חכים חסם יותר ממנו בהסטוריה של הליגה הזו).
–
לגבי פירס, כרמלו ואינגליש (אם נתעלם לרגע שכרמלו ואינגליש דרגה מעל פירס), יש מצב שהרשימת כל הזמנים הזו פשוט ארוכה מידי אז מכניסים כל מיני כאלו שלא ממש צריכים להיות בשום רשימת 'כל הזמנים'.
מוטמבו ורודמן נגרים שאין להם מקום גם בטופ 275
שמעון אצלך זה לא דירוג השחקנים אלא דירוג הקלעים, זה קל, פשוט קל את 75 הממוצעים הגבוהים ביותר ותכריז על זה כדירוג.
אמנם המטרה הבסיסית בכדורסל היא לקלוע לסל היריבה אך גם שחקנים עם יכולת התקפית מוגבלת אך קולעים טוב מה שנדרש מהם והם אדירים בהגנה כמו רודמן ומוטומבו, יש להם מקום ברשימה.
כסקןררים הם ברמה מעל פירס אך לא ביכולת כדורסל כללית!!!
פירס היה מטובי שחקני הפינה בליגה (אני מתייחס לשחקני עמדה 3 כשחקני פינה כי אצלי הפינה היא פינת המגרש והם נמצאים בפינות המגרש וזורקים משם הרבה יותר מפאוורים שרובם ככולם משחקים יותר קרוב לסל וכמעט לא קולעים מרחוק)
אם פאריש ומקהייל בפנים, אז גם קליי צריך להיות, ובטח גאסול.
מקהייל פאוור ברמה היסטורית ומעל גאסול שהוא בהחלט מעולה. פאריש המצוין הוא פחות או יותר ברמת פאו גאסול ואולי קצת יותר. יכול להיות שרליי שייך גם הוא לרמה הזו.
*שקליי
עוד לא קראתי הכל – אבל מעניין לדעת אם כל החמישים המקוריים נכנסו, ופשוט הוסיפו עוד 25 מאז.
או – שיש כאלו שהיו בחמישים המקוריים ועכשיו הודחו…
ראה כאן את ה-50 המקוריים ובדוק זאת: https://he.m.wikipedia.org/wiki/50_%D7%94%D7%A9%D7%97%D7%A7%D7%A0%D7%99%D7%9D_%D7%94%D7%92%D7%93%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9D_%D7%91%D7%AA%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%AA_%D7%94-NBA
שאני יבין אתם חושבים שכרמלו אנטוני לפני קוואי לאונרד ? כרמלו עשה מתישהו משהו בפליאוף חוץ מפעם אחת גמר אזורי ? קוואי לקח אליפות עם טורנטו הכוכב הכי גדול בפער בקבוצה ניצחון בגמר על הלוחמים ניצחון בגמר המזרח על יאניס ומילווקי שהוא משתק אותו . אם סקיאם ולאורי. הליגה הייתה חלשה? לא ברור הזלזול בטורנטו היא ניצחה את גולדן סטייט בלי דוראנט שדרסה את יוסטון של פול והארדן נכון היו עוד פציעות אבל קרי גרין ותומפסון שיחקו . אם ככה למה ביל וולטון פה ? הוא נתן עונה אחת טובה על הקריירה אבל לקח אליפות כmvp פיינל. דיוויס גדול מכרמלו קיירי גדול מיליארד וכריס פול האוברייטד . וגם תומפסון צריך להיכנס . דה בושר ? גרי לוקס ? למה כל החמישייה של הניקס של שנות ה70 פה הם לא היו הבולס או הלסטיקס של שנות ה60 . מי שחסר תום הייסון נניח גם
השאלה מה הקריטריונים.
מה עדיף שחקן מוביל בליגה 10 שנים שלא לקח אליפות , נגיד כמו אינגליש או כרמלו,
או שחקן שנתן 3-4 עונות טובות ואליפות על שמו כמו יאניס או קוואי.
זה עניין של דעה, אני מעדיף את הראשונים, כי אליפות זה לא תמיד תלוי בשחקן אחד.
גם בארקלי לא זכה, אבל עשה בליגה בינתיים הרבה יותר מיאניס וקוואי (שיש להם עוד סיכוי לעבור אותו, אבל יצטרכו הרבה עונות טובות)
בהישגים הם כבר עוברים את בארקלי אך אתרע מזלו לשחקן בעידן של מייקל, מג'יק, בירד, החלום, האדמירל, וקרל מלון, אך בעיקר מייקל, ומבחינת קבוצות היו את הלייקרס, הסלטיקס, הפיסטונס והבולס וכלא היו הבולס של מייקל היו הרוקטס של החלום ודקסלר.
לוקאס בניקס היה מחליף ובשלהיה הקריירה. הוא אחד הפאוורים הגדולים ומעשיריית כל הזמנים בעמדה ורביעי בממוצע הכ"ח למשחק
בעל וולטון כי כשהיה בריא הוא היה שחקן היסטורי ולא פחות טוב מעטרים.
*מכארים (כארים השתנה ליטרים בתיקון אוטומטי)
בחירת ה 75 סתמה כנראה את הגולל על שאלה היסטורית והיא האם כרמלו יהיה בהיכל התהילה או לא
כל 75 הנבחרים נבחרו להיכל התהילה זולת השחקנים הפעילים וזולת וייד ונוביצקי שכנראה לא עבר מספיק זמן מעת פרישתם בשביל להיכנס להיכל