מסקנות חפוזות 18 / עמיחי קטן

עונה חדשה יצאה לדרך הלילה, וכך גם המסקנות החפוזות שהופיעו לאחרונה מיד אחרי ההכתרה של מילווקי. הפעם היו שני משחקים, כך שיהיה אפשר להתייחס לכל אחד מהם בנפרד, יחד עם נקודה אחת שרלוונטית לשניהם.

1. לפתוח בהפסד, לסיים עם חיוך.

מה משותף למילווקי בעונה שעברה, הלייקרס ב-2020, גולדן סטייט ב-2017-8 וקליבלנד ב-2016?
כולן כמובן זכו באליפות, אבל זה נכון גם לגבי טורונטו של 2019 שלא נכנסה כאן.
התשובה היא שכולן הפסידו במשחק פתיחת העונה. בכל המקרים זה היה משחק בין 2 קבוצות מצמרת הליגה, וברובם (חוץ מגולדן סטייט של 2017) זה גם היה הפסד מינימלי.

במילים אחרות, גם לברוקלין וגם ללייקרס יש הרבה מה לשפר, אבל אצל שתיהן המשחק הראשון לא בהכרח משקף הרבה, הוא היה נגד יריבה מאתגרת יותר ממה שמצפה להם ברוב העונה ויש נקודות חיוביות לקחת כמו גם נקודות לשיפור. זה מה שצריך לקחת מהמשחק הזה.

2. הזריקות והצבע.

ההבדל הבולט בין מילווקי לברוקלין הוא 105 זריקות שהבאקס לקחו לעומת 84 של הנטס, ולזה אפשר להוסיף 51.2% ל-2 נקודות של הבאקס לעומת 38.5% של הנטס מאותו טווח, כמו גם 14/18 של מילווקי מהעונשין לעומת 13/23 של ברוקלין.

אפשר להניח די בביטחון שפער באחוזי הקליעה לא יישאר ככה לאורך העונה ובמפגשים הבאים בין הקבוצות, אבל ברוקלין יצטרכו לשאול את עצמם איך לצמצם את בעיית הריבאונד ואיך לאבד פחות מהיריבות או לפחות להתמודד טוב יותר עם התקפות מעבר של היריבות, ואילו מילווקי ישאלו את עצמם האם ועד כמה יאניס הולך להשתפר בנקודות התורפה שלו, כמו למשל ה-7/9 מהעונשין בפתיחת העונה והקליעה המשופרת מחצי מרחק.

3. "השיטה" של סטיב קר וגולדן סטייט.

סביב הווריורס יש תחושה שהשנתיים הקודמות היו ניסוי כלים ועכשיו זה "על אמת". ללא קליי, ועונה אחת גם ללא סטף, עברו בגולדן סטייט הרבה שחקנים מוכשרים יותר ופחות, כולל דראגן בנדר וג'רמי פארגו, כשבינתיים הווריורס חזרו למסורת של קבוצב שנשענת על הנעת הכדור המפורסמת שלהם, מה שהוביל לריצה טובה בסיום העונה שעברה, אבל 2 הפסדים דרמטיים בפליי-אין ומקום מחוץ לפלייאוף.

לפי המשחק הראשון של העונה, נראה שהפעם יש להם רוטציה מספיק ארוכה ומתאימה לשיטה – 10 שחקנים שקיבלו כמות דו-ספרתית של דקות, לא כולל וויזמן הפצוע שלא מתאים כל כך לשיטה, אבל יקבל דקות בהמשך וינסה לתת משהו שונה, צמד הרוקיז קאמינגה הפצוע ומודי שקיבל 5 דקות לא רעות, וכמובן קליי שאנחנו יודעים שכן מתאים לשיטה והשאלה היא האם, מתי ובאיזה יכולת נראה אותו.

אחד הדברים הכי מבוקשים היום הוא היכולת להעלות הרכבים עם 5 קלעים, בהתחשב בכך שהקליעה מרחוק היא אחד הדברים החשובים ביותר בכדורסל המודרני. הגרסה של גולדן סטייט, זו שהרשימה ברבע האחרון שבו הם קלעו 38 נקודות, הייתה הרכב 5 מובילי הכדור – קרי, פול/לי, איגודלה/וויגינס, גרין ובייליצה – הרכב שאיתו אפשר לרשום 14 אסיסטים על 2 איבודים החל מאמצע הרבע השלישי ו-30 אסיסטים על 41 סלי שדה בסך הכל ולהציג התקפה שוטפת גם במשחק הראשון של העונה.

עמיחי קטן

עורך ראשי. תמיד בעד הישראלים ולא רק בספורט, בהכל.

לפוסט הזה יש 15 תגובות

  1. מסכים עם שני הדברים.
    וייזמן גם בעיני לא מתאים לשיטה, בכלל. אלא אם עבדו איתו ונראה אותו חוזר באיזושהי גירסה שלמדה בעל פה את כל המהלכים בהתקפה ואת כל החילופים בהגנה (שם הוא הכי התקשה בעונה שעברה). זה אפשרי, כי מה כבר היה לו לעשות בזמן הזה. אבל גם אני חושב שהוא ואנחנו נרוויח אם הוא יוטרד. השאלה תמורת מי ומי עוד ייכלל בחבילה.
    בניגוד לוייזמן מודי וקומינגה לדעתי ייסתדרו יופי.
    מרגע שיש קאמבק של קליי יהיה קשה לסדר את הקבוצה לרוטציה קבועה של 9-10 שחקנים. אבל חמישיית ספסל שבוחרת את החמישה הטובים מבין פול, לי, מודי, קומינגה, איגי, פורטר, ביאליצה ולוני (יש כאן 8 שחקנים…) יכולה לעשות הרבה צרות.

  2. לגבי ההרכב המצוין של גולדן סטייט, אין שם חמישה מובילים כדור אלא חמישה מוסרים טובים שיודעים להוריד כדור לרצפה ולמסור לאיש הפנוי, וכך להדליק את האש מאחורי הקבוצה הזאת, הנעת הכדור המפורסמת שלהם. בחמש דקות האחרונות של המשחק זה הגיע לרמת אומנות וקיבלתי פלאשבקים לפיינלס 2014

      1. צודק לגבי התקפות מעבר הובלת כדור אבל לי וגם וויגינס מוסרים טובים ולא עילית כמו בייליצה, דריימונד וסטף

        1. תוסיף את איגודלה לרשימת מוסרי העילית. באופן כללי יותר, כוונתי הייתה לומר שכמו שכאשר קבוצה משחקת עם 5 קלעים היריבה לא יכולה להשאיר אף אחד מהם פנוי לקליעה, כך גם בהרכב הזה של גולדן סטייט הרוטציות ההגנתיות של היריבה לא ינצחו את הנעת הכדור של גולדן סטייט. כמו במקרה של חמישיית הקלעים, מידת ההצלחה של זה תלויה ברמת הביצוע בפועל של ההתקפה, אבל נראה שיש לגולדן סטייט כלים טובים לעבוד איתם השנה.

          1. מסכים עם כל מילה.
            השיטה של קר היא לא לכל שחקן (ספייטס בזמנו, אוברה) אבל שחקנים לא טובים יכולים לעשות קריירה שם (לוני שאני אוהב אבל הוא נגר בן נגר). לפחות מהמשחק הזה רואים שיש יותר שחקנים שמתאימים לשיטה. קצת חבל שאייברי בראדלי לא היה שם, הוא יכל להתאים ליד סטף/פול

  3. אני לא בטוח, אבל נראה לי שגם 50% מהקבוצות שלא לוקחות אליפות בשנה מסויימת מתחילות אותה בהפסד :-). עדיין, הגריאטרים מלוס אנג'לס ומקרי הראש מברוקלין גבוה ברשימת המועמדים, כך שיש סיכוי שגם השנה הנתון הזה יחזור.
    תודה רבה על הטור

  4. הם ניצחו את הלייקרס כשהם קולים 45% מהשדה ו36% מהשלוש, מעודד מאוד בעיני.
    רוטציה מאוד רחבה וגמישה. אולי וויזמן יעלה עם החמישיה השניה ושם יהיה לו יותר זמן ויכולת לקבל מצבים שיותר יתאימו לו. בעיקר בהתקפות עומדות. ראינו שגולדן סטייט שיחקה מאוד מהר היום והקצב פחות מתאים לוויזמן בעיני, שיעבוד יותר טוב התקפות עומדות איפה שהוא יכול לנצל את הפיזיות והאורך על שחקנים אחרים.

  5. לקר יש שיטה אבל הלב שלה זה קרי. ביום קליעה מחריד שלו שרק הרחמנות של כרמלו העניקה לו 2 סטים של 3 קליעות עונשין הוא עשה אלף ואחד דברים אחרים על המגרש. הסטאטיסטיקה הראתה ריבאונדים ואסיסטים אבל היא לא מראה אותו מושך מגינים ומפנה שטחים ולא מראה את החסימות שהוא מבצע ובעיקר לא מראה את חוסר האגואיסטיות שבבסיס המשחק שלו. תצפו בלינק שהעלתי למעלה. ניתוח מעולה של מהלכי סוף המשחק.
    .
    מי שעקב בקיץ אחרי מה שכתבתי לא מופתע מהנצחון הלילה על הנמסיס מ LA . כתבתי שעם הספסל של ג"ס ינצח בזמן שלו על המגרש, ג"ס תגיע רחוק. אבל אני הופתעתי מהיכולת של ביאליצה. יש לו חוכמת משחק שעולה על הס"כ שיש לאוברה, ביזמור (דוקא שומר טוב) ופסקל, שנשלחו אחר כבוד לרעות בשדות אחרים, ביחד. שלא לדבר על הראש של לברון שחטף כנקמה על הפגיעה בפול. כמה טוב זה עושה לשחקן צעיר לראות ותיק נוקם על פגיעה בו.

    1. הלב של השיטה של קר הוא קרי, אבל זה עובד גם הפוך ויש לשיטה של קר חלק משמעותי ממה שהפך אולסטאר שמוביל קבוצה לסיבוב 1-2 לסטף קרי שאנחנו מכירים היום.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט