פריוויו לפתיחת עונה- סאן אנטוניו ספרס/ אסי שלם

בס"ד

פריוויו לפתיחת עונה- סאן אנטוניו ספרס

אני מצטער. לא תקבלו כאן את הסיקור הרגיל.

פשוט..התחלתי לכתוב על הספרס ונתקפתי נוסטלגיה עזה. כנראה שלהיאבק באחד על אחד עם מנחם הדביק אותי במחלת ההיסטוריה. אח"כ צפו בי שאלות שלא הצלחתי לתת עליהן תשובות טובות, אני אשמח לדעותיכם המלומדות בתגובות.

אז קבלו קדם עונה קצת שונה הפעם. הסיפור של הסאן אנטוניו ספרס.

הסיפור של הספרס הוא הסיפור של הכדורסל הטהור.

הכדורסל הטהור אינו משקף את הNBA. הNBA זה דאנקים היילייט ושמות גדולים: מייקל, מג'יק לארי וצ'מברליין.

למעט העונה המיוחדת של ה5 STARS בניו יורק של שנות ה70' עם רד הולצמן. שם שיחקו את הכדורסל האולטימטיבי, לכולם נראה שכוכבי-על עדיפים על משחק קבוצתי ובNBA "קבוצה" היא לא נוסחה מנצחת.

עד שבא גרג פופוביץ'. או טים דאנקן. או שניהם. אני אתן לכם לבחור.

באחד על אחד שהיה השבוע, העלה RA טענה צודקת. איך לכל הרוחות פארקר לא נמנה בין 5 הרכזים הטובים בליגה? רונדו, 3CP, וכל היתר לא הביאו קבלות כמו הצרפתי.

אני אוסיף עוד כמה שאלות שאף אחד לא מעיז לשאול:

איך בדירוגי הפאואר פורוורדים הגדולים בכל הזמנים חלק מהאנשים בוחרים בדוור ובבארקלי לפני דאנקן למרות שהביג פונדמנטל הביא 4 טבעות יותר משניהם יחד…

מדוע מנו ג'ינובילי לא מקבל פרס על מפעל חיים בתור השחקן ה6 הטוב ביותר של כל הזמנים?

למה אנחנו מעיזים לרדת על ה'פלאח' למרות שהוא המאמן הטוב בNBA מבחינת ניצחונות ומאזני פלייאוף?

למה סאן אנטוניו אף פעם לא נבחרת בתחילת העונה לפייבוריטית לזכייה למרות שיש לה כבר שנים קביעות בגמר המערב לפחות?

התשובה פשוטה: אם אתה לא משחק במיאמי-ניו יורק-בוסטון-ולוס אנג'לס אתה לא אטרקטיבי מספיק.

נו…תענו לי איך למרות כל הסיבות והאפרוריות הסובבת את המועדון הם מצליחים להישאר בצמרת קבוצות הליגה שנה אחרי שנה?

סיבה 1: טים דאנקן.

"יש קבוצות גרועות עם גארדים טובים מאוד

אין קבוצות גרועות עם ביג-מנים טובים מאוד"

(קני סמית'- פרשן הבית של TNT).

אני רק אפרט בקצרה חלק מההישגים, הרי כולכם מכירים את השחקן:

MVP פעמיים, רוקי השנה,פיינל MVP-שלוש פעמים, MVP באולסטאר ועוד.

סיבה 2: גרג פופוביץ'.

המאמן האדיר הזה התחיל את עבודתו ב1997. עונה כל כך גרועה בו הוא מחליף את היל ומסיים את העונה הגרועה בתולדות המועדון(4 שחקני מפתח היו פצועים ולא שיחקו בינהם האדמירל). המזל האיר להם פנים בסיום העונה והם זוכים בבחירת הדראפט הראשונה- טים דאנקן.

בכל עונה מאז הם עולים לפלייאוף עם מאזן מעולה של – 77-118. כולל 4 טבעות.

פופ עושה דברים לא שגרתיים כדי למקסם את היתרונות של השחקנים שלו- משחק קבוצתי מעולה. הנעת הכדור החכמה עוזרת לדאנקן להגיע למספרים המעולים שלו.

משחק הP&R עם פארקר המצוין אינו ניתן לשמירה.

משחקי החדירות לסל והנוכחות של דאנקן בצבע מאפשרת לקלעים של הספרס לככב במשחקים.קלעים נפלאים נהנו בספרס לאורך השנים כמו: מריו אלי, סטיב קר, שון אליוט, רוברט הורי, סטיבן ג'קסון ועוד.

פופ מעיז לעשות מה שאף מאמן אחר לא מעיז: להושיב את הכוכבים שלו על הספסל. יכול להיות שזה לא נראה לאוהדים אבל פארקר,דאנקן וג'ינובילי משחקים רק דקות שהכרחיות לניצחון במשחק. כך הם שומרים אנרגיות לפלייאוף ונשארים תחרותיים גם בגלאי ה30+(דאנקן).

האגו- פופ משדר לכולם שהקבוצה לפני הכל. TD הוא דוגמא מצויינת לאחרים. הנאמנות שלו למועדון והדוגמא האישית תמיד הדביקו את היתר.

סיבה 3: טוני פארקר.

הרכז הסילוני נותן לסאן אנטוניו את הקצב המהיר ויודע גם לשלוט במשחק על חצי מגרש ולסיים חסימה של דאנקן לחדירה וסל. שחקן אדיר, מהאירופאים הגדולים ששיחקו את המשחק.

סיבה 4- ג'ינובילי.

חכמת המשחק לא נגמרת. ההגנה המעולה והסלים בקלאצ' הפכו אותו לשחקן החשוב ביותר של הספרס ברבעים המכריעים. השחקן ה6 הטוב בהיסטוריה ששומר על רמה גבוהה בזמן שפארקר נח וכמובן מסייע לו ברבע האחרון.

סיבה 5: ניהול.

חוסר האטרקטיביות שלהם לא גורם לשחקני העל לרצות לבוא אליהם. מה שמשאיר אותם בטופ הוא הניהול והבחירות המעולות בדראפט- ארני ביופורד. שימו לב לכמה בחירות בולטות בשנים האחרונות:

97'- דאנקן(בחירה מס' 1-לא חוכמה) אחרי העונה הגרועה בתולדותיהם,אבל שימו לב לבחירות אחרות.

99'- גינובילי(רק 57!!מדהים).

01'-פארקר(מקום 28- כאילו אראלה מהפיס התקשרה)

02'-לואיס סקולה(55-הועבר ליוסטון)

03'-ליאנדרו ברבוסה(28,הועבר לפיניקס)

08'-ג'ורג' היל(26)וגוראן דראגיץ'(45 הועבר לפיניקס).

והעונה, השלד המרכזי נשאר. החמישייה כנראה זהה עם TD, דיאו בפרונט קורט וליאונרד, גרין ופארקר בקו האחורי. גם המחליפים ג'קסון, מאנו, ספליטר וניל מהווים את אחד הספסלים החזקים בליגה. ואף מילה על דאחואן בלייר…

מה יהיה השנה?

אליפות 5? קשה להאמין אבל מי האמין בהם בכל שנה אחרת…

וקטע לסיום, אחת הקליעות הגדולות בפלייאוף 99', האליפות הראשונה שלהם. שון אליוט עם שלשה מנצחת מהקבר כשהוא עומד על קצות האצבעות כדי שעקביו לא יגעו בקו החוץ, מדהים!!!

לפוסט הזה יש 24 תגובות

  1. בקיצור: לולא הטעות עם סקולה אני סבור שהייתה לספרס היום עוד אליפות.
    קבוצת כדורסל מופלאה ומאמן גאון. שלא יגמר לעולם.

  2. פוסט מעולה.

    בווידיאו רואים ששון אליוט קולע את הסל הזה מעל ראשיד ואלאס.
    דווקא הזכיר לי איזה שחקן ענק היה ראשיד של פורטלנד – בתקופתו שם הוא נתן כמה הופעות שנכרתו בזכרוני. אחד השחקנים המיוחדים והאהובים עלי בכל הזמנים.

      1. אין על שיד. אחד השחקנים הגדולים בליגה, ושחקן שתמיד היה כיף לראות מרגע שהוא הגיע לדטרויט גם הוא וגם הקבוצה מיצו את מלוא הפוטנציאל שלהם.

  3. אסי פוסט נהדר !
    אני מעריץ של פופ והדרך שהנחיל לקבוצה שלו. אפשר לקטר על המשחק שלהם ולומר שהם משעממים, (למרות שאני לא מסכים עם זה), אבל אי אפשר לזלזל בתוצאה וביכולת העקביות המופלאה של הקבוצה הזו כבר יותר מעשור.

    וואלאס היה דפוק בראש עוד כששיחק בצפון קרוליינה וגם שם הורחק בשלב רבע גמר טורניר המכללות. הוא בהחלט אחד המיוחדים בתולדות המשחק, ובעל יכולות מגוונות, ושחקן הגנה מצויין.

  4. תודה לכל המברכים. אגב פורטלנד עם ראשיד גראנט סבוניס ופיפן היו עוד קבוצה מעולה שנפלו בגמר המערב נגד הלייקרס של קובי-שאק.מהגמרים היפים והמרתקים שאני זוכר.

  5. מת על הספרס, מת על פופ – כנראה המאמן הכי טוב שראיתי בימי חיי, ובכל זאת מבחינתי יש להם רק 3 אליפויות.
    ולא, אני דווקא לא אוריד להם את הטבעת מהעונה המקוצרת של 99, אלא אני מסרב להכיר באליפות שהיתה של פניקס עד שהשופטים והליגה לקחו אותה מהם ונתנו לספרס במתנה.

  6. d.s אני איתך בהקשר של פיניקס. וגם עם סקרמנטו הנהדרת של וובר מול הלייקרס השחצנים של קובי ושאק שגם הם קופחו. אני עדיין כואב גם את השריקות התמוהות של סמי בכר לתוקף של טפירו על שארפ ששדדו אליפות צודקת מהפועל י-ם ב2007.
    החלטות כאלה גזלו מקבוצות אפשרות לזכות בתואר באופן לא ספורטיבי והרסו את כל הכיף שבהכרעה ספורטיבית הוגנת

    1. אם אתה חולק עליו מבחינת הלייקרס, אז או שאין לך מושג, או שאתה משוחד , או שניהם. לא יכול להיות שמה שעשו לסקרמנטו זה בסדר, ואילו מה ש"עשו" (מה אתם קופצים מהספסל כמו מטומטמים , כשלנאש לא באמת קרה משהו רציני) זה דבר שמצדיק שלילת אליפות.

  7. בענין השחצנות ? אני אהבתי מאד את הלייקרס של שנות ה 80, אבל זו של שאקובי הצטיירה בעיני כקבוצה מתנשאת ורווית אגו שרק פיל ג'קסון הצליח איכשהו להחזיק בחבילה אחת.
    אין ספק שזו הייתה קבוצה גדולה מבחינת היכולת והמאזן אבל בעיני היא לא זו שהייתי רוצה לזכור.

  8. Asi
    I think Elliot's shot was maybe the best "no call" by a ref ever. I wonder if Mel could think of others

    I also remember Willy Sims' HUGE block on San Epifanio in Barcelona 20 years ago, which was also a big "no call" by the refs

  9. ינון אני זוכר את החסימה של סימס, היא הצילה למכבי את המשחק אחרי איבוד כדור אומלל, איזה שחקן הוא היה פשוט אתלט ענק ושחקן עם אופי נהדר. דרק שארפ של שנות ה80 – מבחינת היכולת לעלות מהספסל ולשנות משחקים, אחד האהובים עלי בכל הזמנים – חבל שקנשכח מהתודעה בגלל כישלונות מכבי באירופה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט