קצת פחות זה קצת יותר – סיקור הניצחון של מכבי על וילרבאן / צוות הופס כדורסל אירופי

(אתר היורוליג)

וילרבאן (3- 1) – מכבי תל-אביב (2-2) 85- 93:

כריס ג'ונס הגיע עם רצון להוכיח לאקסית ופתח עם סל וחטיפה, אבל החטאה של גיסט אפשרה לדריק וויליאמס להעלות את מכבי על הלוח עם השלשה החמישית (והאחרונה) שלו השבוע. ווילבקין הוסיף 2 בחדירה וחטיפה של קלויארו הובילה להתקפת מעבר שהסתיימה בשלשה של אותו קלויארו ומכבי משלימה ריצת 8- 0 ופסק זמן צרפתי. אוקובו וגיסט נכנסו לעניינים ושלשה של דילן אוסטקובסקי החזירה את היתרון לקבוצה הביתית לרגע לפני שריינולדס הפך עם דאנק מרשים מיד כשנכנס לשחק.

ווילבקין וקלויארו ניסו להמשיך את המומנטום, אבל שלשות של לקומב ואוקובו העבירו שוב את היתרון לוילרבאן. טיילור השווה עם כדור אחד מדויק מהקו ואוונס תפר שלשה שהעלתה את מכבי ליתרון, לפני שקוסטאס אדטוקומבו צימק עם דאנק משלו. נאנלי הגיב בשלשה שקבעה את התוצאה בסיום הרבע הראשון על 25- 21 לזכות מכבי ברבע ההתקפי הטוב ביותר שלהם עד כה בעונה הצעירה. בסך הכל ברבע הזה מכבי היו עם 4/5 מחוץ לקשת לעומת 4/4 של וילרבאן.

ריינולדס ושלשה נוספת של אוונס העלו את מכבי ליתרון 10 בפתיחת הרבע השני, אבל וויליאם הווארד הגיב בשלשה ואסיסט לקאודי ואוקובו השלים ריצת 7- 0 שצמצמה ל-3. בצד השני, מכבי הפסיקו לפגוע מבחוץ אז עברו פנימה, שם ריינולדס, טיילור, נאנלי וסקוטי ווילבקין קבעו יתרון 11 עם ריצת 8- 0 נגדית ושלחו את טי ג'יי פארקר לקחת פסק זמן.

מי שלקח על עצמו את האחריות אצל הצרפתים היה כריס ג'ונס שקלע 6 רצופות וצימק ל-5, מה ששלח את ספרופולוס לפסק זמן, אבל שלשה של קלויארו וסל של אוונס קבעו שוב יתרון 10 לאורחים. ג'ונס וגיסט שוב צימקו קצת וקליעת עונשין של נאנלי, יחד עם החטאה די נדירה, הייתה הסל שחתם את המחצית כשמכבי ביתרון 49- 42.

אוקובו פתח את המחצית עם סל נוסף, אבל מכבי הגיבו עם 8 נקודות רצופות, בעיקר דרך לסור שקלע 6 מתוכן, ושוב פסק זמן של פארקר בפיגור דו-ספרתי. ג'ונס צמצם קצת כשוילרבאן עברו לאזורית שעבדה לרגע, אבל אז נאנלי החל למצוא את החורים בהגנה מחוץ לקשת. יוסופה פאל התכבד בסל הבכורה שלו במשחק וצימק ל-11, אבל מיד אחר כך ביצע עבירה רביעית וקיבל את החמישית כטכנית אחרי שהתעצבן על השיפוט, ומכבי שמרו על יתרון דו-ספרתי.

כמה עבירות קצת זולות של שחקני מכבי, כולל אחת טכנית של ריינולדס וכניסה מוקדמת בזריקת עונשין, אפשרו לצרפתים לצמק שוב ל-8 בהמשך, אבל 7 נקודות רצופות של נאנלי אצל מכבי אפשרו להפרש לגדול ל-13. ריינולדס גם הגדיל את ההפרש עוד טיפה לפני שאוקובו דייק פעם אחת מהקו וזה 75- 62 למכבי בסיום הרבע השלישי.

אוקובו ניסה להשאיר את הקבוצה הביתית במשחק בתחילת הרבע הרביעי עם שני סלים, אבל ריינולדס ונאנלי שמרו את ההפרש על 13 ולסור העלה אותו לשיא של 15 במהלך 2 דקות בהן ההגנה של מכבי לא אפשרה לצרפתים לקלוע כלל. הווארד שחרר את הבצורת של וילרבאן עם שלשה וג'ונס וגיסט המשיכו לריצת 7- 0 שצמצמה ל-8 ושלחה את מכבי לפסק זמן.

ההגנה הצרפתית נראתה קצת יותר טוב, אבל דריק וויליאמס הצליח לפרוץ אותה ולהגדיל את ההפרש שוב ל-10. קאודי צימק שוב ונענה בשלשה של אוונס, אוקובו צימק ל-9 ונענה במסירה של נאנלי לריינולדס בצבע, אבל שלשה נוספת של אוקובו צמצמה ל-8 וחסימה נהדרת של גיסט על אוונס העירה את הקהל הביתי, שלא קיבל הרבה מהלכי הגנה להתלהב עליהם במהלך המשחק, וקצת יותר מ-2 דקות לסיום עוד הייתה לצרפתים הזדמנות לעשות משהו.

חדירה קשה של ווילבקין הסתיימה בסל והחטאה של אוקובו ל-3 נענתה בסל של נאנלי מטווח זהה, ושוב מכבי ביתרון 13, קצת פחות מ-2 דקות לסיום. מכאן והלאה מכבי דאגו בעיקר להוריד זמן ולא לאפשר לוילרבאן לצמצמם יותר מדי, ככה שרק שלשה של סטראזל בשנייה האחרונה הורידה את ההפרש לחד-ספרתי. בסיום 93- 85 למכבי שמחזיר את הצהובים למאזן חצוי ובעיקר יכולת טובה משמעותית ממה שראינו עד כה העונה.

אוקובו וג'ונס היו אלו שבלטו אצל וילרבאן עם 23 ו-14 נקודות בהתאמה, כששניהם גם היו עם אחוזים טובים, אם כי אוקובו גם איבד 6 כדורים. וילרבאן קלעו 10/18 לשלוש, כלומר 55.6%, וגם מתוך הקשת היו להם אחוזים די דומים (57.1%), כולל הרבה זריקות קשות ושלשות, כך שכושר הקליעה הטוב שלהם מתחילת העונה נמשך, ועכשיו הם צריכים לשפר את ההגנה.

אצל מכבי, נאנלי הצטיין עם 25 נקודות ב-10/13 מהשדה ו-4/7 לשלוש, למרות 1/3 מקו העונשין, ריינולדס קלע 17 ב-7/11 מהשדה, ווילבקין ואוונס קלעו 13 כל אחד, כאשר ווילבקין גם חילק 4 אסיסטים וחטף 3 כדורים ואוונס הסתפק ב-3 אסיסטים, לסור קלע 9, קלויארו קלע 8, וויליאמס קלע 5 וטיילור הוסיף 3. יפתח זיו שיחק 6 שניות בסיום רבע ועשה את ההגנה שהובילה לכך שללסור נרשמה חטיפה בסטטיסטיקה, ואלו היו כל הדקות של הישראלים על הפרקט הזה.

דרך אגב, ווילבקין סיים עם 5/5 ל-2 נקודות לעומת 0/8 לשלוש. הפעם האחרונה בה ווילבקין סיים משחק יורוליג ללא שלשה הייתה בניצחון על ולנסיה בתחילת מרץ, זו הפעם הראשונה שווילבקין מסיים משחק ללא שלשות אבל עם נקודות מאז ניצחון על חימקי במרץ 2019 וזה הכי הרבה נקודות שהוא קולע במשחק ללא אף שלשה בקריירת היורוליג שלו, כמו גם הכי הרבה שלשות שהוא מחטיא בלי לדייק ולו פעם אחת.

עוד נתון מעניין ופחות מרנין הוא הנתון לפיו רק 9 שחקנים של מכבי שותפו, כשהישראלי היחיד מביניהם שיחק רק 6 שניות. הפעם האחרונה שרק 8 שחקנים או פחות קיבלו 10 דקות של משחק הייתה בניצחון הבית של מכבי על צסק"א 90- 80 לפני קצת פחות משנתיים.

בהסתכלות של קבוצת כדורסל, מכבי עושה את השיקולים המקצועיים, והפעם גם מנצחת. בכל מה שנוגע לכדורסל הישראלי באופן כללי, יש מקום, יחד עם סיבות טובות, לקוות שאנחנו נמצאים בתקופת מעבר ויותר שחקנים ישראלים יגיעו לרמות גבוהות, ועוד יותר טוב לראות שניים מטובי בנינו הצעירים תוקעים יתד בקבוצה צהובה אחרת ביורוליג, כולל 5 שלשות משותפות לזוסמן ובלאט הערב.

המצטיינים:

ג'יימס נאנלי – אחרי 3/16 לשלוש ב-3 משחקים, הגיע משחק של 4/7 מבחוץ, אליו נוספה קליעה נהדרת ל-2 נקודות (6/6) וקבלת החלטות טובה. הניסיון עם נאנלי כשחקן שישי בהחלט הצליח הפעם.

ג'יילן ריינולדס – במקרה של ריינולדס אנחנו מדברים על 12 נקודות ב-6/14 מהשדה ב-2 וחצי משחקים, לעומת 26 נקודות ב-11/17 מהשדה במשחק וחצי מאז, וגם 4 ביקורים מוצלחים ראשונים על קו העונשין. גם בהגנה ניכר שיפור אצל ריינולדס בהבנת תפקידו בכוח והוא שוגה קצת פחות.

קינן אוונס – אחרי משחק ללא אף פעולה חיובית נגד הכוכב האדום ועוד 2 משחקים לא מרשימים אחרים, הפעם אוונס קיבל את מושכות הריכוז ואת הביטחון גם להרים זריקות מחוץ לקשת. גם במקרה של אוונס אפשר לשים את המחצית במילאנו כנקודת מפתח עם 5 נקודות ב-2 וחצי משחקים קודם לכן לעומת 18 נקודות, כולל 4/4 לשלוש, במשחק וחצי שאחרי.

הנתון של המשחק:

מכבי עם 27/36 ל-2 נקודות. אחרי 2 משחקים עם נתוני קליעה מביכים ל-2 נקודות (47.4% נגד באיירן ו-36.7% נגד הכוכב האדום) הגיע שיפור קל נגד מילאנו (54.3%), בעיקר במחצית השנייה הטובה יותר. הפעם, מכבי באו עם תכנית התקפית נכונה בצבע וניצלו את זה היטב להרבה מצבים נוחים, מה שהוביל ל-75% ל-2 נקודות.

רק פעם אחת בעידן היורוליג רשמו המכבים אחוזים גבוהים יותר ל-2 נקודות, 28/37, כלומר בדיוק סל אחד יותר, נגד ריטאס וילנה בנובמבר 2007. למרות הנתון המרשים, הליטאים קלעו 12/23 מחוץ לקשת לעומת 2/13 של מכבי וזה נגמר בתבוסה צורבת וניצחון ליטאי בתוצאה 92- 74.

המקום השלישי ברשימה הוא המקרה הנוסף היחיד בטופ 10 שקרה במשמרת של ספרופולוס, משחק חוץ נגד צסק"א בינואר 2019 שהסתיים עם ניצחון 93- 76 כשמכבי עם 35/47 ל-2 נקודות לעומת 4/21 לשלוש (זוסמן היה עם 2/2 מחוץ לקשת לעומת ווילבקין שקלע 9 בלי אף שלשה).

דווקא המשחק של היום היה הרבה פחות קיצוני מהבחינה הזאת ביחס ל-2 האחרים – 27/36 ל-2 לעומת 10/25 לשלוש אל מול 28/37 ל-2 ו-2/13 לשלוש או 35/47 ל-2 אל מול 4/21 לשלוש. כלומר, מכבי הצליחו ללכת הרבה לצבע, אבל גם לנצל הזדמנויות מחוץ לקשת.

הפריוויו – על שבועות כפולים:

(אתר היורוליג)

21:00 וילרבאן (3- 0) – מכבי תל-אביב (1- 2):

הערב תתארח מכבי בצרפת אצל וילרבאן ותקווה להרוס לצרפתים את המאזן המושלם שלהם ולהביא את עצמם למאזן חצוי. אחרי שוילרבאן חזרו מפיגור 20 נגד אנדולו אפס וניצחו זה לא נשמע מבטיח במיוחד עבור הישראלים, אבל למכבי יש בינתיים העונה ניצחון אחד יותר מאלופת אירופה המכהנת, ותמיד אפשר לקוות לשיפור, בעיקר בכל הנוגע לכושר המשחק ואחוזי הקליעה.

היום אנחנו נדבר על השבועות הכפולים, מושג שהגיע ליורוליג לראשונה עם המעבר לשיטת ליגה בעונת 2016-7. במקור היה מדובר ב-16 קבוצות, 30 מחזורים ו-25 שבועות, ואילו לקראת עונת 2019-20 הפורמט הורחב ל-18 קבוצות, 34 מחזורים ו-27 שבועות. כלומר, ב-3 העונות הראשונות היו 5 שבועות כפולים וב-2 העונות שעברו, וגם בזו הנוכחית, היו אמורים להיות 7 כאלה, אבל הקורונה שיבשה את הלו"ז, אז זה לא היה בדיוק ככה.

היום, מאחר וכבר דיברנו שלשום על כמה מכבי גרועים בינתיים ולא השתנה משהו מהותי שיצדיק שינוי בגישה, חוץ מהאופטימיות המעט מוגזמת שאני מפעיל לפעמים, אנחנו נעסוק בנתונים הסטטיסטיים של השבועות הכפולים אצל מכבי מאז שהפורמט החל ובעידן יאניס ספרופולוס באופן ספציפי יותר.

אנחנו נתייחס רק למקרים בהם מכבי שיחקו בפועל 2 משחקים בשבוע, ונזכיר בנפרד את השבועיים האחרונים של העונה שעברה, אז מכבי שיחקו 5 משחקים ב-10 ימים. כמו כן, אנחנו לא נתייחס כלל לנתונים של עונת 2022 כרגע, אלא רק לאלו של 2017-2021.

נתחיל מסקירה מהירה של כל המקרים בהם היה שבוע כפול.

נ=ניצחון
ה=הפסד
שבוע 1שבוע 2שבוע 3שבוע 4שבוע 5שבוע 6מאזן
כפולים
מאזן
שאר
2017ננננהההננהX6- 44- 16
2018הההנהנהנההX3- 710-10
2019הנההנהננהנX5 -59- 11
2020ננההנננננננה9- 310- 6
2021הההההנהנהנX3- 79- 10

ניתן לראות כאן איזו השלכה קריטית יש לשבועות הכפולים, בעיקר בעונת 2018 ו-2021 בהן השבועות הכפולים היו חלק מרכזי ממה שהוציא את מכבי מהמרוץ לרבע הגמר, ובעונת 2020 בה השבועות הכפולים עבדו לטובת מכבי והיו הפער בין קבוצה שמדורגת בסביבות מקום 6-7 ובין קבוצה בטופ 4. ב-2019 אין הבדל משמעותי בין השבועות הכפולים ובין שאר העונה וב-2017 מכבי הייתה במאזן חיובי בשבועות כפולים, אולי מה שגרם לאותה עונה להיות גרועה היסטורית בהיבט של מכבי ולא בהיבט כללי של היורוליג.

עכשיו נפרק את הנתונים בכל עונה לפי משחקי בית וחוץ והאם היריבות היו מהטופ 8 או לא:

בית לא טופ 8בית טופ 8חוץ לא טופ 8חוץ טופ 8
20172- 11- 12- 11- 1
20181- 11- 20- 11- 3
20192- 02- 31- 00- 2
20201- 05- 02- 21- 1
20212- 10- 20- 31- 1
סך הכל8- 39- 84- 64- 8

כמובן שאפשר לזהות את פערי ההצלחה של מכבי בין משחקי הבית ובין משחקי החוץ, וגם בהתאם לאיכות היריבות, אבל אפשר גם לראות שהפער פחות משמעותי מאשר במשחקים "הרגילים".

עכשיו ניקח כל עונה, ונשווה את הנתונים לפי הביתיות ואיכות היריבות בין משחקים בשבועות כפולים ובין משחקים שלא היו בשבועות כפולים:

2017רגילכפולסך הכל
בית לא טופ 81- 32- 13- 4
בית טופ 82- 41- 13- 5
חוץ לא טופ 80- 42- 12- 5
חוץ טופ 81- 51- 12- 6
סך הכל4- 166- 410- 20 (מקום 14)

2017 זו העונה הגרועה ביותר בתולדות מכבי בכל היבט אפשרי, ובכל זאת מפתיע לראות שהמאזן בשבועות הכפולים הוא השני בטיבו של מכבי מבין 5 העונות בהן זה נוסה (רק ב-2020 היה מאזן טוב יותר). את ההסברים שאני מציע אני אשמור לסוף.

2018רגילכפולסך הכל
בית לא טופ 84- 11- 15- 2
בית טופ 83- 21- 24- 4
חוץ לא טופ 83- 30- 13- 4
חוץ טופ 80- 41- 31- 7
סך הכל10- 103- 713- 17 (מקום 10)

עונת 2018 היא העונה של חוסר היציבות. אחרי 25 משחקים מכבי עמדה במקום השמיני עם מאזן חיובי של 13- 12, ללא אף רצף של יותר מ-2 ניצחונות או 2 הפסדים. עם זאת, העונה נגמרה בהתפרקות ו-5 הפסדים רצופים, כולל נגד פנרבחצ'ה ופנאתנייקוס (סל ניצחון של מייק ג'יימס) בשבוע הכפול האחרון של העונה. באופן כללי, זו הייתה עונה שמכבי התקשו בה בשבועות כפולים, אבל הרבה מזה בגלל לו"ז קשה יותר באותם שבועות.

2019רגילכפולסך הכל
בית לא טופ 85- 02- 07- 0
בית טופ 80- 32- 32- 6
חוץ לא טופ 83- 31- 04- 3
חוץ טופ 81- 50- 21- 7
סך הכל9- 115- 514- 16 (מקום 10)

עונת 2019 היא היחידה בה אין כמעט פער בין השבועות הכפולים ובין המאזן הכללי אצל מכבי, אבל בהמשך העונה הזאת תתחלק ל-2 – מה שהיה לפני ספרופולוס ומה שהיה איתו, ואז אולי התמונה תהיה שונה. רק למי שמעוניין, אני לא כולל את השבוע הראשון של ספרופולוס ו-2 המשחקים ללא הכנה שלו, מה שאומר שלפניו היה מאזן 1- 8 ואיתו מאזן 13- 8.

2020רגילכפולסך הכל
בית לא טופ 86- 01- 07- 0
בית טופ 81- 15- 06- 1
חוץ לא טופ 82- 12- 24- 3
חוץ טופ 81- 41- 12- 5
סך הכל10- 69- 319- 9 (מקום 4)

עונת 2020 של מכבי הייתה טובה מאוד כמעט בכל היבט, ואפשר לראות שהשבועות הכפולים אפילו מקצינים את זה עם 75% הצלחה בהם לעומת 62.5% הצלחה בשאר העונה, אבל סביר שהסיבה העיקרית לזה היא העובדה שמכבי שיחקו נגד 5 מתוך 8 הראשונות (שהן בעצם 7 אם לא כוללים את מכבי) דווקא בשבועות כפולים, והפסד הבית היחיד היה באחד משני המקרים היחידים שלא היו בשבוע כפול.

2021רגילכפולנוספיםסך הכל
בית לא טופ 84- 02- 11- 17- 2
בית טופ 81- 40- 21- 02- 6
חוץ לא טופ 84- 10- 30- 14- 5
חוץ טופ 80- 51- 10- 11- 7
סך הכל9- 103- 72- 314- 20 (מקום 13)

אם מחפשים תירוצים לעונה שעברה, אפשר להיאחז בשבועות הכפולים. זה החל ב-2 הפסדים ב-3 נגד באיירן ואולימפיאקוס, המשיך עם הפסד לריאל ואחד נוסף עם הבאזר לולנסיה ואחר כך הגיעו עוד הפסדים צמודים לוילרבאן, אולימפיאקוס וצסק"א דווקא בשבועות כפולים. למעשה, מכבי היו עם מאזן 5- 10 במשחקים שנגמרו בהפרש של 5 ומטה, מתוכם המאזן היה 1- 6 בשבועות כפולים ו-4- 4 בכל השאר.

עד עכשיו, עסקנו בכל עונה בנפרד. עכשיו הגיע הזמן לבדוק את ספרופולוס מול היתר. יאניס ספרופולוס נכנס לתפקיד המאמן של מכבי לפני השבוע הכפול של מחזורים 8-9 בעונת 2019, אבל מאחר והוא לא ממש הספיק לאמן את הקבוצה קודם לכן זה לא ייחשב כאן בתחום אחריותו.

מבין 2 הטבלאות הבאות, יודגשו הנתונים העדיפים. כלומר, אם בקטגורייה מסוימת חל שיפור בתקופת ספרופולוס, אז הנתון הזה יודגש, ואילו אם דווקא לפני כן המאזן היה טוב יותר, אז מה שיודגש הוא הנתון מהטבלה הראשונה.

לפני יאניסרגילכפולסך הכל
בית לא טופ 85- 43- 28- 6
בית טופ 85- 72- 57- 12
חוץ לא טופ 83- 93- 26- 11
חוץ טופ 81- 112- 53- 16
סך הכל14- 3110- 1424- 45

אפשר לראות שבתקופה לפני יאניס ספרופולוס מכבי לא הייתה קבוצה מספיק טובה, והמאזן באופן כללי מראה את זה, אבל דווקא בשבועות הכפולים המצב היה טוב יותר. עם זאת, ההבדל בין 2017, בה מכבי היו עם 60% בשבועות כפולים לעומת 20% בכל שאר העונה, ובין 2018 עם 30% בשבועות כפולים לעומת 50% בשאר העונה הוא ברור, כאשר ב-2019 היה למכבי ניצחון אחד על בודוצ'נוסט לפני שיאניס נכנס לתפקיד, והוא היה במקרה בשבוע כפול.

עם יאניסרגילכפולנוספיםסך הכל
בית לא טופ 815- 05- 11- 120- 2
בית טופ 82- 77- 31- 010- 10
חוץ לא טופ 89- 32- 50- 112- 9
חוץ טופ 82- 112- 30- 14- 15
סך הכל28- 2116- 122- 346- 37

במשך קרוב ל-3 עונות, מכבי הפסידו רק פעמיים בבית לקבוצה שלא סיימה בין 8 הראשונות, שני המקרים בעונת 2021, כאשר הראשון היה נגד אולימפיאקוס בהארכה והשני היה נגד וילרבאן במשחק חסר חשיבות. בהנחה סבירה שהכוכב האדום בלגרד לא יגיעו לרבע הגמר, הניצחון שלהם על מכבי לפני שבוע יהיה השלישי ברשימה הזאת, והראשון שמגיע בשבוע בו יש למכבי רק משחק יורוליג אחד.

לעומת זאת, המצב נגד קבוצות הצמרת שונה מאוד. בשבועות הכפולים מכבי מחזיקים במאזן נאה של 70%, אבל דווקא בשבועות הרגילים המאזן עומד על 2- 7. ההסבר לזה הוא המאזן הכללי נגד קבוצות טופ 8 ביד-אליהו, העומד על 6- 1 בעונת 2020 המצוינת לעומת 2- 3 בתקופת יאניס בעונת 2019 ומאזן 2- 6 ב-2021.

בכל הנוגע למשחקי החוץ, מכבי מחזיקה במאזן טוב נגד יריבות מחוץ לטופ 8 בשבועות רגילים, אבל הוא הופך להיות רע כשמדובר על שבועות כפולים. מהצד ההפוך, מכבי ממעטת לגבור על יריבות מהטופ 8 במשחקי חוץ, אבל הסיכוי עולה משמעותית כשמדובר בשבוע כפול.

כמה מסקנות מעט נחפזות מהנתונים:

1. יותר קל לעקוץ בשבועות כפולים. ב-2017 הגרועה מכבי השיגו יותר ניצחונות בשבועות כפולים, שהיו שליש מהמשחקים, מאשר בשאר העונה, ובעיקר מדובר על מאזן 3- 2 במשחקי חוץ כפולים לעומת 1- 9 בשאר משחקי החוץ.

מקרה הפוך שמוכיח את אותו הדבר הוא זה של עונת 2018, בה מכבי עמדו על מאזן 7- 3 ביתי בשבועות רגילים לעומת מאזן 2- 3 בשבועות כפולים, כך שליריבות היה קל יותר לעקוץ בשבועות כפולים. לצורך הדוגמה, בעונת 2017 מכבי עמדו על מאזן 3- 7 במשחקי בית רגילים ומאזן 3- 2 במשחקים כפולים, בדיוק הפוך מעונת 2018, מה שמראה שבאותה עונה מכבי היו האנדרדוג גם ברוב משחקי הבית

2. יאניס מעדיף להיות נגד הגדולות בשבועות כפולים. בתקופת ספרופולוס, מכבי עומדים על מאזן 24- 3 (88.9%) נגד יריבות מחוץ לטופ 8 בשבועות רגילים לעומת מאזן 7- 6 (53.8%) בשבועות כפולים. נגד הגדולות הנתון הזה מתהפך עם מאזן 4- 8 בשבועות רגילים (18.2%) לעומת מאזן 9- 6 (60%) בשבועות כפולים.

אפשר לקבל כהנחה את התפסיה לפיה מאמנים צריכים לעשות יותר התאמות ולחלק את הדקות בצורה יותר מאוזנת בשבועות כפולים. יאניס יודע להתאים את עצמו ליריבות נהדר, אבל הוא נוחל הצלחה פחותה כשהוא הפייבוריט שצריך ליזום בזמן שהיריבות מתאימות את עצמן אליו.

3. מכבי והביתיות. מאזן 10- 11 במשחקי בית רגילים מול מאזן 5- 7 במשחקים כפולים בתקופה לפני יאניס הוא לא מדגם מספיק מובהק כדי להצביע על פער, וכך גם מאזן 17- 7 מול 12- 4 לא מצביע על שום פער משמעותי. מהצד השני, לפני יאניס מכבי עמדו על מאזן 4- 20 בחוץ בשבועות רגילים לעומת 5- 7 בשבועות כפולים, ואילו בתקופת יאניס זה 5- 14 בשבועות רגילים לעומת 4- 8 בשבועות חוץ. כלומר, לפני יאניס מכבי היו ממש גרועים במשחקי חוץ בשבועות רגילים והצליחו קצת לעקוץ בשבועות כפולים.

4. שמירה על הביתיות תלויה בעיקר באיכות היריבות. בתקופת יאניס, המאזן הביתי של מכבי עומד על 50% הצלחה נגד יריבות טופ 8 (10- 10) לעומת מאזן 20- 2 נגד יריבות שאינן נכללות בטופ 8, וגם קודם לכן היה מאזן 8- 6 חיובי נגד הפחות טובות לעומת 7- 12 שלילי נגד הטובות יותר. במשחקי חוץ, לפני ספרופולוס מכבי היו עם מאזן 6- 11 נגד קבוצות מחוץ לטופ 8, לעומת מאזן 3- 16 נגד קבוצות מהטופ, ואילו עם ספרופולוס מכבי במאזן 12- 9 נגד קבוצות מחוץ לטופ 8 לעומת מאזן 4- 15 נגד יריבות מהטופ.

בסופו של דבר, וילרבאן פתחו טוב את העונה, ולכן אני מעריך שהם ינצחו גם הערב וינחילו למכבי הפסד שלישי ברציפות. אל תופתעו לראות את כריס ג'ונס מצטיין נגד האקסית.

עמיחי קטן

עורך ראשי. תמיד בעד הישראלים ולא רק בספורט, בהכל.

לפוסט הזה יש 36 תגובות

  1. תודה עמיחי, השקעה יוצאת מהכלל.
    אם למכבי תא, שהיא קבוצה בינונית מאוד ומוגבלת לא פחות, יש סיכוי לנצח משחק יורוליג בחוץ – זה הערב.
    97-91 שכזה

  2. כשניגשתי לכתבה התחושה שלי הייתה שמכבי דווקא טובה יותר בשבועות הכפולים ('דווקא' בגלל שהיא רוב הזמן פשוט בינונית מינוס), נחמד לראות שלפעמים הסטט' הולכת איתי. לצערינו, לא נראה לי שזה תקף להערב. וילרבאן טובה יותר, ועדיין לא ראיתי שום דבר מהקבוצה שיצדיק אפילו אופטימיות זהירה. מצד שני, אם זה יהיה צמוד, ו-ווילבקין ישחרר את הניצרה… עזוב, ברח לי האוהד שבי.
    תודה רבה על הפריוויו המושקע

    1. יש 2 אפשרויות:
      1. המשחק ילך טוב – ואז עדיף להיות אופטימי לפני ולהמשיך עם זה.
      2. המשחק לא ילך טוב – גם ככה יהיה מבאס בסוף, אז לפחות תהיה אופטימיות לפני.

  3. מכבי צריכים למצוא איזה שחקן nba מעבר לשיא שמצא את עצמו בלי קבוצה בקיץ, כמו כרמלו אנת'וני בשעתו או אלן אייברסון שהגיע לבשיקטש.

          1. אני לא יודע אם הקבוצה תצליח, אבל על הנייר מדובר בסגל לא רע בכלל עם כמה חסרונות ברורים – בעיקר המחסור ברכז אמין, כשלאוונס יש פוטנציאל, אבל כרגע לא ממומש

  4. איזו השקעה עמיחי (רק חבל שמכבי לא שווה את זה), אפשר להקביל את זה למשחקי באק טו באק ב nba רק ששם המגמות מתעצמות יותר, יותר קל לעקוץ במשחק השני

    1. לא חושב שזה מה שאומרים יפתח זיו, רומן סורקין, עוז בלייזר ואפילו ג'ייק כהן ודיברת'ולמאו. 0 דק' משותפות, 0 נק' משותפ
      ות, 0 יחס, 0 כבוד.
      0 לישראל.
      כל הכבוד אמריקה.

  5. ההבדל בין הערב לקודמים הוא חלוקת הדקות, ובעיקר אלו שנגרעו מג'ונדי, זיו, סורקין ושות'. קוליארו תפקד הערב בהתקפה, וזכה לדקות. זו הפעם הראשונה שיאניס נתן את המפתחות לשחקנים החדשים

    1. צמצום הרוטציה הוא בהחלט הבדל משמעותי, וזאת מ-2 סיבות.
      1. יותר דקות לשחקנים יותר טובים.
      2. יותר ביטחון לשחקנים על הפרקט שיודעים שלא יחליפו אותם אם הם יטעו או יחטיאו.
      החסרונות של זה הם כמובן העייפות והפגיעה באלו שלא שיחקו, אותם אתה תצטרך בהמשך, אבל הניצחון הזה יעניק למכבי עוד שבוע של שקט שבו יהיה אפשר לתת מנוחה לשחקנים הבכירים ולנסות להכניס את האחרים לעניינים.

  6. עמיחי, יישר כח על ההשקעה המרובה והסקירה הנעימה לקריאה. התנסחת מאוד בדיפלומטיות לגבי שיתוף הישראלים ואין עם זה כמובן שום בעיה (אכתוב מראש כי אינני אוהד באופן אוטומטי קבוצות ישראליות וגם חלק מהספורטאים הישראלים שמתחרים בחו"ל, לכן מקווה שלא יחשדו בי בבגידה במולדת ובשנאת אדם ואזכה לשיחה מאיזה אדם שיזדהה באות מן האלי"ף בי"ת העברי ויבקש ממני לחדול מדעותיי).

    מצטרף לדבריו של זיו בדיון. מכבי ת"א היתה חלוצת המכבש שעלה על הכדורסל הישראלי והתוותה את הדרך למרבית קבוצות הליגה בנושא שיתוף הזרים והגדלת מספרם באמצעים יצירתיים ומגוונים (מתאזרחים, בוסמנים, בזמנו, וגו'). מיותר כמעט לציין שהדבר פגע אנושות בכדורסל הישראלי ובנבחרת. אינני מבין דבר בענף, בניגוד לכותבים ולמגיבים כאן, אך לא מסתנוור מרצף ההעפלות של הנבחרת לאליפויות אירופה. הכדורסל הרבה פחות תחרותי ביבשת, לעומת הכדורגל (למשל), וישנן מדינות רבות, שמצטיינות בענפי הספורט השונים, שהענף אינו פופולרי בהן כלל ועיקר. ניתן לכלול ברשימה את מדינות סקנדינביה, שוויץ, אוסטריה, פורטוגל, בריטניה, הולנד, בלגיה ורבות נוספות. אף על פי כן, חלק מהמדינות הללו צמצמו פערים ומסוגלות לנצח את ישראל במשחק נתון.
    קשה לי מאוד להבין את הסיבות לפיהן איגוד הכדורסל, יחד עם המועדונים, הורס את הענף במדינה במו ידיו, ולא מן הנמנע כי בשל בורותי אני מפספס משהו.

    מעבר לזה, הרבה מאוד שנים שהיהירות היתה חלק מפרשנות הכדורסל בערוצי הספורט השונים ואחד הביטויים הבולטים בה היו הגדרת הרכז הישראלי כשילוב של עילוי שכלי יחד עם לוחם יוצא דופן, תכונות שמפצות, לרוב, על הגובה הנמוך של השחקן. לא שהדברים אינם נכונים. היו (וישנם) המון שחקנים כאלה, אך לא פחות טובים מהם יש גם באירופה ומעבר לים.

    1. תודה אלכס.
      אתה מעלה כאן סוגיה לא פשוטה, וזה נראה לי נושא מעולה להתייחסות מעמיקה יותר בהזדמנות.
      אני אומר כאן 2 דברים נקודתיים:
      1. בהינתן הכללים הקיימים, התפקיד של קבוצת כדורסל הוא לנצח. לכן, היה והמאמן החליט לשתף רק שחקנים מסוימים ולא אחרים משיקולים מקצועיים, אני סבור שזה לא רלוונטי כמה מהם מחזיקים בדרכון כחול-לבן או ילידי ישראל. זה בהסתכלות המצומצמת על משחק מסוים, כאשר בהסתכלות רחבה הנושא מורכב יותר ואכמ"ל (ואין כאן מקום להאריך).
      2. ברמת הנבחרת והכדורסל הישראלי בכללותו, בשנים האחרונות יש דור צעיר ומאוד מוכשר שהביא 2 מדליות זהב ועוד אחת של כסף באליפויות אירופה עד גיל 20, וזה מגיע אחרי עשור מאוד חלש, שהסיבה העיקרית לו היא החוק הרוסי שהבטיח דקות לשחקנים בלי שהם יצטרכו להתאים לרמה. התחלנו לראות את הדור הצעיר גם בקמפיין האחרון של הנבחרת הבוגרת, ובהחלט יש פוטנציאל להתברג בצמרת האירופאית לכל דבר ועניין.

      1. עמיחי, תודה על התשובה המפורטת ושבוע טוב.
        מסכים איתך שברמת משחק בודד או שניים, אכן אין חשיבות גדולה לדרכונם של השחקנים שמשותפים על הפרקט. אולם, כאשר הדבר הופך לאיזשהו דפוס שנמשך שנים די רבות, ולא רק במכבי אלא ביתר קבוצות הליגה הבכירה בארץ, הרי שהדבר פוגע בהתפתחות הענף במדינה.

        הלוואי שאתבדה, אך אינני רואה קשר הדוק מדי בין ההצלחות היפות של נבחרות ישראל בגילים הצעירים, לאורך השנים, לבין הופעותיה של הנבחרת הבוגרת. מסיבות שונות, חלק מהשחקנים שהצטיינו בגילים הצעירים לא תמיד מממשים את הפוטנציאל בקריירת הבוגרים.

        בהחלט שותף לדעתך כי המטרה הראשית של הקבוצה המקצוענית היא לנצח. עם זאת, מבנה היורוליג, שמכבי ת"א תופסת בו מקום נכבד (הן מבחינת מסורת ההצלחות המקצועיות לאורך השנים והן מנהלתית וארגונית), לא בדיוק מקדש את הספורטיביות והחתירה לניצחון, אם להתנסח בעדינות. ההעפלה למפעל, כידוע, מובטחת מראש למעט יותר מתריסר קבוצות, שיכולות גם לרדת ליגה בארצן ועדיין לשחק ביורוליג.

        גם בעבר, הרחוק והפחות, מספרם של הזרים במכבי, ולרוב גם תרומתם המקצועית, עלה על אלה של השחקנים הישראלים, אך האחרונים עדיין נחשבו לשחקנים הישראלים המובילים בנבחרת והיו גם משמעותיים מאוד בגביע אירופה.
        כיום, לעומת זאת, הקבוצה איבדה כל קשר, לעניות דעתי, עם הכדורסל והספורט הישראלי ופועלת להחריבו בהדרגה.

        1. כאמור, הסתכלות על התמונה הרחבה מצריכה מבט מעמיק יותר מהפוסט הזה, שהוא סיקור של משחק אחד ספציפי. במשחק הספציפי הזה המאמן קיבל החלטה לצמצם את הרוטציה כך שהישראלים לא שיחקו (למעט 6 שניות של יפתח זיו). אני כן אתייחס בקצרה לכמה מהדברים שהזכרת, אבל יש לראות בזה מחשבות ראשוניות ללא מבט עומק, אשר עוד לא נזדמן לי לעשות אותו באופן סדיר.

          באופן כללי לגבי היורוליג, מאז שפיב"א הקימו את ליגת האלופות והיורופקאפ שלהם היורוליג בחר לעבור למתכונת של ליגה סגורה. אפשר לדון בשאלה אם זה דבר טוב או רע, אבל אין שום קשר בין זה ובין המסגרות המקומיות, ולכן לא אמור להיות שום קשר בין הצלחה מקומית ובין מקום ביורוליג, ואף על פי, מלבד תריסר הקבוצות בעלות הרישיון הקבוע, היתר נכנסות על פי הישגים במסגרות המקומיות או המפעלים של יול"ב (יורוליג או יורוקאפ). לעומת זאת, פיב"א היא זו שהצהירה לא אחת על מחוייבות לקשר בין הצלחה במסגרות המקומיות ובין מקום במפעלים שלהם, ולכן הם אלו שצריכים לעמוד בזה (והם לא ממש עושים זאת כמו שצריך).

          באופן אישי, אני סבור שהמקום במפעלים האירופיים על סמך הישגים בליגה צריכים להיות תוספת ולא תחליף, ואני סבור שיש הכרח להעניק לקבוצות מסוימות רישיון קבע. הסיבה לכך היא שרמת המוצר נפגעת משמעותית אם אחת מבין "הקבוצות הגדולות" לא תשתתף במפעל וכך גם הרווחים הכלכליים. בניגוד לליגת האלופות בכדורגל, שהוא גוף מאוד חזק ופופולרי שיכול להסתדר גם ללא חלק מהקבוצות הגדולות, הכדורסל האירופאי הוא מראש מוצר שמותאם לקבוצת אוכלוסייה מצומצמת יותר, ועל כן עונה בלי אחת מהגדולות תפגע משמעותית באיכות המוצר וברמת העניין שהוא מושך.

          לגבי מעמד הזרים והישראלים – מאז ומעולם, גופים כמו מנהלת הליגה מנסים להגביל את כמות הזרים ולאלץ קבוצות להעניק יותר דקות משחק לשחקנים ישראלים. אפשר לומר בעדינות שהחוק הרוסי, שהביא את המצב הזה לקיצון, לא הועיל בכלום ואף הזיק לשחקן הישראלי שרמת התחרות עימה הוא התמודד נפגעה משמעותית. כמו כן, ניתן לזהות קשר ישיר בין ההצלחה של דור מסוים ברמת הנבחרות הצעירות (בדמות מדליות עד גיל 20 וכו' לעומת מקום 10-15 ומטה) ובין ההצלחה ברמת הנבחרת הבוגרת (מקומות 9-12 בתקופות הטובות לעומת 17 ומטה בתקופות הפחות טובות).

          יתר על כן, אנשים נוטים לשכוח שהספורט הישראלי הוא לא רק השחקן הישראלי, אלא גם הקבוצה הישראלית והאגודה הישראלית, וכאשר האינטרסים בין הצדדים השונים סותרים אין הכרח שדווקא השחקן הישראלי יגבר, במה שעלול לפגוע באיכות הקבוצות ובאיכות המוצר שמקבל הקהל הישראלי. במקרה של מכבי, אפשר לראות שהם לא נמנעו ממתן דקות לשחקנים ישראלים כשהם ראו בכך תועלת מקצועית, כך שעיקר האחריות היא על השחקנים שצריכים להשתפר כדי להיות ראויים למעמד המקצועי אותו אותו הם מבקשים לקבל.

          1. עמיחי, שוב תודה על התשובה המושקעת. כיף להתכתב איתך. סבור כמוך ש"החוק הרוסי" לא בהכרח תורם להעלאת רמת השחקן הישראלי. אף על פי כן, המדיניות של המועדונים צריכה לתעדף שחקנים ישראלים ולהימנע מהבאת גדודי זרים. כל זאת, לא מאילוצים חוקתיים אלא מהבנה שהתפתחות הענף, אשר ממילא נמצא בדעיכה במדינה ובכל היבשת (אתייחס לכך בהמשך דבריי), תלויה בשיפור המקצועי של השחקנים המקומיים. כל זה יקרה רק אם הם ישחקו הרבה דקות לאורך עונות שלמות, והמועדונים יהיו מספיק סובלניים וסבלניים כלפי הפסדים ואי הצלחות, שייתכן ויתחלפו כעבור מספר שנים בתוצאות טובות יותר, גם ברמת הנבחרת וגם מבחינת היקפם ואיכותם של הישראלים שישחקו בארה"ב (ואף הדיוט, או שמא אדיוט, כמוני, יבין את מלוא הצטיינותם גם מבלי שאמצעי תקשורת מקומיים שונים יצטרכו לדחוף אותם בכל מספר דקות מעל גבי המסך).

            שיטת "המועדון הסגור", שנהוגה ביורוליג, תביא בהדרגה לכליון של הענף באירופה. כיום, כידוע, קל יותר, לעומת העבר, לשחק בארה"ב. לאור זאת, שחקנים רבים עוברים לשם כבר בגיל צעיר, והמפעל מאבד את טובי שחקניו. מלבד זאת, היורוליג מלאה בזרים מארה"ב, שעוברים, לפחות חלקם, בין כל מני קבוצות, מה שדי מקשה על האוהדים להזדהות עם חלק מקבוצותיהם, ולראיה גם כמות הצופים הדלה, יחסית, של מספר מועדונים. דוגמה בולטת לקבוצה סתמית, כמו מכבי (רק חזקה הרבה יותר), היא אלופת אירופה הנוכחית, שלמיטב ידיעתי לא משחקים בה בצורה שוטפת שחקנים טורקים. למעשה, מרבית הקבוצות ביורוליג (למעט אולי מספר מועדונים סרבים וליטאים) מתבססות על כדורסלנים מארה"ב, שמספרם ילך ויגדל עם הזמן עד שהענף יתחיל לאבד מהפופולריות שלו ויגווע לאיטו (למעט במדינות עם מסורת כדורסל, וספורט באופן כללי, מפותחת ורבת שנים, שמעדיפות להשקיע בשחקנים המקומיים, גם במחיר של אי העפלה לפלייאוף של היורוליג ואף למפעל עצמו – כמו ליטא, סלובניה, סרביה, קרואטיה, בוסניה, מונטנגרו ומקדוניה).

            הספורט הישראלי הוא השחקן הישראלי בראש ובראשונה. בלעדיו, אין שום הבדל בין מכבי ת"א לפנרבחצ'ה או לאנדולו, למעט רמתן הגבוהה יותר של שתי האחרונות (תוצר של כסף רב יותר וסקאוטינג עדיף, כנראה).

  7. המשחק אמש הביא מספר תובנות לגבי עמדת הרכז במכבי תל אביב. אסור לתת לסקוטי ווילבקין לרכז. הוא מכדרר את עצמו לדעת והיה האחראי הראשי לצמצום הפער בסוף המשחק. לעומת זאת מאוד התרשמתי מקינן אוונס. ברגע שנותנים לו לרכז מכבי נראית יותר טוב. בהשוואה הבלתי נמנעת בינו לבין כריס ג'ונס יצא אוונס שידו על העליונה. לבסוף, יפתח זיו הוא אולי רכז מצויין לליגה הישראלית אך לא ליורוליג. אבל אני בטוח שהוא יישתפר ויתאים את עצמו לרמת יורוליג.

    1. תודה אלכס. אני מסכים איתך לגבי אוונס שנתן משחק טוב ולגבי זיו שכרגע עוד לא ברמה, אבל אני מאמין בו לטווח הרחוק. עם זאת, כריס ג'ונס היה השחקן הטוב ביותר של וילרבאן יחד עם אוקובו שקלע יותר אבל הרבה לאבד כדורים. לגבי ווילבקין כמוביל כדור, הוא לא רכז טבעי, אבל במצבים מסוימים זה דווקא הדבר הנכון לעשות. למשל, ההתקפה של מכבי נתקעה קצת כשווילבקין זרק שלשות ביום של 0/8, אבל בשאר הזמן הדברים עבדו טוב גם כשהכדור היה אצלו – חדירות טובות לסל והרבה מסירות. לא בכדי הוא הוביל את מכבי באסיסטים גם אתמול.

  8. תודה רבה
    לפני התובנות מהמשחק
    מילה טובה לעמיחי
    זו סוגיה שיש הרבה מה להגיד לגביה סוגיית המשחקים הכפולים

    לגבי שאלת המקומיים אז עמיחי אומר ובצדק שתפקיד קבוצת הכדורסל לנצח
    זה אמנם צודק ונכון אבל לאורך זמן הקבוצה תאבד את הזהות ואת הקהל כאשר לא יהיו לה מקומיים
    אז נכון ת.ז לא משחקת ( זה נכון היום …ביורוליג לאו דווקא בליגה )

    אבל ת. ז מייצרת חיבור עם הקהל

    ועכשיו למסקנות מהמשחק

    בצד החיובי
    זה היה המשחק הכי טוב ומהנה של מכבי העונה משחק יחידי בו הכדורסל לא נתקע

    מכבי השיגה ניצחון חוץ קריטי בטח יחסית לשלב המוקדם בעונה

    הקבוצה שיחקה היטב זה היה לראשונה עם כמה שחקנים ברשות נאנלי

    ובכל זאת היו כמה דברים טיעוני שיפור

    הצד המטריד מאד אותי
    שוב פעם נראה שמכבי לא יודעת לסגור משחק …המכביזים הקלאסי כבר לא קיים
    מכבי הובילה כמה פעמים ב 14 15
    היה פעם עם 14 + שלשה פנויה לגמרי שלא נכנסה
    והצרפתים הבינוניים חזרו פעם אחר פעם

    אמנם לזכותה של מכבי שהיא תמיד עשתה סל שהייתה צריכה אבל זה כנראה תודות להגנה הרכה מאד של הצרפתים החלשים מאד בהגנה ומשחק הפנים .
    כן קראתי את הסט לפני המשחק אבל זו סט מטעה וילארבן הזו קבוצת הגנה חלשה בוודאי הגנת פנים

    ובהסתכל על מכבי אני בתחושה חזקה שאם הייתה מתמודדת מול ברצלונה או אפילו אולימפיקוס שכזו היא הייתה מסתבכת שוב למרות היתרון הגדול .

    מפריע לי גם שכמעט ואין מצב שווילבקין טוב ומכבי טובה .

    בשורה התחתונה
    מכבי כמעט איפה שרצתה להיות עכשיו מתחיל המבחן כאשר …נגמרו התירוצים
    3 משחקי בית רצופים ביורוליג ( 4 כולל הקלאסיקו)
    2 המפגשים הבאים פאו וקובנה קבוצות פחות טובות על הנייר ממכבי מכבי חייבת חייבת 2/2 לפני שתגיע לכאן ברצלונה .

    1. תודה אהרון.
      וילרבאן קלעו מצוין מחוץ לקשת, ובכל פעם שמכבי איימו לברוח הם צמצמו עם שלשה או 2, כאשר מכבי הצליחו תמיד להגיב בסל משלהם, כך שאני חושב שסגירת המשחק הייתה בסדר, גם אם ברור שיש הרבה מה לשפר.
      לגבי וילרבאן – זה נכון שמבחינת מאצ'-אפ זה עבד לטובת מכבי, אבל רק יומיים לפני זה הם חזרו מפיגור 20 וניצחו את אנדולו, אז זו קבוצה טובה, בעיקר בהתקפה, אבל גם ההגנה לא רעה. אין ספק שגם בעיית העבירות של פאל עבדה לטובת מכבי.
      לגבי ווילבקין – הוא לא קלע שלשות, אבל שיחק טוב וקיבל החלטות נכונות חוץ מהשלשות שחלקן היו קשות.
      באופן כללי, מכבי קיבלו לו"ז יחסית נוח בפתיחת העונה, ובינתיים זה לא נוצל מספיק, אבל הלו"ז הנוח גם מסייע קצת לעבור את קשיי ההתחברות בהתחלה. מאחר וברור שהרוטציה תהיה עמוקה יותר בהמשך, שאלת המפתח כרגע היא מי מהישראלים יכול להיות מספיק טוב כדי לקבל דקות ולא להרוס.

      1. הערה קטנה לאהרון – בימינו, בעיקר ב- NBA אבל גם באירופה, כבר אין כזה מושג "לסגור משחק". בטח לא אם אתה מדבר על 17 הפרש (פוטנציאלית) כשנשאר עוד יותר מרבע לשחק (וגם אם זה 5 דקות, האמת).
        הקצב כבר מהיר מאוד, והפרשים של 20-25 לפני המחצית לא מבטיחים לך כלום. פעם היית יכול להפסיק לשחק. היום, בעידן המשחק המהיר והשלשות, כל הפרש כמעט הוא סגיר.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט