A Kosher Hot Dog: הכרטיס פראי מתמיד / ארז שץ ויוני לב ארי

צילום: YouTube

ארבעה כרטיסים פראיים יצאו לדרך. לא, זו לא התחלה של בדיחה, אלא המצב במייג'ור ליג בייסבול. בפרק מספר 47 של A Kosher Hot Dog, פודקאסט הבייסבול העברי הראשון בתבל, עסקנו רבות סביב המאבק על שני כרטיסי הוויילד קארד בנשיונל ליג, והשניים שבאמריקן ליג, תוך העלאת השאלה: האם אנחנו בעד או נגד הפורמט הנוכחי.

עוד בפרק: ארז מחפש ומחפש את הנתון האולטימטיבי, מי העיף את ההום ראן ה-500 שלו בפינתנו "השבוע לפני", מה קורה בדרך חזרה, בפינה "מורה נבוכים", ומי לא מפחד אפילו ממכת ברק? שבת שלום.

יוני לב ארי

die hard yankee fan, חי ונושם סביב הפאסט בול

לפוסט הזה יש 9 תגובות

  1. אז ככה 🙂
    .
    הרחבת הוויילד קארד היה צעד מבורך, אבל מסכים שמשחק אחד על הדחה זה אכזרי.. הטוב מ-3 זה עדיף.
    בכל מקרה אני מסכים גם עם הגישה של מי שלא לוקח את הדיויז'ן שלו שלא יבוא בטענות.. בכל אופן לא הייתי מוסיף עוד קבוצות לפלייאוף
    ואם יהיה באמת יאנקיז-רד סוקס (ודודג'רס-פאדרס) זה יהיה ממש משחקים אדירים לשלב הזה
    בלי קשר אני גם לא אוהב שהסיבוב הראשון הוא הטוב מ-5 אבל אין הרבה מה לעשות
    .
    דיון מעניין לגבי ראנס, כבר לא מדברים על זה וגם לא על RBI.. ובצדק – שניהם לא תלויים רק בחובט
    .
    המכת ברק – מטורף 🙂
    .
    ה-AL East בהחלט משוגע, עכשיו טורונטו מצטרף לחגיגה..
    .
    אם כבר מדברים על פרינס פילדר, מי נעלם מהר יותר – הוא או ראיין הווארד? 🙂
    (נדמה לי שפילדר נפצע כמה פעמים וזה גמר לו את הקריירה אבל יש מצב שהוא כבר נחלש לפני כן)
    .
    זריקה מטורפת של רנפרואו, שניצח במו ידיו את הרייז עם המהלך הזה + הומר שהפך מ-1-0 ל-2-1 בשמיני + זריקה מצוינת קודם לכן
    https://sports.yahoo.com/red-sox-of-hunter-renfroe-throw-of-the-year-rays-mlb-022729017.html
    .
    הליגה ואיגוד השחקנים הסכימו על השעייתו של באוור עד סיום העונה (עד עכשיו כל פעם האריכו את זה כל שבוע)

    1. מסכים ב100%, אם הליגה והוורלד ב7, אז גם הדיוויז׳ן צריך להיות ב7. אגב, אישית מה שבאמת יפריע לי יהיה לא עליה סיטונאית של קבוצות, אלא מצב שבו קבוצה עם רקורד מפסיד תגיע לוורלד סירייז. יוסטון היו מאוד קרובים ל״הישג״ הזה בעונה הקודמת, ונכון שאפשר לזקוף את זה לחובת העונה המקוצצת, אבל עדיין זה גועל נפש בעיני.
      לגבי ראנס, אז שני דברים, ראשית, היה מעניין בעיקר בגלל שהדיון לא היה על סטטיסטיקות, אלא דווקא מה שחקנים רואים. יש לי עוד שם לזה, אלברט פוהולס, במשחק של הקרדינלס מול הדודג׳רס אז הפרשן ששיחק עם פוהולס אמר שגם זה הנתון היחיד שעניין את ״המכונה״, ראנס שהוא השיג. דבר שני, אין דבר כזה, ״לא תלוי באף אחד״. הומראן תלוי בזורק ובחובט ובגודל המגרש וברוח ואם היו אנשים על הבסיסים והזורק נאלץ לזרוק from the stretch והגיע ל2 בולס ולא יכל להוליך את הזורק אז הימר על סליידר שנתקע לו ובום. אז אין דבר כזה ״תלוי רק בחובט״. נכון שלא תמיד מה שכולם חושבים הוא הדבר האמיתי, כפי שגילינו בעשור-שניים האחרונים, אבל יש משהו, אם כי בסיסי מאוד, באופן שבו השחקנים הגדולים ביותר של המשחק תופסים אותו, במיוחד לאור דווקא הסייברמטריקס הכי מודרניים והכיוון שהם הולכים אליו. זה דיון שעוד ילווה אותנו, אבל בהחלט מדברים על ראנס, אם כי לא על הראן עצמו אלא על ההשפעה של החובט/זורק/מגן על הראן, כלומר האיכות של כל פעולה נמדדת על פי אם היא הובילה לראנס וכמה.

        1. אני לא נכנס לדיון, פשוט שקראתי את הקטע הזה נדלקה לי אותה נורה שנדלקה לי לפני 30 שנה שאמרתי לעצמי שזה דבילי שלא סופרים ווקס בממוצע חבטות. אין ספק שראן הוא נתון מוזר לספור בהתחשב בכך שפרט להומראן הרץ הוא לא מי שהביא לכך שהגיע לצלחת, אבל אני קורא על run expectency וlinear weights ולספור ראנס מרגיש כמו וריאנט פרימיטיבי של כל הדברים האלה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט