יומן ניקס (5): היום בו כוכב נולד (והניקס עברה לסמול בול) / מנחם לס

 

 

 

יומן ניקס (5): לפני המשחק מחר בבית נגד מיאמי

 

ה'ניו יורק דיילי ניוז' הגדיר זאת הכי טוב: אמש, במשחק הנצחון המצויין על הקאבס, היתה הפעם הראשונה בה לא ניסה מייק וודסון להכריח מרובע גבוה, גדול, ואיטי, אל תוך כדור עגול קטן. וזה לא התאים וגרם לכל מיני בעיות וצרות.

לכדור העגול הקטן אני קורא סמול בול.

ללא קניון מרטין, ללא אנדרה ברגנני, וללא אמרה סטודמאייר  (לא משנה שגם אימן שומפרט ובנו אודריך לא שיחקו, ואולי טוב שלא שיחקו כי זה עזר לטים הרדאוויי הקטן, שהוא למעשה המוקד של הפוסט הזה!), מייק וודסון שם את כל משקלו על ארבעה שחקנים נמוכים:

* ג'יי אר. סמית' ששיחק 34 דקות, קלע 8 מ-16 וסיים עם 19 נק'

*ריימונד פלטון ששיחק 35 דקות, קלע 5 מ-10, וסיים עם 12 נק'

*פריגיוני, ששיחק 22 דקות, לא קלע, אבל חילק 4 אסיסטים מצויינים לכרמלו, וקטף 2 ריב'

והעיקר, וזה השינוי הגדול –

*טים הרדאוויי ג'וניור שסוף סוף שיחק 30 דקות, קבר 11 מ-17 לשיא עונתי של 29, ועוד 3 אסיסטים ו-3 ריבאונדים.

 

(NEW YORK KNICKS (19-27
FIELD GOALSREBOUNDS
  POS MIN FGM-A 3PM-A FTM-A +/- OFF DEF TOT AST PF ST TO BS BA PTS
C. Anthony F 30:23*** 8-17 3-5 10-12 +9 0 5 5 1 2 1 2 1 1 29
J.R. Smith F 34:42 8-16 2-5 1-3 +16 1 3 4 2 1 1 0 1 0 19
T. Chandler C 31:35 4-4 0-0 3-5 +27 0 8 8 0 1 0 1 3 0 11
R. Felton G 35:54 5-10 0-2 2-2 +33 0 5 5 9 2 1 4 2 1 12
P. Prigioni G 22:15 0-0 0-0 0-0 +15 2 1 3 4 2 0 1 0 0 0
T. Hardaway Jr.   30:28 11-17 6-12 1-1 +10 0 3 3 1 3 0 1 0 0 29
J. Tyler   21:30 4-6 0-0 0-1 +14 2 4 6 1 4 2 2 1 0 8
M. World Peace   18:55 2-4 1-2 0-2 +24 3 3 6 1 2 0 1 0 0 5
T. Murry   05:56 1-1 0-0 0-0 +2 0 1 1 2 0 0 2 0 0 2
C. Aldrich   08:22 0-1 0-0 2-2 +5 0 3 3 0 1 0 2 2 0 2
K. Martin DND – SPRAINED LEFT ANKLE
I. Shumpert DND – SPRAINED RIGHT SHOULDER
B. Udrih DND – ILLNESS
Total   240 43-76 12-26 19-28   8 36 44 21 18 5 16 10 2 117
  56.6% 46.2% 67.9%   TEAM REBS: 13 TOTAL TO: 16

 

 

חזיתי בשידור חוזר הבוקר וראיתי בדמיוני את האבא טים הרדאוויי משחק. פנים דומות מאד; אותו מבע פנים; אותו מבט רצחני לפני שבא הרצח; אותה כניסה שאין דרך לעוצרה, ואותה שלשה יפהפיה כששחרור הכדור הוא COPY מדוייק לחלוטין לשלשה הידועה של האבא, כשהאצבעות מופנות לחישוק 2-3 שניות אחרי שהכדור כבר במעופו, ואצבעותיו כאילו מכוונות את הכדור בשלט רחוק עד הסוויש המיוחל.

 כתבתי לפני כמה ימים על גורן דראג'יק שהפך משחקן שולט במגרש באסיסטים, לשחקן הקולע 30 נק' ומבצע, בנוסף למנהל. כתבתי אז שישנם משחקים בהם שחקן שובר סכר מנטלי כשלפתע הוא מבין ש-30 נקודות הם לא הרכוש הבלעדי של שחקנים כמו ראסל ווסטברוק או קיירי אירוינג וכאלה. גם הוא יכול, הוא רק לא ידע – כי הוא אף פעם לא ניסה.

היו מחקרים רבים על אתלטים שקבעו לעצמם מין גבול מנטלי שהם לא האמינו שהם מסוגלים לשבור. בשיטות שונות – בעיקר בהיפנוזה – הם שברו את שיאם. ההיפנוטיסט אמר להם שכשיתעוררו מההיפנוזה הם יזכרו בדיוק את כל מה שקרה בעת שהיו בהיפנוזה. המחקרים הללו לא יכולים להיעשות במקצועות מסובכים כגון קפיצה לגובה או ריצת 100 מטרים כי הם מסובכים מדי ודורשים ריכוז מחלט שבהיפנוזה אין דרך להשיגם ולכן כל השטויות על שיאים עולמיים שהושגו תוך היפנוזה הם שקרים וספורי סבתא. אולי פעם אסביר את המעלות אבל גם את המגרעות והמיגבלות של היפנוזה.

 אבל בפעילויות פשוטות שלא דורשות חכמה רבה או ריכוז כגון שכיבות שמיכה או PUSH UPS, או לחיצת משקל בשכיבה, הוכח שוב ושוב שבהיפנוזה אתלטים שברו שיאים שהם הכניסו להם לראש כמקסימום שהם יכולים. מין 'גבול' מנטלי שהם הציבו לעצמם. כשהתעוררו והם זכרו מה שעשו, בפעם הבאה הם עשו אותו "שיא" בעירנות מחלטת. זה קורה גם בספורט. שחקן המכניס לו לראש שהוא "שחקן של 12 נקודות", והוא משחק בהתאם.

 משהו דומה קרה לדראג'יק, ואני מאמין שקרה אתמול לטים הרדאוויי הצעיר. הוא העלה את הרף של עצמו לרמה חדשה. לא עוד 10 או 12 נקודות למשחק, כי זה לציפורים. מהיום הוא "שחקן של 20 נק' פלוס", אם רק מייק וודסון יבין זאת, ויתן לו הזדמנות. ג'ק הורנסאק הבין זאת ומאותו יום בו דראג'יק קלע 30 נק', הוא לא ירד אפילו משחק אחד מ-20. אמש הוא שילשל על ראשי הפייסרס 28 נק' ו-7 אסיסטים כשהוא משכיב אותם כנועים ומובסים בביתם.

זה הזמן לתזמן ולהציב את טים הרדאוויי ככוכב נולד ולתת לו הזדמנויות להמשיך לשחק עם הרף החדש שהוא הציב לעצמו.

לכרמלו היה שוב יום גדול של 29 נק' כשהפך לשחקן ה-50 של ה-NBA לעשות 19,000 וכמובן שהוא שחקן לעוד 7-8 שנים טובות אז בואו נגיד שידו עדיין נטוייה (מומי, ז"א שהוא מוכן לעוד). הניקס הם עתה 10 מ-16 בחודש ינואר, כשבחודשי אוקטובר, נובמבר ודצמבר  ב-י-ח-ד  הם ניצחו 9. איזה נצחון מתוק לפני המשחק בבית נגד מיאמי מחר.

 

 

 

כרמלו אנטוני, שאיש לא טוען שהוא פרופסור לאנגלית הוא הנהנה מס' 1 מהסמול בול:

“I"It was fun to watch them guys, especially Tim, to see him get in that groove tonight. It was special to watch,  And J.R. just continuing to keep getting better and playing well. That’s something that we’re going to need, especially trying to make the run that we’re trying to make heading to the end of the season. When we play those small ball thing, we can be damn good"d

 

 

 

אז מה? האם שתי הקבוצות מניו יורק תהיינה הדבר המעניין ביותר שיקרה בחצי העונה הבאה? אני מאד מקווה.

ואני מחזיק לניקס ידיים למחר לנצחון על מיאמי. אני מרגיש אותו בעצמותי!

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 15 תגובות

  1. ולדי קוגן

    31 ינו 2014 18:10:07

    טים הארדויי מאפשר לניקס לחפש טרייד על שאמפרט..
    לדעתי הוא יכול להיות שחקן של 15 נק למשחק כבר העונה אם יקבל 30 דקות כל משחק

  2. דובי

    31 ינו 2014 18:19:26

    אני כל כך אוהב את הקבוצה הזאת. אלוהים יודע כמה.
    29 שנים, עוד לפני שהייתי בן 10. שחקנים שראיתי מגיעים לליגה הם היום מאמנים או פרשנים או סתם פרשו ונעלמו.
    יש בן של שחקן מאז שהיום כבר לא רוקי בליגה.
    כמה מרורים אכלתי מהם.
    כמה אני אוהב אותם עדיין. לא אכפת לי אם הם טובים או גרועים או מסריחים את הפרקט של האולם הכי קדוש בהיסטוריה.
    כשאני רואה את הצבע שאני אוהב, על הפרקט המוכר עם המילים האלה עליו… הלב מפרפר בחזה כל פעם מחדש.
    אהבה אהבה.
    הניקס שלי.

  3. עזית האופנועית

    31 ינו 2014 18:23:32

    לדעתי הכי חשוב הוא היעדרו של ברניאני.
    פשוט הרס את הקבוצה.
    גם את טורונטו הוא חירב במשך שנים.
    אולי הוא ניסה להתאבד בקפיצה ההיא

  4. רבין

    31 ינו 2014 18:42:34

    בוא נעשה קצת סדר- אני הייתי גם אתמול וגם נגד בוסטון.
    הארדאווי משחק מצוין כל השנה, הוא לבטח ההפתעה הכי טוב. השנה של הניקס.
    בקנה מתבשלות עוד שתי הפתעות והם מורי וטיילר.
    מורי גארד עם יותר פוטנציאל מהרדאווי, אבל האופי של הארדאווי מהמעט ששמעתי אותו נשמע לי כמו הצלחה בטוחה . טיילר מתחיל להראות סימנים לפרוספקט שהוא היהנחש

  7. זמר מפורסם

    1 פבר 2014 15:06:20

    לניקס כתוב סיבוב-שני-בפליאוף על המצח. לא יותר, אולי פחות.

    המכה של הכדורסל עאלק. הם מכה של הכדורסל אולי כי הם כבר שנים מעמידים קבוצה ברמה של נבחרת ערב הסעודית.

  8. זמר מפורסם

    1 פבר 2014 15:13:10

    אני הייתי מהפנט את ברניאני, משאיר אותו בהיפנוזה סוגר את האור ונועל הדלת. כל פעם שאני רואה את את הכיתוב power forward ליד השם של החילזון הזה אני פורץ בצחוק.

  9. k_700

    1 פבר 2014 15:13:53

    הפוטנציאל של הניקס נגמר בסיבוב שני, אבל המועדון הזה כל כך לוזר(שאפילו בעונה שעברה כמעט מצא דרך להפסיד לערימת הגופות מבוסטון) שאני לא רואה איך הם לא עפים סיבוב ראשון.

        1. דובי

          1 פבר 2014 19:49:50

          נגיד שוב – המטרה של הניקס היא מקום 7-8 בפלייאוף, סדרה חזקה נגד האויבים הרגילים, ללכת הביתה בכבוד ולהתיישב עם אבטיח ופיצוחים על הים לראות את ההמשך.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט