דעות על האוף סיזן / הגולש פיני ברון

בס"ד

מפאת הכאב שבדבר, אני אמנע מלכתוב יותר מדי על הספרס, שכרגע נראים בדרך לתהומות הליגה, כשכל תקוותה של הקבוצה, היא בכלל טנקינג מוצלח שיועיל לה בבחירת לוטרי גבוהה בדראפט 22'.

אחרי שנפרדו מהסקורר המוביל, דרוזן, ומשני הווטרנים הבולטים, רודי גיי ופאטי מילס, הדורבנות יתקשו לייצר סל, וישקעו בתחתית המערב הקשוח. לא פחות מ-13 קבוצות מחזיקות בסגל עדיף על שלנו (לגבי הת'אנדר, אני לא סגור, בטח לא עם ציפיות הטנקינג של פרסטי, אבל אפילו מינסוטה עדיפה עלינו, איך דבר כזה קורה???), כך שהספרס בהחלט יכולים להתחרות על הקבוצה עם המאזן הגרוע בליגה. מצטער מיקי, פשוט אין לי בשורות, אנחנו לא תחרותיים העונה בשום אופן (חוץ מהתחרות על מקום בזבל).

אחרי שחפרתי על הקבוצה שלי שהגלגל השיג גם אותה, הייתי רוצה להתייחס קצת לנמסיס שלנו, לוס אנג'לס לייקרס, ולנמסיס שלה, בוסטון סלטיקס, ומצבן ביחס ליריבות הישירות והציפיות לעונה הבאה.

בוסטון

אחרי עונה רעה במושגים של הענק הירוק, באו גם הזעזועים, עם לכתו של דני איינג', הג'נרל מנג'ר שהניח את המפתחות, והחלפתו במאמן היוצא של הקבוצה, בראד סטיבנס, שבעצמו הוחלף באימה יודוקה, שמונה לראשונה בקריירה שלו למאמן ראשי.

הרכז הפותח של הירוקים בשנתיים האחרונות, קמבה ווקר, הוטרד לאוקלהומה ומשם התגלגל לניקס, וכך גם אוון פורנייה, הצרפתי הלא מאוד יציב, שהגיע אף הוא לחזק את הקו האחורי של הניקס, (יריבה פוטנציאלית במאבקי המיקום במזרח), וטריסטן תומפסון שהושלך מהקבוצה לאזור סקרמנטו.

במקומם החזירה בוסטון את אל הורפורד שנתן עונות טובות ב-TD גארדן (יש לציין שהוא נתן עונות חלשות בשנתיים שהוא שיחק מחוץ לעיר השעועית), החתימה על חוזה נמוך את דניס שרודר, והוסיפה את כריס דאן וג'וש ריצ'רדסון.

לבוסטון שני אולסטארים מצוינים, אחד מהם על סף סופרסטאר (לפחות ברמת הסקור), טייטום ובראון.

ג'יילן בראון הוא שחקן אדיר בשני צידי המגרש, שכל קבוצה (כמעט) הייתה ששה לתת לו מקום בחמישייה שלה וכולן תשמחנה לארח אותו בסגל. אתלט בחסד ושומר נפלא, בהגנה בראון מסוגל לשמור על ארבע עמדות ובהתקפה לחלוש על שתיים. סקורר טוב שהשתפר משמעותית בעונה האחרונה עם 24.7 נקודות למשחק בממוצע, וידע ליצור לעצמו ברמה גבוהה יותר מעונות קודמות, שבהן הוא היה נראה יותר תלוי במנהלי המשחק שלידו. ג'יילן שיפר גם את תחום המסירה וחלוקת האסיסטים, עם 3.4 אסיסטים בעונה האחרונה לעומת ממוצע קריירה של 1.8.

למעשה, בעונה האחרונה בראון העמיד שיאי קריירה בכמעט כל המדדים, בדקות משחק, באחוזים מהשדה, מהשלוש, מהקו (שהיה עקב אכילס שלו, הגיע בעונה האחרונה ל76.4 אחוזים מהעונשין) ובחטיפות. גם בריבאונד הממוצע גבוה ממוצע הקריירה שלו.

העונה בראון והסלטיקס לא אמורים ליהנות ממנהל משחק ברמה גבוהה, (סמארט ושרודר, זה מה שיש), כך האוהדים ישמחו לראות אותו ממשיך בהתקדמות שלו, למרות שגם המספרים מהעונה האחרונה יספקו אותם.

ג'ייסון טייטום הוא הפרוספקט הבכיר של התלתנים. מדובר בסקורר ברמת סופרסטאר מהטופ הגבוה של הליגה. עם 26.4 נקודות למשחק בעונה החולפת טייטום צובר נקודות בקצב גבוה, בקלות ומכל מקום במגרש. שחקן הכנף הנהדר משלב הגנה טובה למדי ומשחק אול אראונד לא רע בכלל (4.3 אסיסטים, 7.4 ריבאונדים, 1.2 חטיפות ו-0.5 חסימות.

טייטום העלה את רמת משחקו בפלייאוף האחרון כשקלע למעלה מ-30 נקודות למשחק, וגם עם עשה זאת מול ההגנה הרעועה של הנטס, ובמדגם של 5 משחקים בלבד, הוא הגו-טו-גאי של בוסטון (או לפחות צריך להיות, אבל מרכוס סמארט לא תמיד חושב כך). משווים הרבה בין טייטום לקובי בראיינט, אבל לפחות מבחינתי, טייטום מזכיר הרבה יותר את קווין דוראנט, גם בסקור שלו וגם בנטייה שלו לפעמים לפאסיביות ולהיעלמות מהמשחק לרגעים ארוכים.

סביב שני השחקנים האלה, טייטום ובראון, בוסטון בנויה, ועליהם בעיקר היא תקום ותיפול.

מרכוס סמארט מהווה פקטור משמעותי בהגנה בקו האחורי מחד, ומאידך גם מקרה ראש בהתקפה. אילולא ההחתמה של שרודר, הייתי די מספיד את העונה הקרבה ובאה של הסלטיקס, אבל הקוביות הסתדרו, והלייקרס, אחרי פלייאוף לא מאוד מוצלח, חיפשו שינוי, והגרמני מצא את עצמו אורז את מטלטליו, וחותם על חוזה נמוך בהרבה מכפי שחשב שהוא שווה.

שרודר הוא סקורר טוב שלטעמי עדיף שיעלה מהספסל בדקות המנוחה של הכוכבים ויסגור איתם משחקים. הוא גם שחקן פיקנ'רול טוב, שיוכל לשחק היטב עם וויליאמס, (הטיימלורד האגדי!), ועם אל הורפורד (או מה שנשאר ממנו).

עם זאת, שרודר שמחפש יותר את החוזה הבא מאשר את אותן מטרות של הירוקים, עלול להוות מעט מכשלה עבור הקבוצה, שבעצמה מחפשת כיוון עם מאמן חדש, ונדרשת לפתח שחקנים צעירים. לכן, העונה של בוסטון תלויה, במידה רבה, באיך הגרמני המחומצן ואל הורפורד יגיעו לעונה הזו.

ביג אל הוא אומנם לא אותו שחקן מלפני שנתיים ושלוש, לא בקליעה ובטח לא בהגנה, אבל עדיין יש לו הרבה מה לתרום, במיוחד שהייתה לו כימיה טובה עם בראון וטייטום בשנים המשותפות שלהם. אם הוא ייתן עונה סבירה, הורפורד יצליח להשפיע מאוד על הגיוון של ההרכבים ושיטת המשחק של הקבוצה.

הדומיניקני בן ה-35 הציג מספרים יפים ב-28 משחקים באוקלהומה – 14.2 נקודות, 6.7 ריבאונדים, 3.4 אסיסטים, 36.8 אחוז מהשלוש, ו-81.8 אחוז מהעונשין – יוכל לשחק כפאוור פורוורד בהרכב גבוה, כסנטר בהרכב נמוך, ובכל מקרה כמרווח משחק עם יכולת מסירה לא רעה בכלל.

גורל העונה הזו, לטעמי, ייגזר בעיקר מפתיחת העונה, האופן שבו הקבוצה תתגבש, והאם שחקן כזה או אחר יספק לנו פתאום עונת פריצה. בשיא האופטימיות, ואם קבוצות אחרות פתאום תמעדנה, ביום בהיר בוסטון תוכל לראות את אחד מארבעת המקומות הראשונים, ואם תצליח להימנע ממפגש פלייאוף הרסני עם הבאקס או הנטס, היא יכולה להגיע עד איפה שהקבוצות האלה יפגשו אותה.

בהנחה שהבאקס והנטס יסיימו בשניים משלושת המקומות הראשונים, (אולי פילדלפיה גם תתמקם שם), הסלטיקס צריכים לחתור כמה שיותר למעלה. הם קבוצה איכותית יותר מהניקס ומנוסה יותר מאטלנטה. מיאמי היא נעלם כרגע ותלויה בלאורי, כך שבוסטון יכולה למצוא את עצמה במקום טוב מאוד, אבל גם במקום שמוביל לפליי-אין ואפילו מחוץ לשמינייה.

לייקרס

קבוצת הנבלים המושלמת התאחדה לה לפרק ספיישל בלוס אנג'לס וכל העולם מוזמן לצפות.

אל לברון ג'יימס ואנתוני דייויס, פרימדונות בפני עצמן, (מי יותר ומי פחות), הצטרפו כרמלו אנתוני (פרטים אצל ג'ורג' קארל, מאמנו בדנבר שהגדיר בזמנו את השחרור מכרמלו כפיצוץ שלפוחית), ראסל ווסטברוק שזו קבוצתו הרביעית בארבע שנים והנבל הגדול בעיני עדת מעריצי דוראנט, טרבור אריזה, (קבוצה שביעית בשלוש שנים, הגיע ללא פחות מ11 קבוצות בליגה, מהן שלוש לקדנציה שניה כולל הלייקרס, סך הכל 14 קבוצות!!!), ודוויט הווארד, עוד נבל ידוע ומפונק שחווה רנסנס בעונת האליפות האחרונה של הלייקרס, דעך בסיקסרס, ובא לנסות לתקן ולסתום חורים במקום האחרון שהאיר לו פנים.

הזהובים סגולים הוסיפו לקבוצה הקשישה את קנת בייזמור, ווין אלינגטון ומאליק מונק, (חתיכת גניבה בעיני), והוסיפו את קנדריק נאן. שני האחרונים מוסיפים קליעה טובה מחוץ לקשת, הגנה לא רעה לקו האחורי והרבה עומק, כשנאן הוא שחקן עם המון פוטנציאל, ומונק מסוגל לצבור הרבה נקודות בזמן קצר יחסית.

למעשה הלייקרס ריכזו קלעי שלוש ממש טובים שנעים סביב ה-40% מחוץ לקשת, שיוכלו לרווח את המשחק בשביל לברון, ווסטברוק ודייויס. גם את לברון ודייויס לא משאירים חופשיים מהטווח הזה.

ווסטברוק, לעומת זאת, הוא קלעי שלוש כל כך גרוע, שלדעתי צריך לרשום לו איבוד על כל ניסיון שלשה או פולאפ מהמיד-ריינג'. הבעיה העיקרית אצל ווסטברוק, המכונה לעיתים ווסט בריק, היא יכולת קבלת ההחלטות הפשוט אומללה שלו, שממש משחקת כנגדו, וגורמת לו להיראות כסוס טרויאני, לצד יכולת אבודה בהגנה.

הסגל של הלייקרס העונה יאתגר את ההנחה שפרנק ווגל הוא מאמן הגנה טוב, וידרוש ממנו ככל הנראה הרבה עבודה, ושינון הסכמות ההגנתיות שלו שוב ושוב. לטעמי, מאמן הגנה טוב יוכל לגרום לכל קבוצה כמעט להיראות טוב בהגנה במישור הקבוצתי. זה עבד אפילו לנטס בפלייאוף, כאשר בלא מעט משחקים שיתקו את התקפת היריב. צריך כמובן לציין את  הרוקטס שהיו קבוצת הגנה מצוינת נגד התקפה קבוצתית, כמו גם את פיניקס 2021, הלוחמים 2015, ועוד קבוצות שהצליחו 'להחביא' את השחקנים הרעים שלהם בהגנה.

העונה הזאת תקום ותיפול על רגלי הזכוכית של אנתוני דייויס והיכולת שלו להישאר בריא.

כשהוא בריא ובכושר, הוא אולי השחקן הכי לא עציר בליגה, ואם הוא אכן ישחק בעמדת הציר יהיה ללייקרס מגוון עצום של אפשרויות בשני צידי המגרש. הגבה הוא שחקן הגנה-התקפה אדיר, שיודע לשלוט ברחבות, עם קליעה משלל טווחים, מה שמוסיף לרבגוניות בייצור נקודות, אם זה מהמיד ריינג' הקרוב והרחוק, בפוסט, בחיתוכים לסל, בפיק'נרול, מהשלוש, וגם יכולת להגיע לקו (לפי הטמיר, מדובר על ענייני שיפוט). בהגנה AD מהווה הגנה אדירה של איש אחד, איום אמיתי בחסימות, משנה זריקות עם מוטת ידיים בלתי נגמרת, מטפל מצוין בפיקנ'רול ובעל שליטה אפילו על הפרימטר. אם הוא ישחזר את היכולת מעונת האליפות, הלייקרס יהיו רגועים בהרבה.

העונה הזאת גם תלויה בלברון ג'יימס.

הכוכב הכי גדול של הליגה, מתחיל את עונתו ה-19 בליגה הטובה בעולם, כשהוא בן 36 בואכה 37, וידועה האמרה שעוד לא נולד הבן אנוש שיעצור את הזמן.

לא הרבה זוכרים, אבל בשליש הראשון של העונה הקודמת, ג'יימס היה מועמד מוביל ל-MVP כשניפק מספרים מצוינים והוליך את קבוצתו למקום השני במערב. אם לברון יצליח לשחזר יכולת כזו הלייקרס יגיעו, ככל הנראה, לגמר הליגה.

שאלה מעניינת היא, האם לברון מסוגל גם להעלות את רמת משחקו בפלייאוף ולנפק משחקים של 30 נקודות ומעלה כמו בפלייאופים קודמים. מול הסאנס, לברון כשל לחלוטין, ולא הצליח לסחוב את קבוצתו הפצועה על כתפיו (תוך שהוא משחרר אמירות דושיות כמיטב המסורת), אם כי נטען שהוא סוחב פציעה חלקית ועדיין לא חזר לכושר מלא (קדימה חגי).

על לברון תיפול גם המעמסה (ביחד עם ווגל) לנהל את האגואים בקבוצה ולנסות לשלוט מעט על בחירת הזריקות של ראסל. אם הקוביות יסתדרו והדברים יתחברו, אנחנו נראה שואו של התקפות בזק מהירות, עם שלשות, לובים ושלל הייליטים, שהכוכבנות העצומה שהתקבצה לה בסטייפלס סנטר יכולה לספק, ושתדהר כל הדרך לאליפות של אנטגוניסטים מהשורה הראשונה של הליגה.

כרמלו אנתוני, אנחנו יודעים, כבר הסתגל למעמד הלא-כוכב/ווטרן שלו, השאלה היא בנוגע לווסטברוק שמגיע לקבוצה בה הוא יהיה כינור שלישי, וכוללת שחקן שמחזיק הרבה בכדור (לברון) והקבוצה היא "שלו".

איזו ווסטברוק נראה? הגארד האקספלוסיבי נתן את התקופה היעילה בקריירה שלו לצידו של ג'יימס הארדן במחצית השנייה של העונה המשותפת שלהם. יש כמובן לא מעט הבדלים בין הקבוצות, הלייקרס מחזיקים בדייויס, גאסול והווארד כגבוהים, מה שלא ממש היה לרוקטס, (מצד שני, למעט הווארד, הגבוהים האחרים של הלייקרס ניידים ומרווחים את המשחק וניחנו גם ביכולת מסירה טובה), ולא יזרקו שלשות בווליום של החבר'ה של דאנטוני. לצד אישיות חזקה כמו ג'יימס, לווסטברוק תהיה הזדמנות של ממש. בנימה אגבית, אם לברון יצליח להשתלט אפילו על ווסטברוק, אולי הוא באמת הגואט…

מלו, ראסל ואחרים יגיעו במוטיבציית שיא, על מנת להשיג טבעת ראשונה בקריירה, (ויש גם שמועות לא ברורות על עתידו של אייזיאה תומאס…), ויחד עם המוטיבציה של הדואו הראשי של הקבוצה להשיג אליפות נוספת בלוס אנג'לס, הקבוצה תנוע לפי האנרגיות שלה. אם זה יכשל… הכישלון יהיה מהדהד ברמה שפרויקט העגלקטיקוס הקודם בלוס אנג'לס ייראה משחק ילדים לעומת עוצמת הפיצוץ בלוס אנג'לס… אבל בסופו של דבר, היחידים שיכולים למנוע מהלייקרס להגיע לגמר הליגה הם הלייקרס עצמם והפציעות. בקיצור, לצופה הניטרלי משעמם לא יהיה. הישארו עימנו.

בקטנה

ברוקלין התחזקו בפאטי מילס. בעיני, בתור אוהד סן אנטוניו, זה אחד החיזוקים הכי טובים שקונטנדרית יכולה לעצמה. פאטי מביא הכל – חוכמת משחק, יכולת ניהול, קליעה טובה מחוץ לקשת, יכולת לספק הרבה נקודות בזמן קצר, לתת מנוחה לכוכבים, הוא מביא איתו ניסיון כשחקן שזכה באליפות עם הקבוצה הגדולה בהיסטוריה (כן כן, זו שנעמדה מהקרשים אחרי ההפסד הטראגי בעונה שלפני כן), ספרס מודל 2014, והוא ממש שובר שוויון לטעמי.

הניקס חיזקו את הקו האחורי שלהם בקמבה ווקר ובאוון פורנייה. אומנם לא מדובר בקו האחורי הכי הגנתי שיש, ותיבודו הוא מאמן מאוד הגנתי, אבל הוא עדיין מחזיק באר ג'י בארט ועוד שחקנים הגנתיים. במבחן העין, מה שהיה חסר לניקס בעונה האחרונה ובפלייאוף הם שחקנים שיודעים לשים את הכדור בחישוק – אפילו רנדל אינו סקורר בנשמתו, אבל עם פורנייה וקמבה, האופציות של ניו יורק יהיו מגוונות בהרבה.

לפוסט הזה יש 71 תגובות

  1. תודה פיני,
    בוסטון מסקרנים.
    לייקרס בריאים יגיעו לגמר בסטייל אבל יתקשו מול ברוקלין בריאים.
    מהמר על אליפות אחת לפחות לשתיהן ב 3 העונות הקרובות

  2. אני כופר בהגדרה "רגלי זכוכית" שהוצמדה לדייויס.
    .
    השנה יש לו מנוחה מספקת ממשחקו האחרון בפלייאוף עד לתחילת העונה.
    הפציעות שעבר בעונה האחרונה?
    לטעמי, הן היו צפויות.
    עם המשך משטר דקות (שהתחיל ב-2020) קפדני שצפוי להיות אפילו יותר קפדני,
    אז למעט פציעת מזל רע (ע"ע הפציעה של לברון),
    אין סיבה לפציעות קונדישנינג.
    .
    אחלה פוסט,
    תודה.
    תכתוב עוד כאלו!

    1. זכותך. דייויס הוא אומנם לא אריאן רובן (ככל הידוע לי, בעל הכינוי המקורי), אבל לטעמי הוא שחקן שיותר מועד לפציעות.
      מסכים שהפציעות השנה, היו בהחלט קשורות למנוחה הקצרה שלו ביחס לשאר שחקני הליגה.
      כתיבת הפוסטים קשורה לזמן והשראה, כמובן שאני אשמח לכתוב עוד.
      תודה.

      1. רובן היה פציע בגלל צורת המשחק האקסטרימית שלו. הפריצות המהירות שגרמו למגנים להיכנס בו חזק אחרת היה עובר אותם.
        אגב השיטה עבדה גם על רונלדינו ותעתועיו. אי אפשר היה לעצור אותו בצורה חוקית אז נכנסו בו חזק מדיי.

      2. 17 – 18 – 19 – 20
        בשנים האלו, כמה משחקים הוא החמיץ בגלל פציעות?
        עכשיו,
        אם מתבוננים על התפקוד שלו על הפרקט,
        על המבנה הפיזי שלו,
        ועל היסטורית הפציעות שלו,
        מתקבלת תמונה של שחקן ללא היסטוריה של פציעות סיכון או פציעות כרוניות,
        אשר בגלל תפקידו על הפרקט (שחקן פנים גבוה חזק ואתלטי שמשתמש המון ביכולתו האתלטית וביתרון הזריזות והמהירות בהשוואה לשחקני פנים אחרים) ובגלל נפח דקות משמעותי במשך מרבית הקריירה זקוק להגנה אופטימלית בשביל "לשרוד" עונת nba.
        הקיץ שעבר היה חריג,
        ולכן זה לא באמת הפתיע לראות פציעה כמו שלו.
        בין זה לבין רגלי זכוכית, יש הבדל עצום.

        1. זה נכון, ובאמת מהווה חלק חשוב במועדות שלו לפציעות.
          כל פעם שאני רואה את דייויס נוחת מהטבעה, אני חושש שיכול לקרות לו משהו

  3. מילס לנטס, ה' 2 מילים?
    .
    לא פייר…
    .
    אם בעונה שעברה כתבתי פעם אחר פעם שלטעמי הנטס לא יצליחו את המכסה של עונה מלאה,
    אז לשנה הבאה הם (שוב, לדעתי) לא צפויים להיתקל באותן בעיות.
    מילס?
    הוא הפך את הקונטנדריות המובילה לחזרה יותר,
    ובהפרש.
    ניסיון, קליעה, רב גוניות, אופי.
    החתמה אדירה של הפייבוריטית לזכייה.

    1. נוטה להסכים.
      אם נראה מהבאקס שיפור של ההתקדמות הטבעית, החיבור עם הולידיי והורדת הקוף מהגב של יאניס, הם יוכלו שוב לעמוד בדרכה של ברוקלין.

  4. נתחיל מהמובן מאליו, אחלה פוסט.
    מהסלטיקס הייתי רוצה לראות שיפור במשחק הקבוצתי. לדעתי זה ישדרג את ההתקפה שלהם קצת, הגם שלא הייתה רעה במיוחד בהתחשב בשחקנים ששיחקו. טייטום עלה שנה שעברה לרמת סקורר עילית, אבל הרבה יותר מדי פעמים מסירה בכלל לא הייתה אופציה עבורו, בין אם מסגנון משחק אישי או (ויותר הגיוני) סגנון המשחק הקבוצתי פחות איפשר. הוא היה מהפחות מוסרים בקרב שחקנים עם יוסאג' גבוה שחודרים הרבה. מסירה פשוטה (ויש לו בארסנל גם פחות פשוטות) תשחרר את הקבוצה ואת תשומת הלב העצומה שטייטום זוכה מההגנות ותעשה את החיים ליותר קלים לכולם. כאילו, פאדג', הנטס לפעמים שמרו כמעט רק עליו בסדרה ביניהן.
    זה הרבה יותר מסובך מאיך שאני כותב, אני יודע. אבל אני סומך על מישהו מצוות האימון של פופוביץ' שידע ליישם משהו כזה.

    1. תודה רבה!
      מסכים לגמרי. אם כי זה קרה מכורח המציאות. ההיעדות של בראון, השביקה של קמבה והראש בקיר של סמארט, אז הלכו על בטוח. לבוסטון אכן יש אחלה פוטנציאל וציינתי שאני מאמין שהם יכולים אפילו לסיים במקום השלישי.

  5. אני עסיין חושב שאין לבוסטון את מה שצריך כדי להתמודד עם הגדולות של המזרח שרודר הוא לא מספיק טוב ואני רק מקווה בשבילם שבראון וטייטום יספקו את הסחורה

  6. בוסטון לא רעה, אבל המזרח רק מתחזק. יש 3 קבוצות שלמעט פציעות חריגות יהיו מעליה (יכול להיות שגם אטלנטה צריכה להיות ברשימה ואז זה 4). ויש את ניו יורק ומיאמי שנמצאות עם סגל באותה רמה פחות או יותר.

    אני מסכים שבתרחיש האופטימי היא עוברת סיבוב ואז מודחת בצורה מכובדת

      1. מבחינת שחקן ראשון ושני בטוח שבוסטון עדיפה. בראון (מספר 2) בבוסטון טוב יותר מרנדל (מספר 1) בניו יורק. אבל מבחינת כלל הסגל? לא בטוח בכלל. בנוסף, יש לך את תיבודו והקמבק אל מול מאמן רוקי, נראה לי שפה ניו יורק מובילה

  7. אחלה דעות, כל הכבוד,
    לייקרס תיקנו את הבעיות משנה שעברה והוסיפו עומק לספסל. כאמור תלויים בפציעות של שחקן בן 37 וAD. אבל בהחלט מועמדים חזקים. השאלה אם בגילם ויכולת הההגנה האישית שלהם מסוגלים לשמור על הנטס ? על הבאקס ? בכלל לא בטוח שהתשובה היא כן.
    בוסטון – "על הנייר" טייטום ובראון אמורים להיות יותר ממה שיש במזרח למעט הבאקס והנטס, אבל אני מסכים איתך שאם לא תבוא איזה פריצה של שחקן, או יכולת קבוצתיתי יוצאת דופן היא לא תגיע רחוק.
    ניקס – הפתיעו העונה אבל אני לא מחזיק מהם יותר מדי, לא ישחזרו את ההישג הזה.

    1. תודה.
      האם הם "מסוגלים"? לטעמי התשובה היא כן, ונגעתי בזה קצת בפוסט. האם זה מה שיקרה? לא יודע. בניגוד לכל מיני אנשים שבטוחים שהם "ינגבו", או יכשלו, אני אין לי מושג. אני יכול לנחש, אבל לא לנבא, אתה יודע למי ניתנה נבואה…

  8. תודה רבה פיני, אחלה פוסט.
    .
    הספרס – מצד אחד, בכובעי כמנג'ר, אני בהחלט מסכים איתך, אבל שמח על העניין, מאחר ושם בדיוק אנחנו צריכים להיות. מצד שני, בכובעי כאוהד, אני מתרגש ונמלא אופטימיות מכל חדירה של טרה ג'ונס וצליםה של וייסקמפ בליגת הקיץ, וזה גורם לי להאמין, בטעות כנראה, שאנחנו "עוד נפתיע" והצד המנג'רי שלי יצטרך לאכול את הכובע. אני מניח שהאמת היא איפושהו באמצע (מאזן חמישי מהסוף בליגה), אבל בכל מקרה, גם אם נרבה להפסיד, אשמח לראות שאנחנו נלחמים ומתפתחים במהלך העונה.
    .
    בוסטון – תקרה גבוהה ורצפה נמוכה יחסית לצמרת המזרח. אשמח אם אודוקה ושות' יגרמו לזה לעבוד העונה, אבל גם אם זה יקח עוד קצת זמן זה בסדר כל עוד יצאו מהעונה הזו עוד שחקן או שניים שאפשר לסמוך עליהם לעתיד. אם לא, לדעתי, זה יערער את הלויאליות של טייטום ובראון.
    .
    הלייקרס – הרבה תלוי בלברון. למרות הרצון להפחית מהעומס עליו, לדעתי הוא יצטרך לשחק לא מעט בהתחלה כדי שהקבוצה תתגבש. קשה לי לראות אותם רצים עם ראסל ונאן עד החורף ואז פתאום לברון "קופץ לקלחת". הם צריכים לנסות את כל הכלים החדשים ולמצוא את התמהיל והשיטה לפלייאוף.
    .
    ברוקלין – התוספת של מילס משמעותית מאד, נותן להם אפשרות לצלוף מ2-3 עמדות משך 48 דקות רצוף, ואפשרות נוחה יותר לשחק אם אחד מהשלישיה נח/פצוע/במסיבת יומולדת 10 לאחייניתו מצד האב.
    .
    ניקס – יש לי חבר שאומר לי כל פעם "כשאתה אופטימי אני מתחיל לדאוג". אוהדי הניקס צריכים להתחיל לדאוג.

    1. מסכים ומשקף את תחושתי כאוהד.. שמח מכל צ'אקה שצוללת פנימה ומתוסכל מכל לייאפ פשוט שמסתבך בדרכו החוצה.
      תודה.

  9. תודה רבה.
    אני לא שותף לפסימיות המזהירה בנוגע לספרס.
    כן, נפרדנו מהסקורר הראשי שלנו, מפאטי עם כל מה שהוא מביא, ומרודי שהוא וטרן מצוין.
    אבל – התחזקנו בלא מעט עמדות – פורוורדים (קולינס, מקדרמוט, וויסקמפ), סנטר (לנגדייל), ריווח וקליעה (כל מי שצוין + פורבס שחזר).
    הקבוצה תצא מהשבלונה הבינונית שפופ הסתמך עליה בשנים האחרונות עם דרוזן ותצטרך לשחק מהר יותר, קבוצתי יותר, ושכ"א יתרום יותר.
    העול עובר לצעירים וזה הזמן שלהם לקחת את המושכות סופית.
    מארי אחרי עונת פריצה ואמור להמשיך להשתפר.
    וויייט בשאיפה יישאר על המגרש ויראה את ערכו הגבוה לקבוצה.
    ווקר, קלדון ו-ואסל אמורים לתת עונת פריצה אחרי שהשתפשפו בסדנת פופ.
    טריי ג'ונס הראה את הפוטנציאל הענק הגלום בו, וייהפך מסטטיסט לשחקן תורם ברוטציה.
    יש לנו סנטר שאשכרה מסוגל לפגוע מכל הטווחים ויש לו מובים בצבע!
    ופאואר שיכול להיות שיחוק רציני אם יתאושש מהפציעות של השנים האחרונות (קולינס שתמיד רציתי אותו ומסתבר שהוא אוהד ספרס).
    יש סיבות רבות להיות אופטימיים, הקבוצה יכולה גם להתרחק מהמאבק על הפלייאוף אבל גם להיות הפתעה ענקית לכולם ולהצליח להשתחל – מה שבטוח שאחת מנמושות הליגה היא לא תהיה ונתחרה בכל משחק.
    .
    לגבי הלייקרס, מביא את תגובתי מלפני שבוע-שבועיים, בסה"כ אחרי בחינת הבאים והולכים לדעתי הקבוצה נחלשה מאוד, הזדקנה מאוד, ואיבדה קליעה מבחוץ, לברון כבר לא יכול להיות דומיננטי כמו שהיה, וראס הוא נזק שלא יסולא בפז:
    "לייקרס:
    נאן ומונק זה מפתיע ונחמד.
    אבל עפים עליהם כאן, וצריך לזכור גם מי עזב.
    עזבו: קוזמה, פופ, הארל, מקלמור, קוזמה, מוריס, דראמונד, קרוסו, (שרודר?).
    הגיעו: ווסטברוק, הווארד, מלו, מונק, נאן, אלינגטון, בייזמור, אריזה.
    .
    לסיכום:
    גארדים – ווסטברוק, נאן, מונק, אלינגטון מול שרודר (כנראה), קרוסו, פופ, מקלמור.
    נאן ומונק גאנרים אבל לא יציבים. ווסטברוק דעתי עליו ידועה – נזק מהלך.
    אין ספק בכלל שהם נחלשו מאוד בהגנת הפרימיטר, הביאו כמה חורים שחורים ואיבדו את קרוסו, פופ ומקלמור.
    קליעה? אני חושב שנחלשו. אפילו מאוד. מקלמור ופופ שלשנים מקצועיים לעומת נאן ומונק שיציבים בחוסר יציבותם.
    קרוסו יכול לשים את העור בחור ותורם המון באספקטים שלא נספרים (האסל, חוכמה, הגנה…) לעומת אלינגטון שאני לא בטוח שיש לו דופק.
    שרודר אולי לא קלעי על, אבל בטח יותר טוב מאיש ההר(א)ס.
    .
    פורוורדים – מלו, בייזמור, אריזה מול קוזמה ומוריס.
    נגיד התחזקו למרות שהזדקנו מאוד בעמדה.
    .
    סנטר – הווארד מול הארל ודראמונד.
    אין ספק שנחלשו.
    .
    לסיכום – הלייקרס נחלשו בהגנה, הזדקנו, כלל לא בטוח ששיפרו קליעה ואולי הפוך, ויש את ראס הנזק שהם מצפים שירומם את כל העסק, אבל הרבה יותר סיכוי שיוריד את כולם שאולה עם הבלאגן והקלינגים שלו."

    1. אתה אופטימי מידי, בשני המקרים. יש לנו סגל פשוט נחות, מה לעשות?
      הלייקרס הם באמת אניגמה, אבל עדיין קשה לי לשפוט.

            1. מוראנט לא היה איזה משהו מדהים העונה. טאלנטים גם לנו יש.
              מסכים לחלוטין עם ההתייחסות – לדייוויס יש "חליפת סערה" מהשופטים וזאת היכולת העיקרית שלו בתחום סחיטת העבירות.
              אני זוכר לפני הבועה, כשראיתי אחד ממשחקי האימון, וקלטתי שזה מה שהולך לבוא – הגנה מטורפת של השופטים על השיקוץ ודייוויס במיוחד (הגנה עקיפה על השיקוץ) כדי לעזור ללייקרס.
              מה שקרה בפועל בבועה היה מכירת משחקים ברמה השקופה ביותר (פורטלנד והכי הרבה דנבר. יוסטון לא ראיתי).

            2. פורטלנד הייתה פח זבל. הסדרה מול דנבר, הייתה סיוט שיפוטי.
              עד היום כשיוקיץ ופלאמלי רואים את דייויס, הם חוששים לעבור לידו שלא ייעצרו על ידי המשטרה או משהו כזה

            3. אני זוכר היטב את גבריאל הזרג הביהארי השחור חוטף צרורות ונשלח לספסל.
              ואת נורקיץ' עושה עבירה עם הגב לדייוויס כשהוא סתם עומד שם…

            4. חחח…
              ועדיין זו הייתה קבוצה פשוט לא טובה

            5. בעצם, ההבדל היחיד המשמעותי זה שמוראנט הולך יותר לקו.
              אם הם הגיעו, אין סיבה שאנחנו לא נגיע.

            6. פורטלנד – זה לא סותר ששחטו אותם בעבירות מול דייוויס

  10. בוקר טוב לכולם ותודה לפטנט על פוסט יפה ומענין .
    1.בוסטון – לדעתי JT כבר סופרסטאר . עם החזרה של בראון , צפויים למקום הרבה יותר גבוה מאשר בעונה שעברה .
    2.לייקרס – אם לא יגיעו לגמר הכללי , זו תהיה הפתעה עצומה . עונת מבחן לראס , המורשת שלו על השולחן . לפחות אני לא רואה בו נבל .
    3.ספרס – פופ צריך 26 נצחונות כדי לעבור את דון נלסון , ואני מאמין שיעשה זאת ויפרש . אף פעם לא מספיד קבוצה של פופ , לא בליגה ולא באולימפיאדה .
    4.ברוקלין – אשאר נאמן למנהגי ולא אכתב דברים ברמה המקצועית . מפריעה לי מאד ההצגה שלנו כפייבוריטים , תמיד מעדיף "לבוא קטנים" . זה שם לחץ מטורף על השחקנים , ועלול לגרום למפח נפש גדול מאד אצל האוהדים .
    לכן כמו בעונה הקודמת , אני שוב אהמר על הלייקרס .

        1. חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
          טרנטה, אבל לפניך.
          את השיא של ביג O הוא כבר ריסק. השנה השיקסה לא ייתן לו טריפלים חופשי.
          יהיה מעניין, או, משעמם לא יהיה….

            1. הדבר שהוא באמת מרסק, זה את מסכי הטלוויזיה של מאות אלפי צופים שלא מבינים מה הוא רוצה מחייהם

  11. עד שמילס הגיע לברוקלין חשבתי שאפשר לתת את האליפות ללייקרס בהנחה שלא יהיו פצועים בפליאוף אבל ההגעה של פאטי לברוקלין משאירה אותי בהיסוס רב. אני גם תוהה אם הסלטיקס ניסו ללכת עליו כי הוא הרבה יותר טוב משרודר ובמחיר של 16 לשנתיים הוא יכול היה להקפיץ את הסלטיקס יותר למעלה.
    לגבי אל הורפורד והתוהים, אל הגיע לפילי במטרה אחת לפגוע בסלטיקס. הוא תסכל את גועל שנים ולכן הנהלת הסיקסרס חשבו שציוות שלו עם ע'מבה ייצר אלופה. הם לא לקחו בחשבון את האופי של גועל ואת החיבור הבלתי אפשרי בינו לבין אל ועל זה נפלו.
    בשנה שעברה הוא הגיע לקבוצה שכנראה החליטה באמצע העונה ללכת לריבילד אז לא ראינו ממנו בחלק השני של העונה למרות שהיה טוב בהתחלה. אני מאמין שהחזרה לבוסטון היא בינגו בשביל שני הצדדים ושהסלטיקס תהיה קבוצת טופ 3 במזרח עם מילווקי וברוקלין. הפריצה של פריצארד בליגת הקיץ מעידה לדעתי על אופציה חשובה מאד בפויינטגארד. הלילה הוא לא שיחק בליגת הקיץ אלא קיבל חופשה ב Pro-Am tournament ושם שם 92 נקודות, אחרי הצגת ה 81 של איזאייה. אני לגמרי מאמין שהוא ונייסמית יהיו יופי של מחליפים ברמה גבוהה מהספסל.
    https://www.celticslife.com/2021/08/payton-pritchard-scored-92-points-today.html

      1. זה גועל ע'מבה=גואל רצון=יואל עמביד.
        ודור, מקור השם מהמשחק המלוכלך של עמביד על KAT. ראיתי בשידור חי איך הג'יפה הרביץ לאנתוני טאונס ונמלאתי גועל…. הוא האיש הרע מבחינתי. אני לא אוהב לראות אף אחד בוכה אבל לא כואב לי הלב כשהע'מבה הזה לא שמח.

  12. תודה פיני. אם הנטס בריאים אפשר כבר עכשיו ללכת לים ומילס יקבל מבטים פנויים העונה כמו שלא קיבל כל הקריירה בספרס. הסלטיקס התחזקו לדעתי הבעיה שלהם היא שכל המזרח גם התחזק וגם דובי הולך לזרוח העונה עם קמבה ופורניה

      1. לא בטוח בכלל. כמו ש KD נראה בפלייאוף ועם הארדן וקיירי תקינים יש שם אפילו יותר כישרון מג"ס בפיק וגם הצוות המסייע נראה טוב מאוד. הכל שאלה של חיבור ואשך – בשביל הניקס פלייאוף זה לא בינוניות…

        1. דוראנט כיום פחות אתלטי מאז, קרי טוב מהארדן וקליי תורם יותר מקיירי בשני צידי המגרש. וכמובן הצוות המסייע

          1. דוראנט קולע יותר טוב משלוש.
            בעונה הכי טובה שלו בגולדן סטייט הוא קלע 42(מרשימים במיוחד), בעונה אחת 37 ובאחרונה 35.
            העונה הוא קולע ב45 אחוז, והשלישייה לא שיחקה יותר מידי ביחד העונה.

            לא בטוח שהגרסה הנוכחית פחות טובה משל זו של גולדן סטייט.

            1. לפי ראות עיני, ברור שפחות. נניח שדוראנט הוא אותו דוראנט (נניח, מבחינתי, דוראנט ההוא, היה שחקן הרבה יותר מגוון), קרי שחקן שמוסיף יותר מהארדן, עם התנועה ללא כדור שלו, קליי עם הגנה נפלאה והיותו 'קילר' אדיר בהתקפה, הSG הטוב בליגה באותה תקופה ביי פאר, איגודאלה, דריימונד גרין, להמשיך?…

      1. בהחלט יכול להיות. זה לא סותר את זה שיש להם הקבה יותר אופציות ויותר שחקנים שיודעים להניח את הכדור בסל ולא צריכים הרבה זמן בשביל זה.
        העזיבה של בולוק, לטעמי ממש משמעותית.

  13. אחלה פוסט, תודה פיני. אי אפשר לדעת מה יצא מהלייקרס העונה, זה הולך להיות די מעניין, איך הם יעמידו הגנה סבירה עם החטיארים שלהם. מקרה קלאסי של צל"ש או טר"ש, אבל לדעתי גם אם העונה תהיה כישלון אין מה להשוות אותם לעגלקטיקוס של פעם, אין את היומרה ורוב השחקנים די צנועים ויודעים את תפקידם על המגרש (במקרה של כישלון זה יגמר בקול יבבה חנוקה וזהו, בלי פיצוץ והאשמות הדדיות). הראו תרשים שלברון+ווסטברוק+דיוויס שווים 120 מ' לעומת כל שאר החדשים ששוים 15 מ'.
    .
    פטי מילס זה חיזוק אדיר לברוקלין שבלי פציעות הם הקבוצה הפייבוריטית הברורה.
    .
    מקווה שבוסטון תעלה בדירוג ותחזור לצמרת המזרח.

    1. נקודה מעניינת. לא כל כך קל לאפסן אגו ואנחנו יודעים שגם ווסטברוק וגם מלו, מתחזקים אגו במשקל כבד.
      המטרה שם אליפות במיידי, לברון בשביל המורשת, מלו וראסל בשביל הטבעת הראשונה.

            1. הפנטזיות שלך, הן דבר נפלא…
              מה עם התייחסות לגוף הפוסט?

            1. זו חתיכת הצהרה…
              בלי מספר 1, הטבעת שווה לפי הטבעת…

            2. לא מאהבת מרדכי אלא משנאת המן

כתיבת תגובה

סגירת תפריט