"האסון בארמון": סרט חובה לכל אוהד (זהירות, ספוילרים) / מתנאל אלאשבילי

לא מזמן עלה לאוויר הסרט הראשון בסדרת "הסיפור שלא סופר" לנטפליקס. הסרט הראשון היה על הקטטה שהתרחשה בין הפייסרס לפיסטונס במשחק עונה סדירה "שגרתי", שנה לאחר שהפייסרס הפסידו בגמר המזרח לפיסטונס. בניגוד לכל תיעוד שהיה על ה"אסון בארמון", הסרט הזה דיבר על שחקני הפייסרס. הסיפור מתמקד בשלושת השחקנים שחטפו הכי חזק, רון ארטסט, ג'רמיין אוניל וסטיבן ג'קסון. בניגוד לכל סרט שראיתי בנושא, הפעם ניתן לזהות אמפתיה כלפי השחקנים. ג'רמיין אוניל אומר שם "כל הסיפור סופר דרך קטע ערוך ב-ESPN, תראו את הסרט הזה עד הסוף ואז תשפטו אותנו".

רון ארטסט ידוע כאדם חם מזג והוא אפילו מעיד על עצמו שהוא מתמודד/התמודד עם בעיות מנטליות של חרדה ודיכאון, הדבר הזה הפריע לו המון בקריירת המשחק שלו. הסרט מתחיל בכך שרג'י מילר שהיה כבר בשנה ה-14 שלו בליגה הפסיד בגמר ללוס אנג'לס לייקרס. רג'י ידע שזמנו עובר והוא רצה להצעיר את הסגל. בכך הוא החתים את רון ארטסט שהיה בחבורת מפסידנים בשיקגו ואת ג'רמיין אוניל שגירד את קצה הספסל בטרייל בלייזרס. הצמד הזה היה צמד הגנתי מפחיד, אולי אפילו מפחיד מדי כי סופר לא פעם על בעיה חברתית בין רון לג'רמיין. הסרט ממשיך בתיאור הבעיה הנפשית של רון ארטסט וכיצד התמודדו עם כך בפייסרס ולאחר מכן על המשחק השישי בגמר המזרח מול דטרויט ב-2004. במשחק הזה הפורוורד ביצע עבירה "מסוכנת" על ריפ המילטון שהרחיקה אותו מהמשחק ושינתה את כל גורל הפייסרס באותה שנה. שנה לאחר מכן, לא מספיק שהיו לך את רון ארטסט וג'רמיין אוניל, גם סטיבן ג'קסון העצבני בעצמו חובר לקבוצה.

שלישייה משוגעת, אחד שמנסה להרגיע

סיפרו שם חברי אינדיאנה שהם היו הקבוצה הכי חזקה פיזית אבל דטרויט הכי חזקה מנטלית. במשחק הראשון ביניהן בעונה הסדירה הפייסרס מגיעים במאזן 7-2 ורוצים להוכיח שהם הקבוצה הכי טובה בליגה. מפה מתחילות להתווסף עוד דמויות – שוטרים שמונו לאבטח את האירוע, האחראי באולם ה"פאלאס", השופט ששובץ למשחק, בן וואלאס ואפילו צ'ארלי חדד, האוהד שהגיע לפרקט כדי לריב עם רון ארטסט ויצא כשהוא מקבל אגרוף ממנו ומג'רמיין אוניל שהחליק. אמר על זה רג'י מילר "זו ההחמצה הכי טובה בקריירה של ג'רמיין, אם הוא מצליח להנחית את האגרוף הזה הבחור מת על המקום". כל הסיטואציה הזו קרתה במשחק שכבר היה גמור, הפייסרס הובילו ב-15 הפרש לקראת הסוף. מה גרם לכל ההצתה? שחקן של הפייסרס אמר לארטסט "אתה יכול לעשות עליהם עבירה". מי אומר דבר כזה לשחקן הכי פסיכי בליגה?! טוב שלא הבאת לו אקדח טעון ואמרת "תוריד את מי שבא לך". בן וואלאס קיבל את ג'רמיין אוניל בפוסט אפ שאמר שהוא לא מתכוון לנסות לעצור אותו, המשחק גמור, שיקלע. רון ארטסט מגיח מאחורה ומוריד את ידיו על הראש ויד ימין של וואלאס.

מה שהכי מרתק הוא התגובה של רון ארטסט להתרחשות – הוא מחליט לשכב על שולחן המזכירות ולהירגע. בהמלצת המטפלת שלו הוא אמר שספר עד חמש לאט ונשם כדי להירגע ואז… כוס בירה נזרקת מהיציע לכיוונו של ארטסט ופוגעת בו. ג'ון גרין, אוהד של הפיסטונס, היה אחראי לכך. למזלו, ארטסט לא ראה שהוא הזורק ותקף את האיש ליד ג'ון. מפה מתחיל כל הבלאגן, ההתפרעות, שחקנים על אוהדים, אוהדים זורקים מה שבא ליד, אפילו כיסאות. את זה כולנו ראינו וכולנו מכירים. מה שמעניין הוא מה שקרה אחרי. התקשורת מתחילה בסערה על הליגה, קוראת לשחקנים לא מתורבתים, ביריונים, לא יודעים להסתדר בחברה – רצח אופי לשמו. הבעיה לא קיימת במריבה עצמה או באוהדים והשחקנים שחצו את הגבול, הבעיה קיימת בתגובה מחוץ לאולם. השחקנים קיבלו שם של עבריינים, האוהדים? חפים מפשע – הם באו להנות ויצאו בטראומה. דיוויד סטרן מחליט להעניש את רון ארטסט בהשעיה לעונה שלמה, את סטיבן ג'קסון בהשעיה לשלושים משחקים ואת ג'רמיין אוניל בהשעיה לעשרים וחמישה משחקים. כשנשאל "האם ההחלטה התקבלה פה אחד?" אמר סטרן, "כן, 1-0". ראשי אינדיאנה לא שמחו בשל החלטתו של סטרן, טענתם היא שכל העונש הוא כדי להשתיק את התקשורת וכדי ליצור שוק ושינוי תדמית.

הסרט הזה הוא חובה לצפייה לא כי הוא מתאר את האירועים שקרו באותו המשחק, לפני ואחרי. הסרט הזה חשוב ומשמעותי כי הוא מציג את נקודת מבטם של הקורבנות שעברו את רצח האופי – שלושת השחקנים. האם אני מצדיק מכות בין אוהדים לשחקנים? ממש לא. האם אני מצדיק את השחקנים? במקרה הזה, כן. לא מצדיק את האלימות, מצדיק את זכותם לדבר על מה שקרה שם ולעשות תיקון למקרה. יש סיבה שלסדרת הסרטים קוראים "הסיפור שלא סופר". לאף אחד לא היה אכפת מה"בריונים" שעלו ליציע כדי לפגע באוהדים ושברו את כל אמות המוסר. עכשיו, אותם "בריונים" מתקבלים באור שונה, אור אמפתי, כזה שמבין את תחושותיהם, מצליח לראות את הסיפור מנקודת מבט אחרת וגם מראה לנו שלא תמיד מי שמוצג כרע הוא כזה. הסרט מסתיים על רקע הריסת הארמון בדטרויט ב-2017, אולי כדי להראות שלאחר הסרט הזה, בו צפינו סוף סוף בצד שנפגע הכי הרבה, אפשר להשמיד את הסטיגמות שנוצרו אחרי המקרה. ה"אסון בארמון" הוא סיפור שסופר בנקודת מבט סובייקטיבית, הסרט הזה הוא ספין-אוף שעושה תיקון למה שסיפרו לנו.

אבל אין דבר כזה סרט בלי ביקורת בונה אז… מה היה חסר לי?

היו חסרים לי שחקנים נוספים בפייסרס, המאמן ריק קרלייל, אוהדי הפייסרס, כיצד התפתחה העונה של שתי הקבוצות. האוהד שירד למגרש וקיבל מכות מרון ארטסט (שחוקית – הגן על עצמו) ומג'רמיין אוניל, מיותר לטעמי. הוא ניסה להוציא את השחקנים באור רע כל הסרט ולא בדיוק התחברתי לאופי המקלקל שלו, כי הוא די עושה מה שהתקשורת עשתה בעניין למשך שנים. אולי איזה מסר יותר חשוב בסוף הסרט מ"אני לא רוצה לדבר על החרא הזה יותר לעולם" ס. ג'קסון.

מתנאל אלאשבילי

כותב על כל הליגות מרחבי העולם, מת על נתונים של אחוזים בזריקות ממש ספציפיות.

לפוסט הזה יש 51 תגובות

    1. AD

      12 אוג 2021 14:12:59

      כן היה צריך להשעות את ארטסט ואת ג'קסון אחרי הכל הם עלו ליציע והרביצו לאוהדים אבל אוניל לא היה צריך להיות מושעה

    2. פיני

      12 אוג 2021 15:36:59

      הם אשכרה היכו אוהדים. גם את סופו לא היית משעה? זה לא מקרה ערן זהבי ופואד, שזהבי יכול לטעון שהוא הגן על עצמו.

  3. עידו גילרי

    12 אוג 2021 14:18:08

    לא ראיתי עדיין וזה מוציא אותי מעמדה נכונה להגיב אבל שני דברים:
    1. לשחקנים יש כאן אחריות אחרת מהאוהדים.
    2. בוא לא נשכח מי הפיק הסרט הזה.

  4. asaf

    12 אוג 2021 15:14:39

    אני גם צפיתי . הסרט מעניין וכמו שהזכרת חסר בו רובדים מסוימים. בעיקר כואב הלב על מי שבכלל ישב בצד פצוע אבל התגרה הזו חיסלה לו סופית כל סיכוי לאליפות רג'י מילר.

  6. bobby

    12 אוג 2021 15:52:00

    האמת שאני תמיד הייתי סבור שהחמירו יותר מדיי עם ארטסט ובכלל עם הפייסרס, חמורה ככל שתקיפת אוהדים ביציע תהיה. טרם ראיתי את הסרט, אצפה בהזדמנות.

  8. איצקו

    12 אוג 2021 16:53:24

    סרט נחמד מאוד אפילו שהוא מאוד מאוד מצדד בצד אחד ומנסה לייצר נרטיב שהוא לא בהכרח נכון (לא יודע אם הפייסרס היו מנצחים את הספרס)
    ומשו שלא כל-כך קשור אבל יצא לי לחשוב אחרי זה
    מדהים שכל הליגה כעסה על דיוויד סטרן שבחר את המותג על פני העובד(השחקנים)ועדיין שנים אחכ העריצו אותו ברמות אחרות והרייטינג של הליגה רק עלה
    להבדיל מאדם סילבר שמתחזק את העובד ולא את המותג והוא מקבל בראש והרייטינג יורד
    אני לא חושב שצריך לחזור לימים של shut up and dribble אבל צריך למצוא משהו באמצע

    3. asaf

      12 אוג 2021 19:00:33

      יש אמת בדבריך איצקו …משחק מאוד עדין בליגה בין המשולש של עובד(השחקנים) ,המעסיקים(בעלי הקבוצות) והמותג (הליגה)

  9. אוהד ס"א

    12 אוג 2021 17:04:18

    סטרן עשה את מה שצריך (אולי פחות מדי).
    מדובר היה באסון שיווקי איום ונורא לליגה.
    איזה אבא יקח את הילדים למשחק וידע שיש סיכוי שהוא לא יחזיר אותם בבטחה.
    מי ירצה לפתוח טלוויזיה ולראות את זה? מה עם כל ארגוני ההורים, גופים נוצריים ועמותות נגד אלימות?
    מה זה פה טדי ואוהדי לה פמיליה? זה פאקינג NBA, מוצר לכל המשפחה בשווי שוק של עשרות מליארדים (לא כמו הליגה הישראלית בכדורגל)

    סטרן שפך על הכור שהותך טונות של אבקת בור. במצב כזה, אתה לא מנתח עם אזמל וסכין, אלא עם משור חשמלי ולפעמים גם עפים שבבים.
    הוא חייב היה ליצור מנגנון הרתעה לכל שחקן שיתחשק לו לנהוג באלימות.
    עם כל הכבוד לפגיעה ברון ארטסט, הוא השתקם, לקח אליפויות ולא נרשם לאחרונה ברווחה לקבל תלושי מזון.

  10. MBK

    12 אוג 2021 17:18:12

    סרט בינוני ומטה
    אני זוכר שהמשחק שוחק בלילה שבין שישי לשבת ב ESPN ישראל(פעם היה ערוץ כזה)
    בזמנו די התלהבתי מהאירועים
    אינדי הייתה מפסידה לדטרויט גם לה הייתה הגנה מטורפת
    הייתי מעדיף לראות סרט על גמר המזרח של העונה הקודמת

  11. דה שוט

    12 אוג 2021 17:58:18

    אחרי שראיתי את הסרט – הוא מאוד שטחי – ולא סתם. יש הרבה מאוד דברים שלא נוגעים בהם. פרות קדושות. יש כאן מלחמת תרבות ואוניל וג׳קסון אפילו אומרים את זה אבל לא נכנסים לזה. למי יש כוח לזה?
    גם לי לא…

  13. jefffoster10

    12 אוג 2021 21:07:18

    יש כאן איזון- כל האירוע הזה מצטייר מאוד לכיוון אחד שהוא נגד השחקנים, ושכחו את החלק של האוהדים. אוהד לא אמור לזרוק כוס בירה על שחקן ולא לרדת לפרקט לנסות להרביץ לו. בנקודה הזו, הצגת נקודת המבט של השחקנים טובה בעיני. לא יודע עד כמה הסרט ניסה לאזן/להיות אובייקטיבי- והוא לא חייב להיות כזה.
    כן אולי היה יותר מקום להרחיב על ארטסט והבעיות הנפשיות שלו, לא סתם הוא הודה לפסיכיאטרית שלו אחרי האליפות עם הלייקרס. חסר לי גם הצד של שחקני דטרויט שהם לא ביג בן.
    בסופו של עניין, מדובר בסרט של 70 דק' שמביא זווית אחרת לאירוע הזה, זה לא הריקוד האחרון ולא פרויקט תיעודי מעמיק אחר.
    קצת כמו הלייקרס של אותן שנים, היה ברור שתלכיד השחקנים באינדי יתפוצץ מתישהו, השאלה מה הם ישיגו עד אז. התשובה היא- פספוס ענק בעצם.
    ובכל זאת- ממליץ מאוד לראות את הסרט. תודה על הסקירה

    1. עידו גילרי

      12 אוג 2021 21:10:22

      אני לא חושב שיש מישהו אחד שחשב שהאוהדים כאן היו בסדר. אבל הם גם לא דמויות שמישהו מכיר. אין פה משוואה סימטרית.

      1. jefffoster10

        12 אוג 2021 21:45:25

        לא חושב שהשחקנים באותו רגע חשבו על ההשלכות הרוחביות של הנזק התדמיתי. הם אמנם שחקני כדורסל, מפורסמים ומוכרים, אבל כן מדובר פה בסופו של דבר באדם מול אדם, ובאותו רגע לא חושב שעובר לאף אחד בראש משהו מלבד- אני הולך להגן את עצמי.
        ובעיני מתאים כאן עוד ציטוט של בארקלי- זה שאני יודע להקפיץ כדור, לא אומר שאני צריך לחנך את הילדים שלך. בסופו של דבר מדובר בבני אדם, לא משנה אם מוכרים או לא. הנזק ההיקפי שההתנהגות יוצרת שונה, אבל אני לא מצפה מהם לסטנדרט התנהגות אחר מאשר כל אדם באותה סיטואציה.
        זה לא שמישהו חשב שהאוהדים בסדר- אבל הסרט מאיר את נקודת המבט של השחקנים שלהרגשתי, זו נקודה שפחות באה לידי ביטוי כשחושבים על האירוע הזה.

        1. עידו גילרי

          12 אוג 2021 21:54:48

          סבבה תראה לי עובד אחר שהיה שומר על מקום עבודתו אם מישהו היה זורק עליו כוס משקה והוא היה מפוצץ אותו במכות.

            1. ברוך רובין

              13 אוג 2021 13:59:32

              ברור שישתוק, היה לי עובד טיפש אחד לפני המון שנים קלייד חמור רציני הבחור, יום אחד אני שומע את הסתום הזה מקלל לקוחה ואת בעלה, למה בגלל שקללו קודם. באותו רגע הוא לקח את הדברים ונאלץ לחפש מקום עבודה חדש התדמית של העסק חשובה יוצר מכל דבר סטרן עשה אחלה החלטה

          2. jefffoster10

            12 אוג 2021 23:48:07

            אני חושב שלא הבנת אותי עד הסוף- אני הסתכלתי על המשוואה בסיטואציה, איפה שהשחקן לפני הכל הוא אדם שמותקף ומגן על עצמו (או, לחילופין, מכה אדם אחר)- כאן בעצם הוא לא "שחקן כדורסל". במשוואה שכנראה אתה כיוונת אליה בין כיצד היה היחס לכל אדם וההשלכות הרוחביות של הדבר הזה בשבילו- המשוואה לא סימטרית.
            זה קצת כמו להפריד בין דין משמעתי לדין פלילי- בדין הפלילי העונש על תקיפה הוא אותו עונש למפורסם ולאדם אנונימי. בדין המשמעתי, דינו של עובד שעבר עבירת משמעת שונה ביחס לבכירותו, מעמדו וכיוצא באלה, ומשתנה מאדם לאדם.
            אני הסתכלתי על האירוע הזה כמו "הדין הפלילי"- הייתה כאן תקיפה והייתה כאן הגנה עצמית מעבר לסביר. אתה, להבנתי, מסתכל על זה כמו על "הדין המשמעתי"- מסתכל על האדם שעובר את העבירה ולא על העבירה עצמה. הליגה בעצם הענישה משמעתית את השחקנים על התקרית בגלל השלכות הרוחב האלה, בעוד שמבחינת העבירה עצמה, השחקנים והאוהדים יצאו די שווים.
            אני מקווה שהצלחתי להבהיר את עצמי ושהבנתי את כוונתך. בכל מקרה- ממליץ לראות את הסרט, בלי קשר לדעות השונות שהובעו כאן.

            1. עידו גילרי

              13 אוג 2021 00:03:59

              אין בעיה הדיון כאן היה במישור המשמעתי. המישור הפלילי אגב שם יותר אחריות על הצד השני של האוהדים, ובצדק.

  14. jefffoster10

    12 אוג 2021 21:09:20

    ויש נקודה שאני מסכים כאן בצורה מסוימת עם צ'ארלס בארקלי (ולחלופין- ערן זהבי ואריק קאנטונה) כשאוהד נוגע בך, אתה רשאי לפוצץ לו את הצורה.

      1. TheMike

        13 אוג 2021 01:05:15

        זוכר את המקרה כמו היום ובפורום וואלה NBA השתגענו מארטסט. אתה מנסה להוציא אותו באור חיובי. תקשיב, הוא חתיכת שמוק דביל שצריך כדורים. הפאול המסריח שעשה על בן וואלאס גמר שם עונה שלמה ואחר כך הוא שוכב בזריקת זין על שולחן המזכירות. בטח להרגע. יכול היה לשכב על הפרקט. אבל לא. על שולחן המזכירות. פשוט איברים.
        הטריף את וואלאס, הטריף את האוהדים. זה פשוט היה קטע של אני שם על כולכם זין עכשיו. הוא גמר לג'י מילר את הסיכוי לאליפות. ג' קסון בכלל חמור. מה הוא קפץ. מה הוא היה בכלל קשור. חתיכת אדיוט חסר נוירונים. את האוהד הייתי מרחיק לכל החיים. הקטע שזה שזרק לא קיבל מכות.
        שני דבילים שגמרו את הסיכוי של אינדיאנה שהיתה קבוצה בת זונה.
        הצטערתי אז שבן וואלאס לא שבר לו את העצמות (לא בטוח שזה היה קורה. ארטסט למד אגרוף בצעירותו).
        מנטלית איש מעורער. אין לי שום הזדהות איתו על רקע זה. שיקח כדורים.
        מאוד מקווה שזה שזרק בירה הורחק לכל החיים. נבלה סרוחה. מילא היה מקבל הוא את המכות. גם זה לא.

        1. ג'ורג' עובדיה הסקרן

          13 אוג 2021 01:36:56

          ארטסט בהחלט שמוק דביל, זו הגדרה בול בפוני, אבל יש בו גם משהו שובה לב ממש, פגיעות עצומה, כנות של ילד. יש בסרט קטע ארכיון מחגיגות האליפות של הלייקרס ב-2010 – 6 שנים אחרי הכסאח בפאלאס! – שהדבר הראשון שארטסט מדבר עליו, בלי שנשאל ולהפתעת המראיינים, הוא האשמה שהוא מרגיש על כך שעזב את הפייסרס אחרי מה שקרה ובעצם חיסל את הסיכוי של או'ניל, ג'קסון ומילר לטבעת.
          וגם – חבל שאין לך הזדהות עם הבעיות המנטליות הברורות של ארטסט, אבל בליגה היום הנושאים האלה יותר מדוברים ומקבלים יותר אמפתיה.

        2. Smiley

          13 אוג 2021 03:58:51

          אומנם עשה פאול "מסריח", שהמשחק גמור, אבל זה לא היה מהפאולים האלה שמסוכנים או לא ספורטיבים. העניין שוולאס הגיב כמו שהגיב וגרם להצית את כל המהומה.

  16. yaniv

    13 אוג 2021 09:08:54

    הפרט שהסרט הכי חידש לי היה של מי גרם בכלל לכל הבלאגן הזה. ואני מדבר על טינסלי המלוכלך שבא לארטסט ומדליק אותו לעשות עבירה מלוכלכת למרות שהמשחק נגמר. איך אמר נדמה לי ג’קסון. איך לעזאזל אתה בא לבן אדם כמו ארטיסט ומדליק אותו לעשות שטויות

  18. Yinon Yavor

    14 אוג 2021 00:02:55

    לא ראיתי, אבל אני מזהה את הסרט הזה כחלק ממגמה הולכת וגוברת של העברת הזרקור להתנהגות לא ראויה של קהל.
    זה דובר בנושא ווסטברוק בשנה שעברה, אוהדים מיוטה ועוד מקרים ספורדיים בכל מיני מגרשים, כד כדי כך שאפילו הוד לברוניותו נדרש לנושא ותרם את שני הסנט שלו.
    בקיצור – זה סרט שפורסם בעיתוי נכון ורצוי מבחינה תדמיתית, וגם מוצג בו הנראטיב שאותו הליגה מנסה לקדם, לפיו יש להגן על השחקנים ולהעניש אוהדים שנוהגים בחוסר כבוד וספורטיביות

  19. onetwo3

    15 אוג 2021 10:34:51

    נהניתי מכל שנייה שראיתי את הסרט.
    'טוב או לא טוב' זה כבר בעיני המתבונן
    תמיד יש יותר מזווית אחת לכל דבר, ותמיד יש משהו שעומד מאחורי הדברים.
    האם היום קיימת יריבות דומה כמו שהייתה אז בין הפייסרס לפיסטונס (זה היה משחק בעונה הסדירה..)?
    האם יש שחקנים משוגעים בליגה היום?
    האם אין כוח שיטור מספק במשחקים היום בניגוד לאז?
    חסרה לי נקודת המבט של לארי בירד בסרט.
    היה מעניין לשאול את טינסלי למה ביקש מארטסט לעשות עבירה כשהמחק כבר גמור (מעריך שזה היה תגובה למהלך קודם במשחק).
    מוזר היה לשמוע את ארטסט מציין שלא הקשיב לרג'י מילר אף פעם, בניגוד לכבוד שג'רמיין אוניל ביטא למילר.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט