לפוסט הזה יש 21 תגובות

1. 

   asaf

   התחבר למערכת כדי להשתתף בדיון 7 אוג 2021 08:06:05

   תודה ניצן. פוסט סופר חשוב על נושא שטוב שבשנים האחרונות נותנים לו במה ומתחילים יותר ויותר לדבר עליו בגלוי ולא להתבייש בו.

2. 

   שחר אלוני

   התחבר למערכת כדי להשתתף בדיון 7 אוג 2021 09:43:57

   תודה ניצן, מאד חשוב,
   לפני שנתיים אמביד מול טורונטו בפלייאוף סבל מכאבי ראש כאבי בטן /קשיי נשימה והתקשה לשחק. שיערתי שזה נפשי.
   לברון בגמר הראשון של מיאמי היה במצב לא רגיל גם כן. שנה שעברה בבועה, גם, כמה שחקנים עברו כמה דברים

3. 

   jefffoster10

   התחבר למערכת כדי להשתתף בדיון 7 אוג 2021 11:12:17

   פוסט מעולה וחשוב, אי אפשר להפריד בין הגוף לנפש. אצל ספורטאים יש גם את המעבר החד הזה בין הקריירה לחיים שאחריה, שפתאום לא כל העיניים עלייך וצריך להתרגל למציאות אפרורית. והצעד הראשון והחשוב ביותר לטיפול בבעיה הזו- היא להכיר בה ולאוורר אותה, לא להתבייש בקשיים נפשיים ובקבלת עזרה נפשית

   1. 

      עידו גילרי

      התחבר למערכת כדי להשתתף בדיון 7 אוג 2021 11:15:41

      זה הרבה מעבר ללא כל העינים עליך.
      זה מעבר ממצב שאתה עוסק במשהו שממלא את כל תשומת הלב שלך ונותן לך מטרה ברורה לחוסר כיוון ובעצם לגלות את עצמך מחדש.

      1. 

         jefffoster10

         התחבר למערכת כדי להשתתף בדיון 7 אוג 2021 14:08:15

         בוודאי, אתה בהחלט צודק. דין ווינדאס הכדורגלן הבריטי (שניסה להתאבד פעמיים, היום הוא מטופל ובסדר עד כמה שאני יודע), סיפר שעדיין כל שבת הגוף שלו נדרך ומתמלא באדרנלין גם אחרי הפרישה, והוא פשוט לא ידע מה לעשות עם זה.
         זה יושב על הרבה נקודות, אלו לא חיים רגילים ואלו לא לחצים רגילים

   2. 

      Ljos

      התחבר למערכת כדי להשתתף בדיון 8 אוג 2021 03:14:29

      ראיתי פעם את מארה ווילסון (שחקנית ילדה לשעבר. מטילדה. גברת דאוטפייר) מדברת בדיוק על זה. כשאתה על ההליכון ההדוניסטי של הערצה והערכה, ואז ביום אחד לוקחים ממך את כל תשומת הלב, את כל ההשקעה והעבודה הקשה שלך, את הכיוון בחיים, ורק אומרים לך – כן, אתה גרוע בדיוק כמו שאתה חושב – זה מעבר מאוד קשה. כל החיים שלהם קשורים לענף הזה, כל מי שהם מכירים שם, והם עכשיו צריכים למצוא דרך אחרת להעביר את החיים אחרי שמאז שהם ילדים קטנים זה כל מה שהם עשו.

4. 

   asaf

   התחבר למערכת כדי להשתתף בדיון 7 אוג 2021 12:27:04

   וזה ממש לא פשוט לגלות את עצמך מחדש באזור
   אמצע החיים

5. 

   dror2

   התחבר למערכת כדי להשתתף בדיון 8 אוג 2021 08:29:31

   פוסט חשוב מאוד. בכלל, יש תהליך של הכרה ולגיטימציה לבעיות נפשיות שהוא חשוב ומבורך. כמי שעוסק בתחום בריאות הנפש, אני רואה שכשמדברים על הדברים בצורה גלויה ונכונים לעבודה הקשה שצריך גם בתחום הזה, אפשר לחיות יותר טוב ולגדול מזה כבני אדם. מידה מסוימת של הדחקה היא מנגנון הגנה בריא, אבל כמו כל מנגנון הגנה שימוש יתר בו גורם ליותר נזק מתועלת. בסוף הקושי יוצא באיזושהי צורה, אז עדיף כבר לדבר עליו, להכיר בו ולהבין ממה הוא נגרם ואיך צומחים ממנו.

6. 

   Jonathan

   התחבר למערכת כדי להשתתף בדיון 8 אוג 2021 08:32:17

   מדויק. חשוב. תודה.
   *
   אנחנו מבקשים מספורטאים שמקבלים ה-מ-ו-ן כסף להתגבר על הבעיות המנטליות שלהם אבל סכומים אדירים ומערכת תומכת זה לא תמיד פותר. רובנו מרוויחים סכומים שאנשים באינדונזיה למשל לא חולמים עליהם ואנחנו עדיין חווים חרדות ונזקקים לעזרה. הרבה כסף בבנק עוזר – אבל רק קצת. והוא לא פרופורציונאלי ללחץ שאדם יכול לחוות. בסופו של דבר אם אתה צריך לבצע תרגיל מסוכן בצורה מושלמת, לקלוע סל ניצחון או לתת ביצוע שלא יאכזב את חבריך לקבוצה ואת האוהדים, לעמוד ולספור את הכסף לא ממש עוזר להתרכז…
   *
   ועוד משהו לגבי הרשתות החברתיות:
   אנחנו חיים בדור שיש בו דרישה לשלמות מכל האנשים ושזה מעלה דרגות לחץ. אנשים נדרשים להיות מצליחים, מושלמים בביצועים וגם מושלמים אתית – אפילו לגבי דברים סופר קטנים, כי אז יבוא עליך גל שיימינג.
   הנה כתבה שאהבתי על הנושא:
   https://www.haaretz.co.il/magazine/ayelet-shani/.premium.HIGHLIGHT-MAGAZINE-1.8894095
   *
   והביקורות שברשתות החברתיות הן באמת חסרות פרופורציה. לטוקבקיסט שקם על רגל שמאל אין שום בעיה לרדת לחייו של אדם שבא לו לא טוב. וגם לשחרר את עצמו בטיעון של "מה אני? אני לא חייב לו כלום". אנחנו לא משלמים שום מחיר על להיות מרושעים ונאלחים – ואם מישהו משלם את המחיר הנפשי בצד השני זה רק מגביר לנו את ההנאה.

   1. 

      טריי זריקה מחשידה

      התחבר למערכת כדי להשתתף בדיון 8 אוג 2021 18:07:13

      צריכים לדעת להתעלם מזה ספורטאי שמתייחס לתגובות באינטרנט או שם עליהם מפגר קצת האמת.

7. 

   Tzafriros

   התחבר למערכת כדי להשתתף בדיון 8 אוג 2021 08:47:25

   זה מעבר לספורטאים. כולנו חרדים על בסיס יום יומי. לא רק הספורטאים. המציאות העכשווית היא סיר לחץ אחד גדול.
   האם ידעת שבכל פעם שאתה שומע חיווי מהטלפון שלך משתחרר אצלך הורמון קורטיזול ? שזה הורמון חרדה מה שאומר שהגוף שלך מקבל הרבה יותר ממה שהוא זקוק לו. הבעיה הזאת כן להישאר ולצערי המציאות רק תלך ותהיה לחוצה יותר ויתכן שהחיסון הבא יהיה להרגעה. יש הרבה דרכים להתמודד עם המתח בספורט ובכלל רק תשאלו את פיל ג׳קסון שהקדיש זמן למדיטציה בכל אימון על חשבון ריצה או זריקות

   1. 

      Jonathan

      התחבר למערכת כדי להשתתף בדיון 8 אוג 2021 08:52:06

      אחד הדברים הכי טובים שעשיתי בחיי הוא להעביר את כל ההודעות של הטלפון שלי לרטט או השתקה. בעיקר קבוצות ווטסאפ שכולן מושתקות.

      1. 

         Tzafriros

         התחבר למערכת כדי להשתתף בדיון 8 אוג 2021 08:52:58

         באמת עשית בשכל. זין על הטלפון שהפכנו לעבדים שלו

8. 

   Tzafriros

   התחבר למערכת כדי להשתתף בדיון 8 אוג 2021 08:54:11

   אני חייב לציין שחרדה למרות המוניטין שיצא לה היא לא דבר רע אלא מנגנון הגנה נפלא של הגוף ובסך הכל צריך ללמוד איך כל זה עובד

   1. 

      ארז

      התחבר למערכת כדי להשתתף בדיון 8 אוג 2021 10:30:09

      כמו כל דבר. שיעול הוא מנגנון הגנה של הגוף מפני חדירה של גוף זר לדרכי הנשימה, אבל שאתה סובל משיעול כרוני, זה עובר מהתחום הנורמטיבי לתחום הפתולוגי. חרדה אמורה לשרת אותך במצבי סיכון. ברגע שהגוף מגיב בחרדה לכל סיטואציה, זה עובר מהתחום התקין לתחום הבעייתי. לכן זה נקרא הפרעה.

      1. 

         Tzafriros

         התחבר למערכת כדי להשתתף בדיון 8 אוג 2021 16:18:28

         התקף חרדה הוא לא כרוני. וחרדה היא לא דבר כרוני. אכן הפרעת חרדה היא כבר בעיה אבל ברוב המקרים זה לא הפרעה

9. 

   ארז

   התחבר למערכת כדי להשתתף בדיון 8 אוג 2021 10:27:17

   קודם כל פוסט חשוב, וחשוב להעלות את המודעות. לגבי הסיבות, חשיפה ולחץ תמיד היו. הסיבה שאנחנו נחשפים לדברים האלה היום היא המודעות והקבלה. שחקנים בעבר סבלו מבעיות דומות, אלא שלא היה מקובל ואפילו היתה סטיגמה שלילית לבעיות כמו חרדה ודיכאון, במיוחד אצל אתלטים שאמורים להיות חסונים מנטלית ו-ווינרים ולשחק עם רגל שבורה ושאר קלישאות. בנוסף ההנחה היתה שספורטאי לא יכול להגיע להישגים אם הוא סובל מבעיות מנטליות, כלומר אם יש לו התקפי חרדה, איך הגיע לשחק בNBA ולא קרס בשלב מוקדם יותר וכיוב. כל זה גרם לכך שעד לעשור-שניים הנוכחיים ספורטאים שסבלו מבעיות כמו דיכאון וחרדה או שנפלטו מהמערכת, או ש"התמודדו" עם הבעיות שלהם בעזרת סמים, אלכוהול, ושאר דרכים יצירתיות. התוצאה כמובן היתה הרסנית לכל הצדדים.
   בשנים האחרונות מתחילים יותר ויותר ספורטאים "לצאת מהארון". אחד האתלטים הראשונים שהצהיר על הבעיות שלו היה מרקוס טרסקותיק, שחקן נבחרת אנגליה בקריקט. הוא גילה שהשילוב בין הענף שגם ברגיל גובה מחיר מנטלי מאוד גבוה מהחובט שעומד שעות בנסיון לחבוט כדור אחרי כדור, לבין הבדידות של שחקן בי"ל שמוצא את עצמו חודשים מבלה במלונות בהודו, אוסטרליה וכן הלאה היתה כבדה מדי ואפילו מסוכנת לאדם שסובל מדיכאון קליני והוא יצא בהודעה מאוד אמיצה על הבעיות מהן הוא סובל ופרש מהנבחרת. זה היה ב2006, והוביל בקטנה להגברת המודעות לנושא בספורט האנגלי ובעיקר בקריקט.
   לגבי המועדונים, אני לא בטוח שאפשר להצביע עליהם ועל האופן שבו הם מאבחנים את השחקנים. זיהוי של דיכאון או חרדה הוא לא משהו שאפשר לעשות ברמה מניעתית. וכמובן שזה לא משהו שאפשר לפתח אימונים שימנעו. מה שכן צריך להעשות הוא ליצור אווירה שבה כל שחקן ירגיש בטוח לפנות לעזרה של הצוות המקצועי והיה והם חשים שמשהו לא בסדר אצלם.
   יש גם בעיה נוספת, והיא של אובר-אבחון. יש הבדל בין מישהו שסובל מדיכאון קליני למישהו שלא בא לו לקום ביום ראשון לעבוד. זה בערך כמו ההבדל בין מישהו שיש לו שפעת למישהו שחטף דלקת ריאות כרונית. הבעיה היא שמאחר ולחץ הוא חלק בלתי נפרד מהחיים של כל ספורטאי, אתלטים רבים עלולים לחשוב אוטומטית שהם סובלים ממשהו בעוד שמדובר במשוכה רגעית. גם יש צורך להבדיל בין מקרים אמיתיים של דיכאון, חרדה וכיוב לבין כל מני יציאות סטייל נייאומי אוסאקה למשל. המקרה שלה צריך להיות אבן בוחן של כל הנושא.
   אני לא מתיימר לטעון שאני מסוגל לאבחן את מצבה הנפשי כמובן, אבל הטענה שלה שהיא סובלת מבעיות מנטליות ולכן לא יכולה אחרי משחקים לעמוד מול התקשורת, היא בעייתית. אם יש לה באמת הפרעה כלשהי, איך היא יכולה לשחק טניס מקצועי ברמה הגבוהה ביותר במשך שעות על שעות מול קהל? זה קצת לא מסתדר עם הפרעות של דיכאון, חרדה ודומותיהן ואני בספק אם רק אצלה התפתח וריאנט חדש של הנושא. זה יוצר זילות של הבעיה אצל שאר הספורטאים שבאמת סובלים ממשהו שפוגע בהם באמת ולא רק בקטע של ה"לא בא לי לדבר עם התקשורת" אלא גם ברמה שהם לא יכולים לתפקד על המגרש.

10. 

    ארז

    התחבר למערכת כדי להשתתף בדיון 8 אוג 2021 10:38:45

    אגב, עוד דבר, תהיה הסיבה הפיזית/מנטלית של סימון ביילס, לכתוב בסוף כל הפוסט הזה "הוכיחה את האיכות המנטלית שלה" זה כאילו קח את כל מה שכתבת עד עכשיו וזרוק לפח. מי שסובל מדיכאון, חרדה וכן הלאה לא סובל מחוסר איכות מנטלית. זה בדיוק הסטיגמה שמונעת מאנשים לטפל בעצמם. שחקן כדורסל ששבר רגל, האיכות הפיזית שלו עדיין שם ותחזור לבוא לידי ביטוי כשיתאחה השבר. הוא לא צריך להוכיח את היכולת שלו כשהוא סובל מבעיה רפואית. אותו דבר אתלט שסובל מבעיה מנטלית קלינית. הוא לא פגום ולא צריך להוכיח כלום. ויותר מזה, להתחרות בזמן שיש לך בעיה מנטלית לא מוכיח שום דבר. זה כמו שאותו שחקן יעלה לשחק עם הרגל השבורה.

    1. 

       Jonathan

       התחבר למערכת כדי להשתתף בדיון 8 אוג 2021 13:11:18

       אני מבין אותך אבל אני לא חושב שזה זורק את כל מה שהוא כתב לפח. זה כאילו שאחרי הפלת סרט או איבוד כדור צריך לזרוק את כל הישגי האתלט לפח.

11. 

    עמיחי קטן

    התחבר למערכת כדי להשתתף בדיון 8 אוג 2021 18:57:41

    תודה ניצן, פוסט חשוב.
    העלאת המודעות יכולה להוביל לשתי תוצאות אפשריות. הראשונה היא שאנחנו נלמד להכיל את המורכבות שמעבר ליכולות הפיזיות של הספורטאים, שזו תוצאה מאוד חיובית, והאפשרות השנייה, שאני מאוד חושש ממנה, היא שאנשים יתחילו לפרשן גם בתחום הזה ולהשליך על ספורטאים שלא הצליחו בעיות נפשיות.
    חשוב לי לאמר שהיחיד שמוסמך להצביע על בעיות נפשיות של ספורטאי הוא אותו הספורטאי עצמו או הגורמים המלווים הצמודים אליו, ולא הפרשנים או האוהדים.

    בקיצור – העלאת המודעות זו הזדמנות עבורנו הקהל להתמתן ולהכיל.

12. 

    Nitzan Zetun

    התחבר למערכת כדי להשתתף בדיון 22 ספט 2021 03:24:34

    היי, כאן ניצן,הכותב
    מצטער על האיחור אבל רוצה להגיד תודה לכל מי שקרא והגיב על הנושא! מעריך מאוד ומקווה שהמודעות תמשיך להתקבע אצל אנשים