תמונת ניצחון / Ljos

מאז שהאדם הראשון אמר "היי, אני יכול לזרוק אבן עגולה רחוק מאוד", אדם שני אמר "היי, אני יכול לזרוק אותה רחוק יותר", ואדם שלישי קפץ ואמר "היי, אני יכול לדרוש מאנשים כסף לצפות בשני אלה זורקים אבנים עגולות", האדם תמיד התחבט בשאלה "היי, מה זה ספורט?".

הוויכוח לגבי הגדרת הספורט ממשיך עד היום עם כל ענף שמוכנס או מוצא מהאולימפיאדה. שחמט מוגדר כספורט כבר מאה שנה, אז למה הוא לא חלק מהאולימפיאדה? למה גולף, ענף שהוא בעצם שילוב של הליכה ובעלות על יותר מדי שטח עד שאין לך מושג מה לעשות איתו, עושה ביקור בתחרות היוקרתית? האם באמת, כפי שרונן דורפן טען בזמנו, הדרך הכי טובה להגדיר ספורט הוא "אם ESPN משדרים את הדבר הזה, אז הדבר הזה הוא ספורט"? (אז זה אומר שכל הבולשיטינג של סטיבן א. סמית', שאקיל אוניל וסר צ'רלס בארקלי זו בסך הכל תחרות ספורטיבית עיקשת והדרך הכי טובה לסיים אותה היא פשוט להעניק להם מדליות ולשלוח אותם לאנונימיות של אחרי האולימפיאדה?)

ב-1912 עדיין לא היו לנו גופים רשמיים כמו ESPN או מחלקת התגובות באתרים קיקיוניים באינטרנט שיכריעו את גורל הענפים השנויים במחלוקת, ולכן ענף חדש הסתנן לאולימפיאדה והחזיק שם מעמד יפה עד 1948. נסו לנחש מהו על פי התמונה הבאה:

בדיוק. אמנות.

הציורים הנ"ל שייכים לז'אן ז'קובי, האדם היחיד שזכה ב-2 מדליות זהב עבור לוקסמבורג בענף האומנות. שתיים מתוך סך הכל של 151 מדליות שחולקו על פני ארבעה עשורים בחמש קטגוריות: ציור, מוזיקה, ספרות, פיסול וארכיטקטורה. בשביל שלא נחשוב שלגמרי אין קשר לאתלטיקה, כל יצירות האומנות היו צריכות להיות קשורות לספורט באיזושהי צורה (מה שמעלה את השאלה – אם אמנות היא ספורט, ציור של צייר נחשב קשור לספורט?).

פוטנציאל אולימפי מבוזבז

באופן מפתיע, תחרות האומנויות באולימפיאדה לא תפסה הרבה מעריצים. בזמן שהאולימפיאדה התנפחה לאירוע בינלאומי עתיר ממדים, תחרות האומנויות נשארה כמופע צד נסתר. צופי האולימפיאדה חיבבו את ענפי הספורט בהם צפו, אך לא בהכרח התחברו לפסלים דוממים של אותו ענף. מהצד השני, אומנים גדולים סירבו להיכנס לתחרות. בעיקר כי הם לא חשבו שמקומה של אומנות היא בתחרות, אבל באמת בעיקר כי הם לא אהבו שאנשים לא מהתחום מארגנים את התחרות הזו. האפתיה הזו מצד האומנים והצופים גרמה לכך שמרבית היצירות מהתחרויות הנ"ל אבדו להיסטוריה.

גם מארגני התחרות עצמה לא עזרו לפופולריות של הענף. אפשר להגיד שלחלק מהמנצחים עזרה הקרבה לשופטים. בין אם זה יאן וילס, זוכה מדליית זהב ב-1928 בארכיטקטורה על האצטדיון האולימפי באמסטרדם, ממש במקרה אותו אצטדיון בו היו שאר תחרויות הספורט באותה אולימפיאדה בדיוק. או שהזוכה הראשון אי פעם במדליית זהב באומנות באולימפיאדה הלכה לברון פייר דה קוברטין, שקוראי המדור יזהו או כחובב האאוגניקה שיצר את האולימפיאדה המודרנית, או כאיש עם השפם הכי מרשים בצד הזה של ההיפוליט אוקוטורייה.

ניסיתי, אני לא מסוגל לכתוב פוסט בלי תמונה של שפם מרשים

עוד יותר משעשע/פוגע בתחרות, הייתה העובדה שלפעמים לשופטים לא התחשק לבחור מנצח. לא היה שום דבר שחייב אותם להעניק פרסים באף תחרות, כך שלפעמים הוחלט שהשופטים לא מצאו אף יצירה כמרשימה ולא חילקו מדליית זהב. או אף מדלייה בכלל. בטח אפילו לא תלו את הציור על המקרר.

קרלינג זה לא ספורט, על מה חשבת? ככה לא זוכים במדליה אולימפית לציור!

הייתם חושבים שסופה של תחרות האומנויות באולימפיאדה תגיע בגלל חוסר עניין ציבורי. או אולי שיום אחד מישהו מבני המלוכה שיושב לו בוועדה האולימפית, שכב לעצמו בבית וניסה להירדם על ידי ספירה של ההון האישי שלו ונתקע אחרי שלא זכר איזה מספר מגיע אחרי ביליארד, והאם זה סנוקריון, ופתאום חשב לעצמו – סנוקר זה ספורט אולימפי? ולמה בכלל ציור נחשב ספורט? אז לא.

אומנות הוצאה מהאולימפיאדה בעקבות המקצוענות. הועדה האולימפית החלה בהתעקשות שלה על האולימפיאדה כחובבנית. אומנים בדרך כלל תלויים במכירת האומנות שלהם למחייתם, ובגלל שזכייה במדליה הייתה יכולה באופן תיאורטי לפרסם את יכולת האומנות של האמן – נשיא הועד החדש, אייברי בראנדיג' (שאולי מוכר יותר לישראלים כמעריץ הקונספט "תוציאו את הפוליטיקה מהספורט" כשהתעקש לא להחרים את האולימפיאדה של 1936 וכשדרש להמשיך את האולימפיאדה של מינכן 1972 אחרי רצח הספורטאים הישראלים. גרמניה לא עשתה טוב ללגאסי שלו), חשב שהם והמקצוענות שהם מייצגים הם הסכנה האיומה להמשך התחרות האולימפית. ואולי זה בגלל שהוא הפסיד בתחרות הספרות באולימפיאדה של 1932.

בסופו של דבר ענף האומנויות בוטל והוחלף במופעי ראווה, אך לא לפני שהתחרות הביאה לנו את זוכה המדליה המבוגר ביותר באולימפיאדה. ג'ון קופלי מבריטניה זכה בכסף על החריטה "שחקני פולו" בגיל 73, שיא שמחזיק עד היום. לצערו, ולצערנו, כל המדליות באומנויות נמחקו מהרשימות, ומאז פניו של ג'ון קופלי תקועים באופן תמידי על מבט "אני הולך לאכול את הנשמה שלך".

"סבא, למה אין כלום מאחורי העיניים שלך?"

בין 1952 למילניום הנוכחי, מופעי הראווה של האומנויות עברו בשקט יחסי והתעלמות צפויה מהקהל הרחב, עד שב-2004 החלו להחזיר את אלמנט התחרות, הפעם עבור פרס כספי ולא מדליה. מי יודע, אולי יום אחד שוב המפה תשתנה, ESPN תחל לשדר תחרויות ארכיטקטורה, וציור ופיסול יחזרו להיות חלק בלתי נפרד מהספורט. עד אז, כבוד לספורטאים הישראלים שהצליחו לשלב בצורה הטובה ביותר בין ספורט לאומנות:

לפוסט הזה יש 138 תגובות

  1. מה שאני אוהב בטורים שלך זה שבסופם אתה תמיד נשאר עם ההרגשה של 'רגע הוא המציא את זה או שזה אמיתי?'
    והקטע העוד יותר מוצלח הוא שההרגשה הזו רק מתחזקת גם אחרי שבודקים את זה…

  2. אגב אנקדוטה שאיכשהו נתקלתי בה בנסיבות מקצועיות לגבי 'איזה מספר מגיע אחרי'. בארץ אנחנו תמיד נקרעים בין הרצון להיות יותר אירופאים או יותר אמריקאים אז גם במספרים.
    אירופה זה: מיליון, מיליארד, ביליון, ביליארד,…
    אמריקה זה: מיליון ביליון, טריליון, קוודריליון….
    בארץ התלבטנו קשות והחלטנו כרגיל לערבב: מיליון, מיליארד, טריליון,…ומכאן עזוב תוותר בחיים לא תספור כל כך רחוק.

    1. ולגבי סנוקריון זהו מספר שהשימוש בו הולך וגובר עם האינפלציה שמשתוללת כשאחרי הלבן יש לך 21 אפסים אדומים ואז עוד 6 אפסים צבעוניים.

  3. תודה לחוס, טור מעניין.
    קוברטין רצה לצרף את נושא האומנויות למשחקים האולימפיים, כפי שהיה בעת העתיקה. לא ידעתי שזה החזיק כמה עשורים.
    אגב הוא אישית זכה כשהגיש שיר, אבל בעילום שם, כך שלא ידעו שזה הוא
    *
    לגבי שחמט, יש אולימפיאדה נפרדת עם 1500 משתתפים כל שנתיים, וכבר כמה עשורים מדברים אם לחבר בין הארועים

    1. זה נכון, קוברטין בעצמו היה זה שדחף להכניס את האמנויות לאולימפיאדה. בשלושת האולימפיאדות הראשונות הוא העדיף שלא להכניס כדי שלא לערער את הסיכוי של האולימפיאדה לתפוס. ב-1908 הוא מאוד רצה אך לא הספיק. ככה שרק ב-1912 חזונו התממש. לא נכנסתי לזה בפוסט כי אז צריך גם להסביר למה הוא ממש התעקש להכניס את האומנויות, מעבר לסיבה שכך היה גם באולימפיאדה העתיקה, ואז כבר אי אפשר להתחמק מהדעות האאוגניות שלו.
      .
      הסיפור המעניין מבחינתי בקשר לבלבול בקשר לעמדת שחמט והאולימפיאדה הוא שפיד"ה באופן קבוע עושה בדיקות סמים לכל המתחרים שלו על פי החוקים של WADA.

  4. עוד שאלה קטנה, אם נתקלת – האם העובדה שהרייך השלישי השתמש בזה כדי לנפח באופן די מרשים את שלל המדליות שלו בברלין (ומן הסתם גם לקדם את הרעיונות המודרנים שלו) עזרה להעלים את האומנות מהתחרויות וגם מספרי ההיסטוריה.

    1. האמת שלא נתקלתי בדעה כזו. אומנם באמת הם עשו סוויפ יפה על רוב המדליות באומנות, אבל הם גם זכו בכמות עצומה של מדליות גם באולימפיאדה "הרגילה". וזה לא שהרעיונות שלהם היו כאלה רחוקים מהרעיונות של זוכי העבר. הנה קטע מהשיר של קוברטין שזכה בזהב:
      O Sport, you are Fecundity! You strive directly and nobly towards perfection of the race, destroying unhealthy seed and correcting the flaws which threaten its essential purity.
      כל המקורות שראיתי ייחסו את היעלמות האומנות לסכנת המקצוענות, אבל באמת שיכול להיות שהשינוי אחרי המלחמה שינה כמה דעות.

    1. שעשעה אותי המחשבה להכניס את האיש הכל כך נחמד הזה לתחרות האינטנסיבית של האולימפיאדה. אם יש מגיע במדליות זהב, זה לבוב רוס ולמר רוג'רס.

  5. בוקר טוב לכולם ותודה ללחוס על הפוסט המצוין הזה
    שאלה מענינת שקשורה לזה היא לגבי טורניר הכדורסל האולימפי . פיבא מנסה בכל הכח להעביר את הזרקור מפה למונדובסקט .
    התחושה שלי שעד כה זה עדיין לא הצליח והטורניר האולימפי ממשיך להיות מאד יוקרתי ואחת האטרקציות הגדולות באולימפיאדה .
    יש דיבורים שינסו לשנות לפורמט דומה לכדורגל , שיוכלו להשתתף רק שחקנים צעירים עד גיל 23 . מן הסתם הועד האולימפי הבינלאומי לא שש לזה משיקולי רייטינג . מה דעתכם ?

    1. אני בעד הורדת הגיל גם בכדורסל וגם בכדורגל. בשביל זה יש מונדיאל ומונדובאסקט.
      ברור שזה יוריד את הרייטינג לאולימפיאדה

  6. מעולה ליוס, כיף להיזכר בצד השפוי של האתר הזה (הוא עדיין הרוב, כן? פשוט לפעמים המיעוט מצליח להסתיר אותו)

  7. אם כבר אנחנו אבודים בטוקיו אז הנה עוד נקודה קטנה ש: got lost in translation שקפצה לי בעקבות שני הסרטונים בסוף.
    אצלנו אנחנו מבדילים בין התעמלות או התעמלות מכשירים לבין התעמלות אומנותית.
    אבל בתכלס התעמלות "רגילה" מוגדרת כ: artistic gymnastics דהיינו התעמלות אומנותית…
    בעוד שהתעמלות אומנותית נקראת rythmic gymnastics כלומר התעמלות קצבית או משהו בסגנון.

  8. מעניין.
    לא היה לי מושג על מדליה "אמנותית" בציור.
    צריך להעיף כמעט שליש מהמקצועות באולימפיאדה (כן, לדעתי גם שחמט לא קשור, סורי)

      1. הייתי מתחיל עם הסוסים, עובר לסקייטבורד, מחסל את הטיפוס קירות, מעיף את הטרמפולינה, את שיט סלאלום בקיאק (!), את אופני ה-BMX (!!), ואולי אפילו את ריצת 800 מטר ו-5 קילומטר. אף לא הבנתי למה חייבים אותם. אה, ומטעמי בטיחות הייתי מבטל את יידוי הפטיש, הכידון והדסקוס.
        לא שליש אבל כמעט.

        1. הסוסים בעיני זה גם לא ספורט. לכל השאר הייתי מצפה לאיזשהו נימוק מעבר לזה לא בא לי טוב בעין או לא מעניין אותי.

          1. השאלה היא האם לדעתך צריך איזשהו קריטריון לענף אולימפי או שהכל הולך (למה לא סקטים? דוקים? גוגואים? הטבעות בכדורסל? תחרות פנדלים בכדורגל?). קריטריון בסיסי אפשרי הוא ספורט שאפשר לקבוע בקלות מי ניצח – מי היה מהיר יותר, חזק יותר, גבוה יותר, או מי הבקיע יותר גולים. איך אפשר לקבוע מי ניצח בסקייטבורד או ב-BMX? מצד שני הקריטריון הזה פוסל גם את הזהב המופלא של אשרם. אז צריך עוד לחשוב על זה.

            1. הקריטריון מבחינתי הוא שיהיו מספיק מתחרים באופן גלובלי. פעם חשבתי כמוך אבל כשיורדים ממש לעומק אתה מבין שכמעט כל ספורט לא נקבע באופן ברור כי תמיד לשיפוט יש חלק מהותי. האם אגרוף הוא לא ספורט בגלל שהוא מוכרע על ידי החלטת שופטים? לכן אין לי כבר שום בעיה עם ענפים שמוכרעים על פי שיפוט של פרמטרים אסתטיים מה גם שהיום הכל הרבה יותר מוגדר.
              אם תיקח את אשרם או דולגופיאט לדוגמא – אלא ענפי ספורט שממש לא מדברים אליי אבל להגיד שהם לא ספורטאים זה עלבון גדול מאד מאד.

            2. למה אי אפשר להגיב ישירות לתשובה שלך?
              מסכים בערך. כלומר – כל ספורט שיש לו כמות מסוימת של ספורטאים רשומים, אגודות, תחרויות וכולי יכול להתקבל לאולימפיאדה. הבעיה היא שיש אינפלציה בענפים האולימפיים. כל 4 שנים מספרם רק גדל. גם רעיית צאן יכולה להיות ספורט אולימפי אם יהיו מספיק מתחרים? אולי נסכים לא לערב חיות.
              וגם צריך לעשות משהו עם גודש המקצים. למה כדורסלן יכול להשיג רק מדליה אחת ושחיין – 7 (או 8, לא זוכר).
              אשרם ואטריום סופרטאים מופלאים. הקלע האיראני עם הכרס (ראית?) – פחות.

            3. כי מספר רמות השרשור מוגבל לשש.
              אז לשאלתך – אם יש כללים מוגדרים מבחינתי כן. ומה הבעיה עם אינפלצית המקצים? עקרונית לא איכפת לי שיחלקו 500 מדליות. יש פה כבר אלמנטים כלכליים אבל לפחות מבחינה עקרונית אין לי שום בעיה עם זה.לא חייבים לעקוב אחרי כל ענף.
              כאמור יש פה אלמנטים של מיומנויות שונות – בן אדם לא חייב להיות אתלט כדי להיות ספורטאי.

            4. צהריים טובים לכולם
              האמת שבאגרוף החלטת שופטים היא הרבה יותר מדויקת מאחר ויש מדד "אוביקטיבי" מאשר בענפים שבהם ההחלטה מאד סובייקטיבית . לעיתים נדירות יש החלטת שופטים שנויה במחלוקת . לגבי הטענה הרוסית על שוד , זה ממש בגדר הקוזאק הנגזל . השוד האולימפי הכי גדול שזכור לי היה בגמר הכדורסל ב-1972 .

            5. היו מספיק מקרים שההחלטה היית ה מאד שנויה במחלוקת. אותודבר אפשר להגיד גם על הענפים ה"סוביקטיבים" ירדו כבר הרבה יותר לפרטים שנותנים מדדים אוביקטיבים אבל בסופו של דבר כל החלטה היא בלבל מסוים סוביקטיבית.

            6. באגרוף אשמה שיטת הניקוד (גם ב-MMA) יותר מהחלטות השופטים עצמם אבל זה כבר פחות קשור

            7. חייב להגיד שמאז הקרב המאד שנוי במחלוקת בין שוגר למרבלוס לא צפיתי יותר באגרוף בשום רמה , אבל עד אז החלטה חצויה ( split decision ) היתה די נדירה , בטח בקרב על אליפות עולם . בממא האלמנט הסוביקטיבי יותר בולט , ולכן זה אירוע פחות נדיר . לגופו של ענין,כל זמן שיש מימון , כל ענף הוא בעיני לגיטימי . בסופו של דבר הרייטינג מכריע אם ענף יישאר , ולא באמת זוכר בזמן האחרון ענפים שחוסלו , מה שמצביע על כך שיש רייטינג כמעט לכל ענף בהתאם למדינה שבה אותו ענף פופולרי . אם כבר , יש ענפים לא אולימפיים שהייתי רוצה שיוסיפו , למשל ראגבי ופוטבול אוסטרלי .

            8. יש רוגבי שביעיות באולימפיאדה

            9. ראגבי יש בפורמט של שביעיות רק.

            10. YP, גם MMA הפסקת לראות?

            11. שלום לכל המגיבים על התגובה
              1.בראגבי התכוונתי לענף שראיתי עת ביקרתי באוסט. ומרכזו היה בסידני . אני חושב שראגבי שביעיות זה לא אותו דבר .
              2.אור , די התנתקתי מה-mma לאחר חיסול פרייד . חזרתי לזה בתקופת הזוהר של DC , מאחר ומאד סקרן אותי איך הוא יתאקלם ב-ufc . עם פרישתו , שוב התנתקתי .
              3.בהחלט מתכונן לצפות בסיבוב הפרידה של פדור.
              ( בזמנו תוכנן פוסט נוסף על סאקו , ואחריו פוסט גדול על פדור , אבל זה לא הסתייע )
              4.אתה ראית הבוקר שלכוכבת של יפן בכדורסל קוראים טקאדה ? מענין אם יש קשר .

            12. הבנתי, ומה הסיבה?
              .
              פדור זה פדור אבל אני לא חושב שקרב שלו יהיה מהנה לצפייה בשלב הזה. גם למה לעזאזל הביאו לו את ג'ונסון האפור..
              .
              אני לא מומחה כמוך אז לא מכיר טקאדה.. צופה רק בשנים האחרונות ומדי פעם אני משלים ידע מהעבר אבל לא עד כדי כך

            13. הי אור
              לא.התחברתי כל כך ליואפסי . בפרייד היה סיבוב ראשון של עשר דקות שאפשר לגרפלרים עבודה על הקרקע שזה היה הפן שהכי אהבתי בממא . ביואפסי כל הסיבובים הם של 5 דקות מה שלא מאפשר כל כך עבודה מאסיבית על הקרקע ולמעשה זה הופך לקרבות אגרוף ברמה פחות טובה מאגרוף אמיתי . לא אהבתי את זה .
              לגבי אגרוף , הקיפוח ( לדעתי ) של הגלר החל מההתניות של הקרב ועד לשיפוט המוטה שברו אותי ולא הייתי יותר מסוגל רגשית לצפות בזה . עד היום אני חושב שהגלר נשדד בצורה צינית , ומצער אותי שהוא הלך לעולמו בלי שיהיה תיקון לעוול הזה . יהי זכרו ברוך .

            14. הבנתי, תודה

          2. ערב טוב אור
            1.לא כל כך אוהב להכנס לענינים אישיים אבל אני אספר בכל זאת . לפני כשנה בערך עשיתי מעשה מייקל וחזרתי לעבוד משרה מלאה פלוס פלוס אחרי שלוש שנות פרישה ולא נשארת לי אנרגיה ולא זמן לכתוב פוסטים , למרות שמאד נהניתי לכתוב אותם ולהגיב על התגובות.
            2.נובוהיקו טקאדה היה הכוכב הגדול של uwfi והמנטור של סאקו . הדוג'ו שלו הוא אחד המפורסמים בעולם . השם טקאדה עם פתח לא נפוץ כל כך , יותר נפוץ טאקדה עם צירה , לכן העליתי את ההשערה .

            1. ראשית תודה
              .
              התכוונתי מה הסיבה שהפסקת לצפות..
              ברור שזו חוצפה לשאול אותך "למה אתה לא כותב" 🙂

            2. אגב אין בגוגל אזכור לשניהם יחד אז אני מניח שאין קשר משפחתי

            1. +מלא. היה תענוג גדול לצפות בזה בדיליי של כ-15 שעות

            1. נו, ברור שזה סובייקטיבי לחלוטין. במקרה ספציפי הזה ג'ודו זה ספורט אינדיווידואלי לחלוטין. זה כמו שיעשו 100 מטר קבוצתי (לא שליחים, אלא כל ניצחון נותן נקודה).

            2. זה מאד שונה. זה כאילו תיקח תחרות קבוצתי באתלטיקה לכל מקצה 100, 200, 400, …

            3. שזו יכולה להיות אחלה תחרות.

            4. זרקתם רעיון – קבוצתי אמיתי, 6 על 6, האחרון שעומד מנצח. זה גם פתח למלא אסטרטגיות מי מנסה לזרוק את מי..

            5. בכל מקרה גם קבוצתי בהתעמלות מכשירים או טניס שולחן או סתם לדוגמה גביע דייויס זה אותו דבר כמו בג'ודו הקבוצתי

            6. אור, 6 על 6, האחרון שעומד מנצח, ותכניס גם נציג מהטקוואנדו לכל קבוצה. עידו, בוא נמשיך הלאה. נעשה תחרות עם אחד מהג'ודו, אחד מהריצה, אחד מהשחיה ואחד מהברייקדנס. בשביל להכניס, עניין נגיד שאסור למתמןדדים להתחרות בספורט שלהם. הנבחרת שמביאה הכי הרבה נקודות לוקחת. קרן פלס ואמדורסקי שופטים.

              עכשיו ברצינות, שוב, ברור שזה סובייקטיבי לחלוטין אבל לי לפחות זה מרגיש שהאולימפיאדה התפזרה יותר מידי.

            7. סבבה – דווקא היום יש לך את האופציה לצפות סלקטיבית רק במה שבא לך אז מה איכפת לך שהשאר יהנו….

            8. אני מקבל שאתה חושב אחרת ושיש דברים מיותרים, בעיניי זה לא. חוץ מזה שתתפזר אז מה 🙂

            9. אור תיזהר עוד שני ענפים ואתה לא שורד עוד אולימפיאדה בעבודה או במשפחה…

            10. ואני באמת חושב שמה שהצעתי זה must see tv, תחשוב שהבחור מה-100 קילו רץ להפיל את הבחורה עד 57 ותוך כדי מנסים להציל אותה ושלושה מנסים להפיל אותו.. טירוף

            11. חחח עידו כל אולימפיאדה שהייתה משוחקת בשעות הערב לא הייתי רואה אפילו דקה

            12. זו גם הסיבה שאני כבר לא רואה אופניים במשך השנה

            13. אז נעדכן אותך שבן הרמאנס מצליח ממש בשיניים לשמור על הניצחון במירוץ הארקטי של נורבגיה.

            14. תודה תמיד קורא את העדכונים

            15. ברור שלא אכפת לי שכולם יהנו, מקשקשים אז אלו הם שני הסנט שלי.

            16. הקבוצתי האמיתי שדיברתם עליו זה משהו שראיתי פעם, אליפות עולם בקרבות כנופיות (לדעתי 5 על 5). די משעמם, כי ברגע שאחד יורד, זה הופך להיות לא כוחות.

  9. מאוד מעניין, תודה רבה
    הפעם הראשונה (והיחידה נראה לי) ששמעתי על זה הייתה בשיחה על יהודים ספורטאים עם יהודים אמריקאים, כשמישהי אמרה שקרוב שלה זכה במדלית כסף במוזיקה. אחרי כמה WTF והערות קצת מיזוגניות לכיוונה, היא הראתה לנו כתבה עליו עם תמונה של המדליה והכל. אאל"ט מלנודון 1948

            1. להיפך, קליר פאת עם הטובה דרך מרכז ההגנה.

  10. אם זה מעניין מישהו, מתוך ויקיפדיה:
    שני אנשים בלבד זכו במהלך ההיסטוריה במדליה אולימפית בספורט ובמדליה אולימפית באומנות. הראשון היה ולטר ו. וינאנס (אנ') מארצות הברית שזכה במדליית זהב באולימפיאדת לונדון (1908) בירי ספורטיבי (ציד של איילים רצים) ובמדליית זהב בפיסול באולימפיאדת סטוקהולם (1912) והשני היה אלפרד האיוש יהודי מהונגריה, האלוף האולימפי הראשון בשחייה ל-100 מטר חפשי ול-1200 מטר חופשי באתונה 1986 ובמדליית כסף (לא היה זוכה במדליית זהב) באולימפיאדת פריז (1924) בארכיטקטורה.

    1. בהחלט מעניין. תודה.
      מניח שהתכוונת לאתונה 1896, אחרת לזכות בתחרות שחייה שישים שנה אחרי שזכית בארכיטקטורה זה הישג מרשים.

  11. תודה רבה
    בעיני גם המדליות הנהדרות של לינוי אשרם וארטיום הם מתחום האומנות ולא הספורט.
    איני סותר את העובדה שהם עושים ספורט יותר מהספורטאי הממוצע ….אבל בסוף ההכרעה סוביקטיבית ואסתטית ולא מוכרעת באופן ברור ומגודר.

    עלתה הטענה שאומרת שכמעט כל ספורט מוכרע בשיפוט .
    אבל יש הבדל ברור בין שיפוט שכל מטרתו לשמור על חוקי המשחק הספורטיבים ולוודא שהם נאכפו .
    ( כמו שער בכדורגל )
    לבין שיפוט שהוא הוא מחליט באופן שרירותי על המנצח .

    ניקח לדוגמה את הגודו ביחס לאגרוף
    באגרוף השיפוט מכריע את רוב הקרבות ( למעט הנוקאאוט ) ולכן זה בעייתי משהו ( אם כי פחות מהתעמלות )
    בג'ודו יש מרכיב קטן להכרעת שופטים בעיקר בענישה על פסיביות אבל לרוב המוחלט זה מוכרע בתרגיל ברור ומוחלט .
    ולכן מקום השופטים מינורי
    בוודאי שבענפי השחייה והאתלטיקה הם כמעט ולא פקטור ממשי .

    ולכן בשורה התחתונה
    התעמלות + אומנותית + שחייה אומנותית + קפיצות למים + טרמפולינה וסקייטבורד
    צריכים להימחק מהמשחקים האולימפיים .

    הלאה
    מקצוע ההליכה באתלטיקה לא באמת שייך ונתון יותר מדי לפרשנות שיפוטית סוביקטיבית ( הראו בעבר לא מעט ספורטאים שלא נפסלו והיו צריכים להיפסל כמה פעמים ) אלא שההליכה ממילא יוצאת להבנתי מהמשחקים האולימפים .

    אלו הענפים הראשונים שצריכים לצאת
    אחרי כן יש עוד כמה עם חישוב מחודש.
    שהוא יותר מורכב
    למשל האם נכון לשלוח ענף שהטורניר הזה הוא לא פסגת שאיפתו של הספורטאי בענף ( למשל כדורסל ובוודאי כדורגל או אפילו טניס ).

    או למשל כל מיני ענפים איזוטריים שהולכים רק בצד אחד
    כמו למשל תחרות הקשתות שחזקה בקוריאה וביתר אסיה
    הף

    1. תראה זכותך לחשוב שמה שבעיניך הוא ספורט קובע. העובדה היא שיש קהל גדול לענפים ה'סוביקטיבים' ולכן אין סיכוי שזה יקרה בקרוב.

      1. סתם מעניין יש נתוני צפייה?
        התעמלות (לא אומנותית) אני מסכים שיש קהל, בעיקר כי זה יפה. אבל אני משער שגם לתחרות בגדי ים יהיה קהל, או אולימפיידת סרטוני טיק טוק. אז לא בטוח שרייטינג זה המדד "הטהור", אבל הטיעון שאם יש לזה ביקוש, אז זה ראוי להיות באולימפיאדה, בהחלט מעניין.

  12. תודה רבה. המילה ספורט בשפה העברית רחבה מאוד, ותופסת הרבה מונחים.
    אני אישית בדיעה שאם אי אפשר להסביר לצופה הפשוט מי מנצח תוך 5 דקות, זה לא ספורט.
    אפשר גם לעשות חיתוך בין הקבוצה למעלה, וכאלה עם ניקוד שתלוי בשופטים.

    מצד שני גם כדורסל(מי שקולע יותר ינצח, לא כזה פשטני, אך למשל אפשר לטעון שבהתעלמות מי שמשיג הכי הרבה ניקוד מנצח).
    Keep it simple.

  13. עכשיו קראתי שברייקדאנס גם נכנס לאולימפיאדה בפריז. רק צריך להכניס זריקת כסאות כתר, ואנחנו מביאים עוד זהב.

  14. יש ענפים שמסתדרים יפה בלי האולימפיאדה, ואז אפשר לדון בשאלה עד כמה הם מועילים ורלוונטיים, כמו כדורגל וכדורסל למשל. לעומת זאת, ברוב הענפים האולימפיים האולימפיאדה היא אירוע השיא, ואז אני לא רואה שום סיבה להוציא ענפים כאלה מהמשחקים האולימפיים, אפילו אם יש כמה אניני טעם שזה לא מספיק ספורט בשבילם. אם בהתעמלות עסקינן, אז מדובר בענף האולימפי החשוב וכנראה גם הפופולרי ביותר יחד עם השחייה והאתלטיקה.

  15. להחליט שההתעמלות היא לא ספורט רק בגלל שלנו הגברים חשוב אלמנט ה-"מה זאת אומרת כל אחד אחרת? תדברי במספרים, גברת. תדברי בציונים…"
    .
    אני מוצא את זה משעשע.
    ההתעמלות זה ענף ספורט סופר תחרותי שדורש יכולות יוצאות דופן.
    זה שמישהו כמו מסי יודע להכניס כדור לתוך שער לשמחת המונים, ומתקבלת תוצאה אמפירית,
    לא הופך את יכולותיו הספורטיביות עליונות על אלו של האלופה האולימפית הטרייה בקרב רב ההתעמלות.

          1. קראתי שוב מה אהרון רשם, ולא הבנתי עד הסוף אם הקריטריון זה "האם זה ספורט" או "יש מנצח באופן אבסולוטי", לפי מה שאני מבין מבחינתו זה בא ביחד. אני מסכים שיש ענפים שאפשר להתווכח האם הם נחשבים כספורט אחרת מקומם לא באולימפיאדה אבל לא על זה שחייבת להיות דרך מסוימת לקבוע מי עדיף על מי.

            1. תראה לי ענף ספורט אחד שאין בו דרך לקבוע מי עדיף על מי. זו בעצם הגדרה קצת יותר רופפת למהו ספורט.
              אהרון חולק עליה וכן מבחינתו זה בא יחד – זה ספורט אם "יש מנצח באופן אבסולוטי"

            2. לשיטתו של אהרון שש בש זה יותר ספורט מהתעמלות.

            3. שש בש פחות כי יש מרכיב אקראי – אבל נניח שח לדעתי כן (מבחינתו)

            4. עידו, לא הבנתי מה אתה מנסה להגיד. ברור שלכל ענף ספורט או תחרות כלשהי יש דרך להכריע.

            5. בקיצור מה שאני אומר שאין שום קשר בין איך מודדים לבין מה צריך להיכלל באולימפיאדה.

            6. ואני מסכים איתך – אהרון לא.

            7. אחלה. לסיכום דבריי "מה זה ספורט" נתון לפרשנות אבל מהרגע שזה "עובר" לא מעניין אותי איך מודדים אותו בשביל שייכלל באולימפיאדה

            8. ובמילים אחרות, איך מודדים מי עדיף על מי לא משפיע על הגדרת משהו כספורט

            9. אז אתה יותר קרוב לאסכולה שלי…

            10. כמובן
              .
              מכיוון שאני נמנע מהגדרה של ספורט, התחושה שלי היא ש-esport הוא לא ספורט 🙂 מעבר לזה אני לא אתווכח עם מי שחושב שכן

          1. אה זו בדיוק השאלה. זה מאד מוגדר ולכן נכנס בהגדרה.
            אני לא בטוח שאהרון יסכים איתך שזה ספורט (וזה ספורט).

            1. לפי מה זה ספורט?

            2. תחרות שצריכה מיומנות גופנית מסוימת (במקרה הזה נניח קשר עין יד מאד טוב) ופרמטר שמכריע באופן אבסולוטי מי מנצח.

            3. אז לא הבנתי, "פרמטר שמכריע באופן אבסולוטי מי מנצח" זה הגדרה שלך? מה זה *לא* פרמטר כזה? האם תחרות נגינה בגיטרה חשמלית עם חבר שופטים כפרמטר זה ספורט? בנוסף על כל דבר כמעט אפשר להגיד שיש בו מיומנות גופנית מסוימת (חוץ מאמנות נניח)

            4. לא זו הגדרה שלו – ושופטים זה לא אבסולוטי מבחינתו.
              אבל נניח אם תחרות הנגינה בגיטרה היא סטייל גיטאר-הירו (ולא על הקטע המוזיקלי) אז כן זה ספורט.

            5. תראה אני היום בגישת ה'באמנות כמו באמנות אין דבר כזה שאין דבר כזה' – אז כן יוצא שכמעט כל תחרות יכולה להיות ספורט. אני בסדר עם זה. לגבי האם יש לה מקום באולמפיאדה זה כבר סיפור אחר.

            6. סבבה הבנתי.

  16. ובהקשר הזה אני אומר – מי שלא ראה את הביצועים של לינוי אשרם בגמר הפסיד. היא נתנה שם מופע מדהים (וזה היה צמוד בסוף רק כי כנראה הורידו לה נקודה לפחות על הפלת הסרט)

  17. אגב , ענף ( שכרגע לא קיים גם מחוץ לאלימפיאדה ) שלדעתי כדאי להוסיף זה חיובים . גם אסתטי,גם אוביקטיבי,וכנראה גם יביא רייטינג .

  18. סתם בשביל הקטע, לא זוכר איפה קראתי את זה אבל נהוג להתייחס ל"אתלט האולטימטיבי" או "מלך האולימפיאדה" (משהו כזה) או למנצח הקרב-רב באתלטיקה או לזה של התעמלות המכשירים

  19. אחד הפוסטים המעניינים שיצא לי לקרוא כאן והתגובות רק הוסיפו, תודה לכולכם! למדתי הרבה עכשיו.
    כיף סוף סוף לקרוא 120 תגובות של תוכן מעניין ומחכים בלי שטויות רדודות, בהחלט היה חסר לי.

  20. להבהיר את דבריי
    ספורט בעיני חייב מעבר לעיסוק במשהו ספורטיבי להיות מוכרע באיזה שהוא כלל ספורטיבי
    ולכן לשחמט למשל קשה לקרוא ספורט …..נכון הם מתאמנים הרבה מאד בכדי לשמור על ריכוז אבל בפועל הם מזיזים כלים .

    אשר להתעמלות לגבי מה שהם עושים זהו ספורט לכל דבר ועניין
    אבל שיטת ההכרעה לקוחה מתחום האסתטיקה אם תרצו האומנות שכן הנראות היא הקובעת כאן ופחות הפן הספורטיבי
    נכון ישנם קריטריונים אבל קשה מאד לבחון אותם במדדים אוביקטיביים ( יש כל כך הרבה אלמנטים והם לא יכולים לצפות בהילוך חוזר זולת ערעור ספציפי ).
    ולכן דה פקטו מה שקובע זה הפן האסתטי /אומנותי .

    1. לא צפיתי, ובכל הנראה גם בחיים לא אצפה, בסקייטבורדינג,
      כך שעל פניו אני לא אמור לחלוק עם ועל דעתך
      (עדיין, גם בלי לצפות בענף – הרבה יותר ספורט מהענף בו נשים וגברים בחליפות כובעים מגוחכים רוכבים על סוס ומנסים לגרום לו לתת הופעה).
      .
      אבל –
      הבן שלי, בן 16, התעורר במיוחד במשחקים האולימפיים האלו במיוחד בשביל לצפות בענף. כמה וכמה מחבריו גם הם עקבו באדיבות. רובם, צפו בענפים נוספים "על הדרך".
      .
      אז מעבר לעניין הטעם האישי,
      ומבלי שבדקתי לעומק (או אפילו ברדידות),
      יש לי תחושה שאם האולימפיאדה חפצת חיים ומעניינת לגייס נוער הצופים הפוטנציאלים של העתיד –
      כדאי להם לשמור, ואף לטפח, את ענף הסקייטבורדינג.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט