דעות והרהורים / שחר צ'קוטאי

נבחרת הכוכבים של ארה"ב:

נבחרת הכוכבים של ארצות הברית לא נראית משהו, שמועות (לא יודע כמה אמינות) אומרות כי מתחיל סדק בחדר ההלבשה, ההשוואות המתבקשות ללוקה דונצ'יץ' לא מפסיקות כמו גל חום בישראל.

ארצות הברית היא הנבחרת הכישרונית ביותר בטוקיו מבחינת השחקנים המשחקים בה, אולם גם שאר הנבחרות מחזיקות בסגלים טובים. למעשה, רק לאיראן אין שחקן בליגת ה-NBA. כל שאר הנבחרות עם שחקני NBA ושחקני טופ יורוליג. כך שהבדלי הכישרון לא גדולים כמו בעבר. ועדיין ארה"ב פייבוריטית ברורה למדליה.

Tokyo Olympics: Team USA vs. France live score, updates and more | NBA.com Canada | The official site of the NBA

במשחק הראשון האמריקאים הפסידו לצרפת. אתרי ספורט הזדעקו ואפילו כתבו "הושפלה". אז נכון שהנבחרת של פופ הייתה צריכה לנצח אבל מפה ועד "הושפלה" יש מרחק אטומי. חשוב לזכור שגם לצרפת יש שחקני NBA ואחד שהוביל את קבוצתו בעבר לזכייה ביורוליג.

אחת הסיבות שארה"ב הפסידה לצרפת היא שארצות הברית בנויה מכוכבים והמשחק שלה מבוסס על הכוכבים, אך כשיש יותר מדי אופציות אז מישהו מתפספס. לארצות הברית יש את דוראנט, לילארד, טייטום, אך כאשר הם תופסים יום לא טוב או נכנסים לבעיית עבירות (לוין עם 2 עבירות בדקות הראשונות, דוראנט עם בעיית עבירות) וההתקפה נתקעת, אין לפופ פתרונות. כך קרה שדוראנט ולילארד קלעו 4-16 מחוץ לקשת וכששני השחקנים המובילים שלך לא פוגעים, על המאמן לנסות להריץ מהלכים שונים (כמו חסימות לשחקנים, שמלבד פיק אנד רול בקושי היו מהלכים כאלו) ולא רק אלתורים. אך מכיוון שהקבוצה היא אסופת כוכבים ולא קבוצה מספיק מגובשת זה קשה עד בלתי אפשרי. מה גם שלהיכנס לצבע מול רודי גובר זה סיוט אז האופציה הנוספת היא ללכת על שלשות וזה עלה להם ביוקר.
דווקא מול איראן, למרות חולשתם של הפרסים, השלשות של הנבחרת האמריקאית נכנסו, וזה כבר היה סיפור אחר.

כמובן שצריך לתת קרדיט רב לצרפת שהריצה התקפות מעולה, תמיד חיפשה את האיש הנכון ואת המיס-מאצ' הקל כדי להכניס את הכדור לסל. ההתקפות של צרפת היו מסודרות ועל פי הקפיצות שלהם על כל כדור אובד (כמו באמצע הרבע השני ובסוף הרבע האחרון) הם גם רצו יותר, זה השתלם להם עם הקפיצה של יבוסלה שהובילה לשלשה שהעלתה את צרפת ליתרון מנצח.

מילה טובה נוספת צריך לתת למאמן הטריקולור שקלט מהי נקודת החולשה של ארה"ב: הם מחליפים שמירות על כל חסימה (וזה נכון מצד האמריקאים שיכולים להעמיד חמישייה מאתגרת מאוד הגנתית). נקודת המפתח הייתה כאשר פורייה עלה לשחק לצד ענק נוסף (גובר 2.14, פאל 2.17) והשאיר את האמריקאים ללא תשובות. החילופים האוטומטים הביאו למצב שג'רו הולידיי, שהוא שומר אדיר, נאלץ להתמודד מול גובר או פאל שגבוהים ממנו בהרבה, דבר שהוביל לסלים קלים.

מכיוון אחר זה ממש הרשים אותי לראות את אדביו משחק: הוא מוביל כדור לאורך המגרש, מנהל משחק בצורה טובה, מוסר מסירות חכמות ונכונות וגם קולע טוב פלוס מחצי מרחק ומהצבע. גם הגנתית הוא עושה עבודה מצוינת: הוא מסוגל לסגור את הצבע ולהתמודד עם שחקנים גבוהים ממנו מצד אחד, ומצד שני הוא מצליח לשמור על הפרימטר ועל גארדים זריזים בלי שיעברו אותו במהירות (כמו השמירה על דה קולו במהלך הרבע השלישי, כמו החסימה על פורנייה ברבע הרביעי). הזריזות וחכמת המשחק ההתקפית וההגנתית שלו הם אבני היסוד שעליהם פופ צריך לבנות את תכנית המשחק.

לקראת הדראפט: בנייה לטווח רחוק או קצר

בעבר (שנות ה-80, שנות ה-90 וגם קודם לכן), כוכב (ולא רק) שנבחר בדראפט על ידי קבוצה מסוימת, לרוב היה נשאר בה מרבית הקריירה. כך קיבלנו את השושלת של הסלטיקס עם לארי בירד ומקהייל (פאריש הגיע מגולדן סטייט) שהובילו את הירוקים ל-3 זכיות. את הלייקרס שבחרו את וורת'י ואת מג'יק שהובילו יחד עם קארים (שהגיע מהבאקס) את הלייקרס לזכייה בחמישה תארים. לאחר מכן היו את הפיסטונס שבחרו את תומאס, דומאס ורודמן שחברו יחד ללאמבייר שהגיע אחרי עונה בקאבס. יוסטון של האקים, וכמובן את הבולס עם ג'ורדן פיפן וגרנט. ניתן להביא גם דוגמאות כמו יואניג בניקס, מילר בפייסרס ועוד.

לעומת זאת, בשנים האחרונות יש הרגשה (אולי זה רק אני) שהקבוצות לא מחפשות את הבנייה ואת התהליך הארוך אלא את שכיר החרב הקרוב. אם זאת הלייקרס של הטריפיט שהורכבה משאק (הגיע מאורלנדו) וקובי, בוסטון של גארנט, אלן ופירס, (באיזשהו מקום גם הלייקרס של קובי הייתה שכירי חרב), דאלאס של נוביצקי, קיד וצ'נדלר, מיאמי של השילוש הקדוש, קאבס של לאב, לברון (שחזר ממיאמי, ולכן אני מחשיב אותו כשכיר חרב) וקיירי, גולדן סטייט עם דוראנט (באופן חלקי), טורונטו של קאווי, סיאקם, גאסול ולאורי ואחרונה חביבה הלייקרס שהורכבה כולה משכירי חרב וטרנים, מלבד כמובן אלמד פאד, סליחה – קארוזו, וקוזמה. אפשר להוסיף לרשימות את יוסטון של הארדן ופול, מיאמי של באטלר, באם ודראגיץ', קליפרס של קאווי וג'ורג' ועוד.
*בין לבין יש קבוצות שהצליחו לבנות נכון כמו הספרס שהיא שושלת של 20 עונות בפני עצמם. גולדן סטייט לפני דוראנט.

  • למעשה, ברשימה הנ"ל יש מכנה משותף אחד – כוכב שגדל במועדון: קובי והלייקרס, ווייד ומיאמי, פירס והסלטיקס, קרי והווריורס.
  • רק חמישה שחקנים מסגל האולסטאר שהיה ב-2017 (לפני 5 שנים בלבד) נשארו בקבוצותיהם: קרי, גרין, קליי, יאניס וקייל לאורי.
NBA.com on Twitter: "Trivia time! @johnschuhmann quizzes @SekouSmithNBA & @langwhitaker with 10 @NBAAllStar trivia questions LISTEN: https://t.co/zlivLy7Xpm… https://t.co/5AHRoBvIeI"
תמונה להמחשה בלבד.

על כן עולה השאלה – האם כיום קבוצות מוותרות על בנייה ארוכת טווח ומזניחים את הדראפט כדי להביא את שכירי החרב התורנים כדי לזכות באליפות?
או שמא דווקא השחקנים הם אלו שמוותרים כל כך מהר על הבניה ארוכת טווח, ולמה?

אשמח לשמוע את דעתכם בתגובות.

לפוסט הזה יש 15 תגובות

  1. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

    29 יול 2021 09:57:05

    תודה רבה שחר, אחלה פוסט ונושאים מעניינים לדיון.
    .
    לדעתי, המגמה שתיארת נובעת בעיקר מהכוכבים, שמתקבצים להם ביחד כדי לשפר את סיכוייהם לאליפות.
    .
    המועדונים שיוצרים נשכרים מכך הם בעיקר אלו הממוקמים בשווקים האטרקטיביים – ל.א, ס"פ, מיאמי ונ"י (בינתיים רק הנטס, אבל גם הניקס יגיעו לשם יום אחד).
    .
    גם הכסף הגדול שזורים לליגה – הן בחוזי השכר והן בחוזי מרצנדייס למיניהם, גורם לכוכבים להניח, כנראה בצדק, שגם אם יוותרו על כמה גרושים כי לא יקבלו סופרמקס, עדיין יהיו עשירים כקורח, וגם יתכן שיוכלו לפצות על כך באמצעות ההכנסות הנלוות להצלחה.
    .
    השאלה היא מה הליגה יכולה לעשות בעניין, ומה היא תעשה בעניין. אני לא אופטימי.

  3. עמיחי קטן

    29 יול 2021 10:06:46

    תודה שחר.
    לגבי האולימפיאדה אין לי יותר מדי מה לומר, כי אני לא ממש צופה בכדורסל.
    לגבי בנייה לטווח ארוך או קצר – תמיד היו מקרים לכאן ולכאן ואני לא בטוח שדווקא עכשיו זה כל כך קיצוני. תסתכל על שנות ה-80 כשהלייקרס והסלטיקס הצליחו להעמיס עוד ועוד שחקני מפתח

  4. עידו גילרי

    29 יול 2021 10:15:21

    לא נראה לי שקבוצות מוותרות על בנייה דרך הדראפט. למעט מועדונים יש את הלוקסוס של לבנות על זה שסוללת כוכבים תעבור לשחק אצלה.
    זה בהחלט חשש שהקבוצות מנסות להתמודד איתו אבל אם נסתכל על מילווקי, יוטה , פיניקס, דנבר, בוסטון. אלו קבוצות שנבנו דרך הדראפט (לא רק). אני מאמין שזו לא מגמה שתשתנה.

    2. Dor

      29 יול 2021 14:06:20

      השאלה היא, שאם נניח שכבר 5 שנים הג׳אז, הסאנס, דנבר ובוסטון לא זוכות בכלום ולא מתקדמות, מיצ׳ל, בוקר, הג׳וקר וטייטום ישארו? אני נסכים עם שחר שפעם זה היה קצת יותר וודאי (שירת הברבור היתה לדעתי קובי ונוביצקי שנשארו באותה קבוצה כל הקריירה)

  5. golan

    29 יול 2021 11:52:23

    באולימפיאדה אני לא צופה בכדורסל, אבל הבעיה שם היא קבוצות שרצות כבר שנים יחד מול אוסף כוכבים שהתכנס לו פתאום לפני חודש …
    לגביי בניה מהדראפט : טורונטו לדוגמה בנו מהדראפט, ניסו כמה שנים ונכשלו, כשהיה להם צ'אנס החליפו "כוכב" (דרוזן) בכוכב יותר יעיל, צרפו עוד שחקן / שניים (גאסול) וזכו – הבסיס הוא מהדראפט.
    גם לגביי מילווקי – רצו כמה שנים עם בסיס שהם בחרו, הוסיפו כוכב במקום בלדסו – וזכו. עדיין ניתן להגיד שהם בחרו את רוב הסגל בדראפט.
    הלייקרס הם דוגמא הפוכה – שלחו את כל הבחירות שהם לקחו בדראפט וקיבלו אנטוני דייויס אחד … אבל שנה אחרי נשארו ללא גיבוי ונפלו.
    נראה לי שתמיד קבוצות במצב של סגל שרץ כמה שנים יחליפו את הבחירות בכוכב מוכח על מנת לעשות את ההבדל.
    גם ג"ס לקחו את איגי ובוגוט בטריידים …

    1. צ'יקו

      29 יול 2021 13:24:07

      לגבי הדראפט – זה לא מדויק… טורונטו עם לאורי (הגיע מיוסטון, נבחר בממפיס) גאסול (הגיע מממפיס) גרין (ס"א) טיבקה (אוק'), המשמעותיים שנבחרו הם ואן-וליט (שלא נבחר בדראפט) וסיאקם, אננובי היה פצוע ולכן לא מוזכר…
      גם מילווקי לא בחרו את רוב הסגל שלהם, אמנם להם יש באמת יותר קייס לקבוצה שהיא בנויה דרך הדראפט עם יאניס והתפתחות אדירה. מידלטון אמנם נבחר ע"י דטרויט אבל עבר אחרי עונה לבאקס והוא באמת רץ איתם עד כה. אבל לופז (ניו ג'רזי ז"ל), הולידיי (פילי) טאקר (פיניקס) פורטיס (בולס) אז יש להם את יאניס והוא באמת התפתח מעולה, כך גם מידלטון, דיווצנזו (שהיה פצוע).

      לג"ס היו 4 שחקנים משמעותיים באליפות שנבחרו דרך הדראפט, קליי סטף דריי ובארנס. איגי ובוגוט היו מכריעים אך לא הכי טובים. (וזאת גם ההזדמנות להגיד שהפיינל MVP נגנב לסטף)

  6. עגל

    29 יול 2021 14:31:09

    תודה שחר. מחשבות מעניינות.
    אני מצטרף לאבחנה שלך על אדבאיו – ממה שראיתי הוא בברור ה MVP של הנבחרת האמריקאית. עושה הכל גם בהגנה וגם בהתקפה (אוקיי הוא לא סקורר אבל הוא מאיים וזז הרבה בהתקפה). שחקן זהב לנבחרת שיש לה את דוראנט וליליארד. הצרפתים, אגב, לא שיחקו מי יודע מה טוב, אבל האמריקאים שיחקו גרוע ונקלעו ליום קליעות נוראי.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט