פרידה מעומרי כספי / צוות הופס כדורסל אירופי

עומרי כספי פורש.
איך מסכמים 16 שנות קריירה של הישראלי הראשון ב-NBA?

כנראה שצריך להתחיל באותו הרגע במדיסון סקוור גארדן. אתה, בן 13, הבטחת שתשחק שם, כשחקן NBA מן המניין ושהורייך יבואו לצפות בך שם. הילד ששיחק בקבוצת הילדים של מכבי תל אביב כנראה אמר את זה בחצי הלצה, כמו שאולי נרמז מהחיוך הענק שנפרס על פניך, אך בתוך תוכך ידעת שזה מה שהולך לקרות.

אותו ילד עם הבטחה שהתגשמה

ב-2009, כשהפכת לישראלי הראשון שנבחר בסיבוב הראשון של דראפט ה-NBA לצד שמות כמו בלייק גריפין, ג'יימס הארדן וסטפן קרי, כל ישראל הייתה בטירוף. אחרי שנים שחיכינו והרבה הזדמנויות שהתפספסו בדרך, סוף סוף יש נציגות ישראלית בליגה הטובה בעולם, והגעת לשם מהדלת הקדמית.

ההתחלה שלך בתור רוקי התעלתה על כל הציפיות – 10.7 נקודות למשחק, שיעורים בווינריות מקובי בראיינט בסטייפלס סנטר, עלייה בחמישייה הפותחת של הרוקיז והפסד צפוי לראז'ון רונדו וקווין דוראנט במשחק חיובים בסוף שבוע האולסטאר. שיחקת בקבוצה לא טובה, שנתנה לך את האשראי לעשות כרצונך על המגרש ולהציג את היכולת שהביאה אותך לשם, גם אם זה לא התבטא בניצחונות.

השנתיים בקליבלנד היו קשות ומתסכלות, הספסול בפלייאוף במדי יוסטון אכזב לא פחות. רבים כבר חיכו לך בפינה וציפו שתחזור לאירופה, אבל אתה לא ויתרת על החלום. חזרת לסקרמנטו, ואחרי שהקינגס פיטרו את מייק מאלון (איזו טעות) ואת טיי קורבין (איזה מזל), החיבור עם ג'ורג' קארל, מהמאמנים הגדולים אי פעם, היה מידי.

הוא האמין בך מהרגע הראשון, התאמת לסגנון המשחק כמו כפפה ליד וחזרת להעיר ישראלים בלילות. לעולם לא נשכח את הדו קרב שלך באורקל ארנה מול סטף קרי, ה-MVP של הליגה, שבה קבעת שיא מועדון לשלשות ושיא קריירה בנקודות, כשעל הדרך הובלת את הליגה באחוזים לשלוש. העתיד שלך היה נראה קשור בזה של הקינגס, עד לטרייד המפתיע בו עברת יחד עם קאזינס לפליקנס בזמן סוף שבוע האולסטאר שהתקיים, איך לא, בניו אורלינס.

אחרי פציעה בבכורה בשקנאים ואפיזודה נשכחת במינסוטה, הגיע רגע השיא. כל אוהדי הליגה בישראל יספרו לנכדים על אותה גולדן סטייט אגדית של סטף, דוראנט, קליי ודריימונד, וכאשר הצטרף אליה הטוב שבבנינו, הסיפור רק התעצם. היית שותף ראוי למופע הנודד של סטיב קר, לאחת הקבוצות הגדולות אי פעם, אך פציעה נוספת גזלה ממך הופעת פלייאוף ראשונה אי פעם לשחקן ישראלי. בעונה שלאחר מכן, פציעה במדי ממפיס חרצה את גורלך באמריקה.

היית השגריר הכי טוב שיכולנו לבקש. הבאת שחקנים להכיר את ישראל במסע הסברה, חיברת את הקהילות היהודיות בכל מקום אליו הגעת לכדורסל ונתת לנו עוד סיבה לגאווה במשך עשור שלם. אותו הילד שהבטיח שישחק ב-NBA קיים ובענק. פתחת את השערים לעוד שחקנים ישראלים שבלעדיך, אולי הם לא היו חולמים על להגיע לשם. היית מקור ההשראה של ילידי שנות ה-2000, שגדלו על ישראלי ב-NBA ואמרו שהם גם רוצים להיות שם ולחוות את ההצלחה שאתה חווית (ואפילו מעבר) כמו דני אבדיה.

סגירת המעגל במכבי תל אביב הייתה מרגשת. סוף סוף יכולנו לראות את הקסמים שלך בשעת ערב סטנדרטית בהיכל. רצית לזכות בתואר היחיד שעוד היה חסר לך וככל הנראה שרק הקורונה מנעה ממך את החלום. במהלך אותה עונה, גילית שהסחוס שלך בברך שחוק בצורה חמורה עקב הפציעות הקודמות. חלקים כבר דרשו שתפרוש, אך אנחנו רצינו לראות עוד. קיווינו שהניתוח שתעבור יאריך לך את הקריירה.

במשחק האחרון בקריירה, זכית באליפות נוספת עם מכבי בתום סדרה מורטת עצבים מול גלבוע/גליל. במשחק המכריע התקשית מתחת לסל והחטאת מהעונשין, אבל לא התייאשת, לא ויתרת, היית עומרי כספי, שפשוט נהנה מהמשחק שהוא כל כך אוהב. בתום המשחק הודעת שאתה שוקל לפרוש. אמנם הראש כבר הבין שזה מגיע, אבל הלב סירב להאמין. לא ככה אמורה להיגמר אחת הקריירות הכי מרשימות של ספורטאי ישראלי. כבר היו שמועות שאתה רוצה לחזור לעוד עונה בצהוב, אבל החלטת להפסיק עכשיו כדי ליהנות אחר כך.

עומרי כספי בטירוף. (יורוליג)

אז עומרי, רבים יערכו כעת דיונים בנוגע למעמדך ההיסטורי, אך זה לא באמת משנה. אתה לא מיקי, לא מוטי, לא דורון ולא עודד – אתה עומרי, ואת טייטל "הישראלי הראשון ב-NBA" אף אחד לא ייקח לך. אז תודה על כל בוקר שנפתח במבט על הבוקס סקור כדי לראות כמה קלעת, תודה שנתת לנו ללוות אותך במסע המופלא הזה. מהבחור על קורנפלקס של אלופים הפכת לאדם בוגר שמרחיב את אופקיו, מקים משפחה ומנהל פודקאסט מרתק. כעת, כולנו מחכים לראות מה אתה מתכנן לנו.

זה שיר פרידה, אז בוא ורק תאמר שלום. אנחנו אומרים תודה, ומי כמוך יודע שחלום, סופו להתגשם.
תודה על הכל, הלוואי ויהיו עוד כמוך בעתיד.

(עזר בהכנת הפוסט: גיא צוק)

לפוסט הזה יש 36 תגובות

  1. תודה, אני לא זוכר ישראלי שניצל את הלימון יותר ממנו, מראה מה עבודה קשה יכולה לעשות. היו בהיסטוריה כמה וכמה ישראלים מוכשרים ממנו ואף אחד לא הגיע כמוהו. יש לציין שהוא הגיע לליגה אחרת שסוכן טוב יכול למכור אותך לליגה די בקלות אבל הוא שרד בה לא מעט עונות. אם טיפה יותר מזל היה מקבל חוזים הרבה יותר גבוה ב2016.

    1. להזכיר לכולנו, שנוער, משליך הגויאבות, אדון אליהו, היה נחשב ליותר כשרוני.
      כספי בראש ובראשונה ספורטאי מקצועני ומקצועי, אחר כך כדורסלן. הלוואי שיהיו לנו עוד כמוהו

      1. ממש לא. אליהו היה לייט-בלומר שלמייטב זכרוני אפילו לא היה בנבחרות ישראל הצעירות (עד העתודה). כספי מנגד סומן כדבר הגדול הבא בגיל מאוד צעיר.

  2. הייתה לו קריירה ש99% מהשחקנים בעולם היו חותמים עליה. אולי הוא לא גדל להיות כוכב בליגה, אבל כאלה יש מעט מאוד. אני באופן אישי הייתי מוותר על שנתיים מחיי+ אשך או שניים תמורת עשור בליגה.
    תודה רבה על הפוסט

    1. בכיף. לא שהייתי יכול לעשות משהו לאחר כל הוויתורים האלה, אבל זה בהחלט נוף הרבה יותר יפה בחדר ההלבשה

  3. היה שחקן 7-8 רוב הקריירה למעט שנתיים שלוש וגם זה בקבוצות חלשות.
    השחקן עם הכי הרבה הופעות בלי להגיע לפלייאוף וזה לא רק מזל.
    עדיין קריירה סבירה בליגה הטובה בעולם אבל לא יותר מזה.
    לגבי הגדול מכולם הוא לא אבל כנראה טופ 3.

      1. יש כוכבים מצוירים ישראלים חדשים? אז תכניסו אותם.
        (וסליחה, יש סרט חדש של קרן ידעיה בדיוק בטלוויזיה. זה נורא, אז השלכתי)

            1. 🙂

            2. עכשיו שהצעת ויש את הבסיס תצטרך גם לכתוב את התסריט..

            3. אוף, אני צריך גם לכתוב דברים? לא סתם אני מתחמק מכתיבה פה כבר איזה חצי שנה.
              חבורת זבנג התמימה מתגייסת, אחרי 35 שנה, לצה"ל, ומגיעים תחת פיקוחו של רס"ב גבריאל שוקרון. שוקרון מנסה להחתים אותם שבועיים קבע (בעזרת שולמן וחנוכה שמאמינים שזו ההזדמנות שלהם להתחמק מההתחייבות שלהם) ומזמין את החבורה למשחק כדורסל על כל הקופה. הברווז של דודו גבע, שברח מהמטבח, מציע להם לגייס את עמרי כספי. רגע לפני המשחק הגדול כספי נפצע. המשחק נגמר 8-7 לטובת נערי זבנג בזכות חסימה מפתיעה של הכבשה של עבד.

            4. "רגע לפני המשחק הגדול כספי נפצע" – אני מת!!

  4. תודה. כספי אף פעם לא היה הכדורסלן הכי כשרוני שצמח פה , אבל במוסר עבודה הוא כנראה הראשון, מיקסם הכי טוב שאפשר את הקריירה בהתחשב לסט הכלים שהיה לו.

  5. תודה דרור. מצד אחד הייתה לו קריירה ארוכה ולא מעט רגעי קסם אבל עם כל הפציעות ודברים שלא תמיד הסתדרו יש קצת הרגשה של פספוס.

  6. חלום של כל שחקן ישראלי גם להיות רק 7-8 בליגה הטובה בעולם.
    ללא ספק הכי גדול שיצא מכאן.

    אני מקווה שזה לא יקרה אבל יעריכו אותו יותר כשאבדיה יחזור לכאן מהר
    ויבינו שזה לא פשוט בכלל להשתלב בליגה הזאת.

  7. הסיכום שלי.
    באופן אישי היה סוג של "היסטוריון" פורץ דרך .
    מאידך לא הגיע להישג אישי יוצא דופן

    בפן האישי נבחר כאמור בדראפט 23
    שיחק שם יותר מעשור
    שזה כבר הישג אישי יוצא דופן
    אבל כאמור זה בפן האישי
    בצד הקבוצתי
    1 .כפי שנאמר לפניי לא הגיע להופעה בודדת בפליאוף
    2. גם את נבחרת ישראל לא הוביל לשום דבר מיוחד היה בטורנירי יורובסקט אך לא הצליח להעביר אותנו רחוק .

    3. גם במכבי לא הוביל אותה רחוק ביורוליג ….היה שותף לגמר 08 אך כשחקן רוטציה לא בולט במיוחד
    4. בסופו של יום ההישג הקבוצתי הכי גדול שלו זו אליפות 09 כשחקן חמשיייה מוביל.
    גם השנה טרם ברגעים המכריעים אבל לא כשחקן ממשי .

  8. מיצה את הפוטנציאל עד תום] ועדיין, אני מרגיש שהקריירה שלו ממש מפוספסת בגלל הפציעות.
    היה לוקח בוודאות טבעת אמיתית בג"ס, ותכלס, שחקנים פחות טובים ממנו שעשו אותו דבר (לזרוק שלשות) הוציאו חוזי עתק, וגם הוא היה יכול.

  9. תודה רבה! עומרי כספי הוא מודל לחיקוי שלי עוד מימיו בקליבלנד, משם גם הגיעה האהדה לקבוצה מאוהיו. קשה לתאר פרידה משחקן ומבן אדם שהיווה עבורי כל כך הרבה, אז אתם עשיתם את זה בצורה נפלאה. שהמורשת שלו תמשיך לצעירים נוספים שיקחו את מוסר ההשכל הברור – עבודה קשה וחוסר וויתור משתלמים.

  10. תודה על הפוסט! בהחלט מרגש, ונותן במה לשחקן חשוב, שהראה לדור שלם שאפשר להתקדם עם עבודה קשה, גישה חיובית ומיקסום של יכולות ספציפיות (שלשות וחיתוך לסל). עדיין זוכר את ההפתעה עם אחוזי השלשות וכמות השלשות הגבוהה בעונה הראשונה שלו, אחרי שלא הראה כישרון יוצא דופן בתחום הזה במכבי. שחקן מרשים, מחויב ותורם, שייכנס ובצדק להיכל התהילה של הכדורסל הישראלי.

  11. תודה.
    כספי היה מהשחקנים האהובים עלי עוד בנוער וכשחקן צעיר במכבי, ואין ספק שהוא נתן קריירה מאוד יפה (עדיין מחזיק בשיא מועדון של הקינגס בשלשות לרבע בודד עם 6…)

  12. מצטרף לדברי השבח מעלי. כספי הציב סטנדרטים שונים לגמרי מאלה שהיו מקובלים בכדורסל הישראלי – בעיקר של עבודה קשה וגישה למקצוע. הפציעות פגעו בו אבל 10 שנים רצופות בליגה זה הישג אדיר. בשיאו – היה כוח ממשי מתחת לסלים והצליח לעמוד פיזית שווה בשווה מול אתלטי-על, גדולים וחזקים. מרשים מאוד.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט