זהו, הגל הגדול של רגעי ההכרעה בכל ענפי הספורט נגמר ואנחנו ממשיכים במרתון ששמו NBA שגם הוא ממש בקרוב הולך להסתיים. נכתב כבר לא מעט על הסדרה הזאת אז הוספתי כמה נקודות שלדעתי יהיו משמעותיות להמשך הסדרה, ואני עושה זאת בצער רב על כך שזהו היום הרביעי האחרון של העונה. היה תענוג גדול לכתוב לכם ולקרוא את התגובות (לצערי כמעט תמיד אין לי זמן להגיב חזרה) בתקווה שניפגש בעונה הבאה לעוד הרבה כדורסל ומוזיקה.

לקראת סוף שנות ה 70, המוזיקה כבר הייתה גדושה ברוק על כל גווניו ובפאנק שחרך את דטרויט והתפשט כמו אש בשדה קוצים. ב1979, כמעט משום מקום, הגיח לעולם המוזיקלי חייזר אחד, איאן קרטיס שמו. יחד עם הלהקה המוזרה שלו, joy division הוא הביא לעולם מוזיקה אפילה שממשיכה להדהד עד עצם היום הזה. מחר, לפני 65 שנים הוא נולד למשך תקופת חיים קצרה של 23 שנים בסופה שם קץ לחייו.

ובכן, מתחילים:

04:00     מילווקי באקס (1) – פיניקס סאנס (2)

הביתית

אפשר להודיע חגיגית: מילווקי הגיע לגמר. או שמא יש לומר: ההגנה והמשחק הקבוצתי הגיעו לגמר. אחרי שהיו חסרי אונים בשני המשחקים הראשונים מול ההתקפה מרובת הראשים של פיניקס הבאקס עולים הערב אחרי שהוכיחו עליונות גמורה במשחק הקודם שנבעה בעיקר מעצירה של הכוכבים של הסאנס שקלעו מעט באחוזים מזעזעים. איך הם עשו את זה?\

ריבאונד – בשני המשחקים הראשונים תמונת הריבאונד הייתה די שווה והקלעים היציבים של פיניקס ניצלו את העובדה הזאת בשביל להמשיך ולזרוק ממצבים נוחים. שמירה על קשת השלוש – במשחק הקודם, למרות שקלעו רק 100 נקודות הסאנס קלעו באחוזים טובים יותר מהשדה מאשר מילווקי (48.2-47.8 לפיניקס), אבל מעבר לקשת אף אחד לא פגע והקבוצה עמדה על 9 שלשות ב 29% עלובים. כאן המסקנה היא לא כל כך ברורה, פשוט משום לפיניקס יש קלעי מיד ריינג' מעולים כמו פול ובוקר ולהיצמד אליהם מעבר לקו השלוש לא בהכרח יגרום לפחות נקודות על הלוח לטובתם. כאן היכולות של יאניס נכנסות לתמונה כשהוא לא צריך יותר משני צעדים כדי להגיע לשחקן שחודר לסל והאורך שלו יחד עם עזרה של עוד שחקן מקשה על הכוכבים לקבל החלטה מהירה. פול כבר יודע להתמודד עם הלחץ הזה אבל בוקר, שבמשחק הקודם חילק רק 2 אסיסטים והיה ביום קליעה רע מאוד יצא מהזון שלו ולא הצליח להעניש את מילווקי כמו שהוא יודע. בכלל, בוקר הוא שחקן שאסור לתת לו להתחמם בהתחלה וכל עוד הכדור לא בידיים שלו הוא מתקשה הרבה יותר להיכנס לכושר הקליעה הפסיכי שלו. נקודה שלישית – אייטון. במשחק הקודם מילווקי הימרה על אייטון ונתנה לו יותר חופש פעולה מהרגיל והוא סיים עם 8 מ 11 ו 18 נקודות שממש לא היו מספיקות בשביל לתת פייט. ייתכן שגם הערב ייתנו לו יותר לזרוק וישמרו עליו בעיקר כשהוא קולט ריבאונדים או כשהוא מקבל כדור קל לתוך הצבע. חוסר הניסיון שלו במעמדים כאלה בהחלט יכול להועיל כאשר גם אם יתפוס יום מטורף זה לא יספיק בשביל להוביל את הקבוצה לניצחון שצריכה את פול ובוקר בפוקוס מלא.

התקפה – מילווקי לא שינתה יותר מדי את סגנון ההתקפה שלה והיא עשתה פחות או יותר מה שהיא עשתה במשחקים הקודמים באחוזים יותר טובים. למזלנו הקהל חזר וייתרון הביתיות הוא משמעותי כך שיאניס ושאר הקבוצה היו הרבה יותר בטוחים מול קהל אוהד. ראויים לציון ג'רו הולידיי שסוף סוף הגיע לסדרה עם 21 נקודות באחוזים טובים שבעיקר מעידים על קבלת החלטות נכונה ולקיחת זריקות חכמות, וכריס מידלטון ששיחק הכי הרבה דקות בסדרה ומתייעל ממשחק למשחק בעיקר בצד ההגנתי, שם הוא היה נפלא במשחק הקודם. הנוכחות של הולידיי ושל כמה שחקני ספסל חשובים (פורטיס, קובינגטון) מורידה ממנו את הלחץ לייצר נקודות בכל מחיר ומאפשרת לו לזרוק רק כשהוא באמת צריך ולהנהיג את החמישייה השנייה. מה חסר? לדעתי, פי ג'יי טאקר. מעבר להיותו שומר נפלא הוא זורק מעט מאוד על אף שהוא אחד מקלעי השלשות מהפינה הכי יציבים בליגה. הפיזיות שלו יכולה לדעתי להוריד את ברוק לופז לספסל ולשחק סוג של סמול בול כאשר לופז נראה נפלא כשהוא לא משחק ליד יאניס (כמו בסוף הסדרה הקודמת). הספסל של הבאקס עדיין לא הוציא מעצמו את המקסימום ואם הוא ייתן את התפוקה המקסימלית יש למילווקי סיכוי לקחת את הסדרה. כרגע היא עדיין האנדרדוג.

האורחת

כאמור, למרות משחק הנפל של פיניקס במשחק 3 היא עדיין הקבוצה המאוזנת יותר וזאת שיש לה סיכוי גבוה יותר לקחת את הסדרה. הערב היא תוכל לקחת את הסדרה ל 3-1 שדי יסגור את הסיפור ויימנע את השוויון שישאיר את הסדרה פתוחה. קשה לראות את המשחק הקודם כמייצג אם כי אפשר לדלות ממנו כמה נתונים ששווה לתת עליהם את הדעת:

אסיסטים – למעט המשחק הראשון שהיה מוזר בכל קנה מידה אפשר לומר שהקבוצה שחילקה יותר אסיסטים היא זאת שידה הייתה על העליונה. במשחק הקודם זאת הייתה מילווקי כשיאניס מעבר ל 41 הנקודות שלו חילק 6 אסיסטים וגם לא מעט מסירות שלא נגמרו בנקודות. יכולות המסירה המשופרות של יאניס הובילו לכמות אסיסטים גבוהה של כל הקבוצה ומהצד השני פיניקס סיימה עם 21 אסיסטים בלבד (במושגים שלה) מה שגרם להתקפה לזרום הרבה פחות ולמצוא את המבט הפנוי (29% לשלוש, כאמור). כאן המסקנה היא אולי לתת לכריס פול כמה שיותר לנהל את ההתקפה כאשר בוקר מחכה לקלוע כמה שיותר מהר כדי להיות חם. מלבד זאת אייטון יכול לנוע יותר בתוך קשת השלוש ולמשוך אליו שומר שיהיה חייב להיצמד אליו לאור היכולת במשחק הקודם.

מעורבות קבוצתית – במשחק הקודם החמישייה של פיניקס קלטה 23 ריבאונדים בלבד. בשני המשחקים הקודמים היו לה 37 ו 35 בהתאמה, מה שמעיד על פחות אסרטיביות מתחת לסל וממילא גם על המגרש. המלחמה על כל כדור שמאפיינת את הקבוצה נעלמה במשחק הקודם שהיה מאוד אנמי ומבולבל ובעיקר התעסקה בלהתקשות מול יאניס שחדר לסל מתי שרק היה בא לו. מעבר לזה, ריבאונד של מנהל ההתקפה מאפשר להתקפה להיבנות בצורה יותר מהירה ולהציב יותר שאלות מול מילווקי שיחייבו אותה לפעול מהר. אין הכוונה שקצב המשחק יעלה (מה שייתן עדיפות למילווקי) אלא שהמעבר מהגנה להתקפה יקרה יותר מהר ויאפשר יותר אופציות להתקפה המגוונת ממילא של הסאנס. אם כריס פול קולט ריבאונד הוא יכול לרוץ ישר אל הסל ולא לחכות שאייטון ימסור לו אחרי הריבאונד. נשמע אמנם שולי אבל יכול לבנות מומנטום לא רע ויש לא מעט גארדים שמתעקשים על זה (ווסטברוק, סימונס וגם לאורי וסטף).

בדרך לחתונה: הסדרה הזאת עדיין לא הביאה לנו משחק איכותי באמת. שלושת המשחקים נגמרו עוד לפני הבאזר ולפי הרמה של שתי הקבוצות אין שום סיבה שהערב יהיה לנו משחק כדורסל מותח שיכריע לקראת מה אנחנו הולכים.

עוצרים בווגאס: אין שום סיבה שלא יהיה משחק 7. מילווקי ב 3.