אל איטליה/ אריאל הכהן

בדרך חזרה ממועצה אזורית מבואות החרמון (מי שידע שיש אחת כזאת שירים את ידו. דן רוזנבלום אתה יכול להוריד את היד. לא. לא..! לא את כל היד.. אווף), קבעתי שנפגש בחיפה. בסך הכל זה יום ההולדת שלה ואמנם שבערב מקרינים את גמר היורו והיא דוקטור לפילוסופיה וראש החוג ל..אף פעם לא ראתה כדורגל, לא שמעה על כדורגל, לא מעניין אותה כדורגל, אך בשל חגיגיות היום והחוגגים היא תלך על עסקה. אחת תמורת אחד. או סיאה ("כלומר" בספרדית) אהבה תמורת יורו.

כבר בצומת מחניים קיבלתי רמז משמיים. אל האוטובוס עלה גולני שתי טיפות מים בונוצ'י. הגובה. האי תגלחת. התספורת הקצוצה. המבט שאומר או אני או אני. התיישב בשורה מלפניי, פתח את ישראל היום המקומט שבידו מן הסוף, זאת אומרת מן הספורט היכן שהכותרת זעקה: פורצה איטליה?
וכמו לחזק את המחוזק פתח פתאום הנהג את הרדיו על תחנת רדיו מקומית שהשמיעה אי משם את "time to say goodbye" עם אנדרה בוצ'לי הטנור העיוור! צירוף מקרים?


הסימנים הלכו והצטברו. לנהג המונית הערבי שלקח אותי ממרכזית המפרץ אל המלון קראו אבומורה שכמובן מתחרז עם דונארומה השוער המצטיין של האזורי ולפני שתתחילו לגנות אותי בעוון דמיונות שווא הרי שפקיד הקבלה החביב תוך שעשה את הצק אין סיפר שהוא ארמני ממוצא איטלקי . בבקשה! אחרי שבחדר מילאתי בקפידה ובשקדנות אחר חובתי בעסקה לקחתי את האישה החמודה אל הנמל לאכול דגים במסעדה הזאת ש…נסגרה. אבודים הסתובבנו ברחוב תרים אחר מקום ראוי לשבת כשמרחוק קלטתי פתאום איך מתנופף לו דגל איטליה(!) אחזתי בידה וככה צעדנו אל מה שנראה כמו פיצריה שכונתית שאין מצב שרוברטו מנצ'יני המאמן היה עוצר בה אפילו לא לפיפי. טעות! שוב צחק הגורל . בעל המקום הקירח בעל פני המאפיוזו קיבל את פנינו בשתיקה ותוך כדי שסידר את הפלייסמנטים על השולחן שאל בקול חורק "הייתם פעם בנפולי?"
הבטתי בעיניה של החמודה שקפאו בחרדה .לא רציתי בעיות לכן הזמנתי את כל מה שהוא המליץ . מה אני אגיד?
סלט ארטישוק כזה .פיצה מדהימה שכזאת. טירמיסו כזה לא אכלה שפחה חרופה על המים. הקפה? כזה שאחרי שלוק אחד החלוץ אימובילה מוכן לעשות עליה ולהיצטרף למיסדר הכרמליטים ליד סטלה מאריס .

עכשיו הכל מוכן בוומבלי . עכשיו הכל מוכן בצד השני של המסך. פיצוחים ואישה שנשענת בחוסר עניין על גופו של הצופה הנלהב שלפני שהספיק לומר קייליני חטף גול מרהיב מהמגן המנוול עם השמאל הקטלנית .אחת אפס אנגליה.
"זה לא מה שאמרו בשמים " חשבתי ועם זאת המשחק הלך ושטף מן הצד האנגלי. הד"ר לפילוסופיה גייסה את כל כישוריה האינלקטואלים להבין מה התרגש עליי שפניי הפכו לבן (" הכל בסדר מותק"?). והחלה לנחם אותי בשיטה שאוגוסטינוס הקדוש קרא לה החסד האלוהי . מה שכמובן שלח אותי לעולם שכולו באלוטלי. שעתיים אחרי התעוררתי בבהלה לקול שאגתו של הקריין .דונארומה עצר! דונארומה עצר! איטליה אלופת אירופה! איטליה .. הבטתי סביב . על מצעי המיטה הצחורים נח ראש סבוך תלתלים ששאף אויר ללא כל דאגה. בחוץ הלילה מלא כוכבים שלח אור אל החדר ובלונדון הקפטן האיטלקי הצוהל הניף גביע אל מול פני האוהדים האנגלים ההמומים. ליטפתי את הגב שלצידי וזימזתי . טיים טו סיי גווד באי…

לפוסט הזה יש 11 תגובות

  5. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

    12 יול 2021 18:16:59

    מעולה! אין ספק שהאיטלקים הם הגולני של אירופה, והיה יפה לראות את ההתנגשות שלהם בהרי האדם הלבנים ברובם שייצגו את האי הבריטי, ברור שהיום יש מהגרים מכל הסוגים והמינים בכל הנבחרות, אבל עדיין יש איזה אופי כזה לנבחרות השונות שגורם להתנגשות ביניהן להיות מרתקת גם מבחינה תרבותית.
    .
    אחרי הטורניר הזה, מקומו של קייליני, אי שם בין דה וינצ'י, מיקלאנג'לו, ריברה וטוטי, מובטח.

  6. jefffoster10

    12 יול 2021 18:39:35

    אולי יותר בין שיראה, בארזי, קוסטוקרטה, מאלדיני וקנבארו. וג'וזפה גריבאלדי 😉
    בינינו, מקומו הטבעי ביותר של קייליני הוא ליד בונוצ'י
    .
    לגבי המהגרים, היה זה מאנצ'יני שביקר את האזרוח של טיאגו מוטה בזמנו, יפה לראות שהשחקן הכי חשוב שלו היה מתאזרח ברזילאי (ז'ורז'יניו), והשחקן שהציל לו את הטורניר היה עוד מתאזרח ברזילאי, שמילא היטב את החור שהותיר האכילס של ספינאצולה (אמרסון)

כתיבת תגובה

סגירת תפריט