"מתוך האהבה לדבר "/ אריאל הכהן

אופס??

הופס! לא חשוב. תוכלי לאסוף אותי מהספורטק בסביבות אחת וחצי?

אחת וחצי?! זה לא ישאיר לנו המון זמן .

אמרתי לך זה קורה רק אחת ל…

אופס.

כן.

טוב. אחת וחצי . ביי

ביי.

ירדתי בפינת אבן גבירול צועד אל עבר הישימון שהצטייר באופק .אוטובוס כחול של דן עצר בתחנה עזובה הדלתות נפתחו בחור מזוקן ירד הכתיף תיק ממנו בצבץ בקבוק מים. " על בטוח זה מישהו מהמפגש אחרת מה יש לו לחפש כאן" חשבתי ופניתי אליו. "כן!" הודה הצועד "אני רועי ויינברג" והרחיב את צעדו כמו רמז "אם לא היית שואל אותי שאלות טפשיות היינו עכשיו כבר באתר כלומר לא באתר אתר אלא באתר של המפגש"..ככ מבלבל להיצטלב עם אנשים שמייצגים בשבילך מילים כינויים משפטים הערכות פרסונות שנמצאות אקסקלוסיבית אצלך בראש כמעט כמו לראות הדמיה פנימית של גופך. "כאן רואים את הלבלב שלך" . מצביע הרופא . זה הלבלב ??! אתה רוצה לצעוק .אני דמיינתי אותו אחרת לגמרי.!

צפצוף מרכב חולף מעיר אותי מחרגון ההליכה. פנים מוכרות מחייכות מבעד לחלון היורד. מוכרות מאלפי רשומות. עשרות אלפי . מאות אלפי רשומות . הפעם הם גם מפיקות קול. "חבר'ה . " אמר מנחם לס . " הבאתי שולחן .תוכלו לעזור לנו להוריד? " ועוד לפני שהספקנו להנהן דהר משם אל החניה. ( תיקח אותנו!!..) ביחד עם בתו החמודה ( מי אמר שלא היו בנות בספורטק?) הורדנו את הציוד ובנינו את עמדת הרישום במרכזה המוצל של ..ביצה טובענית.
ככה הרגיש בטח יואל משה סולומון באום מלאבס . חם. לוהט. עם הרגלים עמוק בתוך הבוץ…יאללה זזים. אל מעבר למגרש הכדורסל אל פינת צל יבשה אחרת.
עכשיו מנחם בוחן היטב את פניי . "דיימנתי אותך גבוה יותר " הפטיר . אתה לא יודע כמעט עניתי .אך עוד חמישה סנטימטרים ולא היה נשאר מקום לאגו שלי..אך במקום זה מילמלתי משהו על לא חשוב הגודל העיקר מה שאתה עושה איתו תשובה שהעידה שהייתי טרוד בעניין אחר .

לאט לאט החלו להגיע בקבוקי שתיה. סליחה אנשים ובקבוקי שתיה בידם .וכדורים שהחלו לעופף אל עבר הסלים הרותחים בשרב . זיו פרש את החולצות המודפסות "הופס" על השולחן ונראה ככ נרגש מן המעמד שגם אם הייתי מגיש לו שטרות של מונופול הוא היה נותן לי את החולצה שהזמנתי…אגב יופי של טריקו עכשיו אני יכול ללכת סוף סוף לכנס של של חובבי המד"ב והפנטסיה בסינמטק ולא להרגיש יוצא דופן בין כל הנרדים של גוש דן ..מישהו מזמין אותי לצאלנג' על הסל..אני מעביר לו את הכדור בין הרגליים והוא פורץ בצחוק. העיקר שארגנטינה תיקח את הקופה אמריקה אנחנו מסכימים .( הבוקר היא מלאה את חלקה! בראבו מסי!) אחר כך ניתאסף מסביבו של זקן השבט שבקולו הציורי ( אין לי מושג מה זה אומר) ובמבטאו החיפאי ( אני נשבע שיש דבר כזה. אפשר לשמוע אותו בקפה ליד המשביר בהדר ) יירגש אותנו עד דמעות . אחר כך אתפוס שיחה ארוכה עם פאקו על אפניים. עם צפריר על כדורגל עם גולן על ארכיאולוגיה ועם מאנו על כדורסל. איזה כיף. כמו לעשות אהבה עם האישה שדמינת שאתה עושה אהבה איתה ולגלות שזה טוב כמו שדמינת. המטאפורות שלי מתחילות להיות ממש מטרידות.אחר כך אצטרף למחצית של משחק אינטנסיבי על סל אחד שיזכיר לי שהדוכן של החזרת הציוד קרוב יותר מהדוכן של קבלתו…"אתה בסדר" נשאלתי למראה הפנים האדומות והנשימה הקצרה ליד שולחן השתיה. כן. כן. השבתי ולעצמי סימנתי להזמין את המשתתפים לרי-מאץ' באויר הקל של נובמבר ( בראש התנגן לו השיר " אייל בי באק אין נובמבר .אייל בי באק אין נובמבר ..')

הלכתי להיפרד ממנחם . ככ הרבה אהבה תמיכה חיבה וידידות קיבל האיש העניו והמוכשר הזה .פניו זרחו. רגע כזה של חיים אני מאחל לכל מי שאני אוהב…הטלפון צלצל. " אני כאן על הכביש של הספורטק.איפה אתה? "
אני בא . עניתי. סיימתי . כבר בא .
" יופי . כי אין לנו הרבה זמן .אתה והאופס שלך "
הופס
" אמרתי לך. הילדות והבעל חוזרים מוקדם מהים ועוד לא הכנתי כלום לשבת…"

לפוסט הזה יש 20 תגובות

  1. "זיו פרש את החולצות המודפסות "הופס" על השולחן ונראה ככ נרגש מן המעמד שגם אם הייתי מגיש לו שטרות של מונופול הוא היה נותן לי את החולצה שהזמנתי…" – בוא'נה יא נקניק, אתה חי בסרט. כל אגורה נשקלה ומדדה, כל מבט בעיניים נרשם ונקלט, כל עווית ותזוזה, מחאה או תלונה.
    'נרגש'? שמח ובתפריד.

  2. תודה אריאל
    איתי דיברת על ארכיאולוגיה והיה אפשר להמשיך לדבר איתך על 1000 נושאים נוספים
    תודה למנחם ולכל הצוות שאירגן את המפגש

  3. אריאל היה כיף להכיר …
    ….עם ארגנטינה הצלחנו …..עכשיו נשארה המשימה הקשה של איטליה …לדאבל חלומי
    אם זה יקרה תמיד אזכור אותך ….

  4. יופי אריאל. היה כיף לפגוש אותך. פחות כיף לא לקבל רשות לעלות על מטוס אל-על בגלל שלפי החוקים שלהם עלי להיות בבידוד עד יום רביעי, ואז אטוס ב-15 ב-00:30

כתיבת תגובה

סגירת תפריט