כמו להיות בעל של הרמון נשים ועליך להחליט מה לעשות הערב.

1.עידן, יהי זכרך ברון

אתחיל עם הדבר העצוב ביותר: ישנה לי אחיינית מתוקה. אחת מארבע אחייניות ואחיין, כולם ילדיה של אחותי מרנינה ז"ל שנהרגה לפני כמה שנים בתאונה מחרידה כשמכונית הנוסעת במהירות מופרזת סטתה מהכביש בסיבוב נהלל ודרסה אותה כשהיא צועדת עם חברה את צעדת הבוקר שלה. המכונית העיפה אותה איזה 15 מטרים והיא כנראה ניפטרה על המקום.

דלית ושרון הן תאומות זהות, הצעירות ביותר מבין ילדיה של מרנינה ומאיר ז"ל. צעירות מקסימות. בעלה של דלית היה עידן. צעיר גבוה ששיחק כדורסל, ובנו טל – 2.00 מ' גובה – שיחק והצטיין בנוער של הפועל גבת. אתמול דלית נכנסה למטבח וראתה את בעלה עידן יושב ליד שולחן האוכל וראשו מונח על השולחן ללא תנועה.

עידן לא נשם. הוא היה ללא רוח חיים.

צעיר בן 57 בכושר גופני מצוין במשרה בעלת אחריות גבהה ודרשנית ביותר בהיי טק. ידעתי גם שהוא סובל מלחץ דם גבוה, אך כמובן תחת קונטרול בימים טרופים אלה. איזו מכה איומה שבאה כך ללא כל אזהרה לצעיר במיטב שנות חייו.

יהי זכרו הברוך.

2. ידעתי שהיא ישראלית וחלק מסיפור המסע לישראל קשור אליה

הטיסה לישראל הייתה טיסת ג'ט-בלו 'השוכרת' את אל-על להטיס את כל נוסעיה המגיעים מכל מקום בארה"ב לטוס לישראל מניוארק, ניו ג'רסי, ה-HUB של ג'ט בלו. האישה, נראתה לי כבת 60-65, ביקשה קוקה קולה 'ללא קרח', ומיד ידעתי שהיא ישראלית. כמובן גם מהמבטא אך במיוחד בגלל ששתייה ללא קרח – כדי לא להתקרר חס וחלילה – היא המצאה ישראלית 'כדי לא להתקרר'.

שאלתי אותה אם היא ישראלית והיא תקעה בי מבט די קר, כנראה מנסה להחליט את אני מנסה להתחיל אתה, ואז ענתה 'כן' כזה מהיר וסובבה מבטה. עוד נחזור אליה.

3. כיסא גלגלים

לקח לי המון זמן להסכים להזמין כיסא גלגלים. עבורי לכל הטיסה. כיסא גלגלים שהוא אינו תוצאת פציעה או מחלה הוא הודאה שזו תחילת הסוף. לשבת על כיסא גלגלים כשאחד מסיע אותך, והידע שכולם מסתכלים עליך לראות מה זכותך לכיסא – פציעה, מחלה, או זקנה – היא סצנה שקיוויתי לא לחוות לעולם. אבל לפני כ-5 שבועות עברתי ניתוח גב די מסובך וארוך, ונאסר עלי לשאת משא העולה על 10 פאונדס (כ-5 ק"ג) לפחות 8 שבועות אחרי הניתוח. ה-CARRY-ON שלי שקל כ-28 ק"ג – עם כל הספרים שהבאתי כפרסים לכמה מזוכי האתגרים של האתר. אבל ללא מספר 84 משנת הלידה שלי לא הייתי חולם על כסא גלגלים, ניתוח או לא ניתוח.

הגיע הזמן לקצר. עד ניוארק לא הייתה בעיה: בכל קטע חיכה (או חיכתה) לי עובד החברה שהוביל אותי למחוז חפצי, דלת-לדלת. בניוארק קרתה בעיה: העובד הביא אותי עד לראש התור לכניסה לרכבת פנימית של שדה התעופה העוברת מטרמינל אחד לשני. הוא אמר שתפקידו היה להוביל אותי עד הכניסה לרכבת אבל הוא 'לא אמור לעלות על הרכבת' אתי. הוא הסביר לי שליד הרכבת ישנה מעלית, ואחריה – כמה צעדים – המדרגות נעות, ואז הכניסה לאזור אל-על היא 'JUST A FEW FEET AWAY'. אז בא המשפט המוחץ: 'בכל מקרה כשתרד מהרכבת יחכה לך כיסא גלגלים עם אדם שיעזור לך עד אל-על'.

ירדתי בתחנה האמורה, וברציף??? שממה…… (מלבד האנשים היורדים מהרכבת). הזמן לטיסה קרב. נשארו 45 דקות. אני מחפש AGENT כמו שבמערב הפרוע חיפשו פעם זהב. כשראיתי שאין סיכוי נזכרתי שנאמר לי שזו לא בעיה. "מעלית ואז ESCALATOR למטה (מדרגות נעות) ו-EL-AL IS JUST AROUND THE CORNER", והחלטתי שאני יוצא לדרך.

מעלית? נו פרובלם.

ESCALATOR 4

מדרגות נעות…החזקתי את ה-CARRY ON בידי השמאלית ובימנית החזקתי את הסרט הנע יחד עם המדרגות.

במדרגה ה-4 או ה-5 לפתע איבדתי שיווי משקל.

ניסיתי למנוע את הנפילה אבל ידעתי שעלי לשמור על המזוודה או שהיא תתרסק במדרגות הנעות. ומה עם כל המתנות שהבאתי? ומה עם התרופות ל-12 יום? ומה עם ומה עם ומה עם???

נפלתי. אני בירידה עם המדרגות הנעות. נזכרתי בשיעור שלמדתי בטירונות ב-1955: "שיהיה מה שיהיה, לדאוג שהראש לא ייפגע!". ביד שמאל החזקתי במזוודה שלא תתרסק ובימיני הגנתי על ראשי כשאני דוחף את עצמי מהמדרגות הנעות.

התגלגלתי איזה 5-6 מדרגות עד שהצלחתי לייצב את המזוודה על מדרגה יורדת והצלחתי להרים את עצמי למצב מאונך.

בסיום הירידה/נפילה אני מסתכל על עצמי: זרועי הימנית זבה דם בזרם של ממש ( זוהי בעייה של זקנים שכשיש פגיעה בעור הדם זורם בכמויות מוגזמות בגלל דקות העור). ברכי הימנית מדממת. כל הדם מצידי הימני שהגן שראשי לא ייפגע, בעוד צידי השמאלי שהגן על המזוודה יצא די בשלום מלבד דם משתי אצבעות.

למטה איזה 20 איש מסתכלים עלי ומיד מציעים עזרה.

"NO THANKS. I"M OK. I"LL JUST GO TO THE JOHN" (JOHN = סלנג לשרותים)

נכנסתי מיד לשרותים והשתמשתי בגליל ניר טואלט שלם כדי ללחוץ על מקורות הדימום עד שהדם נעצר. זה לקח אולי 10 דקות. עוד 15 דקות מתחילה העלייה למטום.

5. חובש צה"ל

נזכרתי שעוד בבית חשבתי על מקרה שאצטרך BAND-AIDS ('פלסטרים'). שכחתי היכן איכסנתי אותם אבל מצאתי אחרי ערבוביה של כל מזוודת ה-CARRY-ON. שטפתי את ידי ורגלי, ניגבתי אותם, שמתי מיד 6-7 'פלסטרים', שכיסו את כל הסריטות שנראו גרוע בהרבה ממה שהיו, ואצתי ככל שיכולתי לאל-על.

ב-SECURITY של אל-על עומדים שני צעירים. אחד, מ.ג, אומר לי, "הגעת מאוחר", והראיתי לו את הזרוע. ספרתי במהירות את הקורות אתי והוא אמר: "הייתי חובש בצה"ל. תן לי לתת מבט בפצעים".

הוא מיד שטף את האזור, מרח מין יוד ששרף (וכשרפואה 'שורפת' אתה יודע שהיא ממלאת את תפקידה) והחל לחבוש לי את כל בזרוע, מהכתף עד כף היד, וכל הרגל מהברך עד העקב בתחבושת עבה. התלוננתי שיחשבו שזה עתה חזרתי קרבן ממלחמת ווייטנאם והוא הגיב "או זה או רופא שדה התעופה".

ידעתי שאם רופא שדה התעופה מגיע אני לא טס הביתה בשלושת הימים הבאים. בקשתי – "שום רופא". הוא אמר לי לחכות רגע, ובינתיים בדקו לי דרכון, כל השאלות הרגילות, וקבלתי תג ירוק שהכל בסדר. עכשיו מגיע קצין בטחון שנקרא להגיע, ואמרתי לו שוב ושוב שהכל בסדר. אין לי כל כאב. הוא ענה: "תן לי את הדרכון וכריטס העלייה למטוס. חכה כאן ואל תזוזז".

עברו אולי 15-20 דקות. אני עדיין שם. שני אנשי אל-על סיימו את תפקידם, סגרו את העמדה ואמרו לי שלום. ברמקולים מזהירים שעומדים לסגור את דלת המטוס ויש 5 דקות זמן. אני מתחכך עם עצמי אם לעזוב את המקום שקצין הבטחון ציווה עלי לחכות ולהגיע לאולם הכניסה למטוס, אבל ללא דרכון וכרטיס עלייה למטוס?

I DON'T THINK SO!

פתאום קצין הבטחון מופיע עם כסא גלגלים. כמובן שהוא ניבהל מטענתי שנפלתי בגלל שלא חיכה לי כסא גלגלים בירידה מרכבת שדה התעופה. הוא לא מדבר הרבה רק – ממש בריצה קלה – מוביל את כסא הגלגלים ממש עד דלת הכניסה למטוס. הוא נותן לי את הדרכון וכרטיס העלייה למטוס חתום ואומר לי 'בהצלחה'.

אני בשורה 43 D. שורות של אנשים ראו פצוע חבוש מכמעט כף רגל עד ראש הולך עם CARRY-ON BAG ואני רואה אותם מתלחשים.

ברגע שהגעתי למושבי ב-43D ראיתי ששלושת הכסאות בשורה ריקים. ניסיתי להרים את המזוודה למזווה המזוודות ומיד הגיעו 5 צעירים ישראלים לעזור לי. אני מיד ממהר לשרותים במטום עם איזה חמישה-ששה פלסטרים, גליל פלסטרים, וריבועי תחבושת שחובש צה"ל נתן לי – בכיסי. אני מוריד את התחבושות וזורק אותם לאשפת השרותים. שוטף את ידי ורגלי וחובש את הפצעים. הנה התוצאה של זרוע ימין:

6. הטיסה ארצה:

דקותיים אחרי שאנחנו באוויר אני מרים את זרועות המושבים, שם שלוש כריות אחת על גבי השנייה, מתכרבל בשמיכה שלכל נוסע ידש(לי כמובן היו 3), וכעבור 5 דקות אני בעולם החלומות. אני מתעורר לארוחת בוקר במטוס, ואז נשארו עוד שעתיים לנחיתה. מתוך 40 וכמה הטיסות שלי לישראל מאז שהגעתי הנה ב-1961, הייתה זו הטיסה הקצרה והנעימה מכולן.

7. הישראלית שפגשתי בטיסה מאטלנטה לניוארק, ואני

אני מחכה ומחכה למזוודה ירוקה שלא מגיעה בפס הנע הזורק מזוודה אחרי מזוודה. כעבור 20-25 דקות הפס הנע מפסיד לנוע. כל מזוודות הטיסה רוקנו ושלי איננה.

אני מגיע למשרד אל-על עליו כתוב "PROPERTY IRREGULARITY REPORTS". המשרד לנוסעים שמזוודותיהם לא הגיעו. את מי אני רואה שם? קלעתם בול: את הישראלית בטיסה 2060 של JET-BLUE מאטלנטה לניוארק. הבנו שכנראה המזוודות שלנו נישלחו בטעות לניו יורק להיכן שהוא. היא זורקת בפני שאני "אידיוט שאני לא מגיש תביעה משפטית על מיליון דולארים על שהיו צריכים להביא אותי בבטחון פיזי ונפשי מאטלנטה עד בן גוריון". היא מציעה, "זה עוד לא מאוחר", ואז, – "מה? אין לך מערבולת נפשית מכל מה שקרה? אני הייתי אוכלת אותם חיים!!!"

עכשיו היא מה זה נחמדה אלי. יש לי רושם שהיא מצפה שאבקש ממנה את מס' הטלפון שלה, אבל היא יכולה לחכות. לי יש סטנדרד מסויים בנושא.

אגב, הפייל רפרנס שלי בקשר למזוודה שהיא כבר ב-31 שעות באחור (שמתחיל להיות בעייתי יותר ויותר) הוא TLVLY678UHY675T34.

עכשיו יום שלישי 00:57. אני בביתה של בתי בהוד השרון.

אם המזוודה לא מגיעה היום עלי ללכת לקניות.

8. סלולרי חדש. 052-654-6603

נתחיל עם תחתונים. למזלי הבאתי 3 אקסטרה ב-CARRY-ON BAG. הספקתי לעשות כאן ביומיים האלה מיליון ואחד דברים, כולל קניית סלולרי חדש לזקנים בחנות שמצאתי בקניון מרגלית כאן בהוד השרון ממש מול הספורטק והקאונטרי קלוב: ALL MOBILE. מריצים אותה שני ישראלים מזוקנים, אחלה צעירים בשם שוהם ונאור. אני מציע לכם הצעה שלא תשכחו לי אותה לטובה: בכל עניין של טלפון סלולרי מהג'אנק שאני קניתי (NOKIA) עד I-PHONE 16: קודם תבדקו איתם! (פעם כתבתי משהו מסוג זה מאולימפיאדה ברצלונה כשליח 'ידיעות אחרונות' על מסעדה ישראלית במחנה יהודה, ונוני מוזס כמעט קיבל התקף לב כשקרא זאת. הפקידה שלו סיפרה לי שנים אחרי שהחררה שהוא אכל ממני כנראה קיצרה לו את החיים ה-DOUBLE FIGURE.

עכשיו יום שלישי, 01:07. המזוודה עדיין לא הגיעה.

9. מפגש הופס!!!

להתראות בעוד שלושה ימים במפגש, ב-9/7 בספורטק של פארק הירקון, לא רחוק מהצטלבות רוקח ואבן גבירול. אולי 200-300 מטריפ מזרחה.