הקליפרס התקשו בסיבוב הראשון מול דאלאס ולוקה, שהצליח לגרור את הקבוצה מקליפורניה עד למשחק 7 וגרם להם להתמודד עם הפחדים שלהם בסדרה הראשונה בפלייאוף. בסיבוב השני יוטה הייתה אמנם חבולה ובלי מייק קונלי ועם דונובן מיטצ'ל שמשחק על רגל אחת אבל הקליפרס הצליחו לסיים את העבודה בלי קוואי שעדיין לא חזר למגרשים ועל הדרך הצליחו לגרום לשלוש פעמים שחקן ההגנה של העונה להיראות כמו מטען עודף בחלק האהוב עליו במגרש ועכשיו בגמר המערב הם עושים קולות של קאמבק נגד הסאנס כשפול ג'ורג' גורם לכולנו לשכוח מה היה הכינוי האהוב עלינו (שלי תמיד יהיה layoff P). לכל הסדרות האלה יש משהו במשותף, הקליפרס הפסידו את שני המשחקים הראשונים, נראו כאילו הם מגוששים באפילה, לא בטוחים מי שבעת השחקנים הטובים ביותר שלהם ולא בוטחים באף אחד חוץ מג'ורג' וקוואי ואז במשחק 3 טיירון לו שלף את האס מהשרוול, שני משחקים הוא נתן ליריבה להרגיש בנוח, נתן למיטצ'ל ודונצ'יץ' לנצל את זובאצ' בסוויצ' ואז הציא את מרקוס מוריס למשחק ל-33 דקות כסנטר וגרם להגנות לאבד עשתונות.
במשחקי הפלייאוף שהקליפרס הפסידו העונה, זובאצ' היה שותף ל-23.4 דקות ובמשחקים שבהם שהקליפרס ניצחו שיחק רק 12.7 דקות, אבל הנתון שממחיש יותר מהכל את החשיבות של מוריס להרכב הוא שבשמונת הניצחונות של הקליפרס העונה הוא קולע 57.1% משלוש לעומת 30.6% בהפסדים שלה. הקליפרס לא הפסידו משחק בו מרקוס מוריס קולע מעל 50% לשלוש!
אז מה הקליפרס עושים אחרת שמרקוס מוריס על המגרש וקולע שלשות?
במשפט אחד, הם מתמסרים לזהות שלהם מבחינה הגנתית והתקפית.
ונתחיל בחצי המגרש שלהם, כשהקבוצה מכרה את העתיד שלה לסאם פרסטי ואוקלהומה בשביל פול ג'ורג' היא עשתה את זה כי היא ידעה שזה ינחית אצלה את קוואי לנארד והחיבור של שני שחקני הכנף המיוחדים הללו גרם לכל אוהד כדורסל רק לדמיין איך הגנה שמורכבת מפאטריק בברלי, פול ג'ורג' וקוואי לנארד יכול להיראות. בברלי הגיע אחרי פלייאוף בו נראה לרגע כאילו הוא גורם לקווין דוראנט להזיע, קוואי עצר את יאניס על 20 נק' למשך 4 ניצחונות רצופים בדרך לזכייה באליפות ה-NBA ופול ג'ורג' הגיע במקום השלישי בהצבעות ל-MVP על היכולת שלו בשני צידי המגרש.
האופי ההגנתי של הקליפרס מסתכם במילה אחת, switching. המטרה בחילוף בפיק אנד רול הוא לייצר לחץ תמידי על מוביל הכדור שב-NBA מודל 2021 יהיה הדמות המאיימת ביותר בהתקפה מבלי להצטרך לעבור מעל/מתחת לסקרין ולהיות חשוף לזריקה או חדירה של השחקן שמבצע את הסקרין. ככה הצליחו הקליפרס לעצור, עד כמה שהם יכלו, את ההתקפות של דאלאס ושל יוטה אשר משתמשות בפיק אנד רול כמנוע של ההתקפה. בהרכב פותח שכולל את בברלי, ג'ורג', קוואי, באטום ומרקוס מוריס הקליפרס מציגים חמישייה שלא מאבדת מהירות בסוויץ' נגד גארד זריז וכאשר היא נתקלה בסנטרים כמו גובר ופורזינגיס שלא יכולים לנצל מיס מאצ' בפוסט אפ, היא יכלה להעלים אותם לגמרי מההתקפה, כמעט להתעלם מהם ולהעביר את מירב המאמצים לבלימת מיטצ'ל ולוקה. בדקות שזובאצ' היה על המגרש ראינו את לוקה, מיטשל ואפילו קמרון פיין בסדרה הנוכחית פעם אחר פעם צדים אותו בחילוף וחולפים על פניו בדרך לטבעת.
בחלק ההתקפי הנוסחה של הקליפרס ברורה. עם מוריס על המגרש ובלעדיו מדובר בשתי קבוצות שונות. אחת יודעת מה היא רוצה לעשות ומה האופי שלה והשנייה לא. כשמוריס קולע מחוץ לקשת הסנטר של היריבה חייב לשמור אותו עד לשלוש ולפנות את הצבע לכניסות של טרנס מן, ג'ורג' וקוואי. רודי גובר, שחקן ההגנה של העונה הנוכחית, נראה כמו משקל עודף כשהוא ניסה להישאר עם מרקוס מוריס בפינה ואז להתאושש ולהספיק להגיע לטבעת ולבלום את החדירה, אין לו את הזריזות לשמור על כל כך הרבה מקומות בו זמנית. במשחקים בהם הקליפרס ניצחו בפליייאוף הם סיימו בטבעת ב-68% הצלחה לעומת 58% בהפסדים, נתון שאפשר לשייך למיקום של הסנטר של הקבוצה היריבה על המגרש, וכשהוא מנסה להשאיר את מוריס פנוי ולהתמקד בצבע זה חשבון פשוט. כל עוד מוריס קולע הקליפרס מנצחים.
אני לא רואה את הקליפרס מצליחים להתגבר על הסאנס במתכונת הנוכחית. דיאנדרה אייטון פתח את הסדרה בהמשך ישיר לפלייאוף עד עכשיו, שלט בצבע, כולל משחק שיא של 19 נק', 22 ריבאונדים ו-4 בלוקים והכריח את טיירון לו לשחק את זובאצ' עד שהאחרון נפצע. השאלה הגדולה היא איך הקליפרס יכלו להיראות עם קוואי לנארד וסרג' איבקה, להכניס את הדקות של איבקה להרכב במקום הדקות שזובאצ' וקאזינס נותנים להם היה משאיר את הקליפרס עם סמול בול התקפי והגנה על הטבעת מבלי לאבד הרבה מהזריזות בהגנה, אבל ב-NBA לא מתעסקים ב'מה אם', רק מה שקורה מולנו.
בסוף אני מאמין שהקליפרס מצאו בטיירון לו את הפקטור הנעלם שהיה חסר להם בשנה שעברה. דוק ריברס בסדרה מול דנבר לא ניסה לשנות את הטקטיקות והרוטציות בעוד טיירון לו מנסה הרכב חדש בכל משחק עד שהוא מוצא את ההרכב שפוגע ולא מפחד לתת את הבמה לשחקנים המשלימים בסגל כמו טרנס מאן ורג'י ג'קסון שמחזירים לו בגדול. אם סטיב באלמר מצליח לשמור על הסגל הנוכחי, קוואי ורג'י ג'קסון מסיימים חוזה וסרג' איבקה שחתום לעוד שנה חוזר בכושר, אני מאמין שטיירון לו הוא מה שהיה חסר לסגל כדי ללכת עד הסוף.
אם אהבתם את מה שכתבתי (וגם אם לא), אתם מוזמנים לחפש אותי בפודקסט החדש שלי Pick&Goal בספוטיפיי ובאפל פודקסט, בו נדבר על ה-NBA ובנוסף על כדורגל אירופאי. מוזמנים לחפש אותנו גם בטוויטר Pick_N_Goal@.
רועי ויינברג
30 יונ 2021 18:10:51טור פנטסטי, כתוב לנו עוד. מסכים עם הניתוח, אבל גם עם זה שהסדרה כנראה תגמר הערב
שחר אלוני
30 יונ 2021 18:24:17תודה עומר, הפרויקט בקליפרס מאד מעניין, אפילו לא בטוח שקוואי נשאר עוד שנה, הכל יכול לקרות שם. לו בהחלט שידרוג על ריברס
עמיחי קטן
30 יונ 2021 19:08:10תודה עומר. ניתוח מאוד יפה שכדאי להוסיף לו גם את הכשירות החלקית של מוריס
Warrior
30 יונ 2021 19:27:40הכינוי האהוב עלי הוא wayoff p.
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
30 יונ 2021 19:31:03תודה רבה עומר, ניתוח מצוין, תמשיך לכתוב לנו.
פיק אנד גול
30 יונ 2021 20:35:14שמח שאהבתם! הפרק החדש שלנו יצא לאוויר לכל מי שרוצה לשמוע
Yinon Yavor
30 יונ 2021 22:20:02תודה. מעניין מאוד.
מסכים שטיירון לו קצת משכיח את מה שידענו על מאמני nba מקובעים, ומנסה כל הזמן דברים עד שמשהו תופס.
פיני
30 יונ 2021 22:55:17טור נהדר! תודה
ירון, החלום
1 יול 2021 03:53:55בס"ד
תודה רבה, מרתק.
ואולי קוואי יחליט לחזור לשחק, למרות שלא נראה לי.