* נכתב כ-5 דק' לפני סיום הזמן החוקי

יום אחד היה לשועל (הארדן) משעמם.
קרא לנחש (דוראנט) ולחמור (יאניס) ואמר: בואו נעשה תחרות טיפוס על העץ.
מי שמגיע ראשון לצמרת מנצח.
החמור, כמו חמור, ישר הסכים.
הנחש והשועל חיככו ידיהם בהנאה.
השועל כבר שם אלפייה על הנחש הכישרוני בטיפוס וכבר התחיל במוחו לספור את הכסף.

התחרות החלה.
הנחש טיפס בזריזות מענף לענף והתקדם במהירות ובטבעיות למעלה, מנצל את כשרונו הטבעי וגופו הדק והגמיש.
החמור ניסה וניסה לטפס, והחליק שוב ושוב.
השועל נהנה וצחק, וגם הסמור, שעמד מחוץ לקווים פצוע נהנה מאוד מהמחזה ועודד את הנחש.
גם הוא שם הימור בטוח, וסגר הכל מראש עם השועל והנחש.
אבל לפתע החמור, שניחן בכוח רצון אדיר ומעט שכל, דפק נגיחה לגזע מרוב תסכול.
העץ כולו הזדעזע והנחש, שכבר היה בחצי הדרך, כמעט נפל.
"היי!" צעק השועל, "לא חוקי!"
"לא אמרנו שאסור", אמר החמור, ודפק נגיחה נוספת.
הנחש כמעט איבד אחיזה, אבל שמר על עצמו בזמן והמשיך לטפס בזריזות ובכישרון.
החמור לקח כמה צעדים אחורה ודפק נגיחה נוספת.
העץ החל לנטות שמאלה, והשורשים מעט נחשפו.

ואז החל קרב נגד השעון.
הנחש מנסה להגיע לצמרת, כבר נותרו לו מטרים בודדים, והחמור רץ ודופק נגיחות לעץ מלמטה.
הנחש כבר כמעט הגיע.
עוד שני ענפים והוא שם.
השועל והסמור ספקו ידיהם בהנאה וכבר חישבו את הרווחים מההימור המוצלח נגד החמור הדביל.
אבל אז החמור שיחרר זעקת קרב, דפק ספרינט ופשוט נכנס בעץ בנגיחה בכל הכוח.

נשמע קול פיצוח.
העץ החל ליפול מטה.
הנחש כבר כמעט נגע בצמרת, אבל רק כמעט.
העץ קרס בקול גדול, כמעט נופל על הסמור ועל השועל, זורק את הנחש הרחק מהצמרת.
החמור הגיע בריצה והחל ללחך בהנאה מהצמרת השרועה על הקרקע.

וכל היער געש ורגש, ומאותו היום נקרא המין המסוים הזה של העצים "פיקוס", לזכר הקריאה האלמותית של הנחש, כשהבין שהפסיד את התחרות:
"פי כוסעמק, החמור הדביל הזה ניצח את כישרון הטיפוס שלי בכוח הרצון בלבד!"