ההיסטוריה – חלק א' / דור בלוך

יום אחד, מי יודע, אולי אני אכתוב מזה ספר.

שני דברים שאני מאוד אוהב הם היסטוריה וספורט, ואחת ממסגרות הספורט שההיסטוריה שלהם היא מהמרתקות ביותר, כזאת שבאמת מלמדת משהו על ההתפתחות של הענף ובמידה רבה גם על העתיד שלו היא ליגת ה-NBA.

ארגון הכדורסל הלאומי הוא הדגם האחרון באבולוציה של ענף הכדורסל בארה"ב. ליגות קמו, התפרקו והתאחדו. קבוצות קמו ונעלמו, שינו עיר, לוגו ושם. החוקים השתנו, הליגה התרחבה, והתרחבה עוד קצת, כדי להביא אותנו למקום שבו נמצא הכדורסל המקצועני היום.

ריבוי השינויים בקבוצות בליגה, והקשר ההדוק בין השינויים האלה לבין ההתפתחות של הליגה בכללותה הופכים את המעקב אחר 30 קבוצות הליגה, מהקמתן ועד המקום שבו הן נמצאות היום לדרך מרתקת ללמוד על ההיסטוריה של ה-NBA.

הערה: לא יוזכרו כאן קבוצות שהיו חלק חשוב מההיסטוריה של הכדורסל המקצועני בצפון אמריקה כמו הקנטאקי קולונלס והספיריטס של סנט לואיס, אבל כן תוזכר קבוצה אחת שקשה לדבר על ההיסטוריה של הכדורסל בכלל בלעדיה. כמו כן הרעיון הוא לא לסקור את כל ההיסטוריה של הקבוצות המדוברות מה שכמובן אינו אפשרי בהיקף של מאמר (או בכלל), אלא לתת מבט ממעוף הציפור להתפתחות הליגה במרוצת השנים דרך הקבוצות השונות ש הרכיבו אותה. כמו כן אנו נתייחס לשנת ההצטרפות לליגה כשנת ההצטרפות ל-NBA, או לאחת הליגות שהתמזגו או התאחדו עמה לאורך השנים.

אז הנה לפניכם ממש על קצה המזלג – 31 קבוצות, 31 סיפורים.

הראשונות:

בשנות ה-40 שוחקו משחקי כדורסל במספר ליגות בצפון אמריקה, ומאחר ובוצעו איחודים ביניהן קשה לקבוע בצורה חד משמעית מה הוא למעשה המקור לליגת ה-NBA, אבל אנחנו נאמץ את הנראטיב של הליגה עצמה.

לפי הנראטיב הזה, איגוד הכדורסל של אמריקה (ה-BAA) שהוקמה בשנת 1946 ע"י בעלי מגרשי ההוקי הגדולים מארה"ב וקנדה היא היא המקור לליגת ה-NBA. באוגוסט 1949, לאחר שלוש עונות של כדורסל פעיל בלעה ה-BAA את ליגת ה-NBL וכך נוצרה ה-NBA.

הליגה החדשה כללה 17 קבוצות, שהתאחדו בתהליך שארך עד עונת 1953-54 לכדי שמונה קבוצות. מבנה זה נותר פחות או יותר יציב עד תחילת שנות ה-60.

בוסטון סלטיקס:

שנת הצטרפות לליגה: 1946

מאזן: 3067-2084 (17 אליפויות ו-50 הופעות בפלייאוף)

סיפור המעשה:

הסלטיקס היו אחת משש הקבוצות שהקימו את ה-BAA, ואחת מהקבוצות היחידות בליגה כולה ששמרה על שמה ומיקומה מאז ועד היום. לאחר מספר שנים חלשות, הסלטיקס הפכו לכוח ממשי בליגה עם מינויו של רד אורבך למאמן ובחירתו של ביל ראסל בדראפט. משנות ה-50 ועד שנות ה-80, הצליחו הסלטיקס לבנות קבוצה מנצחת אחת אחר השנייה תוך כדי מאבקים מרים עם הניקס במזרח והלייקרס מהמערב והקרבות בין בירד למג'יק בשנות ה-80 הפכו לקלאסיקת NBA  של ממש.

פרישתו של בירד סימלה את הדעיכה של הסלטיקס שנעלמו ממפת הצמרת של הליגה החל מתחילת שנות ה-90 וביתר שאת מאמצע העשור. מאמצע שנות ה-2000 חזרו הסלטיקס להיות כוח בליגה הודות לטריו אלן-גארנט-פירס שאף הוביל את הקבוצה לאליפות ב-2008 וגמר נוסף ב-2010.

גולדן סטייט ווריורס:

שנת הצטרפות לליגה: 1946

מאזן: 2352-2794 (3 אליפויות, 28 הופעות פלייאוף)

סיפור המעשה:

קבוצת ההקמה השנייה מבין שלוש הקיימות, הקבוצה הוקמה בפילדלפיה תחת השם פילדלפיה ווריורס על שם קבוצה מקצוענית מעידן מוקדם יותר שפעלה בעיר. קבוצה זכתה באליפות הראשונה של הליגה, והוסיפה אליפות נוספת ב-1956 עם פול אריזין. ב-1959 הצטרף לקבוצה וילט צ'מברלין אך לא הצליח לזכות במסגרתה באף אליפות עד שעבר בטרייד לפילדלפיה במה שבוודאי היה אחד מהטריידים הגרועים בכל הזמנים.

בשנת 1962 עברה הקבוצה לסן פרנסיסקו בעקבות שינוי בעלות. בחירת דראפט מפורסמת של הקבוצה הייתה ריק ברי המפורסם אך בעייתי שישב בצד עונה שלמה בגלל סכסוך עם ההנהלה. במרוצת השנים יותר ויותר מהמשחקים של הקבוצה שיחקו באוקלנד עד שהקבוצה עברה לשם באופן קבוע ושינתה את שמה לגולדן סטייט בשנת 1971, שם בו היא מחזיקה עד היום. האליפות האחרונה של הקבוצה הייתה בשנת 1975, עם בארי לאחר ניצחון שנחשב להפתעה גדולה בגמר על הוושינגטון. מאז הצליח הפרנצ'ייז לבנות שתי קבוצות מוצלחות נוספות, האחת היא ה-run tmc המפורסם של דון נלסון וכמובן הקבוצה הנוכחית של מארק ג'קסון, אבל ב-40 השנים האחרונות הקבוצה לא הצליחה אפילו להאפיל לגמר מערב. אולי השנה.

ניו יורק ניקס:

שנת הקמה: 1946

מאזן: 2561-2586 (2 אליפויות, 41 הופעות בפלייאוף)

סיפור המעשה:

שמה של הקבוצה נלקח משם העט של וושינגטון אירבינג שכתב את הספר ההיסטוריה של ניו יורק. הניקס יכולים להתגאות בהיותם קבוצת הכדורסל הראשונה שהחתימה שחקן שחור על חוזה מקצועני, וגם בכך שהשתתפה במשחק הכדורסל הראשון בהיסטוריה של הליגה. למרות חלקה המשמעותי בהיסטוריה של הליגה בראשיתה, ושלוש זכיות באליפות האזור בשנות ה-50 וה-60, הניקס זכו באליפויות הראשונות שלהם רק בשנים 1970 ו-1973 שהפכו להיות גם האחרונות עד כה, תחת הדרכתו של רד הולצמן שהוביל סגל נהדר שכלל את פרייז'ר, פיל ג'קסון, דייב דבושר וכמובן וויליס ריד שבאחד המשחקים המפורסמים בהיסטוריה עלה למשחק השביעי בגמר נגד הלייקרס  פצוע, לא קלע אף נקודה אך נסח בחבריו השראה שהובילה לניצחון 113-99 ולאליפות ראשונה בהיסטוריה של הפרנצ'ייז.

מאז הניקס לא זכו באליפות נוספת והגיעו עוד פעמיים לגמר, בפעם הראשונה ב-94 עם הקבוצה של יואינג שהפסידה ב-7 משחקים לרוקטס, וב-1999, עונת השביתה המקוצרת כשיואינג היה פצוע, ועם הקבוצה המרגשת (לטעמי) של יוסטון, ספריוול, קמבי ולארי ג'ונסון שהובסה מול הספרס בגמר.

דטרויט פיסטונס:

שנת הקמה: 1948

מאזן: 2482-2558 (3 אליפויות, 40 הופעות פלייאוף)

סיפור המעשה:

הפיסטונס הוקמו בשנת 1941 בשם הקליט פורט ויין זולנר פיסטונס, בפורט ויין אינדיאנה ע"י הבעלים פרד זולנר ואחותו, אשר היו גם הבעלים של מפעל לייצור בוכנות ומכאן שמה של הקבוצה ששיחקה בליגת ה-NBL  בהצלחה רבה (אליפויות בשנים 1944 ו-1945). הקבוצה עברה ל-BAA ב-1948, וב-1949 האיחוד בין ה-BAA ל-NBL נרקם סביב שולחן האוכל של משפחת זולנר, או כך מספרת האגדה.

הפיסטונס, שכבר נקראו פורט ויין פיסטונס בשלב זה הואשמו במכירת משחקים בשנות ה-50, לרבות משחק הגמר בו הפסידה הקבוצה לסירקיוז במשחק שביעי ב-1955. ב-1957 העביר זלנר את הקבוצה לדטרויט כדי להינות משוק גדול יותר, ולאור ההסתמכות של כלכלת העיר על שוק המכוניות, היה אך טבעי שהקבוצה תשמור על שמה – הדטרויט פיסטונס.

שנות ה-60 וה-70 לא היו נדיבות כלפי הקבוצה, עד שבשנת 1981 נבחר בדראפט "הזיקית" איזייה תומאס, אליו הצטרפו ביל למבייר וויני ג'ונסון בטריידים ובהמשך גם דניס רודמן. ה"בחורים הרעים" של אותן שנים נאלצו להיאבק בסלטיקס ובהוקס במזרח, ולסבול מספר הפסדים שוברי לב, עד שהצליחו להעפיל אל הגמר ולזכות בשתי אליפויות רצופות בסוף שנות ה-80. היו אלה השיקאגו בולס ומייקל ג'ורדן שבעטו את הבחורים הרעים, ושלחו את דטרויט לעשור של חידלון עד שבאמצע שנות ה-2000 הקבוצה חזרה למאבקי האליפות ואף זכתה באחת ב-2004 עם לארי בראון כמאמן, ואחת החמישיות המאוזנות בהיסטוריה שכללה את בן וראשיד וואלאס, טיישון פרינס, צ'ונסי בילאפס וריפ המילטון.

הפרנצ'ייז הספיק להוכיח שוב את מעמדו כ"בחורים הרעים" של הליגה עם הקטטה הגדולה בהיסטוריה של הליגה במשחק המפורסם מול הפייסרס ב-2004.

לוס אנג'לס לייקרס:

שנת הקמה: 1948

מאזן: 3125-1916 (16 אליפויות ו-59 הופעות בפלייאוף)

סיפור המעשה:

בן ברגר ומוריס צ'לפן, בני מיניסוטה רכשו את הדטרויט ג'מס מליגת ה-NBL  המתפרקת, העבירו אותה למיניאפוליס, וקראו לקבוצה "לייקרס" על שם 10,000 האגמים של מדינת מיניסוטה. הלייקרס, כמו הפיסטונס, עברו ל-BAA ולאחר מכן שרדו את האיחוד ל-NBA. עשר השנים הראשונות של הלייקרס בליגה היו מוצלחות ביותר, כאשר בהנהגתו של אחד מגדולי הסנטרים של התקופה, ג'ורג' מיקאן, הלייקרס זכו ב-5 מתוך עשר האליפויות הראשונות של ה-NBA. עם זאת השינויים בחוקה לא היטיבו עם הלייקרס שהתקשו להתמודד עם מגבלת העבירות ושעון ה-24 שהוכנסו לשימוש בשנות ה-50, והקבוצה התדרדרה מקצועית וכלכלית.

ב-1960 החליט הבעלים של הקבוצה להעביר אותה ללוס אנג'לס, בעקבות ההצלחה הכבירה של מעבר הדודג'רס ללוס אנג'לס, וכמו שאומרים, כל השאר היסטוריה. בשנות ה-60  מצאו את עצמם הלייקרס מפסידים פעם אחר פעם לסלטיקס הדומיננטים, וגם לניקס עד שב-1972 זכו סוף סוף לאליפות ראשונה בל.א עם ניצחון על הניקס בגמר. שנות ה-70 היו טובות פחות ולאחר הפסד בגמר ב-73, הלייקרס לא חזרו לגמר עד שנות ה-80, אלה היו השנים הדומיננטיות ביותר של הלייקרס שהגיעו ל-9 משחקי גמר ב-10 שנים וזכו ב-6.

פרישתו של מג'יק ג'ונסון הובילה לשנים חלשות עד שהלייקרס הצליחו לאחד את קובי בריאנט ושאקיל אוניל תחת הדרכתו של פיל ג'קסון בתחילת שנות ה-2000 מה שהוביל ל-3 אליפויות רצופות וכמה מהגמרים החד צדדיים בהיסטוריה. הלייקרס הצליחו לייצר קבוצה מנצחת נוספת עת חיברו סנטר דומיננטי אחר, פאו גאסול, לבריאנט לשלושה גמרים ושתי אליפויות רצופות בסוף העשור הראשון של שנות ה-2000.

ולא נסיים בלי מילה על כך שבלי קשר להישגיה של הלייקרס, הקבוצה תמיד ידעה לבחור היטב בדראפט ולנצל את המשיכה של העיר לוס אנג'לס והקבוצה כדי לייצר סגנון משחק אטרקטיבי ולהביא את טובי השחקנים בכל דור החל מג'רי ווסט דרך אלג'ין ביילור, צ'מברלין, גייל גודריג', ג'יימס וורטי, מג'יק, קרים, שאק וקובי.

סקרמנטו קינגס

שנת הקמה: 1948

מאזן: 2346-2695 (1 אליפויות ו-29 הופעות בפלייאוף)

סיפור המעשה:

הקינגס על גלגוליהם השונים הם אחת מקבוצות הכדורסל הותיקות בצפון אמריקה, אבל אנחנו נתחיל את סיפור המעשה עת הקבוצה, תחת השם רוצ'סטר רויאלס מניו יורק, הצטרפה לBAA ב-1948 יחד עם הפיסטונס, הלייקרס והג'טס, ושנה מאוחר יותר הצטרפה ל-NBA. מי שחושב שהדם הרע בין הקינגס ללייקרס מתחיל ברוברט הורי יכול ללכת אחורה לשנות ה-50, עת המיניאפוליס לייקרס והרוצ'סטר רויאלס נאבקו מאבקים קורעי לב על המקום בגמר ה-NBA. הקבוצה הצליחה לזכות באליפות אחת בלבד ב-1951, עם ניצחון על הניקס בגמר.

בשנת 1957 עברו הרויאלס לסינסנאטי. קצרה היריעה לתאר את הטרגדיות שעברה הקבוצה הזאת, רק נספר על הכוכב הגדול שלה – מאוריס סטוקס, שנפצע בראשו במשחק הראשון עונת 58, פציעה שהוחמרה כתוצאה מלחץ אוויר בטיסה חזרה לרוצ'סטר, ולא חזר לשחק שוב כדורסל. גם עשר עונות של אוסקר רוברטסון בקבוצה לא הובילו לאליפות, והשחקן עבר למילווקי שם זכה באליפות ראשונה באותה עונה. בשנת 1972 עברה הקבוצה לקנזס ושינתה את שמה לקינגס כדי להימנע מבלבול עם קבוצת הבייסבול של העיר שנשאה את השם רויאלס ובשלב מסוים נקראה בשם המגוחך קנזס סיטי-אומאהה קינגס.

בשנת 1985 עברה הקבוצה למשכנה הנוכחי בסקרמנטו, רק כדי להמשיך לסבול מחוסר מזל, כישלונות מחפירים, והפסדים מתסכלים, אפילו בתקופת ריק אדלמן בה שיחקה הקבוצה את הכדורסל המהנה בליגה. הדבר הכי חיובי שאפשר להגיד על הפרנצ'ייז הזה הוא שהוא עדיין קיים, וזה לא עניין של מה בכך אחרי מה שהוא עבר ב-65 השנים האחרונות.

אטלנטה הוקס:

שנת הקמה: 1949

מאזן: 2460-2518 (1 אליפויות ו-41 הופעות בפלייאוף)

סיפור המעשה:

עוד קבוצה שחוותה הרבה שינויים ומעט אליפויות. השורשים של הקבוצה הולכים אחורה עד הבאפלו ביזונס של 1946, אבל הקבוצה הצטרפה ל-NBA  ב-1949 תחת השם הטריי סיטי בלאקהוקס בעקבות המעבר שלה לאילנוי. 1951 הקבוצה עברה למילווקי וגם שינתה את שמה להוקס. הקבוצה החזיקה במילווקי 4 שנים, עד שעברה שוב, הפעם לסיינט לואיס שם הם זכו באליפות הראשונה שלהם, מה שלא מנע מהפרנצ'ייז לעבור שוב, ב-1968, הפעם באופן סופי, לאטלנטה.

ריצה של 54 שנים ללא תואר הופכת אותם לקבוצה הפעילה עם הרצף השני באורכו ללא תואר (אחרי, ניחשתם נכון, הקינגס). התקופה הטובה ביותר של הקבוצה מאז תקופת בוב פטי והאליפות של 58, הייתה בשנות ה-80 עם דומינק וולקינס, אבל ההוקס פשוט לא יכלו לסלטיקס והפיסטונס החזקות יותר בשנים תחרותיות בצורה בלתי רגילה במזרח. מאז הפכו ההוקס לסמל לקבוצה תקועה בבינוניות, בלי בחירות דראפט גבוהות מספיק ובלי הישגים גדולים בפלייאוף.

פילדלפיה 76'ס:

שנת הקמה: 1949

מאזן: 2645-2331 (3 אליפויות ו-47 הופעות בפלייאוף)

סיפור המעשה:

עוד קבוצה שנולדה בניו יורק, והצטרפה ל-NBA  ב-1949 מה-NBL המתמזגת, תחת השם הסירקיוז נשיונאלס. הקבוצה הייתה מהטובות בליגה החדשה, הגיעה לגמר ב-50 ו-54 וזכתה באליפות ב-55 עם שחקנים כמו דולף שייס וג'ורג' קינג.

המעבר של הקבוצה לפילדלפיה (עת הקבוצה שינתה את שמה ל-76'ס) היה צומת סמלי בהיסטוריה של ה-NBA, זאת הייתה העונה האחרונה שקבוצת NBA שיחקה בעיר בגודל בינוני (סירקיוז), והיא החליפה את הווריורס שעברו שנה קודם לכן לסן פרנציסקו.

עד שנות האלפיים, ולמעט העשור האבוד של 67-76 (אירוני בהתחשב בשם הקבוצה) היו ה-76'ס לרוב חברים קבועים במועדון הצמרת של הליגה עם שחקנים כמו ווילט צ'מברלין, האל גריר (מוסר המסירה המפורסמת שנחטפה ע"י האבליצ'ק ומוכרת מהפרסומות של ה-NBA – האבליצ'ק חטף את הכדור, האבליצ'ק חוטף את הכדור!), ג'וליוס ארווינג, מוזס מלון וצ'ארלס בארקלי, אך הצליחה לזכות בשתי אליפויות בלבד (ב-67 ו-83).

הקבוצה הזכורה האחרונה של פילדלפיה הייתה כמובן הקבוצה של אלן אייברסון, שהגיעה עד גמר ה-NBA  ואפילו לקחה משחק מהלייקרס הגדולה, בקבוצה שבה השחקן השני הטוב ביותר היה אריק סנואו. מאז לא חזרו ה-76'ס לאיים ברצינות על התואר.

לפוסט הזה יש 26 תגובות

  1. מנחם לס

    15 ינו 2014 18:32:50

    וואו! איזו הפתעה!
    לא היה לי מושג שאתה עומד לעשות מבצע כזה חשוב ונדיר!
    חשוב מאד לאוהדים שלא יודעים כל כך על ההסטוריה המרתקת של הליגה, כשהמשחק המרתק והמעניין ביותר היה יניאפוליס לעעקרס נגד הארלם גלוב טרוטרס!
    תודה על ההשקעה הגדולה הזאת. קראתי בצמא!

  3. אריק

    15 ינו 2014 18:38:15

    אחלה מאמר! מתרגש להגיד שאני חלק מההיסטוריה – הייתי במשחק עם הקטטה הגדולה ביותר! אני חושב שלעולם לא שמחתי יותר לשבת בשורה הרחוקה ביותר באיצטדיון.

  6. doriso

    15 ינו 2014 20:12:35

    אחלה מאמר, רק תיקון קטן:
    לקשור את הקטטה באבורן לאופי "הילדים הרעים" זה עוול עצום.
    שחקני אינדי בראשות רון (בחיים לא אקרא לו שלום עולמי) ארטסט היו הרעים בכל קנה מידה אפשרי, הדבר היחיד שהוכח שם זה שארטסט, ג'וניל וסטיבן ג'קסון הם פסיכים.
    הפיסטונס כונו "באד בויז" בגלל צורת המשחק שכללה אופי הגנתי קשוח, לא בגלל מכות עם קהל.
    אה כן, ופיל ג'קסון לא באמת שווה איזכור כשחקן.

    1. המשגיח

      15 ינו 2014 22:01:54

      מי שהתחיל הכל היה בן וואלאס.
      ארטסט שנשכב על שולחן המזכירות קיבל כוס בירה לראש מהיציע,
      ומשם הכל הידרדר.
      זה גם היה הסוף של אינדיאנה המעולה של אותה תקופה.

      לגבי הכינוי "באד בויז" אתה כמובן צודק.

  8. ינון יבור

    15 ינו 2014 20:27:22

    מאמר אדיר! תודה.
    שני תיקונים קטנים: אני חושב שריד קלע 4 נקודות (נדמה לי הראשונות במשחק) במשחק 7 ההוא מול הלייקרס.
    בשנות השמונים הלייקרס זכו ב-5 ולא ב-6 אליפויות.

  10. נתן

    15 ינו 2014 21:19:45

    מאמר חשוב ומעניין על ההיסטוריה של הקבוצות שמקבילה להיסטוריה שח ארה"ב בכלל. כל הכבוד!
    רק לגבי דטרויט פיסטונס של איזייאה, השחקן הדומיננטי ביותר מלבדו היה כמובן ג'ו דומארס האגדי, וגם מארק אגוויר, ריק מהורן, אדוארדס והשחקנים שציינת.

  14. אלי לס

    15 ינו 2014 22:18:38

    טור מעניין ומחכים

    יש אמנם תיקונים קטנים פה ושם כמו שהגיבו קודמי אבל בסך הכל טור מתומצת וכתוב היטב,

    מחכה להמשך

  15. אפלטון

    15 ינו 2014 22:28:38

    מצויין, כל הכבוד על ההשקעה. כיף לקרוא על העבר של הליגה. מתישהו התחלתי לכתוב פוסט על האיחוד בין הABA ל-NBA שהיה אופרת סבון אחת גדולה עם תביעות משפטיות, הסכמים הזויים וקרנבל אחד גדול שהפך את ה-NBA לליגה הרבה יותר כיפית ומעניינת אבל איכשהו הכול נמחק ונעלם לי. אולי בהשראתך יהיה לי כוח לאסוף את השברים ולכתוב על זה

  16. מנחם לס

    15 ינו 2014 22:54:16

    כיף לקרוא מאמרים כאלה באתר. אני יכול אפילו ללכת יותר מוקדם, על מה שהיה בשיקגו, בהתערבות אל קפון והמאפיה. כתבתי פעם מאמר של שני עמודים על כך בידיעות אחרונות. כשאגיע ארצה אקפוץ למכון יהודית או שולמית ששומר עתונים ישנים ואולי אמצא אותו.

  19. Berch

    16 ינו 2014 09:11:36

    וואו, חזק. אני גם חולה היסטוריה.

    "לא היטיבו עם הלייקרס שהתקשו להתמודד עם מגבלת העבירות"… הרגת אותי עם זה. מי קבע שמותר רק 6 עבירות ? מי ??? איך אפשר לשחק ככה….

    תודה על ההשקעה

  20. דובי

    16 ינו 2014 15:06:51

    מעריץ את ההשקעה והמחויבות לקוראים.
    מרגישים בכל מילה את ההערכה לקוראים והרצון ליצור עבור כולנו משהו טוב..

כתיבת תגובה

סגירת תפריט