כתבת אורח: (Hit them, LeBron(2 / מתן גילור (MG)

מתן גילור/Hit them, LeBron(2)

נתחיל בהיכרות קצרה: שמי מתן גילור. אתם בטח מכירים אותי בשם "MG" בו אני נוהג להגיב באתר מדי פעם. מבחינת ספורט, אני קודם כל ויותר מהכל אוהד של מכבי חיפה כדורגל. מנוי ופוקד גם את מרבית משחקי החוץ של הקבוצה.

בנוסף יש לי בלוג, בו אני כותב בעיקר על ספורט (אבל ממש לא רק). בנוסף, יש לי 2 כותבים קבועים מלבדי.

כנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינה הימנית עליונה של הבלוג וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.

כמו כן, אני כותב באתר kick.co.il.

המאמר להלן נכתב במקור להדיוט. למותר לציין שעכברי NBA שכמותכם ודאי ימצאו בו דברים טריוואלים – לא נורא. אני בטוח שתתגברו על זה.

לפני שניגש לעסק, אני רוצה להודות למנחם שפנה אלי ואפשר לי להציג את מרכולתי באתר מכובד זה.

טוב, די לחפור – יאללה מתחילים.

*

הפוסט הזה הוא פוסט המשך לפוסט Hit them, LeBron ובהחלט תתכן חזרה על מספר נקודות שהועלו בפוסט הקודם.

***

פרק א' – "ההחלטה":

לקוראים אשר משום מה לא יודעים על מה מדובר, נתחיל ברקע בקצרה – בקיץ 2010, הודיע לברון ריימון ג'יימס שהוא "מתכוון לקחת את הכישרון שלי לסאות' ביץ ולהצטרף למיאמי היט." מעבר לביקורת על עצם ההחלטה עצמה (תכף מגיעים לזה, קצת סבלנות), נשמעה ביקורת נוקבת לגבי הדרך בה נמסרה ההודעה. ההודעה הועברה בשידור חי לאומה האמריקאית, תוך כדי מופע שחצנות של קינג ג'יימס, בו הוא מכריז קבל עם ועדה על מספר האליפויות הרב בו הטריו, הכולל גם את דווין וויד וכריס בוש, עתיד לזכות בשנים הקרובות.

אז בואו קודם נסגור את עניין "הדרך" – כן, מדובר על מופע שחצנות לא ראוי, וכן, היה עדיף אילו היה נמנע. אבל, לשנוא אדם ולנטור לו במשך שנים רק בכלל מסיבת עיתונאים מיותרת בגיל 25.5? מוגזם מאד. מצטער, אבל אני לא קונה זאת. מי שמתרץ את שנאתו לג'יימס בגלל אותה מסיבת עיתונאים משקר לעצמו במצח נחושה, כיוון שלא נוח לו להתמודד עם האמת שזה פשוט עלה תאנה לסיבות האמתיות.

לא זו גם זו, בספר משלי, פרק כ"ח, פסוק י"ג נכתב: "מְכַסֶּה פְשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם" ג'יימס מקפיד על שני חלקי המשפט. מאז הוא התמתן מאד בהתבטאויות שלו (נכון, מדי פעם הוא מצהיר שהיה יכול לקלוע 60 נקודות במשחק מסוים, אבל זה כעין וכאפס לעומת טקסטים כמו נאום הזכייה באליפות השניה), וכן הוא התנצל לא פעם ולא פעמיים על הדרך שבה נעשתה "ההחלטה" ועל הדברים שנאמרו. בהתאם לזאת, הגיע הזמן לשים את המשקעים בצד ולסלוח לו על מעידה חד פעמית. חוץ מזה שהוא הפסיק עם טקס הטלק השחצני וגם זה שווה משהו.

לעניות דעתי, הביקורת בנוגע למהלך נודפת חוסר אובייקטיביות. להלן מספר נקודות שיסבירו מדוע לדעתי הביקורת אינה עניינית ומדוע אני דוחה אותה מכל וכל:

  1. אותם אנשים שביקרו את ג'יימס ועדיין עושים זאת, יותר מ-3 שנים אחרי, תומכים מתחת לכל טור רענן בספורטאים שהמעשים שעשו או לפחות השמועות לגביהם קשים וגרועים בהרבה. אני אפילו לא מדבר על דברים שהם פשעים פליליים לכל דבר ועניין, אלא על שחקנים עבורם קללות גזעניות ו/או עבירות החורגות מגבולותיו הסבירים של המשחק הן דבר של מה בכך. השוואה בין התנהגות אותם ספורטאים, אשר אינם מקדשים כלל את רוח הספורט, לבין לברון ג'יימס מעמידות את האחרון באור מאד חיובי. ברם, כאשר עושים הפסקה של מספר ימים בין פרסום דעה שלילית עליו ובין פרסום דעה חיובית עליהם, ניתן לעצב דעת קהל אשר אינה נעשית בשום שכל.
  2. חלק מהביקורת הינה על כך שהגדולים באמת (מייקל ג'פרי ג'ורדן, ארווין "מג'יק" ג'ונסון ג'וניור ולארי ג'ו בירד, למשל) לא עברו קבוצות, אלא נשארו בקבוצה שבחרה אותם בדראפט משך כל הקריירה ואף-על-פי קשיים כאלה ואחרים לא עזבו אותה, אפילו שלחלקם (ע"ע מייקל ג'ורדן) לקח שנים ארוכות בכדי לגרום לממונים לגייס צוות מסייע ראוי, בכדי לזכות באליפות. התייחסותי לטענות:

א.      מותר לשחקן לעזוב קבוצה ולעבור לקבוצה אחרת בכדי לזכות בתארים. אין בכך טעם לפגם או "לוזריות" (בשיוך המושג הזה בהקשר של ג'יימס ניגע בהמשך). מישהו העלה על דעתו לבוא בטענות לכריסטיאנו רונאלדו על כך שעזב את ספורטינג ליסבון ועבר למנצ'סטר יונייטד? טוב, אז תגידו שלא מדובר על אותה הליגה. בסדר. אבל מה עם פרנק לאמפרד (בהחלט כוכב בצ'לסי ולא עוד שחקן משלים) שעזב את ווסטהאם יונייטד (דרך סוונסי) ועבר לצ'לסי? האם אי פעם נשמעה עליו ביקורת כזו? ברור שלא. ולמה? כי אין שום סיכוי לקבל צוות מסייע לאליפות בווסטהאם יונייטד. בואו ואגלה לכם סוד – גם בקליבלנד קאבלירס! וזה בדיוק ההבדל. בעוד גדולי כל הזמנים שנזכרו לעיל קיבלו צוותים מסייעים בדמות שחקני היכל התהילה ועוד סגלים מהטובים בליגה, לג'יימס לא היה שום סיכוי. רק כדי להבין כמה רחוק הוא לקח את חבורת חוטבי העצים ושואבי המים של קליבלנד, מספיק להסתכל על ההישגים פרה ופוסט עידן ג'יימס, לעומת הימים בהם שיחק בקבוצה. בעונה שלפני הגעתו, השיגה הקבוצה מאזן של 17-65 (21% הצלחה). במהלך השנים בהן שיחק בקבוצה מאזנה בליגה הרגילה היה 349-261 (57% הצלחה). עונתו הראשונה בליגה (בן 18 להזכירכם) היתה היחידה בה קליבלנד סיימו במאזן שלילי וגם הוא היה שיפור של 18 ניצחונות לעונה שחלפה. במהלך כהונתו בקבוצה, הגיע הקבוצה פעמיים לחצי גמר המזרח, פעם אחת לגמר המזרח ופעם אחת לגמר הליגה. כמו כן, השיגה הקבוצה בעונת 2008/2009 את המאזן הטוב בליגה (66-16) והטוב בתולדותיה. ומה קרה כאשר ג'יימס עזב? מאזן עלוב של 19-63 (23% הצלחה). לא זו בלבד שמדובר על 42 ניצחונות פחות מהעונה לפני, אלא באותה העונה נרשם רצף ההפסדים הגבוה בתולדות המועדון. כן, עד כדי כך היתה טראומטית העזיבה שלו.
חברות וחברים, הנתונים מדברים בעד עצמם – בקליבלנד פשוט לא היו שחקנים מספיק טובים לקחת אליפות ולא משנה מי היה משחק איתם.
רק בכדי לסבר את העין ובלי לפתוח דיון על גדולת זה לעומת זה, כאשר מייקל ג'ורדן עזב את שיקגו בולס, השוורים ירדו ממאזן של 57-25 למאזן של 55-27. כן-כן, כולה 2 ניצחונות הבדל ומקום שני במזרח. רבותי, זה צוות מסייע לאליפות (וזה עוד לפני שנזכיר שסקוטי פיפן נבחר ל-MVP של משחק האולסטאר באותה העונה).
אז אני מכיר את כל הספקולציות שבסופו של דבר או אם הוא היה מספיק טוב או אם היה מספיק אסרטיבי השחקנים הנכונים היו מגיעים, אבל זו ספקולציה בלבד. אמנם אין הכרח שמה שהיה הוא שיהיה, אבל בכל זאת העבר מראה שטבעת בקליבלנד לברון היה רואה רק בסלים.

ב.      בהמשך לסעיף א' לעיל, מה יותר יתרום למורשת של לברון ג'יימס: 2 (או יותר) אליפויות ו"נטישת" קליבלנד או אפס אליפויות והישארות במדי הפרשים? אפילו אם היה איכשהו מצליח לזכות בקליבלנד באליפות אחת, אין סיכוי שהיו זוכרים אותו כאחד מגדולי כל הזמנים. הלוא כאשר מייקל ג'ורדן נשאל לגבי ההשוואה בין קובי בראיינט ללברון ג'יימס הוא אמר שבשבילו 5 זה יותר מ-1 (כאשר הוא מתייחס למספר אליפויות בהם זכו השניים). רבותי, זה מה שההיסטוריה זוכרת – בעיקר תארים. אז נכון, זה שלביל ראסל יש 11 אליפויות לא אומר שהוא בהכרח יותר גדול ממייקל ג'ורדן, לו יש 6 "בלבד", אבל יש לתארים, בעיקר קבוצתיים וגם קצת אישיים, משקל רב, בעיקר ככל שהזיכרון לגבי האיכות פוחת ועוברים להסתמך על מספרים בלבד.

ג.        ואל תגרמו לי להתחיל לדבר בכלל על נאמנות. נו באמת, שחקנים שמשחקים מגיל 9 בקבוצות ברחבי העולם עוזבים לקבוצות גדולות יותר, גם באותה הליגה. קבוצות גדולות יותר אמרתי? ליריבה העירונית והשנואה המיתולוגית! למה שלבחור שהונחת במקום כלשהו, מבלי שאף אחד שאל אותו לדעתו, מבלי שגדל שם והרחק ממשפחתו, תהיה מחויבות כלשהי לקבוצה מעבר לחוזה? אל תתבלבלו. מרבית שחקני ה-NBA שנשארים בקבוצותיהם עושים זאת כי זה מה שטוב להם ולא כי הם חוששים שמא יראו בהם בוגדים.

ד.      לברון הצהיר לא פעם שהסיבה העיקרית לחבירה של הטריו במיאמי היתה תגובה לטריו של בוסטון. כלומר, זרעי הפורענות היו בכלל בחבירת הכוכבים בבוסטון והטריו של מיאמי רק הגיב. צריך לומר את האמת, יש הבדל בין המקרים. אין דין שחקנים בגילאי 25,26,28 במיאמי כדין שחקנים בגילאי 29,31,32 בבוסטון. כמו כן, אין דין מקומות 8,23,24 בבוסטון במדד היעילות ערב המעבר לקבוצה ובין מקומות 1,2,4 במיאמי. אבל אין זה משנה את העובדה שלטריו של מיאמי היה ברור שכדי להביס את הסלטיקס יש להם 2 אפשרויות: לחכות שנה-שנתיים או לאחד כוחות. גם אני הייתי בוחר בווילון מספר 2.

ה.      יכול להיות שהרגשתי מטעה אותי, אולם לפיה האנטגוניזם הגדול ביותר כלפי לברון ג'יימס מגיע מאוהדי לוס אנג'לס לייקרס (אני מודה שאינני מכיר אוהד של קליבנלד קאבלירס). לאוהדי האגמים פשוט קשה לקבל שלברון ג'יימס "גונב את ההצגה" לשחקן הנערץ עליהם ומקבע את מעמדו גבוה יותר בהיסטוריה עוד לפני גיל 30. אז נכון, סיכומים עושים בסוף הקריירה, אבל בואו ניגש למספרים: (רק נזכיר שבין השניים מבדילות שש וחצי שנים)
נתחיל מהדבר הכי חשוב – אליפויות: פה אין ספק שלבראיינט יש יותר. עם זאת, חשוב לזכור שבשלוש הראשונות הוא גילם תפקיד של שחקן משנה לצד השחקן הכי טוב בעולם או לפחות הכי דומיננטי בליגה באותם השנים, שאקיל "הדיזל" אוניל. רק בשתי האליפויות האחרונות זכה בראיינט בתואר ה-MVP של סדרת הגמר והן רשומות על שמו, בדיוק אותו מספר כמו לברון ג'יימס.
MVP של העונה הסדירה – קובי זכה בתואר פעם אחת, בעוד לברון עושה זאת 4 פעמים.
סטטיסטיקה אישית – בואו נציג את הטבלה הבאה לגבי ממוצע הקריירה של השניים עד לסיום עונת 2012/2013:

קריטריון

קובי בראיינט (1)

לברון ג'יימס (2)

נקודות

25.5

27.6

כדורים חוזרים

5.3

7.3

אסיסטים

4.8

6.9

חסימות

0.5

0.8

חטיפות

1.5

1.7

אחוזים מקו העונשין

83.8%

74.7%

אחוזים מהשלוש

33.6%

33.7%

אחוזים מהשדה

45.4%

49%

דקות

36.6

39.7

(1)     בפלייאוף, כמות הדקות של בראיינט עולה, אך למעט שיפור קל של 0.1 נקודות למשחק, שאר הקריטריונים נפגעים.

(2)     בפלייאוף, כמות הדקות של ג'יימס עולה ואיתה עולם גם הנקודות, החסימות והכדורים החוזרים, זאת כמעט ללא פגיעה בשאר הקריטריונים.

(3)     הטבלה מוטה לטובת בראיינט משתי סיבות: אמנם ג'יימס משחק יותר דקות בממוצע, אך זה נתון מטעה, כיוון שבעונות השיא בראיינט שיחק ממוצע דקות גבוה יותר מג'יימס; עבור שניהם, העונות הגרועות ביותר היו בתחילת הקריירה. הואיל וג'יימס שיחק פחות עונות, השפעתן על הממוצעים שלו גדולה יותר.

(4)     כאשר מסתכלים על המספרים בטבלה לעיל, באמת קשה מאד להכריע. אמנם ג'יימס עדיף בנקודות, כדורים חוזרים, אסיסטים, חסימות, חטיפות, אחוזים מהשלוש ואחוזים מהשדה, אבל לבראיינט אחוזים טובים יותר מהקו…

יודגש כי ההשוואה הזו אינה באה להראות שג'יימס שחקן טוב או גדול מבראיינט, אלא להסביר מדוע אוהדי הלייקרס שונאים את השחקן, שבהיבט היסטורי עלול להעפיל על מי שמוצג על-ידם כיורשו של מייקל ג'ורדן.

עכשיו, איך כל זה קשור לעניינינו ולעניין "ההחלטה"? הקשר הוא שאוהדי הלייקרס, שטוענים שג'יימס לעולם לא יהיה גדול כמו בראיינט, בשל מעבר הקבוצה, שוכחים ששלושה מתוך חמשת ואולי אף מתוך ארבעת הסנטרים הגדולים בכל הזמנים, אלה ששמם נחקק באותיות של קידוש לבנה בספר דברי הימים של לוס אנג'לס לייקרס, עברו אליה מקבוצות אחרות. אם אוהדי הלייקרס זוקפים לחובתו של ג'יימס את עניין מעבר הקבוצה, חזקה שהם צריכים לזקוף זאת גם לחובת ווילט צ'מברליין, קארים עבדול ג'אבר (שאמנם זכו באליפות בודדת לפני כן בקבוצה אחרת, אך כדי להגדיל את מאזנם עברו לעיר המלאכים) ושאקיל אוניל. מעניין מאד שמעולם לא יצא לי לשמוע אוהד לייקרס מפחית מגדולתם של השלושה, בשל מעברם ללוס אנג'לס. וזה עוד לפני שאנחנו מדברים על מה שקרה בקיץ 2012. אם עד אז היו שלישיות כוכבים מושמצות, אזי שהלייקרס העלו זו לדרגת אמנות ויצרו הרכב של לא פחות מ-4 סופרסטארס. האם שמעתם ביקורת על כך מאוהדיה? חס ושלום. שמעתם רק דיבורים על אליפות, שהתחלפו בתקוות לכניסה לפלייאוף לקראת קו הסיום של העונה. מישהו אמר צביעות?

ו.        בואו נשים בצד את הפן הספורטיבי ונדבר על הפן האנושי. בסופו של דבר, כולנו רוצים להיות מאושרים. כולנו רוצים ליהנות מהחיים. מעבר לעיר שוקקת חיים עם מזג אוויר ידידותי יותר הוא לגיטימי. מעבר לשחק עם חברים הוא סופר לגיטימי. אני יכול לספר שבאופן אישי אני ותרתי על תנאי שכר ונלוות טובים יותר כדי לעבוד במקום בו אני יותר נהנה מהעבודה, מהקולגות ומהמיקום. לא שצריך לדאוג לחשבון הבנק של לברון ג'יימס, אבל הוא אפילו ויתר על לא מעט כסף לשם המעבר.

***

פרק ב' – Winner or Loser

לא פעם נשמעים קולות בדבר היותו של לברון ג'יימס לוזר. בואו נשים לרגע בצד את הסתירה בין זה לבין 2 אליפויות NBA ברצף, כאשר בשתיהן הוא המצטיין של העונה הסדירה ושל סדרת הגמר, וננסה להבין איך בכלל מגדירים מיהו ווינר ומיהו לוזר (למרות שלדעתי, כל הדיון לגבי מי הוא ווינר ומי הוא לוזר מטופש, נחרץ מדי וסובייקטיבי לחלוטין)?

גיל שלי הגדיר ווינר כמי שעושה הכול על-מנת לנצח. אחד שכל הזמן מחפש להשתפר לטובתו האישית ולטובת הקבוצה. ראשית, מהכרותיי עם גיל, הרשו לי להניח שהוא התכוון לכל דבר במסגרת הגבולות הספורטיביים ולא למשל לשימוש בחומרים אסורים או התנקשות בחיי הכוכב של היריבה.

אם מסתכלים על הקריטריון הזה, אזי שלברון הוא "האבא של הווינרים". שחקן שלא מפסיק לנסות ולהשתפר. לשפר את החוזקות ולחזק את החולשות. מכל פגרה הוא חוזר עם שיפור ניכר באספקט מסיום של המשחק. אם בהתחלה אמרו עליו שהוא יודע רק לחדור לסל, אז הוא שיפר את הקליעה מבחוץ. לאחר מכן דיברו על משחק הפנים שלו, אז הוא הלך לסדנא במחנה האימונים של האקים עבדול אולאג'אן וניהל את המשחק של מיאמי מהפוסט. אבל זה כמובן לא הספיק לכל המלעיזים, אז השנה הוא החל גם לבצע זריקת פיידאווי ברמה הכי גבוה שיש.

אבל כל זה דיבורים בעלמא. בואו פשוט נסתכל על המספרים (עד וכולל עונת 2012/2013) – להלן אחוזי הקליעה מהשדה שלו במהלך השנים: 41.7, 47.2, 48.0, 47.6, 48.4, 48.9, 50.3, 51, 53.1, 56.5. שיפור עקבי, למעט ירידה מינורית בעונה אחת. רוצים עוד נתון לראות כמה הוא עובד? קחו – בעונה שעברה הוא עבר את רף 40% מעבר לקשת השלוש. רק להזכיר שאנחנו מדברים על בחור קטן ממדים ששוקל כ-113 ק"ג. ורק להזכיר שלא מדובר על קלעי שעומד מעבר לקשת ומחכה להוצאת כדור או לכזה שחוסמים כדי לפנותו מדאון-טאון. במקרה שלו, חלק ניכר מהשלשות היה לאחר כדרור ועם יד על הפנים.

רבותי, ווינר זה ממש לא אחד שייקח על עצמו בכוח גם כשכלום לא הולך רק כדי להגיד שהוא לא ויתר (לא מעט מהטענות ללוזריות של לברון היו בשל כך), אלא אחד שיעשה הכול לטובת הניצחון, לרבות למסור לשחקן החם, לחסום בשביל הקלע או לתת למישהו אחר לנהל את ההתקפות, אם זה הדבר הנכון לעשות.

לברון ג'יימס כמעט ואינו מכריח, אלא פועל בהרמוניה עם שאר החברים בקבוצה לטובת הצלחתה, זאת תוך כדי שהוא לא מפסיק לנסות ולהשתפר. אם יש ווינר ב-NBA, זה קודם כל והרבה לפני כולם לברון ג'יימס!

***

פרק ג' – Choker

טענה נוספת לעברו של לברון ג'יימס היא על כך שהוא צ'וקר, כלומר נחנק ברגעי הקלאץ'. מעבר לזה שסטטיסטית זה פשוט לא נכון, מבחינת קליעות מכריעות, כמות זריקות ונקודות ברגעי ההכרעה, ג'יימס סיפק תשובה מכרעת בשתי סדרות הגמר האחרונות.

בסדרת הגמר בעונת 2011/2012, מיד לאחר שמתח שריר, לברון קלע 5 נקודות רצופות על רגל אחת, שלמעשה הכריעו את גורל הסדרה. אבל יש כאלה שזה כמובן לא מספיק להם, ולכן הגיע פלייאוף 2012/2013. זה התחיל עם סל ניצחון על הבאזר בהארכה במשחק הראשון בגמר המזרח, המשיך עם התעלות ברגעים החשובים והגיע לשיא במשחקים 6 ו-7 של סדרת הגמר. ברבעים האחרונים של שני המשחקים הללו, ג'יימס קלע יותר מנקודה לדקה. אני אכתוב זאת שוב, כי זה די מדהים: ברבע האחרון במשחקים 6 ו-7 של סדרת הגמר של ה-NBA הוא קלע יותר מנקודה לדקה!

כמובן שלכך ניתן להוסיף משחקי פלייאוף מכריעים נגד דטרויט פיסטונס במדי קליבלנד או משחק מספר 6 בגמר המזרח בעונת 2011/2012 בבוסטון עם הגב לקיר, בו ג'יימס סיפק משחק סולידי של 45 נקודות, 15 כדורים חוזרים ו-5 אסיסטים.

אבל בואו נחזור לסדרת הגמר של העונה דאשתקד. במשחק מספר 6 נקלעה מיאמי לפיגור דו ספרתי ברבע האחרון. האליפות כבר החלה בתנועה חדה מערבה. או אז, אבד סופג הזיעה שג'יימס נוהג לעטות על ראשו. עם או בלי קשר, מאותו רגע הוא פשוט שלט אבסולוטית בכל מה שקרה על המגרש, התקפית והגנתית, למשך מספר דקות, שהוציאו את מיאמי מהקבר והעלו אותה ליתרון לקראת הסיום. יצוין כי באיזשהו שלב הגוף פשוט בגד בו. לפי עדותו ועדותם של אנשי הקבוצה, ג'יימס הגיע קרוב לכדי אפיסת כוחות. באותם רגעים הוא איבד 2 כדורים קריטיים. כמו כן, הוא זרק שלוש זריקות לשלוש בדקה האחרונה של המשחק וקלע רק אחת (יודגש כי 33% לשחקן בעמדתו, קל וחמר בהתחשב בנסיבות, זה סביר בהחלט). לשמחתו, ריי אלן היה שם לתקן את ההחטאה האחרונה ולכפות הארכה.

בואו נתעכב רגע על העניין ה"שולי" הזה. במאמר מוסגר, יש לומר כי לא היה, אין ולא יהיה ספורטאי שלא טועה גם ברגעי ההכרעה. בספורט קבוצתי, בכל מורשת של כל אחד מגדולי כל הזמנים יש את הרגע ההוא בו חבר לקבוצה ביצע מהלך מכריע שאלמלא הוא מיקומו הכה גבוה בהיסטוריה היה מוטל בספק. זו יכולה להיות שלשת ניצחון במקרה של ג'ורדן או חבר לקבוצה שכובש שער שוויון בדקה ה-94 במשחק חלש של מסי ונותן לו להיות חלק מקבוצה היסטורית של 6 תארים בשנה אחת.

ואז הגיעה ההארכה. לברון הוריד קצת את הרגל מהגז (אפיסת כוחות כבר אמרנו?) אבל לא וויתר לרגע על השתתפות פעילה בניהול המשחק. גם בהארכה היה השחקן הדומיננטי ביותר של קבוצתו התקפית (הגנתית היה זה כריס בוש, בסדרת גגות שלא היתה מביישת את גדולי החוסמים בהיסטוריה של המשחק). ומי קלע את סל הניצחון לטובת מיאמי בהארכה? טוב, מי שראה יודע ומי שלא כבר יכול לנחש…נכון, צדקתם – לברון ג'יימס הצ'וקר.

לאן הגענו? משחק מספר 7. המקום בו הגלים מתחזקים והחזקים מתגלים. לברון ג'יימס עם משחק לפנתאון של 37 נקודות (כולל 5 שלשות ב-50%!) ו-12 כדורים חוזרים, לרבות רבע אחרון מהגדולים שנראו במשחקי 7 וג'אמפ שוט שסתם את הגולל על גורל האליפות.

רוצים לשמוע עוד נתון על סדרת הגמר של הצ'וקר? אז ההוא שלא מופיע ברגעים הגדולים, בורח ונחנק סיים את סדרת הגמר עם 2 טריפל-דאבל (מספר דו ספרתי ב-3 קטגוריות שונות). רק כדי לסבר את העין, לא מדובר על עניין של מה בכך. יותר מ-20 שנים, מאז מג'יק ג'ונסון, איש לא הצליח לשחזר את ההישג הנפלא הזה. לא מייקל ג'ורדן, לא טים דאנקן, לא שאקיל אוניל ולא קובי בראיינט. מי כן? לברון ג'יימס!

ומה קרה כשמר צ'וקר הגיע לגמר האולימפיאדה? לקראת סיומו של משחק צמוד נגד ספרד, 5 נקודות רצופות, בדמות דאנק מפלצתי ושלשה, הכריעו את גורלה של מדליית הזהב.

***

פרק ד' – סגנון

להתחבר לסגנון משחק של שחקן זה משהו מאד סובייקטיבי. אתה יכול להעריך שחקן ולחשוב שהוא טוב מאחרים, אבל להעדיף לראות אותם על פניו. אם ניקח דוגמא מהכדורגל, באופן אישי אני נהניתי יותר לראות את זינדין זידאן מאשר את דייאגו ארמנדו מראדונה, למרות שהקונצנזוס הוא שהשני ממוקם גבוה יותר ברשימת גדולי כל הזמנים.

לא מעט אנשים מוצאים עצמם סולדים מהסגנון ה"כוחני" של לברון, אשר לטענתם מרבה ככל האפשר להסתמך על יתרונותיו הפיזיים, לעומת שאר השחקנים. זאת ועוד, הם טוענים שעם השנים יפגעו יכולותיו הפיזיות והדבר יפגע ביעילות שלו.

להלן התייחסותי לטענות:

  1. מותר כמובן לסלוד מסגנון שמסתמך על יתרונות פיזיים. אבל מי שטוען כך נגד ג'יימס צריך לטעון כך גם נגד שחקנים דוגמת: ווילט צ'מברליין, שאקיל אוניל, בלייק גריפין ואפילו מייקל ג'ורדן בתחילת הקריירה שהיה אתלטי וחזק יותר ממרבית ואולי אף מכל השחקנים בעמדת השוטיג-גארד.
  2. ללברון ג'יימס אין יתרון פיזי על שאר הליגה, אלא יתרון פיזי על שחקנים בעמדה שלו, עמדת הסמול-פורוורד. קיימים לא מעט שחקנים בעמדות הפאוור-פורוורד והסנטר גדולים וחזקים ממנו. כל ניסיון לצייר אותו כמפלצת שאף אחד לא יכול "לתת לו גוף" חוטא לאמת ומנסה לגמד מהכישרון הנדיר הטמון בו.
  3. לא, לברון ג'יימס ממש לא מסתמך רק על נתוניו הפיזיים ואפילו לא בעיקר. הוא בין המוסרים הטובים בליגה ולא רק מעמדת הלאו-פוסט עם שחקן על הגב, אלא גם המהיי-פוסט. בנוסף, מה הקשר בין כתפיים רחבות ויותר מ-40% מהשלוש או פיידאווי? אני לא אומר שהוא לא משתמש במתת האל ובגנטיקה שלו. אני אפילו מעריך אותו יותר על כך שהוא יודע לנצל את יתרונותיו באופן המיטבי, אבל יש לו עוד סל ענק של קונצים שאינם תלויים בכך.
  4. כנזכר לעיל, ג'יימס לא מפסיק להשתפר. כמו חלק ניכר מגדולי כל הזמנים לפניו, גם הוא ידע לשנות את משחקו ולהתאימו ליכולות הפיזיות. ניתן כבר לזהות זאת בכך שהוא פחות מהיר מבעבר אך חזק יותר, ולכן הוא פחות חודר לסל ויותר "חופר" בפנים עם הגב לסל. למי שתולה יהבו בנפילה תלולה של ג'יימס כאשר יעבור את גיל 30 צפויה אכזבה קשה.

לסיכום, סביר בהחלט לא להתחבר לסגנון של לברון ג'יימס, אבל לתרץ את הסלידה ממנו בסגנון כוחני לא מתיישר עם סגנונו של ג'יימס דה פקטו.

***

פרק ה' – סמים

טוב, הגענו לחלק בעייתי…אני לא בא לרגע להגן על ג'יימס. אין לי שמץ של מושג האם הוא משתמש בסטרואידים אנאבוליים (להלן: "סמים"), בדיוק כפי שאין לי מושג לגבי כל ספורטאי אחר בטופ העולמי ובכלל. ובכל זאת, חשוב להגיד כמה דברים לגבי הנקודה הזו:

  1. אין קשר בין סמים ובין אחוזי קליעה מהשלוש וחצי מרחק או ראיית משחק ומנהיגות.
  2. אין שום יסוד סביר להניח שלברון משתמש יותר או פחות ביחס לשחקנים אחרים בליגה.
  3. להזכירכם, הוא נחשב לתופעה פיזית חריגה כבר בחטיבת הביניים ולא נצפה אצלו גידול חריג במסת השריר כמו שנצפה למשל במקרה של בארי בונדס.
  4. מה שהסמים מאפשרים הוא זמן שיקום קצר יותר ואימונים ארוכים יותר, כך שלכל הפחות צריך להעריך את אותם זבי חוטם שמשתמשים בהם על הרצון הכה עז לנצח שהם מוכנים לפגוע בעצמם רק בכדי להישאר עוד חצי שעה בחדר הכושר ולהעלות עוד כמה ק"ג במסת השריר. אפשר להגיד עליהם שהם בוחרים בדרך הקלה ואפשר להגיד שהם פשוט מוכנים לעשות הכול בשביל לנצח.

ואחרי שכל זה נאמר, שלא יהיה שום צל של ספק, שימוש בסמים דוחה אותי מכל וכל. מבחינתי כל ספורטאי שנמצא כי השתמש בחומרים אסורים (ולא, רטלין או טיפול נקודתי באסטמה לא פוסלים מבחינתי ספורטאי) מחוק לעולמי עולמיא. אם ג'יימס יורשע בכזה דבר, ראו מאמר זה כבטל ומבוטל. במקרה כזה אני אהיה הראשון לטעון כנגדו. עד אז הוא בחזקת חף מפשע.

למי שחושב שכל הספורטאים משתמשים בסמים יש 2 אפשרויות:

א.      לקבל את זה ולהגיד שאם כולם עושים זאת אז זה בסדר.

ב.      לא לאמין לשום דבר ולא ליהנות מספורט.

אני מתנגד נחרצות לא' ולא מבין למה להמשיך לצפות אם ב'. בהתאם לזאת, אני בוחר בחזקת החפות או לכל הפחות טומן ראשי בחול.

***

פרק ו' – מקום בהיסטוריה

אתחיל בהסתייגות קלה, השוואות בין שחקנים מיותרות, מייגעות ואין להן באמת שום ערך, לא כל שכן כאשר משווים שחקנים בעמדות שונות ששיחקו בתקופות שונות. איך בכלל ניתן להשוות סנטרים ששלטו בליגה התקפית והגנתית בשנות ה-60' לרכז בגובה 2.06 מטרים שבישל סלים בגאוניות בשנות ה-80'? ובכלל, אין כל טעם לעשות השוואות עבור שחקנים שעוד נמצאים בעיצומה של הקריירה.

ובכל זאת…בודדים האנשים שלא ימקמו את ג'יימס, לכל הפחות, בחמישייה השניה של כל הזמנים בעמדת הסמול-פורוורד, שני רק ללארי בירד, וכן בעשרת שחקני הכדורסל הגדולים ביותר (שזה ממש לא אותו הדבר, כיוון שבעשיריה הראשונה יש 3 ואולי אף 4 או 5 סנטרים).

הנתונים המספריים של ג'יימס ובירד דומים מאד, אך הממוצעים של ג'יימס עולים בכל עונה נוספת, כיוון שהמשקל היחסי של עונותיו הראשונות פוחת, ולכן סביר מאד להניח שבסיום הקריירה המספרים שלו יהיו טובים יותר. לג'יימס יותר תארים אישיים ולבירד תואר קבוצתי אחד יותר. כמו כן, בירד השחקן היחיד אי פעם שהשיג לפחות 20-10-5 ב-3 פרמטרים שונים בממוצע קריירה. יצוין גם כי לבירד היה צוות מסייע מהטובים ביותר שידעה הליגה אם לא הטוב שבהם, בעונות מסוימות.

ולאחר כל זה, אם ג'יימס אכן ישמור על המספרים שהוא מציג בעונות האחרונות ואם הוא יזכה בעוד אליפות או שתיים ובעוד כמה תארים אישיים, יהיה קשה מאד לטעון נגד מקומו בחמישייה הראשונה, כשחקן בעמדה מספר 3 הטוב ביותר שידעה הליגה מאז ומעולם.

***

אז לברון ג'יימס היקר, בפעם הבאה כששוב תהיה אם הגב לקיר, כששוב תהיה בפיגור דו ספרתי במשחק הדחה בגמר ה-NBA, כששוב כמעט כולם ירצו בכישלונך וישחיזו את הסכינים ויקראו לך לוזר וצ'וקר, או אז…

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 97 תגובות

  1. מנחם לס

    16 ינו 2014 06:54:49

    קשה מאד להשוות בין לארי בירד ללברון. שניהם 'ידועים' כסמול פורוורדים, אבל לארי היה סמול-פורוורד/פאוור פורוורד, ולברון הוא סמול פורוורד/שוטינג גארד. לברון משחק חלקי משחק רבים למעשה כפוינט גארד, ולארי היה מין "פוינט-פורוורד". לכן ללארי ישנם 2.5 ריב' יותר מאשר ללברון בקריירה.
    מאחר וראיתי המון את שניהם, לארי בד"כ נראה לי יותר שולט במשחק מאשר לברון.
    לברון חייב אליפות שלישית העונה כדי להשוותו בכלל ללארי.
    תודה על הפוסט!

  3. מנחם לס

    16 ינו 2014 07:10:46

    דדי, כדאי שגם MG יכיר ויידע מי אתה.
    הבנאדם כותב מאמר שבוודאי לקח לו שעות על גבי שעות של עבודה, וזאה כל מה שאתה מסוגל להגיב???
    אני כבר מכיר אותך וזה לא מפליא אותי. עכשיו גם כותב בלוג וטוויטר בכיר ילמד להכירך.

  4. מתן גילור

    16 ינו 2014 07:26:47

    מנחם, זה בסדר גמור. אני קורא את דדי הרבה ותופס ממנו אחד ממביני ה-NBA הגדולים בארץ, קל וחמר שזה קשור ללייקרס, אני דואג לאמת כל ידיעה בתגובות שלו.
    חוץ מזה, שהסרטון ממש מצחיק והפלופים של ג'יימס באמת לא לעניין, למרות שניתן להגיד את אותו הדבר על "יד האלוהים", הנגיחה של זידאן במרקו מטרצי, הפרצופים של רונאלדו או הטראש-טוק על הגבול הלא לגיטימי של ג'ורדן. לכל אחד מהגדולים באמת היה איזשהו "שלד" על המגרש. לדעתי, עדיף ללברון להתבגר ולהפסיק עם השטויות האלה וכן להתעסק בעצמו ולא בכמות הזריקות של קווין דוראנט.

  5. ABC

    16 ינו 2014 07:38:43

    יישר כוח על ההשקעה. באמת, מושקע ומנומק למופת.

    הנחת פה כמה הנחות, אחת מהן "האנטגוניזם הגדול ביותר כלפי לברון ג'יימס מגיע מאוהדי לוס אנג'לס לייקרס". לגבי אישית – מופרך , ואני מכיר עוד הרבה הרבה שונאי לברון שהלייקרס אינם כוס התה שלהם. שונאים את לברון לא כי הוא לוקח צומי מקובי.

    לי אישית לא הפריע המעבר שלו למיאמי. כן הפריע לי הראיון עם שלושת המוסקטרים ולברון עם ה"לא אחת, לא שתיים, לא שלוש… לא שש". זו סיבה מספיק טובה להיות נגדו לעוד 4 שנים לפחות.

    הפלופים שלו והנחות שהוא מקבל מהשופטים הם עוד סיבה מצויינת לייחל למפלתו. טקס הטלק, הכינוי "KING"… יש די סיבות.

    זה שהוא שחקן היסטורי זה ברור לחלוטין.

  6. Berch

    16 ינו 2014 08:52:41

    פששש… יפה יפה
    כמעט ושכנעת אותי
    אבל בתור חובב אנדרדוגים מושבע אני לא אוהב את לברון.
    וגם את מייקל (ויסלחו לי כולם) לא ממש אהבתי כששיחק.
    כדורסל זה משחק קבוצתי
    שחקנים ברמה כל כך גבוהה מוציאים את הכיף מהמשחק (בשבילי)
    ואני יודע שהבעיה פה היא בי ובי בלבד….
    אבל נראה לי שזו הסיבה האמיתית שיש לו כל כך הרבה שונאים.
    זה פשוט לא פייר להיות כל כך טוב…. 🙂

  7. מתן גילור

    16 ינו 2014 09:00:50

    תודה על המחמאות.
    ABC – ראשית, כתבתי: " יכול להיות שהרגשתי מטעה אותי". שנית, אני חושב שבאחוזים מתוך סך האוהדים זה עדיין נכון.
    berch – אם כך, אני ממליץ לך לקרוא את הפוסט הקודם (קישור בתחילת הפוסט הנוכחי). הוא מתייחס בעיקר למה שכתבת. אם אין לך כוח לקרוא אותו, אז במשפט אחד – גם אני לא אהבתי את מייקל כששיחק והפסדתי את ההנאה ממנו (יותר קשה ליהנות משחקן שאתה לא אוהב, מן הסתם). היום אני מצטער על זה. יש שחקנים שאני עושה כל מאמץ כדי לא לחזור לגביהם על אותה הטעות.

    1. Berch

      17 ינו 2014 12:43:50

      קראתי את הפוסט הקודם כשפירסמת אותו 🙂
      הבנתי ואני מסכים לכל מילה.
      זה לא שאני לא מתרשם ומתלהב כשאני רואה את הביצועים
      פשוט משהו בי רוצה שהקבוצה שלו תפסיד. גם אם אני יודע שלרוב היא תנצח…
      שחקן מסוג כזה מכפיל את אוהדי הקבוצה. זה נקרא אוהדים של הצלחות.
      הם אהדו את שיקאגו, אח"כ את לוס אנג'לס ועכשיו את מיאמי.
      אני פשוט מנסה לאזן.
      שיווי משקל זה חשוב בטבע 🙂

  8. רבין

    16 ינו 2014 09:03:25

    אחלה כתבה.
    אני עדיין חושב שברגעים קריטיים הרמה שלו יורדת פלאים.
    אפיסת כוחות במשחק 6? ספר למייקל וה38.5 מעלות חום שלו (גם משחק 6 אם אני זוכר נכון) , זה בדיוק הסיפורים שעושים אותו מאוס לדעתי.
    גוף נדיר, שחקן אדיר , אופי שביר והכי קשה זאת העובדה שמנחם נר לרגליו , ואולי רק בגלל זה אני אישית שונא אותו

  9. צביקה

    16 ינו 2014 10:06:25

    כתבה מעולה. ונראה לי שכולנו כרגע מקפידים כמו שאמרת מתן, לא לפספס לראות אותו, גם מי ששונא אותו, כי הוא גדול בצורה היסטורית. והוא ימשיך לעבוד קשה כדי לקבע עוד ועוד את מקומו בהסטוריה.

  10. א.ב

    16 ינו 2014 10:19:18

    כתבה מושקעת ומצויינת.
    הערה אחת שולית, הקשורה יותר להפרעה שלי, פשוט כי זו בערך הפעם ה- 17 שאני נתקל בזה באתר ואצל כותבים שונים (מנחם בראשם, אבל הוא אמריקאי ובקושי מבין עברית אז אסלח לו).
    אני מצטט מתוך אתר "השפה העברית":

    "שתי המילים "האפיל" ו"העפיל" שונות ביניהן לא רק בכתיבן אלא גם בהגייתן.

    הֶאֳפִיל (בפ"א רפה) – החשיך; הסתיר את האור
    השורש נגזר מהמילים אופל ואֲפֵלָה שפירושן חושך, חשכה.
    "יתרונותיו האפילו על חסרונותיו" – יתרונותיו גימדו את חסרונותיו, הסתירו אותם. מילולית: גרמו להם להיות בחושך, בצל.

    הֶעְפִּיל (בדגש בפ"א) – עלה למקום גבוה
    העפיל לראש ההר
    "מעפילים" – כינוי לעולים הבלתי-לגליים לארץ ישראל בזמן המנדט הבריטי.

    לכן לברון עלול להאפיל על בריאנט ולא להעפיל.
    לכן גולדן סטייט לא הצליחה אפילו להעפיל לגמר מערב ולא להאפיל (בטור המצוין והמהנה של דור בלוך מאתמול)

    1. מתן גילור

      16 ינו 2014 10:38:36

      תודה. אני אכן התכוונתי להעפיל, קרי עלייה למקום גבוה יותר בדירוג הפקטיבי של כל הזמנים. ראיתי שמשתמשים בזה גם בויקיפדיה באופן הזה והנחתי שכיוון שיש שם בקרה שהם מקפידים, ולכן ניתן להשתמש גם באופן הזה כשרוצים לתאר עליה למקום גבוה יותר.
      בהחלט יתכן שהם ואני שוגים.
      תודה על התובנה – מכל מלמדי השכלתי.

      1. fantman

        16 ינו 2014 13:33:52

        יופי של פוסט,

        (אני לא חושב שיש פסול בשימוש במילה 'העפיל' במובן של נמצא מעליו \ גובר עליו, משורש ע.פ.ל.-מגדל \ מצודה \ מקום גבוה )

  11. המשגיח

    16 ינו 2014 11:20:32

    כתבה מעולה.

    לדעתי תמיד יחפשו אותו, ותמיד ינסו לגמד אותו.
    הרצון לשמר את מורשת ג'ורדן בא לידי ביטוי באינספור ביקורות על שחקנים, רק כדי להזכיר שהם לא טובים כמוהו.

    העובדה שג'ורדן תורם לזה בעצמו לא מפתיעה אותי (סתם דוגמא, הוא קישקש בשנה שעברה שכדי לסגור את פשוט צריך להכריח אותו ללכת לצד שמאל, מה שגרם למאות אלפי מעריצים להסכים מיידית, למרות שזה הוכח כשטות), הרי על האגו שלו כולם שמעו.

    1. חיים

      16 ינו 2014 16:19:36

      תודה על פוסט נפלא ממש.
      תמיד ינסו לגמד אותו בגלל דבר אחד: קנאה. כבר בגיל 17 ספורט אילוסטרייטד שם אותו בשער המגזין וכל הנבואות עליו התאמתו!

  12. ניב

    16 ינו 2014 11:43:25

    מתן , מאמר מעולה מושקע ומוקפד .
    מצטרף למה ש BERCH אמר לפני – אני משונאי ( קצת מגזים ) או לא מחבבי לברון לא מכיון שאני אוהד הלייקרס או מעריץ קובי אלא בגלל שחצנותו להבדיל נניח מדוראנט . ההכרזה על 2,3,4,5 אליפויות והשיעול שלו ושל וייד בגמר מול דאלאס הם דוגמאות חיות לכך.
    רק בימים האחרונים לברון הצהיר שהוא מקנא בדוראנט שלוקח יותר זריקות ממנו , הקנאה הזאת לדעתי מגיעה משחצנות ומפחד שתואר הMVP חס וחלילה יברח לו.
    עד שלא יוכיח אחרת אני מאחל לו להיות לוזר , צ'וקר וכיוצא בזה.

  13. צביקה

    16 ינו 2014 12:03:20

    אני לא בטוח שצריך לקחת את זה ככה. גם לא ראיתי את ההתבטאות, ולברון צריך להיות זהיר במה שהוא אומר כי ישר יעשו לו מזה מטעמים. לטעמי לברון חשף משהו אישי וטבעי שנובע מאהבת המשחק – כולנו מתים לקלוע בכיף הרבה ולהיות הגיבורים שגם קולעים הכי הרבה וגם מנצחים את המשחק. לברון לא עושה את מה שדוראנט עושה, כי הוא הצליח יחד עם ריילי לבנות קבוצה אחרת, שמביאה אליפויות, והדרך לשם היא לא דרך זה שהוא יזרוק הכי הרבה.

  14. אשך טמיר המקורי

    16 ינו 2014 14:16:41

    לוורון אף פעם לא היה גו טו גאי ואף פעם לא יהיה מאן אוף דה מץ'.

    הוא שחקן חביב ולא יותר מזה שלא יכול להוכיח כלום והוא הוכיח את זה בקדנציות שלו באטלנטה, ממפיס ובגמר המערב עם קליבלנד.

    שונאים את לוורון משום מראהו החיצוני הדוחה ומשום שהוא מושווה תדיר לשחקנים כמו לארי נאנס, ג'ראלד ווילקינס וטיירון קורבין, אשר לקרסוליהם לעולם לא יגיע.

    זה ממש לא קשור לאהדת לייקרס, או מינסוטה, לפורום או להיכל השלום והאחווה. (למרות שלפי דיווחים הוא תורם יפה למס ההכנסה האמריקאי)
    ובטח שלא לאופיו הסימפטי והנוח (עליו מנחם מעיד היטב מדי פעם)

    בקיצור שחקן שחבל להרחיב עליו את היריעה, אנא נחזור להתעסק בכדורסל נטו.

    תודה מהאשך

  15. אפלטון

    16 ינו 2014 15:38:54

    קודם כל באמת כל הכבוד על המאמר המושקע והמאוד נכון הזה.
    גם אני שנאתי את ג'ורדן בזמנו והצטערתי שלא לקחתי את הזמן להנות ממנו, וזה מה שאני עושה עכשיו עם לברון.
    כמה דברים:
    1. בעולם השטחי של היום אחת הסיבות הגדולות לאנטיגוניזם כלפי לברון היא הפרצוף שלו. זה מצחיק אבל ווייד לדוגמא יכול לעשות את הדברים הכי מסריחים בכדורסל ואז לחייך בקריצה ממזרית ואתה לא יכול שלא להבין שהוא פשוט רוצה לנצח. גם ג'ורדן היה אסטטי ביותר וזה מה שהפך את הליגה למה שהיא. ללברון פשוט קשה להיות הפנים של הליגה. מסיבות מובנות.
    2. קני סמית הגדול אמר אתמול משהו לגבי היריבות בין לברון לדוראנט. הוא אמר שדוראנט הוא סקורר. ראג'ון רונדו הוא פסיליטייטור (מנהל משחק?). לברון ג'יימס הוא שניהם. והוא היה כזה מגיל 19 כשהוא ראה אותו בתיכון, אחד כזה שהוא מאמן על המגרש ותמיד ימצא את השחקן הנכון במקום לחשוב רק על הזריקה שלו.
    לא היה שחקן כזה מאז אוסקר רוברטסון ואני פשוט מתענג על זה שיוצא לי לראות אותו משחק (ומצטער שלא יצא לי לראות את רוברטסון), עילוי כדורסל מושלם אם תשאל אותי.
    לדעתי הוא חושב יותר מדי על מקומו בהיסטוריה במקום פשוט לעשות מה שהוא יודע אבל זה היה לכל הגדולים. גם לארי בירד אמר שתמיד היה רץ לעיתון ביום המחרת כדי לראות מה עשה מג'יק ואז להאפיל (אומרים להאפיל כשמנסים להחשיך מישהו אחר) על זה במשחק הבא.

  17. מנחם לס

    16 ינו 2014 16:11:29

    חייבים לזכור שאת "ההחלטה" המתוקשרת הוא עשה עוד לפני שהוא היה בן 25. בישראל גיל 25 הוא גיל מבוגר בגלל הצבא. כאן בני 25 הם ילדים ממש שכל מה שבראש שלהם זה לשתות, לעשן, ולזיין.
    ההחלטה נעשתה בהמלצת צוות "מומחים" מ-ESPN שפשוט עבדו על לברון, ועשו מ'ההחלטה' טופ שואו בפריים טיים, כשהם אומרים לו שזה יכניס לפחות 50 מיליון (וזה אמנם היה כך) לארגון הצופים.

    1. MG

      16 ינו 2014 18:28:13

      צודק. התבלבלתי עם הרבע השלישי. בכל מקרה 1.08 בשלישי ו-0.75 ברביעי של משחק 7. עדיין מדהים. עדיין לא מתקרב לצ'וקר.

  19. יניב

    16 ינו 2014 18:12:40

    קודם כל מתן אני שמח שאתה מתארח כאן אני לפעמים קורא אותך בkick הבעיה שלי שאתה אוהד חיפה שרוף אבל זה נושא אחר. לגבי לברון כתבתי את זה כבר אלפי פעמים הבעיה שלי עם לברון ממש לא הייתה ההחלטה וגם לא המעבר למרות שאני חושב שאם הוא היה נשאר בקליבלנד הוא היה לוקח אליפויות גם שם. הבעיה שלי איתו היא קשורה לכך שהוא פשוט ויתר לעצמו והלך וחבר לשחקנים הטובים ביותר בשביל לקצר תהליכים זה הבעיה שלי איתו ואיך שלא תהפוך את זה אף שחקן בסדר גודל שלו לא הלך ועשה את זה. במקום להמשיך להיאבק ולנסות להביא אליפויות בעצמו הוא חבר לוויד שבזמנו נחשב לטופ5 בליגה בשביל שיוריד ממנו את הלחץ. נקודה לסיום כתבת ובצדק שההיסטוריה לא תשפוט אותו האם הוא עזב את קליבלנד או לא אבל בוויכוח על השחקן הטוב בעולם תמיד יזכרו אותו כמי שחבר לשחקנים הכי טובים בשביל שיעזרו לו להתמקם בהיסטוריה במקום שהם יחברו אליו זאת כל התורה

  20. etayle

    16 ינו 2014 18:24:41

    תודה רבה על הכתבה.
    נכתבה ממש בטוב טעם אם טענות על רמה ולא גיבוב שטויות.
    אני אלך פעם לא שנאתי את לברון אני אמנם חסיד דוראנט אבל לא כ"כ שונא אותו.
    לפי דעתי יש לו יותר מידי ניסיון/מאבק מול ההיסטוריה יש דברים שהוא אף פעם לא יהיה.
    מה שהוא אמר על דוראנט השבוע שטויות, האחוזים שלו נובעים בעיקר מבחירת זריקות נכונות וצוות שמאפשר לו את זה

    נ. ב
    אם אפשר קצת פחות ציניות בכתבה לי אישית( כמה שאני אוהב ציניות ) זה קצת הפריע.

  21. דדי

    16 ינו 2014 19:30:44

    מתן – קודם כל תודה על המחמאות – אני עריך את זה מאד, ואני גם שמח לראות שלא נגררת אחרי הפרובוקציה הרגילה של מנחם.

    מבחינתי, יש כמה סיבות שאני לא נכנס כאן לעובי הקורה –

    קודם כל אני מתאב את ג'יימס.
    פשוט לא סובל אותו.
    וזה קשור קודם כל לדברים שקרו כשעזב את קליבלנד, איך עזב, לאן עזב, וגם כמה וכמה דברים בהתנהלות שלו אחר כך.
    אני גם לא רואה שום סיבה להיגעל ממנו פחות בגלל שהיה "רק" בן 25…

    אז אני מעדיף פשוט להכיר בזה שאני לא אובייקטיבי – גם אם בעיני הסיבות שלי הן אובייקטיביות לגמרי ונכונות, ולא להיכנס לדיונים חסרי טעם שבדרך כלל נגררים להעלבות אישיות וויכוחים.
    בגלל זה נדיר מאד שאני אומר יותר ממשפט וחצי כשמתחילות השוואות בין שחקנים, ובטח כשזה נוגע לשחקנים שיש לי לגביהם דיעה מוקדמת כמו לברון או כמו קובי מהצד השני של המתרס.

    בגלל זה אני גם מודה שאפילו לא קראתי יותר מחצי מהמאמר שלך.
    לא בגלל שאני לא מעריך את ההשקעה, אלא בגלל שהנושא לא מספיק מעניין אותי כדי להקדיש לזה כל כך הרבה זמן ומאמץ.
    אני לא חושב שאתה צריך להיפגע מזה, ואני חושב שהרבה יותר אנשים לא הגיבו בכלל מאשר הגיבו יותר באריכות ממני, או בצורה כזו שמתאימה ל"דרישות" של מנחם…

    מבחינתי היה לי ברור שהכותב הוא לחלוטין לא אובייקטיבי (ולדעתי חייב להודות בזה), מניח הנחות וטוען טיעונים פשוט לא לעניין (ואני חושב ש ABC נגע בהרבה מהנקודות בתגובה שלו אליך – אבל לא בכולן).
    זה לא אומר כלום לגבי רמת ידע וכיוב' – זו פשוט דעתי על הכותב בעקבות מה שקראתי ובעקבות הדיעות הפרטיות שלי לגבי הנושא.

    אז חשבתי שבמקום להיכנס לוויכוחים העלבות, ופגיעות אישיות (מה שלמנחם אין שום בעיה איתו), יהיה הרבה יותר נחמד לתת לינק לסרטון שהוא גם משעשע עבור כל אחד, ומבחינתי מדגים עוד סיבה מהסיבות שאני לא סובל את השחקן הזה, ולא יכול לראות אף אחד מענקי הכדורסל האמיתיים – ג'ורדן, קובי, מג'יק, בירד, ואחרים – מתנהג בצורה כזו ומזלזל בכבוד המשחק.

    (בדיוק כמו שלא היו לוקחים קיצורי דרך כדי לזכות בטבעת הראשונה שלהם, אלא מתעקשים לעשות זאת ועדיין לקבל כל דולר שהם שווים – כי הם מספיק האמינו ביכולות שלהם).

    בקיצור, אני אפסיק כאן כדי לא להיגרר למקומות שכל הכוונה שלי היתה להימנע מהם, ואני בטוח שיהיו לך מספיק מגיבים למאמר המושקע הזה שיתמכו בך או שיחלקו עליך יותר בפירוט.

    אני פשוט לא רציתי להיות חלק מהוויכוחים. זה הכל.

    1. מתן גילור

      16 ינו 2014 19:52:34

      דדי שלום,
      שמע, זה טור דעה. במהלכו אני דואג להזכיר שמדובר על דעתי ואפילו מרחיק לכת ומדבר על הרגשתי (מה ש-ABC דיבר עליו). לא חושב שאני מכניס יותר מדי (אם בכלל) אקסיומות מנותקות מהמציאות.
      לגבי דעה, אפשר לא להסכים, אבל פעמים רבות אין נכון/לא נכון, כי יש דברים שהם ממש סובייקטיבים. למשל, אין פרמטרים ברורים למי הוא ווינר ומי הוא לוזר (אריאן רובן ווינר או לוזר?), ולכן כל אחד יכול להחליט כראות עיניו.
      לגבי ג'יימס, אני מודה שאני לא אובייקטיבי. יותר מזה, אני (כמו שאר האנושות) לא אובייקטיבי לגבי מרבית הדברים בחיים. אבל, וזה אבל גדול, אני חושב שאתה חוטא במעט כשאתה משווה את חוסר האובייקטיביות שלי לג'יימס ושלך לבאיינט, מהטעם שאתה מעוניין לראות את האחרון מצליח ואני מעוניין לראות את הראשון מובס בידי הסלטיקס כמה שיותר פעמים 🙂 וקצת יותר ברצינות, אני נהנה מג'יימס, אבל אין לי רצון מיוחד בהצלחתו (אלא אם יעבור לשחק כדורגל במכבי חיפה).

      אני גם חייב לומר שדווקא לא היו פה יותר מדי ויכוחים והדיון היה סה"כ מאד מכובד.

      ועקיצה קטנה לסיום, באמת אין סיבה שתקרא מאמר על ג'יימס כשיש לך מאבקי הישרדות על הראש 😉

  23. מתן גילור

    16 ינו 2014 20:28:00

    מנחם, זה בסדר. כל עוד זה ברוח טובה אני יודע לקבל גם ביקורת וגם הקנטות.
    ד"א, אני אגלה לקוראים שסבא שלי (זצ"ל) חבר ילדות של בן דוד של מנחם והם היו חברים שנים הרבה. 2 המשפחות שלנו ממקימי בת גלים. משפחת חס (של מנחם) היתה שם דבר בשכונה, לפני קום המדינה.
    סבא שלי וחבריו משפחת חס היו הולכים למשחקים של מכבי חיפה כבר לפני 76 שנים (כן, כן, בערך מתי שמנחם נולד).
    אז אל תתרגשו כשמנחם מחליף בין ניקס, סלטיקס או היט, בסופו של דבר הוא נולד אוהד מכבי חיפה וימות אוהד מכבי חיפה!!!

    1. מנחם לס

      16 ינו 2014 21:21:28

      נכון, ואני אוהד מכבי מאז 1943 במשחק הראשון שראיתי אותם במגרש 'שבאב-אל-עראב' בקרית אליהו (היום קרית אליעזר!)

  24. Ori88

    16 ינו 2014 22:54:31

    מתן שלום,
    קראתי את מאמרך בשקיקה, אף כי לא על הכל אני מסכים.
    מדובר, לעניות דעתי, במאמר לפנתיאון. שוטף, רהוט, מקצועי. הנאה צרופה לחובב כמוני.

    אז תודה רבה גדולה, ומקווה לקרוא את הגיגיך גם בהמשך.

    לגבי מנחם, רציתי להזכיר לך שמיפרק הכתף החדש של מנחם הוא בצבע ירוק (סלטיקס / מכבי חיפה)

  25. תומר שור

    16 ינו 2014 23:33:59

    גם אני אוהד מכבי חיפה, ואוהד מכל הלב את לברון. לדעתי המאמר שלך אפולוגטי מדי. אין ללברון על מה להתנצל וכל מי שמעלה שטויות על 'ההחלטה' או קישקושי שיעולים, יודע שהדברים לא רלוונטים – כפי שאכן כתבת.

    אני חושב שגדולתו של לברון התגלתה דווקא בדיוק במעבר למיאמי ועוד יותר מאז. הוא ויתר ביודעין על המסלול של 'הגדולים' ובחר לעשות זאת 'בדרך שלו'. והדרך שלו היא קבוצתית. בעיני שחקן שמקדש את המסירה והחסימה לחבר מעל הזריקה של עצמו, הוא ענק. הוא פשוט בחר להשתלט על המשחק בדרך אחרת לגמרי. מבחינתי הוא ההפך המוחלט של קובי ודווקא משום כך אני אוהב אותו. קובי תמצת חלק אחד של ג'ורדן (כרמלו אנטוני שכלל זאת לדרגת אומנות). חלק שאולי היה מביא 2 אליפויות וגם זה בלחץ. לברון לקח את החלק האחר – את ג'ורדן של המסירה ההיא לקוקוץ. אני חושב שב'החלטה' הוא הצטרף למגמה שאני מאוד מעריך – של קבוצתיות מעל הכוכבות מבית מדרשו של סטרן. זו קבוצת שואו וגם קבוצה אינטיליגנטית בטירוף. זו קבוצה מאוזנת היודעת לחפות על החסרונות אחד של השני. קל לראות עד כמה הדבר אינו מובן מאיליו ברביעיה של הלייקרס…

    כיף לי שזכיתי לאהוב את ג'ורדן בזמנו. סבלתי את קובי ותמיד שנאתי אותו. את לברון אהבתי מהרגע הראשון – ובציטוט מ"מבצע סבתא" מאז אני רק מגביר את הקצב…

    1. איש הערפל

      16 ינו 2014 23:57:19

      קבוצתיות?? אתה כנראה צוחק…ב20 שנה האחרונות היתה רק קבוצה אחת שזכתה באליפות בגלל הקבוצתיות – וזה דטרויט, כל שאר הקבוצות תמיד נשענו על כוכבים.
      אתה רואה את מיאמי מגיעים לאנשהו בלי לברון או וייד? כן ממש איזון…

  26. איש הערפל

    16 ינו 2014 23:52:41

    אחלה טור ואחלה השקעה והאמת שלמרות שאני "בצד" של קובי אני דווקא חושב שלברון טיפוס חביב ביותר (בניגוד לקובי ומייקל) וכאן הבעיה האמיתית שלו…הדוגמא הנפלאה לכך היתה שנה שעברה במשחק האולסטאר כשהוא קיבל גג מקובי, זה הרגיש כאילו זה בכלל לא מעניין אותו והכל שטויות, למרות שהייתי צריך להרגיש טוב עם זה כי קובי הראה לו מאיפה משתין הדג, הרגשתי רחמים כלפי הבחור, כאילו כל החיים הוא נמצא בסיטוצאיה שהוא לא ממש מתאים לה, אתה מתאר לך את מייקל מקבל כזה גג מה היה קורה?
    לברון באמת שחקן גדול אבל כל המספרים והתארים לדעתי קצת משקרים, לפני 20 שנה עוד האמנתי לכל מה שמכרו לנו, היום ממרום שנותיי אני מבין שלא הכל בחיים שחור ולבן ויש הרבה אפור.
    אני אומר את זה תמיד – יש משהו שמניע את הליגה הזאת, ויש כמה חוקים בלתי כתובים שלא יכולים לעבור עליהם, אפשר להגזים ולקרוא לזה קונספירציה, בשורה התחתונה הליגה אינה יכולה להרשות כרגע לעצמה להוציא את לברון לוזר, הוא מוכר יותר מידי חולצות, כרטיסים וכו', איך הסיפור שלו ייגמר – זה כבר יותר מעניין.
    ועוד משהו – אתה כנראה צעיר מידי ולא ראית את האליפויות של הלייקרס בתקופת שאקיל, לקרוא לקובי סייד קיק באותם שנים זאת בורות מוחלטת שמבוססת על אג'נדה ממורשת שונאי קובי, היו לא מעט משחקים שקובי לבדו ניצח, על אחת כמה כמה הקאמבק המטורף נגד פורטלנד שאם לא היה קורה אני בספק אם בכלל היתה שושלת.

    1. מתן גילור

      17 ינו 2014 08:25:18

      שמע, אני זוכר היטב את ג'ורדן מנצח את מג'יק ובארקלי. את אלג'ואן חוסם את יואינג ואפילו קצת את הקרבות של מג'יק-בירד. צעיר מדי אני בטח לא.
      אבל כל זה לא סותר. גם לפיפן היתה חשיבות גדולה באליפויות של ג'ורדן וגם לוויד באליפויות של מיאמי. היו משחקים שהם לקחו על עצמם והיו יותר טובים מהכוכב הראשי. וכל זה לא משנה את זה שבסופו של דבר הם היו שחקן המשנה בהצגה. זה לא שאין להם חלק, אבל כשאתה צריך לבחור שם אחד שמייתג את אותן האליפויות, אז זה לא יהיה פיפן, זה לא יהיה וויד וזה לא יהיה בראיינט.

  27. דקסטר

    17 ינו 2014 00:42:17

    מתן קודם כל תודה על המאמר .
    עצם זה שאתה אוהד מכבי חיפה כבר מוסיפה לך המון נקודות זכות… 🙂

    אני חייב לציין שבתור אחד שצבר אלפי שעות קריאה על הלייקרס וקובי מכל הזוויות אני יודע לזהות כותב אנטי קובי .. אז אתה נמוך לפי הספירה שלי, אבל נתתי לך קרדיט וקראתי את כל המאמר, ואני אתייחס לנאמר :

    1. נתחיל מהשורה התחתונה- מבחינת כשרון לברון הוא טופ 5 בכל הזמנים ומבחינת גדולה הוא טופ 20 .

    2. אני לא כועס על "ההחלטה" שלו. בכנות, היא מעניינת לי את התחת.
    אני לא מחזיק ממנו כי הוא וויתר על תהליך ששחקנים גדולים עוברים והלך לקבוצה "מוכנה". סבבה גם ג'ורדן לא זכה בלי פיפן בלה בלה בלה.. אבל זה היה חלק מתהליך שלם שאותם שחקנים גדולים עברו – מג'יק, בירד, דאנקן, קובי, ג'ורדן.
    להאשים את הסלטיקס בזה שהוא הלך למיאמי ? תעשה לי טובה.
    אפילו אמא שלו לא מאמינה לתירוץ הזה.
    אגב, לברון יכול לצחצח ללארי בירד את הנעליים. זו השוואה סטטיסטית לחלוטין שמעקרת את כל התוכן.

    3. אתה ברצינות משווה מעבר של שחקן כדורגל מספורטינג למנצ'סטר למעבר של לברון ג'יימס למיאמי ??
    מנצ'סטר לא צריכה את רונאלדו, היא יכולה להביא סטאר אחר. היא זכתה באליפויות לפניו ואחריו.
    קליבלנד תלתה את החיים שלה לצד לברון ועשו אלף ואחת ניסיונות לחזק את הקבוצה זה פשוט לא הלך באותה תקופה ובואו לא נשכח מי הטמבל שאין אותה.
    לדעתי לא היה לוקח יותר משנתיים עד לגאולה הסופית.

    4. למה דחוף לך לדחוף את קובי למשוואה ?

    5. בוא אני אספר לך סוד על האחוזים של לברון- זה מזויף!
    הוא לוקח רק זריקות שנוחות לו ומוותר על כאלה שהוא חושב שהוא יכול להחטיא.
    הוא לא זורק יותר מ 16 זריקות למשחק גם אם הקבוצה זקוקה לו כדי שזה חלילה לא יפגע בסטטיסטיקה המקודשת שלו.
    את קובי זה לא מעניין. קובי קולע יותר טוב מלברון עם או בלי גיד אכילס.
    הסטטיסטיקה פשוט לא מעניינת אותו והוא לוקח זריקות סוף שעון וזריקות יותר קשות.
    לברון מבחינתו כיסה את התחת שלו. הוא שחקן קבוצתי… לא זורק יותר מ 16 זריקות ..

    6. הבכי האחרון שלו לגבי כמות הזריקות שלו ושהוא "מקנא" בדוראנט רק מדגימה את הצביעות שלו.
    קינג ג'יימס, אחד השחקנים הכי כשרוניים שצמחו בכל ספורט שהוא צריך אישור לזרוק ?!?!? שיפסיק לבלבל את הביצים.
    הוא פשוט מפחד שיגידו עליו חלילה שהוא אגואיסט אם יקלע בטעות 50 נק'.
    אני מעריך את החשיבה הזו שהיא תורמת לאורך זמן בקבוצה מנצחת אבל שיפסיק לבלבל את הביצים ויפסיק לבלבל קוראים תמימים שחושבים שהוא איזה שחקן עדין נפש שרק אם מבקשים ממנו יפה, נותנים לו פסק זמן ומלטפים לו את הקרחת הוא יסכים לזרוק..

    7. וואו אני יכול להמשיך כאן לנצח אבל נראה לי שזה מספיק..
    אני רק אסיים שלמרות הכול לברון ג'יימס שחקן ענק שבענקים.
    פריק גנטי, סמים או לא, אף אחד לא יכול להגיע לכזה איזון גופני מושלם. זה משהו שנולדים איתו.

  28. מוש השור

    17 ינו 2014 01:21:55

    וואו, זאת הייתה אחת התגובות הכי מנותקות מהמציאות שראיתי בנוגע לאיזשהו נושא. עוד רגע תגיד שהוא גם לא מתאים לשחק בליגת העל..

  30. הארכיון

    17 ינו 2014 09:00:53

    התגובות של אוהדי הלייקרס באתר מראות בדיוק את הטיעון של הנהדר של מתן. הם הראשונים שמייצרים אנטיגוניזם.
    ולכל האלה שטוענים שהאחוזים שלו זה פיקציה כי הוא לוקח רק זריקות נוחות- אז אני אומר, בשורה התחתונה הוא מנצח בדרך הזו וזה נקרא לשחק בשכל ולא לזרוק בכח זריקות מדאוןטאון עם יד על הפנים כששחקני הקבוצה שלך פנויים לזריקה. צריך לצפות בסדרות הפלייאוף האחרונות של קובי כדי להבין למה אני מתכוון….
    ולטיעונים המגוחכים כאילו קליבלנד השקיעה בקבוצה בשביל לברון עדיף לא להגיב כי ראינו איזה "סופרסטארים" שיחקו עם לברון: לארי יוז, דוניאל מארשל, ורז'או, פופלוביץ', עגל-אלגוסקאס, הרכז עם הקעקועים שאיני זוכר את שמו, הרכז מפציץ השלשות שאיני זוכר את שמו וזאת מכיוון שהוא נעלם לאחר שלברון התאדה משם. היחיד שהיה שוה משהו זה מו וויליאמס וזה רק משום שהיה בשיאו באותו זמן, אבל הוא בטח לא סופרסטאר להביא אליפות.
    קובי קיבל את שאק ואחר כך את גאסול בטרייד הכי מסריח אי פעם שכולם שוכחים אותו משום מה (ממפיס קבוצת בת של הלייקרס?), לדוראנט יש את הכלים ביחד עם ווסטברוק. אני בטוח שאם היו מביאים ללברון סייד קיק לקליבלנד הוא לא היה חושב פעמיים והיה נשאר, אבל זה פשוט ביזיון לבעלים שלא חשב על ההשלכות והעובדה שהוא מתקמצן ואי הבאת שחקנים צבריח את לברון.
    זה ממש מזכיר את השכירים שבעלי הבית לוקחים אותם כמובן מאליו ורק אחרי שהם עוזבים למקום יותר נורמלי, בעל הבית מבין איזה נכס היה לו ביד וכמה טיפשי זה לחסוך כמה אלפי שקלים ולהפסיד עובד איכותי. בעלים טיפש, אוהדי לייקרס מתוסכלים, ועיתונאים משועממים זה ההסבר העיקרי לשנאת לברון וכמובן זה שהוא מכוער לא מוסיף הרבה.
    אני תמיד אהבתי את המשחק הקבוצתי שלו ולמרות שלצפות בקובי כשהולך לו זה הדבר הכי יפה בעולם (משחק 50 נקודות מול פיניקס אהובתי בגמר המערב), במכלול התוצאה- לברון מביא ערך מוסף גדול יותר לקבוצה בה הוא משחק.
    אני רק מדמיין את קובי עם דחלילי קליבלנד בפלייאוף, זה היה מסתיים בפיטורי המאמן, הג'נרל מנג'ר והבעלים…
    אדיוס אמיגוס, אוהב את לברון ומקווה שהוא יזכה בעוד 5 אליפויות רק בשביל להשתיק את הליצנים.

    1. נתן

      17 ינו 2014 20:45:53

      יפה אמרת, כשמדברים על קובי צריך לזכור שמדובר בסופר סטאר גארד שמעולם לא ניצח אליפות בלי שיהיה לו הפרונט קורט הטוב בליגה. אלה מותרות שללברון והרבה גדולים אחרים לא היו. די בלהזכיר שכשאנדרו ביינום נפצע, הלייקרס לא הצליחו בגמר למרות שהיה להם את כל שאר השחקנים ואת קובי, אחד הגדולים בכל הזמנים לטענתם של כמה מהמגיבים כאן.
      כשאנשים עוד זכרו מספיק טוב את ג'ורדן, אף אחד לא דיבר על קובי, ועוד שנתיים שלוש כולם ידברו על לברון וישכחו שהיו שחקנים אחרים טובים לא פחות. זו דרך העולם. כל השטויות על ההחלטה והמעבר למיאמי ישכחו ויזכרו רק את ההישגים שלו, ומאלה יש לו הרבה!

  31. דדי

    17 ינו 2014 09:24:05

    תפסיק לקשקש ארכיון.
    ללברון היו לידו שחקנים הרבה יותר טובים משטענת בקליבלנד – חלק מהם כמו ג'יימיסון בדרישה ישירה שלו מההנהלה.

    וכשקובי הפך לשחקן חופשי והחליט לחתום שוב בלייקרס למרות סגלים הרבה יותר חזקים וצעירים שחיכו לו אז בקליפרס ובשיקגו, לברון היה בורח משם במהירות האור…

    אין בין הפוסט שלך למציאות שום קשר.

    1. מנחם לס

      17 ינו 2014 15:58:55

      דדי!
      קובי אנס צעירה במלון. זיין מאות נשים בזמן שהיה נשוי. לברון לא עשה דבר אחד לא חוקי או פשעי בחייו, ולברון תורם פי 50 מקובי לצדקה.
      אני מעדיף לברון על עשרה קובים.

  32. דדי

    17 ינו 2014 09:31:21

    chucky atkins
    tony bobbit
    tierre brown
    caron butler
    brian cook
    vlade divac
    devean george
    brian grant
    jumaine jones
    stanislav medvedenko
    chris mihm
    lamar odom
    kareem rush
    sasha vujecic
    luke walton

    הסגל של הלייקרס כשקובי בריאנט בחר לחתום שם מחדש כשחקן חופשי.

    מה בדיוק אמרת על הסגל של קליבלנד ?

  34. k_700

    17 ינו 2014 10:22:22

    אני מאניאק אם רבע מהאנשים פה בכלל מכירים את השמות האלה והדבר הכי עצוב שהם שיחקו לפני חצי עשור.

    מ.ש.ל אני חושב.

    1. הארכיון

      17 ינו 2014 14:02:44

      לאמאר אודום לא מוכר?
      ולאדה דיבאץ?
      סשה וויצ'יץ'?
      דווין ג'ורג'?
      קארים ראש?

      כל אוהד nba מכיר את השמות האלה.

      בכל מקרה עם הסגל הזה קובי לא לקח שום אליפות.
      עם סגל ברמה כזו ראינו לאן קובי הגיע בשנים 2005-2006 (הדחה בסיבוב ראשון מול פיניקס).
      אז עם כל ההערכה לג'ק ניקולסון וסרטו "הניצוץ" הדברים שנכתבו על ידי יד ימינו k700 אינם לעניין.

      וללדדי,להגיד שג'יימיסון היה חיזוק לקבילנד שהונחת על ידי לברון זה טיעון מעניין כי מבחינת ההקבלה אתה בעצם טוען שהוא קיבל שחקן שווה ערך לשאקיל אוניל. הצלחת להעלות גיחוך גם בפני אוהדי הלייקרס…

      1. k_700

        17 ינו 2014 15:25:22

        שמע ארכיון, לך תשתה מים עם קרח.

        מי אמר שהוא לקח עם הסגל הזה אליפות?? אמרנו שביום בו חתם על הארכת חוזה למרות שיכול היה לעזוב למקומות מפתים יותר(שיקגו, קליפרס שיכלו לבנות קבוצות מסביבו כמעט מאפס) הוא החליט להאריך חוזה עם העגלות האלה שהיו סביבו.

        ומכאן הביקורת על ההשואה הטיפשית שלך שכאילו ללברון הייתה קבוצה לא פחות חלשה מהקבוצה שהייתה לקובי באותה תקופה(וזה כמובן הטעיה מוחלטת אם כי במקרה שלך אני משוכנע שזה מחוסר ידע ולא מכוון).

        יש לך פה רשימה של שחקנים שאשכרה לא בטוח שווים פיינל פור ביורוליג באותה תקופה.

        אתה ממש מפספס את מה שניסו לענות לך,

        דדי אמר לך שאם לברון היה צריך לעמוד בדילמה כזאת אם להשאר עם קבוצה כזאת שכוללת את מנדבנקו, סשה וויאצ'יץ', לוק וולטון וכריס מיהם כשמנגד מונחות לו הצעות משיקגו וקליפרס עם אפשרות לבנות קבוצות מסביבו הוא לא היה חושב פעמיים הוא פשוט היה עובר.

        1. Yinon Yavor

          17 ינו 2014 17:05:50

          BUT
          Kobe already had 3 – Lebron had nothing and felt he's in a dead end. I also critisize him for the move, but you're clinging on really minor details

          As a Lakers fan for 28 years, I would prefer Lebron on my team any day

        2. נתן

          17 ינו 2014 20:59:27

          זה פשוט מגוחך בעיני שאתה מעז לרמוז שקובי הוא שחקן עם ערכים, שיחק משחקי פלייאוף בהליכה כי לא קיבל את הכדור מספיק, רב עם שאקיל ללא הפסק עד שגרם להחלפתו ומנע אליפויות מקבוצה עם סגל מוכח רק כדי להוביל קבוצה בעצמו (לפי דבריו שלו), איים ללא הפסק שיעזוב אם לא יקבל חיזוק משמעותי, כל זה בלי לדבר על דברים לא מוכחים כמו התנהגות לשחקניח אחרים או מחוץ למגרש. אתה חושב שלא זוכרים מי זה קובי רק בגלל שתי האליפויות האחרונות?

          1. k_700

            17 ינו 2014 21:04:32

            ועם כל הנאום המרגש והנוגה שלך בנקודה המאוד בעייתית שקובי חסר הלב והרגש יכול היה לקוםן וללכת לשתי קבוצות עם סגלים טובים יותר הוא לבסוף החליט להשאר ושיחק עוד 3 עונות כמעט עם כל המנדבדקואים,
            אני באמת לא יודע כמה סופרסטארים במצב הזה ובשיא הקריירה היו נשארים למצב כזה.

            אתה מדמיין היום את לאב מגיע למשל לנקודה הזאת ומאריך חוזה במינוסוטה(שיש לה סגל הרבה הרבה יותר איכותי ממה שהיה ללייקרס באותה נקודה ב2005)???

  35. k_700

    17 ינו 2014 10:30:32

    אגב הטרייד הכי "מסריח" אי פעם שכולם זוכרים שווסט כביכול נתן ללייקרס את פאו גאסול בשיאו עבור ג'בריס קריטנטון ושקית במבה שנים אחר כך התברר כטרייד מצוין לממפיס.

    נתן להם את מארק גאסול(שחקן ההגנה של השנה למי שהספיק לשכוח) ובעיקר גמישות טובה לבנות קבוצה נהדרת שבסופו של דבר עשתה יותר ממה שעשתה לפני הטרייד הזה….

    1. נתן גולד

      17 ינו 2014 14:18:08

      זה כמו להגיד עוד עשר שנים שטרייד שישלח את דני גריינג'ר לגולדן סטייט בעד סטף קארי ובחירת דראפט סיבוב ראשון יהיה טרייד טוב, כי במקרה הלוחמים יבחרו מקום 14 איזה קובי בריאנט. והוא יוביל אותם לאליפויות. בדיעבד גאסול התברר כשחקן שיכול להתחרות עם אח שלו. באותו זמן אף אחד לא חשב שזה יקרה. פאו גאסול היה אולסטאר ושחקן ענק מארק היה פוטנציאל לא ממומש. בלי קשר, פאו בשיאו הרבה יותר טוב לדעתי ממארק בשיאו.

      2. k_700

        17 ינו 2014 15:27:54

        כבר אחרי אולימפיאדת בייג'ינג(ישר אחר כך הוא הגיע לממפיס) היה אפשר להבין במה מדובר.

        כלומר פחות משנה אחרי הטרייד, בשורה התחתונה ממפיס לא הפסידה מזה כלום היא רק הלכה והתקדמה בבניה איכותית והדרגתית של הסגל שלה.

        הפאניקה שהייתה ביום הטרייד על גאסול שממפיס תמחק ותקבר באיזה חור ובכן ראינו כבר שזה לא קרה.

      3. איש הערפל

        17 ינו 2014 16:31:30

        לי דווקא נראה שהטרייד של גארנט ואלן לבוסטון היה הרבה יותר מסריח, אבל נח לכולם לשכוח אותו. מצחיק גם שאף אחד לא מזכיר את שיא המסריחות שטרייד של כריס פול ללייקרס בוטל בצעד הזוי שאין לו תקדים באף ספורט מקצועני כי חלילה הלייקרס עם פול ובראיינט היו עושים מיקיר הליגה קציצות.

        1. דקסטר

          17 ינו 2014 16:56:12

          ערפל..
          אני עדיין בסיוטים מזה זה משהו שלא אוכל לשכוח לעולם .
          זו מכה שלוקח להתאושש ממנה 5 שנים לפחות.
          כתבתי זאת ביום שזה קרה ולא בדיעבד.
          ההרגשה הזו רק מתחזקת מיום ליום.

  36. רוני שטנאי

    17 ינו 2014 15:36:28

    קודם כל מגיעות המון מחמאות על כתבה רצינית ביותר מנומקת להפליא עם דוגמאות וסטטיסטיקות, אולם לצד כמה דברים שאני מסכים עליהם ישנן נקודות שלא הועלו ואני רוצה מעט לכתוב עליהן.

    אני מסכים עם העובדה שלברון הוא "פריק של הטבע" בדיוק כמו כל שחקן אחר , כם לג'ורדן היו את היתרונות הפיזיים שלו,, גם לקלייד דרקסלר, שון קאמפ וגם לוינס קרטר וכו'. השאלה היא מה בדיוק עושים עם היתרונות הפיזיים האלה, ולברון לוקח אותם למקסימום האפשרי. לברון הוא השחקן בעל היכולת הגבוהה בליגה הזו ואפילו בפער כשלוקחים בחשבון את כל האספקטים של המשחק כולל הגנה ויכולת מסירה ומי שמתכנן לבנות קבוצה היה הולך באופן מיידי עליו. הוא עומד בשורה אחת עם הגדולים ביותר בכל הנוגע נתונים יבשים ואף עולה על רבים מהם , ארסנל כלי הנשק בהם הוא מסוגל לנצח משחק הוא עצום – עם הגב לסל, משלוש, חדירה, אסיסט , בלוק, חטיפה וכיוצא בזאת, מבחינה כוללת מדובר אולי בשחקן הכי גיפטד בהיסטוריה פרט ל"קדוש ברוך הוא" (23 ההוא).

    עניין הסמים הוא לא חלק מהעניין , כי בליגה הזו "אין מסוממים" . במאמר מוסגר – צריך לדעתי להיות נאיבי במקצת ולחשוב שאין בליגה הזו אף שחקן בכיר שמשתמש בעזרים לא חוקיים כלשהם, בדיוק כשם שקשה מאוד להאמין שאין כדורגלן בכיר שלא משתמש בהם ,טניסאי צמרת או שחיין אולימפי והיחידים שמשתמשים הם האתלטים, שחקני הבייסבול ורוכבי האופניים.
    לגבי העניין של אוהדי קובי והלייקרס, גם כאן אני סבור שישנם כאלו שמקטינים את לברון כדי להלל את קובי אבל הם לא הרב המכריע. אני למשל ממש לא מחובבי הלייקרס ועוד יותר מכך אני סבור שאלמלא השחיתות בליגה הזו לקובי היו היום 2-3 טבעות ( סקרמנטו והשופטים, פורטלנד והשופטים, טרייד\ים הזוי\ם בזמנם ולא כעבור כמה שנים כמו שאוהדי הלייקרס אוהבים לכתוב בעודם טומנים את ראשם באדמה ועוד..) אז שוב נושא קובי הוא לא ממש משמעותי כאן, לפחות לא מבחינת האוהד האובייקטיבי..

    אבל הביקורת כלפי לברון מגיעה מעוד כיוונים שלא הועלו כאן ועליהן אתן קצת את הדעת –
    לגבי ה"החלטה" ,אין לי שום בעיה עם מעבר לקבוצה בעלת סיכויים גדולים יותר לקחת אליפות, אלא שלא מדובר כאן על מעבר של שחקן מאייאקס לריאל מדריד כדי גם לשפר מעמד כספי וגם ונסות להגיע לתארים גדולים, מדובר כאן במעבר שבוחר בדרך קלה במיוחד בדרך לתארים. לברון יכול היה לעבור לעוד מקומות ולקבל צ'אנס טוב מאוד לקחת אליפות, אלא מאי הוא החליט לעבור לקבוצה בעלת הסיכוי הגדול ביותר על הנייר כי הוא וחבריו הטובים קיצצו במשכורתם, דבר שעד לכך(עד כמה שידוע לי) עשו שחקנים ותיקים המשוועים לטבעת כמו קרל מאלון למשל. כאן חברו להם שלושה שחקנים מהטופ של הליגה, "עיקמו" את חוקי השכר ויצרו קבוצה חזקה ביותר כביכול להתחרות בשלישיה של הסלטיקס ששם המקרה היה דומה אך שונה למדי. וקדם לכך בכמה שנים, על ההבדלים בין ה"שלישיות הגדולות" הללו כבר נכתב רבות .

    ולמרות ההפחתה בשכר וכו' הם עדיין לא זכו באליפות והזדקקו לעוד שחקן כמו באטיה שגם עשה קיצוץ ניכר בשכרו על מנת לחבור אל השלישיה ולעזור לה באופן משמעותי ביותר לזכות באליפות וזה ממשיך עם ריי אלן שלקח את מיאמי לשבעה משחקים במדי בוסטון ואח"כ קיצץ בשכרו באופן חד ביותר כדי לקחת טבעת נוספת, החבירה הזו והוויתור על השכר אצל שחקנים נוספים עושה את הדרך של לברון אל עבר התארים הקבוצתיים והאישיים לקלה בהרבה מזו של שחקנים רבים אחרים, ושוב מדובר באחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה מבחינת יכולת עוד לפני המעבר.

    נקודה נוספת היא השיפוט, לברון הוא כוכב על ולצערי הליגה הזו מהללת מאוד את הכוכבים וההעדפה כלפיהם מוגזמת ביותר. השיפוט אל לברון סלחני ביותר בצד ההגנתי והרבה פחות סלחני לעבר השומרים עליו, מקרה העבירה בסיום המשחק השני בפיינלס מול דוראנט למשל מראה זאת באופן ברור ביותר, והאי שריקה הזו העלתה רבות את " מה אם ? ובאמת מה אם דוראנט כן היה זוכה לשריקה והמשחק היה מסתיים בצורה אחרת, אולי לברון לא היה זוכה באליפות הראשונה וכו'.. אבל מדובר בספורט ומה אם שווה רק לתיאוריות, השורה התחתונה היא שלברון מקבל הרבה מאוד הנחות, הנחות שזוכים להם סופרסטארים בודדים כמו קובי, ומייקל (עבירת תוקף ברורה על ראסל מיוטה באחת הזריקות המפורסמות בהיסטוריה, שכנראה לשחקן אחר הייתה נשרקת ).
    אבל לברון במקום לשתוק עוד בוחר לבקר את השיפוט ולזרוק מבטים מאיימים או מסכנים לכל עבר כשהוא לא מקבל שריקה וכך הוא מושך אש. למזלו לרוב זה משתלם לו והוא כמעט לא נענש על כך. הנתונים לגבי שומר ברמתו ובאינסטיביות שלו מאוד מפתיעים בנוגע לעבירות הוא כמעט לא יוצא בשש עבירות כי "קהל שילם כדי לראות כוכבים".

    צ'וקר- חבל שיש כאן התעלמות מוחלטת מסדרת הגמר מול דאלאס אליה הגיעה מיאמי עם יתרון הבייתיות והייתה פייבוריטית גדולה מאוד ובסופו של יום לברון הופיע לשלושה רבעים ונחנק לחלוטין ועוד זכור המקרה המכוער שלו ושל וייד עם ההשתעלות.
    משחק מספר שש מול הספרס בשנה שעברה הראה אף הוא שביקה מסויימת ברגעי ההכרעה ואי אפשר לתלות דווקא אותה ב"אפיסת כוחות" . בשתי ההתקפות המכריעות בהן לברון איבד כדורים בצורה שלומיאלית וזרק שלשות התאבדות שלמזלו נקלטו ע"י קבוצתו ולמזלו הרב הנוסף שריקה גבולית עם עבירה של אלן לא גמרה את המשחק לטובת הספרס.

    שלא לדבר על השלשה הגורלית ביותר בתולדות הפיינלס כנראה, שוב אחרי החטאה שלו, אז נכון שהוא זה שהחזיר אותם למשחק ועשה הכל, אבל ההחלטות שלו ותוצאותיהן בסיום המשחק, היו ממש מהספר של הניקס בשניות ההן מול רג'י מילר.

    בנוסף זכור המקרה של הרמת הידיים ברגעי הסיום כשעוד היה בקליבלנד מול בוסטון והירידה המבישה לחדרי ההלבשה בתום הסדרה מבלי לכבד את היריבים כנהוג בליגה. לא סתם עלו הקריאות לגביו בהקשר של צ'וקר ולוזר.

    כיום לאחר שתי האליפויות והתארים האישיים, העובדות הללו מתעמעמות ובהחלט מדובר בשחקן הטוב ביותר בליגה והוא עדיין כותב את הפרטים שיכנסו עליו לספרי ההיסטוריה , אבל יש עדיין מקום לציין גם את הצדדים הפחות נוצצים אצלו.

  37. מנחם לס

    17 ינו 2014 16:00:17

    רק למקרה שהחמצתם למעלה:

    דדי!
    קובי אנס צעירה במלון. זיין מאות נשים בזמן שהיה נשוי. לברון לא עשה דבר אחד לא חוקי או פשעי בחייו, ולברון תורם פי 50 מקובי לצדקה.
    אני מעדיף לברון על עשרה קובים.

          2. דקסטר

            17 ינו 2014 18:10:28

            נאשם באונס ע"י WHITE TRASH, פסיכית שברחה מבית משוגעים, שרמו** , ידעה בדיוק עם מי היא מתעסקת ..

            התיק היה מרושל והבחורה שיקרה בעדותה מספר פעמים .

            קובי לא רצה למשוך את זה, אשם או לא ושיחרר כמה מיליונים כדי לסגור את זה כמה שיותר מהר.

            ככה זה נראה לי טיפה יותר מדויק ואני עוד הלכתי לקראתה..

  39. דדי

    17 ינו 2014 17:01:40

    Finally, someone put their money where there mouth was instead of just whining about LeBron James making an appearance in the Sprite Slam Dunk Contest.
    Hall of Famer and ESPN analyst and Magic Johnson made his plea for James to take his pregame dunk exploits (above) to New Orleans for All-Star Weekend next year, and sweetened the deal by offering to put up $1 million for James to end the suspense and help revive the contest that Michael Jordan and Dominique Wilkins made a must-see event 30 years ago.

    “Please LeBron, get in the dunk contest,” Johnson said earlier tonight on ESPN’s Kia NBA Countdown pregame show. “I’m going to put up a million dollars. A million dollars to LeBron. Please get in the dunk contest. I go every year. I want to see you out there. A million to the winner.”
    If Magic is offering up a that kind of cash for the winner, surely there might be a few other superstars willing to join the fray. Perhaps 2011 Sprite Slam Dunk champion and Los Angeles Clippers All-Star Blake Griffin would be willing to consider accepting the challenge? Oklahoma City Thunder All-Star point guard Russell Westbrook has yet to showcase his stuff on All-Star Saturday night. And there has to be a standing invite for the reigning champ, Toronto’s Terrence Ross.

    Presumably, any other superstars willing to get in the mix are welcome, too (hey, it’s not our money. It’s Magic’s cash, and he’s got plenty). It’s not just about the money, though. It’s about the competition. A star-studded field in New Orleans could help revive the contest and finally end the speculation about what LeBron might do on that stage.
    After coming under fire for his spectacular pre-game dunkfests earlier this week, LeBron said he was considering not participating in the Heat’s unofficial contests anymore. But he decided against it a day later and was up to his old tricks before the Heat took on the Memphis Grizzlies.

    Now comes this offer from Magic and a chance for LeBron to not only win a cool $1 million but to donate it to the charity of his choice (you know he won’t keep the cash if Magic’s stunt works and he actually accepts and wins the contest).
    All we need now is to hear from LeBron …

    1. דדי

      17 ינו 2014 22:43:32

      January 17, 2014 :
      On Wednesday, NBC Associate Producer Stacey Klein Instagramed the following note to her followers:
      “Pretty decent day at the WH today. The Miami HEAT gave a
      "POTUS" jersey to the head honcho and I watched LeBron ask a girl for
      her number, right in front of me. He just got married in September.
      #happilyeverafter #champions #picstitch”

  41. עזית האופנוענית

    17 ינו 2014 17:50:58

    לצערי אני נאלצת להסכים עם הדוקטור.
    לברון אולי חושב שהשמש זורחת לו מהתחת, נחנק תחת לחץ ומכוער בצורה מצמררת, אבל הוא גור חתולים מגרגר בהשוואה לקובי

  42. דקסטר

    17 ינו 2014 21:50:35

    לנתן,

    באת רק לקשקש או שבא לך לכתוב מדי פעם תגובה חכמה??

    אתה מוזמן לסקור את הארכיון לאורך ולרוחב – מעולם לא התלהבתי יתר על המידה מהווארד ובטח שאין להחתמה הזו שום משמעות אם ממנים את ד'אנטוני.

    כל אדם בר דעת מסוגל לעשות את ה 2+2 הזה.

    יותר מזה, אמרתי שאם לטרייד של הווארד אין טרייד המשך לסגור את הרכז הראשון את הבור בעמדה 1 ו – 3 אין לזה שום סיכוי להצליח.

    ואני מציע לך לא לעורר פרובקציות בשקל אלא לדבר לעניין

    1. נתן

      17 ינו 2014 23:02:27

      מציע לך להפסיק להתבכיין, אתה אוהד של הקבוצה שהיסטורית זכתה הכי הרבה מטריידים שהלכו לטובתה, ששיחקו בה בנקודת זמן מסויימת 4 בחירות דראפט מס' 1, ואתה מיילל על הטרייד של כריס פול שלא היה? חוסר יושרה אופייני לפי הכלל של הפוסל במומו פוסל

    2. נתן

      17 ינו 2014 23:06:47

      צריך את הווארד וגם לסגור לו את הפינה של הרכז הכי טוב בליגה כי עם סטיב נאש הוא מסוגל בקושי לעשות את הפלייאוף, גם כן סופרסטאר….

      1. דקסטר

        18 ינו 2014 01:45:29

        תקשיב נתן החלטתי טיפה לוותר לך סך הכול מסתבר שאתה לא חזק בהבנת הנקרא אחרת היית קולט שאילולא איש הערפל היה מעלה את זה לא הייתי מגיב בעניין.

        והתגובה הייתה אישית אליו, ואם אני קורא את התגובה שלי נכון – לא האשמתי את הליגה, שטרן, ישו או כל אחד אחר אלא ציינתי בכלליות שזו הייתה מכה אדירה.

        אם אתה לא מבין את המשמעות הנוספת שלה מעבר לטרייד שלא בוצע- לאחר שנחתם וסוכם ,אז כנראה שאתה צריך להתעדכן בשאר הפוסטים באתר שהם לא כדורסל .

        מאיפה כל ההייטרים קונים את הבושם שלהם?
        לכולכם יש אותו ריח..

כתיבת תגובה

סגירת תפריט