מעורב ספורט / מנחם לס

אילו התמונה היתה 'הולכת' עוד שלושה קילומטרים שמאלה, הייתם רואים את ביתי בו נולדתי, 10 מטרים מהמים, ברחוב חוף התכלת 31, היום 'רחוב 'רציף מרולין', בשכונת החלומות שלי – בת גלים! בעוד שלושה חודשים ארד לחוף שם, ואוכל דגים במסעדת 'מוסהדג' – לדעתי מס' 1 בארץ!

ישראל – אמריקה

 

כשקראתי את הפריוויו של מומי עם התמונות מישראל, לבי נחמץ שוב!

תמיד כשאני רואה תמונות כאלה הלב שלי נחמץ. עם כל האהבה שלי לארה"ב; עם כל העיזות והטיווי סוני "70; ועם כל הספורט והסטייקים, אני כבר 40 שנה גר כאן עם לב חצוי. יש לנו המון גולשים חדשים שאולי לא יודעים את ספור חיי. אני לא מרגיש צורך להתנצל, אלא רק להסביר מדוע אני גר כאן כבר 52 שנים:
הגעתי הנה כסטודנט עם אשתי רינה ז"ל ב-1961. ב-1969 קבלנו את הדוקטורטים מפן-סטייט – היא בפסיכולוגיה קלינית ואני בביומכניקה. ( מומי, רציתי רק שתדע שהיא לא היתה רק חכמה, אלא גם יפה: ב-1955 היא השתתפה בתחרות מיס יזרעאל והגיעה עד 8 האחרונת! היא היתה מה זה יפה וחתיכה! וגם רקדה בלהקת 'כרמון' ריקודי-עם והופיעה אפילו ביורופ עם הלהקה!). קבלנו אישור לעבוד כאן שנתיים ממשרד ההגירה, ואני קבלתי משרה זמנית באדלפי יוניברסיטי והיא בג'מאייקה הוספיטל בקווינס במחלקה לטיפול הנפש. ב-1971 עמדנו לחזור ארצה (היו לנו כבר שתי בנות בנות 6 חודשים ו-3) ולי כבר היתה חצי מישרה בוינגייט וחצי בטכניון במחלקה לארגונומיה, והיא בבית החולים ביילינסון ב"מחלקה לפסיכים" (אולי קראו לזה 'טיפול הנפש'). ואז פתאום היא חלתה בסרטן דם. נתנו לה חודש-חודשיים לחיות אלא אם כן היתה מוכנה להשתתף בקבוצת מחקר על כימו-טרפיה מסוג חדש (שעד היום משתמשים בה!). הצליחו להחזיקה בחיים כמעט שנתיים וחצי. כשהיא ניפטרה בנובמבר 1973 הייתי אובד עצות. הבטחתי לאדלפי לסיים את השנה.
הצטרפתי לארגון "הורים ללא שותפים" (PARENTS WITHOUT PARTNERS) בעיקר כדי שסיגל בת ה-6 ואפרת בת ה-3 תדענה שהן לא היחידות ללא אמא, ובמרץ פגשתי שם את גייל שהיתה גרושה עם שני בנים (12 ו-17). היא לא היתה יהודיה אבל היתה הדבר הטוב ביותר שיכול היה לקרות לי אחרי האובדן של רינה. ביולי כבר נשאנו. בדצמבר היא אימצה את שתי הבנות (סיגל הגרה היום בהוד השרון, ואפרת באטלנטה) האוהבות אותה וקשורות אליה עד אין קץ. שנה אחרי היא התגיירה, הוציאה דרכון ישראלי, והפכה ליהודיה הרבה יותר מסורתית ממני. אבל אחרי שני ביקורים בישראל היא אמרה לי חד וחלק: "אני אוהבת את ישראל אבל לעולם לא אסכים לעזוב את ארה"ב לגור בה; זה לא היה דבר שדברנו עליו לפני הנשואין".

טוב, היום שני בניה קני (הגר בשרלוט) וג'סי (הגר בבולדר קולורדו) הם הורים ל-9 נכדים, ויש לנו כבר 5 נינים, בנוסף לשתי נכדות ביולוגיות שלי באטלנטה ושלוש נכדות בהוד השרון. אני לא אימצתי את בניה כי היה להם אב, אבל הם קשורים אלי הרבה יותר מאשר אליו.
ישנה לי רק בעייה אחת: ג'ייסון (בעלה של אפרת) הוא אוהד כל דבר שהוא פילדלפיה. עם זה אין לי בעייה. ג'סי אוהד הנאגטס והברונקוס. גם עם זה אין לי בעייה. קני? אוהד שרוף של הג'איינטס והניקס, וזה כיף. הבעייה היחידה שישנה לי בחיים היא שגייל – שהיא משוש חיי – היא אוהדת לייקרס. אני כבר 40 שנה מנסה להוציא ממנה את הרעל הזה, ובינתיים ללא הצלחה!

קלמסון – דוק

 

קלמסון יוניברסיטי נמצאת 20 דקות נסיעה מביתי. קלמסון היא עיר קטנה, נפרדת מגרינוויל, אבל למעשה נחשבת לפרבר שלנו. העונה היתה לקלמסון עונת פוטבול גדולה, והם סיימו אותה במקום חמישי במכללות אחרח נצחון מדהים על אוהיו סטייט באורנג' בול!

אתמול העמסתי את גייל וזוג חברים במכונית ונסענו למשחק הכדורסל נגד דוק. האולם של קלמסון – "ג'ון הקטן" – LITTLEJOHN – הוא הקטן ביותר ב-ACC (קבולת 9,842), והיא כבר שנים לא היתה כוח רציני בליגה. אבל מה שקורה הוא שאני מביא WINNING לכל מקום שאני עובר לגור בו: כשלמדתי בפן סטייט היא היתה אלופת המכללות בפוטבול. כשעברתי ללונג איילנד, הניקס על המקום הפכה אלופה ב-1970 ו-1973, ואז כמובן היאנקיס, הג'איינטס, והאליפות של הריינג'רס. כשעברתי לגור ליד מיאמי? בום. אליפות ב-2006, ואז ב-2012 ו-2013.

אתמול? נצחון לא יאומן על דוק הגדולה של מייק ששבסקי 59-72.  ההפתעה הגדולה ביותר במכללות אתמול. זה קרה 41 שעות אחרי משחק נוסף שחזיתי בו – הפסד ביתי ב-15 נקודות לפלורידה סטייט. אז אני גר במקום עשר אפילו לספורט: שעה וחצי מאטלנטה ושעה וחצי משרלוט. בעוד שלוש שעות שרלוט מארחת את הסן פרנציסקו ניינרס והייתי אמור כבר להיות שם, אלא שב-7 בבוקר מצלצל אלי קני ושואל אם אני מוכן לשלם $500 לכרטיס. ז"א $1,000 לשנינו. אמרתי לו שזה יותר מדי, ונוותר. נחזה בטיווי. אבל עם קלמסון כאן אני חוזה בטופ שבטופ בפוטבול מכללות, בטופ שבטופ בכדורסל מכללות, ואז יש לי NBA באטלנטה ושרלוט, NFL באטלנטה ושרלוט, בייסבול באטלנטה, והוקי-קרח 'ליגת-משנה' כאן בגרינוויל.

היה זה הנצחון הראשון של קלמסון על דוק מאז 2009. הטייגרס של קלמסון הם 4-11 ופתאום הם ניכנסים לטופ-20 במכללות. גבור המשחק אתמול היה שחקן בשם BLOSSOMGAME – שחקן של 3.9 נק' למשחק – ששמר את ג'ברי פרקר כבצבת וצימצם אותו לאחה"צ של 5 מ-13 ל-15 נק'.  הוא עצמו פתאום קלע 14 עם 14 ריבאונדים, ונישא על זרועות הסטודנטים האוהדים שעמדו משך כל המשחק ולא הפסיקו לצרוח ולשיר.

איזו חווייה! אחרי ששנה וחצי לא הייתי שם באף משחק, פתאום בשלושה ימים הייתי שם פעמיים. מעתה אני אורח קבוע. מצאתי לי COLLEGE TEAM משלי!

פוטבול

 

אפשר לשנוא את ביל ביליצ'ק מאמן הניו אינגלנד פטריוטס. אפשר לשנוא את טום בריידי הקוורטרבק שיש לו הכל: פרצוץ שווג מגזין קבע כ-"פני הגבר הסקסיים בעולם"; יש לו את ג'וזל הברזילאית, שהרבה מכנים כ"החתיכה מס' 1 בעולם"; יש לו בוודאי כבר איזה 80 מיליון בבנק, ויש לו טבעות סופרבול.

אבל אי אפשר לקחת מהם את גאוניותם: ביל ביליצ'ק החליט אמש לנצח את אינדינאפוליס קולטס במשחק של נשיאת כדור ולא מסירות לאוויר, אפילו שטום בריידי הוא הקוורטרבק מס' 1 בליגה כבר עשר שנים, לדעתי. הוא ווינר בנזונה, זה מה שהוא. אז למה בריידי היה שותף להילולה? כי הוא קיבל ברצון (ואפילו באהבה כפי שאמר בסיום המשחק) את ההחלטה "לנצח על האדמה". וניו אינגלנד פטריוטס עשתה זאת  בשטיפה של 22-43.

הרנינג בק של הפטריוטס להגרט בלאונט גמע במשחק 189 יארדס וארבעה טאצ'דאונים, והיה חלק מיותר מ-250 יארדס נשיאת כדור של הפטריוטס לעומת רק 198 יארדס באוויר של בריידי (לאק, הקוורטרבק של הקולטס זרק ל-331 יארדס אבל רק ב-20 מ-41, ו-4 אינטרספשיונס).

משך כל הקריעה הזאת ביל "NEVER SMILE" ביליצ'ק – לא חייך אפילו פעם אחת!

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 35 תגובות

  3. מנחם לס

    12 ינו 2014 18:14:22

    קבלתי מסר זה מיובל עוז שביקש שאכניס אותה הנה לידיעת הגולשים:

    אהלן מנחם,
    כרגע החלטתי להמשיך לכתוב לבלוג שלי בלבד ולא לכתוב לאתר חיצוני.
    אני אשמח אם תעביר הודעה לגולשים בהופס שאני מאוד מעריך את הבקשה שלהם שאני אחזור לכתוב, אבל שכרגע זה לא מתאים, בגלל סיבות אישיות, לא סיבות שקשורות אליך או לאתר, ושאם הם רוצים לקרוא את הכתבות שלי הם מוזמנים להיכנס לבלוג.
    אני מודה לך על הכל ומקווה שתמשיך לקרוא את הכתבות שלי,
    שבוע טוב, יובל

  6. ניב

    12 ינו 2014 19:22:58

    תודה על השיתוף הכנה וספור חייך ( בקצרה ) המרתק .
    צר לי שיובל עוז לא יכתוב פה עוד, הוא אחד העפרונות המחודדים ( יש לך איזה קישור לבלוג שלו?) אבל הכותבים החדשים שחתמו איתך על חוזה כמו מומי והחציל(ד'ר מונית) , אפלטון(ימאי מחונן בתנאי שהוא משיט כמו שהוא כותב) , זעפרני(כותב מעולה על מה שאני רוצה לקרוא) , דובי (אוהד ניקס עם הומור עצמי משובח), ולדי(מקצועיות) , רועי (זה ילד זה ?), דנסקי (בעל ידע מדהים ויכולת ניתוח טובה) , אסי ( איך הוא לא מאמן ?) ומצטער מי שאני לא מזכיר את שמו מחפים ויחפו בהמשך כך אני מקווה על היעדרתו של יובל.

  12. מומי שאוהב חציל בטחינה

    12 ינו 2014 21:00:53

    לקחת ממומי את התמונה !
    מומי חושב שאתה מלך הארץ !!
    האשה אוהדת לייקרס , כל הכבוד

    מומי אוהב פוטבול מרוקאי , כזה שמשחקים עם כדורגל

  15. דורון 4

    13 ינו 2014 02:01:53

    תודה על השיתוף,מזכיר את ישראל של פעם.
    מר ומצחיק יחדיו. מרגש מאד
    העוקץ בסוף גרם לי לחייך בהפתעה, גייס חמישי בתוך הבית.
    ואני חושב בדיוק כמו ניב למעלה.
    זה ממשיך להיות אתר נהדר!

  16. k_700

    13 ינו 2014 03:47:49

    קלמסון באמת עם ניצחון גדול אתמול!! ראיתי את התקציר, הם עשו עבודה גדולה על ג'בארי פארקר.

    וויגינס וקנזס מנצחים בדרבי של קנזס את KUST, בכלל קנזס שכרגע כולם נהנים לקטול אותה תוכל לתת הצגה אמיתית בריקוד הגדול.

    יש לה חמישייה ש-4 שחקנים מתוכה יכולים להיות שחקנים טובים-משמעותיים בNBA.

    גם ההגנה שלהם מתחילה להתחבר ממשחק למשחק.

    אגב מנחם אתה רואה את הגולדן גלוב??? ברייקינג בד כבר 2 מ-2(ראיין קרנסטון וסדרת הדרמה הטובה ביותר).

    YHEA BITCH

  17. שם (נחוץ) ? טוב שיהיה... גוגליוטה

    13 ינו 2014 09:10:07

    ריגשת מאד מנחם… חתיכת סיפור חיים.

    אם אפשר לשאול, כמה זמן אתה כותב על ספורט וכדורסל? זה היה תחביב מאז ומתמיד או סוג של בריחה מהתקפות הקשות?

      1. שם (נחוץ) ? טוב שיהיה... גוגליוטה

        14 ינו 2014 09:33:47

        אני יודע שזה לא נשמע טוב. לא זאת הייתה הכוונה ומתנצל אם מישהו נפגע.

        הכוונה הייתה שכתיבה היא הרבה פעמים מפלט לאנשים מסויימים. בין אם זה משגרת החיים או מתקופות פחות טובות…
        מעניין אותי מה היה טריגר של מנחם?
        כמה שזה נשמע מוזר, גדלתי על הספרים שלו בשנות ה 90 על הנבא. קניתי כמה מהם ולמדתי הרבה. שלא נדבר על כמה שחיכיתי לכתבות הצבעוניות שלו במעריב וחדשות.

  18. צביקה

    13 ינו 2014 09:20:59

    גוגליוטה, למיטב הבנתי הוא כותב מאז שהוא היה בגיל של רועי, אבל התחיל לסקר ספורט כעיתונאי כשהתחיל לשלוח כתבות על NBA ל"חדשות הספורט" כשהגיע ללימודים בארה"ב ב61.

  20. יהודה

    13 ינו 2014 13:12:33

    הלואי שתגיע לפחות לגיל שמעון פרס – עם הרבה כוחות להמשיך באתר הזה (אבל בלי התעצבניות) שנוטל ממך הרבה כוחות וזמן

    2. דובי

      13 ינו 2014 14:40:42

      עצבים אצל מנחם לא באים מהלב אלא מהתחת. אלה נפיחות שמזניקות אותו קדימה.
      כל נפיחה על רבין או דדי מעיפה את הדוק ליומיים.

  22. daddd

    13 ינו 2014 16:23:45

    וואלה לא ידעתי שאתה מבת גלים מנחם
    אני גר קרוב לפנחס מרגולין ברחוב אבדימי
    אתה יכול לספר לי איך הייתה השכונה בשנות ה40 .??מעניין
    כי עכשיו השכונה הפכה למלא בנרקומנים וטיפוסים דומים

כתיבת תגובה

סגירת תפריט