לאוהד המתחיל בעולם הבייסבול, לא פשוט להתחבר להיסטוריה של המשחק. צפיה במשחקים בהם לקחו חלק אגדות כמו טיי קוב, בייב רות', טד וויליאמס או שו-לס ג'קסון, לרוב תשעמם ותרחיק את הפוטנציאל הטמון באוהד הטרי.

אבל יש רגעים בבייסבול שהזמן עצר מלכת סביבם. שכשרואים אותם היום, זה מרגיש כאילו לא חלפו 30-40-50 או 60 שנה, שלא לדבר על 80. ההום ראן של קארלטון פיסק, האנק ארון שובר את השיא של הבייב, ג'ו דימאג'יו יוצא מהשלט של ה-56, ובעיני, מעל הכל, נאום הפרידה של לו גריג.

The Iron Horse

ב-2 ביוני 1941, השבוע לפני 80 שנה הלך גריג לעולמו, לאחר מאבק ממושך במחלת ה-ALS, שעם השנים זכתה לכינוי "המחלה של לו גריג". ה-Iron Horse היה בעיני גדול שחקני הבייסבול בכל הזמנים, היאנקי הגדול מכולם, אגדה.

גריג נולד ב-19 ביוני 1903 (השנה בה היאנקיז נוסדו) לכריסטינה פוך והיינריך גריג, צמד מהגרים גרמנים שהכירו בסוף המאה ה-19 בשכונת יורקוויל, מנהטן. הנרי לואיס גריג היה השני מבין ארבעה ילדים, אך היחיד ששרד את שנותיו הראשונות, כששתי אחיותיו ואחיו מתו משעלת וחצבת בגיל צעיר מאוד. אביו היה פועל, אך איבד את מקומות העבודה שלו לעתים תכופות בעקבות בעיית אלכוהוליזם, כך שאימו, שעבדה כמנקה ומבשלת, היתה המפרנסת העיקרית.

גריג גדל בשכונה שרוב אוכלוסייתה היתה גרמנית, ועד גיל חמש לא דיבר אנגלית, אלא גרמנית בלבד. בגיל צעיר החלו רבים לקרוא לו "לו", למרות ששמו הראשון היה הנרי, זאת כדי להימנע מבלבול מול אביו, היינריך.

Sssssssssee Ya!

את תשומת הלב הראשונה קיבל גריג בגיל 17, ב-26 ביוני 1920. קבוצת התיכון שלו התארחה ב-Cubs Park, ריגלי של היום, למשחק נגד קבוצת תיכון מקומית, לעיני למעלה מ-10,000 צופים. באינינג התשיעי, כשקבוצתו בפיגור, העיף גריג גראנד סלאם, כשהכדור טס אל מחוץ למגרש, דבר בלתי נתפס לנער בגילו.

ב-18 באפריל 1923, היום בו בייב רות' חנך את היאנקי סטדיום עם הום ראן על הראש של האקסית מבוסטון, גריג פסל 17 שחקנים בסטרייק אאוט במשחק קולג' במדי קולומביה, לעיני הסקאוט של היאנקיז, פול קריצ'ל, שפספס את ההצגה של הבייב אבל הרוויח את הכוכב הבא של הליגה. הפיצ'ינג שלו לא היה זה שהרשים את קריצ'ל, אלא הכח שלו כחובט, כשהוא ראה בו "בייב רות' הבא". ב-30 באפריל הוא חתם על חוזה ביאנקיז, בדרך לשנתיים במיינורס, שם הוא חבט 344. מפחיד עם 61 הום ראנס ב-193 משחקים.

הרצף החל…

ב-2 ביוני 1925, ארחו היאנקיז את הוושינגטון סנאטורס. וואלי פיפ, שחקן הבסיס הראשון הקבוע של הקבוצה, פנה למנג'ר מילר האגינס, וביקש אספירין, כיוון שכאב לו הראש. האגינס טיפל בשחקן שלו, ובמקביל סידר לו יום חופש, וביקש מגריג שיפתח במקומו. מכאן החל רצף של 2,130 משחקים בהם גריג פתח, שיא שהחזיק עד 1995, הכל בזכות האספירין. היאנקיז ניצחו 4:6, גריג שחבט שישי, הסתפק ב-0 מ-3 ו-Error. את העונה הזו הוא סיים עם ממוצע חבטות 295. ועשרים הום ראנס, התחלה טובה בגיל 22.

עונת הפריצה שלו היתה ב-1926, כשהוא חבט 313., והוביל את הליגה עם 20 טריפלס. בוורלד סירייס נגד סיינט לואיס הוא חבט 348., אך היאנקיז הפסידו את הסדרה 4:3. הפעם הבאה שהוא יחבוט מתחת ל-300. תהייה ב-1938, כשהוא יהיה בן 35, וגם אז הוא ייעצר על 295….

יש אליפות!

את האליפות הראשונה שלו חגג גריג ב-1927. אבל וואו איך הוא חגג… שימו לב למספרים: ממוצע חבטות 373., לא פחות מ-47 הומרס, 52 דאבלס, 18 טריפלס, כשהוא מביא הביתה לא פחות מ-175 רצים! היאנקיז רשמו באותה העונה מאזן נפלא של 44:110, ו-0:4 בוורלד סירייס על פיטסבורג.

ולמרות הכל, ואף על פי שזכה ב-MVP בעונה הזו, פחות זוכרים את מה שגריג בעצמו עשה ב-1927, הרבה בגלל 60 ההום ראנס של רות', שיא שהחזק עד 1961, ויכולות ההתקפה של הקבוצה כולה, שכונתה Murderer's Row. ככלל, העובדה שחלק גדול מהקריירה של גריג היתה בצל הבייב, בהחלט פגעה בו.

יחסיו עם רות'

גריג ורות' היו צמד לאורך תשע העונות הראשונות של לו. הבייב הגיע לניו יורק ב-1920, ופרש ב-1934, כשבין לבין השניים חבטו שלישי ורביעי בליינאפ, בדרך לשלוש אליפויות, ב-1927, 1928 ו-1932. למרות שמדובר בשני טיפוסים שונים בתכלית (גריג שקט וביישן, רות' מאוד אהב את תשומת הלב סביבו), השניים היו חברים טובים.

מחוץ למגרש רות' וגריג הלכו ביחד לדוג ולשחק גולף, כשהבייב מאוד אהב לבקר בבית אימו של לו, ולטעום מבישוליה. אך בין לבין הם גם הצליחו להסתכסך, בעיקר כשרות' ביקר בפומבי מנג'רים שגריג העריך, או בעקבות דברים שאימא של לו אמרה. אך לאחר עונת 1934 יצאו השניים עם עוד מספר שחקנים לטיול ביפן, שם גריג גילה שאשתו בילתה עם בני הזוג רות', דבר שהכעיס אותו מאוד, והשניים כבר לא חזרו להיות חברים כפי שהיו לפני כן.

לאחר עוד אליפות ב-1928, גריג רשם הישג יוצא דופן נוסף ב-3 ביוני 1932, כשהוא העיף ארבעה הום ראנס במשחק, והיה בכך לראשון שעושה זאת במאה ה-20. אם לא הסנטר פילדר של הפילדלפיה את'לטיקס, לגריג היו גם חמישה, דבר שלא קרה מעולם עד היום, אך זה תפס כדור על הגדר ומנע ממנו הישג היסטורי. בעונה הזו, אגב, זכה גריג באליפות השלישית בקריירה.

הילד בן 30, כבר לא שוכב על הספה בבית הוריו….

שנת 1933 היתה משמעותית לגריג בעיקר מחוץ למגרש. כ-"ילד של אימא", היה לו לא קל לעזוב את הבית, גם בגיל 30, אך אלינור טוויצ'ל, זוגתו לחיים, בהחלט סייעה לו. במקביל רשם גריג הישג נוסף, כשהיה לראשון שהופיע על אריזות ה-Wheaties.

בין העונות 1936-1938 זכו גריג והיאנקיז בשלוש אליפויות, בזכות שלושה ניצחונות בסדרות וורלד סירייס: פעמיים על הג'איינטס ופעם אחת על הקאבס. גריג, שזכה ב-1936 ב-MVP השני והאחרון בקריירה, העיף במהלך העונות האלה 49, 37 ו-29 הום ראנס בהתאמה, כשהכח של הפירסט בייסמן בן ה-33-35 הולך ויורד. אך האם זה רק גיל?

לקראת סיום עונת 1938 החל גריג לחוש ברע, אך בשלב הזה עדיין לא הבין מה מצפה לו. באימוני טרום העונה של 1939 המצב המשיך להידרדר, וגריג החל להבין שזו תחילת הסוף. במהלך אחד ממשחקי האימון הוא אף התמוטט, ואת הספרינג טריינינג הוא סיים ללא אף הום ראן.

"הכח שהיה לו – נעלם"

בסיום חודש אפריל רשם גריג את החודש החלש בקריירה, בפער משמעותי, עם ממוצע חבטות 143., כשהוא מביא הביתה רץ אחד בלבד. השמועות החלו לרוץ בנוגע למצבו הבריאותי של כוכב היאנקיז. ג'יימס קהאן, שסיקר את היאנקיז, כתב:

"אני חושב שמשהו לא בסדר עם גריג. מבחינה פיזית. אני לא יודע מה זה, אבל ברור שזה משפיע על היכולת שלו על המגרש. עקבתי אחריו מקרוב, וזה מה שראיתי: הוא רואה את הכדור, פוגע בו בתזמון מושלם, עם כל הכח שלו – והכדור לא עובר את האינפילד. במילים אחרות, מסיבות לא ברורות, הכח שהיה לו – נעלם. הוא פוגע בכדור, שוב ושוב, ולא מגיע לשום מקום".

ספסל את עצמו

כזכור, ב-2 ביוני 1925 החל גריג ברצף המשחקים המרשים שלו, בזכות אספירין, רצף שנמשך 2,130 משחקים, שיא שגריג יחזיק עד שקאל ריפקין ג'וניור יגיע ב-1995. במהלך הרצף הזה זכה גריג לכינוי שדבק בו עד היום, ה-Iron Horse. באחד המקרים, אגב, גריג חלה בשפעת. היאנקיז החליטו לדחות את המשחק באותו היום ביממה, בשל "גשם", למרות שכלל לא ירד באותו היום גשם, כך שלו קיבל קצת עזרה…

ב-2 במאי 1939, לפני תחילתו של משחק בדטרויט, הודיע גריג למנג'ר ג'ו מקארת'י: "אני מושיב את עצמי על הספסל, ג'ו". כאן נעצר הרצף הסופר מרשים של האיירון הורס. גריג עצמו העביר את הליינאפ לשופטים ההמומים.

כרוז המשחק הודיע לפני הפתיחה: "גבירותי ורבותי, זו הפעם הראשונה מזכה 2,130 משחקים, שהשם 'לו גריג' לא יופיע בליינאפ של היאנקיז. הקהל עמד על רגליו ומחא כפיים, כשגריג יושב על הספסל, דומע. כ-סוג של סגירת מעגל, באותו המשחק נכח ביציעים אותו וואלי פיפ, אותו גריג החליף במשחקו הראשון.

סוף הסיפור

לאחר מספר ימי מנוחה ניסה גריג לחזור לשחק, אך לאחר שביצע מספר טעויות רצופות הוא הוציא את עצמו מהמגרש. כאן למעשה הסתיימה הקריירה האגדית של השחקן האהוב עלי בהיסטוריה, כשגריג לא ישוב לשחק עוד.

חולשתו של גריג גרמה לאשתו לחפש פתרונות, ובסופו של דבר הוטס הפירסט בייסמן משיקגו, שם שיחקו היאנקיז, לרוצ'סטר, מינסוטה, לסדרת טיפולים. ב-19 ביוני 1939, יום הולדתו ה-36, הוא קיבל את הבשורה המרה – "אתה חולה ב-ALS" – מחלת עצבים שמשפיעה על התאים במח, ולבסוף מחסלת את הגוף כולו. מהר מאוד התברר לו שההידרדרות רק תגבר בתקופה הקרובה, עם קשיים בסיסיים כמו לבלוע ולדבר. ההערכה היא כי נותרו לו מקסימום שלוש שנים לחיות. מדובר היה במחלה שבאותן השנים מעט מאוד ידעו עליה.

"ספורטאי ואזרח למופת"

ב-19 ביוני 1939 פרסמה הקליניקה שטיפלה בגריג את ממצאי הבדיקות, ויומיים לאחר מכן הודיעו ראשי היאנקיז על פרישת הכוכב ממשחק פעיל. הקבוצה חיפשה דרך להיפרד מגריג בצורה מכובדת, והוחלט שב-4 ביולי, יום העצמאות האמריקני, בין שני המשחקים נגד הסנאטורס, ייערך טקס. אורחים מכובדים רבים הגיעו, בהם כל שחקני ה-Murderer's Row, כשראש עיריית ניו יורק, פיורלו לה גווארדיה, נאם ותיאר את גריג כ-"דוגמה מושלמת לספורטאי ואזרח למופת".

הג'נרל מנג'ר של הקבוצה, ג'יימס פיירלי, אמר כמה מילים, ואחריו עלה המנג'ר מקארת'י, שהתקשה לשלוט ברגשותיו ובקושי הצליח לדבר. מייד לאחר מכן הוציאו היאנקיז את המספר 4 מרוטציית המספרים, ובכך גריג היה לראשון בהיסטוריה של המשחק שהמספר שלו הופרש. במהלך הטקס קיבל גריג מספר מתנות, ובווידאו שתיעד את האירוע ניתן לראות עד כמה היה לו קשה להחזיק אותן ביד, לכן הוא מייד הוריד אותן לרצפה.

The Luckiest Man On Th Face of the Earth

ואז הוא עלה. גריג בעצמו, לנאום את מה שמכונה עד היום כ-"נאום גטיסבורג של הבייסבול". הוא לא אהב לדבר בציבור, אך הקהל דרש זאת, ולכן הוא שלף כמה משפטים שהוא שינן מראש. את הנאום הזה, חובה על כל אוהד ספורט לראות. לצערנו, הקטע המתועד חתוך, ומציג רק את התחלת וסיום הנאום. הטסט המלא רק כתוב, והוא נראה כך:

"Fans, For The Past Two Weeks, You've Been Reading About a Bad Break. Today, I Consider Myself The Luckiest Man On Th Face of the Earth. I Have Been in Ballparks for 17 Years and Have Never Received Anything but Kindness and Encouragement From You Fans.

When You Look Around, Wouldn't You Consider it a Privilege to Associate Yourself With Such Fine-Looking Men as are Standing in Uniform in This Ballpark Today? Sure, I'm Lucky. Who Wouldn't Consider it an Honor to Have Known Jacob Ruppert? Also, the Builder of Baseball's Greatest Empire, Ed Barrow? To Have Spent Six Years With That Wonderful Little Fellow, Miller Huggins? Then to Have Spent the Next Nine Years With That Outstanding Leader, That Smart Student of Psychology, the Best Manager in Baseball Today, Joe McCarthy? Sure, I'm Lucky.

When The New York Giants, a Team You Would Give Your Right Arm to Beat, and Vice Versa, Sends You a Gift – That's Something. When Everybody Down to the Groundskeepers and Those Boys in White Coats Remember You With Trophies – That's Something. When You Have a Wonderful Mother-in-low Who Takes Sides With You in Squabbles Her Own Daughter – That's Something. When You Have a Father And a Mother Who Work All Their Lives so You Can Have an Education and Build Your Boddy – It's a Blessing. When You Have a Wife Who Has Been a Tower of Strength and Shown More Courage Than You Dreamed Existed – That's the Finest I Know.

So I Close in Saying That I Might Been Given a Bad Break, But I've Got an Awful Life to Live For. Thank You".  

אני מודה, אני כותב את השורות האלה, ודומע. על פי עדותה של אלינור גריג, הסיבה שאין תיעוד מלא היא כי הצלם התקשה לעמוד ברגשותיו, לא הצליח לצלם. וכך יצא שאחד מרגעי השיא של עולם הספורט האמריקני, בו נכחו מצלמות וידאו, לא תועד בשלמותו. גריג התקשה לעמוד יציב לאחר הנאום, כולו רועד, כשהקהל מוחא לו כפיים במשך שתי דקות, ואוהדים רבים צועקים: We Love You Lou. האירוע הוגדר כאחד המרגשים בהיסטוריה של הספורט.

ב-2 ביוני 1941, בשעה 22:10, כשבועיים לפני יום הולדתו ה-38, הלך גריג לעולמו, בשכונת ריברדייל שבברונקס, ניו יורק. ראש העיר לה גווארדיה הורה להוריד את הדגלים בעיר לחצי התורן, כמו גם בכל מגרשי הבייסבול בליגה. ב-4 ביוני נקבר גריג בבית הקברות קנסיקו הסמוך, כ-30 ק"מ מהיאנקי סטדיום. החל מהשנה, ה-2 ביוני הוכרז כ-"יום לו גריג" בכל הליגה.

ב-7 בדצמבר 1939, כחצי שנה לאחר שפרש, הוחלט להכניס את גריג להיכל התהילה של הליגה, בוועדה שהתכנסה באופן מיוחד. ב-Monument Park שביאנקי סטדיום, הקדישו היאנקיז פינה לגריג, שם נכתב:

A Man, a Gentleman and a Great Ballplayer Whose Amazing Record of 2,130 Consecutive Games Should Stand for All Time".

בעיני, הטרגדיה הגדולה מכל, היא שהשחקן שזכור בעיקר בזכות העוצמה והיציבות לאורך השנים, מסיים את חלקו בענף שכל כך אהב, כשאין לו כח לזרוק כדור. אין, ולא יהיה כמו לו גריג.