הניקס עשו זאת טוב יותר ללא ג'יי אר סמית'. האם ימשיכו בלעדיו?
שתיים ביומן אחד (6)
ג'יי. אר. סמית' אולי קבור. הניקס יצאה מהקבר. הקבוצה הקבורה הזאת עד לפני שבועיים וחצי יצאה מהקבר. בשני היומנים האחרונים על הניקס הסברתי שהיא שינתה את משחקה לחלוטין. כמובן שתמיד ישנם כאן חסרי הבנה וראייה שגיחכו על כך. ובכן, שלושת השינויים הגדולים ביותר הם כדלקמן:
1. מייק וודסון הזמין לפני שלושה שבועות את ג'ון סטארקס, אנטוני מייסון, וצ'ארלי וורד לאסיפת קבוצה בה הראה קטעי ווידיאו ממשחקי הניקס של שנות ה-90 נגד מיאמי, וביקש מהשלושה שידברו על "THE KNICKS WAY" של משחק הכדורסל. על מספר ,1" אדבר עוד מעט.
2. מייק וודסון אמר להם שמהיום הכדור עובר מיד ליד בין כל חמשת השחקנים ללא עצירה, ומי שלא מסוגל לזה יישב על הספסל ויסתכל על כאלה שמסוגלים לזאת. אמש ראיתם שכרמלו אנטוני כמעט לא עומד יותר ב-"אחד-על-אחד" כשהשאר עומדים ומסתכלים. הכדור עבר מיד ליד, מיד ליד, עד שנמצא האדם הפתוח. הגנת ההיט החזקה שבדרך כלל מוצאת פתאום פתח ברבע השלישי והרביעי ובגללה ההיט פתאום בורחת ב-12 הפרש, לא הצליחה למצוא פתח כזה משך כל המשחק.
3. הוא אמר באותה אסיפה במילים האלה: "עם טייסון (צ'נדלר), אנדרה (ברגנני), ואמארה (סטודמאייר) יש לנו שלושה שחקנים בגובה 2.16 מ', 2.14 מ', ו-2.10. אנחנו לא נהיה יותר "קבוצה של 'ג'אמפ-שוטס' של ענקים". מהיום והלאה טייסון, ברגנני וסטודמאייר משחקים בצבע ולא בשום מקום אחר".
אמש ברגנני היה הקלע השני אחרי כרמלו עם 19 נק', 12 מהם מתחת לסל, בלי אף נסיון אחד מה-3. אני משוכנע שבטורונטו הסתכלו על המשחק ולא האמינו איזה ברגנני פתאום יש לניקס. בטורונטו הענק הזה שיחק כסמול גארד כשהנשק העיקרי שלו הוא דאונטאונים. פתאום הוא הפך לחייל תחת הסל, ומי יודע, אולי בחירתו כמס' 1 בדראפט לא היתה שגיאה אחרי הכל.
אבל השינוי הגדול ביותר הוא באמארה: ב-26 דקות הוא היה הקלע השלישי בקבוצה עם 14 נק' ב-7 מ-12 כאשר כ-ל ה-ס-ל-י-ם באים מתחת לסל. הוא זרק רק ג'אמפ אחד מחצי מרחק שהוא החמיץ. הוא קטף 11 ריב' – יותר מכל אחד אחר בקבוצה, השני היה כרמלו עם 8 – כשהוא כמעט לא זז מחוץ לצבע.
לצערי עלי לכתוב כל דבר חמש פעמים עד שכמה אנשים כאן מבינים. פשוט לוקח להם זמן עד שדברי ניכנסים לראשם, והם יודעים למי אני מתכוון. ההבדל המשמעותי החשוב בניקס הוא המשחק של אמארה.
כשאמארה נשאל אחרי המשחק אם הוא לא זז מהצבע בגלל שטייסון צ'נדלר לא שיחק, הוא ענה: "אני משחק בצבע עם או בלי צ'נדלר. קוץ' אמר לי שהוא רוצה אותי 'שם', אז אני אהיה תמיד 'שם'. אני כלב זקן שלמד טריקים חדשים!".
לניקס היה זה הנצחון השלישי הרצוף, והרביעי מחמשת המשחקים האחרונים נגד ההיט.
וכאן אני מגיע לנקודה הראשונה, ל-"1".
(בתמונה: כשהניקס היתה ניקס: יואינג, סטארקס, אוקלי)
וודסון ביקש מהאורחים לדבר על "THE KNICKS WAY". עם הימים של פטריק יואינג, ג'ון סטארקס, אנטוני מייסון, לארי ג'ונסון, צ'ארלס אוקלי, ושאר השחקנים שהכוכב היחיד ביניהם היה פטריק יואינג – כמו כרמלו אנטוני היום בניקס – וכל השאר היו חיילים אפורים שכל מה שהם ידעו זה להילחם, ולא פחדו מאיש. ג'ון סטארקס היה הדוגמא המאלפת: הבנאדם לא פחד מאיש, אפילו לא ממייקל בכבודו ובעצמו. הפקה-פקה שזרק למייקל לא מאפשרים תרגום והכנסה הנה. את הדאנק שהוא ביצע מ-ע-ל מייקל – דבר שאף אחד אחר לא ניסה לעשות מפאת יראת הכבוד לאלוהים – מייקל יסבול עד יום מותו וייקח אותו לקבר!
גם למיאמי של אז היו חיילים ללא כוכבים. אולי 'הכוכב' היחיד היה טים הרדאוויי, אבל גם הוא היה יותר מחייל מאשר 'כוכב'. עם אלונזו מורנינג, בילי אוונס, רוני סייקלי, פי.ג'יי בראון, וושון לנרד, ברוס באוון (לפני שעבר לספארס הוא אכל אנשים במיאמי) דן מאירלי, בריאן גראנט, שרמן דוגלאס, וכל האחרים היו קבוצה קשה שרק הניקס דמתה לה. כל משחק היה מלחמת עולם. כלב אוכל כלב.
אנטוני מייסון – הגבר שבגברים. רק מיאמי לא פחדו ממנו
ג'ון סטארקס נגד פי. ג'יי בראון. איזה קרבות היו אז!
מייק וודסון אמר לקבוצה שהגיע הזמן לחזור לשחק כמו ששיחקה ההיט של שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000: קבוצה ללא סופרסטארים, אבל קבוצה לוחמת ללא חת, לא מוותרת לאיש, גאה בעצמה.
לניקס יש מזל שיש לה את כרמלו אנטוני, השחקן היחיד ב-NBA מלבד קובי בריאנט, אולי, שלא פוחד מלברון. הוא לא מרגיש נחות למלך, ומוכן ל-'ראש בראש' נגדו בכל רגע, בכל מצב, והוא יודע שהוא מסוגל לנטרל את לברון בכל משחק. אז היתרון העצום שישנו להיט נגד כל קבוצה אחרת עם לברון, מתבטל נגד הניקס. אולי גם פול ג'ורג' מתחיל להרגיש ככה, אבל אני לא בטוח. אני עדיין מאמין שלברון יכול ומסוגל להיכנס לראשו של ג'ורג' במשחק שביעי בפלייאוף. לראשו של כרמלו מאומה לא ייכנס, מלבד אבנים. הוא פשוט לא שם על לברון או כל אחד אחר, וזה יתרון עצום לניקס.
מה שאהבתי אמש היה כרמלו. ככל שהמשחק קרב לסיומו הוא התחזק בשעה שלברון נחלש. הפעם היתה זו ההיט שויתרה. אני נמצא במצב קשה יותר ויותר כשאני אוהד שתי קבוצות, מיאמי היט והניקס. בשנה שעברה זה עדיין היה ההיט ALL THE WAY כי רק עזבתי את פלורידה, והקשר למיאמי היה הדוק מדי. עתה אני גר בדרום קרולינה, רחוק ממיאמי ומניו יורק, ושתי הקבוצות הפכו לאהבה רחוקה. עם הניקס חייתי יומית כמעט משך 30 שנה כפרופסור שהסטודנטים שלו עשו אינטרשיפס ('סטאז') שם יותר מאשר בכל מקום אחר, ודייב דהבושר היה שכני לבית. עם מיאמי חייתי 12 שנה, ושתי אליפויות ב-2006 ו-2012. את אליפות 2013 כבר ראיתי בטיווי. יצרתי קשרים עם חברי הקבוצה וצוות המאמנים. הייתי בן-בית שם. אז אני מתחיל להיות חצוי באמצע, ואוי ואבוי יהיה לי אם השתיים ייפגשו בגמר המזרחי.
אבל יש זמן. אני עדיין לא הופך את הניקס לקבוצה שתנצח את אינדיאנה או שיקגו, או אפילו את הנטס. חזון למועד.
אבל אמש הניקס שיחקה כפי שהיא צריכה לשחק: משחק קבוצתי למופת ללא ג'יי אר סמית', שלדעתי חייב להפוך לשחקן ספסל, רול-פלייר למצבים מיוחדים ולא יותר. בלעדיו לא היה ספק שהניקס שיחקה טוב יותר.
אחרי המשחק כרמלו אמר:
“It’s a momentum boost for us, a confidence-booster but it’s just another win for us,’’ Anthony said. “When you’re facing another great player, it’s bound to elevate your game. LeBron has something I want. I always take that challenge of playing against the great players in the league.’’
מה שללברון יש ולאנטוני אין היא טבעת (ות). הוא יעשה הכל כדי להשיגה. בקשר לסמית' הוא נשאר נאמן לחברו:
. “He’s probably upset today he didn’t play. It’s not life or death. I need him Saturday in Philly.’’
כמובן שלא הגיע הזמן לקבור את מיאמי. לא יהיו הרבה ערבים שכריס בוש יקלע 6 נקודות ב-2 מ-10, ודוויין ווייד יהיה 0 מ-6 מהקו (אבל הוא היה 11 מ-15 מכל המרחקים האחרים…). ממש נהניתי לראות כיצד בוש מסתכל באי אמון לעבר חבר קבוצתו לשעבר אנדרה ברגנני ש-"OUTPLAYED" אותו טוטאלית. ההיט חסרה גם את מריו צ'אלמרס שדופק פתאום שלשות, ושיין בטייה המצויין במשחקיפ פיזיים-קשים כאלה.
ראיתם את הסלים האקרובטיים של הבן הרדאוויי בפני האבא טים? אחרי המשחק הוא נשאל איך זה היה לשחק כל כך טוב, והוא ענה, "כל הזמן שיחקתי בראש נגד אבא כששיחק במיאמי. הוא לוקח אותי הערב ל-'רות סטייק האוז' על שניצחתי אותו!".
ההיט ניסו TO DOWNPLAY את ההפסד, אבל הם לא יצליחו. יש קשר הדוק מדי בין שתי הקבוצות. חצי מאוהדי מיאמי היט הם ממיאמי ביץ' שהם או SNOWBIRDS (קיץ בניו יורק; חורף בפלורידה) מניו יורק ולונג איילנד, או אוהדי ניקס לשעבר שפרשו לגימלאות לדרום פלורידה, בדיוק כפי שאני עשיתי. הם אוהדי מיאמי היט שהם גם אוהדי הניקס, או היו אוהדי הניקס. פט ריילי היה מאמן הניקס בימיה הגדולים נגד מיאמי, ועתה הוא בנה קבוצה אלופה במיאמי. כל מיני BUSINESS EXECUTIVES שייכים גם לניו יורק וגם למיאמי. חצי מעתונאי הספורט ואנשי הטיווי במיאמי, התחילו בניו יורק. שני ה-MARKETS של ניו יורק ומיאמי קרובים וקשורים אחד לשני יותר מאשר כל שתי ערים אחרות. כל יום רגיל ישנן מעל 500 מטיסות ממיאמי לניו יורק וההיפך.
אז MATCHUP בין השתיים זה מטץ'-אפ בין שני אחים המקנאים אחד בשני עם יחסי 'אהבה-שנאה' באותו זמן. אז לא משנה מה הרקורד של הניקס, משחק בין השתיים הוא מעניין, מגרה, ומותח הרבה יותר מכל משחק אחר של הניקס נגד הספארס או הקליפרס, או מיאמי נגד הגולדן סטייט או ממפיס.
ניו יורק ניקס נגד מיאמי היט מיד מביא מתח ועניין. היום בפאלם ביץ' פוסט הופיע מאמר מעניין בו כתב איתן ס. – אחד הטובים בביזנס – שמשחקי סיבוב ראשון נגד הניקס יהיו הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות למיאמי, כי זה יכניס אותם מיד לאווירת "גמר". הוא כותב:
יהיה BUZZING ברחובות.
ספורטס אילוסטרייטד ייצא בעמוד שער.
כל הוותיקים יופיעו בטיווי וידברו על ימים עברו.
המדיה תדסקס כל סל, כל מסירה, כל הקפצה.
אבל הוא שכח לציין אפשרות אחת, די ריאלית: מיאמי עלולה בקלות להפסיד את הסידרה!
עזוב מנחם. הכל בראש . אמרתי את זה כל הזמן, לא שוכחים לאמן ולשחק בפגרה, יש מומנטום .
מקווה שתבין
אם זה כל מה שיש לך לומר על המאמר שהקדשתי לו שעתיים וחצי עבודה וכתבתי בו על כמה וכמה דברים אחרים, ז"א ש-ב-ט-ו-ח לא קראת אותו. סתם ריפרפת.
פשוט בזבוז זמן להקדיש עבודה כזאת על הניקס, קבוצה שהיתה אמורה להיות שלך, לפני שנעלמת מלעשות 'יומן ניקס' בטענה שאין מה לכתוב על הקבוצה.
אתה הוא זה עם ראש האבן שלא מבין. מעתה אתה בוודאי אנטי ניקס (בגללי)!
מחקתי שתי תגובות
מעתה אני מוחק תגובות הכוללות קללות ושפת רחוב (אפילו שלא הופנו אלי)
נהדר מנחם… נהדר ומרגש
רק לקרוא שהכלבים הזקנים היו בחדר הלבשה עושה צמרמורת ומסביר לא מעט…
לחשוב על מלו משחק קבוצתי
אמארה משחק אותה מייסון מתחת לסל
ברניאני מלכלך את הידיים
שומפרט נסחף באנרגיות… הרדאוויי…
הקבוצה חיה פתאום. לא הרגיש ככה מאז הלינסניטי
מנחם קראתי כל מילה. אחלה פוסט.
מסכים עם הרבה דברים בתוכו , אבל ממש לא מסכים אם המנטרה הכללית שלך כאילו השינוי רובו ככולו בגלל סטאט.
חשוב להבהיר – אנחנו לא קונטנדרים.
החלום כרגע הוא מקום בפלייאוף וסדרה אחת חזקה, אולי שתיים, עם הרבה רגעים יפים לזיכרון.
החלום הוא ניקס שהםfun to watch..
ניקס של סן אנטוניו בחוץ ולא בבית
כשאנחנו משחקים שמח וקבוצתי הקהל שמח
והקהל בmsg הוא הקהל המבין החכם האיכותי והמגניב ביותר בעולם
כשקול דפק איירבול אתמול 19812 ניויורקים צעקו אותו דבר
כשרג'י הגיע לביקור צעקו לו שריל, ושיקום ויתבייש מי שלא יודע למה
וכשטוני דגלאס החטיא עוד שלשה צעקו לו במקהלה we want shumpert והוא בכה. היום הוא משחק בשביל החננות בגולדן סטייט.
ה msg הוא מכה. ובחיים לא הייתי שם. יא אללה לאהוב שלושים שנה בלי לגעת.
מנחם פוסט אדיר מסכים עם כמעט כל מבה שכתבת בעיקר הקטע עם אנטוני ראיתי את המשחק ופשוט לא האמנתי איפה כרמלו שנכנס עם הראש בקיר?
מאוד עוזר שיש לכרמלו גבוה שגם יכול לקלוע סל(לא כמו צאנדלר) יש לו יותר מרווח לאחד על אחד וכששחקן הגנה בא לעזרה הוא מוצא את השחקן הפנוי.
אחלה פוסט, פשוט תענוג לקרוא כאן…
הייתה חסרה לי מילה טובה לריימונד פלטון שחילק 14 בונבונים וקלע בספרות כפולות!!!
גמר המזרח ניקס נגד נטס,חללללללללללללללום
מנחם , העלית בי זכרונות
הניקס של 99 הדיחה את מיאמי במשחק 5 מסל של אלן יוסטון , כדור שקפץ 6 פעמים על הטבעת עד שנכנס , והמשיכה עד הגמר
מיאמי הייתה ראשונה במזרח , הניקס שמינית . ניו יורק המשיכה עד הגמר.
השלד של אותה קבוצה היו אלן יוסטון , לאטרל ספריוול , לארי ג׳ונסון , קובי וצארלי וורד יואינג היה כבר מעבר לשיא .
משחק כאן בי איי הראשון שראיתי היה בניו יורק של הניקס מול הבאקס של ריי אלן
אני מבטיח להתייחס לניקס של שנות ה 90 באחד הפוסטים הבאים שלי
התכוונתי משחק האן בי איי הראשון שראיתי במגרש
האוטו ספלר של האייפד הורג אותי ברכות
מאמר אליפות
איזה זכרונות מלילות כסוסי ציפורניים 🙂
תודה
מאמר "בינוני" מאוד. אתה מחמיא לוודסון שדרש שהכדור ינוע בהתקפה? איפה הוא היה בעשרה חודשים האחרונים? הוא קרא לוותיקי הניקס שיעזרו לו? מה יש להגיד, ממש מרגש. חבל שלא נתן בהזדמנות את הג'וב שלו לאוקלי. כרמלו יכול לעצור את לברון? באיזה יקום מקביל אתה חי? הניקס יכולים לעצור את מיאמי בסדרה? אמארה וברניאני וכרמלו יכולים לשמור? לא יודע מה יותר מצחיק, אם אתה כותב את זה סתם בשביל התגובות או שאתה באמת חושב כך.
אני כותב בשביל התגובות
מנחם סחתיין YOU THE BEST קראתי מילה במילה וכל כך נהניתי , רואים את האהבה שלך למשחק ולשתי הקבוצות בפרט בכל מילה ומילה .
יהיו קצת יותר טובים, יגיעו לפלייאוף ויחזרו למשחק הבידודים המטומטם שלהם.
השאלה אם סמית יחזור. הוא מסוגל לחרבש הכל. טוב יעשו אם יעשו מעשה רודי גיי וישלחו אותו לעזאזל. הוא לא תורם כלום העונה והם לא צריכים אותו.
תמיד לומדים משהו חדש אצלך
אבל אתה באמת חושב שהניקס יכולים לנצח בסדרה של הטוב משבע?
אשרי המאמין. לא רואה את זה קורה
מאמר מצויין.
טים הארדאווי היה כוכב גדול. כנ"ל אלונזו האגדי.
גם משבורן היה אולסטאר…
כמה אהבתי את מיאמי של אז וכמה אני מתעב אותה היום.
וושון לנארד היה אחלה שוטינג שהגיע משום מקום. כנ"ל הסנטר המחליף אייק אוסטין.
כדי להראות את המתח הגדול בין שתי הקבוצות, מספיק להראות את הקטטה בין אלונזו ללארי ג'ונסון. אחת הקטטות אם לא ה-