נמרוד כהנוב בן ה-25 מאמן כדורסל בהפועל ירושלים ואחד ממנהלי עמוד הספורט KeyPass.

*

למשחק אמש בין פיניקס סאנס ללוס אנג'לס לייקרס הגיעה אתמול קבוצה אחת בלבד. עם כמה שהמשפט קלישאתי, הוא מתאר בצורה הטובה ביותר את מה שראינו אמש. מצד אחד, קבוצה רעבה, צעירה, עם כוכב על שאי אפשר להאמין שזה היה משחקו הראשון בפלייאוף. בצד השני, קבוצה עייפה ופצועה עם שני סטארים שלא בדיוק נצצו בשמי המדבר.

אם אני מונטי וויליאמס, אז אני יוצא מעודד משלושה דברים: הראשון – דווין בוקר הוא פרנצ'ייז פלייר. במשך 5 שנותיו בליגה, דובר על קלעי טהור, שחקן עם יכולות אישיות מטורפות אבל הוא לא הצליח להביא את יכולותיו לידי ביטוי. הסיבה העיקרית לכך הייתה שנאלץ להיות מוביל הכדור הראשי, מה שמנע ממנו רק לקלוע בצרורות. זו בדיוק הסיבה שהם מצליחים השנה – הביאו את הרכז הטהור בליגה לקלעי ויצרו מזה מפלצת.

הדבר השני – הקבוצה הגיעה בכושר נפלא לפלייאוף: דאנדרה אייטון נתן משחק מפלצתי עם 21 נק', 16 ריב' וכל זה כשהוא קולע 10/11 מהשדה. חוץ ממנו, מיקאל ברידג'ס עשה ללברון בית ספר: הוא זריז מאוד, חזק באופן מפתיע והצליח להצר את צעדיו של המלך (18 נק' ו-5 איבודים); ג'יי קראודר, קמרון ג'ונסון ודריו סאריץ' הצליחו לעצור את המפלצת השנייה בלייקרס, אנתוני דיוויס, על 13 נק' בלבד. ההגנה של פיניקס הייתה בגדר poetry in motion.

והאחרון – דיוויס ובעיקר ג'יימס נראו עייפים. המלך, שכאמור חזר מפציעה ארוכה לפני 2 משחקים, היה נראה פגיע מאוד ושיחק על הילוך שני לאורך כל המשחק. לאחר שקלע 8 נקודות ברבע הראשון, ציפיתי שייקח את המשחק עליו וזה פשוט לא קרה. בעוד שללברון יש הקלות, דיוויס היה תעלומה: הוא לא הצליח לקלוע זריקות שהוא קולע באחוזים גבוהים, לא התמודד עם אייטון מתחת לסל וכמו שכבר אמרתי – פשוט נראה עייף.